שיחת בשלח תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

מ
החלפת טקסט – "\<ref\sname.+?\"(.+?)"\>" ב־"{{הערה|שם=$1|"
מ (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|")
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ (החלפת טקסט – "\<ref\sname.+?\"(.+?)"\>" ב־"{{הערה|שם=$1|")
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 20: שורה 20:
פרשת בשלח – שבה מדובר אודות '''שלימות היציאה ממצרים''' (בקריעת ים סוף{{הערה|כש"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים", "שפלטן הים על שפתו כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו" (פרשתנו יד, ל ובפרש"י) – שעד אז היתה אימת מצרים עליהם (ראה לקו"ש חכ"ב ע' 34. וש"נ).</ref>), שהיא ההכנה למתן־תורה, כמ"ש{{הערה|שמות ג, יב ובפרש"י (משמו"ר פ"ג, ד).</ref> "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"{{הערה|ובפרט ע"פ המבואר בדרושי חסידות שהענין דקרי"ס כשלעצמו (נוסף על השלימות דיצי"מ) הוא הכנה למתן־תורה – כי, בקרי"ס הי' החיבור דים ויבשה, עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא, שזוהי ההכנה להחיבור דעליונים ותחתונים במ"ת (ראה שער האמונה לאדהאמ"צ פי"ז ואילך. אוה"ת פרשתנו ע' תיז ואילך. ועוד).</ref>.
פרשת בשלח – שבה מדובר אודות '''שלימות היציאה ממצרים''' (בקריעת ים סוף{{הערה|כש"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים", "שפלטן הים על שפתו כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו" (פרשתנו יד, ל ובפרש"י) – שעד אז היתה אימת מצרים עליהם (ראה לקו"ש חכ"ב ע' 34. וש"נ).</ref>), שהיא ההכנה למתן־תורה, כמ"ש{{הערה|שמות ג, יב ובפרש"י (משמו"ר פ"ג, ד).</ref> "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"{{הערה|ובפרט ע"פ המבואר בדרושי חסידות שהענין דקרי"ס כשלעצמו (נוסף על השלימות דיצי"מ) הוא הכנה למתן־תורה – כי, בקרי"ס הי' החיבור דים ויבשה, עלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא, שזוהי ההכנה להחיבור דעליונים ותחתונים במ"ת (ראה שער האמונה לאדהאמ"צ פי"ז ואילך. אוה"ת פרשתנו ע' תיז ואילך. ועוד).</ref>.


ופרשת יתרו – שנוסף על היותה הפרשה דמתן־תורה, מדובר בתחילתה (ועל שם זה נקראת הפרשה כולה) אודות '''הודאת יתרו''' (כתוצאה מזה ששמע השמועה ד"קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"<ref name=":0">ר"פ יתרו ובפרש"י.</ref> שבפרשת בשלח) "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים וגו'"{{הערה|שם, יא.</ref>, שהיתה ההכנה למתן־תורה{{הערה|כדאיתא בזהר (ח"ב סז, ב. סח, א) "כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא" (וראה אוה"ת ר"פ יתרו. סה"מ עטר"ת ע' רצא ואילך. סה"מ תש"ט ס"ע 56 (הב') ואילך. לקו"ש חי"א ע' 74 ואילך. ועוד).</ref>.
ופרשת יתרו – שנוסף על היותה הפרשה דמתן־תורה, מדובר בתחילתה (ועל שם זה נקראת הפרשה כולה) אודות '''הודאת יתרו''' (כתוצאה מזה ששמע השמועה ד"קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"{{הערה|שם=:0|ר"פ יתרו ובפרש"י.</ref> שבפרשת בשלח) "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים וגו'"{{הערה|שם, יא.</ref>, שהיתה ההכנה למתן־תורה{{הערה|כדאיתא בזהר (ח"ב סז, ב. סח, א) "כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא" (וראה אוה"ת ר"פ יתרו. סה"מ עטר"ת ע' רצא ואילך. סה"מ תש"ט ס"ע 56 (הב') ואילך. לקו"ש חי"א ע' 74 ואילך. ועוד).</ref>.


ויש לומר, שבפרטי הענינים שבפרשיות בשלח ויתרו ע"ד ההכנה למתן־תורה נכללת גם (וג"כ עיקר) ההכנה '''להשלימות''' דמתן־תורה שתהי' '''לעתיד לבוא''' ("תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref>) – כמרומז:
ויש לומר, שבפרטי הענינים שבפרשיות בשלח ויתרו ע"ד ההכנה למתן־תורה נכללת גם (וג"כ עיקר) ההכנה '''להשלימות''' דמתן־תורה שתהי' '''לעתיד לבוא''' ("תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref>) – כמרומז:
שורה 36: שורה 36:
'''****) וי"ל באופן אחר קצת (ובפרט בהקריאה דפרשת בשלח שמקדימים זכר בסגול לזכר בצירי) – שזכר בסגול (ג' נקודות) קאי על פרטי הדרגות דהמשכן, בית ראשון ובית שני, וזכר בצירי קאי על ב' האופנים הכלליים בהמקדש, מקדש שקיומו במשך זמן ואח"כ חרב, ומקדש נצחי (שיבנה בשתי ידים).'''</ref>;
'''****) וי"ל באופן אחר קצת (ובפרט בהקריאה דפרשת בשלח שמקדימים זכר בסגול לזכר בצירי) – שזכר בסגול (ג' נקודות) קאי על פרטי הדרגות דהמשכן, בית ראשון ובית שני, וזכר בצירי קאי על ב' האופנים הכלליים בהמקדש, מקדש שקיומו במשך זמן ואח"כ חרב, ומקדש נצחי (שיבנה בשתי ידים).'''</ref>;


ובפרשת יתרו – כמבואר בדרושי חסידות<ref name=":1">סה"מ עטר"ת ותש"ט שבהע' 22.</ref> ש"יתרו", ע"ש ש"יתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה"<ref name=":0" />, רומז על ההוספה (יתר) בתורה לעתיד לבוא ("תורה חדשה מאתי תצא") באופן של ראי' (תחזה{{הערה|והטעם שנאמר "תחזה" בלשון תרגום (אף שלעתיד לבוא תהי' ראי' ממש) – "לפי '''שעכשיו''' הוא בבחי' התעלמות ועיקר הגילוי (באופן של ראי') יהי' לעתיד לבוא" (סה"מ עטר"ת ותש"ט שם).</ref>).
ובפרשת יתרו – כמבואר בדרושי חסידות{{הערה|שם=:1|סה"מ עטר"ת ותש"ט שבהע' 22.</ref> ש"יתרו", ע"ש ש"יתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה"<ref name=":0" />, רומז על ההוספה (יתר) בתורה לעתיד לבוא ("תורה חדשה מאתי תצא") באופן של ראי' (תחזה{{הערה|והטעם שנאמר "תחזה" בלשון תרגום (אף שלעתיד לבוא תהי' ראי' ממש) – "לפי '''שעכשיו''' הוא בבחי' התעלמות ועיקר הגילוי (באופן של ראי') יהי' לעתיד לבוא" (סה"מ עטר"ת ותש"ט שם).</ref>).


ולהבין תוכן הענינים דשירת הים ומלחמת עמלק ו(המשכם ב)הודאת יתרו ושייכותם להשלימות דמתן־תורה לעתיד לבוא – יש להקדים ולבאר מ"ש בהתחלת הפרשה "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ("אשר הוא קרוב{{הערה|"כי ממצרים עד ירושלים דרך פלשתים אינו מרחק רב והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה" (ראב"ע ריש פרשתנו).</ref> וטוב לנחותם בדרך ההוא"{{הערה|רמב"ן ריש פרשתנו. – ויש לומר, שגם לפירוש רש"י "כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו הדרך '''למצרים'''", הסיבה שלכאורה הי' צריך לנחותם דרך ארץ פלשתים היא בגלל שזוהי הדרך הישרה והקרובה '''לארץ ישראל'''*, אלא, שרש"י מדייק הלשון "'''כי''' קרוב הוא" (ולא "'''אף''' שקרוב הוא"), שכוונת הכתוב לפרש הטעם על זה ש"'''לא נחם''' אלקים דרך ארץ פלשתים" (ולא הטעם על זה שלכאורה הי' צריך לנחותם דרך ארץ פלשתים), ולכן מפרש שהטעם הוא "כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו הדרך '''למצרים'''".
ולהבין תוכן הענינים דשירת הים ומלחמת עמלק ו(המשכם ב)הודאת יתרו ושייכותם להשלימות דמתן־תורה לעתיד לבוא – יש להקדים ולבאר מ"ש בהתחלת הפרשה "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ("אשר הוא קרוב{{הערה|"כי ממצרים עד ירושלים דרך פלשתים אינו מרחק רב והוא כמו מהלך עשרה ימים בדרך הישרה" (ראב"ע ריש פרשתנו).</ref> וטוב לנחותם בדרך ההוא"{{הערה|רמב"ן ריש פרשתנו. – ויש לומר, שגם לפירוש רש"י "כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו הדרך '''למצרים'''", הסיבה שלכאורה הי' צריך לנחותם דרך ארץ פלשתים היא בגלל שזוהי הדרך הישרה והקרובה '''לארץ ישראל'''*, אלא, שרש"י מדייק הלשון "'''כי''' קרוב הוא" (ולא "'''אף''' שקרוב הוא"), שכוונת הכתוב לפרש הטעם על זה ש"'''לא נחם''' אלקים דרך ארץ פלשתים" (ולא הטעם על זה שלכאורה הי' צריך לנחותם דרך ארץ פלשתים), ולכן מפרש שהטעם הוא "כי קרוב הוא ונוח לשוב באותו הדרך '''למצרים'''".