שיחת תצוה תשנ"ב (א) - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. פרשת תצוה היא הפרשה היחידה בתורה{{הערה|"עד משנה תורה" (פי' הרא"ש), שבכמה פרשיות (עקב, ראה, שופטים, תצא ונצבים) לא נזכר שמו של משה. ויש לומר, שכיון ש"משנה תורה" הו"ע אחד והמשך אחד, "אלה הדברים אשר דבר משה גו'" שבסוף שנת הארבעים סמוך למיתתו, חזר על כל דברי התורה (בכל הפרשיות שבד' הספרים) ובאופן ש"מדבר בעד עצמו" (ולא כ"שלישי המדבר" כבספרים שלפנ"ז (פתיחת הרמב"ן עה"ת)) – ה"ז נחשב (בענין זה) כמו '''פרשה אחת''' שבתחילתה ובראשיתה נזכר שמו של משה (ראה לקו"ש ח"ב ע' 675).}} לאחרי לידת משה בשבעה באדר<ref name=":0">מגילה יג, ב.}} (ראשון{{הערה|ראה סוטה יב, ב: "אותה שנה (שנולד משה) מעוברת היתה" (ונולד באדר ראשון). וראה לקו"ש חכ"ו ע' 204 (פרטי הדעות והשקו"ט בזה).}}) שלא נתפרש בה שמו של משה.

בנוגע לחודש אדר – איתא בגמרא<ref name=":0" /> "כיון שנפל פור '''בחודש אדר''' שמח (המן) שמחה גדולה, אמר נפל לי פור '''בירח''' שמת בו משה, ולא הי' יודע שבשבעה באדר מת '''ובשבעה באדר נולד'''", היינו, שלידת משה בשבעה באדר פועלת ביטול והפיכת גזירת המן בחודש אדר, באופן ש"'''החודש''' גו' נהפך גו' לשמחה"{{הערה|אסתר ט, כב. – ולהעיר, שמפסוק זה למדים ש"כל החודש כשר לקריאת המגילה" (ירושלמי מגילה פ"א ה"א – הובא בשו"ע או"ח סתרפ"ח וברמ"א שם).}}, ולכן "'''משנכנס אדר''' מרבין בשמחה"{{הערה|תענית כט, סע"א. ובפרש"י: "ימי נסים היו לישראל פורים '''ופסח'''" – שהתחלת וסיבת הנס דפסח (יצי"מ) היא בלידת מושיען של ישראל בז' אדר (ראה בארוכה לקו"ש חט"ז ע' 344 ואילך).}}, ו"'''אדר''' (ד)בריא (תקיף{{הערה|גירסת הרא"ש.}}) מזלי'"<ref name=":1">שם, ריש ע"ב.}} – מעלה מיוחדת בחודש אדר שלא מצינו דוגמתה בשאר חדשי השנה.

"כשאמר{{הערה|אסת"ר פ"ז, יא (וראה לקמן שוה"ג להערה 168).}} המן הרשע לאבד את ישראל אמר היאך אני שולט בהן הריני מפיל גורלות . . התחיל בחודש ניסן ועלה בו זכות פסח, באייר זכות פסח קטן וכו'", והולך ומונה הזכויות של כל י"א חדשי השנה, עד ש"עלה ראש חודש אדר '''ולא מצא בו שום זכות'''", "חזר ובדק במזלות, טלה זכות פסח . . שור נמצא זכות יוסף וכו'", והולך ומונה זכות המזלות דכל י"א חדשי השנה, עד ש"בא לו מזל דגים שהוא משמש בחודש אדר '''ולא נמצא לו זכות'''{{הערה|ומ"ש "וידגו לרוב בקרב הארץ", וארז"ל (ברכות כ, סע"א. וש"נ) "מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם וכו'" (כקושיית היפה ענף שם) – ראה לקמן הערה 75.}}, ושמח מיד ואמר, '''אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות''', ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן{{הערה|ושאני "מרחשון זכות שרה אמנו שמתה בו" – ש"חושבו לזכות שמתה מצער '''בשורת העקידה'''" (חידושי הרד"ל ופי' יפה ענף שם).}}, והוא לא ידע שבאחד<ref name=":2">כ"ה ("באחד") הגירסא באסת"ר שלפנינו. ובפי' יפה ענף: "בשביעי באדר מת משה ובשביעי באדר נולד כצ"ל, וילפינן זה מקראי בקדושין ל"ח ע"א". וראה לקמן הערה 34.}} באדר מת משה ובאחד<ref name=":2" /> באדר נולד משה, ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן, אמר לו הקב"ה, רשע, דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין, ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין".

ד. ויש לומר, שהתגברות מזלם של ישראל בחודש אדר (בגלל לידת משה) ניכרת גם בכך שחודש אדר הוא חודש העיבור{{הערה|ועפ"ז יומתק שלידת משה היתה באדר ראשון, בשנה מעוברת (כנ"ל הערה 3).}}, חודש כפול (ב' חדשים, ששים יום), ועל ידו דוקא נשלם החסרון דשנת הלבנה לגבי שנת החמה{{הערה|ש"יתירה שנת החמה על שנת הלבנה קרוב מאחד עשר יום" (רמב"ם הל' קידוה"ח פ"א ה"ב. וראה שם פ"ו ה"ד. פ"י ה"א).}}, ועד לאופן של שלימות ותמימות ("שנה תמימה"{{הערה|ערכין לא, א – במשנה. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פי"ב ה"ה.}}) יותר משנת החמה{{הערה|שהרי, בשנת החמה ישנם שס"ה ימים, ובשנת העיבור (שלימה, שחשון וכסלו מלאים) ישנם שפ"ה ימים – יתרון של עשרים יום, שנוסף על מילוי החסרון די"א יום, יש בו גם "מקדמה" לשנה הבאה (ראה מפרשי הרמב"ם הל' קידוה"ח שם).}} – כי, מכל "חדשי השנה (ש)הם חדשי הלבנה"{{הערה|רמב"ם ריש הל' קידוה"ח.}} השייכים לישראל ש"דומין ללבנה ומונין ללבנה"<ref name=":3">ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.}} ו"עתידים להתחדש כמותה"<ref name=":4">נוסח קידוש לבנה (סנהדרין מב, א).}} (משא"כ אוה"ע שדומין ומונין לחמה<ref name=":3" />), גדלה מעלתו של חודש '''אדר''' ("בריא ותקיף מזלי'") שבו גובר מזלם של ישראל.

יום שלישי שהוכפל בו כי טוב<ref name=":5">פרש"י בראשית א, ז (מב"ר פ"ד, ו).}} – "כפליים לתושי'", ומתקן גם הענין הבלתי־רצוי דיום שני (שנבראת בו מחלוקת{{הערה|ב"ר שם.}}), "אחד לגמר מלאכת השני ואחד לגמר מלאכת היום"<ref name=":5" />,

ולהוסיף, שהתחלת הקמת המשכן ('''בשבעת''' ימי המילואים שהי' משה מקים את המשכן ומפרקו<ref name=":6">ספרי נשא ז, א. במדב"ר פי"ב, טו. ועוד.}}) היתה '''בשבעת''' הימים האחרונים ("הכל הולך אחר החיתום"{{הערה|ברכות יב, א.}}) דחודש '''אדר''' (מכ"ג באדר עד לסיומו של חודש אדר)<ref name=":6" />,

(ועי"ז) "ויקחו אליך{{הערה|"תיבת אליך מיותר, ודורש שענין הזית מרמז על ישראל, ומשה הוא ישראל, וזהו אליך" (פי' מהרז"ו לשמו"ר ריש פרשתנו).}} '''שמן זית זך כתית למאור'''" – שרומז על ענין המס"נ, כמארז"ל{{הערה|כ"ה באוה"ת פרשתנו ע' א'תקעה – מרבות פ' אמור ס"פ (ל"א), ש"פירשו שם שהזית מסר נפשו כו'" (אוה"ת שם ע' א'תקמז).}} ש"הזית מסר נפשו על קדושת הקב"ה", וזהו"ע "'''כתית''' למאור", כמארז"ל "נמשלו ישראל לזית . . (ש)אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה"{{הערה|מנחות נג, סע"ב.}}, "כך ישראל באים עכו"ם וחובטין אותם ממקום למקום כו'"<ref name=":7">שמו"ר ריש פרשתנו.}}, היינו, שע"י צער ויסורי הגלות מתגלה החוזק והתוקף{{הערה|וראה מנחות שם: "מה זית אין עליו נושרין אף ישראל אין להם בטילה עולמית" – תוקף '''נצחי'''.}} '''דעצם הנשמה''', שזהו"ע "שמן גו' זך גו' למאור": "'''שמן'''", ש"אפילו<ref name=":7" /> אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן"{{הערה|ודוגמתו בזית – שאין בו הרכבה (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז. מדרש תהלים קכח, ג).}}, "'''זך'''", בלי שמרים, "'''למאור'''", שלמעלה מ"אור".

'''ושמיני''' – יום השמיני למילואים, שבו נתקיימה תפלת משה ואהרן "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו<ref name=":8">תהלים צ, יז.}}, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"{{הערה|פרש"י ט, כג.}}.