11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == ישיבה מיוחדת במינה == {{להשלים}} ==== תרגום ללשון הקודש ==== נוסף על העובדה שהחסידות מבטאת דרך חדשה בעבודת ה' - התברר לברוך כי תורת החסידות מעניקה לאדם כוח לשלוט על עצמו. לא אחת נוכח ברוך בויכוחים שהתקיימו בין שני הגיסים, ר' יצחק שאול ור' משה ליי...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר הזכרונות}} | {{ספר הזכרונות}} | ||
== ישיבה מיוחדת במינה == | == ישיבה מיוחדת במינה == | ||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
==== תרגום ללשון הקודש ==== | ==== תרגום ללשון הקודש ==== | ||
נוסף על העובדה שהחסידות מבטאת דרך חדשה בעבודת ה' | נוסף על העובדה שהחסידות מבטאת דרך חדשה בעבודת ה' – התברר לברוך כי תורת החסידות מעניקה לאדם כוח לשלוט על עצמו. לא אחת נוכח ברוך בויכוחים שהתקיימו בין שני הגיסים, ר' יצחק שאול ור' משה לייב. שניהם נכנסו לריתחה, אך ר' משה לייב הגיע מהר לכלל כעס, ואילו ר' יצחק שאול, למרות היותו רתחן בטבעו, הרי מיד עם הגיעו לנקודה שבה היה עלול לגלוש לכעס – השתלט על עצמו וחזר להיות רגוע ושליו. | ||
"אבי אמר לי בשם הבעל־שם־טוב" | "אבי אמר לי בשם הבעל־שם־טוב" – הסביר ר' יצחק שאול כשנשאל לסוד הצלחתו בריסון הכעס – "כי הכעס, גם כשהוא מתעורר מסיבה של יראת שמים, הוא תועבה, ולכן לימדני אבי כי ברגע שאני עומד לבוא לידי כעס עלי, פשוט, לבלום את עצמי, לשים רסן לפי ולא להשמיע מלה". | ||
ברוך התרשם מאד וחש כי לפניו עומד אדם מסוג בלתי מצוי. | ברוך התרשם מאד וחש כי לפניו עומד אדם מסוג בלתי מצוי. | ||
| שורה 39: | שורה 38: | ||
ברם, גם בישיבה זו, בה היה שקוע בתורה בעבודה, לא מצא ר' יוסף עקיבא מזור לנפשו הכואבת. הוא החליט, איפוא, לעזוב את סמילוביץ. | ברם, גם בישיבה זו, בה היה שקוע בתורה בעבודה, לא מצא ר' יוסף עקיבא מזור לנפשו הכואבת. הוא החליט, איפוא, לעזוב את סמילוביץ. | ||
אלא שלמרות החלטתו זו לא מצא עדיין כיוון להפנות אליו מבטו. אחת ידע: עליו לעזוב את המקום. לילה אחד ראה בחלום את אביו, שהוכיחו קשות על כך שמדת הבטחון אצלו פגומה, וציווה עליו שיסע לעיירה ששמה קרושטה, שבה ימצא סוף־סוף מנוחה. עם זאת הטיל עליו לתקן את החטא שלו, עוד לפני עזבו את סמילוביץ, על־ידי כך שיצום ארבעים תעניות, נוסף לתעניות של ימי שני וחמישי. כיוון שהיו אז בעיצומם של ימי ספירת העומר | אלא שלמרות החלטתו זו לא מצא עדיין כיוון להפנות אליו מבטו. אחת ידע: עליו לעזוב את המקום. לילה אחד ראה בחלום את אביו, שהוכיחו קשות על כך שמדת הבטחון אצלו פגומה, וציווה עליו שיסע לעיירה ששמה קרושטה, שבה ימצא סוף־סוף מנוחה. עם זאת הטיל עליו לתקן את החטא שלו, עוד לפני עזבו את סמילוביץ, על־ידי כך שיצום ארבעים תעניות, נוסף לתעניות של ימי שני וחמישי. כיוון שהיו אז בעיצומם של ימי ספירת העומר – נמשך הדבר עד סוף חודש תמוז, שאז הושלם מספר תעניותיו. | ||
באמצע חודש אב עזב את סמילוביץ ונסע מעיירה לעיירה ומכפר לכפר עד שהגיע לקרושטה, לשם בא ימים מספר לפני ימי הסליחות. עוד בטרם נכנס לקרושטה התעכב בכפר קטן, מספר וירוסט לפני העיירה, שם התאכסן בביתו של יהודי מבני הכפר. בהיותו באכסניה זו שמע כי למחר הוכרזה בקרושטה תענית צבור לכל יהודי המקום והסביבה כולה, וכי הוטלה חובה על כל היהודים להתאסף בבית־המדרש של העיירה לשמוע את דברי התוכחה של הרב כהכנה לסליחות. | באמצע חודש אב עזב את סמילוביץ ונסע מעיירה לעיירה ומכפר לכפר עד שהגיע לקרושטה, לשם בא ימים מספר לפני ימי הסליחות. עוד בטרם נכנס לקרושטה התעכב בכפר קטן, מספר וירוסט לפני העיירה, שם התאכסן בביתו של יהודי מבני הכפר. בהיותו באכסניה זו שמע כי למחר הוכרזה בקרושטה תענית צבור לכל יהודי המקום והסביבה כולה, וכי הוטלה חובה על כל היהודים להתאסף בבית־המדרש של העיירה לשמוע את דברי התוכחה של הרב כהכנה לסליחות. | ||
| שורה 49: | שורה 48: | ||
עתה זכה בגורל קצב העיירה, ר' שלמה, ושמחתו היתה גדולה מאד. פניו קרנו כמי שמצא אבן טובה. הרב, ושאר בני הקהלה, איחלו לו "מזל טוב", כמי שזכה בהון עתק. הדבר עשה רושם רב על ר' יוסף עקיבא, אך הוא מצדו נאלץ להודיע בצער כי כל הטירחה היתה מיותרת, שכן אין הוא דורש דבר מאיש, וכי אין הוא רוצה שמישהו יטרח בשבילו. | עתה זכה בגורל קצב העיירה, ר' שלמה, ושמחתו היתה גדולה מאד. פניו קרנו כמי שמצא אבן טובה. הרב, ושאר בני הקהלה, איחלו לו "מזל טוב", כמי שזכה בהון עתק. הדבר עשה רושם רב על ר' יוסף עקיבא, אך הוא מצדו נאלץ להודיע בצער כי כל הטירחה היתה מיותרת, שכן אין הוא דורש דבר מאיש, וכי אין הוא רוצה שמישהו יטרח בשבילו. | ||
הדבר איכזב את הקצב ואת כל העדה. הרב החל להתווכח אתו ולהוכיח לו כי אין הדבר כרוך כלל בשום טירחה, כי אם במצוה גדולה, וכי, לאמתו של דבר, כשם שמצוה על כל יהודי להכניס אורחים | הדבר איכזב את הקצב ואת כל העדה. הרב החל להתווכח אתו ולהוכיח לו כי אין הדבר כרוך כלל בשום טירחה, כי אם במצוה גדולה, וכי, לאמתו של דבר, כשם שמצוה על כל יהודי להכניס אורחים – כך מצוה על האורח לאפשר ליהודי לקיים בו מצוה זו, וכך הופכת המצוה להיות משותפת. ר' יוסף עקיבא השתכנע והצטרף אל ר' שלמה בדרכו לביתו. | ||
בביתו של ר' שלמה קיבלוהו בכבוד גדול. הגישו לשולחן כל טוב, אך ר' יוסף עקיבא הודיע שאין הוא אוכל בשר בימי החול, וכי בכלל הוא מסתפק במועט. בני ביתר של ר' שלמה הצטערו מאד מכך, כיוון שכל אחד מהם רצה שהאורח יהנה מהם יותר ככל האפשר. | בביתו של ר' שלמה קיבלוהו בכבוד גדול. הגישו לשולחן כל טוב, אך ר' יוסף עקיבא הודיע שאין הוא אוכל בשר בימי החול, וכי בכלל הוא מסתפק במועט. בני ביתר של ר' שלמה הצטערו מאד מכך, כיוון שכל אחד מהם רצה שהאורח יהנה מהם יותר ככל האפשר. | ||
| שורה 68: | שורה 67: | ||
ר' וולף השמש מבישנקוביץ, היה טיפוס מעניין לכשעצמו. היה לו ילד, בשם גרונם אליהו, שהיה חברו של משה לייב. מפי גרונם אליהו נודע למשה לייב כי אביו, ר' וולף, מתחבר עם עוברי אורח חשובים, אשר חלק מהם הם צדיקים נסתרים ומקובלים, וכמה מהם זכו לגילוי אליהו. הדבר עניין מאד את משה לייב. | ר' וולף השמש מבישנקוביץ, היה טיפוס מעניין לכשעצמו. היה לו ילד, בשם גרונם אליהו, שהיה חברו של משה לייב. מפי גרונם אליהו נודע למשה לייב כי אביו, ר' וולף, מתחבר עם עוברי אורח חשובים, אשר חלק מהם הם צדיקים נסתרים ומקובלים, וכמה מהם זכו לגילוי אליהו. הדבר עניין מאד את משה לייב. | ||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||