לקוטי שיחות חלק לא הוספות/בשלח

לקוטי שיחות
חלק לא
שמות א • שמות ב • שמות ג • וארא א • וארא ב • וארא ג • וארא ד • בא א • בא ב • בא ג • בשלח א • בשלח ב • בשלח ג • יתרו א • יתרו ב • יתרו ג • משפטים א • משפטים ב • משפטים ג • פ' שקלים • תרומה א • תרומה ב • תרומה ג • תצוה א • תצוה ב • פורים א • פורים ב • תשא א • תשא ב • ויקהל א • ויקהל ב • ויקהל ג • פקודי • הוספות: שמות • בא • יו"ד שבט • בשלח • ט"ו בשבט • יתרו • משפטים • תרומה • תצוה • אדר • פורים • פורים־פסח • תשא • ויקהל • פרה־החדש

בשלח

במענה למכתבו מבדר"ח אד"ר בו כותב תמיהתו על המובא בספר בעל־שם־טוב בפרשת בהעלותך בשם הבעש"ט ביאור ענין קריעת ים סוף, אשר כאלו הוא בטבע, והנס הוא מה שהקב"ה בראשית הבריאה הטביע בטבע אשר ביום פלוני יבקע הים, והוא דלא כמבואר בכ"מ אשר קרי"ס הי' נס ונס גדול ביותר.

והנה ספר הנ"ל הוא מלוקט מכמה ספרים, וצריך עיון עד כמה מדויקים הדברים המובאים בספרים מהם לוקט, כי הרי בענינים כגון אלו, הנה ע"י אי דיוק באיזו תיבות משתנה הכוונה מהקצה אל הקצה. ובפרט עפ"י הידוע אשר הבעש"ט הי' אומר דברי תורה בלע"ז ולא בלשון הקדש, והמעתיק לא תמיד כיוון להענין של הבעש"ט, אפילו כשהמלקט הי' באותו שעה ובאותו מקום. עיין דוגמא באגרת הקדש לרבנו הזקן סכ"ה (קמא, א).

וקרוב לודאי שגם בנדו"ד כן הוא, שהרי צודק בהערתו שקרי"ס נחשב לנס גדול ביותר. ועיג"כ שער היחוד והאמונה לרבנו הזקן פרק ב'.

בגוף הענין, אפילו את"ל שמי שהוא אמר בענין קרי"ס בסגנון המובא בשם הבעש"ט כנ"ל, ידוע כגון דא שהרבה פעמים עונים לשטתך ולטעמך, אפי' את"ל, ז.א. שאפילו את"ל (אף שהענין אינו כן) שהי' בזה ענין טבעי – בכל זה כו'. כהביאור שם.

וזאת למודעי, אשר הרבה מגדולי ישראל וחוקרי ישראל בדורות שעברו בארו באופן זה ענין הקשת עליו נאמר שאות ברית הוא, אף שמבואר שזהו ענין בטבע. יעיין במפר' התורה פ' נח.

גם יש לפרש סגנון הנ"ל עפמש"כ בבחיי (בשלח יד, כז): הושם בטבע המים כו'. עיי"ש.

(ממכתב ד' אד"ר, תשי"ט)

. . . במ"ש בתרגום יונתן, שמות יד, כא שעל המטה חקוקים כו' וששה אמהות ומעיר, שהרי רגיל בכ"מ ד' אמהות (שרה רבקה רחל ולאה) ואין קורין אבות ואמהות אלא כו'.

י"ל בפשיטות, אשר בהמטה הוזכרו לאו דוקא האבות כ"א כל שבט ושבט, שלכן הוסיפו גם האם של כאו"א . . .

(ממכתב ז' שבט, תש"כ)

. . . ויה"ר אשר בלשון הפרשה שקראו בשבת העבר, יעלה ארוכה, וכמבואר בזה הר"ת כי אני ה' רופאך: ארי"ך כי כל אסוותא מלעילא (עיין זהר חלק ג' רצב, ב. מאו"א מע' אריך. קהלת יעקב מע' ארוכה. וראה ג"כ זח"ג רד, א. דש, סע"ב. ז"ח בלק נד, ג) . . .

(ממכתב י"ד שבט, תשט"ו)

. . . ויהי רצון אשר מכאן ולהבא אך טוב בטוב הנראה והנגלה יבשר, ובעניני בריאות יהי' דוקא ע"ד רפואתו של הקב"ה וכמ"ש כי אני ה' רופאך ובמילא לא אשים עליך מעיקרא, וידוע שהוא ר"ת אריך ע"ז נאמר ארוכתך מהרה תצמח שקדים הטובים מכל שקד דאהרן כהנא רבא . . .

(ממכתב ט' תמוז, תשי"ז)

. . . במ"ש בהסעודות דש"ק – שנמצאו בזה לכאורה סתירות במאמרי הזהר.

הסדר הוא כדברי רשב"י (זח"ב פח, ב) וכמו שאומרים באתקינו סעודתא: חקל ת"ק, ע"ק ז"א. ומש"כ בזח"ב (פח, א): סעודתא חדא לקבל ע"ק כו' סעודתא תנינא לקבל חת"ק כו' – כבר פי' באור החמה שם שמפרש ע"ס הכתוב ולא ע"ס הסעודות. כן מש"כ בזח"ג, רפ"ח סע"ב – הוא ע"ס מעלת המדות – כמוש"כ באוה"ח לזח"ב פח, ב. ובסי' לרבנו הזקן בדרושי סעודות שבת נת' הענין ע"פ חסידות . . .

(ממכתב כ' ניסן, תשי"ז)

. . . במ"ש אודות הזהירות שלא לקדש משעה 7־6 בערב שבת, הנה מובן הכוונה לשעה בת ששים רגעים, כי הילוך המזלות הוא בקיץ ובחורף, וגם בחצות היום אין חילוק בין המקומות שבדרום ובצפון, ובמילא שעה הששית היינו שש שעות שוות לאחר חצות היום.

ומ"ש שאין חוששין לזה באה"ק ת"ו, וכן בענין ניט"ל, בטח יודיע טעמם של אלו שאין חוששים לזה באה"ק ת"ו, ואם הם בר סמכא . . .

(ממכתב י"ח טבת, תשט"ז)

. . . במ"ש בתורת חיים ס"פ לך, דף צ"ו ריש עמוד ב', אשר גם אכילה דשבת מגשם לגוף מצד התענוג הגשמי שבגוף שאינו נברר והוא מעורב טו"ר גמור מעה"ד טו"ר, שלכאורה אינו מתאים עם מ"ש בתורת חיים פ' ויקהל דף תרכ"ז ותרמ"ז, שהאכילה דשבת אינה מגשמת דפרש שבתכם לא קאמר.

הנה מה שיש לפרש בזה הוא שאף שבשני המקומות אומר הלשון מגשם, אבל החילוק בזה הוא שרע אין באכילת שבת אבל מגשם כמו ענין של היתר, וזה אפשרי גם באכילת שבת, ומכש"כ וק"ו ממ"ש בתו"ח פ' לך הנ"ל שאפי' האהבה דנפה"א הבאה במורגש משתלשל מזה וכו' עיי"ש. –

ובדא"ג הנה בענינים אלו מדובר בתו"א ר"פ חיי שרה ובסידור סדר סעודת שבת (סעודה ב' ד"ה יגלה לן טעמי') וכן בדרך מצותיך עמוד 179 ושם, עיי"ש . . .

(ממכתב ז' טבת, תשי"ד)

נבהלתי בקבלת מכתבו מיום ג' שקס"ד להתענות בשבת, תענית יארצייט, ויש בזה כמה דיעות, ולכ"ע אין מתענין, ולדעתי מוטב להקדים ליום ו' ואם אי אפשר מאחרין ליום א' או שאין מתענים כלל. ויעוין הדיעות בזה בשו"ע או"ח תקס"ח סעיף ט'. ובאחרונים שם טורי זהב סי' תכ"ט ס"ק ג' ובשו"ע רבינו שם סעיף ט' ובספרים שהובאו בשדי חמד אסיפת דינים מערכת אבלות ס"ק צ"ו, ובספר כל בו להרב גרינוואלד עמוד ש"צ, ולדעתי אפילו התרת נדר אין שייך בזה. ובכל אופן לא להתענות בש"ק.

(ממכתב כ"ו טבת, תשי"ד)

. . . ע"א. ס"ב. שיטת רש"י. כ"פ רבנו הזקן בשולחנו סשמ"ה סי"א. ובכ"מ. ובשו"ת בית אב תנינא ס"ה ובמפתחות מונה שלשים פוסקים מהראשונים דס"ל כרש"י.

שם. אא. הטעם שבמספר ס"ר – גם א"י בכלל, י"ל, כי שבת במרה נצטוו (ראה תוד"ה אתחומין שבת פז, ב), ועדיין דין ב"נ להם (וכידוע דעת כמה ראשונים בזה). וגם לאח"כ, במ"ת, נגדרו עניני שבת "כאשר צוך" במרה.

ע"ב. ס"ג. לכו"ע רה"ר מה"ת. צ"ע ובירור. דכמדומה הרחובות כולם מסתיימות, סו"ס, בגשרים ומנהרות הסתומות ע"י צוה"פ או גם מחיצה ו"שראנקען" כדי לגבות מס וכיו"ב. – לעיין א"א להר"א מבוטשאטש סשמ"ה.

ע"ג. גדר ים ונהר. (נפ"מ בכתיבת גט וכיו"ב) לכאורה י"ל אם מימיו מיקווי וקיימי במקומם (אף שישנם גלים), או שוטפים (מקואות פ"ה מ"ד. מכות ד, א. יבמות קמא, א. ועוד. וראה שו"ת צפנת פענח להגר"י מרגצוב סנ"ח־נט) – אבל אליבי' דאמת נ"ל, שבכ"מ הוא לפי ענינו. ובהל' עירובין תלוי במה שרואים הבפועל אם (לפעמים עכ"פ) מעלה שרטון ונקרש. א"ל. – ובזה מבואר מה שבראשונים ואחרונים נפרטו כמה דינים וחילוקים בחששות הנ"ל, בנהרות שונים, בעוקי וכו' – אף שאינם מבוארים בש"ס –

ועפ"ז יש לברר כל חלקי היקף מנהעטאן המובאים כאן. – ויל"ע בספרים שהובאו בזה בארחות חיים (החדש) סשמ"ג.

ע"ג. חשש שמא יעלה הים שרטון אליבא דחד ס"ד. צ"ע כי כ"פ הרמ"א (ראה יד מלאכי כללי הרמ"א חי). והעתיקו לפסק הלכה אדה"ז סשס"ג סל"ה.

שם. דעת החת"ס. דעת אדה"ז (שם) שטוב לחוש לדברי האוסר.

ע"ד. ס"ח. דאפשר לראות מראש הבתים הגבוהים וכו'. – אין נפלענ"ד כלל לומר, דע"י בנין מגדל וראשו בשמים באמצע שטח גדול ביותר מוקף יהפך כל השטח מרה"ר דאורייתא לרה"י. ואין לומר דכל הראוי לראות ההיקף ע"י בנין וכיו"ב – רה"י הוא מה"ת, דא"כ קושית הש"ס דכו"ע מקיף לי' אוקינוס (עירובין כב, ב, לפי הפי' המובא בקונטרס שצ"ל ההיקף) במקומה עומדת, וכמסופר בשלמה (ירושלמי. הובא בתוד"ה ככדור ע"ז מא, א).

ועכצ"ל דלפי הנ"ל צריך שיראה בעמדו בשטח הארץ. ובבכורות (נד, א) שהוא טז מיל. ואולי בנדו"ד הוא יותר ע"ז כי שם צ"ל שלטא בה עינא לשמור ולמנות משא"כ בהיקף מחיצות.

– ולהעיר להנ"ל מפסחים (צד, א) יכול ליכנס בסוסים ובפרדים כו'. ועייג"כ בשיעור מקום קרוב (מו"ק כב, א), בימינו דנוסעים במסה"ב, באוירון וכיו"ב – דשקו"ט בזה בספרים הובאו בס' כל בו – להרב גרינוואלד – ח"א ע' של.

ע"ה סוסי"א. יל"ע בשו"ע רבנו הזקן סשמ"ג סמ"ג.

שם. סי"ב. אא. יעוין ביאור הלכה לבעה"מ משנ"ב סשנ"ח ס"ט.

שם. גג. בפלוגתא שנוי' – ראה ס' הובאו בהגהות מהרש"ם שבארחות חיים (החדש) סשנ"ח.

* * *

בענין שמצוה היא לתקן עירובין. – ראה עירובין כח, א. טושו"ע או"ח סשס"ו סי"ג. שט"מ ביצה (טז, ב). שו"ת הרא"ש כלל כא. רשב"ץ (ח"ב, סל"ז). חת"ס חאו"ח סצ"ט. שו"ת בית אב תנינא סי' א.

ולהעיר, אשר כל הספר האחרון דן בעניני עירובין, ושקו"ט שם בכמה פרטים המובאים בקונטרס זה.

(ממכתב ט"ו אייר, ה'תשי"ד)

מאשר הנני קבלת מכתבו מא' קרח בצירוף קונטרס אודות אפשריות ונחיצות דתקון ערובין במנהטן.

והנה כבר ישנו בזה קונטרס "הצעה לתקון ערובין" הנ"ל מהרה"ג כו' צבי שי' אייזנשטדט מעובד בפרטיות בצירוף מראה מקומות וכו' במ"ש כת"ר ועוד עם הוספות על זה.

ולפלא שלא הזכיר בכל השקו"ט שבקונטרס ששלח אלי אודות הענין דזרעים הנמצאים בעיר שלדעת כמה ראשונים ואחרונים מבטלים המחיצות. כן לא נגע בזה דחלק מנהטן מסובב מהים, ואפילו החלק שנק' ריווער הנה צ"ע רב אם הוא בגדר נהר ע"פ הלכה, ואכ"מ להאריך. ועיין בקונטרס להרב אייזנשטדט הנ"ל. וכן מקואות פ"ה משנה ד'. מכות ד' א' ועוד. שו"ת צפנת פענח להגאון מרגצוב סי' נ"ח נ"ט בגדר נהר ע"פ דין. כן כפי המבואר בקונטרס הנ"ל כמה מקומות שלא הקיפו נוסף על הענין דחלק המחיצות לא הוקפו לדירה.

ומה שהעיר כת"ר במחלוקת הראשונים אם צ"ל ששים רבוא בוקעים, כך פסק רבנו הזקן בשולחנו הטהור סי' שמ"ה סעיף י"א, ועיין בשו"ת בית אב תנינא סי' ה' דמונה שם שלשים דעות מהראשונים דס"ל כזה.

ומה שהעיר במ"ש הר"א מבוטשאטש, דאין ראי' דעכו"ם אין נכנסים במס' ס' רבוא ומחפש ראיות ע"ז, הנה בכ"מ מהאחרונים משמע דבמס' ס' רבוא נכללים גם עכו"ם. והיסוד ע"ז י"ל כי שבת במרה נצטוו (ראה תוס' ד"ה [אתחומין] שבת [פז, ב]) ואז עדיין דין בני נח להם (וכידוע דעת רוב הראשונים בזה), וגם לאח"כ במ"ת נגדרו עניני שבת כאשר צוך (במרה).

ומ"ש בענין דמצוה לתקן ערובין, יעוין נוסף על מה שמזכיר במכתבו, שיטה מקובצת לביצה ט"ז ב', שו"ת הראש כלל כ"א, תשב"ץ ח"ב סי' ל"ז, חת"ס ל' או"ח סי' צ"ט, שו"ת בית אב תנינא סי' א'.

(ממכתב ד' תמוז, תשי"ד)

מאשר הנני קבלת מכתבו מענה על מה שכתבתי הערותי בעניני עירובין.

ומ"ש בענין הזרעים שלא ראה זרעים במנהטן, הנה לפלא הדבר כי מרובים הם בכמה מקומות שם.

כן מ"ש אודות העלאת שרטון שבמקום שהוא מדרבנן אין חוששין שמא יעלה שרטון, ע"כ צ"ל שלא נתקבלה דיעה זו כיון שלדעת כמה ראשונים וכמה גם מאחרונים להלכה למעשה אין רשות הרבים בזמן הזה ובכ"ז מביאין ומאריכין בהחשש דעלה שרטון גם עתה.

ומ"ש ע"ד הערתי דשאני שבת שבמרה נצטוו, ומקשה ע"ז מתוס' שבת פ"ז ע"ב ד"ה [א]תחומין, הנה כמדומני ברור שגם במכתבי ציינתי לתוספות זה כי שם משמע דלחד מ"ד נצטוו על הוצאה במרה וממנו נלמד גם להשני כיון דלא בזה הוא פלוגתייהו. ומה שרוצה לדמות זה למילה (ולהעיר מפיה"מ ספ"ז דחולין), הרי גם על זה רמזתי במכתבי שציינתי שם דבשבת שבסיני נאמר להם כאשר צוך במרה משא"כ מילה, וכמובן . . .

(ממכתב ח"י אלול, תשי"ד)

מאשר הנני קבלת מכתבו בצירוף ה"קונטרס תיקון עירובין" של כת"ר שי', ומוחזר בזה הקונטרס.

ומש"כ בענין הסכמה – הרי ידוע שאין זה בנוהג בית הרב. ומנהג אבותינו בידינו. ובפרט אשר אין הזמן גרמא כלל, לעיין בהספר כפי הדרוש. ועוד זאת – ועיקר הוא אצלי – אשר בכל מקום הנה אנא באתרי דרב אנא, הוא אאזמו"ר רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ונהוג דוקא כרב. ובזה כמובן גם מש"כ בשו"ע שלו (סשס"ג סל"ה) דהים אינו עולה משום מחיצה.

ומה שרוצה כת"ר לדחוק ולפרש פס"ד זה – דוקא באם יש חשש שגם האשפה תנטל ותשאר מחיצה אחת – במח"כ אין לזה מקום כלל, כי בפירוש כתב דינו בשו"ע שם – באשפה של רבים שאינה עשוי' להתפנות. וכשיעלה הים שרטון ישארו ב' מחיצות סמוכות זל"ז כדל"ת ולחי או קורה בצד ג'.

* * *

והנה, אף כי, למרות הנ"ל, שמחתי לקרות בסיום הקונטרס אשר שכר משכירו ולקיטו כו',

(אף כי בטח בלא ברכה, ודלא כמשמע משטחיות הלשון, שהרי מידי כמה ספיקות לא יצא. וברכות אין מעכבות)

ולדעתי זכות גדול ונפלא הוא לכת"ר, אפילו את"ל אשר לכמה דיעות יש מקום לדון ע"ד כמה פרטים וספקות,

בכ"ז ברור לדעתי מוחלטת ותקיפה – שאין להדפס, וגם לא לפרסם באופן אחר, שגמר הענין ותקן העירוב (עכ"פ לפי דעתו).

ומש"כ בסיומו דהקונטרס תועלת הפרסום – בכדי להציל אף אלו דלאיסורא מכווני וכש"ס (נזיר כג, א),

בודאי גם כת"ר משער כמה מאלו המזידים – לומדים או אפילו רק יודעים ע"ד ספרים וקונטרסים כאלו,

משא"כ בהנוגע לשומרי תומ"צ, שעליהם דוקא אחז"ל דמורי היתרא לנפשייהו (באם רק ימצא איזה יסוד ואמתלא שיהי') שעלול פרסום הדבר להביא אותם עד לפרצות כו'. ולאחרי הפרסום יהי' הענין בגדר לא יוכל לתיקון, אפילו אם ירצה.

– האזהרה רבה שבפתיחת הקונטרס – כבר ראו במוחש, שאין זה מועיל בדבר הנדפס ומתפרסם, כיון שבעוה"ר רווחת השיטה דבהיתרא ניחא. ובפרט במדינה זו, אשר ה"רע־בנים" עומדים על משמרתם – משמרת לעומת ה' ולעומת תורתו – לפרוץ חומת הדת והיהדות.

ויהי רצון שבימיו ובימינו יקוים בפועל מאמרז"ל (ירושלמי תענית פ"א סוף ה"א) אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה מיד הי' בן דוד בא.

– בבבלי (שבת קיח, ב) איתא שתי שבתות כהלכתן. ואינו סותר להמאמר בירושלמי דתענית הנ"ל, וכמו שביאר רבנו הזקן בספרו לקוטי תורה פ' בהר רד"ה את שבתותי תשמרו. עיי"ש. –

ובהוספה בשמות רבה (סוף פכ"ח): למה – שהיא שקולה כנגד כל המצות . . .

(ממכתב אדר"ח אדר, תשי"ח)

הערות שוליים