11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
ג. ויובן בהקדים דיוק בפרשתנו: | ג. ויובן בהקדים דיוק בפרשתנו: | ||
בהתחלת פרשתנו בציווי הקב"ה – "ויקחו לי תרומה גו' וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת גו'" | בהתחלת פרשתנו בציווי הקב"ה – "ויקחו לי תרומה גו' וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת גו'"<ref name=":1">פרשתנו כה, ב־ג.</ref> – ידועה השאלה: מדוע מתחילה תרומת המשכן דוקא ב"זהב"<ref>ראה בחיי וראב"ע ריש פרשתנו. ועוד.</ref>? | ||
נוסף על השאלה בכלל, שהדברים היו צריכים להכתב בסדר מן הקל אל הכבד | נוסף על השאלה בכלל, שהדברים היו צריכים להכתב בסדר מן הקל אל הכבד<ref>ראה דברי שאול עה"ת כאן.</ref>, לא זו אף זו – הרי בנדו"ד לכאורה מתאים סדר זה עוד יותר: מכיון שכאן מדובר אודות נדבת המשכן – שהיא חיוב על '''כל''' בנ"י כל אחד לפי נדבת לבו ("ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו גו'"<ref name=":1" />), ובפשטות היו אז בבנ"י חילוקים בין דל ועשיר<ref>כמפורש בר"פ תשא בהציווי דתרומת שקלים (שנאמר ביחד עם הציווי (בר"פ תרומה) "ויקחו לי תרומה גו'", "ג' תרומות נאמרו כאן כו'" (פרש"י שם, ב)) – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". וראה גם כלי יקר פרשתנו כה, ג, שבתרומת המשכן לא היו כולם שוים בה כי אם איש לפי עשרו.{{ש}}ולהעיר ממכילתא ופרש"י עה"פ '''בר"פ משפטים''' "כי תקנה עבד עברי" – "מיד ב"ד שמכרוהו בגנבתו כמו שנאמר אם '''אין לו''' ונמכר בגניבתו". אבל ראה לקו"ש חט"ז ע' 253.</ref>, ובנדבת המשכן "לא היתה יד כולם שוה בה"<ref>פרש"י תשא ל, טו.</ref> – הרי לכאורה הי' מתאים להתחיל בדברים – כסף או נחושת – שהם מצויים '''יותר''' אצל '''כל''' בנ"י, דברים שבהם הם משתווים יותר, ולאחר מכן למנות זהב ששייך בעיקר אצל יהודים עשירים יותר. | ||
ע"ד שמצינו בסדר הנדבות שלאח"ז – שכל הענינים (מלבד זהב בתחלה) הם בהתאם למצב המנדבים: בתחילה באים זהב כסף ונחושת, ששלשתם היו אצל (רוב | ע"ד שמצינו בסדר הנדבות שלאח"ז – שכל הענינים (מלבד זהב בתחלה) הם בהתאם למצב המנדבים: בתחילה באים זהב כסף ונחושת, ששלשתם היו אצל (רוב<ref>ראה ראב"ע שם: "ברוב הקהל נמצא".</ref>) בנ"י, וכל בנ"י ("כל איש") נדבו מזה למשכן. לאחר מכן בא "תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים"<ref>פרשתנו שם, ד.</ref> – שע"ז כתוב<ref>ויקהל לה, כג.</ref> שרק "כל איש אשר נמצא אתו תכלת . . הביאו" – "כי לא נמצאו מאלה רק למקצתם"<ref name=":2">רמב"ן עה"פ שם, כב.</ref>. לאחר מכן<ref>פרשתנו שם, ה.</ref> – "עצי שטים" ("כל איש אשר נמצא אתו") – "כי היו יותר מעטים שבידם עצי שטים"<ref>רמב"ן ויקהל שם.</ref>. והדברים האחרונים – "שמן למאור וגו'", ו"אבני שוהם ואבני מילואים"<ref>פרשתנו שם, ו־ז.</ref> – שרק "הנשיאים הביאו"<ref>ויקהל שם, כז.</ref> (כי ליהודים אחרים לא הי' זאת). [ובפרט לפי הפירוש<ref>תנחומא, ת"י ותיב"ע עה"פ.</ref> ב"והנשיאים הביאו את אבני שוהם" – עננים הביאום]. | ||
ועפ"ז – הי' צריך זהב לבוא לאחר כסף ונחושת שכן מספר מועט יותר מבנ"י הביאו זהב מאשר כסף ונחושת. | ועפ"ז – הי' צריך זהב לבוא לאחר כסף ונחושת שכן מספר מועט יותר מבנ"י הביאו זהב מאשר כסף ונחושת. | ||
דהגם שלבנ"י היה ריבוי זהב וכסף | דהגם שלבנ"י היה ריבוי זהב וכסף<ref>כל כסף וזהב שבעולם (פסחים קיט, א).</ref> מביזת מצרים וביזת הים – כמאחז"ל<ref>בכורות ה, ב. וכ"ה בתנחומא בשלח כה. הובא בפרש"י בא יג, יג (וראה לקו"ש חט"ז ע' 253 הערה *20).</ref> "אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים" – הרי בפשטות הי' אצל (המצריים, ובמילא אצל) בנ"י יותר כסף (ונחושת) מזהב, כי דבר יקר יותר (זהב) ישנו מעט בכמות (ואדרבה: משום כך הוא יקר). ובזה גופא – בעשירות היו חילוקים בבנ"י גופא, כנ"ל. | ||
יתירה מזו: נוסף לכך שלבנ"י הי' יותר נחושת מכסף ויותר כסף מזהב – הרי גם למשכן נדבו בנ"י כסף ונחושת יותר מזהב, כמפורש ברמב"ן | יתירה מזו: נוסף לכך שלבנ"י הי' יותר נחושת מכסף ויותר כסף מזהב – הרי גם למשכן נדבו בנ"י כסף ונחושת יותר מזהב, כמפורש ברמב"ן<ref name=":3">ויקהל שם, כב.</ref> "וכל איש אשר הניף תנופת זהב לא היו רבים כמרימי הכסף והנחושת ולא היתה הרמת הזהב מרובה ככסף והנחושת". והטעם לכך בפשטות הוא גם, כי לעשיית המשכן וכליו הוצרכו ליותר כסף ונחושת מזהב (כמסופר בפרטיות בפ' פקודי<ref>לח, כד ואילך.</ref>). | ||
ועפ"ז מתחזקת השאלה הנ"ל: מדוע תרומת המשכן מתחילה דוקא ב"זהב"? | ועפ"ז מתחזקת השאלה הנ"ל: מדוע תרומת המשכן מתחילה דוקא ב"זהב"? | ||
אאפ"ל שהתורה מונה את י"ג | אאפ"ל שהתורה מונה את י"ג<ref>תנחומא פרשתנו ה. שהש"ר פ"ד, יג. פרש"י ודעת זקנים מבעה"ת ריש פרשתנו. זח"ב קמח, א.</ref> (ט"ו<ref>בחיי פרשתנו כה, ז. כלי יקר שם, ג. וראה זח"ב קלב, ב.</ref>) הדברים לפי סדר חשיבותם, וזהב הוא החשוב ביניהם (חשוב יותר מכסף ונחושת) – כי (א) "אבני שוהם ואבני מילואים" שהם דברים יותר חשובים מהדברים הכתובים לפנ"ז, נמנים רק '''בסוף'''<ref>כ"כ בדברי דוד (להט"ז) ריש פרשתנו.</ref>. (ב) ועיקר<ref>כי שאלה הא' אפשר לתרץ כמ"ש בראב"ע ריש פרשתנו "והתחיל בתחלה הנדבה הנכבד שהוא הזהב והשלים בנכבד אבני שוהם ואבני מילואים כי לא נמצאו רק אצל הנשיאים ולא כן הזהב כי ברוב הקהל נמצא".</ref>: בציווי לנדבת המשכן ע"י ישראל הרי לא נוגע חשיבות הדבר, אלא המצב בפועל של בנ"י המנדבים והצורך במשכן, ובב' הענינים הי' כסף ונחושת יותר מזהב, כנ"ל. | ||
גם צריך להבין: מהי ההוראה לדורות הנלמדת מכך ש"זהב" הוא הראשון מנדבות המשכן? | גם צריך להבין: מהי ההוראה לדורות הנלמדת מכך ש"זהב" הוא הראשון מנדבות המשכן? | ||
| שורה 49: | שורה 49: | ||
ד. ויש לומר הביאור בזה, ובהקדים שאלה בנוגע לכללות המשכן: | ד. ויש לומר הביאור בזה, ובהקדים שאלה בנוגע לכללות המשכן: | ||
עשיית והקמת המשכן לה' היתה תלוי' בכל בנ"י – הן הציווי על נדבת המשכן הי' לכאו"א מישראל ("ויקחו לי תרומה גו' מאת כל איש"), גם לנשים ("ויבואו האנשים על הנשים"< | עשיית והקמת המשכן לה' היתה תלוי' בכל בנ"י – הן הציווי על נדבת המשכן הי' לכאו"א מישראל ("ויקחו לי תרומה גו' מאת כל איש"), גם לנשים ("ויבואו האנשים על הנשים"<ref name=":3" />), עד שגם טף השתתפו בנדבת המשכן<ref>אדר"נ פי"א, א. וראה צפע"נ מהד"ת ג, ג.</ref>; וגם הציווי לעשיית המשכן ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"<ref>פרשתנו כה, ח.</ref>) הוא חיוב על כאו"א מישראל – כמ"ש הרמב"ם<ref>הל' ביהב"ח פ"א הי"ב.</ref>: "הכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר". | ||
וצריך להבין: | וצריך להבין: | ||
ע"י המשכן נפעל חידוש נפלא – שעד אז לא הי' – שבבית '''גשמי''' למטה יהי' "ושכנתי בתוכם". כפי שהנביא מפליא | ע"י המשכן נפעל חידוש נפלא – שעד אז לא הי' – שבבית '''גשמי''' למטה יהי' "ושכנתי בתוכם". כפי שהנביא מפליא<ref>מ"א ח, כז. וראה המשך תרס"ו ע' תקלה. ובכ"מ.</ref> – "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך", ודוקא ב"בית הזה" היא השראת השכינה, "ונועדתי שמה לבני ישראל גו'"<ref>תצוה כט, מג.</ref>! | ||
לפ"ז הי' צ"ל לכאורה, שבכדי לבנות משכן לה' (בו יהי' "ושכנתי בתוכם") זקוקים דוקא '''לאנשים נעלים ביותר''' בין בנ"י, שיש בכחם לעשות בית כזה שהשכינה תשרה ותתגלה בו, | לפ"ז הי' צ"ל לכאורה, שבכדי לבנות משכן לה' (בו יהי' "ושכנתי בתוכם") זקוקים דוקא '''לאנשים נעלים ביותר''' בין בנ"י, שיש בכחם לעשות בית כזה שהשכינה תשרה ותתגלה בו, | ||
[כפי שהי' זה בנוגע לעצם עשיית המשכן, שנעשה ע"י בצלאל "וימלא אותו רוח אלקים גו'" | [כפי שהי' זה בנוגע לעצם עשיית המשכן, שנעשה ע"י בצלאל "וימלא אותו רוח אלקים גו'"<ref>ויקהל לה, לא.</ref>, ע"פ הוראות משה רבינו ששמע מהקב"ה עצמו, ועוד יותר – "ככל אשר אני מראה אותך גו' כן תעשו"<ref>פרשתנו כה, ט.</ref>]. | ||
אעפ"כ אומרת התורה, שהמשכן תלוי דוקא בנדבתו ופעולתו של כאו"א מישראל – הן אנשים והן נשים, וגם טף! והיאך יש לאיש פשוט, אשה פשוטה, ואפילו ילד קטן, את הכח לפעול חידוש כזה שהשכינה תשרה בבית גשמי בעולם הזה הגשמי (עד לאופן ד"ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחת מישראל | אעפ"כ אומרת התורה, שהמשכן תלוי דוקא בנדבתו ופעולתו של כאו"א מישראל – הן אנשים והן נשים, וגם טף! והיאך יש לאיש פשוט, אשה פשוטה, ואפילו ילד קטן, את הכח לפעול חידוש כזה שהשכינה תשרה בבית גשמי בעולם הזה הגשמי (עד לאופן ד"ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחת מישראל<ref>אלשיך עה"פ קרוב לסופו (ד"ה עוד יתכן). ר"ח שער האהבה פ"ו קרוב לתחלתו. של"ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. ובכ"מ.</ref>) – דבר שלא יכול להיות אפילו ב"שמים ושמי השמים"?! | ||
ובפרט שה"ויקחו לי תרומה" צריך להיות "לי לשמי" | ובפרט שה"ויקחו לי תרומה" צריך להיות "לי לשמי"<ref name=":4">פרש"י עה"פ.</ref>, כשם שה"ועשו לי מקדש" צריך להיות "לשמי"<ref name=":4" />, היינו שנוסף להנתינה ועשי' בפועל, צריכה להיות גם '''כוונה לשמה'''<ref>ראה לקו"ש חט"ז ע' 287.</ref>. אשר עבודה לשמה (ובפרט בתכלית השלימות) איננה בכל בנ"י, אנשים נשים וטף, כמ"ש הרמב"ם (בהל' תשובה)<ref>פ"י ה"א.</ref>, עד ששלימות העבודה לשמה מתוך אהבה ("לא מפני דבר בעולם כו' אלא עושה האמת מפני שהוא אמת") "היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה"<ref>רמב"ם שם ה"ב.</ref>. | ||
ה. והביאור בזה: | ה. והביאור בזה: | ||
הציווי לעשיית המשכן בא דוקא לאחר מתן תורה, וכהמשך למתן תורה – שאז נפעל ה"ובנו בחרת מכל עם ולשון" | הציווי לעשיית המשכן בא דוקא לאחר מתן תורה, וכהמשך למתן תורה – שאז נפעל ה"ובנו בחרת מכל עם ולשון"<ref>נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת שחרית. וקאי על מ"ת – ראה שו"ע אדה"ז או"ח ס"ס ס"ד.</ref>, בחירת הקב"ה בכאו"א מישראל, ודוקא '''בגוף''' היהודי<ref name=":5">[[לקוטי אמרים פרק מ"ט|תניא פמ"ט]] (סט, סע"ב ואילך).</ref>, שגם בהיותו נשמה בגוף גשמי בעולם הזה הגשמי יהי' הוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש"<ref>יתרו יט, ו.</ref>. | ||
וכידוע | וכידוע<ref>תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.</ref> שעד מתן תורה היתה הגזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובמתן תורה נעשה ביטול הגזירה, ובנ"י, כפי שנמצאים בתחתונים – הם (באמת) תמיד ב(מצב ד)עליונים, מצד ה"חלק אלוקה ממעל '''ממש'''"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].</ref> שלהם, שהעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו<ref>כש"ט בהוספות סקט"ז. וש"נ.</ref>, "ישראל וקוב"ה כולא חד"<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>. | ||
ממתן תורה ואילך – מציאותו של כאו"א מישראל היא כזו, שמבלי הבט על חיצוניותו, הרי "אע"פ שחטא ישראל הוא" | ממתן תורה ואילך – מציאותו של כאו"א מישראל היא כזו, שמבלי הבט על חיצוניותו, הרי "אע"פ שחטא ישראל הוא"<ref>סנהדרין מד, רע"א.</ref>, יש לו את "נקודת היהדות", שמצד זה איננו רוצה ואיננו יכול להתנתק ח"ו מאלקות<ref>[[היום יום כ"ה תמוז|"היום יום" כ"ה תמוז]].</ref>, וכפס"ד הרמב"ם<ref>הל' גירושין ספ"ב.</ref> – שרצונו האמיתי של כאו"א מישראל הוא לקיים את רצון ה', ומה שלפעמים נראה אחרת, ה"ז רק בחיצוניות מצד זה ש"יצרו הוא שתקפו". | ||
יתירה מזו: אפילו יהודי כזה שאוחז עדיין בעבודה שלא לשמה – מביא הרמב"ם | יתירה מזו: אפילו יהודי כזה שאוחז עדיין בעבודה שלא לשמה – מביא הרמב"ם<ref>הל' תשובה שם ה"ה. וכן בהל' ת"ת פ"ג ה"ה. טושו"ע יו"ד סרמ"ו ס"כ. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג.</ref> (מחז"ל<ref>פסחים נ, ב. וש"נ. ירוש' חגיגה פ"א ה"ז.</ref>), ש"לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה", ואומר "לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה כו' עד שתרבה דעתן ויתחכמו כו' ומרגילין אותן כו' עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו '''מאהבה'''", והטעם ע"ז הוא – כי "מתוך שלא לשמה", '''התוך''' והפנימיות<ref>ראה גם לקו"ש ח"ח ע' 167. ועוד.</ref> של ה(עבודה של יהודי אפילו) "שלא לשמה" (תחתונים) הוא – "לשמה" (עליונים). | ||
עפ"ז מובן היאך יש לכאו"א מישראל – אנשים נשים וטף – את הציווי והכח לעשות את המשכן לה', שצריך להיות "לשמי" – כי ע"י מתן תורה נעשה יהודי למציאות חדשה, מציאות כזו שבהיותה נשמה בגוף למטה, ומבלי הבט על דרגתו בעבודה (אפילו אם היא שלא לשמה), הרי ה"תוך" והפנימיות שלו הוא "לשמה", לשם ה', מבלי שום טעם וענין אחר, "לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת". ולכן יש בכחו לפעול שגם מציאות העולם (תחתונים) תוכל להעשות קדושה (עליונים), עד – "דירה לו יתברך בתחתונים"[ | עפ"ז מובן היאך יש לכאו"א מישראל – אנשים נשים וטף – את הציווי והכח לעשות את המשכן לה', שצריך להיות "לשמי" – כי ע"י מתן תורה נעשה יהודי למציאות חדשה, מציאות כזו שבהיותה נשמה בגוף למטה, ומבלי הבט על דרגתו בעבודה (אפילו אם היא שלא לשמה), הרי ה"תוך" והפנימיות שלו הוא "לשמה", לשם ה', מבלי שום טעם וענין אחר, "לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת". ולכן יש בכחו לפעול שגם מציאות העולם (תחתונים) תוכל להעשות קדושה (עליונים), עד – "דירה לו יתברך בתחתונים"<ref>ראה תנחומא נשא טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]]. ובכ"מ.</ref>, משכן ומקדש לה', עליו אומר הקב"ה "'''ושכנתי בתוכם'''". | ||
ו. עפ"ז יש לומר הטעם לכך ש"זהב" הוא הראשון מנדבות המשכן: | ו. עפ"ז יש לומר הטעם לכך ש"זהב" הוא הראשון מנדבות המשכן: | ||
| שורה 79: | שורה 79: | ||
כשהקב"ה (בתורה) מונה את הנדבות שיהודי צריך להביא – הוא מתחיל ב"זהב" כי בזה מתבטאת (לא חשיבותו של הזהב מצ"ע (בלי כל שייכות לנדבת המשכן ע"י ישראל), אלא זה מבטא את) חשיבותו ומעלתו של יהודי, שהראשון – ראשון במעלה – מנכסיו (ובמילא מנדבותיו) הוא "זהב", הדבר היקר והחשוב ביותר. | כשהקב"ה (בתורה) מונה את הנדבות שיהודי צריך להביא – הוא מתחיל ב"זהב" כי בזה מתבטאת (לא חשיבותו של הזהב מצ"ע (בלי כל שייכות לנדבת המשכן ע"י ישראל), אלא זה מבטא את) חשיבותו ומעלתו של יהודי, שהראשון – ראשון במעלה – מנכסיו (ובמילא מנדבותיו) הוא "זהב", הדבר היקר והחשוב ביותר. | ||
שכן מציאותו של יהודי – לאחר מתן תורה – היא כזו, שאפילו בהיותו למטה בגשמיות העולם, שבו זקוקים (בבניית המשכן) גם לכסף ונחושת וכו' (ובכמות – יותר מזהב), אזי לכל לראש הוא עשיר בעצם | שכן מציאותו של יהודי – לאחר מתן תורה – היא כזו, שאפילו בהיותו למטה בגשמיות העולם, שבו זקוקים (בבניית המשכן) גם לכסף ונחושת וכו' (ובכמות – יותר מזהב), אזי לכל לראש הוא עשיר בעצם<ref>להעיר ממ"ש (מלאכי ג, יב) "כי תהיו אתם ארץ חפץ גו'", וידועה תורת הבעש"ט ("היום יום" יז אייר): כמו שהחכמים הגדולים ביותר לא יגיעו אף פעם לאוצרות הטבעיים הגדולים, שהטביע השי"ת בארץ, שהכל הי' מן העפר (קהלת ג, כ), כמו"כ לא יכול אף אחד להגיע לאוצרות הגדולים שנמצאים בבנ"י, שהם ארץ חפץ של הקב"ה.</ref>, "בן מלך"<ref>ראה שבת סז, א.</ref>, ויתירה מזו – "מלך" עצמו<ref>ראה תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).</ref>, שמציאותו היא (ואליו שייך) הדבר הכי יקר – "זהב", ר"ת "זה הנותן בריא"<ref>ראה רבותינו בעה"ת ריש פרשתנו. פי' הרא"ש שם. אגרת הטיול (לאחיו של המהר"ל) חלק הרמז אות ז. תורה שלימה עה"פ פרשתנו כה, ג (אות לח).</ref> – הנותן (היהודי) גם כפי שנמצא למטה, הוא בתכלית השלימות דבריאות, בגשמיות וברוחניות. | ||
יתירה מזו: נוסף לכך שהקדמת הזהב מבטאת את מעלתו וחשיבותו של '''יהודי''' בכלל – ה"ז נוגע במיוחד להענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" גופא, שכן הכח לפעול "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בא ע"י '''יהודי''', שגם בהיותו למטה הוא "עליונים", בדרגת "זהב". | יתירה מזו: נוסף לכך שהקדמת הזהב מבטאת את מעלתו וחשיבותו של '''יהודי''' בכלל – ה"ז נוגע במיוחד להענין ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" גופא, שכן הכח לפעול "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בא ע"י '''יהודי''', שגם בהיותו למטה הוא "עליונים", בדרגת "זהב". | ||
| שורה 87: | שורה 87: | ||
ויש לומר, שזהו גם הטעם לכך שלבנ"י הי' אז ריבוי זהב וכסף גם בפשטות – כי זה משתלשל ממעלתם, שמצד עצם ענינם הם עשירים (ברוחניות) בדרגת "זהב", ובמילא משתלשלת מזה גם עשירות בגשמיות, ריבוי זהב. | ויש לומר, שזהו גם הטעם לכך שלבנ"י הי' אז ריבוי זהב וכסף גם בפשטות – כי זה משתלשל ממעלתם, שמצד עצם ענינם הם עשירים (ברוחניות) בדרגת "זהב", ובמילא משתלשלת מזה גם עשירות בגשמיות, ריבוי זהב. | ||
ועפ"ז יומתק גם זה שבפ' ויקהל (בה מדובר אודות נדבת ישראל בפועל) מחלקת התורה את נדבת הזהב ונדבת הכסף ונחושת בב' פסוקים נפרדים: "ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח גו' כל כלי זהב, וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'"< | ועפ"ז יומתק גם זה שבפ' ויקהל (בה מדובר אודות נדבת ישראל בפועל) מחלקת התורה את נדבת הזהב ונדבת הכסף ונחושת בב' פסוקים נפרדים: "ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח גו' כל כלי זהב, וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'"<ref name=":3" />, וב' פסוקים לאח"ז (בהפסק הנדבות של תכלת גו') – "כל מרים תרומת כסף ונחושת גו'", כפי שהרמב"ן מבאר<ref name=":2" /> "בעבור שהזכיר שם הנשים ואין להם כסף ונחושת רק הזהב בתכשיטין גו'" – כי זהב הוא סוג אחר באיכות מכסף ונחושת ושאר הנדבות – זהב מורה על שלימותו של כאו"א מישראל, אנשים ונשים (וי"ל שלכן הי' הזהב אצל שניהם, אפילו אצל אלה (נשים) שלא הי' להם כסף ונחושת). | ||
ז. עפ"ז תובן ג"כ השייכות לחודש אדר (שבתחילת החודש קורין פ' תרומה). ובהקדים: | ז. עפ"ז תובן ג"כ השייכות לחודש אדר (שבתחילת החודש קורין פ' תרומה). ובהקדים: | ||
על דברי הגמרא שבחודש אדר "בריא מזלי'" של יהודי – נשאלת השאלה: חז"ל הרי אומרים | על דברי הגמרא שבחודש אדר "בריא מזלי'" של יהודי – נשאלת השאלה: חז"ל הרי אומרים<ref>שבת קנו, סע"א.</ref> "אין מזל לישראל"<ref>בחדא"ג מהרש"א "גם שאמרו אין מזל לישראל, מ"מ מגלגלין זכות ליום זכאי כו'" (ולכן "בר ישראל דאית לי' דינא בהדי נכרי כו' לימצי נפשי' באדר"). אבל בגמרא מפורש הלשון ש"בריא '''מזלי''''".</ref>? | ||
לכאורה הי' אפ"ל ע"פ דברי רש"י על "אין מזל לישראל" – "דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה" | לכאורה הי' אפ"ל ע"פ דברי רש"י על "אין מזל לישראל" – "דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה"<ref>ובתוס' שם (ד"ה אין מזל): על ידי זכות גדול משתנה, אבל פעמים שאין המזל משתנה, כדאמר ביבמות פרק החולץ (נ, א) זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו.</ref>. היינו, שלבנ"י יש מזל, אך ע"י כח חזק יותר (תפלה וזכות) יכול מזלם להשתנות לטובה. אבל אי"ז ביאור מספיק בנוגע לחודש אדר – כי "בריא מזלי'" פירושו בפשטות הוא לא שע"י כח שני '''(תפלה וזכות) משתנה''' המזל, אלא שהמזל מצד עצמו (בחודש אדר) הוא "בריא". | ||
ויש לומר הביאור בזה: | ויש לומר הביאור בזה: | ||
בעצם, מצד שרשם למעלה, בנ"י אינם כלל תחת שליטת המזלות ח"ו, כמ"ש | בעצם, מצד שרשם למעלה, בנ"י אינם כלל תחת שליטת המזלות ח"ו, כמ"ש<ref>ירמי' יו"ד, ב.</ref> "אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה". | ||
חידושו של יהודי הוא יותר מזה, שאפילו כפי שהוא יורד למטה כנשמה בגוף בעולם הטבע, וגופו "נדמה בחומריותו לגופי אוה"ע"< | חידושו של יהודי הוא יותר מזה, שאפילו כפי שהוא יורד למטה כנשמה בגוף בעולם הטבע, וגופו "נדמה בחומריותו לגופי אוה"ע"<ref name=":5" /> (שמונהגים ע"י מזלות), גם כאן הוא במצב ד"אין מזל לישראל". ולכן אמנם יש בכחו – על ידי תפלה וזכות – לשנות את מזלו לטובה. אבל כ"ז עדיין מצד כח '''עליון''' יותר (תפלה וזכות), לא המזל מצ"ע. | ||
החידוש דחודש אדר הוא '''יותר מזה''': אפילו כפי שיהודי, יחיד | החידוש דחודש אדר הוא '''יותר מזה''': אפילו כפי שיהודי, יחיד<ref>ראה חדא"ג מהרש"א שבת שם, שהפלוגתא בגמרא (באם יש מזל לישראל או אין מזל ישראל) הוא בנוגע ליחיד בישראל (ולא בנוגע לכלל ישראל).</ref>, כאן למטה קשור לענין המזל, ונמצא בעולם בו "אית לי' דינא בהדי נכרי" (עד שבחודש אב עליו להשתמט מכך כי "ריע מזלי'") – בחודש אדר "בריא מזלי'", מיד בכניסה לחודש (אפילו בלי שום עבודה מצדו), המזל מצ"ע הוא "בריא", עד שאפילו אינו יהודי רואה ומרגיש זאת. | ||
ויש להוסיף ע"פ הפירוש הפנימי | ויש להוסיף ע"פ הפירוש הפנימי<ref>או"ת להה"מ מט, ג. סב, ב. חנוך לנער ע' 48.</ref> ד"אין מזל לישראל", ש"מזל ישראל" הוא בחי' '''אין''' (ביטול). והחידוש בדבר הוא, שכך הוא לא רק למעלה, אלא המזל (בחי' אין) הוא נוזל<ref>"מזל" מלשון נוזל ([[לקוטי תורה האזינו|לקו"ת האזינו]] עא, ד. ובכ"מ).</ref> ונמשך למטה, שגם כפי שיהודי נמצא למטה בעולם המזלות, ו"אית לי' דינא בהדי נכרי", הרי מזלו – הוא בחי' אין (ביטול לה'), כמדובר לעיל (ס"ה) שרצונו הפנימי של יהודי הוא לקיים את רצון ה', עד שזה מתבטא בכך ש"בריא מזלי'", מזלו הוא בריא וחזק גם לעיני בשר (אפילו לאוה"ע). | ||
ח. עפ"ז מובנת השייכות דחודש אדר לפ' תרומה: | ח. עפ"ז מובנת השייכות דחודש אדר לפ' תרומה: | ||
| שורה 111: | שורה 111: | ||
ט. ויש לומר שזוהי גם השייכות לכך ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (שבא בגמרא בהמשך אחד ל"בריא מזלי'"): | ט. ויש לומר שזוהי גם השייכות לכך ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (שבא בגמרא בהמשך אחד ל"בריא מזלי'"): | ||
השמחה הכי גדולה שיכולה להיות אצל יהודי היא, כאשר הוא יודע שבכל מצב בו הוא נמצא – אפילו למטה מטה, בעולם שבחיצוניותו נראה כהעלם והסתר על אלקות, הוא קשור להקב"ה[ | השמחה הכי גדולה שיכולה להיות אצל יהודי היא, כאשר הוא יודע שבכל מצב בו הוא נמצא – אפילו למטה מטה, בעולם שבחיצוניותו נראה כהעלם והסתר על אלקות, הוא קשור להקב"ה<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ג|תניא ספל"ג]]: ישמח ישראל בעושיו פי' שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתוני' שהם בחי' עשי' גשמיית ממש.</ref>, שכן אפילו כפי שנמצא למטה נשמה בגוף, הוא "בן יחיד" של מלך מלכי המלכים הקב"ה, והקב"ה אומר שראשון נכסיו של יהודי הוא – "זהב", היינו, שגם בעולם בו נכסים גשמיים תופסים מקום, כאו"א מישראל הוא '''עשיר''', ברוחניות ובגשמיות! | ||
לפ"ז מובנת עוד יותר השוואת הגמרא "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ל"משנכנס אב ממעטין בשמחה" – כי החידוש בזה הוא, שאפילו בדרגת החושך למטה (שלכן "ממעטין בשמחה"), יש בכח חודש אדר להפוך זאת, כנ"ל (ס"א). | לפ"ז מובנת עוד יותר השוואת הגמרא "משנכנס אדר מרבין בשמחה" ל"משנכנס אב ממעטין בשמחה" – כי החידוש בזה הוא, שאפילו בדרגת החושך למטה (שלכן "ממעטין בשמחה"), יש בכח חודש אדר להפוך זאת, כנ"ל (ס"א). | ||
| שורה 119: | שורה 119: | ||
תכונת השמחה היא, שפועלת וחודרת בכל עניני האדם. כשאדם שמח – הוא חי חיים שמחים, שמחה שפועלת על כל מעשיו, ועל דבר שבא איתו במגע, והוא משמח גם אחרים בסביבתו. ושמחה זו מכניסה יותר הצלחה בכל פעולותיו וכל חייו – כנראה במוחש. | תכונת השמחה היא, שפועלת וחודרת בכל עניני האדם. כשאדם שמח – הוא חי חיים שמחים, שמחה שפועלת על כל מעשיו, ועל דבר שבא איתו במגע, והוא משמח גם אחרים בסביבתו. ושמחה זו מכניסה יותר הצלחה בכל פעולותיו וכל חייו – כנראה במוחש. | ||
כלומר, נוסף לכך שע"י שמחה נעשים "בן עולם הבא" (כמאחז"ל | כלומר, נוסף לכך שע"י שמחה נעשים "בן עולם הבא" (כמאחז"ל<ref>תענית כב, א.</ref> "הנך בדחי – ששמחים ומשמחים בני אדם – בני עלמא דאתי נינהו") – הוא נעשה גם "בן עולם הזה" אמיתי, שחייו בעולם הזה הם חיים אמיתיים שמחים ומוצלחים. | ||
י. ענין זה נמצא בהדגשה יתירה בקביעות ראש חודש אדר בשנה זו – בימים ג' וד': | י. ענין זה נמצא בהדגשה יתירה בקביעות ראש חודש אדר בשנה זו – בימים ג' וד': | ||
איתא בגמרא | איתא בגמרא<ref>שבת קד, א.</ref> "גימ"ל דל"ת – גמול דלים". היינו, שאפילו כפי שנמצאים במצב ד"דלים", נמשך גמול והשפעה מלמעלה, כך שנעשה חיבור דג' וד' יחד – "גד", שפירושו הוא מזל<ref>פרש"י ויצא ל, יא.</ref> – "בריא מזלי'", עד לאופן ד"זהב", "זה הנותן בריא". | ||
ובפרטיות יותר יש לומר – שגם הענין ד"(גמול) '''דלים'''" מורה על העילוי של בנ"י, שנפעל במתן תורה. | ובפרטיות יותר יש לומר – שגם הענין ד"(גמול) '''דלים'''" מורה על העילוי של בנ"י, שנפעל במתן תורה. | ||
ובהקדים דיוק הלשון "גמול דלים" דוקא ולא "גמול '''רשים'''" | ובהקדים דיוק הלשון "גמול דלים" דוקא ולא "גמול '''רשים'''"<ref>דאף ש"גמול דלים" הוא פירוש הגמרא בר"ת של אותיות ג' ד' (הסמוכות זל"ז), הרי מכיון שכל ענין בתורה הוא בתכלית הדיוק, מובן, שסמיכות ג' וד' אינו באקראי ח"ו, אלא היא מפני הענין ד"גמול '''דלים'''" דוקא (ולא "רשים").</ref>. דלכאורה: "רשים" זקוקים ל"גמול" יותר מ"דלים" – כידוע<ref>תו"א מג"א קיח, סע"א (מפרדס שער כז פ"ג). ובכ"מ.</ref> שאע"פ שדלי"ת ורי"ש שניהם קשורים לענין הדלות ועניות, הרי"ש (ולרש אין כל<ref>ש"ב יב, ג.</ref>) הוא ענין דדלי דלות, למטה מדלות? | ||
ויש לומר הביאור בזה | ויש לומר הביאור בזה<ref>בהבא לקמן – ראה תו"א שם. וראה בארוכה ספר הערכים־חב"ד מערכת אותיות – אות ד' (ע' תיז ואילך), ואות ר' (ע' שסא ואילך). '''וש"נ'''.</ref>: החילוק בין דלי"ת לרי"ש מרומז גם בצורת האות: צורת אות דלי"ת דומה לצורת אות רי"ש (רגל ימיני וגג מעליו), אבל – בהוספת העוקץ (נקודה) מאחורי הגג. שהנקודה – מורה על ענין הביטול, שמקשרת את המקבל (מלכות, דלית לה מגרמה כלום<ref>ראה זח"א לג, ב. רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד.</ref>) למשפיע (יסוד), כך שיהי' "גמול דלים". | ||
ובעבודה – הנקודה היא נקודת היהדות שישנה בכאו"א מישראל, בכל מצב שהוא, שמקשרת אותו ל"גמול" (השפעה) מלמעלה. | ובעבודה – הנקודה היא נקודת היהדות שישנה בכאו"א מישראל, בכל מצב שהוא, שמקשרת אותו ל"גמול" (השפעה) מלמעלה. | ||
ויש לומר שהענין ד"(גמול) דלים" – שאפילו כפי שיהודי נמצא במצב ד"דל", יש לו את הנקודה מאחוריו בתכלית השלימות – נפעל במתן תורה, כמדובר לעיל שאז נתבטלה הגזירה בין עליונים ותחתונים, והי' ה"ובנו בחרת" בבנ"י כנשמות בגופים למטה, ומאז ואילך לא שייך בבנ"י הענין דרי"ש, "רשים" | ויש לומר שהענין ד"(גמול) דלים" – שאפילו כפי שיהודי נמצא במצב ד"דל", יש לו את הנקודה מאחוריו בתכלית השלימות – נפעל במתן תורה, כמדובר לעיל שאז נתבטלה הגזירה בין עליונים ותחתונים, והי' ה"ובנו בחרת" בבנ"י כנשמות בגופים למטה, ומאז ואילך לא שייך בבנ"י הענין דרי"ש, "רשים"<ref>ואף שמצינו קרבן במצב של דלי דלות (ויקרא ה, יא. וראה תו"א שם) – אולי י"ל, כי זהו קרבן על חטא, ש"'''יצרו''' הוא שתקפו".</ref>. | ||
כלומר: גם קודם מתן תורה הי' הענין דהמשכת אלקות למטה, אבל אז הי' זה באופן ד"גמול רשים", שהתחתונים (רשים) נשארו דבר נפרד מהעליונים (גמול), משא"כ במ"ת נפעל הענין ד"גמול דלים", חיבור עליונים ותחתונים. | כלומר: גם קודם מתן תורה הי' הענין דהמשכת אלקות למטה, אבל אז הי' זה באופן ד"גמול רשים", שהתחתונים (רשים) נשארו דבר נפרד מהעליונים (גמול), משא"כ במ"ת נפעל הענין ד"גמול דלים", חיבור עליונים ותחתונים. | ||
ויש לומר שזה מרומז גם בתיבת "גר" ר"ת "גמול רשים": קודם מתן תורה אמר משה | ויש לומר שזה מרומז גם בתיבת "גר" ר"ת "גמול רשים": קודם מתן תורה אמר משה<ref>שמות ב, כב.</ref> "גר הייתי בארץ נכרי'". היינו, שהי' שם רק "גר" (אדם זר) בגלל הקשר שלו להקב"ה, אבל – "הייתי בארץ נכרי'". משא"כ לאחר מ"ת לא שייך כל המציאות ד"הייתי בארץ נכרי'", שתהי' לו שייכות (אפילו כגר) אל (ארץ מלשון) רצון של נכרי ח"ו, כפס"ד הרמב"ם הנ"ל שרצונו האמיתי של יהודי הוא לקיים את רצון ה' ("רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות") – כי יש אצלו את נקודת היהדות (הנקודה מאחורי הדלי"ת) בשלימות. | ||
יא. הלימוד מכל האמור: | יא. הלימוד מכל האמור: | ||
| שורה 143: | שורה 143: | ||
לכל לראש נלמד מכך – שהקב"ה פוסק בתורתו הקדושה, התורה הנצחית לכל הדורות ובכל המקומות – שכאו"א מישראל שייך לכל לראש ל"זהב". ובפשטות – שלכאו"א מישראל צ"ל עשירות, הן ברוחניות והן בגשמיות – עשירות בפשטות ממש! | לכל לראש נלמד מכך – שהקב"ה פוסק בתורתו הקדושה, התורה הנצחית לכל הדורות ובכל המקומות – שכאו"א מישראל שייך לכל לראש ל"זהב". ובפשטות – שלכאו"א מישראל צ"ל עשירות, הן ברוחניות והן בגשמיות – עשירות בפשטות ממש! | ||
יתירה מזו: לא זו בלבד שזה צריך להיות לו – אלא שלכאו"א מישראל ישנה עשירות בפועל. ואפילו אם זה לא נמצא בגלוי ובגשמיות – אי"ז משום שהיא לא קיימת ח"ו, אלא משום שיהודי צריך לגלות זאת ע"י עבודתו. ואדרבה: ע"י שמגלים זאת מתוך החושך – ה"ז נעשה באופן דיתרון האור מן החושך | יתירה מזו: לא זו בלבד שזה צריך להיות לו – אלא שלכאו"א מישראל ישנה עשירות בפועל. ואפילו אם זה לא נמצא בגלוי ובגשמיות – אי"ז משום שהיא לא קיימת ח"ו, אלא משום שיהודי צריך לגלות זאת ע"י עבודתו. ואדרבה: ע"י שמגלים זאת מתוך החושך – ה"ז נעשה באופן דיתרון האור מן החושך<ref>קהלת ב, יג.</ref>, תוספת ריבוי של שפע רב דגשמי ברכה, באופן של תגבורת החיות<ref>ולהעיר מהשייכות לאדר (שהוא בתקופת גשמים) – "אדר פירושו תוקף וגבורה, כמו אדיר במרום ה', ובביצה פ"ב דט"ו ע"ב הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר, שנאמר אדיר במרום ה' כו'" (לקוטי לוי"צ על פסוקי תנ"ך ומארז"ל ריש ע' צט).</ref>, שנעשה שטפון של גשמי ברכה אך ורק למעליותא, עד שזה מהפך גם את השטפונות שלא למעליותא לשטפונות דטוב וקדושה (ועד כהכנה ל"מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים"<ref>ישעי' יא, ט. רמב"ם בסיום וחותם ספרו.</ref>). | ||
ועאכו"כ בדורנו זה – הדור האחרון בגלות והדור הראשון בגאולה – לאחרי שכבר סיימו הכל, וצריכה להיות רק קבלת פני משיח צדקנו בפועל – הרי בודאי שהקב"ה מברך כאו"א מישראל בעשירות בזהב בגשמיות וברוחניות, עד לאופן (כשם שהי' ב"ימי צאתך מארץ מצרים" כך גם עתה "אראנו נפלאות" | ועאכו"כ בדורנו זה – הדור האחרון בגלות והדור הראשון בגאולה – לאחרי שכבר סיימו הכל, וצריכה להיות רק קבלת פני משיח צדקנו בפועל – הרי בודאי שהקב"ה מברך כאו"א מישראל בעשירות בזהב בגשמיות וברוחניות, עד לאופן (כשם שהי' ב"ימי צאתך מארץ מצרים" כך גם עתה "אראנו נפלאות"<ref>מיכה ז, טו.</ref>) – ש"אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו '''תשעים'''<ref>ולהעיר מהשייכות לשנת הצדי"ק. וראה עיון יעקב לע"י בכורות ה, ב.</ref> חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים". | ||
מכך ישנה מיד ההוראה – שיהודי צריך להשתדל להיות עשיר בפועל בכל הענינים, החל מעשירות ברוחניות, אין עשיר אלא בדעת | מכך ישנה מיד ההוראה – שיהודי צריך להשתדל להיות עשיר בפועל בכל הענינים, החל מעשירות ברוחניות, אין עשיר אלא בדעת<ref>ראה כתובות סח, א. וראה נדרים מא, א.</ref>, להיות עשיר בתורה ומצוות, ועד גם – עשירות בגשמיות, בכדי שיוכל לקיים תורה ומצוות במנוחת הנפש ומנוחת הגוף (כפס"ד הרמב"ם<ref>הל' תשובה רפ"ט.</ref>), ויוכל להרבות בנתינת הצדקה וקיום המצוות בהידור, והידור לפנים מהידור וכו', ובכלל – לנצל את העשירות ("זהב כסף ונחושת וגו'") כדי לעשות מביתו הפרטי משכן ומקדש לה' (ושכנתי בתוכם בתוך כל א' וא'), כולל – גם ע"י נתינה לצדקה לבניית בית הכנסת ובית המדרש כפשוטו, "מקדש מעט"<ref>יחזקאל יא, טז. מגילה כט, א.</ref>. | ||
יב. ועוד והוא העיקר – בענין שהזמן גרמא – בניית בית המקדש השלישי בפשטות ממש: | יב. ועוד והוא העיקר – בענין שהזמן גרמא – בניית בית המקדש השלישי בפשטות ממש: | ||
| שורה 190: | שורה 190: | ||
וכל בנ"י, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו[108], יחד עם כספם וזהבם אתם[109], יחד עם כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ[110] – הולכים לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי והמשולש, ותיכף '''ומיד ממש'''. | וכל בנ"י, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו[108], יחד עם כספם וזהבם אתם[109], יחד עם כל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ[110] – הולכים לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי והמשולש, ותיכף '''ומיד ממש'''. | ||
---- | ----[89] שבת סג, א. וש"נ. | ||
[89] שבת סג, א. וש"נ. | |||
[90] הל' מלכים רפי"א ובסופו. וראה לקו"ש חי"ח ע' 418 ואילך. וש"נ. | [90] הל' מלכים רפי"א ובסופו. וראה לקו"ש חי"ח ע' 418 ואילך. וש"נ. | ||