יהושע פרק ב
| יהושע |
|---|
| פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד |
| תוכן העניינים |
|---|
פרק ב
א: וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה:
ב: וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ:
ג: וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ:
ד: וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה:
ה: וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם:
ו: וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג:
ז: וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם:
ח: וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג:
ט: וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם:
י: כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם:
יא: וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא אֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת:
יב: וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּה' כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת:
יג: וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אחותי [אַחְיוֹתַי] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת:
יד: וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת ה' לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת:
טו: וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת:
טז: וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם:
יז: וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
יח: הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה:
יט: וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ:
כ: וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
כא: וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן:
כב: וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ:
כג: וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם:
כד: וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ:
מקראות גדולות (ע"פ א"ב)
אברבנאל | מלבי"ם | מצודת דוד | מצודת ציון | רבי יוסף קרא | רד"ק | רלב"ג | רש"י | תרגום יונתן | תולדות אהרן
אברבנאל
מלבי"ם
מצודת דוד
(א) לאמר. רצה לומר וכה אמר: מרגלים חרש. מחפשים מחשבות הבריות אם נמס לבבם:
(ד) האנשים. אשר תשאלו עליהם: ולא ידעתי. בעת בואם: ותצפנו. כל אחד במקום מיוחד כי יותר נוח להטמין אחד אחד:
(ה) ויהי השער. רצה לומר בעת בוא זמן סגירת שער העיר כאשר חשך היום: כי תשיגום. היות זה מקרוב יצאו:
(ו) הערוכות. בכדי שלא ירגישו שיש מי טמון שם: בפשתי העץ. בפשתים שהם עדיין בתוך העץ והם הקנים של פשתן: ותטמנם. הוסיפה להטמינם במקום יותר נסתר:
(ז) אחריהם. כן חשבו הרודפים לפי דעתם: סגרו. לפי שרצו לבקשם עוד בעיר לזה סגרו שומרי השער את השער שלא יצאו מעתה:
(ח) והמה. המרגלים:
(ט) וכי נפלה וגו'. ולא נעצר כח להלחם בכם:
(יא) הוא אלהים. אם כן היכולת בידו על כולם: ולא קמה וגו'. רצה לומר כל איש רוחו נמוכה ושפלה:
(יב) אות אמת. סימן אמיתי למען ידעו כל ישראל לבל ישלחו בנו יד: ועשיתם וגו'. לזה גם אתם עשו חסד עם בית אבי מבלי הקדמת טובה מהם: ועתה. הואיל והדבר ברור: חסד. היות כי עדיין לא עשיתם לי טובה מאומה:
(יד) חסד ואמת. היות את עשית עמנו חסד אבל צפית לתשלום גמול אבל אנו נעשה עמך חסד של אמת מבלי תקות תשלום גמול: את דברנו זה. את האות שאת מבקשת ונתנה לך כי אם תגיד לגלות האות הרבה יעשוהו להציל עצמם: נפשנו וגו'. אם מי ירצה לשלוח בכם יד נמסור עצמנו למיתה בכדי להציל אתכם:
(טו) בקיר החומה. פני החלון אל מחוץ לחומה: בעד החלון. כי שערי העיר סגרו:
(טז) שמה. בההר: פן יפגעו. כשתלכו עתה לדרכיכם פן יפגשו בכם הרודפים בשובם:
(יז) נקיים. רצה לומר רוצים אנחנו להיות נקיים מעון בטול שבועה ולזה נפרש הדבר היטב:
(יח) בו. מוסב על החלון ורצה לומר דרך בו: תקשרי. להיות לאות וסימן: הזה. אשר הורדתנו בו: אנחנו באים. רצה לומר בעת נבוא בארץ:
(יט) ואנחנו נקים. כי לא היה מהאפשר לשומרו מן המיתה: דמו בראשו. רצה לומר עון מיתתו על עצמו כי פשע בנפשו:
(כ) זה. הסימן והאות הזה:
(כא) ותקשור. בעת שבאו ישראל בארץ: ותשלחם. לפי שהלכו אל ההר בעצתה אמר ותשלחם: כן הוא. רצה לומר זהו הדרך הנכון:
(כד) כי נתן. במקרא שלפניו נאמר שספרו המוצאות אותם וכאשר תמו לספר אמרו הנה תכלית הדבר הוא דע כי נתן ה' וגו':
מצודת ציון
(א) מרגלים. ענין חיפוש כמו (דברי הימים־א יט, ג) לחקר ולהפך ולרגל: חרש. ענינו מחשבה כמו (משלי ג, כט) אל תחרוש על רעך רעה: זונה. מוכרת מזון:
(ב) הנה. להעיר הזאת: לחפור. לרגל ולחפש כמו (איוב לט, כא) יחפרו בעמק על שם שהמחפש דבר מה בקרקע חופר בה:
(ד) ותצפנו. הסתירה אותו כמו (משלי ב, ז) יצפון לישרים: כן. ענינו אמת כמו (שמות י, כט) כן דברת: מאין. מאיזה מקום:
(ה) אנה. לאיזה מקום:
(ו) הערוכות. מלשון עריכה וסדור:
(ז) על. ענינו כמו עד וכן (בראשית מט, יג) וירכתו על צידון: המעברות. מקום מעבר הירדן:
(ח) עליהם. ענינו כמו אליהם באל"ף:
(ט) אימתכם. מלשון אימה ופחד: נמגו. נמסו:
(י) הוביש. מלשון יבש: החרמתם. ענין מיתה וכליון:
(טו) בקיר. בכותל:
(טז) יפגעו. ענין פגישה: ונחבתם. מלשון מחבואה ורצה לומר תסתרו במקום מחבואה:
(יח) תקות. מלשון קו וחבל וכן (ישעיה מד, יג) נטה קו: השני. רצה לומר צבוע בצבע אדומה כמו (שמות כה, ד) ותולעת שני: תאספי. ענין הכנסה כמו (שופטים יט, טו) ואין איש מאסף אותם:
(כג) המוצאות. מה שקרה להם:
רבי יוסף קרא
אין פירוש רבי יוסף קרא על פרק זה
רד"ק
רלב"ג
רש"י
(א) וישלח יהושוע וגו'. על כרחי אני צריך לומר שבתוך ימי אבל משה שלחם שהרי לסוף ג' ימים שתמו ימי אבל משה עברו את הירדן שמשם אנו למדים שמת משה בז' אדר כשאתה מונה ל"ג למפרע מיום שעלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ועל כרחך משנשתלחו המרגלים לא עברו את הירדן עד יום החמישי שנאמר וישבו שם שלשת ימים עד שבו הרודפים בו בלילה ויעברו ויבאו אל יהושוע בן נון וישכם יהושוע בבוקר ויסעו מהשטים הרי יום ד' וילינו שם טרם יעברו נמצא שלא עברו עד יום ה': חרש. ברז כך תרגם יונתן אמר להם עשו עצמכם כחרשים כדי שלא יסתירו דבריהם מפניכם דבר אחר חרש חרס הטעינו עצמיכם קדרות כדי שתהיו נראין כקדרין: ראו את הארץ ואת יריחו. והלא יריחו בכלל היתה ולמה יצאת אלא שהיתה קשה כנגד כולם לפי שהיתה יושבת על הספר וכיוצא בו (שמואל־ב ב, ל) ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל והלא עשהאל בכלל היה ולמה יצא אלא שהיה קשה כנגד כולם כיוצא בו (מלכים־א יא, א) והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה והלא בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת אלא שהיה מחבבה כנגד כולם וכלפי חטא שהחטיאה אותו יותר מכולן כך שנויה בספרי (עקב נב): אשה זונה. תרגם יהונתן פונדקיתא מוכרת מיני מזונות:
(ב) לחפר. לרגל כמו (איוב לט, כט) משם חפר אוכל:
(ד) ותצפנו. יש מקראות מדברים על הרבים כיחיד לפי שמיהרה בהטמנתם ובמקום צר כאילו היה יחידי ומדרש אגדת ר' תנחומא (שלח א) יש פנחס וכלב היו ופנחס עמד לפניהם ולא ראוהו לפי שהיה כמלאך דבר אחר ותצפנו כל אחד ואחד בפני עצמו ודוגמתו מצינו (משלי כז, ט) שמן וקטרת ישמח לב ולא אמר ישמחו לב:
(ו) בפשתי העץ. פשתים בגבעוליהן:
(ז) על המעברות. מקום מעבר המים שהיו סבורים שחזרו לאחוריהם אל ערבות מואב והירדן מפסיק בינתים: והשער סגרו. השוערים:
(יא) ולא קמה עוד רוח באיש. אפילו לשכב עם אשה אמרו אין לך כל שר ונגיד שלא בא אל רחב הזונה ובת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה כל ארבעים שנה (זבחים קטז, ב):
(יב) אות אמת. שתעשו כשתבאו ותכבשו את העיר שתכירו האות ותחיוני:
(טו) ותורידם בחבל בעד החלון. באותו חבל וחלון היו הנואפים עולין אליה אמרה רבונו של עולם באלו חטאתי באלו תמחול לי (זבחים שם):
(טז) עד שוב הרדפים. ראתה ברוח הקדש שישובו לסוף שלשת ימים (ספרי דברים כב):
(יז) נקיים אנחנו. הרי אנו תולין הדבר בך לעשות האות הזה:
(יח) את תקות חוט השני. לשון קו וחבל:
(יט) דמו בראשו. עון הריגתו על ראשו תהא כי הוא יגרום מיתתו: דמו בראשנו. עון הריגתו תהא עלינו:
(כג) ויעברו. את הירדן: