ברכת ערב ראש השנה תנש"א אחרי קבלת הפ"נ הכללי - מוגה
בס"ד. ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א אחרי קבלת הפ"נ הכללי, ערב ראש השנה, ה'תנש"א
און כלפי שמיא גליא – במילא ווייסט מען אַלץ וואָס איז דאָ געשריבן בפרטיות,
און דער אויבערשטער, "שומע תפלה"[1], וועט זיכער מקיים זיין תפלת עמו ישראל, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה[2], אין די אַלע ענינים וועגן וועלכע מ'האָט געשריבן אין די פדיונות,
ביז די תפלה ובקשה הכי כללית – גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,
ובדרך ממילא איז אין דעם אויך נכלל[3] דער מילוי פון אַלע בקשות פרטיות, הן בגשמיות והן ברוחניות, והן ברוחניות והן בגשמיות, און אויך ברוחניות ובגשמיות גם יחד[4], וועלכע זיינען אַלע נכלל אין די אותיות פון די אל"ף בי"ת:
עס זאָל זיין אַ שנת אורה, שנת ברכה, שנת גאולה, שנת דיצה, שנת הוד והדר, שנת ועד טוב, שנת זכיות גדולות, שנת חיים טובים וארוכים, שנת טובות גדולות בטוב הנראה והנגלה, שנת יעוד טוב, שנת כלכלה, שנת לימוד בהצלחה מופלגה, שנת מילוי משאלות לבב כל אחד ואחת בתוך כלל ישראל מיט כח הצבור, שנת נסים גדולים[5], נסים פרטיים און אויך כלליים, שנת סייעתא דשמיא בכל הענינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, שנת עוז והדר פאַר יעדער אידן און פאַר אַלע אידן, בחייו הפרטיים ובחייו הכלליים, און אין זיין אידישקייט ביתר שאת וביתר עוז, שנת פדות, שנת צדקה, שנת קדושה, שנת קוממיות, שנת רוממות, שנת שמחה, שנת ששון, שנת תורה, שנת תפלה, שנת תשובה און שנת תהלה,
ובכללות (כאמור) – אַ שנה פון מילוי משאלות לבב כל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה,
ביז דעם מילוי משאלות לבב – אויך פון כל אחד ואחת מישראל – די שאלה ובקשה הכי עיקרית, צו וועלכער "קוינו כל היום"[6]: גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,
ויוליכנו קוממיות לארצנו, לארצנו הקדושה, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותנו"[7], ובתוכם (כפשוט) – די אַלע וואָס האָבן דאָ דערלאַנגט די פדיונות, צוזאַמען מיט אַלע זייערע בני בית און משפחות, און מושפעים און מושפעות,
און מ'גייט אַלע, כאמור, אין ארץ הקודש, און דאָרטן גופא – אין ירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, ביז אין קודש הקדשים, אין "מקדש אד' כוננו ידיך, הוי' ימלוך לעולם ועד"[8],
בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.
און מיר אַלע, בתוך כלל ישראל בכל קצוי תבל, פּראַווען דעמולט ראש השנה בארצנו הקדושה בירושלים עיר הקודש – יום אחד ראש השנה אָדער שני ימים (בהתאם צו זמן ביאת העדות)[9], ובכל אופן – איז דאָס אַלעמאָל "כחד יומא אריכא"[10],
ביז אַז דער "יומא אריכא" ווערט תיכף ומיד אַ התחלה צו דעם "יומא אריכא" ("יום שכולו ארוך"[11]) פון חיים נצחיים, בלי הפסק בינתיים, נשמות בגופים דוקא[12],
"והקיצו ורננו שוכני עפר"[13], ונשיא דורנו בתוכם, ובראשינו,
און דאָס אַלץ (כאמור) – בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, אין "מקדש אד' כוננו ידיך", בבית המקדש, בקודש הקדשים, ותיכף ומיד ממש.
הערות שוליים
- ↑ ברכת שמע קולנו בתפלת העמידה דחול. – ולהעיר מסיום ברכת שופרות במוסף ר"ה "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים".
- ↑ ברכה השלישית – ומן התורה האחרונה – דברכת המזון (ברכות מה, ב. שם מח, ב).
- ↑ ראה רמב"ם הלכות תשובה פ"ט, שהשלימות דיעודים גשמיים (בעוה"ז), תהי' בימות המשיח. וברמב"ם סוף הל' מלכים: "ובאותו הזמן לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר".
- ↑ ראה לקוטי לוי"צ אגרות ע' רצג. וראה ס' השיחות ה'תש"נ ח"ב ע' 606 ואילך.
- ↑ והרי עומדים אנו בסיום וחותם שנת ה'תש"נ, ר"ת הי' תהא שנת נסים, ונכנסים לשנת ה'תנש"א, ר"ת הי' תהא שנת אראנו נפלאות (ל' הכתוב – מיכה ז, טו), כמדובר כמ"פ לאחרונה.
- ↑ ברכת את צמח בתפלת העמידה דחול.
- ↑ כמ"ש ביצי"מ (ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות") – בא י, ט.
- ↑ בשלח טו, יזיח. וראה פרש"י עה"פ שם, יז. פרש"י ותוס' סוכה מא, סע"א. תוד"ה אין – שבועות טו, ריש ע"ב. ועוד.
- ↑ כפי שהי' בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי' ש"בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ר"ה שני ימים שאם לא באו העדים וכו'" – רמב"ם הל' קדוה"ח פ"ה ה"ח. וראה שו"ע אדה"ז הל' ר"ה סת"ר ס"ד ובהנסמן ב"מ"מ וציונים" לשם.
– משא"כ רוב בני א"י, שהיו עושין ר"ה לעולם שני ימים (לשיטת התוס' ר"ה יח, סע"א. רמב"ם שם ה"ז. שו"ע אדה"ז שם ס"א), או לעולם יום אחד (לשיטת רש"י ר"ה שם ועוד. – וראה לח"מ הל' קדה"ח פ"ג ה"ט. לקו"ש ח"ט ע' 370. ובכללות הענין – המועדים בהלכה (להרש"י זוין) ר"ה ע' כט ואילך).
ולהעיר, ד"בראשונה היו משיאין משואות (עד ש"קלקלו הכותים", שאז "התקינו שיהו שלוחין יוצאין"). . עד שהי' רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש" (ר"ה כב, ב – במשנה), ובמילא נהגו כל בני א"י בהתאם לקביעות ר"ה בב"ד שבירושלים (יום אחד או שני ימים). ואולי י"ל, שכן יהי' גם לע"ל – כיון שאז אין החשש דקלקול הכותים*.
*) ראה פני משה ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ב: אע"פ שבימי רבי בטלו המשואות . . מ"מ מפרש כיצד היו עושין בשעה שהיו נוהגין בהן, ונ"מ שאם יתבטלו המינין יחזרו למנהג שלהם. ולהעיר גם מקרבן העדה שם ה"א, שמבאר הטעם שלא בטלו המשואות מים טברי' (כדאיתא בירוש' שם), מפני "שלא היו כותיים דרים שם". - ↑ ל' הטור או"ח ר"ס ת"ר. וראה שו"ע אדה"ז שם ס"גד ובהנסמן ב"מ"מ וציונים" לשם.
- ↑ ראה תו"א יח, ד: כמאחז"ל. . יום שכולו ארוך. והוא ע"פ מאחז"ל עה"פ (תצא כב, ז) "והארכת ימים – לעולם שכולו ארוך" (קידושין לט, ב. חולין קמב, א). וראה ספר הליקוטים – דא"ח צ"צ ערך יום סכ"ו (ע' שפב), וש"נ.
- ↑ שזהו תכלית השכר – כפס"ד הרמב"ן (בשער הגמול בסופו) – ראה מכתב מוצש"ק פ' נצבים וילך, כ"ה אלול, ה'תש"נ. וש"נ (נדפס לקמן ח"ב בהוספות).
- ↑ ישעי' כו, יט.