דבר מלכות/כי תשא: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דבר מלכות/כי תשא (הצגת מקור)

גרסה מ־20:15, 15 באפריל 2025

נוספו 76 בתים ,  15 אפריל
אין תקציר עריכה
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 32: שורה 32:
ג. הביאור בכל זה יובן בהקדים שבכל פרשה (מג"ן הפרשיות<ref>זח"א קד, ב. זח"ב רו, ב. תקו"ז תי"ג (כט, ריש ע"ב). סידור הרס"ג – קריאת התורה. ספר האורה לרש"י הל' ספר תורה סי' עג.</ref>) בתורה יש ענין מיוחד ובפ"ע בו היא נחלקת משאר הפרשיות. כמובן גם מזה שקורין כל פרשה (מתחלתה ועד סופה<ref>משא"כ '''חלקים''' מכמה סדרות קורין גם בזמנים אחרים בשנה (כמו הארבע פרשיות, קריאת מועדי השנה וכיו"ב).</ref>) רק פעם '''אחת''' בשנה.
ג. הביאור בכל זה יובן בהקדים שבכל פרשה (מג"ן הפרשיות<ref>זח"א קד, ב. זח"ב רו, ב. תקו"ז תי"ג (כט, ריש ע"ב). סידור הרס"ג – קריאת התורה. ספר האורה לרש"י הל' ספר תורה סי' עג.</ref>) בתורה יש ענין מיוחד ובפ"ע בו היא נחלקת משאר הפרשיות. כמובן גם מזה שקורין כל פרשה (מתחלתה ועד סופה<ref>משא"כ '''חלקים''' מכמה סדרות קורין גם בזמנים אחרים בשנה (כמו הארבע פרשיות, קריאת מועדי השנה וכיו"ב).</ref>) רק פעם '''אחת''' בשנה.


ועד"ז בנוגע לפרשת כי תשא: יחד ע"ז שכי תשא היא פרשה בפ"ע, ה"ה פרשה נפלאה שיש בה חידוש (לגבי כל שאר הפרשיות) שהיא כוללת בתוכה את כל סדר ההשתלשלות, מתחלתו ועד סופו. החל מכפי שהוא כתוב בתורה (שממנה נמשך סדר השתלשלות ההעולמות<ref>ראה ב"ר בתחלתו. זח"ב קסא, א־ב.</ref>) – כל התורה כולה מהתחלת התורה עד לסיום התורה. ובמילא כוללת פרשה זו בתורה את כל הענינים כולם.
ועד"ז בנוגע לפרשת כי תשא: יחד ע"ז שכי תשא היא פרשה בפ"ע, ה"ה פרשה נפלאה שיש בה חידוש (לגבי כל שאר הפרשיות) שהיא כוללת בתוכה את כל סדר ההשתלשלות, מתחלתו ועד סופו. החל מכפי שהוא כתוב בתורה (שממנה נמשך סדר השתלשלות ההעולמות<ref name=":3">ראה ב"ר בתחלתו. זח"ב קסא, א־ב.</ref>) – כל התורה כולה מהתחלת התורה עד לסיום התורה. ובמילא כוללת פרשה זו בתורה את כל הענינים כולם.


– בכל ענין בתורה ניתן למצוא את כל הענינים, כמאחז"ל<ref>אבות ספ"ה.</ref> "הפך בה והפך בה '''דכולא בה'''", די"ל שקאי לא רק על כללות התורה, אלא גם על כל ענין פרטי בתורה, ועאכו"כ פרשה שלימה – אבל ברוב הענינים ה"כולא בה" נמצא רק ברמז וכיו"ב וצריך למצוא ולגלות זאת (ע"י היגיעה ד"הפך בה והפך בה"); משא"כ בפ' כי תשא החידוש הוא, שה"כולא בה" נמצא שם '''בגלוי''', באופן דתורה שבכתב – בכתב בגלוי.
– בכל ענין בתורה ניתן למצוא את כל הענינים, כמאחז"ל<ref>אבות ספ"ה.</ref> "הפך בה והפך בה '''דכולא בה'''", די"ל שקאי לא רק על כללות התורה, אלא גם על כל ענין פרטי בתורה, ועאכו"כ פרשה שלימה – אבל ברוב הענינים ה"כולא בה" נמצא רק ברמז וכיו"ב וצריך למצוא ולגלות זאת (ע"י היגיעה ד"הפך בה והפך בה"); משא"כ בפ' כי תשא החידוש הוא, שה"כולא בה" נמצא שם '''בגלוי''', באופן דתורה שבכתב – בכתב בגלוי.
שורה 46: שורה 46:
ובפרטיות יותר ישנם ג' ענינים אלו בסדר השתלשלות הבריאה עצמו: (א) קודם כל – עלה ברצונו יתברך לברוא את העולם. (ב) הבריאה בפועל. (ג) שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – ע"י "מעשינו ועבודתינו" להמשיך ולגלות אלקות בעולם<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].</ref>. ובלשון הקבלה והחסידות<ref>ראה ע"ח בתחלתו. המשך תרס"ו בתחלתו. '''ובכ"מ'''.</ref>: (א) לכל לראש, אור אין סוף ממלא כל המציאות – אוא"ס לפני הצמצום. (ב) לאח"ז – צמצום האור כך שנשאר חלל ומקום פנוי. וכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי – שיהי' גילוי אלקות בעולם, עד שמגיעים אל (ג) שלימות הגילוי, שממשיכים בתוך החלל ומקום פנוי – אוא"ס, עד לאוא"ס הבלי גבול שלפני הצמצום, עד שנעשה – דירה<ref>ראה תנחומא נשא טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]]. ובכ"מ.</ref> לו יתברך – לו לעצמותו<ref>ראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' תפט. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.</ref> – בתחתונים.
ובפרטיות יותר ישנם ג' ענינים אלו בסדר השתלשלות הבריאה עצמו: (א) קודם כל – עלה ברצונו יתברך לברוא את העולם. (ב) הבריאה בפועל. (ג) שלימות הבריאה – בגאולה העתידה – ע"י "מעשינו ועבודתינו" להמשיך ולגלות אלקות בעולם<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].</ref>. ובלשון הקבלה והחסידות<ref>ראה ע"ח בתחלתו. המשך תרס"ו בתחלתו. '''ובכ"מ'''.</ref>: (א) לכל לראש, אור אין סוף ממלא כל המציאות – אוא"ס לפני הצמצום. (ב) לאח"ז – צמצום האור כך שנשאר חלל ומקום פנוי. וכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי – שיהי' גילוי אלקות בעולם, עד שמגיעים אל (ג) שלימות הגילוי, שממשיכים בתוך החלל ומקום פנוי – אוא"ס, עד לאוא"ס הבלי גבול שלפני הצמצום, עד שנעשה – דירה<ref>ראה תנחומא נשא טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]]. ובכ"מ.</ref> לו יתברך – לו לעצמותו<ref>ראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' תפט. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.</ref> – בתחתונים.


ה. ויש לומר שמכיון שכל הענינים נמשכים ע"י התורה (ה"דיפתראות ופינקסאות" של העולם, ואסתכל באורייתא וברא עלמא<sup>36</sup>) – לכן נחלקת התורה עצמה בהתאם לג' ענינים אלו:
ה. ויש לומר שמכיון שכל הענינים נמשכים ע"י התורה (ה"דיפתראות ופינקסאות" של העולם, ואסתכל באורייתא וברא עלמא<ref name=":3" />) – לכן נחלקת התורה עצמה בהתאם לג' ענינים אלו:


(א) התחלת התורה היא "בראשית" שזה כולל – לא רק את התחלת הבריאה, אלא לכל לראש את האל"ף (ראשית) של התורה שקדמה לעולם, שכן "בראשית" פירושו "בשביל התורה שנקראת ראשית" (כנ"ל). וכמודגש גם בבי"ת (ד"בראשית") עצמו, שבי"ת "מכריז" שהוא בא כשני לאחר האל"ף – האל"ף (אנכי) דתורה.
(א) התחלת התורה היא "בראשית" שזה כולל – לא רק את התחלת הבריאה, אלא לכל לראש את האל"ף (ראשית) של התורה שקדמה לעולם, שכן "בראשית" פירושו "בשביל התורה שנקראת ראשית" (כנ"ל). וכמודגש גם בבי"ת (ד"בראשית") עצמו, שבי"ת "מכריז" שהוא בא כשני לאחר האל"ף – האל"ף (אנכי) דתורה.
שורה 52: שורה 52:
(ב) "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – בריאת העולם [ובפרטיות – ישנם בזה גופא ג' דרגות, כנ"ל], ולאח"ז המשך כל הפרשיות שבתורה, בהן מדובר אודות המשך סיפור המאורעות בעולם והעבודה למלאות את הכוונה דבריאת העולם (בשביל התורה) – כמסופר ומצווה בארוכה בכל הפרשיות דחמשה חומשי תורה.
(ב) "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" – בריאת העולם [ובפרטיות – ישנם בזה גופא ג' דרגות, כנ"ל], ולאח"ז המשך כל הפרשיות שבתורה, בהן מדובר אודות המשך סיפור המאורעות בעולם והעבודה למלאות את הכוונה דבריאת העולם (בשביל התורה) – כמסופר ומצווה בארוכה בכל הפרשיות דחמשה חומשי תורה.


עד (ג) סיום התורה, בה מדובר על כך שה' מראה למשה "עד היום האחרון"[54], ועד להסיום ממש – "לכל האותות והמופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"[55] – סיום ושלימות התורה, שקשורה לשלימות דהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (שמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון[56]), כשתהי' השלימות דגילוי אלקות ("האותות והמופתים") "לעיני כל ישראל", כמ"ש[57] "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
עד (ג) סיום התורה, בה מדובר על כך שה' מראה למשה "עד היום האחרון"<ref>ספרי ופרש"י ברכה לד, ב.</ref>, ועד להסיום ממש – "לכל האותות והמופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"<ref>ס"פ ברכה (לד, יא־יב).</ref> – סיום ושלימות התורה, שקשורה לשלימות דהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (שמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון<ref>ראה שמו"ר פ"ב, ד. שם, ו. זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א משפטים עה, ב.</ref>), כשתהי' השלימות דגילוי אלקות ("האותות והמופתים") "לעיני כל ישראל", כמ"ש<ref>מיכה ג, טו.</ref> "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".


כמרומז גם בפרקי אבות: (א) התחלת פרקי אבות היא "משה קיבל תורה מסיני" – כללות ענין התורה (כמאחז"ל[58] "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני"). (ב) "ומסרה וכו' והעמידו תלמידים הרבה וכו'"[59], הסדר דמסורת התורה מדור לדור – אופן בו התורה באה בגלוי ובפרטיות (ע"י "תלמיד ותיק עתיד לחדש"). (ג) סיום כל הפרקי אבות – "ה' ימלוך לעולם ועד"[60], שכולל כל המשך הזמן עד סוף כל הזמנים – הגאולה האמיתית והשלימה, כש"ה' ימלוך לעולם ועד", "לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו"[61] – שלימות מילוי הכוונה דקבלת התורה ומסירת ולימוד התורה במשך כל הדורות.
כמרומז גם בפרקי אבות: (א) התחלת פרקי אבות היא "משה קיבל תורה מסיני" – כללות ענין התורה (כמאחז"ל<ref>ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. שמו"ר רפמ"ז. הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252.</ref> "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני"). (ב) "ומסרה וכו' והעמידו תלמידים הרבה וכו'"<ref>אבות פ"א מ"א.</ref>, הסדר דמסורת התורה מדור לדור – אופן בו התורה באה בגלוי ובפרטיות (ע"י "תלמיד ותיק עתיד לחדש"). (ג) סיום כל הפרקי אבות – "ה' ימלוך לעולם ועד"<ref>בשלח טו, יח.</ref>, שכולל כל המשך הזמן עד סוף כל הזמנים – הגאולה האמיתית והשלימה, כש"ה' ימלוך לעולם ועד", "לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו"<ref>פרש"י שם.</ref> – שלימות מילוי הכוונה דקבלת התורה ומסירת ולימוד התורה במשך כל הדורות.


ויש לומר, שזהו אחד הטעמים לכך ש(מתן) תורה קשורה לענין ד"תליתאי" – כדברי חז"ל[62] "(בריך רחמנא דיהיב) אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי" (ור"נ גאון מבאר שם עוד ענינים של שלשה בקשר למתן תורה), כי היות שע"י (מתן) תורה מתמלאת תכלית כל סדר השתלשלות – הנחלק לשלשה (ראש תוך וסוף), לכן נחלקת גם התורה ל"תליתאי", א' ב' ג'[63].
ויש לומר, שזהו אחד הטעמים לכך ש(מתן) תורה קשורה לענין ד"תליתאי" – כדברי חז"ל<ref>שבת פח, א.</ref> "(בריך רחמנא דיהיב) אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי" (ור"נ גאון מבאר שם עוד ענינים של שלשה בקשר למתן תורה), כי היות שע"י (מתן) תורה מתמלאת תכלית כל סדר השתלשלות – הנחלק לשלשה (ראש תוך וסוף), לכן נחלקת גם התורה ל"תליתאי", א' ב' ג'<ref>ראה פי' ר"נ גאון שם, "תורה שאותיותי' משולשות אלף בית גימל".</ref>.


ו. ויש לומר שג' ענינים אלו – נמצאים בגלוי בפרשתנו:
ו. ויש לומר שג' ענינים אלו – נמצאים בגלוי בפרשתנו:


(א) הלוחות הראשונות, שעליהם חקוקים עשרת הדברות הראשונות[64] שנאמרו במתן תורה (החל מהאל"ף ד"אנכי"), הם האל"ף (ההתחלה והיסוד) דכל הענינים, כולל כל בריאת העולם, שנברא "בשביל התורה שנקראת ראשית".
(א) הלוחות הראשונות, שעליהם חקוקים עשרת הדברות הראשונות<ref>ראה סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 331 (לעיל ע' 272) הערה 10. וש"נ.</ref> שנאמרו במתן תורה (החל מהאל"ף ד"אנכי"), הם האל"ף (ההתחלה והיסוד) דכל הענינים, כולל כל בריאת העולם, שנברא "בשביל התורה שנקראת ראשית".


(ב) הירידה דחטא העגל שהביאה לשבירת הלוחות – מרמזת על ענין הבי"ת, הירידה הכללית בעולם ("בראשית ברא גו'"), שנותנת מקום לענין החטא והשבירה כו', כידוע[65] שחטא העגל (שקשור לחטא הראשון, כנ"ל) בא כתוצאה מהצמצום הראשון ושבירת הכלים ולאח"ז קטרוג ומיעוט הלבנה, ולאחרי ריבוי השתלשלות וצמצומים ופרסאות כו' – ה"ז נותן מקום לענין של חטא בפועל ר"ל.
(ב) הירידה דחטא העגל שהביאה לשבירת הלוחות – מרמזת על ענין הבי"ת, הירידה הכללית בעולם ("בראשית ברא גו'"), שנותנת מקום לענין החטא והשבירה כו', כידוע<ref>ראה ד"ה על כן יאמרו תרצ"א (סה"מ קונטרסים ח"א קצא, ב ואילך). [[מאמר באתי לגני תשל"א - מוגה|ד"ה באתי לגני תשל"א]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' קנה ואילך). וש"נ.</ref> שחטא העגל (שקשור לחטא הראשון, כנ"ל) בא כתוצאה מהצמצום הראשון ושבירת הכלים ולאח"ז קטרוג ומיעוט הלבנה, ולאחרי ריבוי השתלשלות וצמצומים ופרסאות כו' – ה"ז נותן מקום לענין של חטא בפועל ר"ל.


והכוונה בזה היא, שע"י העבודה למטה, עד אפילו במצב של ירידה, ימלאו את כוונת הבריאה, "בשביל התורה" (כדלקמן).
והכוונה בזה היא, שע"י העבודה למטה, עד אפילו במצב של ירידה, ימלאו את כוונת הבריאה, "בשביל התורה" (כדלקמן).
שורה 68: שורה 68:
(ג) הלוחות האחרונות מבטאים את ענין הגימ"ל – העלי' שבאה ע"י הירידה ושבירת הלוחות:
(ג) הלוחות האחרונות מבטאים את ענין הגימ"ל – העלי' שבאה ע"י הירידה ושבירת הלוחות:


חז"ל[66] מפרשים על "לעיני כל ישראל" (בסיום התורה) שזה קאי על שבירת הלוחות שמשה "נשאו[67] לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר[68] ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר[69] אשר שברת, יישר כחך ששברת". ולכאורה: מה העילוי בשבירת הלוחות עד שהקב"ה יאמר על כך "יישר כחך"?!
חז"ל<ref>ספרי ופרש"י ס"פ ברכה.</ref> מפרשים על "לעיני כל ישראל" (בסיום התורה) שזה קאי על שבירת הלוחות שמשה "נשאו<ref>ל' רש"י שם.</ref> לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר<ref>עקב ט, יז.</ref> ואשברם לעיניכם, והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנאמר<ref>פרשתנו לד, א. עקב י, ב.</ref> אשר שברת, יישר כחך ששברת". ולכאורה: מה העילוי בשבירת הלוחות עד שהקב"ה יאמר על כך "יישר כחך"?!


וי"ל הביאור בזה[70]: כשם שע"י חטא העגל ניתוספה בבנ"י המעלה דבעלי תשובה[71] [ובשביל זה הי' החטא, כדלקמן], שלמעלה מעבודת הצדיקים ("מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין"[72], עד שאין "'''יכולין''' לעמוד בו"[73]) – כך גם בנוגע לשבירת הלוחות (המסובב דחטא העגל), שהטעם (הפנימי) על כך הוא בכדי שעי"ז יתוסף עילוי בתורה – הלוחות האחרונות שיש בהם מעלה לגבי הלוחות הראשונות, כדברי חז"ל[74] שהקב"ה אמר למשה רבינו (ע"ז שהצטער על שבירת הלוחות) "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות . . כפלים[75] לתושי'". וכדברי הגמרא[76] "אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנאמר[77] כי ברוב חכמה רוב כעס", "לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר"[78].
וי"ל הביאור בזה<ref>ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 240 ואילך.</ref>: כשם שע"י חטא העגל ניתוספה בבנ"י המעלה דבעלי תשובה<ref>ראה ע"ז ד, סע"ב – נעתק לקמן בפנים.</ref> [ובשביל זה הי' החטא, כדלקמן], שלמעלה מעבודת הצדיקים ("מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין"<ref>ברכות לד, ב.</ref>, עד שאין "'''יכולין''' לעמוד בו"<ref>רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.</ref>) – כך גם בנוגע לשבירת הלוחות (המסובב דחטא העגל), שהטעם (הפנימי) על כך הוא בכדי שעי"ז יתוסף עילוי בתורה – הלוחות האחרונות שיש בהם מעלה לגבי הלוחות הראשונות, כדברי חז"ל<ref>שמו"ר רפמ"ו.</ref> שהקב"ה אמר למשה רבינו (ע"ז שהצטער על שבירת הלוחות) "אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות . . כפלים<ref name=":4">איוב יא, ו.</ref> לתושי'". וכדברי הגמרא<ref>נדרים כב, ב ובפרש"י שם. וראה אוה"ת פרשתנו ע' ב'נז. המשך תרס"ו ע' פז ואילך. סה"מ תש"ו ע' 36 ואילך. ועוד.</ref> "אלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שנאמר<ref>קהלת א, יח.</ref> כי ברוב חכמה רוב כעס", "לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה להטריחן יותר"<ref>פרש"י נדרים שם.</ref>.


וזהו גם העילוי בכך שהלוחות האחרונות היו מעשה ידי '''משה''' ("פסל לך"), לא "מעשה אלקים" כמו הלוחות הראשונות:
וזהו גם העילוי בכך שהלוחות האחרונות היו מעשה ידי '''משה''' ("פסל לך"), לא "מעשה אלקים" כמו הלוחות הראשונות:


מעלת הלוחות הראשונות (האל"ף) היא כפי שהתורה ניתנת מלמעלה וזה נותן את הכח לעבודה גם למטה (הבי"ת והגימ"ל), כפשטות הענין שאל"ף הוא ראש כל האותיות וזה מוליך לבי"ת וגימ"ל. אבל היות שהאל"ף מצ"ע (הגילוי מלמעלה) הוא לא בערך ואינו חודר בתחתונים (הבי"ת ד"בראשית"), שייך בזה ענין השבירה כו', כי מצד הבריאה עדיין לא מוכנים לכך [ולכן התחלת התורה היא אכן בבי"ת ולא באל"ף, כי הכוונה היא שזה יומשך ויחדור בעולם, שההכנות לזה נפעלו ע"י העבודה בכ"ו הדורות עד מתן תורה[79]].
מעלת הלוחות הראשונות (האל"ף) היא כפי שהתורה ניתנת מלמעלה וזה נותן את הכח לעבודה גם למטה (הבי"ת והגימ"ל), כפשטות הענין שאל"ף הוא ראש כל האותיות וזה מוליך לבי"ת וגימ"ל. אבל היות שהאל"ף מצ"ע (הגילוי מלמעלה) הוא לא בערך ואינו חודר בתחתונים (הבי"ת ד"בראשית"), שייך בזה ענין השבירה כו', כי מצד הבריאה עדיין לא מוכנים לכך [ולכן התחלת התורה היא אכן בבי"ת ולא באל"ף, כי הכוונה היא שזה יומשך ויחדור בעולם, שההכנות לזה נפעלו ע"י העבודה בכ"ו הדורות עד מתן תורה<ref>ראה שיחת ש"פ שלח תשמ"ז.</ref>].


משא"כ ע"י לוחות האחרונות, שבאים ע"י עבודת האדם (תשובה), והלוחות עצמן הם מעשה ידי משה – מתמלאת תכלית וכוונת הבריאה, שיגלו בעולם איך שהוא "בשביל התורה". ולכן נפעל עי"ז העילוי בתורה דלוחות האחרונות – שאין בזה שבירה כלל, ואדרבה – מתוסף בתורה "כפלים לתושי'", ובאופן שהתורה (הלוחות) נשארת בשלימות למטה באופן נצחי לעד ולעולמי עולמים[80].
משא"כ ע"י לוחות האחרונות, שבאים ע"י עבודת האדם (תשובה), והלוחות עצמן הם מעשה ידי משה – מתמלאת תכלית וכוונת הבריאה, שיגלו בעולם איך שהוא "בשביל התורה". ולכן נפעל עי"ז העילוי בתורה דלוחות האחרונות – שאין בזה שבירה כלל, ואדרבה – מתוסף בתורה "כפלים לתושי'", ובאופן שהתורה (הלוחות) נשארת בשלימות למטה באופן נצחי לעד ולעולמי עולמים<ref>שהרי הארון (עם הלוחות ושברי לוחות שבתוכו) נגנז (יומא נב, ב. רמב"ם הל' ביהב"ח רפ"ד), ויתגלה לע"ל.</ref>.


עד – שזה מביא לשלימות ענין הגימ"ל – הגאולה האמיתית והשלימה, שאז תתגלה בשלימות[81] מעלת התשובה דבנ"י על חטא העגל[82] ומעלת הלוחות האחרונות[83] (שבאו ע"י שבירת לוחות הראשונות) – המעלה שבאה ע"י עבודת האדם למטה (ובפרט ע"י עבודת התשובה) למלאות תכלית הבריאה – "בשביל התורה".
עד – שזה מביא לשלימות ענין הגימ"ל – הגאולה האמיתית והשלימה, שאז תתגלה בשלימות<ref>ראה לקו"ש ח"ט ע' 241. ושם, שזהו הטעם שפרש"י "יישר כחך ששברת" דוקא בסיום פ' ברכה, כשהקב"ה מראה למשה רבינו "עד היום האחרון", כי אז תתגלה המעלה הבאה ע"י לוחות האחרונות.</ref> מעלת התשובה דבנ"י על חטא העגל<ref>ומכיון ש"ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" לחטא העגל (כנ"ל בפנים), מובן ששלימות התשובה תהי' דוקא לע"ל כשיבטל החטא לגמרי.</ref> ומעלת הלוחות האחרונות<ref>ראה סה"מ עטר"ת ע' שנט ש"אמיתת הגילוי דלעתיד" הוא דוקא ע"י הבירורים בכח התורה של לוחות האחרונות. וראה ד"ה ויתן לך תרס"ו (המשך תרס"ו ס"ע צב) [בנוגע להמעלה דתלמוד בבלי לגבי תלמוד ירושלמי, שהיא בדוגמת המעלה שבלוחות השניות לגבי לוחות האחרונות (שם ע' צג)] ש"עיקר הגילוי מזה יהי' לעתיד".</ref> (שבאו ע"י שבירת לוחות הראשונות) – המעלה שבאה ע"י עבודת האדם למטה (ובפרט ע"י עבודת התשובה) למלאות תכלית הבריאה – "בשביל התורה".


נמצא שבפ' כי תשא נמצאים בגלוי כל ג' הענינים – האל"ף ("ראשית") דתורה, הבי"ת ד"בראשית ברא גו'", והגימ"ל – סיום התורה, "לעיני כל ישראל", "יישר כחך ששברת".
נמצא שבפ' כי תשא נמצאים בגלוי כל ג' הענינים – האל"ף ("ראשית") דתורה, הבי"ת ד"בראשית ברא גו'", והגימ"ל – סיום התורה, "לעיני כל ישראל", "יישר כחך ששברת".
שורה 90: שורה 90:
ויש לומר שדרגת הבי"ת היא לא רק בנוגע לכללות הבריאה (הצמצום), אלא גם בנוגע לתוצאות שבאות מזה, עד גם לענין החטא ושבירה כו' (שנעשה ע"י הצמצום כו', כנ"ל ס"ו),
ויש לומר שדרגת הבי"ת היא לא רק בנוגע לכללות הבריאה (הצמצום), אלא גם בנוגע לתוצאות שבאות מזה, עד גם לענין החטא ושבירה כו' (שנעשה ע"י הצמצום כו', כנ"ל ס"ו),


כפי שחסידות[84] מבארת את מאחז"ל[85] עה"פ[86] "נורא עלילה על בני אדם", שחטא עה"ד בא עי"ז ש"עלילה נתלה בו" (באדם הראשון) – שזה ש"לפעמים גובר הרע דיצה"ר על האדם ויחטא" ה"ז משום ש"מלמעלה הסיתו עליו היצה"ר להביאו לחטא זה"[87].
כפי שחסידות<ref>תו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך (יג, א ואילך). ובכ"מ (נסמן בלקו"ש חי"ח ע' 395 הערה 45).</ref> מבארת את מאחז"ל<ref>תנחומא וישב ד.</ref> עה"פ<ref>[[תהלים פרק ס"ו|תהלים סו, ה]].</ref> "נורא עלילה על בני אדם", שחטא עה"ד בא עי"ז ש"עלילה נתלה בו" (באדם הראשון) – שזה ש"לפעמים גובר הרע דיצה"ר על האדם ויחטא" ה"ז משום ש"מלמעלה הסיתו עליו היצה"ר להביאו לחטא זה"<ref>ל' התו"ח שם.</ref>.


שכן בנ"י מצד עצמם אינם שייכים כלל וכלל לענין החטא ח"ו[88], וכל הענין בא רק בגלל זה שהקב"ה בחסדו הגדול רצה להביא את בנ"י לעלי' הכי גדולה (למעלה ממצבם מצ"ע), ולכן "עלילה נתלה בו" ונעשית ירידה לפי שעה (ע"ד מש"נ "ברגע קטן עזבתיך"[89]) ובחיצוניות (רק למראית עינים), בכדי להביא את העלי' שלא בערך, ולא רק עלי' לרגע קטן (כנגד "רגע קטן עזבתיך"), אלא עלי' נצחית שאין אחרי' הפסק כלל. כפי שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה – שבאה ע"י הירידה הגדולה בגלות – גאולה נצחית שאין אחרי' גלות[90], ואדרבה – מתוספות עוד עליות, עלי' אחר עלי' עד אין קץ, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון"[91].
שכן בנ"י מצד עצמם אינם שייכים כלל וכלל לענין החטא ח"ו<ref>ובלשון הזהר (ח"ג יג, רע"ב. טז, א) "נפש כי תחטא – תווהא".</ref>, וכל הענין בא רק בגלל זה שהקב"ה בחסדו הגדול רצה להביא את בנ"י לעלי' הכי גדולה (למעלה ממצבם מצ"ע), ולכן "עלילה נתלה בו" ונעשית ירידה לפי שעה (ע"ד מש"נ "ברגע קטן עזבתיך"<ref>ישעי' נד, ז.</ref>) ובחיצוניות (רק למראית עינים), בכדי להביא את העלי' שלא בערך, ולא רק עלי' לרגע קטן (כנגד "רגע קטן עזבתיך"), אלא עלי' נצחית שאין אחרי' הפסק כלל. כפי שיהי' בגאולה האמיתית והשלימה – שבאה ע"י הירידה הגדולה בגלות – גאולה נצחית שאין אחרי' גלות<ref>מכילתא בשלח טו, א. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.</ref>, ואדרבה – מתוספות עוד עליות, עלי' אחר עלי' עד אין קץ, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון"<ref>[[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref>.


נוסף להכלל שכל ירידה היא צורך עלי', הרי בנוגע לבנ"י – הירידה עצמה לאמיתתה אין היא ירידה, אלא הדרך לעלי' נעלית יותר שלא בערך.
נוסף להכלל שכל ירידה היא צורך עלי', הרי בנוגע לבנ"י – הירידה עצמה לאמיתתה אין היא ירידה, אלא הדרך לעלי' נעלית יותר שלא בערך.


ועד"ז בנוגע לחטא העגל (שהוא בדוגמת חטא עה"ד) – כמפורש בגמרא[92], ש"לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", "לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה", אלא "גזירת המלך היתה כו' כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה"[93].
ועד"ז בנוגע לחטא העגל (שהוא בדוגמת חטא עה"ד) – כמפורש בגמרא<ref>ע"ז ד, סע"ב.</ref>, ש"לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", "לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה", אלא "גזירת המלך היתה כו' כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה"<ref>פרש"י שם.</ref>.


כמודגש גם בכך שהבי"ת (ד"בראשית") – שכולל את הירידה והחטא – מצד עצם ענינו מבטא שקודם לזה בא האל"ף (דאנכי), היינו שהבי"ת (הירידה בחיצוניות) הוא באמת רק שלב שני שבא לאחר האל"ף ומוליך לגימ"ל (הגאולה).
כמודגש גם בכך שהבי"ת (ד"בראשית") – שכולל את הירידה והחטא – מצד עצם ענינו מבטא שקודם לזה בא האל"ף (דאנכי), היינו שהבי"ת (הירידה בחיצוניות) הוא באמת רק שלב שני שבא לאחר האל"ף ומוליך לגימ"ל (הגאולה).


ח. עפ"ז מובן כיצד כל ג' הענינים בפרשה – לוחות הראשונות, לוחות האחרונות ואפילו חטא העגל ושבירת הלוחות שבינתיים – הם כולם חלק מסדר ופרשה אחת "כי תשא", ויתירה מזו – ענין אחד ממש, שתוכנו הוא – "כי תשא", הנשיאת ראש ועלי' דבנ"י[94]. אלא שענין זה נחלק לג' שלבים ודרגות: אל"ף, בי"ת וגימ"ל, ג' ענינים ואופנים בביטוי נשיאת ראש בנ"י:
ח. עפ"ז מובן כיצד כל ג' הענינים בפרשה – לוחות הראשונות, לוחות האחרונות ואפילו חטא העגל ושבירת הלוחות שבינתיים – הם כולם חלק מסדר ופרשה אחת "כי תשא", ויתירה מזו – ענין אחד ממש, שתוכנו הוא – "כי תשא", הנשיאת ראש ועלי' דבנ"י<ref>והרי "כי (תשא)" הוא גם לשון ודאי (ראה גיטין צ, א ובפרש"י שם).</ref>. אלא שענין זה נחלק לג' שלבים ודרגות: אל"ף, בי"ת וגימ"ל, ג' ענינים ואופנים בביטוי נשיאת ראש בנ"י:


'''(אל"ף)''' לוחות הראשונות, שפעלו בפשטות את עליית בנ"י במ"ת. '''(בי"ת)''' החטא ושבירת הלוחות ("יישר כחך ששברת"), שפעל את ענין התשובה ("פתחון פה לבעלי תשובה"), החל מהתשובה דבנ"י אז, כולל גם – הענין הכי נעלה דגילוי כבודו של הקב"ה למשה וגילוי י"ג מדות הרחמים ("סדר בקשת רחמים"[95]), וזה הביא לאח"ז '''(גימ"ל)''' – העלי' הכי גדולה דלוחות האחרונות, כולל – הגילוי הכי נעלה ד"קרן עור פני משה" (כדלקמן), עד לשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה.
'''(אל"ף)''' לוחות הראשונות, שפעלו בפשטות את עליית בנ"י במ"ת. '''(בי"ת)''' החטא ושבירת הלוחות ("יישר כחך ששברת"), שפעל את ענין התשובה ("פתחון פה לבעלי תשובה"), החל מהתשובה דבנ"י אז, כולל גם – הענין הכי נעלה דגילוי כבודו של הקב"ה למשה וגילוי י"ג מדות הרחמים ("סדר בקשת רחמים"<ref>פרש"י פרשתנו לג, יט.</ref>), וזה הביא לאח"ז '''(גימ"ל)''' – העלי' הכי גדולה דלוחות האחרונות, כולל – הגילוי הכי נעלה ד"קרן עור פני משה" (כדלקמן), עד לשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה.


ועפ"ז יש לומר גם הטעם לכך שענין הלוחות וכו' מסופר כאן בפ' תשא – לאחר הציווי על מעשה המשכן (אע"פ ששבירת הלוחות היתה מקודם, כפרש"י הנ"ל) – כי, עשיית המשכן ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"[96]) היא הכוונה דכל סדר ההשתלשלות, למלאות את ה"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"[97], עי"ז שמגלים בעולם שתכליתו הוא "בשביל התורה ובשביל ישראל", כפי שיהי' בשלימות בבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"[98].
ועפ"ז יש לומר גם הטעם לכך שענין הלוחות וכו' מסופר כאן בפ' תשא – לאחר הציווי על מעשה המשכן (אע"פ ששבירת הלוחות היתה מקודם, כפרש"י הנ"ל) – כי, עשיית המשכן ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"<ref>תרומה כה, ח.</ref>) היא הכוונה דכל סדר ההשתלשלות, למלאות את ה"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"<ref>ראה במדב"ר פי"ג, ב: אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן.</ref>, עי"ז שמגלים בעולם שתכליתו הוא "בשביל התורה ובשביל ישראל", כפי שיהי' בשלימות בבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז.</ref>.


ומשום כך: לאחרי שהתורה מסיימת לספר אודות ציווי ה' למשה על מעשה המשכן (בפ' תרומה, תצוה ותחלת פ' תשא), לפני שמשה מוסר זאת לבנ"י (בפ' ויקהל) – מספרת התורה ע"ד ג' השלבים הכלליים שישנם במילוי הכוונה: אל"ף – הלוחות הראשונות, בי"ת – הירידה ושבירת הלוחות שענינה הוא – להביא עלי' נעלית יותר, ענין הגימ"ל – הלוחות האחרונות.
ומשום כך: לאחרי שהתורה מסיימת לספר אודות ציווי ה' למשה על מעשה המשכן (בפ' תרומה, תצוה ותחלת פ' תשא), לפני שמשה מוסר זאת לבנ"י (בפ' ויקהל) – מספרת התורה ע"ד ג' השלבים הכלליים שישנם במילוי הכוונה: אל"ף – הלוחות הראשונות, בי"ת – הירידה ושבירת הלוחות שענינה הוא – להביא עלי' נעלית יותר, ענין הגימ"ל – הלוחות האחרונות.
שורה 110: שורה 110:
ט. ובכללות יותר יש לומר, שגם בכללות פ' כי תשא – מתחלתה עד סופה – מרומזים ג' ענינים אלו:
ט. ובכללות יותר יש לומר, שגם בכללות פ' כי תשא – מתחלתה עד סופה – מרומזים ג' ענינים אלו:


(א) "כי תשא את '''ראש בני ישראל'''" (בתחלת הפרשה) קאי על ה"ראש" (אל"ף) דכל הענינים, שהם ישראל ותורה, שבשבילם נברא העולם, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו[99] ראשית<sup>40</sup>. ועאכו"כ "ראש בני ישראל", וכפי שה"ראש" נמצא במצב ד"תשא".
(א) "כי תשא את '''ראש בני ישראל'''" (בתחלת הפרשה) קאי על ה"ראש" (אל"ף) דכל הענינים, שהם ישראל ותורה, שבשבילם נברא העולם, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו<ref>ירמי' ב, ג.</ref> ראשית<ref name=":2" />. ועאכו"כ "ראש בני ישראל", וכפי שה"ראש" נמצא במצב ד"תשא".


[ובפרטיות נכללים בזה גופא ב' הענינים האחרים (שכן בראש והאל"ף נכללים גם הבי"ת והגימ"ל, האמצע והסוף): הירידה – "העובר על הפקודים"[100], והעלי' שבאה מזה – "לכפר על נפשותיכם"[101], ע"י "כופר[102] נפשו"][103].
[ובפרטיות נכללים בזה גופא ב' הענינים האחרים (שכן בראש והאל"ף נכללים גם הבי"ת והגימ"ל, האמצע והסוף): הירידה – "העובר על הפקודים"<ref>פרשתנו ל, יג־יד.</ref>, והעלי' שבאה מזה – "לכפר על נפשותיכם"<ref>שם, טו.</ref>, ע"י "כופר<ref>שם, יב. וקאי על חטא העגל כנ"ל הערה 29.</ref> נפשו"]<ref>ועפ"ז תומתק עוד יותר השייכות דהג' ענינים (לוח"ר, שבירת הלוחות ולוח"א) לשם הפרשה ("כי תשא") – כי בענין ה"ראש" (אל"ף) נכלל גם ענין הבי"ת (שבירת הלוחות) והגימ"ל (לוח"א).</ref>.


(ב) המשך הפרשה – מעשה העגל ושבירת הלוחות, ענין הבי"ת.
(ב) המשך הפרשה – מעשה העגל ושבירת הלוחות, ענין הבי"ת.


(ג) סיום הפרשה – אודות הלוחות האחרונות (ענין הגימ"ל), עד להסיום ממש – ירידת משה מן ההר עם הלוחות האחרונות עם המעלה ד"קרן עור פניו וייראו מגשת אליו"[104], שזהו ע"ד הענין (בסיום חמשה חומשי תורה) ד"לכל האותות ומופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"[105][נוסף על "אעשה נפלאות" המדובר לפנ"ז בפרשה[106]].
(ג) סיום הפרשה – אודות הלוחות האחרונות (ענין הגימ"ל), עד להסיום ממש – ירידת משה מן ההר עם הלוחות האחרונות עם המעלה ד"קרן עור פניו וייראו מגשת אליו"<ref>פרשתנו לד, ל.</ref>, שזהו ע"ד הענין (בסיום חמשה חומשי תורה) ד"לכל האותות ומופתים גו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל"<ref>ראה ספורנו ס"פ ברכה: לעיני כל ישראל, כאמרו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו.</ref> [נוסף על "אעשה נפלאות" המדובר לפנ"ז בפרשה<ref>לד, י.</ref>].


ועד"ז מרומזים ג' ענינים אלו בשלש הרגלים (קרוב לסוף הפרשה): חג הפסח הוא '''הראשון''' לרגלים[107], וקשור ל"חודש האביב"[108] (ר"ת אל"ף ולאח"ז בא הבי"ת[109]), גילוי מלמעלה למטה[110] ("שהתבואה מתבכרת בבישולה"[111]). חג השבועות – השני לרגלים, וקשור ל"בכורי קציר חטים"[112] – עבודת האדם מלמטה למעלה<sup>110</sup>. ו"חג האסיף תקופת השנה"<sup>112</sup> – "בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית", "שהוא בחזרת השנה"[113] – השלישי ברגלים, קשור להאסיפה והשלימות דכל העבודה, ששלימותה היא בגאולה האמיתית והשלימה, כשיהי' אסיפת כל בנ"י (כמ"ש[114] "אסף אסיפם נאום ה'"), ושל כל ניצוצי קדושה שבכל העולם כולו.
ועד"ז מרומזים ג' ענינים אלו בשלש הרגלים (קרוב לסוף הפרשה): חג הפסח הוא '''הראשון''' לרגלים<ref>ר"ה ד, א.</ref>, וקשור ל"חודש האביב"<ref>פרשתנו לד, יח.</ref> (ר"ת אל"ף ולאח"ז בא הבי"ת<ref>ראה זח"ב קפו, א.</ref>), גילוי מלמעלה למטה<ref name=":5">ראה לקו"ש חי"ז ע' 148. וש"נ.</ref> ("שהתבואה מתבכרת בבישולה"<ref>פרש"י פרשתנו שם.</ref>). חג השבועות – השני לרגלים, וקשור ל"בכורי קציר חטים"<ref name=":6">פרשתנו שם, כב.</ref> – עבודת האדם מלמטה למעלה<ref name=":5" />. ו"חג האסיף תקופת השנה"<ref name=":6" /> – "בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית", "שהוא בחזרת השנה"<ref>פרש"י שם.</ref> – השלישי ברגלים, קשור להאסיפה והשלימות דכל העבודה, ששלימותה היא בגאולה האמיתית והשלימה, כשיהי' אסיפת כל בנ"י (כמ"ש<ref>ירמי' ח, יג.</ref> "אסף אסיפם נאום ה'"), ושל כל ניצוצי קדושה שבכל העולם כולו.


י. ע"פ הנ"ל יובן ג"כ החידוש דקרני ההוד של משה שנתוספו ע"י הלוחות האחרונות[115] [שזהו ע"ד העילוי דגימ"ל, שבא דוקא ע"י העבודה דבי"ת, חטא העגל ושבירת הלוחות]:
י. ע"פ הנ"ל יובן ג"כ החידוש דקרני ההוד של משה שנתוספו ע"י הלוחות האחרונות[115] [שזהו ע"ד העילוי דגימ"ל, שבא דוקא ע"י העבודה דבי"ת, חטא העגל ושבירת הלוחות]:


דוקא הלוחות האחרונות – שבאו ע"י הירידה למטה לפעול עבודת הבירורים (שזה נפעל ע"י הלוחות האחרונות) – פועלים את הגילוי ד"תעלומות חכמה כפלים לתושי'"<sup>75</sup> בתורה, בחי' פנימית ועצמית החכמה, למעלה מחכמה הגלוי' בלוחות הראשונות. שלכן ניתוסף עי"ז במשה רבינו (מקבל הלוחות האחרונות) "קרן עור פניו" (ע"ד "חכמת[116] אדם תאיר פניו"[117]) – שזהו אור עצמי שלמעלה מהתלבשות.
דוקא הלוחות האחרונות – שבאו ע"י הירידה למטה לפעול עבודת הבירורים (שזה נפעל ע"י הלוחות האחרונות) – פועלים את הגילוי ד"תעלומות חכמה כפלים לתושי'"<ref name=":4" /> בתורה, בחי' פנימית ועצמית החכמה, למעלה מחכמה הגלוי' בלוחות הראשונות. שלכן ניתוסף עי"ז במשה רבינו (מקבל הלוחות האחרונות) "קרן עור פניו" (ע"ד "חכמת[116] אדם תאיר פניו"[117]) – שזהו אור עצמי שלמעלה מהתלבשות.


ולאידך: היות שהמעלה דלוחות האחרונות באה דוקא ע"י הירידה וההתלבשות למטה בעולם (הבי"ת ד"בראשית"), "פסל לך" מאבנים בעולם (לא כמו הלוחות הראשונות שהם "מעשה אלקים"), עד שמהפכים גם את הענינים הבלתי רצויים – לכן ה"קרן עור פניו" פעל "וייראו מגשת אליו", ולכן "ויתן על פניו מסוה"[118], בכדי להסתיר[119] גילוי אלקות שבתורה מה"התלבשות בענין הבירורים"[120];
ולאידך: היות שהמעלה דלוחות האחרונות באה דוקא ע"י הירידה וההתלבשות למטה בעולם (הבי"ת ד"בראשית"), "פסל לך" מאבנים בעולם (לא כמו הלוחות הראשונות שהם "מעשה אלקים"), עד שמהפכים גם את הענינים הבלתי רצויים – לכן ה"קרן עור פניו" פעל "וייראו מגשת אליו", ולכן "ויתן על פניו מסוה"[118], בכדי להסתיר[119] גילוי אלקות שבתורה מה"התלבשות בענין הבירורים"[120];
שורה 179: שורה 179:


וע"י שמחה פורצים את כל הגדרים[167], עד לעיקר – שמהרגע האחרון דהגלות נעשה הרגע הראשון דהגאולה, ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש.
וע"י שמחה פורצים את כל הגדרים[167], עד לעיקר – שמהרגע האחרון דהגלות נעשה הרגע הראשון דהגאולה, ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש.
----[54]) ספרי ופרש"י ברכה לד, ב.
----[115]) בהבא לקמן – ראה אוה"ת פרשתנו ס"ע ב'עה. ע' ב'עז־עח. סה"מ תרס"ח ע' קלב. המשך תער"ב ח"ב ע' א'קעז. עטר"ת ע' תכ. ועוד.
 
[55]) ס"פ ברכה (לד, יא־יב).
 
[56]) ראה שמו"ר פ"ב, ד. שם, ו. זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א משפטים עה, ב.
 
[57]) מיכה ג, טו.
 
[58]) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. שמו"ר רפמ"ז. הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252.
 
[59]) אבות פ"א מ"א.
 
[60]) בשלח טו, יח.
 
[61]) פרש"י שם.
 
[62]) שבת פח, א.
 
[63]) ראה פי' ר"נ גאון שם, "תורה שאותיותי' משולשות אלף בית גימל".
 
[64]) ראה סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 331 (לעיל ע' 272) הערה 10. וש"נ.
 
[65]) ראה ד"ה על כן יאמרו תרצ"א (סה"מ קונטרסים ח"א קצא, ב ואילך). ד"ה באתי לגני תשל"א (סה"מ מלוקט ח"ה ע' קנה ואילך). וש"נ.
 
[66]) ספרי ופרש"י ס"פ ברכה.
 
[67]) ל' רש"י שם.
 
[68]) עקב ט, יז.
 
[69]) פרשתנו לד, א. עקב י, ב.
 
[70]) ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 240 ואילך.
 
[71]) ראה ע"ז ד, סע"ב – נעתק לקמן בפנים.
 
[72]) ברכות לד, ב.
 
[73]) רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
 
[74]) שמו"ר רפמ"ו.
 
[75]) איוב יא, ו.
 
[76]) נדרים כב, ב ובפרש"י שם. וראה אוה"ת פרשתנו ע' ב'נז. המשך תרס"ו ע' פז ואילך. סה"מ תש"ו ע' 36 ואילך. ועוד.
 
[77]) קהלת א, יח.
 
[78]) פרש"י נדרים שם.
 
[79]) ראה שיחת ש"פ שלח תשמ"ז.
 
[80]) שהרי הארון (עם הלוחות ושברי לוחות שבתוכו) נגנז (יומא נב, ב. רמב"ם הל' ביהב"ח רפ"ד), ויתגלה לע"ל.
 
[81]) ראה לקו"ש ח"ט ע' 241. ושם, שזהו הטעם שפרש"י "יישר כחך ששברת" דוקא בסיום פ' ברכה, כשהקב"ה מראה למשה רבינו "עד היום האחרון", כי אז תתגלה המעלה הבאה ע"י לוחות האחרונות.
 
[82]) ומכיון ש"ביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם" לחטא העגל (כנ"ל בפנים), מובן ששלימות התשובה תהי' דוקא לע"ל כשיבטל החטא לגמרי.
 
[83]) ראה סה"מ עטר"ת ע' שנט ש"אמיתת הגילוי דלעתיד" הוא דוקא ע"י הבירורים בכח התורה של לוחות האחרונות. וראה ד"ה ויתן לך תרס"ו (המשך תרס"ו ס"ע צב) [בנוגע להמעלה דתלמוד בבלי לגבי תלמוד ירושלמי, שהיא בדוגמת המעלה שבלוחות השניות לגבי לוחות האחרונות (שם ע' צג)] ש"עיקר הגילוי מזה יהי' לעתיד".
 
[84]) תו"ח תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך (יג, א ואילך). ובכ"מ (נסמן בלקו"ש חי"ח ע' 395 הערה 45).
 
[85]) תנחומא וישב ד.
 
[86]) תהלים סו, ה.
 
[87]) ל' התו"ח שם.
 
[88]) ובלשון הזהר (ח"ג יג, רע"ב. טז, א) "נפש כי תחטא – תווהא".
 
[89]) ישעי' נד, ז.
 
[90]) מכילתא בשלח טו, א. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.
 
[91]) תהלים פד, ח.
 
[92]) ע"ז ד, סע"ב.
 
[93]) פרש"י שם.
 
[94]) והרי "כי (תשא)" הוא גם לשון ודאי (ראה גיטין צ, א ובפרש"י שם).
 
[95]) פרש"י פרשתנו לג, יט.
 
[96]) תרומה כה, ח.
 
[97]) ראה במדב"ר פי"ג, ב: אימתי שרתה השכינה בארץ ביום שהוקם המשכן.
 
[98]) בשלח טו, יז.
 
[99]) ירמי' ב, ג.
 
[100]) פרשתנו ל, יג־יד.
 
[101]) שם, טו.
 
[102]) שם, יב. וקאי על חטא העגל כנ"ל הערה 29.
 
[103]) ועפ"ז תומתק עוד יותר השייכות דהג' ענינים (לוח"ר, שבירת הלוחות ולוח"א) לשם הפרשה ("כי תשא") – כי בענין ה"ראש" (אל"ף) נכלל גם ענין הבי"ת (שבירת הלוחות) והגימ"ל (לוח"א).
 
[104]) פרשתנו לד, ל.
 
[105]) ראה ספורנו ס"פ ברכה: לעיני כל ישראל, כאמרו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו.
 
[106]) לד, י.
 
[107]) ר"ה ד, א.
 
[108]) פרשתנו לד, יח.
 
[109]) ראה זח"ב קפו, א.
 
[110]) ראה לקו"ש חי"ז ע' 148. וש"נ.
 
[111]) פרש"י פרשתנו שם.
 
[112]) פרשתנו שם, כב.
 
[113]) פרש"י שם.
 
[114]) ירמי' ח, יג.
 
[115]) בהבא לקמן – ראה אוה"ת פרשתנו ס"ע ב'עה. ע' ב'עז־עח. סה"מ תרס"ח ע' קלב. המשך תער"ב ח"ב ע' א'קעז. עטר"ת ע' תכ. ועוד.


[116]) קהלת ח, א. וראה נדרים מט, ב.
[116]) קהלת ח, א. וראה נדרים מט, ב.
אוחזר מתוך "https://text.chabadpedia.com/index.php/מיוחד:השוואה_ניידת/10245"

תפריט ניווט