מאמר לכה דודי תשי"ד - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ד) ועד"ז הוא בעבודה (כמו שמבאר בהמאמר{{הערה|ס"ג.}}), שהתחלת עבודת האדם בכל יום היא עבודת התפלה, כמש"נ{{הערה|ישעי' ב, כב. }} חלדו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה{{הערה|ברכות יד, א. }}, ובי' אדה"ז ואדמו"ר מהר"ש{{הערה|לקו"ת פנחס עט, ד. הקדמה ללקו"ת לג"פ לאדמו"ר מהר"ש. }} דקודם התפלה נחשב האדם כמו במה. ותפלה הוא לשון התחברות{{הערה|תו"א תרומה עט, סע"ד. ובכ"מ. }}, שע"י התפלה מתקשר האדם באלקות. וסדר התפלה הוא, שמקודם צ"ל הקירוב כללי (המשכה חיצונית) [כמו שמבאר ענינו בהמאמר<ref name=":0" />], ואח"כ נעשה הקירוב פנימי, שהאדם מתקשר לאלגות באופן כזה שממשיך אלקות בכל עניניו הגשמיים. ויובן זה [מה שע"י התפלה בתחילת היום ביכלתו לקשר כל הענינים הגשמיים ולעשותם כלים לאלקות] ע"פ  מה שביאר הבעש"ט{{הערה|כש"ט – הוצאת קה"ת) סרי"ב. }} ענין איסור שאילת שלום קודם התפלה{{הערה|ברכות שם. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח ספ"ט ס"ב (ס"ג). }}, שהוא ע"ד מ"ש בכתבי האריז"ל{{הערה|שעהמ"צ פ' יתרו. ל"ת פ' וירא. וראה זח"ג פג, א. }} בענין כיבוד אח הגדול{{הערה|כתובות קג, א. }}, שהוא מפני דרוחא הוא דשבק בגוי', שבבן הא' יש רוח האב יותר משאר הבנים, וכל שאר הבנים נוטלים מרוחא דאב ע"י בן הראשון. ומצד רוח האב שבאח הגודל מחוייבים הם לכבדו כמו שהם מחוייבים בכבוד האב [שלכן למדין<ref name=":1" /> דין זה מהפסוק{{הערה|יתרו כ, יב. }} כבד את אביך דוקא, כי כבוד אח הגדול נכלל בכיבוד אב]. וכמו"כ הוא בנוגע למחדו"מ של האדם במשך כל היום, שכולם מסתעפין ונמשכין אחר הדבור הראשון, ולכן דבור [וכן מחשבה ומעשה] הראשון של האדם בקומו משינתו צ"ל בעבודת ה', שעי"ז ממשיך קדושה בכל המחדו"מ שלו במשך כל היום כולו. והנה דוקא עי"ז שהקירוב פנימי שלו לאלקות (בעת התפלה) הוא באופן כזה שממשיך אור אלקי בעניניו הגשמיים עד שעושה אותם כלים לאלקות מגיעים למעלה יותר, כידוע{{הערה|ראה לקו"ת האזינו עה, ב. ובכ"מ. }} בענין ורב{{הערה|משלי יד, ד. }} תבואות בכח שור.   

ו) וי"ל שזהו ג"כ הביאור בזה שמביא (בתחילת המאמר) ב' קצוות בענין השבת, דהשבת נק' מלכה שהיא ספירת המל' שלמטה מכל הספי' ומקבלת מהן, כמאמר{{הערה|זח"א רמט, ב. ובכ"מ.}} סיהרא לית לה מגרמה כלום [וכמאמר רז"ל{{הערה|ע"ז ג, א. }} (גבי שבת) דדוקא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת], ולאידך הרי כולהו יומין מתברכין מהשבת{{הערה|ראה זח"ב סג, ב. פח, א. }}, היינו דלא זו בלבד ששבת מקודש מכל הימים, אלא עוד זאת, שהיא משפיע בהם. אך הענין הוא, דז' ימי השבוע הם שבעת ימי הבנין, דששת ימי החול הם בז"א כמ"ש{{הערה|יתרו שם, יא. }} ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ ואיתא בזהר{{הערה|ח"ג צד, איש ע"ב. ועוד. }} כל יומא וימא עביד עבידתי', ושבת היא מל' (כנ"ל). ולכן, מצד זה שהמל' ירדה למטה, ובפרט מצד ירידתה לבי"ע דרגלי' יורדות כו', השבת (מל') מקבלת מששת ימי החול (ז"א), שהו"ע עבודת הבירורים (בירור הנה"ב וכל הדברים הגשמיים) דששת ימי החול. אמנם לאחרי (וע"י) עבודה זו נעשה (בשבת) עליית המל' מבי"ע עד עלי' לשרשה ומקורה, ואז מתעלית למעלה מז"א עד שמשפעת גם לכל ששת ימי החול (ז"א), דמיני' מתברכין כולהו יומין.