יהושע פרק א

יהושע
	פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד

תוכן העניינים
גוף הפרק מקראות גדולות

פרק א

א: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר:

ב: מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה אַתָּה וְכָל הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

ג: כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם נְתַתִּיו כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל מֹשֶׁה:

ד: מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה וְעַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת כֹּל אֶרֶץ הַחִתִּים וְעַד הַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ יִהְיֶה גְּבוּלְכֶם:

ה: לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ:

ו: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם:

ז: רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ:

ח: לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל:

ט: הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת כִּי עִמְּךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ:

י: וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת שֹׁטְרֵי הָעָם לֵאמֹר:

יא: עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ:

יב: וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:

יג: זָכוֹר אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לֵאמֹר ה' אֱלֹקֵיכֶם מֵנִיחַ לָכֶם וְנָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת:

יד: נְשֵׁיכֶם טַפְּכֶם וּמִקְנֵיכֶם יֵשְׁבוּ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים לִפְנֵי אֲחֵיכֶם כֹּל גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַעֲזַרְתֶּם אוֹתָם:

טו: עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵמָּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם וְשַׁבְתֶּם לְאֶרֶץ יְרֻשַּׁתְכֶם וִירִשְׁתֶּם אוֹתָהּ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ:

טז: וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ נַעֲשֶׂה וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵנוּ נֵלֵךְ:

יז: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶל מֹשֶׁה כֵּן נִשְׁמַע אֵלֶיךָ רַק יִהְיֶה ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם מֹשֶׁה:

יח: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ וְלֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ לְכֹל אֲשֶׁר תְּצַוֶּנּוּ יוּמָת רַק חֲזַק וֶאֱמָץ:

מקראות גדולות (ע"פ א"ב)

אברבנאל

(א) הפרשה הראשונה בנבואה הראשונה שבאה אל יהושע (אחרי מיתת משה) על העברת הירדן ובואם לארץ כנען. תחלתה ויהי אחרי מות משה וגו' עד ויצו יהושע, ויש בפרשה הזאת לשאול שש שאלות: השאלה הראשונה מה ענין אמרו בכאן משה עבדי מת? והנה ההודעה הזאת היתה בלתי הכרחית ליהושע משרתו שכבר ידעה, וגם אינה מענין המאמר הזה כפי צורך הדברים: השאלה השנית אמרו אל הארץ אשר אנכי נותן להם לבני ישראל, למה לא אמר אשר אנכי נותן לכם שיכלול יהושע גם כן? כמו שאמר אחר כך לכם נתתיו וגו', והנה יהושע היה עובר אל הארץ ומנחיל אותה לישראל ולוקח לעצמו חלק ממנה כמו שיתבאר? השאלה השלישית במה ששנה ושלש באזהרת החוזק והאומץ? אמר ראשונה חזק ואמץ כי אתה תנחיל וגו', ואמר שנית רק חזק ואמץ וגו', ואמר שלישי הלא צויתיך חזק ואמץ, והיה די באחד מהם? השאלה הרביעית למה באו הדבורים באופנים מתחלפים באזהרות החוזק? כי בראשונה אמר חזק ואמץ לבד, ובשנית אמר רק חזק ואמץ מאד, הוסיף רק והוסיף מאד, ובשלישית אמר הלא צויתיך, והלשון הזה לא אמר בשנים הראשונים, ולא אמר רק ולא מאד בזה? השאלה החמישית בהכפל אזהרתו על שמירת התורה וקיומה? כי הוא אמר רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה וגו', אל תסור ממנו וגו', ומלבד זה הוסיף לומר עוד לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' למען תשמור לעשות, והוא אם כן כפל ומותר? השאלה הששית במה שאמר שתי פעמים למען תשכיל, כי הנה אמר בראשונה למען תשכיל בכל אשר תלך, ואמר פעם שנית כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, עד שמפני זה חשבו המפרשים שתשכיל הראשון היה כדברי המתרגם תצליח, והשני מענין ההשכל, וכפי הפשט שניהם אחד? והנני מפרש פסוקי הפרשה באופן שיותרו השאלות כלם: ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו'. הנה התחיל הספור הזה בוי"ו, לא להיותו כן מנהג הלשון (כמו שכתבו המפרשים) כי אם להוסיף ולחבר עם מה שהשלימה התורה האלקית בו, כי בסוף תורת משה תספר ענין מיתת משה, ושסמך ידו על יהושע, ועתה הזכיר שמיד אחר מותו בא הדבור ליהושע. והנה הודיענו עוד בזה, שכל ימי משה ע"ה לא נתיחד הדיבור ליהושע, אבל אחרי מותו בא לו הדבור, וגם אז לא באהו כי אם מפאת ההכנה אשר קבלה בהיותו משרת משה, כי מאותו הצד זכה למעלת הנבואה, וזהו שאמר ויהי אחרי מות משה וגו' ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה לאמר משה עבדי מת ועתה קום עבור וגו'. וכתב הרלב"ג, שאמר זה להגיד, שאין מלכות אחת נוגע בחברתה ואפילו כמלוא נימה. ואני אחשוב שכלל בזה המאמר שני ענינים. האחד שהם נתעכבו מאד בהעברת הירדן, לפי שהיה עמהם משה אדוננו ע"ה אשר נגזר עליו שלא יבא אל הארץ ולא יעבור את הירדן, ומפני זה הוצרכו להתעכב קרוב לירדן עד יום מותו, אבל עתה אחרי שמת משה והוסר אותו המונע שהיה בהעברם, אין ראוי שיתאחרו בה עוד, וזהו אומרו

(ב) משה עבדי מת ועתה קום עבור. והענין השני הוא שיהושע היה יושב בין תנור וכירים, הלכו כאגמון ראשו ושק ואפר יציע מתאבל על מות משה רבו, והאל ית' הודיעו שאין ראוי לעשות כן לשתי סבות. הא' להיות משה עבד ה' ונפשו בטוב תלין, והוא ע"ד (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. והשנית הוא שאין ראוי להתאבל על המתים יותר מדאי, וכמו שאמר דוד ע"ה (שמואל־ב יב, כג) האוכל להשיבו אלי אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי, ומפני שתי הבחינות האלה צוהו שלא יוסיף לשבת עוד באבלות, אבל יקום משם ויתעסק בהעברת הירדן, וז"ש משה עבדי מת ועתה קום עבור וגו', כי באמרו משה עבדי, רמז לבחינה הראשונה, היותו עבדו דבק בו נהנה מזיו השכינה, ולמה יתאבל יהושע על מותו, אם היה שישמח משה במתנת חלקו? ובאמרו מת, רמז לבחינה השנית, והיה סוף המאמר ועתה קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה. והנה אמר אל הארץ אשר אנכי נותן להם, לא למעט את יהושע, כי אם לומר שאין ראוי שיתרעם למה לא נטל משה חלק בארץ ולא עבר הוא בה? לפי שהארץ לא נתנה אליו בייחוד, כי אם להם לבני ישראל, ובהעברתם משם יתקיים השבועה, ולזה אמר להם לבני ישראל, רצה לומר ולא למשה בפרט, ואמר להם, לבני ישראל, בשתי הודעות, לומר שגם לדור הזה לא היה מחוייב לתת אותה אם לא יהיה זכאי, כי אם לבני ישראל יהיה הדור שיהיה, ועם זה הותרו השאלות ראשונה ושנית:

(ג) כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם וגו'. הזהירם שלא יתעצלו בכבוש הארץ, כי כל המקום אשר ילכו שמה יהיה נתון אליהם, ואם לא ילכו שמה ולא ישימו כוונתם לכבוש לא יזכו אליה, ועל זה אמר כאשר דברתי אל משה, והוא מה שאמר אדוננו משה בסוף פרשת והיה עקב (דברים יא, כד) כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר וגו'. וחז"ל דרשוהו שהוא לרבות חוצה לארץ והוא דרך דרש: והנה התחיל ית' בזאת הצואה, לפי שאמר קום עבור את הירדן הזה אתה והעם אל הארץ אשר אני נותן להם, ולפי שלא יחשבו שה' ילחם להם והמה יתחבאו אל הכלים, לכן הודיעם שצריך אליהם לעבור בזריזות רב, כי כל מקום אשר תדרוך כף רגליהם ינתן להם:

(ד) מהמדבר והלבנון וגו' יהיה גבולכם. גם הדברים האלה הם ממה שנאמרו למשה באותו מקום, אם לא שמשה אמר שם (שם) מן הנהר נהר פרת, וכאן אמר מן הנהר הגדול נהר פרת, והנה הוסיף לומר כאן גדול, לפי שבעיני יהושע היה גדול הדבר שבעיני משה היה קטן, וכן אמר שם משה ועד הים האחרון, וכאן אמר ועד הים הגדול מבוא השמש, כי היה ג"כ הים האחרון בעיני יהושע גדול עם שלא היה כן אצל משה, וליהושע הוצרך לפרש הגבולים עוד, לפי שהוא היה הכובש את הארץ, ולכן הוסיף כל ארץ החתים, וביאר מבוא השמש מה שלא נזכר זה במשה. גם נוכל לומר שהנה הוצרך להגביל פה הארצות האלה, לפי שאמר בדרך כלל כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם וגו', ולכן ביאר אם יהיה זה כללי בכל העולם או באיזה חלק ממנו יהיה, ואמר שגבולם יהיה מהנהר הגדול וגו', ויהיה הדרכת כף רגלם לא בארץ אחרת:

(ה) לא יתיצב איש בפניך כל ימי חייך וגו'. גם זה מכלל מה שנאמר שם במשה, כי שם אמר אחרי הגבלת הארץ, לא יתיצב איש בפניכם פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם וגו', ואמר שלא יחשבו לפי שיעדם כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו שהדבר תלוי בגבורתם, ושאינו בהשגחתו ית', כיון שתלה הענין בדריכת כף רגליהם, אינו כן, כי לא יתיצב איש בפניהם (מפני שפחדם ומוראם יתן ה'), וא"כ יהיה היעוד לשיכוונו בכבוש הארץ ולא יעזבוה, לא בדבר אחר: והנה עם היות שזה נאמר למשה בדרך כלל, לא יתיצב איש בפניכם וגו', אמר ליהושע דרך פרט לא יתיצב איש בפניך, לומר שזה לבד יהיה אליו מה שלא יהיה אחרי מותו בימי השופטים, שישראל הלכו בלא כח לפני רודף, ולכן אמרו משה לישראל בלשון רבים, לא יתיצב איש בפניכם, כי היו השומעים רבים, אבל האל ית' לא אמר ליהושע כי אם לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך: ואפשר לפרש עוד שיהיה לא יתיצב איש וגו', שלא יקום בישראל מנהיג יעמוד לפני יהושע, כי כמו שהיה האל עם משה שלא קם נביא כמוהו כך יהיה עם יהושע בגבורה, אבל יהיה זה לו לבד כל ימי חייו לא אחרי כן תמיד, כענין במשה שלא קם עוד בישראל כמוהו לעד לעולם, ולכן ביהושע אמר לבד כל ימי חייך. כאשר הייתי עם משה אהיה עמך לא ארפך וגו', ממה שפירשתי יודע למה בא הפסוק הזה אחרי הפסוקים שקדמו, והוא כי הפסוקים הקודמים הם דוגמת דברי משה כמו שזכרתי, ולפי שהשוה בזה יהושע לרבו משה, ואמר לו אותם הדברים עצמם שדבר למשה (והיא באמת מעלה גדולה) לכן אמר ית' על אותם הדברים, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך וגו', רצה לומר אל תתמה בזה, כי להיותם ייעודי הישועה וכבוש הארץ, ראוי שתשוה למשה, כי בענין ישועת המלחמות תשוה אליו, וזהו כאשר הייתי עם משה אהיה עמך וגו', כי בשניהם לה' הישועה. ואמנם איך באו הדברים הנבואיים באותם המלות בעצמם בשניהם בשוה? בהיות שאין סגנון אחד עולה לשני נביאים, כבר חקרתי עליו בספר מחזה שדי אשר לי:

(ו) חזק ואמץ כי אתה תנחיל עד סוף הפרשה. כתב רש"י ז"ל שהחוזק הזה הוא בדרך ארץ, כמו שאמר כי אתה תנחיל, ופירש רק חזק ואמץ בשמירת התורה, כמו שאמר לשמור לעשות ככל התורה, ופירש הלא צויתיך חזק ואמץ במלחמות, וכפי שרשיו אלה אחשוב לפרש הפסוקים, שצוה האל ית' ליהושע שיתחזק בשלשה ענינים. האחד כנגד העם בהנהגתם כפי הראוי ולא יגור מפני איש, ולפי שרובי הקטטות הם בחלוקת הארצות (וכמו שיתבאר בס' הזה (סי' י"ז י"ד) בענין בני יוסף) לכן הודיעו שיצטרך אל חוזק רב בהנהגת העם, כי הוא ינחיל להם את הארץ, ובזה יצטרך חוזק ואומץ רב. החוזק השני כנגד האל ית' וזה שלא ימשך אחר תאוותיו, אבל יתחזק לכבוש את יצרו ולשמור את כל מצות התורה, כי זה מגודל האומץ, כמו שאמר התנא (אבות פ"ד מ"א) איזה גיבור הכובש את יצרו, ולזה אמר בחוזק השני הזה רק חזק ואמץ מאד, שהזהיר עליו יותר מהאחרים. והחוזק השלישי הוא כנגד האויבים בעניני המלחמות לנצחם, ומפני זה אמר בחוזק השלישי הזה, הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת, לומר שלא יערוך ולא יחת מפני האויבים. והנה אמר כאן הלא צויתיך מה שלא אמר בשנים הראשונים, לפי שעד עתה לא הזהיר האל ית' ליהושע על שני מיני החוזק הראשונים, אבל על השלישי כבר צוהו עליו בפרשת וילך, שנאמר (דברים לא, כג) ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את העם הזה וגו', ומפני כן אמר בחוזק השלישי הזה הלא צויתיך באומץ, ואמנם בענין המלחמות הלא צויתיך כבר במה שאמר חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת, וא"כ אין צורך להאריך עוד עליו בכאן, ולפי ששם נאמר לו (שם) ואנכי אהיה עמך, לכך סיים בכאן כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך, והתבארו א"כ הפסוקים והותרה השאלה השלישית כפי דרך רש"י ומה שהלצתי בעדו: ואפשר לומר עוד בפירושם, כי לפי שאמר ליהושע בכאן כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, חשש האל ית' אולי יחשוב יהושע שיהיה שוה אל רבו במעלת נבואתו ובכל יתר הדברים, ולכן נצטרך להודיעו שלא השוה מעלתו למעלת משה, כי אם בירושת הארץ ובנצחון האויבים, שיהיה האל ית' עמו כמו שהיה עם משה, אבל במדרגת הנבואה לא יהיה לו יחס עמו, ולכן יהיה שלמותו בשמירת המצות שצוה משה והגות בתורתו, לא בשיוסיף או יגרע מהם דבר קטן או גדול, ולזה אמר חזק ואמץ כי אתה תנחיל רצה לומר הנה בענין ירושת הארץ אין ספק שיתגדל מעלתך, ולזה חזק ואמץ בה עם היות שאין הירושה בזכותך כי אם בזכות אבותם, וזהו אשר נשבעתי לאבותם לתת להם, רצה לומר להם ולא לך לבדך: ואמנם בענין הנבואה הנה החוזק כלו אינו כי אם בשמירת מה שצוה משה, לא בחדש דבר מה, וזהו רק חזק ואמץ, רצה לומר רק מענין המצות לא יהיה החוזק לקנות מה שלא קנה משה (כמו שהיה בכבוש הארץ), אבל החוזק הרב הגדול אשר תגיע אליו הוא לבד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי, אל תסור ממנו ימין ושמאל, ירצה בימין התוספת וירצה בשמאל החסרון, וכבר הסכימו חז"ל (תמורה טז, א) לזה באמרם שלשת אלפי הלכות נשתכחו בימי אבלו, אמר ליהושע שאל, אמר לו הקב"ה משה עבדי מת, אין התורה נקראת אלא על שמו. ולפי שהזהירו על שמירת המצות ועשייתם, נתן לו עצה במה יזכה לשמירת המצות, ואמר שיהיה בהתמדת הקריאה בספר התורה, כי הוא הדרך האמתי לזה, כמו שאז"ל (קדושין מ, ב) תלמוד מביא לידי מעשה, ויהיה א"כ

(ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, לא לבד ספר אלה הדברים כדברי רש"י ז"ל, אבל הוא ספר התורה כלו, ויהיה א"כ האזהרה הראשונה לשמור ולעשות את כל המצות, ואמרו לא ימוש ספר התורה הוא עצה להגיע לשמירת המצות, ולכן אמר למען תשמור, רצה לומר למען אשר מההגיה והלמוד תבא לשמור בפעל המצות, והיה זה כמו שאמר הפלוסוף (אריסטו) בספר המדות, שאין תכלית החכמה המדינית לדעת המדות המשובחות, כי אם לעשותם. ואפשר עוד שנאמר שהיו חלקי התורה האלהית שנים, למוד הדברים האמוניים המדעיים, ומעשה המצות בפעל, והזהירו על שניהם, ראשונה על המצות המעשיות באמרו רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות וגו', ואחר כך על הידיעות האומניות, באמרו לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו' והיותר נראה לי שצוהו ראשונה על שמירת התורה ועשיית מצותיה, ונתן הסבה בזה באמרו למען תשכיל בכל אשר תלך, רצה לומר שמצות התורה יתנו לו חן ושכל טוב וידיעה רבה להתנהג בדברים כפי הראוי ולהמנע מהחטא והאסור, וזהו אמרו למען תשכיל בכל אשר תלך: אחרי זה צוהו שלא לבד ישים עיונו בחלק במצות התורתיות, אבל גם בספורים שנכתבו בתורה יתמיד ויפליג העיון בהם, כי בהם מהחכמה המפוארה ומיושר הפעולות להתלמד מהם, ועל זה אמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, רצה לומר בספורי האבות ושאר דברים שנכתבו בה, ונתן הסבה למה יתמיד העיון באותם הספורים, באמרו כי אז תצליח את דרכיך, וזה בלמוד אותם הפעולות המשובחות אשר באו באותם הספורים לעשות אותם, ואז תשכיל, רצה לומר שאין השכל אמתי כי אם בתורת האלהים, לא ביתר החכמות המחקריות, ועם ההגיה הזאת תהיה חכם וגדול, או יאמר ואז תשכיל כי כאשר יהיה כרסו מלא לחם ויין (כמו שאמר הרמב"ם ז"ל, שהוא משל אל היות האדם חכם שלם בתורת האלהים, שלא ימוש ספר התורה מפיו שידע כלו ופירושיו ע"פ) אז יהיה רשאי להשכיל בעיון בחצוניות וזהו ואז תשכיל:

(ט) והנה אמר עוד הלא צויתיך חזק ואמץ וגו', כדי להסיר ספק א' אפשר שימשך ממה שאמר, והוא שאולי יחשוב במה שהזהירו על החוזק במלחמותיו, שבכחו עתיד לירש את הארץ וזרועו יושיע למו, אמר שאין הדבר כן, אבל החוזק אשר צוהו שלא יערוץ ולא יחת מהאויבים לפי שעמו האלוה ית' בכל אשר ילך, ובהיותו בוטח בישועתו יחזק לא בחרבו ובקשתו, ולזה אמר הלא צויתיך חזק ואמץ, ר"ל הלא מה שצויתיך חזק ואמץ הכוונה בו שאל תערוץ ולא תחת כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך, ומזה הצד תתחזק, לא בהיותך בוטח בגבורתך: הנה התבארו הפסוקים כלם, והותרו השאלות השלישית, רביעית, חמשית וששית:

(י) הפרשה השנית במה שצוה יהושע את העם ואת בני גד ובני ראובן על העברת הירדן ובואם לארץ. תחלתה ויצו יהושע וגו' עד וישלח יהושע. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות: השאלה הראשונה באמרו הכינו לכם צידה וגו', כי אם היה שביום אחד נסעו מהשטים ועד הירדן ולנו שם ובבקר עברו את הירדן, לא היה א"כ צריך צידה הרבה ולא לשלשה ימים, כי אם ליום אחד להעברת הירדן? וגם ליום ההוא היה בלתי צריך המזון והצידה, כי המן היה עדיין עמהם, ושאר המאכלים לא היה צריך אליהם הכנה רבה? השאלה השנית איך אמר בעוד שלשת ימים אתם עוברים? והנה המרגלים נזכרה שליחותם אחר זה, והם הלכו ליריחו ובאו בהר וישבו שמה שלשת ימים, ואחר כך באו ליהושע, ואחר שדברו עמו נסע העם מהשטים אל שפת הירדן, ולא עברו גם באותו יום כי אם בבקר הנמשך אליו, ולפי זה עברו חמשה ימים קודם ההעברה לא שלשה? השאלה השלישית למה צוה יהושע להכין הצידה קודם שליחות המרגלים, ואולי יתמהמו שם ימים רבים, ויותר ראוי היה שאחרי בואם וישמע דבריהם, אז יצוה לשוטרים שיאמרו לעם הכינו לכם צידה וגו', ואם נאמר שהיה שליחות המרגלים קודם זה, יקשה א"כ מאד למה נזכר הליכת המרגלים בין אחרי זה הצווי, והפסיק בענין המרגלים בין צואת ההעברה וההעברה עצמה? והיה ראוי שיוקדם ספור שליחותם לכל עניני ההעברה: השאלה הרביעית איך כאשר ספר יהושע לבני גד ובני ראובן מה שהתנו עם משה בענין העברתם, אמר דברים שלא אמר משה אליהם ולא אמרו הם ג"כ למשה? והוא אומרו ה' אלהיכם מניח לכם ונתן לכם את הארץ, והדברים האלה אין ספק שלא נזכרו שמה בתורה? השאלה החמשית בתשובתם כל אשר צויתנו נעשה וכו', והנה ענין ההעברה לא היה מצווי יהושע, אבל היה ממה שהתנו עם משה, ולמה אמרו דברים שיורו שבעבור כבודו יעשו זה, לא להיותם מחוייבים בדבר? השאלה הששית למה אמרו רק יהיה ה' עמך וגו' רק חזק ואמץ? והנה ענין העברתם לא יצטרך לתנאים האלה, כי היו מחוייבים אליה מעצמה, אף שלא יהיה השם עם יהושע ואף שלא יתחזק? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם: ויצו יהושע את שוטרי העם וכו'. הסכימו המפרשים כי זה היה ביום שתמו ימי בכי אבל משה, אחרי שבאה לו הנבואה שעברה ופי' בעוד שלשת ימים כתרגומו בסוף תלתא יומין. ודעתי בזה הוא ששליחות המרגלים היה קודם הצווי הזה שני ימים, ולכן אמר

(יא) כי בעוד שלשת ימים יעברו וכן היה, כמו שאפרש בפסוק והיה מקצה שלשת ימים. ואמנם נזכר שליחותם אחר זה לענין שאומר והוא, שהאל ית' צוה ליהושע קום עבור את הירדן אתה והעם, והוא הסכים לשלוח מרגלים לסבות שאבאר אחרי זה, אבל שלחם באופן שישראל לא ירגישו בדבר ולא ידעו כלל מהם, והסכים שלא יחכה ביאתם אם היה שיתמהמהו הרבה, ומפני זה צוה לשוטרים שיצוו את העם להכין צידה לדרכם ולהגביל להם ענין ההעברה לשלשת ימים, ויהיה כל זה לא להיותו צריך מאד, ולא להיותם ענינים הכרחיים (רצה לומר הכנת הצידה) ולא הודיעו אותם שבעוד שלשת ימים יעברו, אבל היה כל זה כדי לזרזם ולהזמינם ולחזק לבם להעברת הירדן, וזהו אומרו כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלהיכם נותן לכם לרשתה, כי הבטיחם מאד בירושתה. וגם מפני זה הזהיר מיד לבני גד ולבני ראובן, עם היות זה קודם הזמן הראוי, כי היה זמנו הנאות ביום ההעברה לא קודם אליו. והנה היה התועלת בכל זה, שאם ישמעו ישראל ויבא לאזניהם דבר מהליכת המרגלים, או אם הם יבואו קודם ההעברה ויאמרו כמו שאמרו המרגלים בימי משה, שלא יהיה זה לעם לפוקה ולמכשול, ולא יחשבו שיהושע שלח מרגלים להיותו מסופק בכבוש הארץ, אבל בראותם שעם כל שליחותם הוא היה מזמן ומכין עניני ההעברה וכבוש הארץ בהזמנת העם ובהכינו בני גד ובני ראובן, ויאמינו שלבו שלם וחזק, ושלא שלח המרגלים כי אם לרגל את הארץ ולידע באיזה אופן תכבש יותר בנקל. ולזה הגביל להם שלשת ימים, הזמן אשר חשב שהמרגלים יבואו ויגידו לו ענין יריחו, לדעת אם ראוי לעבור נגדו או לעבור הירדן בצד ונכחיות אחר. ובעבור זה בא פר' וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים וגו' אחר זה, להגיד שכל מה שזכר מההזמנה עשה יהושע (כדי לזרזם) עם היות שכבר שלח מרגלים, והאל ית' הקים דבר עבדו, כי לשלשת הימים באו המרגלים, באופן שעברו ישראל את הירדן שהגביל להם באותו יום. והנה הותרו בזה השאלות ראשונה ושלישית. והרלב"ג השתדל לקיים שהיה השליחות אחר זה הצווי ולא עלה בידו:

(יב) ולראובני ולגדי עד ויענו את יהושע. שאלתי היכן מצינו שמשה אמר לשבטים האלה ה' אלהיכם מניח לכם מסביב שזכרו יהושע בשמו? והתשובה לזה שיהושע אמר לשבטים האלה

(יג) זכור את הדבר אשר צוה אתכם משה עבד ה' ובזה לבד הזכירם השבועה שעשו ומה שקיימו עמו וקבלו עליהם בהעברת הירדן, ומלבד שזכר מה שנדרו למשה, רצה עוד יהושע מפאת עצמו להביא להם טענות שיעשו זה מן הראוי, כמו שתמצא שאמר יהושע אליהם כאשר שלחם אחר כיבוש הארץ לארצם, אמר שם (בספ' סי' כ"ב ב') אתם שמרתם את כל אשר צוה אתכם משה עבד ה' ותשמעו בקולי לכל אשר צויתי אתכם, שהנה רמז לתנאי משה ולטענותיו, וזהו אמרו בכאן לאמר ה' אלהיכם מניח לכם, רצה לומר לאמר יהושע אליהם מעצמו, הביטו וראו אנשים אחים הנס הגדול שעושה האל ית' עמכם, כי עם שכבשתם ארץ סיחון ועוג, הנה לא באו האויבים עוד עליכם, ואין לכם מלחמה עם אדם שבעבור זה תמנעו מעבור את הירדן עם אחיכם, וזהו כי ה' אלהיכם הוא מניח אתכם מסביב, רצה לומר שמה' היתה זאת להיותם במנוחה והשקט עם האויבים אשר מסביבותם. ונתן עוד טענה שנית, והיא ונתן לכם את הארץ הזאת, רצה לומר פן תאמרו ידינו רמה ואנחנו לקחנו את ארצותינו מידי האויבים אינו כן, אבל ה' אלהיכם נתנה לכם, וא"כ אינו דין שתשבו בתוכה ושאחיכם יבאו למלחמה

(יד) אבל נשיכם וטפכם ומקניכם ישבו בארץ וגו' ואתם תעברו, ולכן ראוי שתעשו זה, כי על מנת כן נתן לכם השם את הארץ. ונתן טענה שלישית והיא עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם וגו', רצה לומר לא תתמיד הליכתכם בארץ זמן הרבה לשתתעצלו בה ותיראו ממנה, ואיני מבקש מכם מה שלא נעשה עמכם אינו כן, כי אם

(טו) עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם, כי ה' הוא המניח לאחיכם ומי יקום כנגדו, ומן הראוי הוא שתעשו זה, כמו שעשו לכם בכבישת ארצכם, וזהו שאמר ככם, וירשו גם המה כלומר כמו שאתם זכיתם לירושת ארץ מושבותיכם ולמנוחה מהאויבים והיה זה בעזרת אחיכם כל בית ישראל, ככה ראוי שאתם גם כן תעזרו אותם לדברים ההם עצמם, למנוחה מהאויבים ולירושת ארצם, ומיד תשובו בלי עכוב. והנה אמר ראשונה יניח לאחיכם ככם, ואחר כך אמר וירשו גם המה, לומר שאחרי שהאל יחונם אז ירשו את הארץ, כי חסד ה' ורחמיו הם הקודמים. והנה הוסיף לומר עוד אשר נתן לכם משה, לחזק עוד שלא ירשו הם את ארצם בגבורתם, אבל משה נתנה להם על זה התנאי. הנה התבאר שמלבד תנאי משה עמהם, עוד הביא יהושע טענות להכריחם לקיום השבועה והתנאי שעשו עם משה, והותרה השאלה הרביעית:

(טז) ויענו את יהושע וגו' ככל אשר שמענו את משה וגו' כל איש אשר ימרה וגו'. נראה בתשובת השבטים האלה, שלפי שיהושע כלל בדבריו מה שהתנו עם משה ומה שטען עוד יהושע אליהם מעצמו, היתה תשובתם שכל זה יקיימו מה שיהושע טען ומה שצוה משה, וזהו אמרם כל אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך, רצה לומר מה שתצונו מעצמך נעשה, ואם תשלחנו לא לבד לעבור דרך הירדן אבל גם לסוף העולם כל זה נעשה, ואמרו זה כנגד טענותיו, ואמנם כנגד תנאי משה אמרו, לא תחשוב שלפי שמת משה נכחיש התנאים שהתנה עמנו ולא נעשם, אבל ככל אשר שמענו אל משה, רצה לומר באותם התנאים כן נשמע אליך:

ואמנם מה שאמרו עוד (יז) רק יהיה ה' אלהיך וגו', הוא לומר, שבענין מנויו נצטרכו שלשה סיועים, אחד מהאל שיעזרך, שני מהעם שיחלקו לך כבוד, שלישי מעצמך שתהיה ראוי והגון אליו, ולזה אחר שהשיבו שיקיימו מצותיו כלם, אמרו עוד רק יהיה ה' עמך כאשר היה עם משה, רצה לומר שיעשה הוא יתברך העזר הראוי לו, ואמנם עזר העם אמרו עליו

(יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך וגו'. רצה לומר הממרה את פיך בעשותו הפך מה שתצוה, וגם אשר לא ישמע את דבריך בשלא יעשה מה שתצוה, כי המרי הוא בלא תעשה והבלתי שמיעה הוא במצות עשה, על כל אחד מהם יומת, רצה לומר עם היות שעל הלאוין בדברי האלהים לוקין ולא יחוייבו מיתה, הנה בענין מנויך על המעט שבדברים ועל כל אחד מהלאוין יומת, אבל עם כל העזר האלהי ועם כל שמיעת העם וכבישותם יצטרך עוד עזר שלישי והוא ממך, שתהיה חזק ואמיץ כמנהיג הגון, ואם אדם יעבור פיך שתענישנו מיד, כי (כמו שאמרו רבותינו ז"ל, קידושין לב, ב) מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, לכבוד המלכות וצורך העם, והותרה השאלה החמשית והששית:

מלבי"ם

(א) השאלות: למה תאר את משה בשם עבד ה' ואת יהושע בתואר משרת משה פה יותר מבמקום זולתו?:

ויהי. ר"ל כי כ"ז שהיה משה חי לא היה אפשר שיהושע יעבור את הירדן משני טעמים: א) לא היה אפשר שיהושע יהיה המצביא את הצבא בחיי משה. ב) לא היה העברת הירדן אפשרי מפני השבועה שלא יעבור משה את הירדן. אולם אחרי מות משה נסתלקו ב' המניעות האלה ולכן ויאמר ה' אל יהושע. ובאר כי יהושע זכה בין לנבואה בין להנהגת העם מצד שהיה משרת משה וגדולה שמושה יותר מלמודו (ברכות ז, ב). וקרא את משה בשם עבד ה' לאמר שגם אחרי מותו נקרא בשם עבד ה' כמ"ש חז"ל (סוטה יג, ב) מה כאן עומד ומשמש אף שם עומד ומשמש ר"ל כי הצדיק העוסק רק להשלים את עצמו תופסק עבודתו בעת מותו אבל העוסק לשלמות הדור והדורות הבאים הוא זוכה ומזכה לדור אחרון. והעבודה המתמדת בסבתו גם אחרי מותו תקרא על שמו כמ"ש (תהלים קיא, ג) וצדקתו עומדת לעד וז"ש שגם אחרי מות משה היה עבד ה':

(ב) השאלות: למה א"ל משה עבדי מת והלא ידע זאת? וכפל להם לבני ישראל הוא זרות בלשון:

משה עבדי מת. וא"כ נסתלקו ב' המניעות הנ"ל. א) תחלה לא היה העברת הירדן אפשרי ועתה קום עבור את הירדן. ב) תחלה לא היה אפשר שאתה תהיה בראש ועתה קום עבור בראש וכל העם הזה אחריך (כי מבואר הוא שכ"מ שכפל את הכנוי הוא עקר את המאמר): אל הארץ. אומר הגם שאתה תהיה שר הצבא ודרך כל כובשי ארצות שהארץ הנכבשת תקרא ע"ש שר הצבא או המלך הכובש ולו תהיה לחלק ולעשות בה כרצונו הנה לענין הארץ הזאת לא יהיה כן רק אל הארץ אשר אנכי נתן להם ומבאר לבני ישראל שהכנוי הבא כפול לפני השם מורה לבני ישראל דוקא לא לך:

(ג־ד) כל מקום. פסוק זה כבר נזכר בפ' עקב (דברים יא, כד) ובארו חז"ל (ספרי שם) שר"ל שגם אם תדרכו בכ"מ שהוא בארצות שבח"ל לכבשם יהיה שלכם וינהוג בה קדושת הארץ. אבל מהמדבר וכו' שם יהיה גבולכם שם אתם מצווים לכבוש וח"ל רשות. וגם אין לכם רשות לכבוש בח"ל עד שתכבשו את א"י. וכבר נודע מדברי חז"ל (ספרי דברים ז) שאם היה משה עובר וכובש לא היו נצרכים למלחמה רק בכל מקום מדרך כף רגלם היו האויבים נופלים לפניהם חללים ועז"א למשה כ"מ אשר תדרוך כף רגלכם בדריכת הרגלים לבד תקנוהו ותכבשוהו ויהיה שלכם. אולם הגם שגרם החטא והוצרכו עתה למלחמה דבר ה' לא ישוב ריקם ואומר שגם עתה כל מקום אשר תדרוך כו' לכם נתתיו כאשר דברתי אל משה. ורק זה תלוי בתנאי אם מהמדבר וכו' יהיה גבולכם אם תכבשו כל א"י ושזה היה תלוי בהטבת מעשיהם כמ"ש (שופטים ג, א) ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל שע"י שראה כי לבבם איננו שלם עם ה' הניח מן האומות לנסותם. ואם היה לבבם שלם עד שלא היו צריכים לנסיון ואז היו כובשים כל גבולם אז היה שם הדבר כמו בימי משה לבל יצטרכו לחרב ולמלחמה:

(ה) לא יתיצב. הבטיחו שני דברים: א) לא יתיצב איש לפניך לתפוס שררה או לדבר דבר נגדך (דע שיש הבדל בין יתיצב לפניך בלמ"ד שגדרו שיתיצב הקטן לפני הגדול דרך השתוות כמו לפני מלכים יתיצב (משלי כב, כט) מי הוא לפני יתיצב (איוב מא, מב). ובין יתיצב בפניך שהוא ההתקוממות להלחם נגדו). לא יתיצב איש בפניך (דברים ז, כד; יא, כה) הבטיחו שכל ימי חייו יהיה הוא המנהיג את העם ולא ירים ראש איש בלעדיו. ב) לענין הדבוק האלקי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך להשרות שכינתי עליך בנסים ובנפלאות כמו עם משה. ומפרש נגד הא' אמר לא ארפך ר"ל שאחזיק אותך ביד ימינך לחזקך תמיד ונגד הב' אמר לא אעזבך שלא תסור רוח קדשי ממך (כי נגד החזוק הגופני הפוכו הרפיון וכמ"ש (שה"ש ג, ד) אחזתיו ולא ארפנו ונגד חול השפע הרוחנית הפוכו היא עזיבה):

(ו־ט) השאלות: למה שנה ושלש באזהרת האומץ והחוזק? ובשניה הוסיף מלת מאד? ומ"ש הלא צויתיך מה כוונתו? למה כפל אזהרותיו על שמירת התורה? ואמר תחלה למען תשכיל ואח"כ אמר כי אז תצליח ואז תשכיל?:

(ו) חזק עתה באר דבריו. נגד הא' שא"ל לא יתיצב איש לפניך ע"ז צריך שתתחזק ותתאמץ (התחלת התעוררות הגבורה תקרא בלשון חזוק וקיומה והתמדתה שהוא אומץ הלב תקרא בלשון אמוץ. וזה גדרם בכ"מ) כי העזר העליון יחול כפי ההכנה האנושיית. ובאר כי אתה תנחיל ולזה צריך חזוק שלא יתיצב איש לפניך בעניני הנחלות שיפלו עליה קטטות ודינים ובאר כי ראוי שיתחזק ואל תירא מג' טעמים: א) מצדך כי אתה תהיה המנחיל לא זולתך. ב) מצד הנוחל שהוא את העם הזה הנבחר. ג) מצד הנחלה שהיא הארץ אשר נשבעתי לאבותם. ושבועתי לא תשוב ריקם:

(ז) רק. נגד הענין הב' של הדבוק האלקי שעליו אמר כאשר הייתי עם משה אהיה עמך גם ע"ז צריך שתתחזק עוד ביותר כי עיקר הגבורה לכבוש את יצרו. וגם ר"ל כי החזוק הגופני תלוי בחזוק הנפשי בשמירת התורה. ובאר כי החזוק הזה יהיה: א) לשמור א"ע ממצות ל"ת. ב) ולעשות מ"ע. ורק ככל התורה ר"ל בל תשמרם מפני הכרעת השכל רק מפני צווי התורה וז"ש אשר צוך משה עבדי. וגם לא יספיק אם תשמור חלק מה"ת כי צריך אתה לשמור (כ)כל התורה: אל תסור ממנו (מן הספר). ימין על צד התוספת. ושמאל על המגרעת. ור"ל לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו: למען תשכיל בכל אשר תלך. באר שמצות התורה נבדלו ממצות הנמוסיות בשני ענינים: א) שמצות הנמוסיות רובם אין בם טעם שכלי אשר יפיק אל התכלית הנרצה לא כן מצות התורה הם מצות שכליות מובילות אל מטרת האושר והשלמות ועז"א למען תשכיל. ב) שגם הנמוסים שהם נמוסים שכליים אינם מקיפים רק על הכללים לא על כל פרטי ההנהגות וחלקיהם לא כן מצוות התורה שהם ילמדו ארח סלולה בכל דרכי בני אדם לכן אמר בכל אשר תלך:

(ח) לא ימוש. באר שיש עוד תנאי אחר חוץ מן המעשה והוא העיון והעסק בתורה. א) לא ימוש מפיך שהוא העסק ללמוד ולשנות הלכות התורה ומצותיה. ב) והגית בו שיחשוב ויעיין תמיד בחלק העיוני שבתורה ותכלית העיון והעסק יהיה בעבור המעשה לשמור מל"ת ולעשות מ"ע ורק ככל הכתוב בו כי גם הענינים המקובלים בתורה שבע"פ ימצאם אחר העיון כתובים ורשומים בתורת הכתב עפ"י כללי הלשון ועפ"י המדות שהתורה נדרשת בהם: כי אז תצליח. יש הבדל בין הצלחה והשכלה הבוחר תמיד באמצעיים טובים המובילים אל התכלית הנרצה ע"י שכלו ותבונתו נקרא משכיל ומי שמזלו עומד לו אשר ישיג התכלית הנרצה אצלו תמיד במקרה נקרא מצליח. המשכיל יש לו שכל חד וחריף לבחור תמיד הדרך הקרוב אל המבוקש. והמצליח יש לו מזל מצליח ומערכה טובה. ואמר ע"י לימוד התורה תצליח כי ה' יהפך מזלך לטובה תמיד וגם תשכיל ע"י השכל לבחור בטוב וגם תצליח בענינים העולמיים ותשכיל בענינים הנפשיים:

(ט) הלוא. והנה צוהו על החזוק בחלוקת הנחלות ובשמירת התורה ולא צוהו פה על החזוק בעניני המלחמה נגד האויבים משיב הלא צויתיך ר"ל ע"ז שתתחזק בענין המלחמה כבר צויתיך כי זמ"ש (דברים לא, כג) ויצו את יהושע ויאמר חזק ואמץ. ונגד חזק אמר אל תערוץ ונגד ואמץ שהוא התמדת החזוק בלב אמר אל תחת ר"ל אל תפול ממדרגתך בשום פעם: כי עמך ה' אלהיך בכל אשר תלך. גם בלכתך למלחמה נגד האויב ה' אלהיך עמך לתת אויבך בידך. ולכן לא אמר כי עמך אני כי חוזר למ"ש אליו משה (שם, ח) וה' הוא ההולך לפניך הוא יהיה עמך כי פה חזר מה שדבר ע"י משה:

(י) ויצו יהושע. והנה אבאר (בפסוק יב ובפרק ב פסוק א) כי טרם בא דבר ה' אליו פחד יהושע ודבר עם בני ראובן ובני גד שילכו חלוצים לעזרו וגם שלח מרגלים חרש לדרוש ולחקור והיה דעתו להמתין עד שוב המרגלים. ועתה כשמעו דבר ה' התחזק ולא רצה להמתין על המרגלים רק צוה להכריז:

(יא) הכינו לכם צדה לדרך. כי ביום הב' בבקר נסעו מהשטים (ג, א). והיה הכנת הצדה לטחון המן בריחים ולדוכו במדוכה:

(יב) השאלות: מדוע שינה סדר הלשון והקדים השם אל הפעל? ודרך הספור לאמור ויאמר לראובני כי כן חק הלשון:

ולראובני. הנה מדרך העבר להשתמש בפעלים העתידים עם וי"ו בראשו להפוך העתיד לעבר ויאמר וירא ויבדל ויקרא וזה דוקא במאמרים הבאים על דרך ספור אם ישמור את הסדר בקדימה ואיחור וזה נקרא העבר המסודר. אמנם כאשר ירצה לספר איזה ענין אשר התחיל ויהי קודם הענין שסופר לפניו אז ישמש בפעל לבד ויקדים תמיד את השם אל הפעל וזה נקרא העבר המוקדם כ"כ המדקדקים וכן כתב רש"י (בראשית ד, א) והאדם ידע מכבר וה' פקד את שרה (שם כא, א) פירש"י קודם שרפא את אבימלך. וכבר דברנו מזה במקומות שונים. ולפ"ז ממה שלא אמר ויאמר יהושע לראובני ולגדי מבואר שלא שמר פה את הסדר רק פי' ולראובני אמר קודם לכן ר"ל שכבר קודם שבא דבר ה' אליו חשב יהושע מחשבות על כבישת הארץ ובהיותו ירא מן המלחמה אמר לראובני ולגדי שיעברו חלוצים לפני אחיהם וכן שלח מרגלים וכ"ז מיראתו ופחדו נמצא שכל המאמר (מפה עד סימן ג) היה קודם הענין הקודם שדבר ה' אליו. כי כאשר ראה ה' כי יחת בלבבו דבר אליו שיעבור את הירדן ושלא יצפה על המרגלים ששלח ויתחזק ויתאמץ ולא יבטח על גבורת בני ראובן. ולכן תיכף אחר הדבור צוה את העם שיכינו להם צדה כי בעוד שלשת ימים יעברו את הירדן הגם שלא ידע אז שישובו המרגלים בקרב הימים האלה. ובזה סלקנו המבוכה שיש בענין החשבון של שלשת ימים כמו שיתבאר בריש קאפיטל הבא:

(יג־טו) השאלות: הלא מרע"ה לא התנה עמהם (בפר' מטות) רק שיעברו חלוצים עד אחר הכיבוש ולמה הוסיף יהושע שיתאחרו עד אחר ירושה וישיבה? ולמה כפל ה' מניח לכם ונתן לכם את הארץ? ומדוע אמר שנית אשר נתן לכם משה בעבר הירדן שהם דבר מותר ולפי כללי הלשון היל"ל ושבתם לארץ ירושתכם אשר נתן לכם משה וירשתם (כמו שביארתי כלל זה בפי' הספרא ויקרא א' בפסוק אשר פתח אהל מועד):

(יג) זכור את הדבר. כיון על מ"ש (דברים ג, יח־כ) ואצו אתכם בעת ההיא לאמר ה' אלהיכם נתן לכם את הארץ לרשתה חלוצים תעברו כו' רק נשיכם וטפכם וכו' עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם וכו'. ר"ל כי בתנאי שהתנה עמהם (במדבר לב) אמר ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו (פכ"ב וכן שם פכ"ט) שלא חייבם להתעכב רק עד אחר הכיבוש אבל במשנה תורה זכר שציום שיתעכבו שמה עד חלוקת הארץ הגם שע"ז לא התנה עמהם אז אמר שמן היושר יעשו זאת וגם יש עוד טעם בזה במ"ש בפי' התורה פ' מטות שמשה התנה עמהם אז כמה פעמים שילכו חלוצים לפני ה' וכמ"ש (שם, כא) ועבר לכם כל חלוץ לפני ה' ונכבשה הארץ לפני ה' כי חשב שיהיה הכבוש בדרך נס ואז לא היו צריכים להתעכב רק עד הכבוש ובפ' דברים ראה כי תהיה המלחמה קרובה לטבע שעז"א ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם ולא פרט שיהיה ההעברה לפני ה' לכן הצטרכו להתעכב עד גמר החלוקה שתפסק המלחמה לגמרי. וכן באר יהושע פה ה' אלהיכם מניח לכם ר"ל אחר שאתם יש לכם שתי תועליות: א) המנוחה כי נשיכם וטפכם יושבים במנוחה ואינם נעים ונדים עוד. ב) ונתן לכם את הארץ הזאת אשר בקשתם אותה. ובאר דבריו כי הלא:

(יד) נשיכם טפכם ומקניכם ישבו בארץ. ולא ינועו כנשי אחיכם ולכן מן היושר כי אתם תעברו חמושים לפני אחיכם (ולמ"ש שבמ"ש לפני אחיכם ר"ל שתהיה המלחמה טבעיית לכן באר שיעברו גבורי החיל משא"כ אם היה ההעברה לפני ה' במלחמה נסיית היה צריך שיעבור העם כולו לא דוקא גבורי חיל):

(טו) עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם. שתשתהו פה עד אחר חלוקת הארץ שיהיה להם מנוחה וירושה כמו שיש לכם ונגד ה' אלהיכם מניח לכם אמר עד אשר יניח ונגד ונתן לכם את הארץ אמר וירשו גם המה וכו': אשר נתן. ר"ל שרק על תנאי זה נתן לכם שתירשו אותה אם לא תעזבו את אחיכם:

(טז) כל. ר"ל אין אתה צריך להזכירנו צוויו של משה כי גם צוויך מספיק לשנעשה כן ולא לבד הדבר הזה שחויבנו עליו מצד היושר כי גם אל כל אשר תשלחנו נלך אם:

(יז) רק אם יהיה ה' עמך כאשר היה עם משה. אז אתה שקול אצלנו כרבך ולא זאת לבד כי גם:

(יח) כל איש אשר ימרה את פיך יומת. כדין מורד במלכות. ואמרו כל אשר ימרה הפך מה שנצטוה וגם אשר לא ישמע שלא יעשה מה שנצטוה כי המרי הוא בלא תעשה והבלתי שמיעה הוא בקום ועשה. ואמר לכל אשר תצונו אף בדבר קטן חייב מיתה כדין מורד במלכות רק חזק. בלבד שתתחזק כראוי למנהיג העם. וראה כי הזכירו ג"כ שני הדברים שא"ל ה' לא יתיצב איש בפניך כאשר הייתי עם משה אהיה עמך ועל שניהם א"ל חזק ואמץ וכמש"פ למעלה:

מצודת דוד

(א) ויהי. באה הוי"ו להוסיף ולחבר למה שהשלימה התורה בספור מיתת משה ואמר שאחרי זה אמר ה' אל יהושוע וגו':

(ב) ועתה. הואיל והוא מת קום עבור וגו': משה עבדי מת. רצה לומר אילו היה עדיין חי לא יכולתם לעבור את הירדן כי עליו נגזר לבל יעבור:

(ג) בו. מוסב על תחלת המקרא אכל מקום:

(ד) מבוא השמש. שהוא ברוח מבוא השמש:

(ה) לא ארפך. לא אתן לך רפיון ממני: לא יתיצב. רצה לומר לא יתגבר להיות נצב הקומה:

(ו) חזק ואמץ. בהנהגת העם כראוי:

(ז) למען. בעבור שמירת התורה תשכיל: רק וגו'. כי לולא זאת לא תועיל כלום בהנהגת העם כראוי:

(ח) כי אז. כשתשמור לעשות וגו' אז תצליח: הזה. האמור במקרא שלפניו (פסוק ז) אשר צוך משה: למען תשמור. כי כשימוש מפיך פן תשכח מה:

(ט) צויתיך. אני מצוה לך חזק במלחמה מול האויב ואל תירא: כי עמך ה' וגו'. ולא אמר כי עמך אני אף שה' היה המדבר ודוגמתו (שמואל־א יב, יא) וישלח כו' ואת שמואל והמדבר היה שמואל:

(יא) הכינו. עם כי עדיין אכלו את המן מכל מקום היה בידם מפרי האדמה ממה שהביאו להם תגרי הגוים ואת זה צום להכין: וצוו וגו'. אף כי נאמר קודם שילוח המרגלים מכל מקום על כרחך הצווי היה אחרי זה כי ביום שהלכו המרגלים לנו ביריחו ובהר התעכבו ג' ימים ובחזירתם לנו במקומם וביום שאחריו לנו אצל הירדן וממחרת עברו הירדן:

(יג) מניח. נותן לכם מקום מנוחה בתת לכם הארץ הזאת שבעבר הזה: זכור. עליכם לזכור:

(טו) מזרח השמש. בעבר המזרחי: וירשתם. רצה לומר אז תאחזו בה מבלי מערער הואיל ותקיימו התנאי: עד אשר יניח. עד אשר יתן ה' מקום מנוחה גם להם:

(יז) רק וגו'. רצה לומר לא נשמע אליך רק כשיהיה ה' עמך וגו' אבל לא בזולת זה:

(יח) רק חזק. לענוש המורדים ולא למחול על כבודך:

מצודת ציון

(א) בן נון. בן בחיר"ק כמו בן בסגו"ל ולפי שהן מלות זעירות ודבוקות תקל הקריאה בחיר"ק מבסגו"ל:

(ב) קום. הוא ענין זרוז כמו (דברים י, יא) קום לך למסע:

(ג) תדרך. מלשון דרך ענינו הליכה וצעידה:

(ד) והלבנון. כן שם היער ואולי גדלו בו אילני לבנה: מבוא. ענין שקיעה כמו (בראשית כח, יא) כי בא השמש:

(ו) ואמץ. אף הוא ענין חוזק כמו (משלי כד, ה) מאמץ כח:

(ז) תשכיל. ענינו הצלחה וכן (שמואל־א יח, יד) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל כי המצליח נראה להבריות שעושה מעשיו בהשכל:

(ח) ימוש. יסור כמו (ישעיה נט, כא) לא ימושו מפיך: והגית. פעם תשמש לדבור כמו (תהלים לה, כח) ולשוני תהגה ופעם תשמש למחשבה כמו (שם מט, ד) והגות לבי:

(ט) הלוא. המלה ההיא תורה לזרז ולחזק כמו (שופטים ו, יד) הלוא שלחתיך: תערוץ ותחת. שתיהם ענין פחד כמו (דברים ז, כא) לא תערוץ מפניהם וכמו (שם א, כא) ואל תחת:

(י) שוטרי. הם הממונים להשמיע להעם דברי המושל ולהכריח על קיומם כמו (שם טז, יח) שופטים ושוטרים:

(יא) צדה. מזון כמו (יהושע ט, ה) לחם צידם: בעוד. תרגומו בסוף:

(יד) חמושים. מזויינים כמו (שמות יג, יח) וחמושים עלו:

(יח) ימרה. מלשון מרי ומרד כמו (דברים כא, יח) סורר ומורה:

רבי יוסף קרא

אין פירוש רבי יוסף קרא על פרק זה

רד"ק

(א) ויהי אחרי מות משה עבד ה'. מנהג הלשון לכתוב במקומו וי"ו שלא להוסיף ולחבר דבר אל דבר כמו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ברשית כב, ד) ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית לו, כד) ותשב תמר (שמואל־ב יג, כ) נרדם ורכב וסוס (תהלים עו, ז) והדומים להם וכבר כתבנו בספר מכלל אשר חברנו כי יש לפרשם לתוספת עם חסרון מעט לפי ענין כל אחד מהם לפי דרך המקרא ומלת ויהי תמצא בהתחלת הדברים ואף בראשית הספרים כמו זה וכן ויהי אחרי מות יהושע (שופטים א, א) ויהי איש אחד מן הרמתים (שמואל־א א, א) ויהי בשלשים שנה (יחזקאל א, א) ויהי בימי שפוט השופטים (רות א, א) ויהי בימי אחשורוש (אסתר א, א) וכן ווין אחרים בראשי הספרים ואם נאמר כי הטעם להדביק ספר אל ספר וענין זה אל הקודם לא יספיק הטעם בכלן ואמרו המפרשים כי הוי"ו הזאת היא כפ"ה רפה בלשון ישמעאל ודקדוק מלת יהי פירשתיה בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו כי בהיות המלה בהפסק אמרו יהי תהי בסגול האות הנוספת וחירק הה"א וכן יחי תחי והוא בהפוך התנועות מן יפן יקן מפני שרצו להסתיר היו"ד כמשפטם להסתיר אותיות אהו"י וכן מלת יהי תהי יחי תחי שהקלו תחלה המלה עוד והפכו בה התנועות ונקדו שו"א ה"א יהיה והחי"ת יחיה תחת אות הנוספת בחיר"ק האות הנוספת ביהיה יחיה תחת הה"א והחי"ת: אחרי. לשון רבים בשקל אשרי אלא שמלת אשרי רבים לעולם לא ימצא יחיד ולא כן מלת אחרי כי ימצא יחיד אחר הדברים האלה וזולתו ורבוי מלת אשרי לפי שענינו טובות רבות כי לא יאושר האדם בטובה אחת שתמצא בו או בהצלחה אחת שתזדמן אליו לפיכך המלה בלשון רבים לעולם ורבוי מלת אחרי כמו רבוי מלת לפני כי האחורים כנגד הפנים אלא שהפנים לא ימצאו בלשון יחיד לעולם לפי שהרואה אותם והפונה אליהם ימצאו בעיניו רבים לעולם ולא יוכל לראות אבר אחד אשר בפנים מבלי חברו כי אברי הפנים שנים שנים גבות העינים והעינים ואפים ולחיים ושנים ושפתים ולא כן העורף שהוא אחר הפנים שהוא אחד כנגד הפנים וכאשר ימצא בלשון יחיד לפי שהוא אחד וכאשר ימצא בלשון רבים לפי שהוא אחר הפנים שהם רבים וכן כל צורת האדם לפניו מפותחות באיברים ולאחריו גוף שוה ולפני ואחרי יאמרו על גוף האדם וממנו נשאלים לשאר הדברים כמו ויחן את פני העיר (בראשית לג, יח) מאחרי העיר (יהושע ח, ד) והחונים לפני המשכן (במדבר ג, לח) ואחרי המשכן יחנו (שם כג) והדומים להם ויאמר לפני ואחרי על קדימת הזמן ועל התאחרו כי הפנים נקראים גם כן קדם ואחוריהם אחור כמו שנאמר אחור וקדם צרתני (תהלים קלט, ה) ולכן נקראו הפנים קדם לפי שהם תחלת ההכרה באדם וההבדלה בו לפיכך שמו קדימת הזמן והתאחרו בשימוש לפני ואחרי לפני בא יום ה' אחרי ואחרי הדברים האלה והדומים להם וממנו אחרי מות משה ואינו רוצה לומר אחרי מות משה מיד אלא אחר זמן כמו שנפרש בפסוק מקצה שלשת ימים: עבד ה'. מי ששם כל כחו וכוונתו וכל השגחותיו בשם יתברך ואף בהתעסקו בעניני העולם מתכוין לעבודת האל יתברך הוא יקרא עבד ה' כמו אברהם עבדי (בראשית כג, כד) דוד עבדי (מלכים־א יא, לד) עבדי הנביאים (מלכים־ב יז, יג) שהם כמו העבד לאדון: בן נון. בחירק כמו בסגול ואמר בכל מקום בן נון בחירק ולא יאמר באחד מהם בסגול כמו שהוא מנהג ברוב לפי שהן נדבקות שתי המלות לעולם מפני שהם מלות זעירות ונדבקות ובהדבקם תקל הקריאה בחירק ולא כן בסגול: משרת משה. והוא היה במקום משה לצאת ולבוא לפני ישראל ואחר שמת משה צוהו הקב"ה לעבור הירדן עם ישראל: לאמר. לפי שנשתמשו במלת אמור עם הלמ"ד יותר משאר אותיות השמוש הסתירו האל"ף עם הלמד מה שלא עשו כן עם השאר שאמרו באמור להם עם ה' וגו' ויהי באמור יהושע בהנעת האל"ף ופירוש לאמר לאמר לישראל שהקדוש ב"ה צוהו לעבור את הירדן כי הבטיחם בכל מקום אשר תדרוך כף רגליכם בו וגו':

(ב) קום עבור. קום ענין זירוז וכן קום משחהו (שמואל־א טז, יב) קומו ועברו (שמואל־ב יז, כא) קום והתהלך (בראשית יג, יז): להם וגו'. לבני ישראל כמו יביאו את תרומת ה' (שמות לה, ה) ותראהו את הילד (שמות ב, ו):

(ג) כל מקום אשר תדרוך וגו'. כיון שתעברו את הירדן כל מקום אשר תדרוך בו לכם יהיה כלומר אני אתן לכם כח כדי שתכבשו הכל ואחר כך זכר קצת הגבולים ובדרש כל מקום אשר תדרוך וגו' לרבות חוצה לארץ:

(ד) מהמדבר. הוא מדבר סין שהוא גבול נגב: והלבנון הזה. הוא מקום ידוע בארץ ישראל ואמר הזה אף על פי שהוא מעבר הירדן לפי שהיה נראה משם להם וכן אמר משה ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג, כה) או אמר הזה על הידיעה כמו זה סיני (שופטים ה ה. תהלים סח, ט) זה עני (תהלים לד, ז) לויתן זה (תהלים קד, כו): כל ארץ החתים. כי באותה הפאה היה יושב החתי: מבוא השמש הים הגדול. הוא מערב ארץ ישראל כמו שאמר בתורה עד הים האחרון ומה שאמר הגדול כנגד שאר הימים שבארץ ישראל שהם קטנים כמו ים המלח ים כנרת:

(ז) אל תסור ממנו. שב אל משה ופירושו מדרכו הטוב' או פירושו ממנו מספר התורה ואף על פי שלא זכר הספר הנה זכר התורה ובמסרה סבירין ממנה: תשכיל. פירוש תצליח וכן תרגם יונתן בדיל דתצלח וכן תרגם אנקלוס למען תשכיל בדיל דתצלח:

(ח) לא ימוש. נחלקו רבותינו ז"ל בזה הפסוק י"א שהוא מצוה לכל ימי האדם ואפילו ידע כל התורה כלה ויש אומרים שהוא ברכה והנראה כי היתה מצוה ליהושע וכן לכל אדם עד שידע התורה ואחר כך ילמוד החכמות: ופירוש והגית בו יומם ולילה. אחר שאמר לא ימוש הוא כפל דבר לחזק או פירוש והגית הגיון הלב כמו והגיון לבי לפניך ה' (תהלים יט, טו) ופירוש יומם ולילה לפירוש הראשון נראה שיהגה בו ביום ובלילה כל עת שימצא פנאי מעסקי מחיתו: תצליח את דרכך. חסר יו"ד הרבים מן המכתב והדומים לו כתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו ואמר תצליח שהוא פועל יוצא ואף על פי שאין ההצלחה ביד האדם לפי שבשמרו מצות ה' ובשכרם תבוא לו ההצלחה הרי הוא כאילו מצליח דרכו או יהיה תצליח פועל עומד ויהיה את דרכיך כמו בדרכיך: ואז תשכיל. זה תרגם יונתן תכשט לפי שהוא קרוב לתצליח שלא לכפול את הלשון והוא קרוב לענין ההצלחה:

(ט) הלא צויתיך. מלת זרוז וכן הלא שמעת בתי (רות ב, ח) הלא שלחתיך (שופטים ו, יד) והדומים להם: כי עמך ה' אלהיך. כמו ואל משה אמר עלה אל ה' ואת יפתח ואת שמואל:

(יא) הכינו לכם צדה. פירוש מיני מאכלים זולתי הלחם כי עדיין היה יורד להם המן בכל מקום שהיו נוסעים עד ממחרת הפסח ולפי מה שאמרו חז"ל בו ביום שמת משה פסק המן אמרו הם גם כן כי בז' באדר שמת משה לקטו מן שהסתפקו בו עד ט"ז בניסן: בעוד שלשת ימים. כתרגומו בסוף תלתא יומין:

(יג) זכור. מקור:

(יד) נשיכם טפכם. חסר וי"ו השימוש כמו שמש ירח (חבקוק ג, יא) ראובן שמעון (שמות א, ב) והדומים להם: חמושים. כמו חלוצים:

(יז) רק יהיה ה' אלהיך עמך. כלומר שתלך בדרך משה שיהיה ה' עמך כאשר היה עם משה:

(יח) רק חזק ואמץ. דרשו רבותינו ז"ל יומת יכול אפילו לדבר עבירה תלמוד לומר רק אכין ורקין מיעוטין הן:

רלב"ג

(א) ויהי אחרי מות משה. ראוי שנקדים כי הגעת הנבואה לנביא במה שתיישר בו העם אם אל טוב נפשיי אם אל טוב גופיי הוא לתועלת העם ההוא ומצד ההשגחה אל העם ההוא תגיע לנביא זאת הנבואה ואולם הנבואה שתגיע לנביא לעניניו בעצמו הנה הוא מצד ההשגחה עליו וזה כלו מבואר למי שעיין בזה בטבעיות ובדברינו בשני מספר מלחמות ה' ובביאורינו לספר איוב ולזה אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו' רצה בזה שהם בלתי צריכים למנחשים ולקוסמים להודיעם הענינים העתידים כי השם יתברך להשגחתו על העם הזה יודיעם אלו הענינים באופן שלם על פי נביא ולזה לא ילכו לקראת נחשים וקסמים אשר פיהם דבר שוא ולזאת הסבה אמר יפקוד ה' אלהי הרוחות וגו' אשר יוציאם ואשר יביאם ולזה בחר השם אז ביהושע להיות לנביא לישראל אחרי מות משה עם מה שהשפיע לו משה מהשלימות להכינו אל זה כמו שהתבאר שם ולזה הוא מבואר כי בימי משה לא נצטרכו ישראל לנביאות יהושע ולזה ביאר הכתוב כי אחרי מות משה עבד ה' אז דבר השם אל יהושע אלו הדברים לא קודם זה והנה קרא יהושע בן נון משרת משה להעיר שהסבה היתה בהגעתו למדרגת הנבואה היותו משרת משה כי מפני זה היה תמיד עמו ולמד מחכמתו ומהנהגתו בכל פעולותיו מה שלא היה דרך לתלמיד שאינו משרת ללומדו ולזה אמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו וזה ממה שיורה כי גדולה שמושה יותר מלמודה כמו שביארו רבותינו ז"ל:

(ב) משה עבדי מת. ראוי שיובן מזה כי עבור ישראל את הירדן הזה לא הסכים השם יתברך שיהיה בחיי משה כי הוא יתברך גזר עליו שלא יעבור את הירדן לסבה התבארה בתורה ולזה נתאחר זה עד מות משה כי אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא ואולי נתחברה לזה סבה אחרת וזה כי כבר נתבאר בספר שופטים כי עזב יהושע מהגוים ההם אומות למען נסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה' ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם לא והנה אפשר כי ישראל לא היו ראויים שתגיע להם זאת ההצלחה על ידי משה כמו שכיון משה מתחלת הענין בצאתם מארץ מצרים וזה שאם היו אלו המלחמות נעשות על ידי משה היה משיג אל אלו האומות בכללן כליון חרוץ לעוצם מעלתו ותוקף הנפלאות הנעשית על ידו ולזה תמצא בסיחון ועוג שנלחם בהם משה שלא נשאר בהם שריד ופליט ולהיות ישראל בלתי ראויים לכמו זאת ההצלחה כמו שהתפרסם מדבר המרגלים לא זכו אל שתהיה זאת המלחמה על ידי משה והיתה על ידי יהושע ולא היה כחו כל כך גדול ולזה נתעצל באלו המלחמות כמו שהתבאר במה שיבוא עד שהפריד המות בינו ובין השלמת המלחמות ההם וממה שיעיד על שזה העונש השיג משה בעון ישראל מה שאמר במשנה תורה גם בי התאנף ה' בגללכם והנה הזהירו השם יתברך לבלתי נטות מדרכי התורה ימין ושמאל ר"ל שלא יוסיף לדבריהם ולא יגרע מהן והנה נראה כי הנטיה לימין הוא כשיוסיף על דבריה והנטיה לשמאל כשיגרע מדבריה והזהירו גם כן שלא יתרשל מהעיון בה כי התלמוד מביא לידי מעשה בחלק המעשיי ממנה ולזה אין ראוי שיקצר האדם מלעיין בדברים המעשיים ממנה ויחשב כי די לו שיעשה המצות המעשיות ההם כי העיון בדברי תורה בזה יתיישר בשלמות אל המעשה עם שזה יעמידהו על סוד זאת המצוה והתכלית המכוון בה ואולם העיון בחלק העיוני מהתורה שלא יישיר למעשה הוא ממה שאין ספק בו שאין ראוי שיקצר האדם בו כי הוא השלם שבפנים להיישיר המעיין בו אל השלימות האנושי כמו שביארנו בביאורנו לדברי תורה כי ההולך בדרכי התורה ומעיין בה לפי מה שאפשר הוא מושגח מאתו יתברך ויחילו דרכיו בכל עת וצוהו שלא יירא מהלחם בגוים ההם ואם היו חזקים מאד אבל יהיה לבו בטוח בה' אשר יעדו שכבר ינצח אותם:

(י) ויצו יהושע את שוטרי וגו'. אחשוב שזה הענין היה אחר ששלח יהושע המרגלים והעד על זה שכבר נתחבאו המרגלים ג' ימים ובאו לפי פשטי הכתובים כי ביום הד' ולמחרת היום הרביעי השכים יהושע וכל ישראל ובאו עד הירדן ולנו שם טרם יעבורו ויתכן עוד כי ביום ההוא בעינו שצוה יהושע שוטרי העם הזה שלח המרגלים והנה לא היה היום ההוא ממנין שלשת ימים שזכר כי הוא אמר בעוד שלשת ימים ר"ל אחר היום ההוא והנה בתחלת היום החמישי ליום ההוא נשלמו אלו השלשת ימים והנה בעצם היום ההוא באו המרגלים לבית רחב ולנו שם הלילה ומה שאמרה ונחבתם שמה שלשת ימים רוצה לומר עד היום השלישי לנסיעתן וכן מאמר ויבואו ההרה וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים רוצה לומר עד היום השלישי ויהיה חסר מלת עד וכמוהו ימצאו רבים כמו שבארנו בביאורנו לדברי תורה באמרו ארבעים יכנו שהרצון בו עד ארבעים וכן מ"ש ומושב בני ישראל וגו' שהרצון בו עד ארבע מאות ושלשים שנה וכן מה שאמר תספרו חמשים יום הרצון בו עד חמשים יום:

(יא) בעוד שלשת ימים וגו'. הרצון בו זולת היום שהוא בו ואחר שיעברו אחריו שלשה ימים שלמים יהיה להם כן ולזה אמר אחר זה ויהי מקצה שלשת ימים וגו' להורות כי הרצון בזה אחר עבור שלשה ימים והנה נתאחד הענין עד הבקר כדי שיתפרסם לישראל עוצם המופת הזה ויראו זה בעיניהם והנה צוה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה שיקיימו התנאי שהתנה להם משה בתתו להם הארץ אשר מעבר הירדן לפאת מזרח וזכר שכבר הסכימו לשמוע אל דבריו באופן שהיו שומעין לדברי משה ושמי שיעבור על מצותו יומת כי כן יעדה התורה בהעובר על דברי הנביא וכ"ש יהושע שהיה מלך ונביא:

(יח) והתרו לו רק חזק ואמץ רוצה לומר שיתחזק להתנהג ככל דברי התורה כי אם יצום לעבור על דבריה לא ישמעו אליו אלא אם היה זה לפי שעה וזה שהוא והם מחוייבים לחזוק התורה או ירצה באמרו חזק ואמץ מאוד שיתחזק ויתאמץ על הנהגת העם בחריצות ולא יעזוב הנהגתם כי העם לא יתכן שיהיו זולת רועה כמ"ש משה ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה:

רש"י

(א) ויהי אחרי מות משה. מחובר על סדר התורה המסיימת בפטירת משה וזה מחובר לה:

(ב) משה עבדי מת. ואילו היה קיים בו הייתי חפץ ורבותינו דרשוהו (תמורה טז, א) על שלשת אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה בא יהושוע ושאל אמר לו הקב"ה משה עבדי מת והתורה על שמו נקראת לומר לך אי אפשר צא וטורדן במלחמה:

(ג) כל מקום אשר תדרך כף רגלכם. כיוצא בו נאמר למשה ושנינו בספרי (פ' עקב) אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי הוא אומר מהמדבר והלבנון הזה וגו' אם כן למה נאמר אשר תדרך כף רגלכם אף חוצה לארץ משתכבשו את הארץ כל מה שתכבשו מחוצה לארץ יהיה קדוש ויהיה שלכם:

(ד) מהמדבר והלבנון הזה. הוא מדבר קדש מדבר צין שעל ידי אדום שהיה במקצוע דרומית מזרחית ודרך שם נכנסו לארץ שנאמר (במדבר כ, טז) והנה אנחנו בקדש וגו' ומנין שהיא בדרומית מזרחית שנאמר (שם לד, ג) והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום: ועד הנהר הגדול נהר פרת. זה רחבה מדרום לצפון: כל ארץ החתים. בכלל הזה: ועד הים הגדול מבא השמש. לארכה מן המזרח למערב:

(ו) חזק ואמץ. בדרך ארץ כמו שהוא אומר כי אתה תנחיל:

(ז) רק חזק ואמץ מאד. בתורה כמו שהוא אומר לשמור לעשות ככל התורה: תשכיל. תצליח:

(ח) ספר התורה הזה. ספר משנה תורה היה לפניו: והגית בו. והתבוננת בו כל הגיון שבתורה בלב כמה דאת אמר (תהלים יט, טו) והגיון לבי לפניך (ישעיה לג, יח) לבך יהגה אימה:

(ט) הלוא צויתיך חזק ואמץ. במלחמה כמו שנאמר אל תערוץ ואל תחת והיכן צוהו בימי משה שנאמר (דברים לא, כג) ויצו את יהושוע בן נון וגו':

(י) ויצו יהושוע. ביום שתמו ימי בכי אבל משה:

(יא) הכינו לכם צדה. כל דבר הצריך לדרך וכלי זיינם למלחמה אמר להם לתקן שאם אתה אומר במאכל ובמשתה הרי היו מסתפקים במן שבכליהם עד ט"ז בניסן וכן הוא אומר (לקמן ה, יב) וישבות המן ממחרת (מפי רבי): בעוד שלשת ימים. בסוף שלשת ימים בעוד שתהיו כאן שלשת ימים ואחר תעברו:

(יד) כל גבורי החיל. שבכם יעברו חלוצים:

(טו) מזרח השמש. עבר מזרחי של ירדן:

(יח) ימרה. יקניט את דבריך:

תרגום יונתן

(א) וַהֲוָה בָּתַר דְּמִית מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן מְשַׁמְשׁוּנֵיהּ דְּמֹשֶׁה לְמֵימָר:

(ב) מֹשֶׁה עַבְדִי מִית וּכְעַן קוּם עֵיבַר יַת יַרְדְּנָא הָדֵין אַתְּ וְכָל עַמָא הָדֵין לְאַרְעָא דַאֲנָא יְהִיב לְהוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

(ג) כָּל אַתְרָא דְּתִדְרַךְ פַּרְסַת רַגְלְכוֹן בֵּיהּ לְכוֹן יְהַבִתָהּ כְּמָא דְמַלֵילִית עִם מֹשֶׁה:

(ד) מִמַּדְבְּרָא וּלְבָנוֹנָא הָדֵין וְעַד נַהֲרָא רַבָּא נַהֲרָא דִפְרָת כֹּל אֲרַע חִתָּאֵי וְעַד יַמָא רַבָּא מַעֲלָנֵי שִׁמְשָׁא יְהֵא תְחוּמְכוֹן:

(ה) לָא יִתְעַתַּד אֱנָשׁ קֳדָמָךְ כָּל יוֹמֵי חַיָיךְ כְּמָא דַהֲוָא מֵימְרִי בְּסַעֲדֵיהּ דְּמֹשֶׁה כֵּן אֶהֱוֵי עִמָךְ לָא אַשְׁבְּקִינָךְ וְלָא אַרְחְקִינָךְ:

(ו) תְּקֵיף וֶעְלֵם אֲרֵי אַתְּ תַּחְסֵין יַת עַמָא הָדֵין יַת אַרְעָא דְקַיֵימִית לַאֲבָהַתְהוֹן לְמִתַּן לְהוֹן::

(ז) לְחוֹד תְּקֵיף וֶעְלֵם לַחֲדָא לְמִטַּר לְמֶעְבַּד כְּכָל אוֹרַיְתָא דְפַקְדָךְ מֹשֶׁה עַבְדִּי לָא תִסְטֵי מִינֵיהּ לְיַמִינָא וְלִשְׂמָאלָא בְּדִיל דְּתִצְלַח בְּכָל אֲתַר דִּתְהָךְ:

(ח) לָא יַעְדֵּי סִיפְרָא דְאוֹרַיְתָא הָדֵין מִפּוּמָךְ וּתְהֵי הֲגֵי בֵּיהּ יֵימָם וְלֵילְיָא בְּדִיל דְּתִטַר לְמֶעְבַּד כְּכָל דִכְתִיב בֵּיהּ אֲרֵי בְכֵן תַּצְלַח יַת דַּרְכָּךְ וּבְכֵן תַּכְשָׁט::

(ט) הֲלָא פַקֵידְתָּךְ תְּקֵף וֶעְלֵם לָא תִדְחַל וְלָא תִתְּבַר אֲרֵי בְסַעֲדָךְ מֵימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ בְּכָל אֲתַר דִּתְהָךְ:

(י) וּפַקֵיד יְהוֹשֻׁעַ יַת סַרְכֵי עַמָּא לְמֵימָר:

(יא) עִבָרוּ בְּגוֹ מַשְׁרִיתָא וּפַקִידוּ יַת עַמָּא לְמֵימָר אַתְקִינוּ לְכוֹן זְוָדִין אֲרֵי בְסוֹף תְּלָתָא יוֹמִין אַתּוּן עָבְרִין יַת יַרְדְּנָא הָדֵין לְמֵיעַל לְמֵירַת יַת אַרְעָא דַייָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן לְמִירְתָהּ:

(יב) וּלְשֵׁבֶט רְאוּבֵן וּלְשֵׁבֶט גָד וּלְפַלְגוּת שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה אֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר:

(יג) הֲווֹ דְכִירִין יַת פִּתְגָמָא דְפַקֵיד יַתְכוֹן מֹשֶׁה עַבְדָּא דַייָ לְמֵימָר יְיָ אֱלָהָכוֹן מֵנִיחַ לְכוֹן וִיהַב לְכוֹן יַת אַרְעָא הָדָא:

(יד) נְשֵׁיכוֹן טַפְלֵיכוֹן וּבְעִירְכוֹן יֵתְבוּן בְּאַרְעָא דִיהַב לְכוֹן מֹשֶׁה בְּעִבְרָא דְיַרְדְּנָא וְאַתּוּן תְּעָבְרוּן מְזָרְזִין קֳדָם אֲחוּכוֹן כֹּל גִבָּרֵי חֵילָא וּתְסַעֲדוּן יַתְהוֹן:

(טו) עַד דִּינִיחַ יְיָ לַאֲחוּכוֹן כְּוַתְכוֹן וְיֵירְתוּן אַף אִינוּן יַת אַרְעָא דַייָ אֱלָהָכוֹן יָהֵיב לְכוֹן וּתְתוּבוּן לַאֲרַע יְרוּתַתְכוֹן וְתֵירְתוּן יָתָהּ דִּיהַב לְכוֹן מֹשֶׁה עַבְדָּא דַייָ בְּעִבְרָא דְיַרְדְּנָא מַדְנַח שִׁמְשָׁא:

(טז) וַאֲתִיבוּ יַת יְהוֹשֻׁעַ לְמֵימָר כֹּל דְּפַקֵדְתָּנָא נַעֲבַד וּלְכָל אֲתַר דְּתִשְׁלַחְנָנָא נְהַךְ:

(יז) כְּכֹל דְּקַבֵּלְנָא מִן מֹשֶׁה כֵּן נְקַבֵּל מִנָךְ לְחוֹד יְהֵי מִימְרָא דַייָ אֱלָהָךְ בְּסַעֲדָךְ כְּמָא דַהֲוָה בְּסַעֲדֵיהּ דְּמֹשֶׁה:

(יח) כָּל גְּבַר דִּיסַרֵב עַל מֵימְרָךְ וְלָא יְקַבֵל יַת פִּתְגָמָךְ לְכֹל דְּתַפְקְדִנֵיהּ יִתְקְטֵיל לְחוֹד תְּקֵף וֶעְלֵם:

תולדות אהרן

תבנית:תולדות אהרן/יהושע פרק א