דבר מלכות/שמחת תורה: הבדלים בין גרסאות בדף

וכמרומז גם בשמו "שמיני (עצרת)" – ששמיני מורה על ענין הגאולה, כמאחז"ל (ערכין יג, ב) דכינור "של ימות המשיח שמונה". וראה כלי יקר ר"פ שמיני. לקו"ש חי"ז ע' 93 ואילך. ובכ"מ.}} ע"י משיח צדקנו{{הערה|שם=:0|ראה שיחת שמח"ת תרנ"ב (ספר השיחות תורת שלום ע' 2) – מלפני מאה שנה: "בש"ת הוא התגלות יחידה שבנפש, מעין לעתיד לבוא שלא ילמדו איש את רעהו". וראה לקמן סוף סעיף ג.}} – כפי שאומרים בפיוט ("שישו ושמחו בשמחת תורה") בשמחת תורה לאחרי קריאת התורה: "אגיל ואשמח בשמחת תורה בא יבוא צמח{{הערה|שמו של משיח (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. וראה זכרי' ג, ח. ו, יב ("איש צמח שמו". וכפי שאומרים גם בנוסח הושענות דהושע"ר)).}} בשמחת תורה"{{הערה|"משיח יבוא בזכות השמחה בתורה" (סידור יעב"ץ).}}.

החל מהפסוק הראשון{{הערה|ואתחנן ד, לה.}} "אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו": השלימות ד"אתה הראת לדעת גו'" שהיתה בעת מתן־תורה – תהי' לעתיד לבוא. כמו שאדמו"ר הזקן מבאר בתניא{{הערה|פל"ו (מו, א).}}, שלע"ל יהי' גילוי אלקות באופן של ראי' "בלי שום לבוש" ("ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ.}}), אשר "כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן־תורה כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושיית כו'" [ויש לומר שבזה מוסיף אדמו"ר הזקן ביאור איך ע"י מעשינו ועבודתינו בזמן הזה{{הערה|כמבואר בהמשך הענין ברפל"ז, ש"תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז כו'", אשר עי"ז ש"'''כבר הי' לעולמים''' מעין זה בשעת מתן תורה", נמשך הכח לפעול כן ע"י "מעשינו ועבודתינו" (וע"ד מאחז"ל (סנהדרין צא, א) בנוגע לע"ל – "דלא הוי חיי דהוי חיי לא כ"ש").}} פועלים את (הגילוי אלקות באופן של ראי' ב)הגאולה], והשלימות בזה (שבמ"ת הי' רק "מעין זה") תהי' לע"ל, כאשר ("כי") "מציון תצא תורה גו'".

– ועפ"ז אולי יש לומר הביאור בהעיכוב המבהיל של הגאולה – שהוא מצד זה שהיתה חסרה אצל בנ"י שלימות בדרגת העבודה באופן ד"אני '''לא''' נבראתי '''אלא''' לשמש את קוני", שדוקא עי"ז מגיעים להגאולה אשר תהי' באופן זה (ד"אין עוד מלבדו"){{הערה|עפ"ז אולי יש לבאר הדיוק בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר (שיחת שמח"ת תרפ"ט) "צריכים רק לצחצח את הכפתורים": ענין הכפתור הוא – שמחבר שני חלקי הבגד, שאף שמצ"ע יתכן ענין של פירוד ביניהם, הרי ע"י הכפתור מתחברים ומתאחדים יחדיו.}}. – אבל עכשיו כבר הוסר גם עיכוב זה, ובמילא הרי "הכל מוכן לסעודה", סעודת לויתן ושור הבר ויין המשומר{{הערה|ראה ברכות לד, ב. ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.}} בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

אחד הביאורים בזה (נוסף להפירוש במפרשים{{הערה|"שדרך תינוקות למושחן בשמן" (פרש"י), או "ע"ש גדולתן וחשיבותן כדאמרי' למשחה לגדולה, כדמסיק שאין בהן הבל של חטא" (חדא"ג מהרש"א).}}): חינוך תינוקות של בית רבן צריך להיות באופן שהתינוקות נעשים חדורים לגמרי בתוך תוכם עם הענין והנקודה של "משיח"{{הערה|להעיר, שבגמ' שבת שם לפנ"ז מובא המאמר ד"לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תשב"ר", שמזה מובן, שע"י הלימוד דתשב"ר נפעל '''בנין''' ירושלים, שהרי כשבטלה הסיבה בטל המסובב. ועפ"ז תומתק עוד יותר השייכות ד"משיח" '''בפשטות''' לתשב"ר.}}, כך, שכאשר רק מעיפים מבט על ילד יהודי, מה רואים? – משיח!

ויש לקשר זה גם עם העובדה שבשמח"ת – הקשור במיוחד עם משיח כנ"ל – מצינו הדגשה במנהג ישראל, שגם תשב"ר חוגגים ורוקדים עם התורה (וע"י שמחתם הרבה בשמח"ת – מתגלה עוד יותר איך שהם "משיחי"{{הערה|להעיר דמשיח אותיות ישמח (בעה"ט פינחס כה, יב).}}).

ואדרבה: כיון שעיקר השמחה דשמחת תורה אינה ע"י '''לימוד''' התורה, אלא דוקא באמצעות ריקוד עם התורה – ריקוד עם ספרי התורה כפי שהם מכוסים במפה ומוכתרים בכתר תורה, שאז בכלל לא '''שייך''' ללמוד בהם – הרי מובן, שאז מודגשת בעיקר שייכותה של התורה '''לכל''' בנ"י – מהגדולים ועד הקטנים והכי קטנים – '''בשוה''' ממש.

השם "צבאות השם" מורה – שהילדים מסורים ובטלים לגמרי להקב"ה, בדוגמת (ויותר מ)"חיילים" אל "מפקדיהם". ועד כלשון הכתוב ביצי"מ{{הערה|בא יב, נא.}} – "הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים '''על''' צבאותם", אף נעלה יותר מהמדידות וההגבלות ד"צבא"{{הערה|כולל גם לא ההגבלות של צבא ישראל – דוקא מבן עשרים שנה ומעלה, שהרי ב"צבאות השם" נכללים כל ילדי ישראל, גם התינוקות שזה־עתה יצאו לאויר העולם* (ע"י ה"שיר המעלות" וכיו"ב שמסביבם). ויתירה מזו י"ל – אפילו עובר במעי אמו (ש"מלמדין אותו כל התורה כולה" – נדה ל, ב), ע"ד ובדוגמת ב"צבאות השם" שיצאו מארץ מצרים – ש"אפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה" (סוטה ל, ב).

וגם המחנכים, המלמדים והמנהלים של "צבאות השם" ישתתפו בזה ע"י שינגנו (ביחד עם הילדים) את הניגון הקשור עם "צבאות השם" [כמנהג העולם שלצבא יש "הימנון" ("מררש"), ניגון משלהם; והרי צ"ל "אזלת לקרתא הלך בנימוסי'"{{הערה|שמו"ר פמ"ז, ה. ועד"ז בב"ר פמ"ח, יד. וראה גם ב"מ פו, ב.}}]. ובודאי כל הקהל יסייע בזה, ויחשיבו זאת כזכות עבורם, כיון שע"י הילדים נמשך גם בהם התואר שבו מכונים הילדים – "משיחי"{{הערה|וכידוע שבכאו"א מישראל ישנו ניצוץ משיח (מאור עינים ס"פ פינחס).}}.

ומזה שואבים אח"כ כח לעבודה במשך כל השנה (כנ"ל שמשמח"ת נמשך על כל השנה) – ובמיוחד אצל מחנכים ומנהלים בכלל, ובפרט אצל השלוחים של נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר – שעבודתם ושליחותם המיוחדת היא הפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, וגם – ובמיוחד – העבודה והשליחות להביא את משיח צדקנו בפועל ממש{{הערה|ולהעיר ש"שליח" בצירוף עשר (כחות) הוא בגימטריא "משיח" – ראה בארוכה משיחות ליל שמח"ת תשמ"ו (לקו"ש חכ"ט ע' 358 ואילך).}}, כולל – ע"י שימת הדגשה מיוחדת על ענין החינוך של ילדי ישראל הנקראים "משיחי".