11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר הזכרונות}} | {{ספר הזכרונות}} | ||
== המאושר באסונו == | == המאושר באסונו == | ||
{{להשלים}} | {{להשלים}} | ||
| שורה 25: | שורה 24: | ||
אלא שעוד בטרם חזרו הרצים הגיעה הפריצה עם יוזף שלה, כשהוא בריא ושלם. הפריצה המאושרת לא חדלה להביע התפעלותה ולהלל את נפלאות הרב היהודי. | אלא שעוד בטרם חזרו הרצים הגיעה הפריצה עם יוזף שלה, כשהוא בריא ושלם. הפריצה המאושרת לא חדלה להביע התפעלותה ולהלל את נפלאות הרב היהודי. | ||
הפריץ, שראה במו עיניו את הפלא, לא נכנע. "הדבר נעשה באמצעות מעשה כשפים ועבודת אלילים" | הפריץ, שראה במו עיניו את הפלא, לא נכנע. "הדבר נעשה באמצעות מעשה כשפים ועבודת אלילים" – טען – "ועתה ילעגו ממני עוד יותר". הוא לא רצה לסלוח לאשתו, וכל־שכן לא לרב, והמטיר חרפות וגידופים עליו. | ||
כעבור זמן קצר חלה הפריץ ומת. יוזף, יורשו היחיד, גודל והתחנך על־ידי אמו להיות אוהב ישראל, וכך היה כל ימי חייו. | כעבור זמן קצר חלה הפריץ ומת. יוזף, יורשו היחיד, גודל והתחנך על־ידי אמו להיות אוהב ישראל, וכך היה כל ימי חייו. | ||
| שורה 51: | שורה 50: | ||
לא עבר זמן רב ובתי האכרים מסביב וכן בית המשרפות עצמו היהלמאכולת אש. כל מה שניתן עוד לעשות הי' למנוע את האש מלהתפשט הלאה ומלהגיע לדוברומיסל. | לא עבר זמן רב ובתי האכרים מסביב וכן בית המשרפות עצמו היהלמאכולת אש. כל מה שניתן עוד לעשות הי' למנוע את האש מלהתפשט הלאה ומלהגיע לדוברומיסל. | ||
הבריות שהסתכלו בבצלאל חיים בעת השרפה, כשראה כיצד כל רכושו עולה בלהבות, נדו לו. אולם לתמהון כולם היה בצלאל חיים מלא שמחה וממש רקד מרוב הנאה. רק כאשר בטוח הי' כי לא נשאר עוד שריד ופליט מבית המשרפות רץ בשמחה רבה אל העיירה והעיר את שותפו אהרן שמואל ובשר לו את הבשורה הטובה כי בית משרפתם עלה באש. | הבריות שהסתכלו בבצלאל חיים בעת השרפה, כשראה כיצד כל רכושו עולה בלהבות, נדו לו. אולם לתמהון כולם היה בצלאל חיים מלא שמחה וממש רקד מרוב הנאה. רק כאשר בטוח הי' כי לא נשאר עוד שריד ופליט מבית המשרפות רץ בשמחה רבה אל העיירה והעיר את שותפו אהרן שמואל ובשר לו את הבשורה הטובה כי בית משרפתם עלה באש. – שבח והודי' להקב"ה – אמר – עתה נוכל להיות בטוחים כי לא נהנה עוד מהחמץ שבו. בין כך ובין כך נדרתי נדר לבלתי אהנה עוד מכל אשר בבית המשרפות. תחלה לא אבה אהרן שמואל להסכים לכך אולם משנודע לו כי בין כך אבד בית המשרפות הניע את ראשו לאות הסכמה ואמר כי אין זאת כי אם מאת האלקים ותהא זו כפרה על שלא מכרו את חמצם באותו ערב פסח. | ||
מרוב שמחה לא הלך עוד בצלאל חיים לישון באותו לילה והלך לבית המדרש בטרם שחר. בגלל השריפה הדירו גם אחרים שינה מעיניהם וכבר נמצאו מספר אנשים בבית המדרש. הכל דברו עתה בשרפה. אחדים הביעו דעה כי השרפה באה כעונש על השותפים לא מכרו את חמצם אולם בהגיע בצלאל חיים לבית המדרש אמר כי אין זה עונש כלל, וישועה הוא רואה בשרפה. לבו קל עכשיו ואינו מרבה לדאוג על שקפה את רכושו ופרנסתו. | מרוב שמחה לא הלך עוד בצלאל חיים לישון באותו לילה והלך לבית המדרש בטרם שחר. בגלל השריפה הדירו גם אחרים שינה מעיניהם וכבר נמצאו מספר אנשים בבית המדרש. הכל דברו עתה בשרפה. אחדים הביעו דעה כי השרפה באה כעונש על השותפים לא מכרו את חמצם אולם בהגיע בצלאל חיים לבית המדרש אמר כי אין זה עונש כלל, וישועה הוא רואה בשרפה. לבו קל עכשיו ואינו מרבה לדאוג על שקפה את רכושו ופרנסתו. | ||
– רק יתן ד' חיים ובריאות – אמר – וגם הפרנסה תמצא. | |||
עתה דברו הכל בשרפה ועל שבאה לאחר ששני השותפים הרגישו עצמם אשמים על ששכחו למכור את חמצם. בינתיים שכחו לשאול לסבת הדליקה שהחלה באחד מבתי הערלים השכנים. רק למחרת היום נודע בדוברומיסל מה אירע, ואמנם מאורע מיוחד היה זה. | עתה דברו הכל בשרפה ועל שבאה לאחר ששני השותפים הרגישו עצמם אשמים על ששכחו למכור את חמצם. בינתיים שכחו לשאול לסבת הדליקה שהחלה באחד מבתי הערלים השכנים. רק למחרת היום נודע בדוברומיסל מה אירע, ואמנם מאורע מיוחד היה זה. | ||
| שורה 69: | שורה 68: | ||
בצלאל חיים עמד על הבימה ואמר תהלים עם כל הקהל. נראה הי' כי בצלאל חיים רצה דוקא להיות המקריא באותו בוקר ואמירת התהלים שלו לא היתה כשל מי שלבו נשבר על היזק רב שניזוק, אלא כמי שנותן שבח והודי' לפני הקב"ה. ברור הי' כי בצלאל חיים מרגיש עצמו בעל שמחה. | בצלאל חיים עמד על הבימה ואמר תהלים עם כל הקהל. נראה הי' כי בצלאל חיים רצה דוקא להיות המקריא באותו בוקר ואמירת התהלים שלו לא היתה כשל מי שלבו נשבר על היזק רב שניזוק, אלא כמי שנותן שבח והודי' לפני הקב"ה. ברור הי' כי בצלאל חיים מרגיש עצמו בעל שמחה. | ||
הנה לך דוגמא מיהודי פשוט | הנה לך דוגמא מיהודי פשוט – אמר ר' יצחק שאול אל ברוך – ואף על פי כן מביטים עליו הלמדנים מלמעלה למטה כעמי הארץ שאין להם חלק בעולמם. | ||
ברוך הסכים עמו, ור' יצחק שאול רצה להסיק מכל אלה מוסר השכל: | ברוך הסכים עמו, ור' יצחק שאול רצה להסיק מכל אלה מוסר השכל: – מפי אבי שמעתי בשם הבעש"ט כי נמשל איש הפשוט כשדה זרועה אשר למטר השמים תשתה מים ותתן את יבולה. והתלמיד חכם הוא כשדה בית השלחין אשר בעלי' משקה אותה ולפיו תתן את יבולה. וכמו המצייר שהוא אמן נפלא בציור הנה על אומנותו הוא כשמצייר את השדה ותבואתה כאשר הם באמת כפי הדר הטבע שהטביע הקב"ה בה, וכל אומן שציורו מתאים יותר אל הטבע יותר הוא גדול באומנותו. וכן הוא באיש הפשוט ובן תורה. כן תורה כשדה בית השלחין ויכול להיות שהיבול ממנה הוא טוב יותר מיבול שדה רגילה. אבל הדר הטבע שהטביע הקב"ה שהוא האמת הוא בשדה אשר למטר השמים תשתה מים יותר מבית השלחין. | ||
חידוש גדול היתה בעיני ברוך העובדא כי הי' לו מה ללמוד גם מפי נחום שמואל בן הנפח. לאחר ששמע מפיו על החיל הגדול שעשה בלמודו בישיבה אשר בדובראוונא, שמע מפיו גם על פגישותיו עם בני אדם שמהם למד. | חידוש גדול היתה בעיני ברוך העובדא כי הי' לו מה ללמוד גם מפי נחום שמואל בן הנפח. לאחר ששמע מפיו על החיל הגדול שעשה בלמודו בישיבה אשר בדובראוונא, שמע מפיו גם על פגישותיו עם בני אדם שמהם למד. | ||
| שורה 79: | שורה 78: | ||
בדובראוונא הי' שמואל נחום עוזר כמה שעות ביום בטחנת קמח. דבר זה עשה על מנת להתפרנס מיגיע כפיו. הטחנה היתה שיכת ליהודי ושמו ר' ירחמיאל הירש שהי' למדן מופלג וירא שמים. שמו הי' מפורסם בגלל שעור הגמרא שאמר באחד מבתי המדרשות. אותו ר' ירחמיאל הירש הי' מסתכל בבוז ואף באיבה על אנשי המון פשוטים, ושמואל נחום יכל הי' לראות זאת מיחסו אל אחד מאנשיו, ברוך שמעון, שמלאכתו היתה לטעון ולפרוק את העגלות המביאות תבואה אל הטחנה. | בדובראוונא הי' שמואל נחום עוזר כמה שעות ביום בטחנת קמח. דבר זה עשה על מנת להתפרנס מיגיע כפיו. הטחנה היתה שיכת ליהודי ושמו ר' ירחמיאל הירש שהי' למדן מופלג וירא שמים. שמו הי' מפורסם בגלל שעור הגמרא שאמר באחד מבתי המדרשות. אותו ר' ירחמיאל הירש הי' מסתכל בבוז ואף באיבה על אנשי המון פשוטים, ושמואל נחום יכל הי' לראות זאת מיחסו אל אחד מאנשיו, ברוך שמעון, שמלאכתו היתה לטעון ולפרוק את העגלות המביאות תבואה אל הטחנה. | ||
לר' ירחמיאל הירש, בעל הטחנה היו שני עוזרים, מלבד שמואל נחום. הראשון היה ברוך שמעון, שעליו כבר סופר, והשני | לר' ירחמיאל הירש, בעל הטחנה היו שני עוזרים, מלבד שמואל נחום. הראשון היה ברוך שמעון, שעליו כבר סופר, והשני – | ||
ר' אפרים קלמן, שהיה היפוכו הגמור של ברוך שמעון: במדה שהיתה גדולה בורותו של ברוך שמעון כך היתה גדולה למדנותו של ר' אפרים קלמן, שהיה נוהג ללמוד בעל־פה בכל עת עמדו ליד הריחיים. | ר' אפרים קלמן, שהיה היפוכו הגמור של ברוך שמעון: במדה שהיתה גדולה בורותו של ברוך שמעון כך היתה גדולה למדנותו של ר' אפרים קלמן, שהיה נוהג ללמוד בעל־פה בכל עת עמדו ליד הריחיים. | ||
| שורה 99: | שורה 98: | ||
ר' ירחמיאל הירש עדיין המשיך לצחוק, והגיב על הערתו של ר' אפרים קלמן: "המלאכים שנבראים ממלים כגון אלה של ברוך שמעון, יש לשער, הם בעלי מומין ונכים…" | ר' ירחמיאל הירש עדיין המשיך לצחוק, והגיב על הערתו של ר' אפרים קלמן: "המלאכים שנבראים ממלים כגון אלה של ברוך שמעון, יש לשער, הם בעלי מומין ונכים…" | ||
"וכיצד, לדעתך, נראים המלאכים הנבראים מחידושי התורה שלנו?" | "וכיצד, לדעתך, נראים המלאכים הנבראים מחידושי התורה שלנו?" – שאל ר' אפרים קלמן בנימה של ביקורת. | ||
"המלאכים הנבראים על ידינו" | "המלאכים הנבראים על ידינו" – השיב ר' אפרים קלמן בפשיטות – "הם בריאים וחזקים, יצוקים מברזל וחלמיש, הם מאירים כשמש, ופורחים בשירה וזמרה הישר אל כסא הכבוד". | ||
"לא, ר' ירחמיאל הירש! נדמה לי כי המלאכים שהם בעלי מומין לפי דבריך, חביבים לפני הקב"ה יותר מן המלאכים שלדעתך הם בריאים וחזקים ויצוקים מברזל". | "לא, ר' ירחמיאל הירש! נדמה לי כי המלאכים שהם בעלי מומין לפי דבריך, חביבים לפני הקב"ה יותר מן המלאכים שלדעתך הם בריאים וחזקים ויצוקים מברזל". | ||
| שורה 109: | שורה 108: | ||
ברוך שמעון עמד על זכותו ללכת לבית הכנסת להתפלל בצבור: "ואין לך כל זכות לחוות לי דעה בענין זה, כשם שבשבתות וימים טובים אני פטור מן העבודה". | ברוך שמעון עמד על זכותו ללכת לבית הכנסת להתפלל בצבור: "ואין לך כל זכות לחוות לי דעה בענין זה, כשם שבשבתות וימים טובים אני פטור מן העבודה". | ||
"אבל הקב"ה אינו זקוק לתפלותיך" | "אבל הקב"ה אינו זקוק לתפלותיך" – השיב ר' ירחמיאל הירש בכוונה לפגוע – "בשביל עם־הארץ כמותך די בתפלה בבית". | ||
הדברים נגעו מאד ללבו של ברוך שמעון, ודמעות עמדו בעיניו: "מה אעשה" | הדברים נגעו מאד ללבו של ברוך שמעון, ודמעות עמדו בעיניו: "מה אעשה" – אמר – "והקב"ה לא העניק לי כשרונות כדי להיות למדן, ונוסף לכך נגזר עלי להקדיש זמני לסחיבת שקים, מבלי שישאר לי פנאי לשמוע שיעור?!". | ||
לר' ירחמיאל הירש היה אחיין, בשם ר' שלום יחיאל מהרקי, חברו של ר' יצחק שאול. את האחיין הזה החזיק בביתו כיוון שהיה חשוך בנים. ר' שלום יחיאל נתפס מכבר לתורת הבעש"ט, וכששמע את דודו מעליב את ברוך שמעון התמים והפשוט, אמר לו: | לר' ירחמיאל הירש היה אחיין, בשם ר' שלום יחיאל מהרקי, חברו של ר' יצחק שאול. את האחיין הזה החזיק בביתו כיוון שהיה חשוך בנים. ר' שלום יחיאל נתפס מכבר לתורת הבעש"ט, וכששמע את דודו מעליב את ברוך שמעון התמים והפשוט, אמר לו: | ||
– דודי! הבעל שם טוב אמר כי חביבים בעיניו היהודים הפשוטים בעלי לב תמים וטהור מאשר הלמדנים המתגאים בלמדנותם. | |||
הוא סיפר לו בהרחבה על הבעש"ט ותלמידיו, ודבריו השפיעו על הטוחן, שהחל להתייחס בצורה טובה יותר אל ברוך שמעון. | הוא סיפר לו בהרחבה על הבעש"ט ותלמידיו, ודבריו השפיעו על הטוחן, שהחל להתייחס בצורה טובה יותר אל ברוך שמעון. | ||
| שורה 121: | שורה 120: | ||
מתורות הבעש"ט, שנמסרו על־ידי רבי יצחק שאול: | מתורות הבעש"ט, שנמסרו על־ידי רבי יצחק שאול: | ||
א. הנשמה לומדת תורה מפי הקב"ה במתיבתא דרקיעא, והקב"ה שולח את הנשמה למטה לעולם הזה כדי להפוך את ה"אני" ל"אין". אפילו מי שהוא באמת מדרגת "אני" בעניני תורה ומצוות צריך לעשות מן ה"אני" | א. הנשמה לומדת תורה מפי הקב"ה במתיבתא דרקיעא, והקב"ה שולח את הנשמה למטה לעולם הזה כדי להפוך את ה"אני" ל"אין". אפילו מי שהוא באמת מדרגת "אני" בעניני תורה ומצוות צריך לעשות מן ה"אני" – "אין", לדעת את אפסותו לעומת הפשטות התמימה של היהודי הפשוט. | ||
ב. אמרו חז"ל (יומא דף ע"ב, עמוד ב'): "זכה | ב. אמרו חז"ל (יומא דף ע"ב, עמוד ב'): "זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה (לגבי לימוד התורה), והיינו דאמר רבא (וזהו שאמר רבא): באומן לה (כשהוא מאמין בה) – סמא דחיי (סם חיים), בלא אומן לה (שאינו מאמין בה) – סמא דמותא (סם המוות)". מה ענינם של זכות ושל אמונה בענין לימוד התורה – הלא התורה היא חכמה, וכל חכמה ומדע נקנים ביגיעת המוח? ועוד זאת: הלא אמונה היא בדבר שלמעלה מן השכל, ותורה שהיא חכמה אין נופל בה ענין האמונה. – והנה בגמרא שבת (דף פ"ח עמוד ב): "אמר רבא: למיימינים בה – סמא דחיי, למשמאילים בה – סמא דמותא", ופירש רש"י: "למיימינים – עסוקים בכל כוחם וטרודים לדעת סודה". הלומד תורה צריך לדעת באמונה פשוטה כי בכל דיבור ודיבור של תורה יש סוד פנימי, ועליו לייגע את המוח ולאמץ את השכל לדעת את הסוד פנימי שבה. רק לימוד כזה פועל טוהר וזיכוך בלומד התורה. וזהו: "זכה" – אם הלומד תורה נעשה זך על ידי הלימוד – הרי אם יוסיף ללמוד באופן כזה, נעשית לו סם חיים. ואם הלומד תורה לא נעשה זך על־ידי לימוד התורה (כיוון שאינו מחפש את הפנימיות שבתורה), אלא, אדרבא, הוא נעשה עב וגס – אז נעשית לו סמא דמותא. | ||
ג. "ולא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה". "ירושלים" היא יראת שמים, וההנהגה שהיא רק על פי דין תורה מחרבת היראת שמים, ולפנים משורת הדין | ג. "ולא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה". "ירושלים" היא יראת שמים, וההנהגה שהיא רק על פי דין תורה מחרבת היראת שמים, ולפנים משורת הדין – מחזקת היראת שמים. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||