ספר הזכרונות פרק לב: הבדלים בין גרסאות בדף

עדיין היתה פליאה בעיני דוד לייב העובדה שמעולם לא שמע מפי ה״כהן הצהוב״ דבר־תורה כלשהו, ואולי מכאן הוכחה שהוא ״נסתר״?

תשומת לבו של דוד לייב נמשכה לעובדה ש״הצהוב״ מתחבר עם טיפוס שבלתי אפשרי שתהא לגביו השקפה טובה. היה זה שמרל בנו של נחום איציק. שמרל הוחזק באטינקה כעם־הארץ הגדול ביותר ונוסף לכך כלא־יוצלח ועצלן. משום כך התלבט דוד לייב אם ימשיך להעניק תשומת לב ליהודי הצהוב או שיסיח מדעתו את הרעיון שהוא נמנה על הנסתרים.

אותו שמרל של נחום איציק הוכתר באטינקה בשלשה כינויים : ״שמרל הולך בטל״, ״שמרל החוזה בכוכבים•״ ו״שמרל פיהוק״.

״הולך בטל״ נקרא על שהיה מתהלך בטל כל היום על פני הכפר ומפטפט עם נשים וילדים, שהיה מספר להם סיפורים.

את התואר ״חוזה בכוכבים״ רכש על שהיה נוהג לשבת ליד הבית ולהסתכל השמימה - בלילה על הירח והכוכבים וביום על העננים. במיוחד חיבב את העננים המקבלים כל רגע צורות חדשות, פה של אנשים מסויימים פה של עופות וחיות ופה- מחנות של בריות מוזרות. שמרל היה מדבר אל הדמויות הללו, והיה טוען באזני עוברי אורח שגם האדם דומה לענן, ומשתנה כמוהו מפעם לפעם. פעמים הוא הופך מחיה לאדם, ופעמים - מאדם לחית טרף...  

במיוחד היה אוהב להשמיע דברי תוכחה שאסור לבני אדם להיות צרי עין, לקלל ולנבל פיהם. כשהיה מפליג בדבריו היה דווקא מה לשמוע. במיוחד אהבו הנשים להאזין אליו. גם הילדים היו מתאספים סביבו, אלא שהללו היו מצפים שיפהק מפעם לפעם, דבר שהיווה עבורם כעין בידור, וכשעבר זמן מבלי שיפהק - היו מכריזים: ״שמרל, תן פיהוק!" שמרל לא התרגז חלילה עליהם. הוא ראה בדבר משאלה טבעית מצדם, והיה מלטפם בחיוך, כשפניו מביעות קורת־רוח על כך שיש בידו להנותם לפחות בדבר פעוט כמו פיהוק.

שלש שנים עברו על דוד לייב באטינקה, בהן הספיק להתוודע עם כמה מבין עוברי אורח בכפר אותם הצליח להכיר כ״נסתרים", אך על הכהן הצהוב לא הספיק להיוודע דבר. מלבדו היו עוד מן היהודים הנודדים שהיו מופיעים מפעם לפעם באטינקה ודוד לייב לא הצליח לברר זהותם. חשודה היתה בעיניו העובדה שכל אלה שלא הצליח לגלות את מהותם - אף הם כ״כהן הצהוב" התחברו עם שמרל. דוד לייב תהה לפשר הדבר.

דוד לייב ידע היטב שמאחורי כל זה מסתתרת צדקנותר הגדולה של שמרל. רצונו היה, איפוא, חזק ששמרל יתגלה אליו כדי שיתחבר אתו. דוד לייב ניסה תחבולות שונות על־מנת לרכוש את ידידותו של שמרל. הוא אף החל לומר דברי תורה בנוכחותו, ופעם, כשהיו שניהם לבדם, לחש באזניו שבעצם אינו צריך להסתתר ממנו שכן גם הוא נוהג כמוהו. דוד לייב תיאר לעצמו שהדבר ישפיע על שמרל להתחבר אתו, אך במקום זאת פקח שמרל זוג עינים ופער פה - בהציגו פני אדם שאינו מבין ׳כלל את המדובר. לא היתה לדוד לייב כל ברירה, ונאלץ לוותר על תקוותו להתחבר עם שמרל, ולהניחו לנפשו.

-"יודע אני עתה בוודאות שהנכם צדיקים העובדים את הקב״ה בדרך מקורית. אף אני מנסה ללכת בדרכי שלי, ומשתדל להתמסר לתורה ועבודת ה׳ בהסתר. ברם, יודע אני בביטחה שיש לי הרבה מה ללמוד מכם. חוסו עלי והורוני דרכיכם".

מאז נוצרה ידידות עמוקה בין שמרל ודוד לייב. משך שנה תמימה למדו יחד בלילות בתורת הקבלה ובספרי חקירה. שמרל הי.ה לרבו המובהק של דוד לייב, הן בתורה והן בעבודת ה^.

דוד לייב היה מאושר, לא רק על שזכה בידידותם של צדיקים מסוגם של שמרל והכהן הצהוב, אלא, בעיקר, על שהכיר מעתה דרך חדשה בתורה ובעבודת ה׳.

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]