מאמר לכה דודי תשי"ד - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

לכה דודי לקראות כלה פני שבת נקבלה, ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו לכה דודי (מדרושי החתונה{{הערה|נדפס בסה"מ קונטרסים ח"א כ, א ואילך. וז"ע (תשל"ט) עוה"פ בקונטרס בפ"ע. }}) (מפדר"א{{הערה|פט"ז.}}) שחתן דומה למלך והכלה למלכה. חתן זה הקב"ה וכלה היא כנס"י, ובספירות הו"ע ז"א ומלכות, דחתן הוא בחי' ז"א וכלה היא בחי' מל'. וזהו לכה דודי לקראות כלה פני שבת נקבלה, שהו"ע המשכת ז"א למל', וסדר ההמשכה הוא, אשר תחילה צ"ל ההמשכה חיצונית (מז"א למל') שהיא רק בבחי' מקיף, ואח"כ היא ההמשכה פנימית. דכן הוא הסדר בכל השפעה ממשפיע למקבל, דתחילה צ"ל המשכת המשפיע מבחי' חיצוניות שלו לבחי' חיצוניות המקבל, שעי"ז מתעלה המקבל להיות קרוב למדרי' המשפיע, ואח"כ יוכל לקלב המשכה הפנימית מהמשפיע. ומביא ע"ז{{הערה|שם ס"ב. }}  ב' משלים [מהשפעת רב לתלמיד, ואב המשתעשע עם בנו הקטן]. ויש לומר, שכוונתו במשלים אלה היא לא רק להביא דוגמאות לסדר ההמשכה (שההשפעה חיצונית היא הקדמה לההשפעה פנימית), אלא (גם) לבאר גודל העילוי שבב' השפעות אלו, דגם ההשפעה חיצונית היא דרגא נעלית ביותר, ועד שיש בה עילוי לגבי ההשפעה פנימית. כי ההשפעה חיצונית, שהיא בחי' מקיף, היא למעלה מכלי המקבל (משא"כ ההשפעה פנימית שמתקבלת בכלי המקבל). ומ"מ היא רק הקדמה לההשפעה פנימית, כי דוקא ע"י השפעה הפנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר (שלמעלה מבחי' המקיף). וזהו על כל כבוד חופה{{הערה|ל' הכתוב – ישעי' ד, ה. }} שהם ב' בחי' כבוד, כבוד חתן וכבוד כלה, ולמעלה יותר{{הערה|ראה בכ"ז בסידור ובלקו"ת שה"ש ד"ה כי על כל כבוד. }} כבוד דאבא וכבוד דאימא. וע"ז הוא יחוד או"א ויחוד זו"ן. דעם היות ששניהם (כבוד (וחופה) דאו"א, וכבוד (וחופה) דזו"ן) הם בחי' מקיף, מ"מ ידוע{{הערה|ד"ה שמח תשמח תרנ"ז ע' 90 (סה"מ תרנ"ז ע' רסז) ואילך. וראה גם לקו"ת שם מ, רע"א. }} שדוקא ביחוד זו"ן (שהוא יחוד פנימי נמשך העצם.

ב) והנה המשל הראשון הוא מהשפעת רב לתלמיד, וסדר ההשפעה הוא כמו שארז"ל{{הערה|פסחים קיז, א. וש"נ}} קמקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא, והמילתא דבדיחותא שקודם הלימוד [שהו"ע היחת חולין של ת"ח שצריכה לימוד{{הערה|סוכה כא, ב. ע"ז יט, ב. }}] היא חיצונית בלבד, אמנם השפעה זו היא הקדמה לההשפעה פנימית (דפתח בשמעתא) כי דוקא עי"ז נעשה פתיחת הלב והמוח של התלמיד שיהי' כלי לקבלה לההשפעה פנימית. והנה מקור משל זה הוא מאדמו"ר האמצע בתורת חיים{{הערה|ד"ה ואלה תולדות ס"ו (ב, ד). }} [אלא שבתו"ח לא הובא זה כמשל להענין דלכה דודי. ובד"ה סמוכים לעד פר"ת{{הערה|ס"א (נדפס בקונטרס בפ"ע – קה"ת תשי"ב) [ואח"ז נדפס בסה"מ פר"ת ע' קמח. המו"ל].}} (המאמר שאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ביום הולדתו (כ' מ"ח) האחרון בעלמא דין) מקשר בדרך אפשר "ואפשר שז"ע כו") הענין דמילתא דבדיחותא להענין דלכה דודי. ובד"ה לכה דודי השמיט כ"ק מו"J אדמו"ר תיבת "ואפשר" וכותב זה בפשטות{{הערה|וידוע ג"כ הסיפור, שבאחד המאמרים שאמר כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ביחידות לבנו כ"ק מו"J אדמו"ר אמר (משל מכח הציור שבנפש בדרך אפשר" ואח"כ הי' כ"ק מו"J אדמו"ר אצל חותנו הרה,ח וכו' ר' אברהם בקעשענוב, ובקשו לחזור דא"ח, באמרו: עפן נאר אויף דעם קראן וועט זיך שוין גיסן, וחזר את מאמר הנ"ל וגם ענין הנ"ל בפשטות.ת כשחזר לליובאוויטש סיפר לאביו את כל המאורע, ושאלהו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, הא מנין לך? הרי אמרתי רק בדרך אפשר? וענה לו: מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי. }}], ובתו"ח שם (לאח"ז{{הערה|סי"ב (ה, ג). }} מבאר, דשרש ענין השחוק הוא מתענוג הפשוט שבלתי מורכב כלל. ומזה מובן, דשרש של מילתא דבדיחותא (שהוא תענוג הפשוט) הוא למעלה מהשפעת השכל שלאח"ז (שהרי התענוג שבשכל הוא תענוג מורכב). אמנם מ"מ ה"ז רק בחי' חיצונית, וע"י ההשפעה פנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר. והענין הוא דבתענוג הפשוט גופא יש ב' דרגות{{הערה|המשך תרס"ו ע' צט ואילך. ד"ה והי' כי תבוא תרע"ה (בהמשך תרע"ב ח"ב).}}, תענוג הפשוט המורגש ותענוג העצמי הבלתי מורגש. ודוקא ע"י ההשפעה פנימית, שהתלמיד מקבל בפנימיותו, מגיעים לתענוג העצמי הבלתי מורגשי. וכן ארז"ל{{הערה|תענית ז, א. וראה לקמן סעיף ז'. }} ומתלמידי יותר מכולן.

ג) ומשל הב' הוא מבן יניק וקטן שאביו רוצה להשתעשע עמו פא"פ והרי התינוק הוא קטן, צריך האב להשפיל את ידיו כו' להרים בנו הקטן בכדי שיוכל להשתעשע עמו בקירוב פא"פ. דהגבהת התינוק הוא רק ענין חיצוני, והוא רק הקדמה להקירוב פנימי שלאח"ז (השעשועים כו'). והנה מקור משל זה הוא באו"ת להה"מ{{הערה|פה, סע"ד [עה"פ (הושע יא, ג) אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי]. }}, ושם ישה הוספה (שלא נעתקה בהמאמר{{הערה|ועד"ז בלקו"ת פינחס פ, ב. ד"ה סמוכים לעד שם. }}, שהקטן "משתעשע בזקן שלו" (של האב. וי"ל שבזה מרומז, שהמשכת המקיף (שקודם ההשפעה פנימית{{הערה|בכללות השעשועים הו"ע הקירוב פנימי (כנ"ל. מד"ה לכה דודי תרפ"ט). אבל בערך הלימוד והשפעת פנימיות דהבן מאביו וכיו"ב, גם זה קירוב חיצוני. }}  היא למעלה מהשתלשלות, דזקן הוא י"ג תיקוני דיקנא, י"ג מדה"ר שלמעלה מהשתלשלות. אלא מ"מ יש להם איזו שייכות להשתלשלות, כמש"נ זכור רחמיך גו' כי מעולם המה [שלכן נק' בשם "מדות" מלשון מדידה]. גם ידוע בענין השערות שהוא הארה בלבד. אמנם ע"י ההשפעה פנימית שלאח"ז (אף שהיא למטה מבחי' מקיף) נמשך העצם שלמעלה מהמקיף (ע"ד הנ"ל פעיף א' במעלת יחוד זו"ן (שהוא יחוד פנימי) על יחוד או"א כביאור אדמו"ר הצ"צ בכ"מ בזה).

ד) ועד"ז הוא בעבודה (כמו שמבאר בהמאמר{{הערה|ס"ג.}}), שהתחלת עבודת האדם בכל יום היא עבודת התפלה, כמש"נ{{הערה|ישעי' ב, כב. }} חלדו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה{{הערה|ברכות יד, א. }}, ובי' אדה"ז ואדמו"ר מהר"ש{{הערה|לקו"ת פנחס עט, ד. הקדמה ללקו"ת לג"פ לאדמו"ר מהר"ש. }} דקודם התפלה נחשב האדם כמו במה. ותפלה הוא לשון התחברות{{הערה|תו"א תרומה עט, סע"ד. ובכ"מ. }}, שע"י התפלה מתקשר האדם באלקות. וסדר התפלה הוא, שמקודם צ"ל הקירוב כללי (המשכה חיצונית) [כמו שמבאר ענינו בהמאמר<ref name=":0" />], ואח"כ נעשה הקירוב פנימי, שהאדם מתקשר לאלגות באופן כזה שממשיך אלקות בכל עניניו הגשמיים. ויובן זה [מה שע"י התפלה בתחילת היום ביכלתו לקשר כל הענינים הגשמיים ולעשותם כלים לאלקות] ע"פ  מה שביאר הבעש"ט{{הערה|כש"ט – הוצאת קה"ת) סרי"ב. }} ענין איסור שאילת שלום קודם התפלה{{הערה|ברכות שם. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח ספ"ט ס"ב (ס"ג). }}, שהוא ע"ד מ"ש בכתבי האריז"ל{{הערה|שעהמ"צ פ' יתרו. ל"ת פ' וירא. וראה זח"ג פג, א. }} בענין כיבוד אח הגדול{{הערה|כתובות קג, א. }}, שהוא מפני דרוחא הוא דשבק בגוי', שבבן הא' יש רוח האב יותר משאר הבנים, וכל שאר הבנים נוטלים מרוחא דאב ע"י בן הראשון. ומצד רוח האב שבאח הגודל מחוייבים הם לכבדו כמו שהם מחוייבים בכבוד האב [שלכן למדין<ref name=":1" /> דין זה מהפסוק{{הערה|יתרו כ, יב. }} כבד את אביך דוקא, כי כבוד אח הגדול נכלל בכיבוד אב]. וכמו"כ הוא בנוגע למחדו"מ של האדם במשך כל היום, שכולם מסתעפין ונמשכין אחר הדבור הראשון, ולכן דבור [וכן מחשבה ומעשה] הראשון של האדם בקומו משינתו צ"ל בעבודת ה', שעי"ז ממשיך קדושה בכל המחדו"מ שלו במשך כל היום כולו. והנה דוקא עי"ז שהקירוב פנימי שלו לאלקות (בעת התפלה) הוא באופן כזה שממשיך אור אלקי בעניניו הגשמיים עד שעושה אותם כלים לאלקות מגיעים למעלה יותר, כידוע{{הערה|ראה לקו"ת האזינו עה, ב. ובכ"מ. }} בענין ורב{{הערה|משלי יד, ד. }} תבואות בכח שור.   

ה) וכמו"כ יובן כם בענין המשכת הז"א במל' (יחוד זו"ן), שהסדר בזה הוא (כנ"ל ס"א) אשר מקודם צ"ל ההשכה חיצונית ואח"כ ההמשכה פנימית. דגם ההמשכה חיצונית היא המשכה נעלית ביותר (ע"ד הנ"ל ס"ב־ג), שהיא בחי' מקיף שלמעלה מהשתלשלות וכלים (ולכן אינה נקלטת בספיק המל' בפנימיותה לפי שהיא למעלה מהגבלת הכלים שלה). אבל מ"מ, המשכה זו היא בחי' חיצונית, שהיא רק הראה בלבד. משא"כ ע"י ההמשכה פנימית, שמתקבלת במל' בפנימיותה, מגיעים למעלה יותר (מבחי' המקיף). והענין הוא, דשרש המל' הוא למעלה משרש ז"א{{הערה|שם=:2|ראה בכ"ז – סה"מ תרנ"ט ע' יא. }}. דשרש הז"א הוא מחיצוניות הכתר ושרש המל' הוא מפנימיות הכתר. והגם שגם בז"א איתמר{{הערה|ראה זח"ג רצ"ב, א. }} ז"א בעתיקא אחיד ותליא, הרי ידוע שאין הכוונה בזה על עתיק ממש (רק חיצוניות עתיק). משא"כ שרש המל' היא בפנימיות עתיק, רדל"א<ref name=":2" />. אבל מ"מ, מצד ירידתה למטה הרי שרשה הוא בהעלם, וגילוי שרש המל' הוא ע"י ז"א דוקא{{הערה|ראה בארוכה ד"ה לכל תכלה תרנ"ט. }}, ועי"ז גופא ספיק המל' מתעלית למעלה מז"א. וזהו"ע סדר ההמשכה, דתחילה צ"ל המשכת הז"א במל' באופן שיורגש ענין הז"א שלמעלה ממל' (שדוקא ע"י הוא גילוי שרש המל'). אבל מ"מ, מכיון שההמשכה היא מצד (מעלת) ז"א, יש לה שייכות להשתלשלות [ע"ד הנ"ל (ס"ג) בענין י"ג ת"ד]. ודוקא ע"י ההמשכה פנימית שמתקבלת במל' בפנימיותה, הרי מכיון שהמשכה זו היא מצד (מעלת) המל', הרי מגיעים עי"ז לשרש המל' שלמעלה משרש ז"א, ועד שהמל' משפיע בז"א, אשת חיל עטרת בעלה{{הערה|משלי יב, ד. }}.   

ו) וי"ל שזהו ג"כ הביאור בזה שמביא (בתחילת המאמר) ב' קצוות בענין השבת, דהשבת נק' מלכה שהיא ספירת המל' שלמטה מכל הספי' ומקבלת מהן, כמאמר{{הערה|זח"א רמט, ב. ובכ"מ.}} סיהרא לית לה מגרמה כלום [וכמאמר רז"ל{{הערה|ע"ז ג, א. }} (גבי שבת) דדוקא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת], ולאידך הרי כולהו יומין מתברכין מהשבת{{הערה|ראה זח"ב סג, ב. פח, א. }}, היינו דלא זו בלבד ששבת מקודש מכל הימים, אלא עוד זאת, שהיא משפיע בהם. אך הענין הוא, דז' ימי השבוע הם שבעת ימי הבנין, דששת ימי החול הם בז"א כמ"ש{{הערה|יתרו שם, יא. }} ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ ואיתא בזהר{{הערה|ח"ג צד, איש ע"ב. ועוד. }} כל יומא וימא עביד עבידתי', ושבת היא מל' (כנ"ל). ולכן, מצד זה שהמל' ירדה למטה, ובפרט מצד ירידתה לבי"ע דרגלי' יורדות כו', השבת (מל') מקבלת מששת ימי החול (ז"א), שהו"ע עבודת הבירורים (בירור הנה"ב וכל הדברים הגשמיים) דששת ימי החול. אמנם לאחרי (וע"י) עבודה זו נעשה (בשבת) עליית המל' מבי"ע עד עלי' לשרשה ומקורה, ואז מתעלית למעלה מז"א עד שמשפעת גם לכל ששת ימי החול (ז"א), דמיני' מתברכין כולהו יומין.   

ז) וזהו לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה, שהוא בקשת נש"י שתהי' המשכת הז"א במל'. דתחילת ההמשכה היא לכה דודי לקראת כלה, הליכה בלבד, ועי"ז פני שבת נקבלה, שהוא ההמשכה פנימית, פני שבת{{הערה|ראה ד"ה סמוכים לעד הנ"ל (ע' 6). }}, שמתגלה בחי' פנימיות המל' ועד כמו שהיא מושרשת בעתיק. ולכן נקבלה לשון רבים, שגם ז"א מקבל מ(שרש ה)מל'{{הערה|ראה שם רפ"ב. }}, אשת חיל עטרת בעלה. וכמו שהוא למעלה בז"א ומל', עד"ז הוא בכל משפיע ומקבל, שע"י המקבל נתוסף בהמשפיע, ומתלמידי יותר מוכלם. ובפרט בחתן וכלה למטה, שדוקא ע"י ההמשכה פנימית, הנה אשת חיל עטרת בעלה, והכל הי' מן העפר{{הערה|קהלת ג, כ. וראה לקו"ת שה"ש מ, א. אגה"ק סוס"כ. }}. שעי"ז נמשך כח הא"ס בדור ישרים יבורך בבנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות.