שיחת וארא תשנ"ב (ב) - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ויש לומר{{הערה|ראה עץ יוסף שם.}}, שבהזכירו כל הברייתא (עד סיומה) היתה כוונת ר' חייא{{הערה|גם '''לפני''' תשובתו של רבי "אנא אתורה ומצות קא בכינא".}} להחליש (ולבטל) הסימן רע שבבכייתו של רבי (ש"מצאו בוכה"){{הערה|לפי סברתו של ר' חייא '''שחשש''' שזוהי שעת פטירתו, שלכן אמר לו "מפני מה אתה בוכה והתניא מת כו'", אף שלפי האמת לא היתה אז שעת פטירתו (שעל זה מדובר בהתחלת הסוגיא (קג, א): "בשעת פטירתו של רבי אמר כו'", ואז לא הי' בוכה)*.{{ש}}'''*) ראה גם הגהות יעב"ץ לברכות שם ("כשחלה ריב"ז כו' התחיל לבכות וכו' בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים כו' והכינו כסא כו'") – ש"אז (בשעת פטירתו)''' לא הי' בוכה'''". ומ"ש באדר"נ (שם, א) "'''בשעת פטירתו '''של ריב"ז הי' מגבי' קולו ובוכה" – י"ל שאין זה בשעת פטירתו ממש, אלא''' סמוך '''לפטירתו, שהרי''' לאח"ז '''"הוא הי' אומר פנו הבית מפני הטומאה והכינו כסא לחזקי' מלך יהודה" (כהסיום גם באדר"נ), שתוכן אמירה זו שייך לשעת הפטירה ממש (כפשוט), ואז לא הי' בוכה.'''}}, כיון שיש לו גם הסימן יפה '''שבסיום''' הברייתא{{הערה|דלא כבאבות דר"נ (שם, ב) שהסיום הוא ב"מת במוצאי יוה"כ".}}: "מת מחולי מעיים סימן יפה לו מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים"{{הערה|"שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עוונותיהן" (פרש"י שבת קיח, א. וראה מסכת שמחות ספ"ג. ב"ר פס"ב, ב)*, "למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת" (פי' התוס' – שבת שם)**.{{ש}}'''*) ושם: "כל מי שנאמר בו גויעה מת בחולי מעיים".'''{{ש}}'''**) ושם: "פי' בקונטרס למרק עוונותיהם, ור"י אומר כי יש''' במדרש '''למרק כו'", ובעין משפט (על הגליון) מציין לב"ר פס"ב ("החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים . . שהחולי ממרק" (וכ"ה במסכת שמחות שם, ומסיים: כדי שיבואו זכאין לעוה"ב)), כלומר, ש"חולי מעיים" הוא לא "למרק''' עוונותיהם'''", אלא "למרק''' אכילה '''מן המעיים כו'" (ועפ"ז מובן שהמירוק נעשה ע"י חולי מעיים דוקא, משא"כ לפי' רש"י ה"ז שייך לכל ענין של חולי ויסורים). אבל, ההוספה "(להיות נקיים וטהורים)''' כמלאכי השרת'''" אינה בב"ר שם.'''{{ש}}'''וי"ל שהמקור הוא ביומא (ד, ריש ע"ב): "לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתי' שבמעיו (של משה בעלייתו להר)''' לשומו כמלאכי השרת'''" (ומ"ש "כי יש במדרש כו'" – כי ביומא מדובר אודות מירוק אכילה ושתי' ע"י''' העדר '''האכו"ש''' בעליית משה להר''', ובמדרש נתפרש ענין זה בנוגע למיתת צדיקים מחולי מעיים).'''}}, שהרי רבי חש ומת מחולי מעיים{{הערה|ראה בהמשך הסוגיא קד, רע"א ובתוד"ה ומנח. סדה"ד בערכו.}}.

ובטעם הדבר (הצורך בב' סימנים יפים) יש לומר – שגם לאחרי שלילת הסימן רע ד"מת מתוך הבכי" מצד '''כוונתו ומחשבתו''' של רבי "אנא אתורה ומצות קא בכינא", יש צורך לשלול ה(קס"ד ד)"סימן רע" בבכייתו של רבי כפי שנראה '''בחיצוניות ובגלוי''' (שהרי אין אדם יודע מה שבלבו של חבירו{{הערה|פסחים נד, ריש ע"ב.}}) – ע"י הוספת '''עוד''' "סימן יפה" (נוסף על הסימן יפה דחולי מעיים, גם הסימן יפה דמת בערב שבת), '''שני''' סימנים יפים כנגד הקס"ד ד"סימן רע" בבכייתו של רבי.

ו"סימן יפה לו" – כיון שע"י השינה נעשה '''חידוש החיות''', כידוע{{הערה|ב"ר פי"ד, ט. וראה פרדר"א פל"ד.}} שבעת השינה עולה הנשמה למעלה ושואבת חיים ממקור החיים למעלה, ועי"ז ניתוסף ביתר שאת וביתר עוז '''בלימוד התורה'''{{הערה|שלימות הטוב – "אין טוב אלא תורה" (אבות פ"ו מ"ג).}} (נגלה דתורה, ובפרט פנימיות התורה, ובאופן של הבנה והשגה כבתורת חסידות חב"ד) מתוך מנוחת הגוף ומנוחת הנפש, ומתחיל תיכף לאחרי השינה, שהרי החיוב דלימוד התורה הוא בכל רגע שביום, ובפרט בערב שבת ובסמיכות לכניסת השבת, כיון ששבת שייך במיוחד לתורה, כמארז"ל{{הערה|שבת פו, ב. וראה תו"א יתרו ע, ג. ויקהל פח, א ואילך. ובכ"מ.}} "דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל"{{הערה|ולהעיר, שחידוש החיות וההוספה בלימוד התורה לאחרי וע"י השינה הוא בכל לילה (ראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1026. וש"נ), אבל, בערב שבת ה"ז באופן נעלה יותר (בהתאם להעילוי בלימוד התורה ביום השבת)*, ובנוגע לכללות השבוע.{{ש}}'''*) ולכן מודגש יותר גם הצורך "לפנות א"ע מכל עסקי עוה"ז כאילו מת כו'", כנ"ל הערה 47.'''}}.

א) אמרו חז"ל{{הערה|תענית ה, ב.}} "יעקב אבינו{{הערה|להעיר מהשייכות ד"רבי" (שמת בערב שבת, כנ"ל ס"א) ליעקב אבינו – ראה תורת מנחם תפארת לוי יצחק ח"א ס"פ ויחי (ע' רסז). וש"נ.}} לא מת . . מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", שע"י המשך החיים ד"זרעו" (חיים אמיתיים ע"פ תורה, ענינו של יעקב{{הערה|כמ"ש "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל" (תהלים עח, ה).}}) נעשה "אף הוא בחיים", ויתירה מזה, שהענין ד"הוא בחיים" '''לאמיתתו''', בקיום '''נצחי''' (דלא כדבר הנפסק שהוא אופן של "כזב"{{הערה|ע"ד "נהרות המכזבין" שפסולים לקידוש מי חטאת כיון שאינם "מים '''חיים'''" (פרה פ"ח מ"ט).}}), מתגלה בההמשך והנצחיות ד"זרעו בחיים" '''לאחרי פטירתו''', שדוקא אז רואים בגלוי הנצחיות (אמיתיות) ד"הוא בחיים". ונמצא, שע"י המיתה נעשה תוספת וחידוש החיות – התגלות הנצחיות והאמיתיות דהחיים{{הערה|ולהעיר ממאמר הזהר (ח"ג עא, ב) "צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין '''יתיר מבחיוהי'''", "שגם בזה העולם המעשה . . אשתכח יתיר", כיון שלאחר ההסתלקות "יכול כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחי' רוחו שבג"ע הואיל ואינה בתוך כלי ולא בבחי' מקום גשמי" (תניא אגה"ק סי' ז"ך וביאורו) – תוספת וחידוש החיות גם ב"זרעו בחיים", ועי"ז גם ב"הוא בחיים".}}.

כיון '''שבערב שבת''' מודגש שהסתלקות החיות היא לצורך תוספת וחידוש החיות, הרי, זמן המיתה בערב שבת הוא "סימן יפה לו" שהמיתה שלו היא באופן '''שמודגש בגלוי''' (רק) הענין הטוב דתוספת וחידוש החיות, הן ע"י ההוספה דנצחיות ואמיתיות החיים עי"ז ש"זרעו בחיים", והן '''ובעיקר''' ע"י '''תחיית המתים''' בסמיכות זמן להקבורה{{הערה|ובפרט שהענין ד"'''הקיצו ורננו''' שוכני עפר" '''נקל יותר''' אצל אלו שנעשו "שוכני עפר" זה־עתה, שרוח הנפש שורה עדיין על הגוף (כידוע פרטי החילוקים בזה בנוגע לשלשה שבעה ושלושים כו' (ראה סה"מ תרנ"ט ס"ע כ')).}}.

ובהתאם לכך יש להתעכב על הלימוד וההוראה משמו של הנפטר, כולל גם שם המשפחה{{הערה|דאף שהוא שם לע"ז, הרי ידועה הנהגת גדולי ישראל, אדמו"רי פולין, שהיו למדים הוראה בעבודת ה' גם מענינים ושמות בשפת המדינה, ועד"ז מצינו גם אצל נשיאי חב"ד, שאף שעיקר ענינם הוא בלימוד והפצת תורת החסידות, ע"י אמירת מאמרי חסידות, וכן בנגלה דתורה, מ"מ, מזמן לזמן היו מבארים לימוד והוראה מעניני העולם כו'.}}, כדלקמן.

ז. בב' שמותיו – "משה יצחק" – מרומזת לכל לראש ההתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר: "משה" – "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"{{הערה|תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א). וראה ב"ר פנ"ו, ז.}}, משה רבינו שבדורנו, ו"יצחק" – שמו השני של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ע"ש השמחה והשחוק ("כל השומע יצחק לי"{{הערה|וירא כא, ו.}}), שעיקרה ושלימותה בהגאולה העתידה ע"י משיח צדקנו ("גואל ראשון הוא גואל אחרון"{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.}}), כמ"ש{{הערה|תהלים קכו, ב. וראה ברכות לא, א.}} "אז ימלא שחוק פינו", כשיאמרו ליצחק דוקא "כי אתה אבינו"{{הערה|ישעי' סג, טז. וראה שבת פט, ב.}}.

וחיבור שניהם (בשמו של אדם אחד) – מורה על ההוספה בשלימות העבודה (ק"כ שנה) ע"י אריכות ימים (ק"פ שנה), ולא עוד אלא שגם ההוספה נעשית באותו אופן כמו העבודה המוכרחת (ק"כ שנה):

ודג טורף – ע"ד מ"ש{{הערה|שם מט, כז.}} "בנימין{{הערה|להעיר מהשייכות דבנימין ליוסף* (כ"ק מו"ח אדמו"ר) – צדיק עליון וצדיק תחתון (ראה זח"א קנג, ב. תו"א תרומה פ, ד. לקו"ת ראה כה, ד ואילך. לקו"ש חכ"ה ס"ע 821 ואילך. וש"נ).{{ש}}'''*) נוסף לכך שסמך ברכת בנימין ל"איש אשר כברכתו ברך אותם", ש"כללן''' כולם '''בכל הברכות" (שם, כח ובפרש"י. וראה לקו"ש שם הערה 68).'''}} זאב{{הערה|להעיר ממארז"ל (חולין קכז, א) "כל שיש ביבשה יש בים", ובנדו"ד, שדג טורף הוא דוגמת הזאב ביבשה. – ויומתק יותר שדג זה ("העכט") נקרא גם בשם "זאב הים" (ראה קיצושו"ע סמ"ו סמ"ג).}} יטרף", טרף דקדושה{{הערה|ראה אוה"ת ויחי תטז, א ואילך. לקו"ש שם ע' 282. וש"נ.}}, שקאי על כללות העבודה דבירור והעלאת ניצוצות הקדושה שחוטפים מעניני העולם ומעלים אותם לקדושה, כמרומז גם בהגימטריא ד"טרף", רפ"ח בתוספת א', שרומז על רפ"ח ניצוצים{{הערה|ולהעיר, שרפ"ח עם הכולל בגימטריא "טרף" (ראה סה"מ תרס"ג ע' נא. וש"נ).}} שנפלו בשבה"כ דתהו, שבירורם ועלייתם לקדושה היא ע"י המשכת וגילוי האל"ף, אלופו של עולם.

לכל לראש – שגם לאחרי פטירתו צ"ל המשך קיום והרחבת המוסדות (שעסק בהם בשליחותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר), ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז, באופן של תוספת וחידוש החיות – "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (כנ"ל ס"ה), ובפרט ע"י בני ביתו ומשפחתו שיחיו, "זרעו" כפשוטו, "זרעו בחיים", מתוך הוספה בכל עניני חיים, ברוחניות ובגשמיות, נשמה בריאה בגוף בריא, לאורך ימים ושנים טובות, עד מאה ועשרים שנה (כשני חיי משה), ויתירה מזה, עד מאה ושמונים שנה (כשני חיי יצחק).

וכיון שהתחלת כל הענינים היא בתורה, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו' והעמידו תלמידים הרבה"{{הערה|אבות רפ"א.}} – יש להציע ולעורר ("מפקחין על צרכי ציבור בשבת"{{הערה|ראה שבת קנ, א.}}) ע"ד התחלת ההוספה בקיום והרחבת המוסדות הנ"ל ע"י הוצאה־לאור (לקראת ה"שלושים") קובץ חידושי תורה{{הערה|ובפרט שעיקר הענין ד"מת בערב שבת" בעבודת האדם הו"ע השינה באופן שהנשמה שואבת חיים לצורך תוספת וחידוש החיות בלימוד התורה (כנ"ל ס"ד) – כבערב שבת זה, שניתוסף בלימוד התורה, בנגלה דתורה ובפנימיות התורה, ע"פ תורת חסידות חב"ד, בסמיכות ובקשר ובשייכות להמאורע ד"מת בערב שבת", ובפרט בביאור פרטי הענינים שבמארז"ל זה ("מת בערב שבת סימן יפה לו"), כנ"ל בארוכה.}} (כולל – דברי התעוררות בעניני תומ"צ, וגם בשפת המדינה), בהשתתפות תלמידי המוסדות הנ"ל, בני משפחתו, קרוביו וידידיו וכיו"ב, ובקובץ זה יפרסמו גם שמותיהם של התומכים והמסייעים שבודאי יתמכו ויסייעו עוד יותר לקיום והרחבת המוסדות הנ"ל, ש"מצוה לפרסם עושי מצוה"{{הערה|שו"ת הרשב"א ח"א סתקפ"א. וראה מג"א או"ח סקנ"ד סקכ"ג. רמ"א יו"ד סרמ"ט סי"ג.}} – שעי"ז יתוסף עוד יותר בהענין ד"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", באופן של "מזכרת נצח", שעי"ז ממהרים עוד יותר את השלימות האמיתית ד"נצח" (ללא צורך ב"מזכרת נצח"), בחיים נצחיים שלאחרי התחי'.

ועוד ועיקר – שהמאורע ד"מת בערב שבת" מהוה "סימן יפה"{{הערה|ומ"ש "סימן יפה '''לו'''" – אין זה רק בתור איש פרטי, אלא גם בתור חלק מכלל התלמידים והשלוחים דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.}} (אם עדיין יש צורך ב"סימנים") שכבר '''נגמרה ונשלמה''' עבודת השליחות דבירור וזיכוך עניני החול באופן ד"זאב יטרף" ע"י "זרעו של יוסף" (כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) שנמשלו לדגים, והכל מוכן לסעודה{{הערה|להעיר ממארז"ל (סנהדרין לח, א) "אדם נברא בערב שבת . . כדי שיכנס לסעודה מיד" ("שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ" – פרש"י).}}, הסעודה דלעתיד לבוא ("ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"), שבה תהי' תכלית השלימות דאכילת הדגים{{הערה|להעיר גם מהשייכות דדגים לה"סימנים" דימות המשיח – כמארז"ל (סנהדרין צח, א) "אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא" (ובחדא"ג מהרש"א: "לפי שכבר גלו כל הדגים מא"י לח"ל כדאיתא במדרשות (פתיחתא דאיכ"ר בסופה), אמר בעת הגאולה שיהי' מפלה למצרים יבקשו שם דג לחולה ולא ימצא שם לפי שיחזרו הדגים לא"י").}} (לאחרי שלימות ההכנה בערב שבת) – "מבשרו{{הערה|ב"ב עה, א.}} של '''לויתן'''"{{הערה|להעיר ממ"ש (תהלים קד, כו) "לויתן זה יצרת לשחק בו" – שהו"ע השחוק והתענוג למעלה מכללות העבודה דבירור העולם (ראה תו"א תולדות יז, ד. לקו"ת נשא כב, א. יהל אור עה"פ (ס"ע תה ואילך)), שזהו תוכן הענין ד"זאב יטרף".}}, וכן שור הבר{{הערה|לאחרי ש"'''לויתן''' נותץ בסנפיריו ונוחרו" (ויק"ר פי"ג, ג) – ששחיטה זו תהי' מותרת לעתיד לבוא* כיון ש"חידוש תורה מאתי תצא" (ויק"ר שם. וראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 566 ואילך).{{ש}}'''*) להעיר מהשקו"ט בנוגע ללויתן אם הוא דג טהור גם בזמן הזה או שיטהר לעתיד לבוא (ראה חולין סז, ב ובחדא"ג מהרש"א. ירושלמי שבת ספ"ט ובשירי קרבן שם. ויק"ר ספכ"ב).'''}} ויין המשומר.