שיחת וירא תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

== משיחות ש"פ וירא, ח"י מר־חשון ה'תשנ"ב ==

זאת ועוד: כיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, מסתבר לומר, שנוסף על השייכות הכללית דפרשת השבוע לזמן זה, יש גם לימוד והוראה מהקביעות דיום השבת – שבו קורין בציבור פרשת השבוע כולה – בימי החודש.

וצריך להבין: מהו הלימוד וההוראה מ"וירא אליו ה'" '''לכאו"א מישראל''', גם מי שלא הגיע לדרגת צדיק (בפועל ובגלוי), ועאכו"כ שאינו צדיק שבגיל צ"ט שנה מחליט למול את עצמו?!

ידוע{{הערה|ראה זח"א פח, סע"ב ואילך. צא, א. צז, סע"ב ואילך.}} שהגילוי ד"וירא אליו ה'" לאחרי וע"י מצות מילה הוא באופן נעלה יותר, ועד לעילוי שבאין־ערוך, לגבי הגילוי ד"וירא ה' אל אברם" (בפ' לך לך{{הערה|יב, ז. יז, א.}}) לפני המילה{{הערה|ע"ד ובדוגמת המעלה דמתן־תורה לגבי המעמד ומצב שלפני מתן־תורה – כיון שההכנה למתן־תורה התחילה ע"י המילה דאברהם אבינו, המצוה היחידה שלפני מ"ת הי' שייך בה נקיטת חפץ, ע"ד ובדוגמת המצוות שלאחרי מתן־תורה, כמדובר בארוכה בהתוועדות שלפנ"ז (ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 76 (לעיל ע' 31) ואילך. וש"נ).}} – ובשתים: (א) בדרגת '''האלקות''' – כמ"ש "וירא אליו '''הוי''''", גילוי שם הוי' (שלמעלה משם אלקים), ודרגא נעלית בשם הוי'{{הערה|ראה אוה"ח ריש פרשתנו: "באומרו וירא אליו ה' ולא אמר וירא ה' אליו, נתכוון לומר כי מה שהגיע מהראי' אליו הוא '''כל''' '''בחינת הוי'''' שם הנכבד".}} (למעלה משם הוי' שנזכר בפ' לך לך){{הערה|ראה סה"מ תקס"ח ע' תפא ואילך. ביאוה"ז להצ"צ (כרך ב) פרשתנו ע' תרלו. ד"ה וירא אליו הוי' דש"פ וירא עטר"ת (ס"ע ע ואילך).}}, (ב) בההתגלות '''לאברהם''' – "וירא '''אליו''' הוי'" – שהגילוי היותר נעלה נתגלה אליו ונתקבל אצלו, שנעשה "כלי" להגילוי היותר נעלה שנמשך וחדר בפנימיותו (משא"כ "עד שלא מל לא הי' בו כח לעמוד"{{הערה|פרש"י לך לך יז, ג. וראה לקמן הערה 18.}}).

וענין זה מרומז גם בהמשך הפסוק "והוא יושב גו' כחם היום": "'''חם היום'''", "הוציא הקב"ה חמה מנרתקה"{{הערה|פרש"י עה"פ.}} – מורה על גודל ותוקף הגילוי ד"שמש הוי'"{{הערה|ראה לקו"ש חי"ח ע' 310. וש"נ.}} כמו שהוא מצד עצמו, ללא המגן ונרתק דשם אלקים; ואעפ"כ "הוא '''יושב'''" – שהגילוי היותר נעלה ד"חם היום" ("הוציא הקב"ה חמה מנרתקה") נתגלה ונתקבל ונקלט באופן של התיישבות{{הערה|ראה יל"ש ריש פרשתנו: "עכשיו שנמול הוא יושב ואני עומד".}}.

מצות מילה היא '''למעלה מכל מצוות התורה'''{{הערה|ולמעלה משם הוי' – כמרומז במ"ש "מי יעלה לנו השמימה" ר"ת מילה וס"ת הוי', שהמילה היא בראשי תיבות, ושם הוי' הוא בסופי תיבות (תו"א ס"פ לך לך).}}, ש"כל מצוות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות . . ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות"{{הערה|רמב"ם סוף הל' מילה – מנדרים לא, ב.}}, וביחד עם זה, ה"ה (המצוה היחידה ש)נמשכת ומתגלה וחודרת '''בגוף הגשמי ממש''', "בריתי בבשרכם לברית עולם"{{הערה|לך לך יז, יג.}}, היינו, שההתקשרות עם הקב"ה שלמעלה מטעם ודעת, שזהו"ע הברית, מתגלה וחודרת בבשר הגשמי{{הערה|ועפ"ז יומתק לשון המדרש (שבהערה 9) "אחר שמלתי עצמי . . '''מבשרי''' אחזה אלקה". – ולהעיר מזח"א צד, א: "מבשרי אחזה אלקה . . מבשרי ממש . . והיתה בריתי בבשרכם".}}.

וחידוש גדול יותר במצות מילה, שעל ידה נעשית המשכת הקדושה (לא רק בהגשמיות דהגוף, אלא) גם '''בהגשמיות דהעולם'''{{הערה|ומודגש גם במ"ש "וירא אליו ה' '''באלוני ממרא'''", "כי '''שם''' נמול אברהם . . '''שם''' הופיע שכינתו כו'" (ספורנו ריש פרשתנו), היינו, שהתגלות השכינה קשורה ונמשכת וחודרת '''בהמקום'''.}} – כי, ברית מילה קשורה עם ברית הארץ, "להורישה לך ע"י מצוה זו"{{הערה|פרש"י שם, ב. וראה לקמן הערה 48.}}, היינו, שמצות מילה מהוה נתינת־כח לעשות מהארץ הלזו הגשמית, ארץ כנען, שתהי' "ארץ ישראל", "ארץ שרצתה לעשות רצון קונה"{{הערה|ב"ר פ"ה, ח..}}, ועד שהארץ כולה נעשית דירה לו ית'.

ב' הקצוות שבמצות מילה – דרגא נעלית באלקות, למעלה מכל מצוות התורה, והמשכתה והתגלותה למטה, בבשר הגוף ובגשמיות העולם – תלויים וקשורים זב"ז, כיון שדוקא ע"י ההמשכה וההתגלות למטה מטה נמשכת ומתגלה דרגא נעלית באלקות.

וכידוע{{הערה|ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ בשלח מג, ג. ובכ"מ.}} שעיקר ושלימות הגילוי דיש האמיתי הוא ביש (הנברא והנוצר והנעשה, יש) הגשמי דוקא, שבו נמשך ומתגלה יש האמיתי – "מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו . . הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה"{{הערה|תניא אגה"ק ס"כ..}}.

במצות מילה כתיב{{הערה|לך לך יז, ט.}} "ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם", שהעילוי ד"בריתי בבשרכם לברית עולם" נעשה אצל כל בנ"י עד סוף כל הדורות, ועד כדי כך, שמציאותם של בנ"י קשורה עם המילה גם לפני המילה בפועל, כפי שמצינו בהלכה שהאומר "קונם שאני נהנה ממולים אסור בערלי ישראל"{{הערה|נדרים שבהערה 20. ע"ז כז, א.}}, "אע"ג דלא מהילי כמאן דמהילי דמו"<ref name=":0">ע"ז שם.}}, ועד"ז "אשה כמאן דמהילא דמיא"<ref name=":0" />.

והדרגא הנעלית ד"חלק אלקה ממעל ממש" – מתלבשת ונכנסת (בפנימיות) '''בגוף הגשמי''' ("הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם"{{הערה|תניא פמ"ט.}}) דכאו"א מישראל, ועד שאמיתת החיות דהגוף הגשמי היא מנפש האלקית{{הערה|ראה סה"מ תרנ"ו ס"ע שיט. לקו"ש ח"י ע' 103. וש"נ.}}, שלכן, הגוף הגשמי דכאו"א מישראל הוא "גוף קדוש"{{הערה|ראה זח"ג ע, ריש ע"ב. שו"ע אדה"ז שבהערה 37. ועוד.}}, ונקרא "אדם" ("אתם קרויין אדם"{{הערה|יבמות סא, רע"א.}}), ע"ש אדמה לעליון{{הערה|עש"מ מאמר אכ"ח ח"ב פל"ג. של"ה ג, רע"א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב.}}.

לכל לראש – ההכרה באלקות, ש"המאור הוא בהתגלות ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלקה מצוי כו'"{{הערה|תו"א פרשתנו יד, ריש ע"ב.}}, ויתירה מזה, שאצל קטנים יש עילוי גדול יותר, כמובן מהמאמר הידוע של גדול בישראל "אני מתפלל לדעת זה התינוק"{{הערה|שו"ת הריב"ש סקנ"ז. הובא בסהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פ"ח.}}, שכיון שאינו שייך להבנה והשגה בעניני הספירות (בחי' הגילויים), אזי התפלה שלו היא למהותו ועצמותו ית' ממש.

ומהבית נמשך גם בחלקו בעולם ובכל העולם – כמודגש בכך שהמזוזה היא '''בפתח''' הבית ובטפח הסמוך '''לחוץ'''{{הערה|מנחות לג, ריש ע"ב. רמב"ם הל' מזוזה פ"ו הי"ב. טושו"ע יו"ד סו"ס רפה.}}, להורות שפעולתה גם בחוץ, ובפרט עי"ז שהאדם יוצא מן הבית לחוץ (כמ"ש "ה' ישמר '''צאתך''' ובואך"{{הערה|תהלים קכא, ח. וראה זח"ג רסג, ב. רסו, ב.}}) כשהוא חדור בתוכנה של המזוזה, "כל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקב"ה ויזכור אהבתו . . וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם"{{הערה|רמב"ם שם הי"ג.}}, ומחדיר זה בעבודתו בחלקו בעולם לעשות ממנו "ארץ ישראל", כהפתגם הידוע{{הערה|אגרות־קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"א ע' תפה.}} "עשה כאן (בחו"ל) ארץ ישראל", ועד שכל העולם נעשה בבחינת "ארץ ישראל", שבארץ כולה ניכר בגלוי שייכותה לישראל ותורה ("ישראל" ר"ת "יש{{הערה|"יש" דייקא – שרומז על ההמשכה וההתגלות בהמציאות ד"'''יש''' הגשמי".}} ששים ריבוא אותיות לתורה"{{הערה|מגלה עמוקות אופן קפו.}}), שנעשית דירה לו ית'.

'''המציאות''' ד"וירא אליו ה'" (הופעת השכינה והשראתה{{הערה|כלשון הספורנו והאוה"ח שבהערה 33.}}) '''קיימת בכאו"א מישראל''' – ע"י המילה, שאז נכנסת בו נפש הקדושה, "חלק אלקה ממעל ממש", ועי"ז נעשית אצלו הכרה באלקות, שנמשכת וחודרת גם בעניניו הגשמיים ובחלקו בעולם, כנ"ל בארוכה; והחידוש באברהם – שהמציאות ד"וירא אליו ה'" היתה אצלו באופן של '''ראי', שראה בפועל ובגלוי''' הופעת השכינה אליו והשראתה בו.

ועל זה השיב לו הצמח צדק, שכדי '''לראות''' את ההתגלות ד"וירא אליו ה'" '''בפועל ובגלוי''', צריכים להיות'''ראויים לכך''' ע"י העבודה בפועל, כמו באברהם, שמצד גודל מעלת עבודתו (שבהיותו בן צ"ט שנה החליט שצריך למול את עצמו) הי' '''ראוי''' שה' יתגלה אליו, ולכן '''ראה בגלוי''' ש"וירא אליו ה'".

כשיהודי לומד וקורא בתורה "וירא '''אליו''' ה'", צריך לידע שהכוונה היא (גם ובעיקר) אליו (שהרי לא נאמר "וירא אל אברהם", אלא "וירא אליו"), להיותו בנו של אברהם אבינו, שנכנס בבריתו של אברהם אבינו. כמו אברהם אבינו ש"וירא אליו ה'" בשביל המילה.

וע"י עבודה זו נעשה '''כלי ראוי''' להגילוי ד"וירא אליו ה'", הן בנוגע להגילוי בעצמו, והן בנוגע להגילוי בחלקו בעולם ובכל העולם כולו, שנעשה דירה לו ית'.

'''ח"י''' (מלשון '''חיות''') – מורה על החיות האמיתי דכאו"א מישראל{{הערה|ובפרט ח"י '''בחודש''', שקשור עם מהלך הלבנה, ה"ז מורה על החיות דישראל שדומין ללבנה ומונין ללבנה (ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד).}}, חיות '''הנשמה''', "חלק אלקה ממעל ממש", כפי שנמשכת ובאה להחיות את '''הגוף הגשמי'''.

<nowiki>*</nowiki> * *

מהענינים העיקריים דיעודי הגאולה – ש"לא יכנף עוד מוריך והיו '''עיניך רואות''' את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ. וראה תניא פל"ו.}}, שזהו"ע ד"'''וירא אליו ה''''"{{הערה|ומרומז גם בהמשך וסיום הכתוב, "כחם היום" – כמארז"ל (נדרים ח, סע"ב. וש"נ) "לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים ("ועמך כולם צדיקים") מתרפאין בה", שיהי' שלימות הגילוי ד"שמש הוי'" בכל התוקף, ובאופן שיומשך ויתקבל בגוף הגשמי, ועד שפועל רפואת ושלימות הגוף.}} בתכלית השלימות.

ובענין זה הוא עיקר הלימוד וההוראה מפרשת וירא – שכאו"א מישראל צריך '''להשתוקק''' '''ביותר''' להגילוי ד"וירא אליו ה'" בגאולה האמיתית והשלימה, ולעשות כל התלוי בו להיות ראוי לכך, עי"ז שכל פעולה ופעולה שלו נעשית באופן המתאים להמעמד ומצב דגאולה האמיתית והשלימה.

מעניניו העיקריים של אדנ"ע – כפי שראו כבר בקטנותו, כמארז"ל "בוצין בוצין מקטפי' ידיע", ועאכו"כ לאחרי שנתגדל ועד שנתמנה לנשיא בישראל{{הערה|לאחרי הסתלקות אביו, אדמו"ר מהר"ש, בי"ג תשרי תרמ"ג* – שבשנה זו התחילה שנת '''המאה ועשר''' להתחלת נשיאותו.

וגם ענין זה מודגש בפעולתו של אדנ"ע ביסוד ישיבת תומכי תמימים – כמבואר בשיחתו הידועה{{הערה|שיחת שמח"ת תרס"א – לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. ס' השיחות תש"ב ס"ע 141 ואילך.}} בענין "כל היוצא למלחמת בית דוד", שתלמידי תומכי תמימים הם "חיילי בית דוד" שיוצאים למלחמת בית דוד נגד אלו "אשר חרפו עקבות משיחך"{{הערה|תהלים פט, נב.}}, ובלשון הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח{{הערה|ספי"א.}}: "ילחם מלחמות ה'" עד ש"נצח", כמרומז גם בהמשך הכתובים ד"אשר חרפו עקבות משיחך" – "ברוך ה' לעולם '''אמן ואמן'''"{{הערה|שם, נג.}}, ש"אמן" (ועאכו"כ ב"פ אמן) מורה על הנצחון במלחמה{{הערה|ראה נזיר בסופה. וש"נ.}}, שעי"ז נעשה ביאת וגילוי דוד מלכא משיחא בפועל ממש.

ובדורנו זה נמצאים כבר בשנת הצדי"ק – לאחרי סיום שנת הפ"ט, הקשורה עם מזמור פ"ט, שסיומו וחותמו "אשר חרפו עקבות משיחך", "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", גמר הנצחון דמלחמת בית דוד, ומתחילה התקופה השייכת למזמור צדי"ק, שסיומו וחותמו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו' ומעשה ידינו '''כוננהו'''", דקאי על בית המקדש דלעתיד{{הערה|מדרש תהלים עה"פ.}}, "מקדש אדנ־י '''כוננו''' ידיך"{{הערה|בשלח טו, יז.}}.

ויש להוסיף, שכיון שחודש מרחשון הוא החודש '''הראשון''' לעבודה בעולם לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ה"ה כולל גם החדשים שלאחריו, ובמילא, כ"ף מרחשון, הכתר דמרחשון, כולל גם הכתר דהחדשים שלאחריו: הכתר דחודש '''כסלו''', שסיומו בימי חנוכה, חנוכת המזבח והמקדש{{הערה|להעיר ממ"ש במדרש (יל"ש מ"א רמז קפד) ש"בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן . . ומעתה הפסיד כסלו שגמרה בו המלאכה, אמר הקב"ה עלי לשלם, מה שלם לו הקב"ה, חנוכת חשמונאי", ומסיים: "וכן '''מרחשון''' (שבו נשלם בנין בית ראשון ולא נפתח עד לחודש תשרי שלאחריו) עתיד הקב"ה לשלם לו" – בחנוכת ביהמ"ק השלישי שתהי' בחודש מרחשון.ולהעיר גם מהשייכות לפרשת וירא – שבסיומה נאמר "בהר ה' יראה", "ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות" (כב, יד ובפרש"י).}}, ונס השמן, שקשור גם עם פנימיות התורה, שמן שבתורה{{הערה|ראה בארוכה אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועוד.}}, שנתגלתה בתורת החסידות בחודש כסלו{{הערה|כולל ובמיוחד '''כ"ף''' כסלו, שבו נשלמה הגאולה די"ט כסלו, ר"ה לחסידות.}}; הכתר דחודש '''טבת'''{{הערה|ולהעיר, ש'''כ"ף''' בו הוא יום ההילולא דהרמב"ם ז"ל, שסיום וחותם ספר ההלכות שלו הוא בהלכות מלך המשיח.}} – "ירח שהגוף נהנה מן הגוף"{{הערה|מגילה יג, א.}}, שרומז על ההנאה דהגוף שלמעלה, יש האמיתי, מהגוף שלמטה, יש הנברא{{הערה|ראה לקו"ש חט"ו ע' 382 ואילך.}}; והכתר דחודש '''שבט'''{{הערה|חודש הי"א ("עשתי עשר חודש") – שקשור עם בחי' '''הכתר''' שלמעלה מעשר ספירות.}}, שהעשירי שבו יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ש"כל{{הערה|תניא אגה"ק סז"ך־וכ"ח.}} מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו . . מתגלה ומאיר . . ופועל ישועות בקרב הארץ"{{הערה|וב'''כ"ף''' בו נשלמו עשר ימים (מספר שלם) להעילוי והשלימות דעשירי שבו.}}; וכן הכתר דהחדשים שלאח"ז עד לסיומה של שנת הצדי"ק{{הערה|בהכתר דחודש ניסן – ביום עשתי עשר יום, שקשור עם בחי' הכתר (כנ"ל הערה 114).}} ב"מעשה ידינו כוננהו", בנין ביהמ"ק השלישי ע"י המלך המשיח, "מלך מבית דוד"{{הערה|רמב"ם הל' מלכים ספי"א.}} (ש"זכה '''בכתר''' מלכות . . לו ולבניו . . עד עולם"{{הערה|שם פ"א ה"ז.}}) ש"בונה המקדש"{{הערה|שם רפי"א.}} – תיכף ומיד ממש, בח"י מרחשון (לפני כ"ף מרחשון), כיון '''שכבר נתקיים''' מ"ש{{הערה|הושע ג, ה.}} "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם" (כפי שאמרנו בקידוש לבנה דחודש מרחשון{{הערה|ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 66 (לעיל ע' 22) ואילך.}}, ובתוספת "אמן"{{הערה|ר"ת "א־ל מלך נאמן" (שבת שבהערה 76. סנהדרין קי, סע"ב ואילך).}}, שמורה על הקיום בפועל ממש{{הערה|ראה חדא"ג מהרש"א לסנהדרין שם.}}).

נוסף על המבואר לעיל (סי"א) שקיימת מציאותו של משיח בניצוץ משיח (בחי' היחידה) שבכאו"א מישראל, '''קיימת גם מציאותו של משיח כפשוטו''' (יחידה הכללית) – כידוע ש"בכל דור ודור נולד א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל"{{הערה|פי' הברטנורא למגילת רות.}}, "א' הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'"{{הערה|ראה שו"ת חת"ס חו"מ (ח"ו) בסופו (סצ"ח). וראה שד"ח פאת השדה מע' האל"ף כלל ע'. ועוד.}}, ואילו לא היו מתערבים ענינים בלתי רצויים המונעים ומעכבים כו', הי' מתגלה ובא בפועל ממש.