ספר הזכרונות פרק ה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == על קידוש השם == {{להשלים}} ==== תרגום ללשון הקודש ==== לאחר שר' וולף הסנדלר לא היה שוב בכפר - החל הכומר לחדש את נשיאת נאומיו בככר השוק, שם אולצו היהודים להתאסף ולהאזין לדבריו. שוב חזר על "הוכחותיו" בדבר הצורך שהיהודים יעברו לנצרות. יהודי הכפר היו ש...")
 
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:
{{להשלים}}
{{להשלים}}
==== תרגום ללשון הקודש ====
==== תרגום ללשון הקודש ====
לאחר שר' וולף הסנדלר לא היה שוב בכפר - החל הכומר לחדש את נשיאת נאומיו בככר השוק, שם אולצו היהודים להתאסף ולהאזין לדבריו. שוב חזר על "הוכחותיו" בדבר הצורך שהיהודים יעברו לנצרות. יהודי הכפר היו שרויים בצער על היעלמו של ר' וולף, שהיה מסוגל להשיב תשובה ניצחת לכומר, ופחדו מן הסכנה שהכומר ינסה להכריחם בכח להשתמד.  
לאחר שר' וולף הסנדלר לא היה שוב בכפר החל הכומר לחדש את נשיאת נאומיו בככר השוק, שם אולצו היהודים להתאסף ולהאזין לדבריו. שוב חזר על "הוכחותיו" בדבר הצורך שהיהודים יעברו לנצרות. יהודי הכפר היו שרויים בצער על היעלמו של ר' וולף, שהיה מסוגל להשיב תשובה ניצחת לכומר, ופחדו מן הסכנה שהכומר ינסה להכריחם בכח להשתמד.  


מצבם של היהודים הורע עוד יותר כאשר הופיעה עזרה גדולה לכומר בדמותו של בנו הצעיר של "פריץ" הכפר. פריץ צעיר זה, היה אדם משכיל במדה מסוימת אך יחד עם זה קנאי פאנאטי לדתו. הוא סייע בכל כחו לכומר בנסיונותיו ללכוד את היהודים ברשת השמד. הוא החל להופיע לאספות בככר השוק, בהן ישב על הבמה ליד הכומר, האזין לנאומיו, ואף השמיע מפעם לפעם נאומים משלו. בנאומיו עלה הפריץ על הכומר בהסתותיו, בהפגינו את מיטב ידיעתו התיאולוגית. הוא אף השמיע איומים ברורים שאם ישארו היהודים בעיקשותם עליהם לצפות לנגישות ורדיפות. מועקה רבצה על לבו של כל יהודי בכפר, ואין מושיע.  
מצבם של היהודים הורע עוד יותר כאשר הופיעה עזרה גדולה לכומר בדמותו של בנו הצעיר של "פריץ" הכפר. פריץ צעיר זה, היה אדם משכיל במדה מסוימת אך יחד עם זה קנאי פאנאטי לדתו. הוא סייע בכל כחו לכומר בנסיונותיו ללכוד את היהודים ברשת השמד. הוא החל להופיע לאספות בככר השוק, בהן ישב על הבמה ליד הכומר, האזין לנאומיו, ואף השמיע מפעם לפעם נאומים משלו. בנאומיו עלה הפריץ על הכומר בהסתותיו, בהפגינו את מיטב ידיעתו התיאולוגית. הוא אף השמיע איומים ברורים שאם ישארו היהודים בעיקשותם עליהם לצפות לנגישות ורדיפות. מועקה רבצה על לבו של כל יהודי בכפר, ואין מושיע.  
שורה 17: שורה 17:
הצבור המופתע הביט לעברו, ולשמחת הכל לא היה זה אלא ר' וולף הסנדלר.  
הצבור המופתע הביט לעברו, ולשמחת הכל לא היה זה אלא ר' וולף הסנדלר.  


- לאחר שר' וולף נדד משך תקופה ארוכה על פני ערים ועיירות מבלי שאיש יכיר בטיבו - החליט לחזור לכפר עם אשתו. הוא ידע היטב שהיהודים יזדקקו לו שוב, כיון שהבין שבהיעדרו יחזור הכומר שוב לעבודת ההסתה. עתה היה במקום, מוכן לויכוח ממושך עם הכומר ועם עוזרו, הפריץ הצעיר.  
לאחר שר' וולף נדד משך תקופה ארוכה על פני ערים ועיירות מבלי שאיש יכיר בטיבו החליט לחזור לכפר עם אשתו. הוא ידע היטב שהיהודים יזדקקו לו שוב, כיון שהבין שבהיעדרו יחזור הכומר שוב לעבודת ההסתה. עתה היה במקום, מוכן לויכוח ממושך עם הכומר ועם עוזרו, הפריץ הצעיר.  


שוב הראה ר' וולף את כחו, ובפולנית שוטפת סתר את כל דברי הכומר והפריץ, שנשארו ללא מענה. על כרחם נאלצו הללו להודות שנוצחו. שמחתם של יהודי המקום היתה מלאה, והרגשת בטחון אפפה אותם שוב. ר' וולף ואשתו שוב לא עזבו את המקום, ר' וולף הניח, כנראה, שנוכחותו כאן חיונית.  
שוב הראה ר' וולף את כחו, ובפולנית שוטפת סתר את כל דברי הכומר והפריץ, שנשארו ללא מענה. על כרחם נאלצו הללו להודות שנוצחו. שמחתם של יהודי המקום היתה מלאה, והרגשת בטחון אפפה אותם שוב. ר' וולף ואשתו שוב לא עזבו את המקום, ר' וולף הניח, כנראה, שנוכחותו כאן חיונית.  


ברם, השמחה לא ארכה. היה זה ערב של שילהי-קייץ, ר' וולף ישב בבית המדרש ולמד. לפתע הופיעו שלשה שוטרים מזוינים ולקחוהו מספרו אל בית הסוהר. קמה סערת רוחות. אשת ר' וולף התחננה בבכי מר לשחרר את בעלה, אך נענתה כי פקודת המאסר נתקבלה מדרג גבוה, וכי הפקודה היא להביאו אל הבישוף המחוזי בלוקטש.  
ברם, השמחה לא ארכה. היה זה ערב של שילהי־קייץ, ר' וולף ישב בבית המדרש ולמד. לפתע הופיעו שלשה שוטרים מזוינים ולקחוהו מספרו אל בית הסוהר. קמה סערת רוחות. אשת ר' וולף התחננה בבכי מר לשחרר את בעלה, אך נענתה כי פקודת המאסר נתקבלה מדרג גבוה, וכי הפקודה היא להביאו אל הבישוף המחוזי בלוקטש.  


ניכר היה בעליל ידו של מי היתה בדבר. הכומר והפריץ הצעיר שראו עצמם נפגעים מיכלתו של ר' וולף ונצחם בויכוחים - החליטו להתנקם בו, וכך להפטר ממנו. הם התלוננו בפני הבישוף, והלה חיפש עילה למאסר.  
ניכר היה בעליל ידו של מי היתה בדבר. הכומר והפריץ הצעיר שראו עצמם נפגעים מיכלתו של ר' וולף ונצחם בויכוחים החליטו להתנקם בו, וכך להפטר ממנו. הם התלוננו בפני הבישוף, והלה חיפש עילה למאסר.  


חדש ימים נמצא ר' וולף במאסר בלוקאטש. פעמיים בשבוע אולץ לבוא אל הבישוף ולהתווכח אתו בעניני אמונות ודעות. הבישוף התאמץ בכל כחו לנצח את ר' וולף, אך הדבר לא עלה בידו. ר' וולף הרס לגמרי את כל טענותיו והוכחותיו. בסופו של דבר, כאשר נוכח לדעת שאינו מסוגל להתמודד עם ר' וולף העביר את הטיפול בו למועצה הכנסייתית הגבוהה שהיתה אז בקיוב ותחת משמר מזוין הובל לקיוב.  
חדש ימים נמצא ר' וולף במאסר בלוקאטש. פעמיים בשבוע אולץ לבוא אל הבישוף ולהתווכח אתו בעניני אמונות ודעות. הבישוף התאמץ בכל כחו לנצח את ר' וולף, אך הדבר לא עלה בידו. ר' וולף הרס לגמרי את כל טענותיו והוכחותיו. בסופו של דבר, כאשר נוכח לדעת שאינו מסוגל להתמודד עם ר' וולף העביר את הטיפול בו למועצה הכנסייתית הגבוהה שהיתה אז בקיוב ותחת משמר מזוין הובל לקיוב.  
שורה 31: שורה 31:
הכמרים נפגעו מאד מן התוצאות וחיפשו עצות להיחלץ מן המצב. השתמשו, איפוא, בדרך הסלולה לפניהם והעלילו על ר' וולף כאילו חירף וגידף את הנוצרי ואת הכנסיה.  
הכמרים נפגעו מאד מן התוצאות וחיפשו עצות להיחלץ מן המצב. השתמשו, איפוא, בדרך הסלולה לפניהם והעלילו על ר' וולף כאילו חירף וגידף את הנוצרי ואת הכנסיה.  


ר' וולף הובא למשפט כנסייתי, שבויים מראש על כל פרטיו. עדים העידו על "נכונות" התלונה על ר' וולף ושאכן חירף וגידף את הנצרות התובע דרש לתת לנאשם האומלל את העונש המקסימלי. שהוא - להישרף חיים. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק הדין בוצע כעבור כמה ימים במרכז העיר קיוב. בזדון לבם של הכמרים אילצו את הרב ואת ראשי הקהלה היהודית בקיוב להיות נוכחים בביצוע גזר הדין.  
ר' וולף הובא למשפט כנסייתי, שבויים מראש על כל פרטיו. עדים העידו על "נכונות" התלונה על ר' וולף ושאכן חירף וגידף את הנצרות התובע דרש לתת לנאשם האומלל את העונש המקסימלי. שהוא להישרף חיים. בית המשפט קיבל את התביעה ופסק הדין בוצע כעבור כמה ימים במרכז העיר קיוב. בזדון לבם של הכמרים אילצו את הרב ואת ראשי הקהלה היהודית בקיוב להיות נוכחים בביצוע גזר הדין.  


הטרגדיה, שזיעזעה את יהודי קיוב ושאר הקהלות, היתה גדולה עוד יותר, כיון שזמן קצר לפני המשפט התבשר ר' וולף שאשתו הרתה לו. דבר זה שימח אותו מאד, אך הוא לא זכה לראות את הילד. כאשר מת ר' וולף על קידוש השם היתה האלמנה בחדשי הריונה הראשונים.  
הטרגדיה, שזיעזעה את יהודי קיוב ושאר הקהלות, היתה גדולה עוד יותר, כיון שזמן קצר לפני המשפט התבשר ר' וולף שאשתו הרתה לו. דבר זה שימח אותו מאד, אך הוא לא זכה לראות את הילד. כאשר מת ר' וולף על קידוש השם היתה האלמנה בחדשי הריונה הראשונים.  
שורה 45: שורה 45:
לצבי אריה ובריינא שרה היו אז כבר ילדים משלהם, בן ובת. שנקראו, כפי צוואת ר' בנימין, על שמו ועל־שם אשתו: בנימין ושרה.  
לצבי אריה ובריינא שרה היו אז כבר ילדים משלהם, בן ובת. שנקראו, כפי צוואת ר' בנימין, על שמו ועל־שם אשתו: בנימין ושרה.  


בנימין ושרה היו ילדים מוצלחים. בנימין הצטיין בלמודיו ושרה - בטוב לבה ובחנה. למרות גילה הרך סייעה שרה רבות לאמה בטיפוליה ביתומים וביתומות שגודלו בביתם. גם כאשר הובא וולף הקטן לבית - היתה שרה הקטנה משחקת אתו ומתייחסת אליו כאל אח.  
בנימין ושרה היו ילדים מוצלחים. בנימין הצטיין בלמודיו ושרה בטוב לבה ובחנה. למרות גילה הרך סייעה שרה רבות לאמה בטיפוליה ביתומים וביתומות שגודלו בביתם. גם כאשר הובא וולף הקטן לבית היתה שרה הקטנה משחקת אתו ומתייחסת אליו כאל אח.  


לא עבר זמן רב והתברר שוולף הצעיר חונן בכשרונות מזהירים. הוא התמסר ללמודיו בשקידה הצליח בהם. היה זה טבעי ביותר ששני הילדים, וולף ובנימין, יתידדו ויהיו לחברים ללימודים. כך נוצרה ונקשרה מחדש ידידות בין בנימין החדש לבין וולף החדש.
לא עבר זמן רב והתברר שוולף הצעיר חונן בכשרונות מזהירים. הוא התמסר ללמודיו בשקידה הצליח בהם. היה זה טבעי ביותר ששני הילדים, וולף ובנימין, יתידדו ויהיו לחברים ללימודים. כך נוצרה ונקשרה מחדש ידידות בין בנימין החדש לבין וולף החדש.
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]

תפריט ניווט