לקוטי שיחות חלק ח הוספות/חקת
| לקוטי שיחות |
|---|
| חלק ח |
| במדבר א • במדבר ב • חג השבועות • נשא א • נשא ב • נשא ג • בהעלותך א • בהעלותך ב • שלח א • שלח ב • קרח א • קרח ב • חוקת א • חוקת ב • בלק א • בלק ב • פינחס א • פינחס ב • מטות א • מטות ב • מסעי א • מסעי ב • הוספות: במדבר • חג שבועות • נשא • בהעלותך • שלח • ראש חודש תמוז • קרח • חקת • בלק • י"ב־י"ג תמוז • בין המצרים • ימי הקייץ |
חקת
יש אומרים מה לנו ולצרה הזאת, הלא טוב טוב הוא אם נעסוק בהשתלמות של עצמנו, ובעלי' בטוב גופא ממדרי' למדרי'. ולמה נרד מטה להתוכח, ועכ"פ לדבר, עם אלו שבחייהם קרוים וכו', ובינתים נבטל מת"ת, עסק במצות וכו'.
ולאלו וכיוצא באלו יש להשיב עפמשנ"ת בפרשת שבת העבר במדרש רבה (פי"ט, ד) וז"ל: על כל דבר ודבר שהי' אומר הקב"ה למשה א"ל טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפ' אמור אל הכהנים, א"ל משה רבש"ע אם נטמא זה במה טהרתו. לא השיבו. באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. כיון שהגיע לפ' פרה אדומה א"ל כו'. ולכאורה אינו מובן למה לא השיבו תיכף כמו בכל דבר. וביותר יוקשה דר' לוי, שהוא מארי דשמעתתא במדרש רבה, אומר בגיטין (ס, א) שפ' אמור ופ' פרה אדומה נאמרו ביום אחד, וא"כ למה לא נסמכו להדדי.
וי"ל בקצרה, בביאור מתחילה חילוק טומאת מת מכל הטומאות: דישראל נקראו חיים ע"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים גו' (אדר"נ ספל"ד), – ולכן קודם החטא, שהי' ענין דבקות זו בכל העולם, כי הרי אמר אדה"ר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה (זח"א רכא, ב. ועייג"כ פדר"א פי"א) לא הי' כלל ענין המיתה.
והנה כל זמן שלא נפסקה דביקות זו, אף שע"י החטאים והעונות נחלש חבל המקשר – בקל, לפי ערך, יכול לחזור ולהתחזק בדביקותו. משא"כ בעון מיתה שנכרת משרשו באלקים חיים (סש"ב ספכ"ד). ובזמן שישראל במדריגתם הרי מיתה זו הרוחנית גורמת גם מיתה גשמית (אגה"ת פ"ד־ו, ויעויין ג"כ קונטרס ומעין מאמר ז), ונותנת מקום לכל הלכות טומאת מת.
ולכן בכל שאר הטומאות יכול הי' להשיבו תומ"י ע"ד הטהרה, כי לא נפסק החיבור עם מקום הטהרה לגמרי, ואין כאן הפסק הענין של השתלשלות ממדרי' למדרי'. משא"כ במיתה וטומאתה (ברוחניות ובגשמיות), שנפסק סדר ההשתלשלות וצ"ל המשכה מלמעלה מזה, ויש הפסק ודילוג בין הטומאה וטהרתה, בא הפסק גם באמירת דיניהם בתורה. וכידוע אשר אמירת ענין בתורה, הוא הוא הויתו, וכפירוש לשון חז"ל דברו חכמים בהוה (לקו"ת סד"ה ביום השמע"צ כו' כנישין).
ובזה תומתק ג"כ המשנה (כלים פ"א מ"ד) חמור מכלם המת שהוא מטמא באוהל (וכבר תירצו המפרשים שלא יקשה ממצורע). כי ג' מדרי' בחיות שהנשמה מחי' את הגוף: חיות פרטי (פנימי, ממכ"ע), חיות כללי (מקיף, סוכ"ע) ומה שלמעלה משניהם (מקיף הרחוק, למעלה מממלא וסובב). וכנגדם בצרכי האדם הם: מזון, לבוש ובית (לקו"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת). ולכן מת שנגע גם במקיף הרחוק מטמא גם באוהל.
והנה, בכל זה, אחרי הפסק, השיבו למשה טהרת מת ג"כ, וא"ל הקב"ה אשר לו יגלה הטעם ולאחרים חקה, ואשר פרה שלו קיימת לעולם (במ"ר שם).
והנה נודע שמצות שבטלו עתה בגשמיות בכ"ז ישנם ברוחניות, וכנודע מענין התפלה והקרבנות.
וכן הוא גם בענין טהרת מת, שאף שנדמה בעינינו לחקה, ומה לנו לטפל בטומאת אדם פלוני שהיא טומאת מת, כי נכרת ח"ו משרשו, ואיך יטהר. ועוד, ובפרט, שמטמאה, לפי שעה, את העוסקים בה. בכ"ז הרי משה שבכל דור ודור, שהם רבותינו, פרה שלהם קיימת, ונצטוו כל ישראל, ובפרט כל הקרב הקרב, ויקחו אליך – דוקא – פרה גו', ואז סו"ס מטהר את הטמא ומביאו לחיים נצחיים . . .
(ממכ' י"ג תמוז, תש"ו)
. . . והרי מבואר בכ"מ בביאור הכתוב, זאת התורה אדם, שהוא ע"פ השייכות וההשתוות שבין התורה ואיש הישראלי, ומרומז גם במאמר חז"ל, רמ"ח אבריו של אדם כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה גידים כנגד שס"ה מצות ל"ת, שעפי"ז מובן וגם פשוט, שכמו שהוספה בפנימיות ועצמיות חיות גוף האדם, ה"ז רפואה הכי טובה ודרך הכי פשוטה לחיזוק ותוספת בריאות הגוף, כן הוא ממש לבריאות הנשמה, הוספה בפנימיות ועצמיות חיות הנשמה, ה"ז מביא חיזוק ותוספת בריאות הנשמה ביותר - וחיות הנשמה הרי תלוי' בתורה ועניני', ז.א. שהנ"ל הוא ע"י פנימיות התורה ופנימיות המצות, שהדרך לבוא לזה ואליהם, הוא ג"כ ע"י לימוד פנימיות התורה, וכיון שבריאות גוף הישראלי תלוי בבריאות נשמתו, שהיא חלק אלקה ממעל ממש,
כיון שגם גוף הישראלי קדוש הוא,
וכמבואר בתניא פרק מ"ט שעל גוף החומרי, נאמר ובנו בחרת, ומקום הבחירה למעלה – ה"ה דוקא במהותו ועצמותו ית', כמבואר בכמה מקומות,
הנה הוספה בלימוד פנימיות התורה, שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות וע"פ מרז"ל לא המדרש עיקר אלא המעשה, הליכה בהדרכותי' והנהגותי', הרי זו היא הדרך הישרה והכי טובה, גם בהנוגע לבריאות הגוף . . .
(ממכ' כו תשרי, תשי"ט)
הערות שוליים
- ↑ הכוונה ל"קרן המצו"ת" (הספקת מזוזות ציצית ותפילין). המו"ל.