מאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות תשל"ח - מוגה
פתח דבר
בס״ד.
לקראת יום הבהיר כ״ח סיון, שבו יצא כ״ק אדמו״ר שליט״א (יחד עם – יבחל״ח – הרבנית הצדקנית נ״ע) מן המיצר דעמק הבכא האירופאי, והגיע צלחה לארצות הברית (יום ב', כ״ח סיון ה'תש״א), שאז התחילה תנופה חדשה בהחזקת והפצת התורה והיהדות והפצת המעינות, ע״י כ״ק אדמו״ר (מהריי״צ) נ״ע, ביסדו את המוסדות המרכזיים ״מחנה ישראל״, ״קה״ת״ ו״מרכז לעניני חינוך״, ומסרם להנהלת כ״ק אדמו״ר שליט״א,
ובפרט שבכ״ח סיון השתא ימלאו יובל שנים להיציאה מן המיצר (יום ב' כ״ח סיון ה'תש״א – יום ב' כ״ח סיון ה'תנש״א) –
הננו מוציאים לאור את המאמר ד״ה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שאמר כ״ק אדמו״ר שליט״א בהתוועדות דאחרון של פסח ה'תשל״ח, אשר, נוסף על שייכותו המיוחדת לשנה זו, ״הי' תהא שנת אראנו נפלאות״, שייך במיוחד למלאות יובל (נו״ן) שנים להנפלאות (״נפלאות״ – נו״ן פלאות) דהיציאה מן המיצר בהגאולה הפרטית הנ״ל.
ויה״ר שנזכה להגאולה הכללית, ועד להגאולה האמיתית והשלימה ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״, תיכף ומיד ממש.
מערכת ״אוצר החסידים״
יום א' פ' קורח, כ״ז סיון, שנת ה'תנש״א (הי' תהא שנת אראנו נפלאות),
שנת הצדי״ק להולדת כ״ק אדמו״ר שליט״א,
ברוקלין, נ. י.
בס״ד. אחרון של פסח ה'תשל״ח[עריכה | עריכת קוד מקור]
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות[1], ומביא כ״ק מו״ח אדמו״ר במאמרו ד״ה זה [שנאמר לפני שלשים שנה[2]] דיוק הזהר[3] בזה שנאמר כימי לשון רבים, הרי יציאת מצרים היתה ביום אחד (בחד זמנא נפקו), וכן בזכירת גאולת מצרים כתיב[4] למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים (יום לשון יחיד), ולמה נאמר כאן כימי לשון רבים. ומבאר, שכל הימים מהזמן דיציאת מצרים עד הגאולה העתידה הם ימי צאתך מארץ מצרים, ולכן נאמר כימי לשון רבים.
וממשיך בהמאמר, דלהבין זה יש להקדים דאיתא במשנה[5] עה״פ[4] למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח. וצריך להבין, הרי גאולה העתידה תהי' נעלית הרבה יותר מהגאולה דיציאת מצרים [הן בנוגע להגאולה עצמה, שהגאולה העתידה תהי' גאולה שלימה שאין אחרי' גלות משא״כ הגאולה דיציאת מצרים[6], והן בנוגע להגילויים דהגאולה, שהגילויים שיהיו בגאולה העתידה יהיו נעלים הרבה יותר מהגילויים שהיו בהגאולה דיציאת מצרים[7]], ולמה יזכירו לע״ל הגאולה דיציאת מצרים. ומבאר[8] שבהגאולה דיציאת מצרים נתחדש ענין עיקרי – פתיחת הצנור דכל הגאולות, גם דגאולה העתידה. ולכן, כל הימים מהזמן דיציאת מצרים עד גאולה העתידה הם ימי צאתך מארץ מצרים, ימי לשון רבים. ולכאורה יש לומר, שהקשר דשני הענינים שבהמאמר [הענין דימי לשון רבים, וזה שיזכירו יציאת מצרים גם בימות המשיח], הוא, כי הענין דימי לשון רבים הוא לפי שבהגאולה דיציאת מצרים נפתח הצנור דכל הגאולות גם דגאולה העתידה, ולכן יזכירו יציאת מצרים גם בימות המשיח. ולכאורה ביאור זה דורש תוס' ביאור, כי הקשר דשני הענינים הוא ששניהם הם מצד אותו הטעם, ומזה שאומר בהמאמר שלהבין הענין דימי לשון רבים יש להקדים מה שיזכירו יציאת מצרים לע״ל, משמע, שע״י הענין דזכירת יציאת מצרים מיתוסף ביאור בהענין דימי לשון רבים.
ב) והנה הדיוק (בהמאמר) בזה שיזכירו יציאת מצרים לע״ל הוא לכאורה גם בהכתוב כימי צאתך גו', דכיון שהגילויים שיהיו בגאולה העתידה יהיו נעלים הרבה יותר מהגילויים שהיו ביציאת מצרים, מהו אומרו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שהעילוי דגאולה העתידה הוא שגם אז יהי' אראנו נפלאות כמו שהי' ביציאת מצרים. ולהוסיף, שהדיוק בהכתוב כימי צאתך גו' הוא לכאורה דיוק גדול יותר מזה שמזכירין יציאת מצרים לע״ל[9]. כי זכירת יציאת מצרים לע״ל תהי' רק בדרך טפל[10] [והדיוק בהמאמר הוא שמצד גודל העילוי דגאולה העתידה לגבי הגאולה דיציאת מצרים לא הי' צריך (לכאורה) אז להזכיר יציאת מצרים אפילו בדרך טפל], משא״כ בהכתוב כימי צאתך מארץ מצרים גו' (כימי בכ״ף הדמיון) משמע שעיקר הענין דנפלאות הי' ביציאת מצרים והכתוב מחדש שגם בגאולה העתידה יהיו נפלאות כמו שהיו ביציאת מצרים. והגם שמבואר בכ״מ[11] דהפירוש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות הוא שהנפלאות שיהיו בגאולה העתידה יהיו נפלאות גם בערך הנפלאות שהיו בימי צאתך מארץ מצרים [כמרז״ל[12] עה״פ אראנו נפלאות, אראנו מה שלא הראיתי לאבות שהרי נסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות וכן הוא אומר[13] לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו], מ״מ, מזה שהכתוב אומר שהנפלאות שיהיו בגאולה העתידה יהיו כימי צאתך מארץ מצרים, משמע דבהנפלאות שיהיו בגאולה העתידה יהיו ב' מעלות. שהנפלאות יהיו נפלאות גדולות ביותר, נפלאות גם בערך הנפלאות שהיו ביציאת מצרים. ועוד מעלה, שהנפלאות אז יהיו כימי צאתך מארץ מצרים. ועיקר החידוש והמעלה הוא (לא שהנפלאות אז יהיו נפלאות גדולות ביותר, אלא) זה שהנפלאות אז יהיו כימי צאתך מארץ מצרים.
ג) והענין הוא[14], דבנסים יש (בכללות) שני סוגים. נסים שלמעלה מהטבע [כהנסים שהיו ביציאת מצרים, הפיכת מים לדם וכו' ועד להנס דקריעת ים סוף שנהפך ים ליבשה], ונסים המלובשים בדרכי הטבע. ובהם עצמם שלשה אופנים (בכללות). שלבושי הטבע הם באופן שניכר שהם רק לבוש להנס שמתלבש בהם. כנסים דחנוכה ופורים, ועד״ז כל הנסים שמברכים עליהם ברכת הנסים (נפל עליו כותל וניצל, וכיו״ב[15]), דעם היותם מלובשים בדרכי הטבע מ״מ ניכר בגילוי הנס שבהם. למטה מזה – שלבושי הטבע מעלימים על הנס שמלובש בהם, אבל מ״מ ניכר שאירע דבר בלתי רגיל, כמו ארבעה שצריכים להודות[16], דעל נסים אלו אין מברכים ברכת הנסים אבל מביאים עליהם קרבן תודה ומברכים עליהם ברכת הגומל[17]. למטה מזה – שלבושי הטבע מעלימים ומסתירים לגמרי על הנס, עד שאין ניכר כלל שאירע דבר בלתי רגיל. כמ״ש לעושה נפלאות גדולות לבדו ואמרו רז״ל[18] אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו.
וצריך להבין מה שמביא במאמר רז״ל הנ״ל עה״פ אראנו נפלאות הפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו, הרי במארז״ל זה עצמו אומר שהנפלאות שיהיו בגאולה העתידה יהיו נפלאות גדולות יותר מהנפלאות שהיו ביציאת מצרים, ואעפ״כ מביא על זה הפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו שהם הנסים שמוסתרים לגמרי שאפילו בעל הנס אינו מכיר בהם. ומבאר הצ״צ[19], דשורש הנסים המלובשים בטבע הוא ממקום נעלה יותר משורש הנסים שלמעלה מהטבע. וכל שהנסים מתלבשים יותר בטבע מורה ששרשם הוא ממקום נעלה יותר. וזהו לעושה נפלאות גדולות לבדו, ששורש הנסים המלובשים לגמרי בטבע באופן שאין בעל הנס מכיר בנסו, הם מבחינת לבדו. וזהו מה שמביא במארז״ל הנ״ל בענין הנפלאות שיהיו בגאולה העתידה הפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו, שהנפלאות שיהיו בגאולה העתידה יומשכו מבחינת לבדו.
ולהוסיף, דעפ״ז יש לבאר גם מה שהכתוב מדייק אראנו נפלאות, שעיקר החידוש הוא לא בזה שיהיו אז נפלאות אלא בזה שהקב״ה יראה את הנפלאות, כי נפלאות ישנם גם עכשיו, ועד שישנם גם נפלאות גדולות הנמשכים מבחינת לבדו, והחידוש בגאולה העתידה הוא שאז יהי' אראנו נפלאות. דעכשיו, הנסים הנמשכים מבחינת לבדו הם באופן שרק לבדו יודע שזה נס, ובגאולה העתידה יהי' אראנו נפלאות, שיהי' נראה בגילוי הנס שבהם.
ד) והנה שני הסוגים שבנסים (נסים שלמעלה מהטבע ונסים המלובשים בטבע) יש בכל אחד מהם מעלה[20]. וכיון שלע״ל יהיו כל הענינים בתכלית השלימות, צריך לומר, דמ״ש אראנו נפלאות הוא לא רק בנוגע להנסים המלובשים בטבע (שלע״ל יהי' נראה בגילוי הנס שבהם, כנ״ל סעיף ג), אלא גם בנוגע להנסים שאינם מלובשים בטבע. וכמובן גם מזה שאומר שהנפלאות שיהיו בגאולה העתידה יהיו כימי צאתך מארץ מצרים, דהנסים שהיו ביציאת מצרים היו למעלה מהטבע[21]. ולהוסיף, דזה שנסים נק' בשם נפלאות הוא (בפשטות) לפי שהם פלא שאין להם מקום בטבע, ומזה מובן, דמ״ש אראנו נפלאות ואיתא במדרש שהנפלאות שיהיו בגאולה העתידה יהיו גדולות יותר מהנפלאות שהיו ביציאת מצרים [ועד שיהיו נפלאות בערך הנפלאות שהיו ביציאת מצרים] – הכוונה בזה היא, שהפלא (למעלה מהטבע) בהנסים שיהיו בגאולה העתידה הוא פלא גם בערך הפלא דהנסים שהיו ביציאת מצרים[22]. וצריך להבין מ״ש אראנו נפלאות, דלכאורה, להפירוש שאראנו נפלאות קאי על הנסים שלמעלה מהטבע (ובפרט שהלמעלה מהטבע דהנפלאות שיהיו לע״ל יהי' עוד יותר מהלמעלה מהטבע שהי' בהנסים דיציאת מצרים), מהו החידוש בזה שיראו את הנפלאות.
ה) ויובן זה בהקדים מה שהובא לעיל (סעיף ג) שהנסים שאין בעל הנס מכיר בנסו שורש המשכתם הוא מבחינת לבדו. וצריך להבין, איך אפשר שלבושי הטבע יעלימו ויסתירו על נס שנמשך מבחינת לבדו. והענין הוא, דמהמעלות בנסים המלובשים בטבע לגבי הנסים שלמעלה מהטבע, הוא כמו שמבאר אדמו״ר האמצעי בשער האמונה[23], דע״י שהנס מתלבש בטבע הוא בא בגילוי. דהנסים שאינם מלובשים בטבע, יודעים רק מציאותם ולא מהותם. וכמו נס דתחיית המתים, דהגם שרואים בפועל שבתחילה הי' מת ועכשיו הוא חי, אין יודעים ומשיגים איך הוא קם לתחי'. ועד״ז הוא בכל הנסים שלמעלה מהטבע. ולכן נקראים נסים אלו בשם נפלאות, דפלא הוא זה שאינו מושג בשכל [ועד, שכשאדם רואה דבר פלא הוא משתומם על זה, דהשתוממות הוא ביטול השכל[24]]. וע״י שהנס מתלבש בטבע, הוא בא בגילוי, שמשיגים את מהותו. כהנס דפורים, שיודעים ומשיגים איך נתבטלה הגזירה (שזה הי' ע״י אסתר וכו'). וכן ארבעה שצריכים להודות, שיודעים ומשיגים איך נתרפא החולה (שזה הי' ע״י סממני הרפואה), וכיו״ב.
ויש לומר, דענין זה [שבהנסים המלובשים בטבע, מהות הנס הוא בגילוי] הוא בעיקר בהנסים שאין בעל הנס מכיר בנסו. דהנסים שניכר בגילוי שלבושי הטבע הם רק לבוש להנס שמתלבש בהם, ואפילו הנסים שאין ניכר בהם בגילוי שהוא נס אבל מ״מ ניכר שהוא דבר בלתי רגיל (כמו ארבעה שצריכים להודות), הם בגדר פלא שאינם מובנים בשכל [שלכן צריכים להודות עליהם, דהודאה הוא ביטול השכל[25]], והנסים שאין בעל הנס מכיר בנסו הם מלובשים בטבע כ״כ עד שמושגים בשכל. ועפ״ז יש לומר דזה שהנסים הנמשכים מבחינת לבדו הם באופן שאין בעל הנס מכיר בנסו, הוא, כי הענינים הנמשכים מבחינת לבדו הם בגילוי בכל מקום (כי אין שייך שיהי' איזה דבר שיוכל להעלים עליהם), ולכן הם מלובשים בטבע באופן שאין בעל הנס מכיר בנסו, שאין בהם פלא כלל (גם לא כהפלא דארבעה שצריכים להודות) והם מושגים בשכל[26].
ו) והנה החילוק דשני הסוגים שבנסים בשרשם הוא (כמבואר בשער האמונה שם[27]) דהנסים המלובשים בטבע שורש המשכתם הוא מזה שאוא״ס הוא למטה מטה עד אין תכלית[28] – ענין ההתפשטות והגילוי דאוא״ס, שהוא מתפשט ומתגלה עד למטה מטה[29], ולכן הם באים בגילוי, עד שהם מושגים גם בשכל האדם, והנסים שלמעלה מהטבע שורש המשכתם הוא מזה שאוא״ס הוא למעלה מעלה עד אין קץ[28] – ענין ההתעלמות והעלי' שבאוא״ס, שהוא מתעלה ומתעלם בהעלם אחר העלם ובעילוי אחר עילוי, למעלה מעלה[29], ולכן, גם כשהם נמשכים למטה הם למעלה מגילוי, נפלאות. וזהו[30] כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שבגאולה העתידה, גם הנפלאות ששורש המשכתם הוא מזה שאוא״ס למעלה מעלה עד אין קץ, יהיו בגילוי, והגילוי יהי' באופן דראי'[31], אראנו.
ויש לומר, שבאראנו נפלאות שיהי' לע״ל, שני ענינים. שגם הנסים דלע״ל שלא יהיו מלובשים בטבע [כמו בקיעת הים והנהר – והחרים הוי' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר גו'[32]] יהיו בגילוי, ע״ד הנס דקריעת ים סוף שהי' ביציאת מצרים, דהגם שהי' למעלה מהטבע מ״מ ראו אז בגילוי (לא רק בקיעת הים, אלא גם) הגילוי שעל ידו נבקע הים, שכאו״א הי' מראה באצבעו ואומר זה אלי ואנוהו[33]. והחידוש באראנו נפלאות דלע״ל לגבי הגילוי דקריעת ים סוף הוא, שהנפלאות שיהיו לע״ל יהיו נפלאות גם בערך הנפלאות שהיו ביציאת מצרים, היינו, שהנפלאות דלע״ל יומשכו ממקום נעלה יותר מהנפלאות שהיו ביציאת מצרים[34] [ולכן יהיו גם נפלאות גדולות יותר בפשטות], ואעפ״כ יהיו בגילוי ובאופן דראי'. וגם, שהגילוי שהי' בקי״ס הי' רק לפי שעה, והגילוי דלע״ל (הגם שיהי' גילוי נעלה יותר מהגילוי שהי' בקי״ס, מ״מ) יהי' באופן תמידי ונצחי[35]. ועוד ענין באראנו נפלאות, דע״י שלע״ל יתגלו הנפלאות לישראל, תהי' המשכתם גם בעולם באופן של גילוי, ולכן יתלבשו אז בטבע. ואעפ״כ יהיו נפלאות, כי זה שיתלבשו בטבע הוא לא מפני שהם בגדר גילוי [כהנסים המלובשים בטבע עכשיו, ששורש המשכתם הוא מזה שאוא״ס הוא למטה מטה, ענין ההתפשטות והגילוי דאוא״ס], אלא, דהגם ששורש המשכתם הוא מזה שאוא״ס הוא למעלה מעלה עד אין קץ, העלם שלמעלה מגילוי [ויתירה מזה, שהוא העלם שלמעלה גם מגדר גילוי, וכמבואר בהמשך ההילולא[36], דזה שאוא״ס הוא למעלה מעלה כו' הוא שגם בעצמותו אינו בגדר גילוי], מ״מ יהיו מלובשים בטבע, כי לע״ל גם ההעלם (שלמעלה מגילוי) יהי' בגילוי.
ז) ויש לומר, דבהתלבשות הנפלאות בטבע שיהי' לע״ל, שני ענינים. דזה שהנפלאות שלמעלה מטבע יתלבשו בטבע הוא כי אז גם ההעלם שלמעלה מגילוי יומשך בגילוי. וזה שהטבע לא יסתיר על הנפלאות הוא לפי שאז תהי' עליית הטבע, שגם הטבע יהי' כלי להנפלאות שלמעלה מהטבע. ועפ״ז יש לבאר הקשר דשני הפירושים באראנו נפלאות – פירוש אדמו״ר האמצעי שגם הנפלאות שלמעלה מהטבע יראו אז בגילוי (ולא כמו עכשיו שהנפלאות שלמעלה מהטבע יודעים רק מציאותם), ופירוש הצ״צ שגם בהנסים המלובשים בטבע (נפלאות גדולות הנמשכים מבחינת לבדו) יהי' נראה בגילוי הנס שבהם (כנ״ל סעיף ג) – כי התוכן דשני הפירושים הוא שלע״ל יהי' הטבע כלי ללמעלה מהטבע, שלכן לא יסתיר הטבע על הנסים המלובשים בו. אלא שלפירוש הצ״צ, ענין אראנו נפלאות הוא שהטבע לא יסתיר על הנסים השייכים לטבע (היינו, הנסים הנמשכים מזה שאוא״ס הוא למטה מטה כו', ענין הגילוי דאוא״ס). דהטבע כמו שהוא עכשיו מסתיר גם על נסים אלה. כי שורש הנסים המלובשים בטבע הוא בהגילוי דאוא״ס, דבכללות הוא שם הוי' שלמעלה מהטבע, ושורש הטבע הוא משם אלקים (אלקים בגימטריא הטבע[37]) שמעלים ומסתיר על שם הוי'. ולע״ל יהי' שם אלקים כלי להגילוי דהוי'. ולפירוש אדמו״ר האמצעי, ענין אראנו נפלאות הוא שהטבע הנמשך משם אלקים יהי' כלי (גם) להנפלאות שלמעלה מהטבע הנמשכים מזה שאוא״ס הוא למעלה מעלה כו', העלם שלמעלה מגילוי (למעלה מהוי').
ח) וע״פ המובא לעיל (מהמאמר) שבהגאולה דיציאת מצרים נפתח הצנור גם דגאולה העתידה, יש לומר, שבהגאולה דיציאת מצרים נמשך גם הנתינת כח על הענין דאראנו נפלאות שיהי' בגאולה העתידה. והענין הוא, דזה שלע״ל יהי' הטבע כלי ללמעלה מהטבע [ענין אראנו נפלאות] הוא ע״י הבירורים, שעי״ז מזדכך העולם ומתעלה ונעשה כלי ללמעלה מהטבע. דהתחלת ענין הבירורים היתה ביציאת מצרים. דע״י שעבדים היינו לפרעה במצרים[38] [לפרעה – מלך קשה, במצרים – מדינה קשה, שאין[39] עבד יכול לברוח משם[40]] ואעפ״כ עמדו בנסיון, עי״ז ביררו הניצוצות שהיו במצרים. ועד שוינצלו את מצרים[41], שעשאוה כמצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן[42], ועי״ז ניתן הכח על עבודת הבירורים בכל הימים שלאחרי יציאת מצרים (ימי לשון רבים), כולל גם הימים שבזמן הגלות.
ויש לומר, דמהטעמים על זה שמזכירין יציאת מצרים בכל יום הוא כי עי״ז מיתוסף בהנתינת כח שנמשך מיציאת מצרים על עבודת הבירורים בכל יום. וע״י שבכל יום ויום מבררים עוד ניצוצות ועוד ניצוצות, מתקרבים יותר לביאת המשיח, כי ע״י כל ניצוץ שנתברר, נעשה העולם יותר מזוכך, ועד שבגמר הבירורים יהי' העולם כלי לגילוי אלקות שלמעלה מעולמות, דבכללות הוא שהטבע דעולם יהי' כלי ללמעלה מהטבע, אראנו נפלאות. ולכן יזכירו יציאת מצרים גם בימות המשיח, כי זה שאז יהי' העולם כלי לגילוי אלקות שלמעלה מעולמות הוא ע״י הגאולה דיציאת מצרים. וזהו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דזה שאומר שאראנו נפלאות (לע״ל) יהי' כימי צאתך מארץ מצרים הוא, כי הנתינת כח על הענין דאראנו נפלאות שיהי' לע״ל היא מיציאת מצרים. ומדייק כימי צאתך, כימי לשון רבים, כי ביציאת מצרים היתה רק הנתינת כח על הענין דאראנו נפלאות, ובכדי שהענין דאראנו נפלאות יומשך בפועל הוא ע״י עבודת הבירורים בהימים שבין יציאת מצרים וגאולה העתידה, שהם ימי צאתך מארץ מצרים (כנ״ל סעיף א מהמאמר), ימי לשון רבים.
ט) ויש לומר, דמהחילוקים בין הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות והכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך שממנו למידין שמזכירין יציאת מצרים גם בימות המשיח, הוא, דהכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות מדבר בגאולה העתידה, ואומר כימי צאתך מארץ מצרים שהנתינת כח על אראנו נפלאות שבגאולה העתידה הוא מימי צאתך מארץ מצרים, והכתוב למען תזכור גו' נאמר בפרשת שמור את חודש האביב ועשית פסח גו'[43], דפסח הו״ע יציאת מצרים, ואומר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך להביא לימות המשיח, שהכוונה בהגאולה דיציאת מצרים היא שתהי' (נזכרת ו)נמשכת גם בהימים שלאח״ז, בימות המשיח. ועפ״ז יש לבאר מ״ש בהמאמר שלהבין הענין דימי לשון רבים יש להקדים הענין דזכירת יציאת מצרים לע״ל, כי זה שמזכירין יציאת מצרים בימות המשיח הוא לפי שזהו ענינה של יציאת מצרים, ועפ״ז יובן יותר מה שכל הימים מזמן יציאת מצרים עד גאולה העתידה [שעל ידם נמשך הכח שביציאת מצרים (על הגאולה העתידה) מהכח אל הפועל] הם ימי צאתך מארץ מצרים, ימי לשון רבים.
וע״פ הנ״ל שענינה של יציאת מצרים הוא להביא הגאולה העתידה, מובן, שע״י זכירת יציאת מצרים בכל יום, ובפרט ע״י סיפור ביציאת מצרים בליל הפסח [בשעה[44] שיש מצה ומרור מונחים לפניך[45]. ובזמן שביהמ״ק הי' קיים – בשעה שיש פסח מצה ומרור מונחים לפניך[46]], ממהרים עוד יותר קיום היעוד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בגאולה העתידה ע״י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בגאולה האמיתית והשלימה, ובמהרה בימינו.
הערות שוליים
- ↑ מיכה ז, טו.
- ↑ משנת אמירת מאמר זה (תשל״ח) – אחרון ש״פ, תש״ח. נדפס בסה״מ ה'תש״ח ע' 159 ואילך.
- ↑ ח״ג קעו, רע״א. וראה גם זח״א בהשמטות סי' כה (רסא, ב), הובא באוה״ת נ״ך עה״פ סק״ז (ע' תפז).
- ↑ 4.0 4.1 פ' ראה טז, ג.
- ↑ ברכות יב, סע״ב. בד״ה כימי צאתך הנ״ל ״יש להקדים תחלה מה שנתבאר לעיל״ בהמאמר שלפניו ד״ה כי בחפזון תש״ח (נדפס בסה״מ הנ״ל ע' 151 ואילך), ושם מובא המשנה שבברכות שם.
- ↑ מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
- ↑ ע״ד שני הענינים [שבהחצאי ריבוע] ראה בארוכה ד״ה כי בחפזון הנ״ל.
- ↑ פי״ב (סה״מ שם ע' 164).
- ↑ וזה שבד״ה כימי צאתך מביא רק הדיוק בזה שיזכירו יציאת מצרים לע״ל – ואינו מביא הדיוק בהכתוב כימי צאתך (אף שזהו התחלת המאמר) – יש לומר, כי הענין דזכירת יציאת מצרים לע״ל שייך להביאור דימי לשון רבים, ראה לקמן סעיף ט.
- ↑ ברכות שם (בגמרא).
- ↑ אוה״ת נ״ך שם סק״ג (ע' תפו) וסק״ז (ע' תפז). אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע' קנד.
- ↑ יל״ש בשלח רמז רנ – הובא באוה״ת לתהלים שם.
- ↑ תהלים קלו, ד.
- ↑ בהבא לקמן (בכל הסעיף) – ראה גם סה״מ מלוקט ח״ד ע' רכה־ו. וש״נ.
- ↑ סדר ברה״נ לאדה״ז פי״ג ס״א.
- ↑ ברכות נד, ב.
- ↑ וראה סדר ברה״נ שם פי״ג ס״ז דלפי דיעה אחת כל מי שהי' בסכנה וניצול (לא רק ארבעה שמנו חכמים) צריך לברך ברכת הגומל.
- ↑ נדה לא, א.
- ↑ אוה״ת לתהלים שם.
- ↑ ראה בארוכה סה״מ מלוקט ח״ד ע' רכט ואילך.
- ↑ להעיר גם ממ״ש בההפטורה דאחש״פ (ישעי' יא, טז) והיתה מסילה גו' כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים, דוהיתה מסילה גו' הוא נס שאינו מלובש בטבע והכתוב מדמה זה לקי״ס שהיתה ביציאת מצרים.
- ↑ דגם בנסים שאינם מלובשים בטבע ישנם ריבוי סוגי נסים – ראה לקו״ש ח״ז ע' 225. ובכ״מ.
- ↑ פט״ו (ל, ב).
- ↑ המשך תער״ב ח״ב ע' תתצד. ובכ״מ.
- ↑ סידור (עם דא״ח) מד, ג. קונטרס פירוש המילות ספקל״ט.
- ↑ וזה שלבושי הטבע מעלימים על ה״נס״, שאין ניכר שזה נס – אין זה נוגע לבחינת ״לבדו״. כי זה שנמשך מבחינת ״לבדו״ הוא הענין עצמו, אבל באיזה אופן יהי' הענין – אם באופן דטבע או באופן דנס (שינוי הטבע) – זה נוגע לבחינת הגילויים [דכשההמשכה מבחינת לבדו היא ע״י בחינת הסובב (הוי') היא באופן דנס שלמעלה מהטבע, וכשההמשכה היא ע״י בחינת ממלא (אלקים) היא באופן דטבע], ועל בחינת הגילויים הטבע הוא מסתיר, דאלקים מעלים ומסתיר על הוי'. וראה בארוכה שיחת מוצאי ש״פ אחרי שנה זו (תשל״ח).
- ↑ פט״ז (לא, א).
- ↑ 28.0 28.1 ראה תקו״ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ, ב). ז״ח יתרו לד, סע״ג.
- ↑ 29.0 29.1 המשך באתי לגני ה'שי״ת פי״ג ואילך (סה״מ ה'תש״י ע' 133 ואילך). וראה עד״ז המשך תרס״ו ס״ע קפח ואילך.
- ↑ שער האמונה שם.
- ↑ דלא רק שיהיו מושגים בשכל אלא שיהיו גם באופן דראי'.
- ↑ ישעי' יא, טו.
- ↑ בשלח טו, ב ובפרש״י.
- ↑ כי זה שאוא״ס הוא למעלה מעלה הוא עד אין קץ, ולכן גם בהנפלאות הנמשכים מזה שאוא״ס הוא למעלה מעלה יש ריבוי מדריגות אין קץ.
- ↑ סה״מ ה'תש״ח שם ע' 152. ובכ״מ.
- ↑ המשך באתי לגני ה'שי״ת פט״ז (סה״מ ה'תש״י ע' 151).
- ↑ פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ״ב. ר״ח שער התשובה פ״ו ד״ה והמרגיל (קכא, ב). שעהיוה״א רפ״ו. וראה בהנסמן בסה״מ מלוקט ח״ב ע' צג הערה 76.
- ↑ ואתחנן ו, כא.
- ↑ רש״י יתרו יח, ט (ממכילתא שם).
- ↑ ראה גם הגש״פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ע' יד.
- ↑ בא יב, טו.
- ↑ ברכות ט, ב.
- ↑ ראה טז, א.
- ↑ השייכות דהענין המובא בהחצאי ריבוע לתוכן המאמר – ראה בארוכה שיחת מוצאי ש״פ אחרי שנה זו (תשל״ח).
- ↑ נוסח ההגדה ממכילתא עה״פ בא יג, ח.
- ↑ שבלי הלקט. וראה פרש״י בא שם.