11,477
עריכות
דבר מלכות/כי תשא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{דבר מלכות}} | |||
== משיחות לילות ג', ד', ה', ועש"ק ויום שבת קודש פרשת כי תשא, י"ד-י"ח אדר ראשון ה'תשנ"ב == | == משיחות לילות ג', ד', ה', ועש"ק ויום שבת קודש פרשת כי תשא, י"ד-י"ח אדר ראשון ה'תשנ"ב == | ||
==== תרגום מאידית ==== | ==== תרגום מאידית ==== | ||
| שורה 120: | שורה 120: | ||
ועד"ז מרומזים ג' ענינים אלו בשלש הרגלים (קרוב לסוף הפרשה): חג הפסח הוא '''הראשון''' לרגלים<ref>ר"ה ד, א.</ref>, וקשור ל"חודש האביב"<ref>פרשתנו לד, יח.</ref> (ר"ת אל"ף ולאח"ז בא הבי"ת<ref>ראה זח"ב קפו, א.</ref>), גילוי מלמעלה למטה<ref name=":5">ראה לקו"ש חי"ז ע' 148. וש"נ.</ref> ("שהתבואה מתבכרת בבישולה"<ref>פרש"י פרשתנו שם.</ref>). חג השבועות – השני לרגלים, וקשור ל"בכורי קציר חטים"<ref name=":6">פרשתנו שם, כב.</ref> – עבודת האדם מלמטה למעלה<ref name=":5" />. ו"חג האסיף תקופת השנה"<ref name=":6" /> – "בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית", "שהוא בחזרת השנה"<ref>פרש"י שם.</ref> – השלישי ברגלים, קשור להאסיפה והשלימות דכל העבודה, ששלימותה היא בגאולה האמיתית והשלימה, כשיהי' אסיפת כל בנ"י (כמ"ש<ref>ירמי' ח, יג.</ref> "אסף אסיפם נאום ה'"), ושל כל ניצוצי קדושה שבכל העולם כולו. | ועד"ז מרומזים ג' ענינים אלו בשלש הרגלים (קרוב לסוף הפרשה): חג הפסח הוא '''הראשון''' לרגלים<ref>ר"ה ד, א.</ref>, וקשור ל"חודש האביב"<ref>פרשתנו לד, יח.</ref> (ר"ת אל"ף ולאח"ז בא הבי"ת<ref>ראה זח"ב קפו, א.</ref>), גילוי מלמעלה למטה<ref name=":5">ראה לקו"ש חי"ז ע' 148. וש"נ.</ref> ("שהתבואה מתבכרת בבישולה"<ref>פרש"י פרשתנו שם.</ref>). חג השבועות – השני לרגלים, וקשור ל"בכורי קציר חטים"<ref name=":6">פרשתנו שם, כב.</ref> – עבודת האדם מלמטה למעלה<ref name=":5" />. ו"חג האסיף תקופת השנה"<ref name=":6" /> – "בזמן שאתה אוסף תבואתך מן השדה לבית", "שהוא בחזרת השנה"<ref>פרש"י שם.</ref> – השלישי ברגלים, קשור להאסיפה והשלימות דכל העבודה, ששלימותה היא בגאולה האמיתית והשלימה, כשיהי' אסיפת כל בנ"י (כמ"ש<ref>ירמי' ח, יג.</ref> "אסף אסיפם נאום ה'"), ושל כל ניצוצי קדושה שבכל העולם כולו. | ||
י. ע"פ הנ"ל יובן ג"כ החידוש דקרני ההוד של משה שנתוספו ע"י הלוחות האחרונות | י. ע"פ הנ"ל יובן ג"כ החידוש דקרני ההוד של משה שנתוספו ע"י הלוחות האחרונות<ref>בהבא לקמן – ראה אוה"ת פרשתנו ס"ע ב'עה. ע' ב'עז־עח. סה"מ תרס"ח ע' קלב. המשך תער"ב ח"ב ע' א'קעז. עטר"ת ע' תכ. ועוד.</ref> [שזהו ע"ד העילוי דגימ"ל, שבא דוקא ע"י העבודה דבי"ת, חטא העגל ושבירת הלוחות]: | ||
דוקא הלוחות האחרונות – שבאו ע"י הירידה למטה לפעול עבודת הבירורים (שזה נפעל ע"י הלוחות האחרונות) – פועלים את הגילוי ד"תעלומות חכמה כפלים לתושי'"<ref name=":4" /> בתורה, בחי' פנימית ועצמית החכמה, למעלה מחכמה הגלוי' בלוחות הראשונות. שלכן ניתוסף עי"ז במשה רבינו (מקבל הלוחות האחרונות) "קרן עור פניו" (ע"ד "חכמת | דוקא הלוחות האחרונות – שבאו ע"י הירידה למטה לפעול עבודת הבירורים (שזה נפעל ע"י הלוחות האחרונות) – פועלים את הגילוי ד"תעלומות חכמה כפלים לתושי'"<ref name=":4" /> בתורה, בחי' פנימית ועצמית החכמה, למעלה מחכמה הגלוי' בלוחות הראשונות. שלכן ניתוסף עי"ז במשה רבינו (מקבל הלוחות האחרונות) "קרן עור פניו" (ע"ד "חכמת<ref>קהלת ח, א. וראה נדרים מט, ב.</ref> אדם תאיר פניו"<ref>אוה"ת שם.</ref>) – שזהו אור עצמי שלמעלה מהתלבשות. | ||
ולאידך: היות שהמעלה דלוחות האחרונות באה דוקא ע"י הירידה וההתלבשות למטה בעולם (הבי"ת ד"בראשית"), "פסל לך" מאבנים בעולם (לא כמו הלוחות הראשונות שהם "מעשה אלקים"), עד שמהפכים גם את הענינים הבלתי רצויים – לכן ה"קרן עור פניו" פעל "וייראו מגשת אליו", ולכן "ויתן על פניו מסוה" | ולאידך: היות שהמעלה דלוחות האחרונות באה דוקא ע"י הירידה וההתלבשות למטה בעולם (הבי"ת ד"בראשית"), "פסל לך" מאבנים בעולם (לא כמו הלוחות הראשונות שהם "מעשה אלקים"), עד שמהפכים גם את הענינים הבלתי רצויים – לכן ה"קרן עור פניו" פעל "וייראו מגשת אליו", ולכן "ויתן על פניו מסוה"<ref>פרשתנו שם, לג.</ref>, בכדי להסתיר<ref>ביאור ופירוש ענין המסוה – ראה תורה שלימה כרך כ"א מילואים סימן ו. וע"ד הקבלה והחסידות – ראה שער הפסוקים וס' הליקוטים (להאריז"ל) סוף פרשתנו. אוה"ת פרשתנו ע' ב'פא. המשך תער"ב שם. תורת לוי יצחק ע' קצט. ועוד.</ref> גילוי אלקות שבתורה מה"התלבשות בענין הבירורים"<ref>המשך תער"ב שם. וראה פירוש העקידה והאברבנאל סוף פרשתנו (נעתקו בתו"ש שם).</ref>; | ||
אבל הסתר המסוה הוא לא בנוגע לבנ"י מצד '''עצמם''' – שכן "'''פנים בפנים''' דיבר ה' עמכם" | אבל הסתר המסוה הוא לא בנוגע לבנ"י מצד '''עצמם''' – שכן "'''פנים בפנים''' דיבר ה' עמכם"<ref>ואתחנן ה, ד.</ref> (בלי הסתר כלל). ולכן, כאשר משה "דיבר אל בני ישראל את אשר יצוה"<ref>פרשתנו שם, לד.</ref> הוא הסיר את המסוה "וראו בנ"י את פני משה כי קרן עור פני משה"<ref>שם, לה.</ref>. ורק בשעה שלמשה ובנ"י יש שייכות לעניני העולם (בכדי לפעול שם את הבירור בדרך התלבשות) – אז "והשיב משה את המסוה"<ref>שם.</ref>, בכדי שהעולם יוכל לקבל את הגילוי ולא להתבטל ממציאותו. כלומר, שגם המסוה כוונתו – לא העלם, אלא בכדי שהגילוי יוכל להתקבל בעולם. | ||
וע"י עבודתו של יהודי בבירור וזיכוך העולם הוא פועל, שגם כפי שיהודי נמצא בעולם הוא יוכל לקבל את הגילוי ד"קרן עור פניו", כפי שיהי' בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה (גימ"ל) – "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" | וע"י עבודתו של יהודי בבירור וזיכוך העולם הוא פועל, שגם כפי שיהודי נמצא בעולם הוא יוכל לקבל את הגילוי ד"קרן עור פניו", כפי שיהי' בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה (גימ"ל) – "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ. וראה תניא פל"ו.</ref> בבנ"י גם כפי שנמצאים ומתעסקים עם העולם, עד שעד"ז יהי' גם בעולם עצמו – "ונגלה כבוד ה' וראו כל '''בשר''' יחדיו"<ref>שם מ, ה.</ref>, "אבן מקיר תזעק"<ref>חבקוק ב, יא. וראה תענית יא, א. חגיגה טז, א.</ref>, הגילוי דכח הפועל בנפעל. | ||
יא. מג' ענינים אלו בפ' תשא ישנו לימוד בעבודת האדם בכל הזמנים, כאמור לעיל, שבהיותה פרשה שקוראין אותה פעם אחת בשנה, ישנו מזה לימוד לכל השנה כולה, ועאכו"כ בעמדנו בשבת פ' תשא עצמו כשקוראין – וצריך לחיות עם[ | יא. מג' ענינים אלו בפ' תשא ישנו לימוד בעבודת האדם בכל הזמנים, כאמור לעיל, שבהיותה פרשה שקוראין אותה פעם אחת בשנה, ישנו מזה לימוד לכל השנה כולה, ועאכו"כ בעמדנו בשבת פ' תשא עצמו כשקוראין – וצריך לחיות עם<ref>כתורת אדה"ז הידועה – [[היום יום ב' חשון|"היום יום" ב' חשון]]. ובכ"מ.</ref> – כל הפרשה: | ||
ליהודי ניתן הכח לפעול את '''כל הענינים כולם''' – מתחלתם ועד סופם וכל מה שבינתיים, מ"אל"ף עד תי"ו", ובכללות – כפי שנחלקים בשלשת האותיות הראשונות, אל"ף בי"ת גימ"ל. | ליהודי ניתן הכח לפעול את '''כל הענינים כולם''' – מתחלתם ועד סופם וכל מה שבינתיים, מ"אל"ף עד תי"ו", ובכללות – כפי שנחלקים בשלשת האותיות הראשונות, אל"ף בי"ת גימ"ל. | ||
| שורה 136: | שורה 136: | ||
החל כפי שכל ג' ענינים אלו נמצאים בעבודתו בכל יום ויום: | החל כפי שכל ג' ענינים אלו נמצאים בעבודתו בכל יום ויום: | ||
מיד כשניעור משנתו (כשנעשה "ברי' חדשה" | מיד כשניעור משנתו (כשנעשה "ברי' חדשה"<ref>שו"ע אדה"ז או"ח רס"ד. רס"ו.</ref>) הוא אומר "מודה אני לפניך כו' שהחזרת בי נשמתי"<ref>"סדר היום" – הובא בעט"ז ריש שו"ע או"ח. שו"ע אדה"ז ס"א ס"ה (ובמהדו"ת שם ס"ו). סידור אדה"ז בתחלתו. וראה [[קונטרס ענינה של תורת החסידות|קונטרס ענינה של תורת החסידות ס"ט]].</ref>. | ||
האל"ף – היסוד וההתחלה – של עבודת היהודי הוא: הביטול וההודאה שלו להקב"ה (האל"ף ד"אנכי"). | האל"ף – היסוד וההתחלה – של עבודת היהודי הוא: הביטול וההודאה שלו להקב"ה (האל"ף ד"אנכי"). | ||
עד שכל מציאותו, האל"ף ד"אני" שלו – "מודה . . לפניך", שכן ה"אני" של יהודי (גם כפי שנמצא למטה) הוא דבר אחד עם ה"אני" וה"אנכי" שלמעלה (ישראל וקוב"ה כולא חד | עד שכל מציאותו, האל"ף ד"אני" שלו – "מודה . . לפניך", שכן ה"אני" של יהודי (גם כפי שנמצא למטה) הוא דבר אחד עם ה"אני" וה"אנכי" שלמעלה (ישראל וקוב"ה כולא חד<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>) – וכמרומז בצורת אות א': יו"ד (יהודי) למטה ויו"ד (הקב"ה) למעלה וקו המחברם<ref>ראה [[היום יום ח' אדר א'|"היום יום" ח' אדר א']].</ref>. וכידוע שפשיטות של יהודי היא דבר אחד עם פשיטות העצמות<ref>ראה כתר שם טוב הוספות סקנ"ד.</ref>. וענין הפשיטות בא לידי ביטוי בגלוי באמירת "מודה אני" (ענין ההודאה, למעלה מכל ענין השמות)<ref>ראה [[קונטרס ענינה של תורת החסידות|קונטרס שבהערה 130 סי"א]].</ref>. שלכן מנהג ישראל שכל בנ"י – אפילו ילדים קטנים ביותר – אומרים "מודה אני". | ||
יתירה מזו: אפילו תיבת "מודה" טפלה ובטלה אל (האל"ף של) "אני", שכן העיקר כאן (לכאורה) הוא תיבת "אני" – כי מיד כשניעור משנתו ישנו לכל לראש מציאותו של האדם (עם רמ"ח אברים ושס"ה גידים), ורק לאח"ז הוא (ה"אני") עושה פעולה, החל מהאמירה והפעולה ד"מודה . . לפניך". ואעפ"כ אומרים "מודה אני" ולא "אני מודה" – כי עד כדי כך ה"אני" של יהודי קשור עם הקב"ה, שהגם שבזמן קודמת מציאות ה"אני", אעפ"כ ה"אני" תיכף במצב דהודאה לפניך. | יתירה מזו: אפילו תיבת "מודה" טפלה ובטלה אל (האל"ף של) "אני", שכן העיקר כאן (לכאורה) הוא תיבת "אני" – כי מיד כשניעור משנתו ישנו לכל לראש מציאותו של האדם (עם רמ"ח אברים ושס"ה גידים), ורק לאח"ז הוא (ה"אני") עושה פעולה, החל מהאמירה והפעולה ד"מודה . . לפניך". ואעפ"כ אומרים "מודה אני" ולא "אני מודה" – כי עד כדי כך ה"אני" של יהודי קשור עם הקב"ה, שהגם שבזמן קודמת מציאות ה"אני", אעפ"כ ה"אני" תיכף במצב דהודאה לפניך. | ||
ולאחרי זה באות ברכות השחר ותפלת שחרית, ומביהכנ"ס לביהמ"ד | ולאחרי זה באות ברכות השחר ותפלת שחרית, ומביהכנ"ס לביהמ"ד<ref>ראה סוף ברכות. ועוד.</ref> – כללות האל"ף דעבודת היום. | ||
לאח"ז בא הבי"ת בעבודתו היומית של יהודי – "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב"[ | לאח"ז בא הבי"ת בעבודתו היומית של יהודי – "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב"<ref>[[תהלים פרק ק"ד|תהלים קד, כג]].</ref>, הוא יוצא (מביהכנ"ס וביהמ"ד) לעולם (הבי"ת ד"בראשית ברא גו'") לעשות את העבודה במשך כל היום כולו, "הנהג בהן מנהג דרך ארץ"<ref>ברכות לה, ב.</ref>, התלבשותו והתעסקותו בעניני העולם באופן דמשאו ומתנו באמונה<ref>ראה שבת לא, א.</ref>. | ||
לאח"ז, בסיום וחותם היום בא הגימ"ל – גמר ושלימות עבודת היום, כשעושה את חשבון הנפש והסך־הכל דכל עניניו ומעשיו במשך היום, ובכללות – הוא עושה זאת בתפלת ערבית, עד לסיומה – "אך צדיקים יודו לשמך גו'"[ | לאח"ז, בסיום וחותם היום בא הגימ"ל – גמר ושלימות עבודת היום, כשעושה את חשבון הנפש והסך־הכל דכל עניניו ומעשיו במשך היום, ובכללות – הוא עושה זאת בתפלת ערבית, עד לסיומה – "אך צדיקים יודו לשמך גו'"<ref>[[תהלים פרק ק"מ|תהלים קמ, יד]].</ref>, הודאה לה' (כמו "מודה אני" בבוקר), אבל כגמר ושלימות העבודה, עד – קריאת שמע שעל המטה, ומוסר עצמו לגמרי להקב"ה – "בידך אפקיד רוחי"<ref>שם לא, ו.</ref>. | ||
ועד"ז ישנם ג' ענינים אלו בכללות עבודתו של יהודי במשך ימי חייו – לאריכות ימים ושנים טובות – תחלת העבודה, אמצע העבודה, עד סיום ושלימות העבודה. ועאכו"כ בדורנו זה – הדור האחרון בגלות והדור הראשון דהגאולה – לאחרי שישנו כבר הריבוי הכי גדול ד"מעשינו ועבודתינו" דבנ"י במשך כל הדורות והשנים שלפני זה, וכעת כבר סיימו כבר גם את הבירורים האחרונים – כעת ההדגשה בעיקר ולכל לראש על סיום ושלימות וגמר העבודה – להביא את הגימ"ל דגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! | ועד"ז ישנם ג' ענינים אלו בכללות עבודתו של יהודי במשך ימי חייו – לאריכות ימים ושנים טובות – תחלת העבודה, אמצע העבודה, עד סיום ושלימות העבודה. ועאכו"כ בדורנו זה – הדור האחרון בגלות והדור הראשון דהגאולה – לאחרי שישנו כבר הריבוי הכי גדול ד"מעשינו ועבודתינו" דבנ"י במשך כל הדורות והשנים שלפני זה, וכעת כבר סיימו כבר גם את הבירורים האחרונים – כעת ההדגשה בעיקר ולכל לראש על סיום ושלימות וגמר העבודה – להביא את הגימ"ל דגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! | ||
| שורה 154: | שורה 154: | ||
יב. והכח לכך שכאו"א מישראל יכול לפעול את כל הענינים (מתחלתם ועד סופם) בא מהאל"ף הראשון – שה"אני" של כאו"א מישראל קשור ודבר אחד עם "אנכי" שלמעלה, עד שאפילו כפי שיהודי יורד למטה בעולם – אזי כל העולם נברא "בשביל ישראל שנקראו ראשית", הראש והראשית דכל הבריאה כולה. | יב. והכח לכך שכאו"א מישראל יכול לפעול את כל הענינים (מתחלתם ועד סופם) בא מהאל"ף הראשון – שה"אני" של כאו"א מישראל קשור ודבר אחד עם "אנכי" שלמעלה, עד שאפילו כפי שיהודי יורד למטה בעולם – אזי כל העולם נברא "בשביל ישראל שנקראו ראשית", הראש והראשית דכל הבריאה כולה. | ||
ויש לומר שהכח לגלות זאת בכאו"א מישראל בא ממשה רבינו, ועד"ז אתפשטותא דמשה שבכל דור[ | ויש לומר שהכח לגלות זאת בכאו"א מישראל בא ממשה רבינו, ועד"ז אתפשטותא דמשה שבכל דור<ref>זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]].</ref>, ובדורנו זה – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שעל־ידו נפעלים כל הג' ענינים דלוחות הראשונות, שבירת הלוחות ולוחות האחרונות, יחד עם קרני ההוד. | ||
ועאכו"כ כשנמצאים בשבת שבה קוראין את כל הפרשה ד"כי תשא את ראש בני ישראל" (תשא – משה רבינו) – שנוסף לכך שבנ"י הם ראש בכלל, נעשה גם – בכחו של משה רבינו – הנשיאת ראש דבנ"י, שזה נותן לאח"ז את הכח לפעול את תוכן המשך הפרשה – הענין דאל"ף (לוחות הראשונות), הענין דבי"ת – העבודה בעולם, עד אפילו במצב דתחתון שאין תחתון למטה ממנו, ולהפכו ולהעלותו להדרגא דלוחות האחרונות, עם הגילוי דקרני ההוד, שבכחו של כאו"א מישראל לקבל, עד שע"י העבודה בעולם הוא פועל שגם בהיותו בעולם יוכל לקבל זאת. | ועאכו"כ כשנמצאים בשבת שבה קוראין את כל הפרשה ד"כי תשא את ראש בני ישראל" (תשא – משה רבינו) – שנוסף לכך שבנ"י הם ראש בכלל, נעשה גם – בכחו של משה רבינו – הנשיאת ראש דבנ"י, שזה נותן לאח"ז את הכח לפעול את תוכן המשך הפרשה – הענין דאל"ף (לוחות הראשונות), הענין דבי"ת – העבודה בעולם, עד אפילו במצב דתחתון שאין תחתון למטה ממנו, ולהפכו ולהעלותו להדרגא דלוחות האחרונות, עם הגילוי דקרני ההוד, שבכחו של כאו"א מישראל לקבל, עד שע"י העבודה בעולם הוא פועל שגם בהיותו בעולם יוכל לקבל זאת. | ||
יתירה מזו: נוסף לכך שכאו"א מישראל מקבל את הגילוי דקרני ההוד, נפעל הענין דקרני ההוד בכאו"א מישראל עצמו | יתירה מזו: נוסף לכך שכאו"א מישראל מקבל את הגילוי דקרני ההוד, נפעל הענין דקרני ההוד בכאו"א מישראל עצמו<ref>ראה איכ"ר פ"ב, ו: עשר קרנות הן כו' קרנו של משה דכתיב כי קרן עור פניו כו', וכולן היו נתונות בראשן של ישראל, וכיון שחטאו ניטלו מהן כו', וכשישראל עושין תשובה הקב"ה מחזירן למקומם.</ref> – מצד בחי' משה שבקרבו: | ||
אדה"ז מבאר בתניא[ | אדה"ז מבאר בתניא<ref>[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|רפמ"ב]].</ref> במאחז"ל<ref>ברכות לג, ב.</ref> עה"פ<ref>עקב י, יב.</ref> "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך", "אטו יראה מילתא זוטרתא היא? אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא" – שמצד בחי' משה שבכל אחד "יראה מילתא זוטרתא" אצלו. | ||
לפי"ז צריך להבין לאידך גיסא: איך מתאים לומר שאצל משה (ומשה שבכל א') ישנו ענין שהוא "זוטרתא" (קטנות)? | לפי"ז צריך להבין לאידך גיסא: איך מתאים לומר שאצל משה (ומשה שבכל א') ישנו ענין שהוא "זוטרתא" (קטנות)? | ||
ויש לומר, שבמשה גופא ישנם כמה וכמה דרגות: רגלו של משה, גופו של משה, עד לראשו וכתרו של משה. ובנוגע ליראה '''תתאה'''[ | ויש לומר, שבמשה גופא ישנם כמה וכמה דרגות: רגלו של משה, גופו של משה, עד לראשו וכתרו של משה. ובנוגע ליראה '''תתאה'''<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא שם]].</ref>, הקשורה עם דרגת רגלו של משה (ע"ד "'''רגלי''' העם אשר אנכי בקרבו"<ref>בהעלותך יא, כא.</ref>), נאמר הלשון "מילתא '''זוטרתא'''". אבל למעלה מזה ישנם במשה ענינים שהם בדרגת בינוני, עד בדרגת רבתי, דרגת הראש ולמעלה מזה – כתר שלמעלה מהראש, שזהו הענין דקרני ההוד של משה – דרגת הכתר<ref>ועפ"ז יש לבאר הקשר דתחלת הפרשה וסיומה (ד"נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"): ע"י "תשא את ראש בני ישראל" (ע"י משה רבינו) נעשית ההתנשאות והעלי' לדרגת הכתר שלמעלה מן הראש. ושלימות גילוי זה הוא בקרני ההוד של משה (בסוף הפרשה), ומעין זה בבחי' משה שבכל א' מישראל.</ref>, כתר מלכות, כידוע<ref>ראה תנחומא ישן בהעלותך טו (תורה שלימה פרשתנו אות רלג). וראה פרש"י שבת פח, א (שקרני ההוד באו מכתרים שלקח משה). ובצפע"נ עה"ת כאן, שקרן עור פניו "הוה גדר מלוכה דאז נעשה מלך וכתר מלכות".</ref>. | ||
ועד"ז מובן גם בנוגע לבחי' משה שבכל ישראל – שמצד זה יהודי כולל בתוכו את כל הדרגות, מ"זוטרתא", "בינוני", עד "רבתי", עד – גם ענין הכתר (קרני ההוד). והחידוש בדבר הוא | ועד"ז מובן גם בנוגע לבחי' משה שבכל ישראל – שמצד זה יהודי כולל בתוכו את כל הדרגות, מ"זוטרתא", "בינוני", עד "רבתי", עד – גם ענין הכתר (קרני ההוד). והחידוש בדבר הוא<ref>תו"א מגילת אסתר צא, סע"ב ואילך.</ref> – שענין הכתר (האמיתי) לא שייך בלעו"ז וניתן דוקא לכאו"א מישראל (שכן הם "בני מלכים"<ref>שבת סז, א.</ref> ויתירה מזו – "מלכים"<ref>תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).</ref>), שבכל הזמנים ובכל המצבים – אפילו בזמן ומצב הגלות – יש ליהודי את הכתר מלכות דקרני ההוד. | ||
ובכחות הנפש – כתר קאי על כח הרצון עד למסירת נפש | ובכחות הנפש – כתר קאי על כח הרצון עד למסירת נפש<ref>ראה תו"א שם.</ref>. שהרצון לה' של יהודי נמצא בתוקף בכל הזמנים, שלכן הי' ויש תמיד לבנ"י את הכח לעמוד בגלות – כי אפילו כשרצונו בעניני קדושה ותומ"צ נמצא לפעמים בהעלם – גם אז רצונו האמיתי הוא לקיים את רצון ה', כפס"ד הרמב"ם הידוע<ref>הל' גירושין ספ"ב.</ref>. | ||
ולא מיבעי בתחלת זמן הגלות, כשעוד הי' הענין ד"ותותר בימי רבי" | ולא מיבעי בתחלת זמן הגלות, כשעוד הי' הענין ד"ותותר בימי רבי"<ref>רות ב, יד. שבת קיג, ב.</ref>, ובמשך זמן המשיכו לקדש ע"פ הראי'<ref>ראה רמב"ם הל' קדה"ח פ"ה ה"ג.</ref>, אלא גם לאחרי זה<ref>ולהעיר שב"ד סמוך אפשר לקדש ע"פ הראי' גם לאחרי החורבן (ראה רמב"ן בסהמ"צ מ"ע קנג. וראה מג"א שם בסופו). כמו שהי' כנראה בב"ד של הרי"ף (ראה בארוכה שיחות ליל ער"ה וש"פ בראשית (התוועדות ב') תשמ"ה). וידועה שיטת הב"י בדברי הרמב"ם (הל' סנהדרין פ"ד הי"א) בנוגע לסמיכה בזמן הזה, ועד שהב"י קיבל סמיכה ממהר"י בי רב (ראה קונטרס הסמיכה שבסוף שו"ת מהרלב"ח. תו"ש חי"ב במילואים. וראה שיחת ש"פ בראשית הנ"ל), וז"ל הרמב"ם: "נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים, ויש להן לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך לאחרים". ובפירוש המשניות (סנהדרין פ"א מ"ג) מבאר, שאם לא תאמר כן שאפשר לסמוך גם היום אי אפשר שתמצא ב"ד הגדול לעולם והקב"ה הבטיח שישובו שנאמר "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה".</ref> – אפילו בעומק הגלות – מאיר בכל התוקף והגילוי הכתר דקרני ההוד בבנ"י. | ||
וזה נמצא בגלוי יותר ב"מאן מלכי רבנן" | וזה נמצא בגלוי יותר ב"מאן מלכי רבנן"<ref>ראה גיטין סב, סע"א.</ref>, ה"שופטיך" וה"יועציך" בכל דור ודור, עד לדורנו זה, החל מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, כהכנה ל"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה"<ref>ישעי' א, כו. וראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 780 ואילך.</ref>, ובראשם – מלך המשיח, "וירם '''קרן''' משיחו"<ref>ש"א ב, י.</ref>, והוא יחזיר "מלכות בית דוד ליושנה ולממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות וכו'"<ref>רמב"ם הל' מלכים רפי"א.</ref>. | ||
יג. ויהי רצון, שבעמדנו בחודש אדר ראשון, המהוה הכנה לאדר שני – ו"מיסמך גאולה לגאולה" | יג. ויהי רצון, שבעמדנו בחודש אדר ראשון, המהוה הכנה לאדר שני – ו"מיסמך גאולה לגאולה"<ref>מגילה ו, ב.</ref>, גאולת פורים (באדר שני) לגאולת פסח בחודש ניסן, חודש הגאולה – שתבוא תיכף ומיד ממש הגאולה האמיתית והשלימה, ובדרך ממילא יהיו חודש אדר שני וחודש ניסן חדשי הגאולה, באופן ד"מיסמך גאולה לגאולה". | ||
ובפרט עי"ז שמוסיפים בקיום הוראת חז"ל | ובפרט עי"ז שמוסיפים בקיום הוראת חז"ל<ref>תענית כט, סע"א.</ref> "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובפרט שנמצאים כבר כו"כ ימים לאחר הכניסה דחודש אדר ראשון, ונמצאים כבר לאחר פורים קטן, ושושן פורים קטן, המהוים הכנה לפורים גדול ושושן פורים גדול – באופן ד"זה הקטן גדול יהי'"<ref>נוסח סדר המילה.</ref>, ולא רק "יהי'" לשון עתיד, אלא "הי'" לשון עבר והוה, עי"ז שחגגו את פורים קטן ושושן פורים קטן בשמחה גדולה, ומוסיף והולך ואור ושמחה מיום ליום באופן ד"מעלין בקודש"<ref>ברכות כח, א. וש"נ.</ref>, שאז ה"גדול יהי'" דפורים גדול ושושן פורים גדול יהי' גדול עוד יותר, גדול למעלה מגדול<ref>ויש לקשר מועדים אלו (פורים קטן ושושן פורים קטן) עם המבואר לעיל בפרשת השבוע (כידוע שבכל המועדים של השנה יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן – של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (רצז, א)):{{ש}}בימי הפורים "קיימו מה שקבלו כבר" במ"ת (אסתר ט, כז. שבת פח, א) ע"י המס"נ של היהודים בזמן ההוא (ראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' קל־לא. וש"נ), ע"ד המעלה של לוחות האחרונות לגבי לוחות הראשונות (והרי יום הכפורים, שהוא רק כ־פורים, הוא מ"ת של לוחות האחרונות (משנה תענית כו, ב ובפרש"י. גמרא שם ל, ב)). ובכח זה – מהפכים גם הענינים דלעו"ז (כמו חטא העגל), "ונהפוך הוא".{{ש}}ועפ"ז מובן המאחז"ל (מגילה ז, ב) "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". ולכאורה – היתכן לומר בעניני קדושה שאא"פ להבחין בין "ארור המן" ו"ברוך מרדכי"?! ויש לומר הביאור בזה (ע"פ המבואר לעיל בפנים), שכל הכוונה ב"ארור המן" היא אך ורק כדי להביא עלי' נעלית יותר, למעלה מהעלי' בקדושה מצ"ע. וענין זה נעשה ע"י השמחה (לבסומי) בפורים, שמגלים הפנימיות ב"ארור המן" (מעלתו הכי נעלית), עד שמשום זה אא"פ להבחין בינו ובין "ברוך מרדכי" (ע"ד המדובר לעיל שכל הג' ענינים בפרשתנו (גם החטא והשבירה) תוכנם חד הוא – הענין ד"כי תשא את ראש בנ"י"). ולהוסיף, שהבירור של "ארור" (באות אל"ף) הוא למעלה יותר מענין של "ברוך" (הבי"ת של "בראשית"), המורה על הברכה שמצד טבע הקדושה.{{ש}}ויש לומר שבשושן פורים ניתוסף חידוש נעלה יותר (לגבי פורים) – כמודגש בשמו שנקבע לדורות "'''שושן''' פורים" (ולא פורים דמוקפין וכיו"ב), ע"ש עיר הבירה של לעו"ז, אחשורוש מלך פרס [אף שלדינא ה"ז נוגע לכל עיירות מוקפות חומה מזמן יהושע בן נון, ולא רק עיר שושן. ובפרט ע"פ דברי הרמב"ם (הל' מגילה פ"א ה"ה) "ולמה תלו הדבר בימי יהושע כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותו הזמן . . ויחשבו כאלו הם כרכין המוקפין חומה אע"פ שהם עתה חרבין"] – כי '''בשושן''' פורים מודגש שגם הלעו"ז (שושן) הוא ענין של פורים (דקדושה), היינו לא רק הבירור של ק"נ, אלא גם של גקה"ט, ולא רק באופן שדוחים הרע, אלא שהרע עצמו נעשה טוב (ראה לקו"ש חט"ז ע' 413).{{ש}}ובזה גופא – ניתוסף בשנה מעוברת, שיש בה פורים קטן ושושן פורים '''קטן''', אשר "זה הקטן גדול יהי'", כמ"ש (עמוס ז, ב. וראה חולין ס, ב) "מי יקום יעקב כי קטן הוא", שע"י הביטול (תשובה) בדרגא בי"ת, נעשית העלי' וגדלות יתירה (ע"ד דלוחות האחרונות – ראה לקו"ש חכ"ו ע' 250) בפורים ושושן פורים '''גדול'''. [וכמודגש בלשון "יקום" – המורה על אתהפכא ממעמד ומצב בלתי רצוי].</ref>. | ||
וע"י שמחה פורצים את כל הגדרים | וע"י שמחה פורצים את כל הגדרים<ref>ראה סה"מ תרנ"ז ע' רכג ואילך.</ref>, עד לעיקר – שמהרגע האחרון דהגלות נעשה הרגע הראשון דהגאולה, ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד ממש. | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:דבר מלכות|ב]] | [[קטגוריה:דבר מלכות|ב]] | ||
[[קטגוריה:דבר מלכות ספר שמות|ס]] | [[קטגוריה:דבר מלכות ספר שמות|ס]] | ||