שיחת משפטים תשנ"ב (א) - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

לכל לראש – המאורע שאירע בערב שבת זה{{הערה|ששייך ליום השבת, כמארז"ל (ע"ז ג, סע"א) "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". וראה לקמן הערה 23.}}, שבו התאספו והתכנסו יחדיו ראשי מדינות גדולות וחשובות בעולם, ובראשם נשיאי שתי המעצמות הגדולות, והחליטו והכריזו על תקופה חדשה ביחסי מדינות העולם – ביטול מצב של מלחמות בין מדינות העולם, שיתבטא גם בצמצום וביטול כלי נשק, ועד לשלום ואחדות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית בין מדינות העולם לטובת האנושות כולה.

ויש להתבונן בהלימוד וההוראה ממאורע זה, וגם בפרטי הענינים דהמאורע – מקומו וזמנו, כולל שייכותו לתוכנו של הזמן '''בתורה'''{{הערה|כיון שהתחלת כל הענינים הוא '''בתורה''', כמארז"ל (זח"ב קסא, ריש ע"ב) "קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש אשתדל באורייתא ומקיים עלמא", ובפרט בחלק התורה השייך במיוחד לזמן זה, פרשת השבוע.}}, בפרשת השבוע{{הערה|כתורת רבינו הזקן שצריכים "לחיות עם הזמן", כלומר, לחיות עם תוכנו של הזמן בתורה, בפרשת השבוע ("היום יום" ב' חשון. ובכ"מ).}}, כדלקמן.

ב. הלימוד וההוראה ממאורע זה הוא בענין כללי ועיקרי בעבודתם של בנ"י ("מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|תניא רפל"ז.}}) – "'''להביא לימות המשיח'''"{{הערה|ל' חז"ל – במשנה ספ"ק דברכות.}}:

וכיון שבימים אלו מחליטים ומכריזים ראשי מדינות בעולם ע"ד צמצום וביטול כלי נשק וההוספה בהענינים הדרושים לקיום כלכלת המדינה והעולם כולו – תוכן היעוד "'''וכתתו חרבותם לאתים'''", שבירת כלי המלחמה לעשות מהם כלים לעבודת האדמה, "ארץ{{הערה|איוב כח, ה.}} ממנה יצא לחם"{{הערה|ולא רק "לחם" '''המוכרח''' לקיומו של האדם, אלא גם ענינים של '''תענוג''', כפירות האילן – כמודגש בהמשך הכתוב "וחניתותיהם למזמרות", "הכלים שזומרים בהם '''הגפנים ושאר אילנות'''" (פי' הרד"ק).

ליתר ביאור:

כיון שנמצאים ב"זמן השיא" ("די העכסטע צייט") של ביאת משיח צדקנו, "הנה זה (מלך המשיח) בא"{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.}}, רואים כבר (מעין ו)התחלת '''פעולתו של מלך המשיח על העמים''', "ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וגו'" – עי"ז שהקב"ה נותן בלב המלכים דאוה"ע ("לב מלכים ושרים ביד ה'"{{הערה|לשון הרגיל – ע"פ משלי כא, א. וראה לקו"ש חי"ג ע' 285 הערה 1 ובשוה"ג. וש"נ.}}) להחליט ולהכריז יחדיו ע"ד המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאתים".

ג. ויש להוסיף, ששייכותו של המאורע להתחלת פעולתו של משיח צדקנו מודגשת גם '''בפרטי''' המאורע – '''המקום והזמן''' שבהם היתה החלטת והכרזת ראשי המדינות על המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאתים":

והענין בזה:

ובתקופה האחרונה (החל משנת '''נסים''', והמשכה בשנת "'''נפלאות''' אראנו" ו"'''נפלאות''' בכל") הגיעה פעולה זו לשיא – בפריצת גבולותי' של המדינה ההיא שבשעתה חרתה על דגלה והכריזה מלחמה בהפצת התורה והיהדות ועד למלחמה באמונה בבורא עולם ומנהיגו (כולל גם המאסר דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ולאח"ז וכתוצאה מזה יציאתו מגבולות המדינה ההיא), ואעפ"כ, נמשכה גם שם הפעילות דשלוחי נשיא דורנו בהפצת התורה והיהדות בחשאי ובמס"נ ממש, עד לתקופה האחרונה שנתבטלה גזירת המלכות ונתאפשר המשך הפעילות דהפצת התורה והיהדות ביתר שאת וביתר עוז, בגלוי ובפירסום, ועד לנפילתו של המשטר הקודם, והקמתו של משטר חדש שהכריז לצדק וליושר ולשלום, על יסוד האמונה בבורא העולם ומנהיגו.

ובהמשך לזה התקיימה בערב שבת זה הפגישה בין מנהיגה החדש של המדינה ההיא למנהיגה של מדינה זו{{הערה|ופגישתם נמשכת (וביתר שאת וביתר עוז) גם ביום השבת זה.}}, בהשתתפותם של עוד כמה מנהיגי מדינות גדולות בעולם, שבה נתקבלה ההחלטה וההכרזה שתוכנה "וכתתו חרבותם לאתים".

'''*) ועד שפסוק זה מתנוסס על גבי כותל הבנין (וראה לקמן הערה 55).'''}}.

א) מצד ימי השבוע – ערב שבת{{הערה|נוסף לכך שכללות הזמן דאלף הששי הוא בדוגמת ערב שבת (ראה רמב"ן ובחיי בראשית ב, ג).}}, ערב '''והכנה''' ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}}, שבו "משבית מזיקין (כולל גם כלי נשק) מן העולם"{{הערה|תו"כ בחוקותי כו, ו. וראה לקו"ש ח"ז ע' 188 ואילך.}}, ויתירה מזה, כיון ש"מוסיפין מחול על הקודש, משל לזאב שהוא טורף '''מלפניו''' ומלאחריו"{{הערה|מכילתא יתרו כ, ח. וראה לקו"ש חט"ז ע' 231 ואילך.}} (שטורף זמן של חול לזמן קדושת השבת), נעשה כבר '''בערב שבת''' המעמד ומצב ד"יום שכולו שבת", "משבית מזיקין מן העולם".

ומודגש יותר בחיבור שניהם יחדיו – שיום כ"ו בחודש חל ביום הששי בשבוע, שהוא בדוגמת יום ששי דמעשה בראשית, יום ברוא אדה"ר, עיקר ותכלית הבריאה כולה, ועל ידי (ולאחרי{{הערה|אף שבששת ימי בראשית נבראו תחילה כל שאר הנבראים ולאח"ז נברא האדם – כי, '''בפעם הראשונה''' יש טעם מיוחד שבריאת האדם תהי' לאחרי כל הנבראים (עם היותו עיקר תכלית הבריאה) – "כדי שיכנס לסעודה מיד", "שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ" (סנהדרין לח, א ובפרש"י), אבל '''חידוש''' הבריאה יכול (ובמילא צריך) להיות כסדר מעלתם, שהאדם '''קודם''' לכל שאר הנבראים.}}) חידוש התהוותו (בכל יום ששי) נעשה חידוש התהוות הבריאה כולה{{הערה|ולכן נקבע ראש השנה – "תחלת מעשיך" דכל הבריאה כולה – בא' בתשרי, יום ברוא אדה"ר (ולא בכ"ה באלול שבו נברא העולם).}}, ובפרט כשיום הששי בשבוע חל ביום כ"ו בחודש, הגימטריא דשם הוי', מלשון מהוה, מודגש עוד יותר חידוש התהוות הבריאה כולה.

ותכלית השלימות בזה תהי' בימות המשיח – ש"לא יהי' עסק כל העולם (גם אומות העולם) אלא לדעת את ה' בלבד . . שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'"{{הערה|שם ספי"ב.}}, היינו, ש"דעה את ה'" (ידיעת מעשה מרכבה וכיו"ב, עיקר ענינו של "סיני"{{הערה|ראה ב"ר פ"ג, ב. וש"נ. לקו"ש ח"א ס"ע 149 ואילך.}}) נמשכת וחודרת בשכל האדם.

ו. ומזה מובן גם בנוגע למאורע הנ"ל – החלטת והכרזת מנהיגי אוה"ע ע"ד המעמד ומצב ד"וכתתו חרבותם לאתים" – בערב שבת פרשת משפטים:

ואעפ"כ, במשך כל הדורות התנהלו ריבוי מלחמות בין אומות העולם שגרמו הרס וחורבן בעולם – '''בניגוד''' להמתחייב בשכל האנושי!

פרטי הדינים שבפרשת משפטים בהענינים שבין אדם לחבירו נתבארו בתושבע"פ בסדר נזיקין, ש"כולה נזיקין חדא מסכתא היא"{{הערה|ב"ק קב, סע"א.}}, ו"חלק המסכת הראשונה לשלשה חלקים, והתחיל בבבא קמא וענינה לדבר על נזיקין כגון שור ובור והבער ודין החובל, ואין השופט רשאי להקדים דבר קודם שיסיר ההיזק מבני אדם ומפני זה הקדים אותה בראשונה על שאר הדינין, ואח"כ בבא מציעא וענינה לדבר על הטענות והפקדונות ושכירות ודין השואל והשכיר . . כמו שעשה הכתוב (בפרשת משפטים) שאחר דיני שור ובור והבער, וכי ינצו אנשים, דיבר על ארבעה שומרים, ואח"כ בבא בתרא, וענינו לדבר בחלוקת הקרקעות והדינין בענין הדירות המשותפות . . וסידר החלק הזה באחרונה בשביל שכולו קבלה ודברי סברות ולא התבאר מן התורה"{{הערה|הקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש (ד"ה והחלק הששי).}}.

'''*) ובניצוצי זוהר שם: "הגר"א בביאורו לתקו"ז עשיראה (קמ"ז סע"א) כ' להגי' תנינא טלית דאשתכח ורזא דאבידה, תליתאה שותפין כו' על שלמה על כל אבדה כו' דא בבא מציעא", ומסיק ש"בבא תליתאי", "שותפין", נרמז בסיום הפסוק "עד האלקים יבוא דבר שניהם". ולכאורה דוחק גדול להגי' בדברי הזהר – ובשתים,''' שינוי '''הסדר שבזהר (ושינוי כפול: הן בהתחלת הענין והן בסיומו),''' והוספת '''סיום הפסוק שלא נזכר בזהר שלפנינו – בגלל קושיא זו (ובפרט שקושיא זו יש לתרצה ע"פ ביאור אאמו"ר שבפנים ההערה).'''}}, היינו, שג' הבבות דנזיקין מרומזים בפסוק "על כל דבר פשע וגו'" שבפרשת משפטים.

"נזיקין" – רומז על כללות זמן הגלות (ונחלק לשלש בבות, כנגד שלש גלויות הכלליות{{הערה|גלות מצרים, הגלות שלאחרי חורבן בית ראשון, והגלות שלאחרי חורבן בית שני.}}), כשישנם בעולם ענינים בלתי־רצויים ("נזיקין"), החל מ"ארבעה אבות נזיקין" ב"בבא קמא" דהגלות, ועד"ז עניני מריבה ומחלוקת ("זה אומר אני מצאתי' וזה אומר אני מצאתי' . . יחלוקו") ב"בבא מציעא" דהגלות, ועד ל"בבא '''בתרא'''" (סיום וגמר) דהגלות – שהתחלתה ב"השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר", שמרצון הטוב, ללא הכרח ("טעמא דרצו הא לא רצו אין מחייבין"{{הערה|ב, ריש ע"ב.}}), מתדברים ביניהם ע"ד מניעת היזק ראי' איש מרעהו; וסיומה ב"הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות . . בתורה"{{הערה|קעה, ב – במשנה.}}, התגברות חכמת התורה ("סיני"{{הערה|כולל ובמיוחד התגברות גילוי והפצת פנימיות התורה באופן של הבנה והשגה בתורת חסידות חב"ד – כמרומז גם בס"פ משפטים: "ויחזו את האלקים וגו'", כנ"ל ס"ה.}}) באופן שחודרת גם בגדרי העולם ("דיני ממונות", "משפטים"), שעי"ז בטלה ונשללת האפשרות לענינים בלתי־רצויים ("נזיקין") – בסיום וגמר הגלות, שאז מתחילה הגאולה האמיתית והשלימה (גאולה השלישית והמשולשת שמהפכת שלש הגלויות, ועד"ז ביהמ"ק השלישי והמשולש שכולל המשכן, בית ראשון ובית שני, ומהפך חורבנם לבנין ומשוכלל).

'''*) נוסף לכך ש"עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה" (שם).'''

ולכל לראש – בהענין המודגש בפרשת משפטים:

'''*) להעיר מהשקו"ט בחיוב בני נח בצדקה (ראה לקו"ש ח"ה ע' 157 ואילך.''' וש"נ'''). ולהעיר גם מהסוגיא בבבא בתרא (יו"ד, ב) בפירוש הפסוק "וחסד לאומים חטאת", שסיומה וחותמה בפירושו של ריב"ז: "כשם שהחטאת מכפרת על ישראל כך צדקה מכפרת על אומות העולם".'''}}, כמפורש בפרשתנו{{הערה|כב, כד.}} "אם כסף תלוה את עמי את העני"{{הערה|להעיר מהשייכות לשיעורי הרמב"ם דערב שבת ויום השבת – הלכות '''מתנות עניים'''. ולהעיר גם מסיום וחותם שיעור תניא דיום הש"ק ב"עבודת '''הצדקה'''".}}, "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה"{{הערה|סוכה מט, ב.}}, וכמבואר גם בהסוגיא בבבא בתרא{{הערה|ח, א ואילך.}} ("פירושה" של פרשת משפטים בתושבע"פ) פרטי הענינים דמצות צדקה, ומהעיקר, "גדולה{{הערה|יו"ד, א.}} צדקה '''שמקרבת את הגאולה''', שנאמר{{הערה|ישעי' נו, א.}} כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות"{{הערה|ויומתק יותר – שמאמר הזהר שג' הבבות מרומזים בפסוק "על כל דבר פשע וגו'" (כנ"ל ס"ח), מיוסד על הפסוק "שמרו משפט ועשו צדקה". וראה לקוטי לוי"צ לזהר שם (ע' תד) – ביאור "השייכות דכל זה להפסוק שמרו משפט ועשו צדקה".}}.

נוסף על המעלה המיוחדת של חודש שבט, חודש האחד עשר{{הערה|וכן המעלה המיוחדת של כללות השנה – הי' תהא שנת נפלאות בכל, "'''בכל מכל כל'''", כמארז"ל '''בבבא בתרא''' (טז, סע"ב ואילך) שקאי על האבות ש"הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין העוה"ב".}}, באים זה־עתה מיום '''כ"ה''' בחודש{{הערה|ולפניו – יום כ"ד (שבהתחלתו היתה הכרזת נשיא מדינה זו), שסימנו "ושמתי '''כדכד'''" (ראה לעיל ס"ח).}}, שסימנו "'''כה''' תברכו את בני ישראל"{{הערה|נשא ו, כג.}} – ברכת כהנים, "לברך{{הערה|נוסח הברכה לפני נשיאת כפים (סוטה לט, א).}} את עמו ישראל '''באהבה'''" דוקא{{הערה|ראה שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח סי"ט (ע"פ זח"ג קמז, ב).}}, ועד"ז בנוגע לברכת כהנים שמברך כאו"א מישראל ("ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"{{הערה|יתרו יט, ו.}}) בהתחלת כל יום (לאחרי ברכת התורה) שצריכה להאמר מתוך רגש של אהבת ישראל, וכמודגש גם בכך שבהמשך לזה (ועוד קודם התפלה) אומר כאו"א מישראל "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך"{{הערה|שער הכוונות בתחלתו. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 374 וש"נ.}} (כמ"ש רבינו הזקן בסידור{{הערה|ולהעיר, שנדפס (מלכתחילה) בכתב רש"י שדומה במקצת לכתב אוה"ע שהוא '''למטה''' מכתב מרובע שדומה לכתב אשורי, להדגיש השייכות גם לאלה שנמצאים '''בדרגא נמוכה''' שאינם שייכים עדיין לכתב אשורי (ע"ד ובדוגמת התרגום ללשונות דאוה"ע שלמטה מלשון הקודש). ואעפ"כ, בשנים האחרונות נדפס מחדש בכתב מרובע, כשאר עניני תורה שמשתדלים להדפיסם באותיות מרובעות דוקא, כדי להקל על הקוראים ולומדים שיהי' ערוך לפניהם (ראה גם ס' השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 431).}} השוה לכל נפש){{הערה|וכמבואר בפרטיות בתניא פרק "לב" ש"אף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם בריות בעלמא ("אוהב את הבריות") צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה", ועד שגם אלו ש"מצוה לשנאותם, מצוה לאהבם ג"כ, ושתיהן הן אמת, שנאה מצד הרע שבהם ואהבה מצד בחי' הטוב הגנוז שבהם כו'".}}. ועוד ועיקר – שברכת כהנים כוללת כל הברכות בתכלית השלימות (הן המעלה דברכה והן המעלה דתפלה{{הערה|ראה ד"ה כה תברכו תרכ"ו. לקו"ש ח"י ע' 38. וש"נ.}}), ובפרט הברכה הכי עיקרית – ברכת הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

ולאח"ז יום '''ז"ך''' בחודש (יום הש"ק) – "שמן זית '''זך''' גו' להעלות נר תמיד"{{הערה|ר"פ תצוה.}} ב"מנורת זהב טהור גו' מקשה אחת"{{הערה|תרומה כה, לא־לו.}}, שרומז על אחדותם של שבעת הסוגים דנש"י{{הערה|ובכללות יותר – "עד ירכה עד פרחה" (בהעלותך ח, ד), "ירכה אלו הם מדרגות התחתונות ופרחה הם בחי' עליונות" ([[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לג, ג).}} שנמשלו לשבעת קני המנורה{{הערה|[[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת שם]] כט, ג ואילך. ובכ"מ.}}.

מלשון המשנה{{הערה|מגילה שם.}} "אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים", משמע, שבשאר הענינים (ובנדו"ד, שייכותו להגאולה) שוים הם, ויתירה מזה, כיון שנקרא "אדר (ויתירה מזה) '''ראשון'''", מסתבר לומר שהוא "ראשון" גם במעלה וחשיבות, כמודגש בנוגע לשבעה באדר – שקשור עם ביטול גזירת המן, ש"נפל פור בחודש אדר . . ולא הי' יודע . . (ש)בשבעה באדר נולד" (משה){{הערה|שם יג, ב.}} – שעיקר ענינו באדר ראשון{{הערה|מג"א או"ח סתק"פ סק"ח. וראה לקו"ש חט"ז ע' 342. וש"נ.}}, ועד"ז מצינו בכמה ענינים שאדר סתם קאי על אדר ראשון{{הערה|ראה טואו"ח סתכ"ח. רמ"א שם סתכ"ז. טושו"ע חו"מ סמ"ג סכ"ח.}}.

'''*) דכיון שבשנה זו התקופה היא בד' ניסן (כמצוין בלוח) – לתקופת שמואל, ולתקופת ר' אדא – שבה מתחשבים בעיבור שנים – קרוב לשבועיים לפנ"ז, הרי, אם לא יעברו השנה תהי' התקופה לאחרי ט"ז ניסן.'''}} (ויש להאריך בכל זה, ואכ"מ).

ובודאי שאין צורך להמתין עד חודש ניסן, וגם לא עד חודש אדר הסמוך לניסן, וגם לא עד חודש אדר הסמוך לשבט, כיון שמשיח צדקנו בא בשבת מברכים חודש אדר ראשון, בסיומו של חודש שבט, ז"ך שבט, ובפרט ביום השבת לאחר חצות, בזמן המנחה וסעודה שלישית, שקשור עם גאולה השלישית וביהמ"ק השלישי.