לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח/וירא: הבדלים בין גרסאות בדף

מהענינים העיקריים דיעודי הגאולה – ש"לא יכנף עוד מוריך והיו '''עיניך רואות''' את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].</ref>, שזהו"ע ד"'''וירא אליו ה''''"{{הערה|ומרומז גם בהמשך וסיום הכתוב, "כחם היום" – כמארז"ל (נדרים ח, סע"ב. וש"נ) "לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים ("ועמך כולם צדיקים") מתרפאין בה", שיהי' שלימות הגילוי ד"שמש הוי'" בכל התוקף, ובאופן שיומשך ויתקבל בגוף הגשמי, ועד שפועל רפואת ושלימות הגוף.</ref> בתכלית השלימות.

ויתירה מזה: "ונגלה כבוד ה' '''וראו כל בשר''' גו'"{{הערה|ישעי' מ, ה. וראה תניא שם.</ref> (לא רק "'''עיני''' בשר", אלא ה"בשר" עצמו, ו"'''כל'''בשר"), שיהי' גילוי אלקות בכל הבריאה כולה – שזהו תוכן הענין ד'''ח"י מרחשון''', שבכל עניני העולם (עובדין דחול שבחודש מרחשון) יהי' ניכר החיות (ח"י) האמיתי דאלקות.

ושייך גם ל'''כ"ף''' מרחשון, בחי' '''הכתר''', שקשור עם ענין המלכות – שלעתיד לבוא תתגלה מלכותו של הקב"ה (כ"ף) בכל העולם כולו (מרחשון), כמ"ש{{הערה|בשלח טו, יח.</ref> "ה' ימלוך לעולם ועד", "לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו"{{הערה|פרש"י שם, יז.</ref>.

ידוע שבכאו"א מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח{{הערה|מאור עינים ס"פ פינחס.</ref>, בחי' היחידה, שהיא ניצוץ מבחי' היחידה הכללית שהיא נשמת משיח{{הערה|רמ"ז לזח"ב מ, ב. ולזח"ג רס, ב. ועוד.</ref>, שלכן נקרא כאו"א מישראל בשם "כוכב"{{הערה|ראה ירושלמי מע"ש פ"ד ה"ו.</ref>, שמו של משיח, שנאמר עליו "דרך כוכב מיעקב"{{הערה|בלק כד, יז. וראה ירושלמי תענית פ"ד ה"ה.</ref>. ומודגש ביותר אצל קטנים מישראל – כמאמר רז"ל{{הערה|שבת קיט, ב.</ref> שתינוקות של בית רבן נקראים "'''משיחי'''". ויש לומר, שבחי' היחידה, ניצוץ משיח, היא בהתגלות יותר אצל תינוקות, כיון שהכחות הפנימיים אינם בהתגלות כ"כ (ולכן גם הכרתם באלקות היא בעצמותו ית', כנ"ל ס"ז).

וענין זה נעשה בפועל ובגלוי עי"ז שכאו"א מישראל ממלא את שליחותו של הקב"ה – כמרומז גם בתיבת "שליח" בתוספת יו"ד, שרומז על עשר כחות הנפש שבהם נעשית עבודת השליחות, בגימטריא "משיח"{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ט ע' 358 ואילך. ועוד.</ref> לגלות את הניצוץ משיח שבו, בחי' היחידה, שתתגלה ותחדור בגופו הגשמי ובעניניו הגשמיים שבחלקו בעולם, ועד שבצירוף כל הניצוצות דמשיח שבכל ישראל, מתגלה ובא המשיח הכללי, משיח צדקנו, שאז יהי' גילוי אלקות בישראל ("וירא אליו ה'") ובעולם (ח"י מרחשון) בתכלית השלימות.

ב. ובזה ניתוסף עילוי מיוחד בדורות האחרונים – שנתגלתה סגולתו המיוחדת של כ"ף מרחשון (שמתברך משבת פרשת וירא ח"י מרחשון) בהולדת אדנ"ע ביום זה (בשנת כתר"א{{הערה|שיש בזה שני כפי"ן, שהוא רומז לכתרא עילאה (קונטרס "חנוך לנער" ע' 8).</ref>), שבו "מזלו גובר"{{הערה|ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח, ובקה"ע שם.</ref>:

מעניניו העיקריים של אדנ"ע – כפי שראו כבר בקטנותו, כמארז"ל "בוצין בוצין מקטפי' ידיע", ועאכו"כ לאחרי שנתגדל ועד שנתמנה לנשיא בישראל{{הערה|לאחרי הסתלקות אביו, אדמו"ר מהר"ש, בי"ג תשרי תרמ"ג* – שבשנה זו התחילה שנת '''המאה ועשר''' להתחלת נשיאותו.{{ש}}'''*) ולהעיר שהמאמר הראשון שאמר ברבים (בליל ב' דחג הסוכות תרמ"ג) הוא ד"ה''' כתר '''יתנו לך (קונטרס "חנוך לנער" ע' 11).'''</ref> – ההשתדלות המיוחדת בהענין ד"'''וירא אליו ה'<nowiki/>'''" (לא רק בנוגע לעצמו{{הערה|כמודגש גם בפתגמו הידוע שכאשר יושב בחדרו ולומד "לקוטי תורה", אזי "ידעתיו הויתיו" (ראה סה"ש ה'ש"ת ע' 26. תש"ג ע' 63. תש"ה ע' 85).</ref>, אלא גם) אצל כאו"א מישראל, כמודגש בהחידוש שלו ביסוד ישיבת תומכי תמימים{{הערה|להעיר מהשייכות ד"תמים" למצות מילה – כמ"ש "התהלך לפני והי' תמים", ע"י המילה (לך לך יז, א ובפרש"י).</ref>, ישיבה{{הערה|מלשון "'''יושב''' ועוסק בתורה", היינו, שהעסק בתורה, גם בפנימיות התורה, הוא באופן של '''התיישבות'''.</ref> שלומדים בה "תורה הנגלית ותורת החסידות תמימה"{{הערה|שיחת ליל שמח"ת תרנ"ט – "התמים" ח"א ע' כה. ועוד.</ref>, ובאופן שלימוד תורת החסידות הוא "בעיון הטוב להבינה ולהסבירה לעצמו כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה"{{הערה|שם ע' כג.</ref>, ש"החסידות יבינו כמו שמבינים ענין בנגלה"{{הערה|שם ע' כד.</ref> – שעי"ז נעשה (מעין ודוגמת) הענין ד"'''וירא אליו ה''''", שעניני '''אלקות''' המתבארים בתורת החסידות{{הערה|ובפרט במאמרי החסידות שלו, שבהם בולט ומודגש ביותר הרחבת הביאור בהבנה והשגה, ועד שנקרא ע"י חסידים הראשונים בתואר "הרמב"ם של תורת החסידות" (לקו"ד ח"ב רצו, א. וראה גם סה'ש תנש"א ח"א ע' 18־117).</ref> ("דע את אלקי אביך"{{הערה|דה"א כח, ט. וראה תניא קו"א קנו, ב. ועוד.</ref>) באים '''בראיית עיני השכל'''.

ועוד והוא העיקר – שזוהי ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו{{הערה|ראה אגה"ק דהבעש"ט הידועה – כש"ט בתחלתו. ובכ"מ.</ref>, שאז יהי' לימוד פנימיות התורה (ידיעת אלקות) בתכלית השלימות, כמ"ש{{הערה|שה"ש א, ב ובפרש"י.</ref> "ישקני מנשיקות פיהו", "שיהי' הדיבור עמנו פה אל פה"{{הערה|צרור המור עה"פ.</ref>, כיון ש"תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref>, "מאתי" ממש, ולימודה יהי' באופן ש"לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם '''ידעו אותי'''"{{הערה|ירמי' לא, לג.</ref>, ויתירה מזה, באופן של '''ראי'''', "וירא אליו ה'", "והיו עיניך רואות את מוריך", בראי' חושית.

וגם ענין זה מודגש בפעולתו של אדנ"ע ביסוד ישיבת תומכי תמימים – כמבואר בשיחתו הידועה{{הערה|שיחת שמח"ת תרס"א – לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. ס' השיחות תש"ב ס"ע 141 ואילך.</ref> בענין "כל היוצא למלחמת בית דוד", שתלמידי תומכי תמימים הם "חיילי בית דוד" שיוצאים למלחמת בית דוד נגד אלו "אשר חרפו עקבות משיחך"{{הערה|[[תהלים םרק פ"ט|תהלים פט, נב]].</ref>, ובלשון הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח{{הערה|ספי"א.</ref>: "ילחם מלחמות ה'" עד ש"נצח", כמרומז גם בהמשך הכתובים ד"אשר חרפו עקבות משיחך" – "ברוך ה' לעולם '''אמן ואמן'''"{{הערה|שם, נג.</ref>, ש"אמן" (ועאכו"כ ב"פ אמן) מורה על הנצחון במלחמה{{הערה|ראה נזיר בסופה. וש"נ.</ref>, שעי"ז נעשה ביאת וגילוי דוד מלכא משיחא בפועל ממש.

ג. ובהדגשה יתירה בדורנו זה – דור השלישי{{הערה|להעיר ממ"ש "עטרת זקנים '''בני בנים'''" (משלי יז, ו. וראה אבות פ"ו מ"ח. ב"ר פס"ג, ב), "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי '''זרע זרעך''' גו' מעתה ועד עולם" (ישעי' נט, כא. וראה ב"מ פה, א).</ref> לאדנ"ע ולתלמידיו חיילי בית דוד, שבו '''מסתיימת ונשלמת''' עבודתם של חיילי בית דוד להביא את הגאולה בפועל ממש ע"י דוד מלכא משיחא, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין '''שכבר נסתיימה ונשלמה''' כל העבודה, ועומדים מוכנים לקבלת דוד מלכא משיחא, ועאכו"כ לאחרי המשך העבודה דחיילי בית דוד בהפצת המעיינות חוצה במשך ארבעים שנה, באופן ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"{{הערה|תבוא כט, ג.</ref>.

ובדורנו זה נמצאים כבר בשנת הצדי"ק – לאחרי סיום שנת הפ"ט, הקשורה עם מזמור פ"ט, שסיומו וחותמו "אשר חרפו עקבות משיחך", "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", גמר הנצחון דמלחמת בית דוד, ומתחילה התקופה השייכת למזמור צדי"ק, שסיומו וחותמו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו' ומעשה ידינו '''כוננהו'''", דקאי על בית המקדש דלעתיד{{הערה|מדרש תהלים עה"פ.</ref>, "מקדש אדנ־י '''כוננו''' ידיך"{{הערה|בשלח טו, יז.</ref>.

ובשנת הצדי"ק נמצאים כבר בשנת ה'תשנ"ב, "הי' תהא שנת נפלאות בכל": "'''נפלאות'''" – קאי על נפלאות הגאולה העתידה, כמ"ש{{הערה|מיכה ז, טו.</ref> "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ויש לומר שקאי גם על ה"תורה חדשה" דלעתיד לבוא (פנימיות התורה, שנקראת "חן", ר"ת "חכמה נסתרה", וי"ל שפירושו גם "חכמה נפלאה") שתהי' באופן של "נפלאות" ("נפלאות מתורתך"{{הערה|[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, יח]].</ref>) לגבי לימוד התורה בעולם הזה; ו"נפלאות '''בכל'''"{{הערה|ולהעיר, שהב' הוא גם ר"ת בינה, נפלאות בינה, שבזה מודגש יותר השייכות ד"נפלאות" לפנימיות התורה.</ref>, "בכל מכל כל", כמ"ש אצל האבות ש"הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא"{{הערה|ב"ב טז, סע"ב ואילך.</ref>, שזוהי השלימות דלעתיד לבוא.

ובשנת ה'תשנ"ב נמצאים כבר בשבת פ' וירא, שבו מודגשת השייכות לגאולה האמיתית והשלימה שבה יהי' שלימות הגילוי ד"וירא אליו ה'" לכאו"א מישראל, וקביעותו בח"י מרחשון, שמורה על המשכת והתגלות החיות (ח"י) האלקי בכל עניני העולם שעוסקים בהם בחודש מרחשון, ששלימותו לאחרי הנצחון ד"אשר חרפו עקבות משיחך ברוך ה' לעולם אמן ואמן" (בסיום וחותם שיעור תהלים דיום ח"י בחודש); ותוך ג' ימים לכ"ף מרחשו{{הערה|להעיר, שבכ"ף מרחשון שנה זו מתחילה שנת הקל"ב דבעל יום ההולדת, ובמזמור תהלים המתאים לשנה זו מדובר ע"ד שבועת הקב"ה על הנצחיות דמלכות דוד: "נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה גו'", "שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי", וכן ע"ד הנצחיות דביהמ"ק: "קומה ה' למנוחתך גו'", "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו", "זאת מנוחתי עדי עד".</ref>, בחי' הכתר, שמורה על התגלות מלכותו של הקב"ה בכל העולם לעתיד לבוא (כנ"ל סי"א).

ויש להוסיף, שכיון שחודש מרחשון הוא החודש '''הראשון''' לעבודה בעולם לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ה"ה כולל גם החדשים שלאחריו, ובמילא, כ"ף מרחשון, הכתר דמרחשון, כולל גם הכתר דהחדשים שלאחריו: הכתר דחודש '''כסלו''', שסיומו בימי חנוכה, חנוכת המזבח והמקדש{{הערה|להעיר ממ"ש במדרש (יל"ש מ"א רמז קפד) ש"בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן . . ומעתה הפסיד כסלו שגמרה בו המלאכה, אמר הקב"ה עלי לשלם, מה שלם לו הקב"ה, חנוכת חשמונאי", ומסיים: "וכן '''מרחשון''' (שבו נשלם בנין בית ראשון ולא נפתח עד לחודש תשרי שלאחריו) עתיד הקב"ה לשלם לו" – בחנוכת ביהמ"ק השלישי שתהי' בחודש מרחשון.ולהעיר גם מהשייכות לפרשת וירא – שבסיומה נאמר "בהר ה' יראה", "ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות" (כב, יד ובפרש"י).</ref>, ונס השמן, שקשור גם עם פנימיות התורה, שמן שבתורה{{הערה|ראה בארוכה אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועוד.</ref>, שנתגלתה בתורת החסידות בחודש כסלו{{הערה|כולל ובמיוחד '''כ"ף''' כסלו, שבו נשלמה הגאולה די"ט כסלו, ר"ה לחסידות.</ref>; הכתר דחודש '''טבת'''{{הערה|ולהעיר, ש'''כ"ף''' בו הוא יום ההילולא דהרמב"ם ז"ל, שסיום וחותם ספר ההלכות שלו הוא בהלכות מלך המשיח.</ref> – "ירח שהגוף נהנה מן הגוף"{{הערה|מגילה יג, א.</ref>, שרומז על ההנאה דהגוף שלמעלה, יש האמיתי, מהגוף שלמטה, יש הנברא{{הערה|ראה לקו"ש חט"ו ע' 382 ואילך.</ref>; והכתר דחודש '''שבט'''{{הערה|חודש הי"א ("עשתי עשר חודש") – שקשור עם בחי' '''הכתר''' שלמעלה מעשר ספירות.</ref>, שהעשירי שבו יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ש"כל{{הערה|תניא אגה"ק סז"ך־וכ"ח.</ref> מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו . . מתגלה ומאיר . . ופועל ישועות בקרב הארץ"{{הערה|וב'''כ"ף''' בו נשלמו עשר ימים (מספר שלם) להעילוי והשלימות דעשירי שבו.</ref>; וכן הכתר דהחדשים שלאח"ז עד לסיומה של שנת הצדי"ק{{הערה|בהכתר דחודש ניסן – ביום עשתי עשר יום, שקשור עם בחי' הכתר (כנ"ל הערה 114).</ref> ב"מעשה ידינו כוננהו", בנין ביהמ"ק השלישי ע"י המלך המשיח, "מלך מבית דוד"{{הערה|רמב"ם הל' מלכים ספי"א.</ref> (ש"זכה '''בכתר''' מלכות . . לו ולבניו . . עד עולם"{{הערה|שם פ"א ה"ז.</ref>) ש"בונה המקדש"{{הערה|שם רפי"א.</ref> – תיכף ומיד ממש, בח"י מרחשון (לפני כ"ף מרחשון), כיון '''שכבר נתקיים''' מ"ש{{הערה|הושע ג, ה.</ref> "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם" (כפי שאמרנו בקידוש לבנה דחודש מרחשו{{הערה|ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 66 (לעיל ע' 22) ואילך.</ref>, ובתוספת "אמן"{{הערה|ר"ת "א־ל מלך נאמן" (שבת שבהערה 76. סנהדרין קי, סע"ב ואילך).</ref>, שמורה על הקיום בפועל ממש{{הערה|ראה חדא"ג מהרש"א לסנהדרין שם.</ref>).

נוסף על המבואר לעיל (סי"א) שקיימת מציאותו של משיח בניצוץ משיח (בחי' היחידה) שבכאו"א מישראל, '''קיימת גם מציאותו של משיח כפשוטו''' (יחידה הכללית) – כידוע ש"בכל דור ודור נולד א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל"{{הערה|פי' הברטנורא למגילת רות.</ref>, "א' הראוי מצדקתו להיות גואל, ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'"{{הערה|ראה שו"ת חת"ס חו"מ (ח"ו) בסופו (סצ"ח). וראה שד"ח פאת השדה מע' האל"ף כלל ע'. ועוד.</ref>, ואילו לא היו מתערבים ענינים בלתי רצויים המונעים ומעכבים כו', הי' מתגלה ובא בפועל ממש.

וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח{{הערה|יחידה הכללית, שמאירה ומתגלה בנשמתו של נשיא הדור, שכולל את כל נש"י שבדור (ראה ד"ה פדה בשלום בשערי תשובה לאדהאמ"צ פי"ב).</ref> שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל עניני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו, הרי, בימינו אלו (כנ"ל סי"ג) נתבטלו כל המניעות והעיכובים כו', וכיון שכן, ישנה (לא רק '''המציאות''' דמשיח, אלא) גם '''ההתגלות''' דמשיח, ועכשיו צריכים רק'''לקבל''' פני משיח צדקנו בפועל ממש!

ובסגנון דפרשת השבוע – שצריכים רק '''לקבל''' ההתגלות ד"וירא אליו ה'", הן בנוגע לבנ"י (אליו), והן בנוגע לכל העולם (ח"י מרחשון), בפועל ממש, בעולם העשי' הגשמי, כמ"ש "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", שבכל דבר שבעולם יהי' ניכר ש"אתה פעלתו", ועד ש"לעתיד לבוא תאנה צווחת כו'"{{הערה|מדרש תהלים מזמור עג בסופו.</ref>, וגם בדומם, "אבן מקיר תזעק"{{הערה|חבקוק ב, יא.</ref>, ועאכו"כ בנוגע לבנ"י שמכריזים וזועקים "הנה אלקינו זה"{{הערה|שם=:2|ישעי' כה, ט. וראה תענית בסופה.</ref>.

וכיון שכן, מובן, שכל הענינים וכל הפעולות חדורים בעניני משיח וגאולה, כולל גם באכילתו ושתייתו, שמשתוקק לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר, עד כדי כך שגם לאחרי הסעודה נשאר '''רעב''' לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר, ובמילא, טוען להקב"ה שאינו יכול לקיים המצוה ד"ואכלת '''ושבעת''' וברכת"{{הערה|עקב ח, יו"ד.</ref> '''לאמיתתה''' עד שהקב"ה יושיבנו על שולחנו להסעודה דלעתיד לבוא, ותיכף ומיד ממלא הקב"ה בקשתו – '''בהסעודה דיום הש"ק'''{{הערה|ששייכת להגאולה, כמ"ש בברכת המזון (דיום השבת)* "'''והראנו''' . . בנחמת ציון עירך ובבנין ירושלים עיר קדשך", "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".{{ש}}'''*) נוסף על החיוב דהזכרת "מלכות בית דוד בבונה ירושלים" ברכת המזון שבכל יום (ברכות שבהערה 48).'''</ref> (ובפרט סעודה שלישית הקשורה עם גאולה השלישית וביהמ"ק השלישי{{הערה|ראה לקו"ש חכ"א ע' 84 ואילך. וש"נ.</ref>) '''פרשת וירא''', כדרשת חז"ל{{הערה|פסחים קיט, ב.</ref> "מאי דכתיב (בפרשת וירא{{הערה|כא, ח.</ref>) ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין . . אומר לו (הקב"ה) לדוד טול (כוס של ברכה) וברך, אומר להן אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק קט"ז|תהלים קטז, יג]].</ref> כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".

והעיקר – שכל זה יהי' בגלוי ובפועל ממש, "מראה באצבעו ואומר זה"{{הערה|ראה תענית שם. שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב.</ref>, "הנה זה (המלך המשיח) בא"{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.</ref>, והנה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ("הקיצו ורננו שוכני עפר"{{הערה|ישעי' כו, יט.</ref>), ו"הנה אלקינו זה גו' זה הוי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"<ref name=":2" />, שמחת הגאולה האמיתית והשלימה בגלוי ובפועל ממש שאז מברכים עלי': "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".