שיחת תצוה תשנ"ב (א) - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א) בנוגע להטעם דמיתת משה בשבעה באדר – כיון ש"בשבעה באדר מת ובשבעה באדר '''נולד'''", "כדאי (הוא יום{{הערה|כ"ה גירסת רש"י שבע"י.}}) הלידה '''שתכפר''' על המיתה"{{הערה|מגילה שם ובפרש"י. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו בתחלתו.}} [כמודגש בביטול שמחת המן (וגזירתו כו') כש"נפל . . פור בירח שמת בו משה", כיון ש"לא הי' יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד"<ref name=":0" />], למה נקבע בתורה הרמז על '''זמן מיתתו''' של משה (ע"י שלא נתפרש שמו) ולא על '''זמן לידתו''' שמכפר על המיתה{{הערה|ראה עד"ז לקו"ש חט"ז ע' 343 ואילך – בנוגע לקביעת ז' אדר ליום תענית (בגלל מיתת משה), ולא ליום שמחה (בגלל לידת משה).}}?

ועפ"ז יש לבאר הקשר והשייכות דלידת משה לפורים (שהמן לא הי' יודע שבשבעה באדר נולד משה) – כי, "אנו רואים שכל הימים שהיו בנ"י בסכנה מפני גזירת המן . . היו כולם בבחי' '''מס"נ ממש'''{{הערה|ועל שם זה נקראים בכל המגילה "'''יהודים'''" – ע"ש ההודאה והמס"נ שמצד נקודת היהדות (ראה תו"א מג"א צז, א. צט, א. ובכ"מ).}} . . כי בכל שעה ושעה היו מוכנים למסור נפשם להריגה ולא לעבור דת ח"ו", "'''מסירת נפש על קדוש השם''', שהרי אם רצו להמיר דתם לא הי' המן עושה להם כלום, שלא גזר אלא על היהודים, אלא שהם מסרו עצמן למות כל השנה כולה, ולא עלה להם מחשבת חוץ ח"ו"{{הערה|תו"א שם צז, א. קכ, ד (בהוספות). ובכ"מ.}}, והכח לזה הוא ע"י '''התגלות עצם הנשמה''', שזהו תוכן הענין '''דלידת משה''' (בחודש אדר{{הערה|ולכן נפל הגורל על חודש אדר, ו"על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (אסתר ט, כו), "הפור הוא '''הגורל'''" (שם ג, ז. ט, כד) – ש"גורל" רומז על עצם הנשמה, שהתקשרותה עם הקב"ה היא באופן שלמעלה מטעם ודעת, מסירת נפש, שהיתה בגלוי בימי הפורים (ראה תו"א שם קכא, א. קכג, ג ואילך. ובכ"מ).}}), גילוי (לידה גם מלשון גילוי) העצם דישראל.

ומודגש עוד יותר בעבודתו ופעולתו במשך ימי חייו (שנכללים בלידתו בשבעה באדר) – שעל ידי פעולתו בהקמת המשכן נעשה עיקר ושלימות המשכת וגילוי אלקות '''בעולם''', כדאיתא במדרש{{הערה|במדב"ר פי"ג, ב. וראה שהש"ר פ"ה, א.}} "כשהגיע ר"ח ניסן וצוה הקב"ה להקים את המשכן, שלח להם ע"י '''משה''' מה אתם יראים (ש"היו ישראל אומרים הרי עשינו המשכן מתי תבוא השכינה ותשרה בתוך מעשה ידינו"), כבר באתי לגני אחותי כלה{{הערה|שה"ש ה, א.}}, א"ר ישמעאל ב"ר יוסי{{הערה|ובשהש"ר שם: "אמר ר' '''מנחם''' חתני' דר' אלעזר בר אבונה בשם ר' שמעון בר' יוסנה" – דיש לומר, שרומז על שלימות הענין דהשראת השכינה למטה ע"י "גואל (ראשון הוא גואל) אחרון" ש"'''מנחם''' שמו" (סנהדרין צח, ב).}} לגן אין כתיב כאן אלא לגני, לגנוני, למקום שהוא עיקרי מתחילה, וכי עיקר שכינה אינה בתחתונים היתה (בתמי') . . כיון שחטא אדם נסתלקה השכינה לרקיע הראשון וכו' חטאו מצריים נסתלקה לרקיע השביעי, וכנגדן עמדו '''שבעה''' צדיקים והורידו את השכינה מן העליונים לתחתונים . . אברהם הורידה מן השביעי לששי וכו' '''משה''' (שהוא השביעי, וכל{{הערה|ויק"ר פכ"ט, יא.}} השביעין חביבין{{הערה|רד"ה באתי לגני תש"י.}}) הורידה מן העליונים '''לתחתונים''' (עמד משה והורידה '''לארץ''')".

ויש לומר, שבהתחלת חודש אדר מודגש יותר התוקף ("אדיר") דהאל"ף (ראש והתחלת תיבת "אדר") שלמעלה מהעולם ("אדיר{{הערה|ומרומז גם ב"אדיר", י"א (דר) – בחינת אחד עשר, "אנת הוא חד ולא בחושבן", שלמעלה מעשר ספירות שמהם נשתלשלו עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.}} '''במרום''' ה'"), ובהמשך החודש (ובעיקר בשבעה באדר שבו נולד משה) ועאכו"כ קרוב לסיומו (בשבוע האחרון שבו התחיל משה בהקמת המשכן) מודגשת יותר (הכוונה והתכלית ד)ההמשכה וההתגלות '''בעולם''' (א' '''דר''', המשך וסיום תיבת "אדר") ע"י המשכן.

ועיקר ההמשכה וההתגלות בעולם למטה ע"י הקמת המשכן באופן של קביעות והשראת השכינה בו – היתה '''בר"ח ניסן''' (יום השמיני{{הערה|ונקרא "יום '''השמיני'''" – להורות על המשכת וגילוי דרגת האלקות שלמעלה משבעת ימי ההיקף (שו"ת הרשב"א שם. כלי יקר ר"פ שמיני).}} למילואים)<ref name=":6" />, והמשכו בחנוכת המשכן ע"י י"ב נשיאי ישראל במשך י"ב הימים מר"ח ניסן עד י"ב בו ("נשיא אחד ליום"{{הערה|נשא ז, יא (וראה לקמן שוה"ג להערה 168).}}), שבזה מודגשת יותר המשכת וגילוי אלקות בגדרי העולם – י"ב צירופי שם הוי' (מלשון מהוה) שעל ידם נעשית התהוות הזמן, י"ב חדשי השנה, והתהוות המקום, י"ב גבולי אלכסון{{הערה|ראה אוה"ת בראשית ו, סע"ב ואילך. ועוד.}}, היינו, שגם בגדרי העולם (י"ב) נמשכת ומתגלה דרגת האלקות שלמעלה מהעולם{{הערה|ויש לומר, שענין זה מודגש יותר בגמר חנוכת המשכן בי"ב ניסן, לאחרי '''אחד עשר''' בו – שגם הדרגא הכי נעלית ד'''אחד עשר''' ("אנת הוא חד ולא בחושבן") '''בניסן''' ("נסי נסים") נמשכת ומתגלה בגדרי העולם (ביום הי"ב, י"ב חדשים וי"ב גבולי אלכסון).}}, שזהו ענינו של חודש ניסן, מלשון "נס"{{הערה|ראה פס"ז ולק"ט בא יב, ב.}}, ועד ל"נסי נסים"{{הערה|ראה ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.}}.

ועיקר ושלימות ההמשכה והגילוי למטה בעולם – ע"י בנין ביהמ"ק השלישי ("מקדש אדנ־י כוננו ידיך"{{הערה|בשלח טו, יז ובפרש"י.}}) בגאולה השלישית ("ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו"{{הערה|הושע ו, ב ובפרש"י.}}), בית נצחי{{הערה|ראה זח"א כח, א.}}, וגאולה נצחית שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא בשלח טו, א. ועוד.}} – שייך לחודש '''ניסן''', "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, שנאמר{{הערה|מיכה ז, טו.}} כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.}}, ובו "הוקם המשכן" (שכולל גם ביהמ"ק השלישי{{הערה|ומודגש ביותר בהנצחיות דהמשכן (ראה סוטה ט, סע"א) – מעין ודוגמת הנצחיות דביהמ"ק השלישי.}}) ושרתה השכינה (כנ"ל ס"ו).

(ועי"ז) "ויקחו אליך{{הערה|"תיבת אליך מיותר, ודורש שענין הזית מרמז על ישראל, ומשה הוא ישראל, וזהו אליך" (פי' מהרז"ו לשמו"ר ריש פרשתנו).}} '''שמן זית זך כתית למאור'''" – שרומז על ענין המס"נ, כמארז"ל{{הערה|כ"ה באוה"ת פרשתנו ע' א'תקעה – מרבות פ' אמור ס"פ (ל"א), ש"פירשו שם שהזית מסר נפשו כו'" (אוה"ת שם ע' א'תקמז).}} ש"הזית מסר נפשו על קדושת הקב"ה", וזהו"ע "'''כתית''' למאור", כמארז"ל "נמשלו ישראל לזית . . (ש)אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה"{{הערה|מנחות נג, סע"ב.}}, "כך ישראל באים עכו"ם וחובטין אותם ממקום למקום כו'"{{הערה|שם=:7|שמו"ר ריש פרשתנו.}}, היינו, שע"י צער ויסורי הגלות מתגלה החוזק והתוקף{{הערה|וראה מנחות שם: "מה זית אין עליו נושרין אף ישראל אין להם בטילה עולמית" – תוקף '''נצחי'''.}} '''דעצם הנשמה''', שזהו"ע "שמן גו' זך גו' למאור": "'''שמן'''", ש"אפילו<ref name=":7" /> אתה מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה מהן"{{הערה|ודוגמתו בזית – שאין בו הרכבה (ירושלמי כלאים פ"א ה"ז. מדרש תהלים קכח, ג).}}, "'''זך'''", בלי שמרים, "'''למאור'''", שלמעלה מ"אור".

ועד"ז בסיום הפרשה{{הערה|להעיר גם מב' הפירושים ברש"י על הפסוק (פרשתנו כט, מג) "ונקדש בכבודי": (א) "ונקדש המשכן בכבודי שתשרה שכינתי בו", (ב) "אל תקרי בכבודי אלא במכובדים שלי, כאן רמז לו מיתת בני אהרן כו'" (ענין המס"נ, "בקרבתם לפני ה' וימותו").}}: "ועשית{{הערה|ל, א ואילך.}} מזבח מקטר קטורת וגו' והקטיר עליו אהרן קטורת סמים בבוקר בבוקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה" – שענין הקטורת, שמורה על התקשרות והתחברות דעצם הנשמה עם הקב"ה באופן ש"בחד קטירא אתקטרנא", נמשך ומתגלה ומאיר בעולם, ע"י הנרות{{הערה|ראה בארוכה סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 410 (לקמן ע' 346) ואילך.}}.

י. האמור לעיל ע"ד הנקודה המשותפת דלידת משה (בשבעה באדר) ופרשת תצוה, שבשניהם מודגש '''העצם דישראל''' שיש בהם החוזק והתוקף למסור נפשם על קדושת שמו ית' – מודגש ביותר בענין שהזמן גרמא, שבימים האחרונים הי' בשכונה זו מאורע של '''קידוש השם ברבים''' ע"י אשה מישראל{{הערה|מרת פעשא לאה בת ר' שרגא פייבל הלוי לאפיין הי"ד שנהרגה על קידוש השם ביום ה' פ' תרומה, ב' אדר ראשון, וסיום ה"שבעה" ביום ה' פ' תצוה, ט' אדר ראשון ('''המו"ל''').}}.

ואעפ"כ, יש להדגיש את גודל הענין דקידוש השם ברבים שבמאורע זה, ועוד ועיקר, לזעוק להקב"ה על אריכות הגלות, "עד מתי"... ולבקש ולדרוש ולעשות כל מה שאפשר שתיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר"{{הערה|ישעי' כו, יט.}}, ומתחיל מצדיקים שקמים לתחי' מיד{{הערה|ראה זח"א קמ, א.}}, וביניהם ובתחילתם האשה צדקנית שנהרגה על קידוש השם, שתיכף ומיד תיפגש נשמה בגוף עם משפחתה וילדי', ותמשיך לחנכם ולגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים, מתוך שמחה וטוב לבב.

ידוע המבואר בדברי חז"ל בכו"כ מקומות{{הערה|ולדוגמא: "אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" (פסחים נ, א). וראה בארוכה (במעלת מס"נ על קדה"ש לגבי כל התורה) שער האמונה לאדהאמ"צ בתחלתו. ספר הליקוטים דא"ח להצ"צ ערך מס"נ (ע' תתצ ואילך). וש"נ.}} ע"ד גודל העילוי וההפלאה והזכות והשכר '''דקידוש השם''', ובפרט קידוש השם '''ברבים''', ובהדגשה יתירה בקידוש השם ברבים '''בשכונה זו''', שבה נמצא בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים, בית משולש, דכ"ק מו"ח אדמו"ר '''נשיא דורנו'''{{הערה|ראה ד"ה ואתה תצוה תשמ"א ס"ח (סה"מ מלוקט ח"ו ע' קלד), שגילוי והתעוררות כח המס"נ בישראל נעשה ע"י אתפשטותא דמשה שבזמן הגלות, נשיא הדור.}}, שעל זה נעשה קידוש השם ברבים ביתר שאת וביתר עוז.

יב. אבל לאחרי כל העילויים וההפלאות שבקידוש השם ברבים, כיון שכבר יצאו י"ח ("די והותר") מסירת נפש על קידוש השם ע"י הגזירות ושמדות שהיו במשך הגלות המר והארוך, עד לדורנו זה – זועקים בנ"י להקב"ה: "'''עד מתי'''"?!... היתכן שלאחרי אריכות הגלות המר זקוקים עדיין למסירת נפש על קידוש השם של אשה צעירה אמא לילדים קטנים?!...

בנ"י נמצאים כבר בגלות '''יותר מאלף ותשע מאות שנה''' ומשיח צדקנו עדיין לא בא!... כבר סיימו כל עניני העבודה דזמן הגלות, וכבר נעשו כל הפעולות בכל האופנים האפשריים (כולל ובמיוחד ע"י השמחה בחודש אדר במשך ששים יום), ולא יודעים מה ניתן לעשות עוד, ואעפ"כ, עובר '''עוד שבוע, עוד יום ועוד רגע''', ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! ולא עוד אלא שניתוסף מאורע הכי חמור שיכול להיות בזמן הגלות – שאשה בישראל ואם לילדים קטנים צריכה למסור נפשה על קידוש השם!

ואז יהי' אמיתת ושלימות הענין '''דקידוש השם''' – שהרי כללות ענין הגלות הוא '''היפך''' קידוש השם, כמפורש בקרא{{הערה|יחזקאל לו, כג.}} "שמי הגדול המחולל בגוים", "ומהו החילול, באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא הי' יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו"{{הערה|פרש"י שם, כ.}}, וקידוש שמו ית' נעשה ע"י הגאולה, כהמשך הכתוב{{הערה|שם, כג־כד.}} "וקדשתי את שמי הגדול גו' וידעו הגוים כי אני ה' . . בהקדשי בכם לעיניכם (עי"ז ש)ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם", "והתגדלתי{{הערה|שם לח, כג.}} והתקדשתי{{הערה|להעיר מהשייכות לאמירת קדיש (טואו"ח ר"ס נו) אחר נפטר. – ויש לומר, שענין זה מודגש ביותר באמירת קדיש אחר המוסר נפשו על קידוש שמו ית', שעל ידו נתקיים "'''ונקדשתי''' בתוך בני ישראל" (אמור כב, לב), "מסור עצמך '''למיתה''' להקדיש את שמי" (פס"ז עה"פ. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 167 ואילך. וש"נ).}} ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'".

בבואנו משבעה באדר שחל בפרשת תצוה, שבשניהם מודגשת התגברות מזלם של ישראל, החוזק והתוקף '''דעצם הנשמה''' ("ואתה") כפי שנמשך ומתגלה בעבודתם ופעולתם '''בעניני העולם''' (לא מס"נ ויציאה מהעולם ח"ו וח"ו, אלא נשמות בגופים לאורך ימים ושנים בריאות וטובות), יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז, ובתגבורת החיות, בכל מעשינו ועבודתינו בלימוד התורה וקיום המצוות, כולל ובמיוחד בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, כדי להביא '''בפועל ובגילוי''' את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז תהי' שלימות ההתגלות דהעצם דישראל, ישראל וקוב"ה כולא חד{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}, בכל העולם כולו, שנעשה דירה לו ית' בתחתונים.

בסגנון אחר קצת: העבודה דחודש אדר ש"בריא ותקיף מזלי'" היא להביא בפועל ובגלוי את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שנקרא "אדיר" ("והי' אדירו ממנו"{{הערה|ירמי' ל, כא. וראה סנהדרין צח, סע"ב.}}), שאז יתגלה בכל העולם כולו מזלם של ישראל, שנקראו "אדירים", ביחד עם שלימות הגילוי ד"אדיר במרום ה'" בכל העולם כולו, שנעשה דירה לו ית'.

'''כי תשא''' – "כי תשא את ראש בני ישראל"{{הערה|ל, יב.}}, שרומז על תכלית השלימות בהעלי' דבנ"י, נשיאת ראש, שתהי' בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו (לאחרי גודל הירידה דהחורבן והגלות).

'''ויקהל פקודי''' – קיום הציווי דמלאכת המשכן ובגדי כהונה ועד להקמת המשכן במעשה בפועל, ובזה מרומזת גם השלימות דביהמ"ק השלישי – "פקודי המשכן משכן העדות", "רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין"{{הערה|לח, כא ובפרש"י.}}, בדוגמת "משכון" שחוזר לבעליו בשלימות, כיון שביהמ"ק השלישי הוא גם משולש, שתהי' בו גם השלימות דבית ראשון ודבית שני (ודהמשכן){{הערה|ראה זח"ג רכא, א. וראה לקו"ש חכ"א ע' 262. וש"נ.}}, ואז תהי' גם ההקהלה דכל בנ"י ע"י "גואל ראשון הוא גואל אחרון"{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ד. לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.}} ("ויקהל משה את כל עדת בני ישראל"{{הערה|לה, א.}}), והמנין העשירי{{הערה|תנחומא תשא ט. ועוד.}} ("פקודי") דכל בנ"י.

ובכל זה ניתוסף עילוי מיוחד בשנה זו – שבאחד עשר בניסן מסתיימת שנת הצדי"ק הקשורה עם מזמור צדי"ק (שבא לאחרי מזמור פ"ט שבו נאמר "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו"{{הערה|פסוק כא.}}, עד לסיום וחותם המזמור "ברוך ה' לעולם אמן ואמן"), שסיומו וחותמו ב"ויהי נועם גו' ומעשה ידינו כוננהו"<ref name=":8" />, שקאי בשלימות השראת השכינה בביהמ"ק השלישי{{הערה|מדרש תהלים עה"פ.}}, ע"י גמר ושלימות מעשינו ועבודתינו בדור זה, '''דור השביעי'''{{הערה|ראה ד"ה באתי לגני דשנת תשי"א (סה"מ מלוקט ח"א בתחלתו).}}, שבו נשלמת פעולתו של משה רבינו ("גואל ראשון הוא גואל אחרון") בהמשכת וגילוי אלקות בעולם, לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

'''<nowiki>*</nowiki>) ולהעיר ע"ד הרמז שמאמר המדרש (שבהערה 23) ע"ד מזלו של חודש אדר הוא בפרשה''' ז' '''פיסקא''' י"א''', וכן "נשיא אחד ליום" שנאמר בחנוכת המשכן בחודש ניסן הוא בפרק''' ז' '''פסוק''' י"א '''– דיש לומר, שבזה מרומז שגם בחודש אדר יכולה להיות המשכת וגילוי בחי' י"א בז', כמו בחודש ניסן.'''}}, "ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר"{{הערה|נשא ז, עב.}}, "מאשר '''שמנה''' לחמו"{{הערה|ויחי מט, כ.}}, "וטובל '''בשמן''' רגלו"{{הערה|ברכה לג, כד.}} – כמודגש בהתחלת פרשת תצוה: "ויקחו אליך שמן זית זך"{{הערה|וראה ויק"ר פל"א, יא: "בזכות להעלות נר תמיד אתם זוכים להקביל פני נרו של מלך המשיח".}}, וכן בהתחלת פרשת תשא (שמתחילין לקרוא במנחת ש"ק פ' תשא) שבה מדובר אודות שמן המשחה{{הערה|ל, כב ואילך.}} – "מצאתי דוד עבדי '''בשמן קדשי משחתיו'''", שזהו עיקר ושלימות הענין ד"כי תשא את ראש בני ישראל", ע"י המשיחה של "ראש בני ישראל" (משה רבינו, גואל ראשון הוא גואל אחרון) למלך המשיח, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, תיכף ומיד ממש.