שיחת וארא תשנ"ב (ב) - מוגה
חלק משיחות ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט ה'תשנ"ב
– בקשר לפטירת הרה"ח וכו' ר' משה יצחק ע"ה העכט* בערב שבת –
א. בסוף מסכת כתובות[1] שנינו "מת בערב שבת סימן יפה לו" ("שיכנס למנוחה מיד"[2]).
והתחלת הענין: "כשחלה רבי נכנס ר' חייא אצלו[3] ומצאו בוכה, אמר לו רבי מפני מה אתה בוכה, והתניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו מתוך הבכי סימן רע לו, פניו למעלה כו', פניו כלפי העם כו', פניו צהובין כו' מת בערב שבת סימן יפה לו וכו', מת מחולי מעיים סימן יפה לו מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים, א"ל אנא אתורה ומצות קא בכינא"[4].
וצריך להבין: למה לו לר' חייא להביא הברייתא בשלימות ללא צורך, דהא מרישא דברייתא, מת מתוך הבכי סימן רע לו, די לו לשלול בכייתו של רבי[5]?
ויש לומר[6], שבהזכירו כל הברייתא (עד סיומה) היתה כוונת ר' חייא[7] להחליש (ולבטל) הסימן רע שבבכייתו של רבי (ש"מצאו בוכה")[8], כיון שיש לו גם הסימן יפה שבסיום הברייתא[9]: "מת מחולי מעיים סימן יפה לו מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים"[10], שהרי רבי חש ומת מחולי מעיים[11].
ויש להוסיף ולבאר גם שייכותה של הבבא "מת בערב שבת סימן יפה לו" – כיון שרבי עצמו מת בערב שבת[12], היינו, שנוסף על הסימן יפה דמת מחולי מעיים, הי' אצל רבי גם ה"סימן יפה" ד"מת בערב שבת".
ובטעם הדבר (הצורך בב' סימנים יפים) יש לומר – שגם לאחרי שלילת הסימן רע ד"מת מתוך הבכי" מצד כוונתו ומחשבתו של רבי "אנא אתורה ומצות קא בכינא", יש צורך לשלול ה(קס"ד ד)"סימן רע" בבכייתו של רבי כפי שנראה בחיצוניות ובגלוי (שהרי אין אדם יודע מה שבלבו של חבירו[13]) – ע"י הוספת עוד "סימן יפה" (נוסף על הסימן יפה דחולי מעיים, גם הסימן יפה דמת בערב שבת), שני סימנים יפים כנגד הקס"ד ד"סימן רע" בבכייתו של רבי.
ב. וצריך ביאור בגוף הענין:
הוספת הסימן יפה דמת בערב שבת שוללת רק ה"סימן רע" ד"מת מתוך הבכי", אבל (לכאורה) אינה מבטלת (ומתקנת) הסיבה לבכייתו של רבי, "אתורה ומצות קא בכינא", ביטול התומ"צ לאחרי המיתה, שבנוגע לענין זה אין חילוק (לכאורה) אם המיתה היא בערב שבת או בשאר ימי השבוע?!
וכמודגש בדברי הגמרא[14] אודות מיתת דוד המלך שביקש למות בערב שבת (דיש לומר שהי' חפץ גם בהמעלה ד"מת בערב שבת"[15]), ואמר לו הקב"ה "כי טוב יום בחצריך מאלף[16], טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח", היינו, שמעלת העסק בתומ"צ אפילו יום אחד בלבד גוברת על המעלה ד"מת בערב שבת".
ועוד ועיקר:
איך שייך לומר באמיתיות (בתורת־אמת) "מת בערב שבת סימן יפה לו" (ועד"ז בשאר אופני מיתה שעליהם נאמר "סימן יפה לו") – "סימן יפה" ביחס למאורע של מיתה, היפך החיים, והיפך הטוב בתכלית ע"פ התורה, תורת חיים, "חיינו ואורך ימינו"[17], וכמ"ש[18] "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", "ולא שימות בהם", שלכן פיקוח־נפש דוחה כל התורה כולה[19], כיון שהשלימות ע"פ רצונו של הקב"ה בתורתו[20] היא בחיי הנשמה בגוף דוקא?!
ויש לומר נקודת הביאור בזה – שה"סימן יפה" ד"מת בערב שבת" מורה ומדגיש תיקון הענין הבלתי־רצוי שבכללות ענין המיתה, ובמילא מתבטלת (ומתתקנת) גם סיבת בכייתו של רבי על ביטול התומ"צ, כדלקמן.
ג. ויובן בהקדים ביאור התחלת ושורש הענין ד"מת בערב שבת סימן יפה לו" – כפי שהי' בערב שבת הראשון:
בערב שבת הראשון, יום הששי לבריאת העולם, יום ברוא אדה"ר, הי' מעין ודוגמת ענין המיתה[21] – "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן"[22], ש"שינה" היא "אחד[23] מששים למיתה"[24].
ואף שתרדמה ושינה הו"ע בלתי־רצוי לכאורה, סילוק החיות ("אחד מששים למיתה"), ה"ז "סימן (שגורם[25] ומביא דבר) יפה", כיון שעי"ז נעשה תוספת חיות ועד להוספה שהיא באין־ערוך[26] – כהמשך הכתוב[27] "ויקח אחת מצלעותיו גו' ויבן גו' את הצלע גו' לאשה", "זכר ונקבה ברא אותם"[28], "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם גו'"[29], "ויברך אותם גו' פרו ורבו ומלאו את הארץ גו'"[30], המשכת וגילוי כח האין־סוף להוליד בנים ובני בנים עד סוף כל הדורות[31] – שמלבד החיות של האדם שהיא בהגבלה[32], ניתוספה חיות בלתי מוגבלת (תוספת חיות באין־ערוך) בהמשך החיות דזרעו וזרע זרעו עד אין־סוף.
ודוגמתו בכל ראש השנה, שנקבע באחד בתשרי, יום ששי למעשה בראשית (כי בכ"ה באלול נברא העולם)[33]:
מבואר בספרי קבלה[34] שבכל ר"ה ישנו דוגמת הענין ד"ויפל גו' תרדמה גו' ויישן ויקח אחת מצלעותיו גו' ויבן את הצלע גו' לאשה" – כיון שז"א ומלכות (איש ואשה) חוזרין לעמוד בבחינת אחור באחור, כמו בתחילת הבריאה "שנבראו שני פרצופים"[35], "זכר מלפניו ונקבה מאחור"[36], וכדי שיחזרו להיות בבחינת פנים בפנים, צ"ל ענין הנסירה, כמו "ויקח אחת מצלעותיו וגו'", "שנבראו שני פרצופים בריאה ראשונה ואחר כך חלקן"שגיאת ציטוט: חסר תג </ref> סוגר בשביל תג <ref>, ודוגמתו ב"זרעו של יוסף", כולל ובמיוחד זרעו (תלמידיו ושלוחיו) של יוסף שבדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שנאמר בהם[89] "וידגו לרוב בקרב הארץ"{{הערה|.
ודג טורף – ע"ד מ"ש[90] "בנימין[91] זאב[92] יטרף", טרף דקדושה[93], שקאי על כללות העבודה דבירור והעלאת ניצוצות הקדושה שחוטפים מעניני העולם ומעלים אותם לקדושה, כמרומז גם בהגימטריא ד"טרף", רפ"ח בתוספת א', שרומז על רפ"ח ניצוצים[94] שנפלו בשבה"כ דתהו, שבירורם ועלייתם לקדושה היא ע"י המשכת וגילוי האל"ף, אלופו של עולם.
ויש להוסיף בביאור הקשר והשייכות לערב שבת, זמן הכנת הדגים ליום השבת[95] ("מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"[96]) – ע"פ מארז"ל[97] "זכור מלפניו ושמור מלאחריו, מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש, משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומלאחריו" – שבזה מרומז הסךהכל (גמר ושלימות) של כללות העבודה (טירחא) דששת ימי המעשה בבירור והעלאת עניני החול שבעולם, שגם הם עולים ונכללים בקדושת יום השבת (הוספה מחול על הקודש), ולכן, הכנת הדגים (העבודה דזאב טורף) היא בערב שבת, ואכילתם ביום השבת (זמן המנוחה שלאחרי העבודה דזאב טורף).
ועפ"ז יש להוסיף בביאור ה"סימן יפה" ד"מת בערב שבת" – שמורה על גמר ושלימות העבודה בבירור עניני העולם ("זאב יטרף")[98], ולכן "נכנס למנוחה מיד".
ט. והלימוד וההוראה ממאורע הנ"ל – "החי יתן אל לבו":
לכל לראש – שגם לאחרי פטירתו צ"ל המשך קיום והרחבת המוסדות (שעסק בהם בשליחותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר), ואדרבה, ביתר שאת וביתר עוז, באופן של תוספת וחידוש החיות – "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (כנ"ל ס"ה), ובפרט ע"י בני ביתו ומשפחתו שיחיו, "זרעו" כפשוטו, "זרעו בחיים", מתוך הוספה בכל עניני חיים, ברוחניות ובגשמיות, נשמה בריאה בגוף בריא, לאורך ימים ושנים טובות, עד מאה ועשרים שנה (כשני חיי משה), ויתירה מזה, עד מאה ושמונים שנה (כשני חיי יצחק).
וכיון שהתחלת כל הענינים היא בתורה, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו' והעמידו תלמידים הרבה"[99] – יש להציע ולעורר ("מפקחין על צרכי ציבור בשבת"[100]) ע"ד התחלת ההוספה בקיום והרחבת המוסדות הנ"ל ע"י הוצאה־לאור (לקראת ה"שלושים") קובץ חידושי תורה[101] (כולל – דברי התעוררות בעניני תומ"צ, וגם בשפת המדינה), בהשתתפות תלמידי המוסדות הנ"ל, בני משפחתו, קרוביו וידידיו וכיו"ב, ובקובץ זה יפרסמו גם שמותיהם של התומכים והמסייעים שבודאי יתמכו ויסייעו עוד יותר לקיום והרחבת המוסדות הנ"ל, ש"מצוה לפרסם עושי מצוה"[102] – שעי"ז יתוסף עוד יותר בהענין ד"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", באופן של "מזכרת נצח", שעי"ז ממהרים עוד יותר את השלימות האמיתית ד"נצח" (ללא צורך ב"מזכרת נצח"), בחיים נצחיים שלאחרי התחי'.
ועוד ועיקר – שהמאורע ד"מת בערב שבת" מהוה "סימן יפה"[103] (אם עדיין יש צורך ב"סימנים") שכבר נגמרה ונשלמה עבודת השליחות דבירור וזיכוך עניני החול באופן ד"זאב יטרף" ע"י "זרעו של יוסף" (כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) שנמשלו לדגים, והכל מוכן לסעודה[104], הסעודה דלעתיד לבוא ("ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"), שבה תהי' תכלית השלימות דאכילת הדגים[105] (לאחרי שלימות ההכנה בערב שבת) – "מבשרו[106] של לויתן"[107], וכן שור הבר[108] ויין המשומר.
ויה"ר והוא העיקר שלא יצטרכו ל"סימנים"[109] על גמר ושלימות מעשינו ועבודתינו וההכנה לגאולה, כיון שתיכף ומיד ממש – ביום הש"ק זה – בא משיח צדקנו, ו"הקיצו ורננו שוכני עפר"[110], והוא (שנעשה שוכן עפר בערב שבת זה[111]) בתוכם, וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (בעל ההילולא דהעשירי בשבט) בראשם ובראשנו – כל בנ"י שבדורנו זה, נשמות בגופים, חיים נצחיים (ללא הפסק ח"ו), ובאים כולם יחד, ביחד עם הבתי כנסיות ובתי מדרשות ובתי מעשים טובים (כולל מוסדות הנ"ל כפשוט) שבחוץ לארץ[112], לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש ולבית המקדש השלישי (והמשולש), תיכף ומיד ממש.==הערות שוליים==
- ↑ קג, ב (וראה גם אדר"נ פכ"ה, ב). וראה לקמן סוף ס"ג.
- ↑ פרש"י שם. ובשיטה מקובצת שם: "בעת מנוחה מת וקא מעייל לאלתר במנוחה וקא מינצל מחיבוט הקבר". וראה גם ראשית חכמה שער היראה פי"ב פ"ג. ובכתבי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה כג. ועוד) ש"כל הנקבר בערב שבת כו' אינו רואה חיבוט הקבר כי קדושת שבת מפריד ממנו הקליפה בלי צער חיבוט הקבר כו'". וראה עיון יעקב שם, שאדה"ר מת בערב שבת (שמצינו שאמר הקב"ה לאדם ביום אכלך ממנו מות תמות, ובאמת לא מת באותו יום, וצ"ל דהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום, ובע"ש נולד ובע"ש מת), וכן משה, שקיים כל התורה כולה ומת בעטיו של נחש, מת בערב שבת* (ראה תוד"ה מכאן – מנחות ל, א (מסדר עולם) ועוד). ולכן מת בע"ש סימן יפה לו, שלא מת בחטא עצמו רק מחטא של אדה"ר. *) ולמ"ד שמת בשבת (תוס' שם – בשם ר' שר שלום גאון. ועוד) – י"ל שמת בליל שבת שחשיב גם ערב שבת, כיון שבקדשים הלילה הולך אחר היום (עיון יעקב שם).
- ↑ ומ"ש בהמשך הסוגיא "איפוך" (שר' חייא חלה ורבי נכנס אצלו), הרי מוסיף לאח"ז "לעולם לא תיפוך כו'".
- ↑ דודאי מי שבוכה מפני יראת מיתה* סימן רע הוא לו, אבל אני בוכה על תורה ומצוות שיתבטלו ממני, כדאמרינן במתים חפשי מן המצוות (חדא"ג מהרש"א). וכה"ג מצינו במרע"ה שזלגו עיניו דמעות בשעת מיתתו, כדאיתא בב"ב דף ט"ו גבי שמונה פסוקים שבתורה שהקב"ה אומר ומשה כותב בדמע, לפי שנתאוה משה לקיים המצות התלויות בארץ, כדאיתא סוף פ"ק דסוטה (עיון יעקב). וראה גם אדר"נ שם, ג (ועד"ז בסנהדרין סח, א): "כשחלה רבי אליעזר אותו היום ערב שבת הי' . . אמר אוי לי על שתי זרועותי אלה ב' ספרי תורה שנפטרין מן העולם, שאם יהיו כל הימים דיו וכל קנים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי . . ולא חסרתי [נ"א: מן התורה] אלא כאדם שטובל אצבעו בים כו'", היינו, שהצטער ("אוי לי") על כך שלא יוכל להמשיך לעסוק בלימוד התורה (נוסף על החסרון בנוגע לתלמידים שלא יוכלו ללמוד ממנו תורה), כיון שכל ריבוי התורה שלמד עד עתה אינו אלא "כאדם שטובל אצבעו בים". *) ושאני בכייתו של ריב"ז (נוסף לכך שלא היתה בשעת פטירתו ממש (ראה שוה"ג להערה 8)) שלא היתה מפני המיתה עצמה, אלא "מאימת משפטו" של ממ"ה הקב"ה (ברכות כח, ב ובפרש"י), ולכן לא שאלו תלמידיו מהא ד"מת מתוך הבכי סימן כו'", דקאי על הבכי מיראת המיתה עצמה.
- ↑ ראה עץ יוסף שם – בביאור סברת המקשה דלא אסיק אדעתי' דלישני לי' כדמשני בקדמיתא איפוך, עיי"ש.
- ↑ ראה עץ יוסף שם.
- ↑ גם לפני תשובתו של רבי "אנא אתורה ומצות קא בכינא".
- ↑ לפי סברתו של ר' חייא שחשש שזוהי שעת פטירתו, שלכן אמר לו "מפני מה אתה בוכה והתניא מת כו'", אף שלפי האמת לא היתה אז שעת פטירתו (שעל זה מדובר בהתחלת הסוגיא (קג, א): "בשעת פטירתו של רבי אמר כו'", ואז לא הי' בוכה)*. *) ראה גם הגהות יעב"ץ לברכות שם ("כשחלה ריב"ז כו' התחיל לבכות וכו' בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים כו' והכינו כסא כו'") – ש"אז (בשעת פטירתו) לא הי' בוכה". ומ"ש באדר"נ (שם, א) "בשעת פטירתו של ריב"ז הי' מגבי' קולו ובוכה" – י"ל שאין זה בשעת פטירתו ממש, אלא סמוך לפטירתו, שהרי לאח"ז "הוא הי' אומר פנו הבית מפני הטומאה והכינו כסא לחזקי' מלך יהודה" (כהסיום גם באדר"נ), שתוכן אמירה זו שייך לשעת הפטירה ממש (כפשוט), ואז לא הי' בוכה.
- ↑ דלא כבאבות דר"נ (שם, ב) שהסיום הוא ב"מת במוצאי יוה"כ".
- ↑ "שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עוונותיהן" (פרש"י שבת קיח, א. וראה מסכת שמחות ספ"ג. ב"ר פס"ב, ב)*, "למרק אכילה מן המעיים להיות נקיים וטהורים כמלאכי השרת" (פי' התוס' – שבת שם)**. *) ושם: "כל מי שנאמר בו גויעה מת בחולי מעיים". **) ושם: "פי' בקונטרס למרק עוונותיהם, ור"י אומר כי יש במדרש למרק כו'", ובעין משפט (על הגליון) מציין לב"ר פס"ב ("החסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים . . שהחולי ממרק" (וכ"ה במסכת שמחות שם, ומסיים: כדי שיבואו זכאין לעוה"ב)), כלומר, ש"חולי מעיים" הוא לא "למרק עוונותיהם", אלא "למרק אכילה מן המעיים כו'" (ועפ"ז מובן שהמירוק נעשה ע"י חולי מעיים דוקא, משא"כ לפי' רש"י ה"ז שייך לכל ענין של חולי ויסורים). אבל, ההוספה "(להיות נקיים וטהורים) כמלאכי השרת" אינה בב"ר שם. וי"ל שהמקור הוא ביומא (ד, ריש ע"ב): "לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתי' שבמעיו (של משה בעלייתו להר) לשומו כמלאכי השרת" (ומ"ש "כי יש במדרש כו'" – כי ביומא מדובר אודות מירוק אכילה ושתי' ע"י העדר האכו"ש בעליית משה להר, ובמדרש נתפרש ענין זה בנוגע למיתת צדיקים מחולי מעיים).
- ↑ ראה בהמשך הסוגיא קד, רע"א ובתוד"ה ומנח. סדה"ד בערכו.
- ↑ ראה ירושלמי כלאים פ"ט ה"ד. כתובות פי"ב ה"ג. סדה"ד שם.
- ↑ פסחים נד, ריש ע"ב.
- ↑ שבת ל, סע"א.
- ↑ כלומר, נוסף על עיקר הבקשה בשלילת המיתה ביום השבת (כש"אמר לו (הקב"ה) בשבת תמות"), נכלל בבקשה גם ענין חיובי* בנוגע להיום המבוקש, כמו "אמות באחד בשבת", "שיוכלו להתעסק בי ובהספדי" (פרש"י). *) להעיר ממכות יו"ד, סע"א (ובחדא"ג מהרש"א): "אמר דוד לפני הקב"ה, רבש"ע, שמעתי בני אדם אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה . . אמר לו הקב"ה כי טוב יום בחצריך גו'" – שמזה משמע שבבקשתו להקדים הסתלקותו לערב שבת נכלל הענין החיובי דהקדמת בנין ביהמ"ק.
- ↑ תהלים פד, יא.
- ↑ נוסח תפלת ערבית – ע"פ ל' הכ' ס"פ נצבים.
- ↑ אחרי יח, ה.
- ↑ יומא פה, ב. וש"נ.
- ↑ וכמודגש גם בציווי התורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (ואתחנן ד, טו. וראה ברכות לב, סע"ב ובחדא"ג מהרש"א), וכיון ש"מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות" (שמו"ר פ"ל, ט), מחוייב כביכול הקב"ה בשמירת חיי הגוף דכאו"א מישראל.
- ↑ נוסף לכך שהעונש דמיתה כפשוטה נגזר בגלל החטא דאדה"ר בערב שבת הראשון, ואדה"ר עצמו מת בערב שבת (ראה לעיל הערה 2).
- ↑ בראשית ב, כא.
- ↑ ברכות נז, ב. וראה גם ב"ר פי"ז, ה.
- ↑ ולהעיר, שמיתה נקראת גם בלשון שינה (ראה ב"ר שבהערה 10, ובחידושי רד"ל שם. ועוד).
- ↑ להעיר ש"סימן" הוא (לפעמים רק דבר המברר, ובעיקר) דבר הגורם (ראה בארוכה צפע"נ לרמב"ם ריש הל' מאכלות אסורות (שיעור היומי דעש"ק זה)).
- ↑ כידוע שהוספה שהיא בערך לדרגא הקודמת יכולה לבוא בהמשך וללא הפסק מהדרגא הקודמת, משא"כ בהוספה שבאין־ערוך יש צורך בהפסק (ביטול) דרגא הקודמת, שעי"ז באים לדרגא שבאין־ערוך (ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' לו. וש"נ).
- ↑ שם, כא־כב.
- ↑ שם א, כז.
- ↑ שם ה, ב.
- ↑ שם א, כח.
- ↑ ועד"ז בנישואי חתן וכלה – כמ"ש בברכות נישואין: "אשר יצר את האדם כו' והתקין לו ממנו בנין עדי עד" (בנין נוהג לדורות – פרש"י כתובות ח, א), וחותם (גם בה) "יוצר האדם" ("שהיא ודאי ג"כ נבראת ליצירת אדם לדורות" – חדא"ג מהרש"א שם), "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה כו'" ("משום דשייכא בריאה בחתן וכלה* אמר לשון בריאה בששון ושמחה" – אבודרהם בברכת נישואין ופירושן). *) וי"ל שכולל גם הבריאה חדשה שהיא תכלית הנישואין – לידת הולד.
- ↑ לא יותר מאלף שנה – "שכך אמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות . . נתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנה" (ב"ר רפכ"ב. וש"נ).
- ↑ ויק"ר רפכ"ט. ועוד.
- ↑ ראה שער הכוונות ענין ר"ה. פע"ח שער ר"ה. ועוד.
- ↑ פרש"י בראשית א, כז. וראה ברכות סא, א. וש"נ.
- ↑ פרש"י כתובות שם.
- ↑ ראה סה"ש תורת שלום ע' 13 ובהערה 10 שם. וש"נ.
- ↑ כמודגש בשירו של יום, "ה' מלך גאות לבש", "ע"ש שגמר מלאכתו ומלך עליהן" (ר"ה לא, א). ולכן נקרא "יום ששי", אף שכבר עברו רבבות ימים משי"ב (ראה לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ).
- ↑ כפי שהי' צריך להיות אצל אדה"ר, לולי חטא עה"ד והקדמת היחוד בערב שבת (ראה שער הכוונות שם דרוש א'. פע"ח שם פ"ד. ועוד).
- ↑ ראה קונטרס שפת אמת (בסוף אמת ליעקב) אות לה: "חילוק הנסירות . . בר"ה היא הנסירה הכוללת של כל השנה והוא יותר קשה . . וצריך תק"ש והתעוררות גדול. ונסירה שהיתה בפורים בזמן מרדכי ואסתר (ראה גם תו"א מג"א צג, סע"א ואילך) הי' צרה גדולה שהוחשכו עיניהם של ישראל כנודע, יען היתה נסירה של שבעים שנה של גלות בבל, ובעה"י הנסירה העתידה להיות בזמן שיבוא משיח צדקנו הוא נסירה כוללת . . כל שיתא אלפי שנה, לפיכך הם כל אותם חבלי משיח כו'".
- ↑ תמיד בסופה.
- ↑ ולהעיר מהשייכות לפרשת וארא – שהקב"ה השיב למשה על טענתו (בס"פ שמות) "למה הרעותה לעם הזה", ששעבוד מצרים הוא הכנה לגילוי שם הוי' במ"ת, כי, "כדי שיהי' בחי' זו בגלוי במ"ת צ"ל תחלה בחי' הסתלקות החיות, למעלה . . ולכן הי' מתחלה זמן הגלות ושליטת מצרים (רד"ו שנה) מפני הסתלקות החיות למעלה" (תו"א פרשתנו נו, ד), ועד"ז (ויתירה מזה) בנוגע לגלות זה האחרון, "גם בגלות אדום הוא אריכות הגלות . . כדי שיהי' . . לימות המשיח . . ביתר שאת וביתר עז מבמ"ת כו'" (תו"א שם. וראה גם תו"א שמות נ, סע"ב ואילך).
- ↑ ראה כתובות נז, רע"א. רמב"ם הל' אישות פ"י ה"י. טושו"ע אה"ע סס"ו ס"ג.
- ↑ נוסף על המבואר בדרושי חסידות ענין הנסירה בעבודת האדם (ראה סה"מ תש"ט ע' 217 בהערה. וש"נ).
- ↑ שגם בזה צ"ל לימוד והוראה בעבודת האדם – "החי יתן אל לבו" (קהלת ז, ב. וראה רמב"ם הל' אבל ספי"ג).
- ↑ ראה רד"ק לתהלים יט, ח. גו"א ר"פ בראשית. זח"ג נג, ב.
- ↑ ראה גם כש"ט סקנ"ז: "מוסר גדול שימות בע"ש, ר"ל לפנות א"ע מכל עסקי עוה"ז כאילו מת כדי לעשות הכנה לשבת כו'".
- ↑ וראה סה"ש תורת שלום שם, שרבינו הזקן הי' נרדם מעצמו, כי, רבינו הזקן הי' בדוגמא שלמעלה, וכיון שלמעלה זמן שינה נעשה כן גם אצלו בדרך ממילא, משא"כ ר' הלל הי' שוכב לישון בזמן זה.
- ↑ ב"ר פי"ד, ט. וראה פרדר"א פל"ד.
- ↑ שלימות הטוב – "אין טוב אלא תורה" (אבות פ"ו מ"ג).
- ↑ שבת פו, ב. וראה תו"א יתרו ע, ג. ויקהל פח, א ואילך. ובכ"מ.
- ↑ ולהעיר, שחידוש החיות וההוספה בלימוד התורה לאחרי וע"י השינה הוא בכל לילה (ראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1026. וש"נ), אבל, בערב שבת ה"ז באופן נעלה יותר (בהתאם להעילוי בלימוד התורה ביום השבת)*, ובנוגע לכללות השבוע. *) ולכן מודגש יותר גם הצורך "לפנות א"ע מכל עסקי עוה"ז כאילו מת כו'", כנ"ל הערה 47.
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם:0 - ↑ ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.
- ↑ החל ממיתת אדה"ר – שעל ידו נקנסה מיתה בערב שבת הראשון, ומת בערב שבת (כנ"ל הערה 21).
- ↑ ויתירה מזה: כיון שהדורמיטא היא לצורך תוספת וחידוש החיות, הרי, ככל שהדורמיטא גדולה יותר, נעשה גם תוספת וחידוש החיות באופן נעלה יותר (ראה גם שפת אמת שבהערה 40) – ששים פעמים ככה.
- ↑ תענית ה, ב.
- ↑ להעיר מהשייכות ד"רבי" (שמת בערב שבת, כנ"ל ס"א) ליעקב אבינו – ראה תורת מנחם תפארת לוי יצחק ח"א ס"פ ויחי (ע' רסז). וש"נ.
- ↑ כמ"ש "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל" (תהלים עח, ה).
- ↑ ע"ד "נהרות המכזבין" שפסולים לקידוש מי חטאת כיון שאינם "מים חיים" (פרה פ"ח מ"ט).
- ↑ ולהעיר ממאמר הזהר (ח"ג עא, ב) "צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי", "שגם בזה העולם המעשה . . אשתכח יתיר", כיון שלאחר ההסתלקות "יכול כל הקרוב אליו לקבל חלק מבחי' רוחו שבג"ע הואיל ואינה בתוך כלי ולא בבחי' מקום גשמי" (תניא אגה"ק סי' ז"ך וביאורו) – תוספת וחידוש החיות גם ב"זרעו בחיים", ועי"ז גם ב"הוא בחיים".
- ↑ ובאופן שהנשמה ניזונית מן הגוף (המשך וככה תרל"ז פפ"ח ואילך. וראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 19־118 (לעיל ע' 2־71). וש"נ).
- ↑ קיא, ב.
- ↑ להעיר שהזמן דתחיית המתים הוא בערב שבת* – "לעת ערב זהו יום ששי שהוא ערב השבת שאז הזמן לקיימא מתייא . . לעת צאת השואבות אלו הם תלמידי חכמים השואבים מימי' של תורה שהוא עת לצאת ולהתנער מן העפר" (זח"א קכז, סע"ב ואילך (במדרש הנעלם)). *) ויש לומר, שמעין זה הי' אצל רבי – ש"כל בי שמשי (ערב שבת) הוה אתי לביתי'" (כתובות קג, א), "בבגדים חמודות שהי' לובש בשבת ולא בתכריכין . . ופוטר את הרבים ידי חובתן בקידוש היום, ולא כשאר המתים שהם חפשי מן המצוות כו'" (ספר חסידים סי' תתשכט) – ע"ד ובדוגמת תחה"מ (וראה שוה"ג שלאח"ז).
- ↑ להעיר מהשייכות לרבי – ש"אמר רבי לבניו מעטו בתכריכין שעתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהן"* (ירושלמי שבהערה 12 – הובא בתוס' כאן). *) וגם בבואו לביתו בערב שבת "הי' נראה בבגדים חמודות שהי' לובש בשבת ולא בתכריכין".
- ↑ ובפרט שהענין ד"הקיצו ורננו שוכני עפר" נקל יותר אצל אלו שנעשו "שוכני עפר" זה־עתה, שרוח הנפש שורה עדיין על הגוף (כידוע פרטי החילוקים בזה בנוגע לשלשה שבעה ושלושים כו' (ראה סה"מ תרנ"ט ס"ע כ')).
- ↑ ראה יומא ה, ב: "לעתיד לבוא נמי לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", שמזה מוכח שצדיקים קמים לתחי' מיד.
- ↑ ראה זח"א קמ, א.
- ↑ ראה תו"ח ר"פ ויחי. המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך. ועוד.
- ↑ ראה בארוכה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 28 ואילך. וש"נ.
- ↑ שאצלם באה העבודה הרוחנית ד"מת בערב שבת" (בגמר ושלימות עבודתם בחיים חיותם בעלמא דין) גם בגשמיות – ע"ד שמצינו בהתמימות דשנותיהם של צדיקים, "כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים" (ב"ר רפנ"ח), "הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום" (ר"ה יא, א. וש"נ), שאצל יחידי סגולה באה התמימות הרוחנית גם בגשמיות, כמו משה רבינו, ש"בשבעה באדר מת* ובשבעה באדר נולד" (מגילה יג, ב. וש"נ), ועד"ז אדמו"ר האמצעי, שיום הולדתו ויום הסתלקותו בט' כסלו ("היום יום" ט' כסלו. ובכ"מ). *) בערב שבת (כנ"ל הערה 2).
- ↑ פטירת הרה"ח וכו' ר' משה יצחק ע"ה העכט (המו"ל).
- ↑ כמארז"ל "לפיכך נברא אדם יחידי כו' עולם מלא", "שמאדם א' נברא מילאו של עולם" (סנהדרין לז, סע"א ובפרש"י).
- ↑ לקו"ת ר"פ נצבים. ובכ"מ.
- ↑ בשיחות שלפנ"ז – נדפסו בסה"ש תשנ"ב ח"א ע' 264 (לעיל ע' 208) ואילך.
- ↑ כנ"ל הערה 45.
- ↑ דאף שהוא שם לע"ז, הרי ידועה הנהגת גדולי ישראל, אדמו"רי פולין, שהיו למדים הוראה בעבודת ה' גם מענינים ושמות בשפת המדינה, ועד"ז מצינו גם אצל נשיאי חב"ד, שאף שעיקר ענינם הוא בלימוד והפצת תורת החסידות, ע"י אמירת מאמרי חסידות, וכן בנגלה דתורה, מ"מ, מזמן לזמן היו מבארים לימוד והוראה מעניני העולם כו'.
- ↑ תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א). וראה ב"ר פנ"ו, ז.
- ↑ וירא כא, ו.
- ↑ ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך. וש"נ.
- ↑ תהלים קכו, ב. וראה ברכות לא, א.
- ↑ ישעי' סג, טז. וראה שבת פט, ב.
- ↑ וילך לא, ב ובפרש"י.
- ↑ בראשית ו, ג.
- ↑ וישלח לה, כח.
- ↑ ואף שגם אברהם ויעקב היו צריכים לחיות ק"פ שנה, אלא שבגלל סיבה צדדית (לכאורה) נחסרו שנותיהם [בנוגע לאברהם – ראה פרש"י לך לך טו, טו. תולדות כה, ל. ובנוגע ליעקב – ראה מדרש הובא בדעת זקנים מבעה"ת ויגש מז, ח], הרי, ע"פ הידוע ש"כל דבר אף שהוא הכרחי לכאורה הכל בכוונה כו'" (צפע"נ עה"ת ר"פ מסעי), יש לומר, שאצלם היתה שלימות ואריכות ימים במספר שנותיהם בפועל (קע"ה דאברהם* וקמ"ז דיעקב)**. *) ומודגש ביותר בהטעם דחסרון חמש שנים משנותיו בשביל שתהי' אצלו "שיבה טובה" – שבסיבת החסרון מודגשת השלימות דאריכות ימים שמתבטאת בה"שיבה טובה". **) נוסף לכך שבשנים אלו השיגו השלימות שהשיג יצחק במשך ק"פ שנה (ע"ד שמצינו בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ח) בנוגע לר' בון), כמודגש ביעקב, שאף שאמר לפרעה "מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו (בטובה) את ימי שני חיי אבותי" (ויגש מז, ט ובפרש"י), הרי, בי"ז (טוב) שנותיו האחרונות שעל ידם נעשו "כל ימיו בטובה" (תדבא"ר פ"ה), נכללת גם השלימות דק"פ שנה, ש"השיגו את ימי שני חיי אבותי".
- ↑ ויומתק יותר ע"פ הידוע טבעו של דג זה, שפיו פתוח, והדגים הקטנים נכנסים (מאליהם) לתוך פיו*, ובמילא אין בו טבע האכזריות דבעלי חיים טורפים שנאסרו באכילה. *) להעיר מפרדר"א (פ"ט) בנוגע ללויתן: "הוא פותח פיו והתנין הגדול שבא יומו להאכל בורח ונס ונכנס לתוך פיו של לויתן" (וראה לקמן סוס"ט).
- ↑ ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"ב. שם ס"ז ובקו"א (ד).
- ↑ ויחי מח, טז.
- ↑ שם מט, כז.
- ↑ להעיר מהשייכות דבנימין ליוסף* (כ"ק מו"ח אדמו"ר) – צדיק עליון וצדיק תחתון (ראה זח"א קנג, ב. תו"א תרומה פ, ד. לקו"ת ראה כה, ד ואילך. לקו"ש חכ"ה ס"ע 821 ואילך. וש"נ). *) נוסף לכך שסמך ברכת בנימין ל"איש אשר כברכתו ברך אותם", ש"כללן כולם בכל הברכות" (שם, כח ובפרש"י. וראה לקו"ש שם הערה 68).
- ↑ להעיר ממארז"ל (חולין קכז, א) "כל שיש ביבשה יש בים", ובנדו"ד, שדג טורף הוא דוגמת הזאב ביבשה. – ויומתק יותר שדג זה ("העכט") נקרא גם בשם "זאב הים" (ראה קיצושו"ע סמ"ו סמ"ג).
- ↑ ראה אוה"ת ויחי תטז, א ואילך. לקו"ש שם ע' 282. וש"נ.
- ↑ ולהעיר, שרפ"ח עם הכולל בגימטריא "טרף" (ראה סה"מ תרס"ג ע' נא. וש"נ).
- ↑ להעיר משבת קיט, א: "רבא מלח שיבוטא" (וע"פ מ"ש בספרי הטבעיים – שייך דג זה למשפחת הדגים הנקראים בשם "שיבוטא"). – ולהעיר מהשייכות ל(שבת מברכים) חודש שבט.
- ↑ ע"ז ג, סע"א.
- ↑ מכילתא יתרו כ, ח. וראה לקו"ש חט"ז ע' 231 ואילך. וש"נ.
- ↑ ראה אוה"ת יתרו ס"ע תתקכט ואילך: "בנימין הי' צדיק גמור ומת רק בעטיו של נחש* א"כ בירר נה"ב שלו להפריד ממנה כל הרע, זהו כמשל הזאב שטורף כו'". *) להעיר מהשייכות ל"מת בערב שבת" – עיון יעקב שבהערה 2.
- ↑ אבות רפ"א.
- ↑ ראה שבת קנ, א.
- ↑ ובפרט שעיקר הענין ד"מת בערב שבת" בעבודת האדם הו"ע השינה באופן שהנשמה שואבת חיים לצורך תוספת וחידוש החיות בלימוד התורה (כנ"ל ס"ד) – כבערב שבת זה, שניתוסף בלימוד התורה, בנגלה דתורה ובפנימיות התורה, ע"פ תורת חסידות חב"ד, בסמיכות ובקשר ובשייכות להמאורע ד"מת בערב שבת", ובפרט בביאור פרטי הענינים שבמארז"ל זה ("מת בערב שבת סימן יפה לו"), כנ"ל בארוכה.
- ↑ שו"ת הרשב"א ח"א סתקפ"א. וראה מג"א או"ח סקנ"ד סקכ"ג. רמ"א יו"ד סרמ"ט סי"ג.
- ↑ ומ"ש "סימן יפה לו" – אין זה רק בתור איש פרטי, אלא גם בתור חלק מכלל התלמידים והשלוחים דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.
- ↑ להעיר ממארז"ל (סנהדרין לח, א) "אדם נברא בערב שבת . . כדי שיכנס לסעודה מיד" ("שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ" – פרש"י).
- ↑ להעיר גם מהשייכות דדגים לה"סימנים" דימות המשיח – כמארז"ל (סנהדרין צח, א) "אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא" (ובחדא"ג מהרש"א: "לפי שכבר גלו כל הדגים מא"י לח"ל כדאיתא במדרשות (פתיחתא דאיכ"ר בסופה), אמר בעת הגאולה שיהי' מפלה למצרים יבקשו שם דג לחולה ולא ימצא שם לפי שיחזרו הדגים לא"י").
- ↑ ב"ב עה, א.
- ↑ להעיר ממ"ש (תהלים קד, כו) "לויתן זה יצרת לשחק בו" – שהו"ע השחוק והתענוג למעלה מכללות העבודה דבירור העולם (ראה תו"א תולדות יז, ד. לקו"ת נשא כב, א. יהל אור עה"פ (ס"ע תה ואילך)), שזהו תוכן הענין ד"זאב יטרף".
- ↑ לאחרי ש"לויתן נותץ בסנפיריו ונוחרו" (ויק"ר פי"ג, ג) – ששחיטה זו תהי' מותרת לעתיד לבוא* כיון ש"חידוש תורה מאתי תצא" (ויק"ר שם. וראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 566 ואילך). *) להעיר מהשקו"ט בנוגע ללויתן אם הוא דג טהור גם בזמן הזה או שיטהר לעתיד לבוא (ראה חולין סז, ב ובחדא"ג מהרש"א. ירושלמי שבת ספ"ט ובשירי קרבן שם. ויק"ר ספכ"ב).
- ↑ ובודאי לא סימנים מסוג הנ"ל ח"ו, כיון שכבר יצאו י"ח, ומכאן ולהבא תהי' אריכות ימים ושנים טובות לכאו"א מבנ"י שליט"א.
- ↑ ישעי' כו, יט.
- ↑ ראה לעיל הערה 65.
- ↑ ראה מגילה כט, א.
*) מראשוני השלוחים של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ (ויבדלח"ט – כ"ק אדמו"ר שליט"א) בארה"ב, מנהל מוסדות חב"ד בניו הייבן קונטיקט (וראה לקמן ס"ו). המו"ל.