שיחת מטות מסעי תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. מהענינים המיוחדים דיום הש"ק זה – שבו מסיימים ספר במדבר, ספר רביעי שבתורה, שסיומו מהוה גם סיום כל התורה{{הערה|וכפשטות הכתוב דסיום הספר: "אלה המצוות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו", שאז נשלמו כל עניני מצוות התורה, גם אלה שנאמרו בתחלת ובמשך הארבעים שנה.}} (ד' הספרים, שהרי ספר החמישי הוא "משנה תורה"{{הערה|מגילה לא, ב. זח"ג רסא, א. ועוד.}}, שחוזר וכולל ד' הספרים שלפניו), ולאח"ז מכריזים (בקול רם ובשמחה) "חזק חזק ונתחזק"{{הערה|ראה שו"ע או"ח סו"ס קלט ובנ"כ. הנסמן בלקו"ש חכ"ה ע' 474.}}, שמורה על '''החוזק''' (תוקף) דבנ"י בכל עניני התורה, ועד שהחוזק גופא הוא '''ג"פ''' ("חזק חזק ונתחזק"){{הערה|ולהעיר, שמקור המנהג הוא מזה ש"כשסיים יהושע אמר לו הקב"ה חזק ואמץ, מכאן למסיים את התורה שאומרים לו חזק" (נסמן בלקו"ש שם), והחידוש הוא – שאף שבכתוב נאמר ענין החוזק '''ב"פ''', "חזק ואמץ", מ"מ, נוסף בזה גם פעם '''שלישית''' ע"י "מנהג ישראל", שנוסף לכך ש"תורה היא", יש בו מעלה יתירה לגבי תושב"כ ותושבע"פ (ראה לקו"ת דרושי סוכות פ, ג. ובכ"מ).}}, שיש בו העילוי והשלימות ד"(בתלת זימני הוי) חזקה"{{הערה|ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ.}}.

ולכן, השלימות האמיתית ד"חזק" היא בחיבור מטות־מסעי גם יחד{{הערה|ויש לומר, שמזה נמשך כח גם להשנים שמטות ומסעי הם בפ"ע, שגם בהם תהי' העבודה באופן של חוזק ותוקף דמטות־מסעי גם יחד.}} – שישנם ב' המעלות: חוזק ותוקף המשכת האור שלמעלה מהגבלה, והחוזק והתוקף שבביטול (והפיכת) המנגד ע"י העלאת התחתון. ושניהם יחד – שביטול המנגד (ע"י העלאת התחתון) הוא באופן קבוע ונצחי.

ויש לומר, שענין זה מודגש עוד יותר בהשייכות דרביעי '''לחמישי'''{{הערה|משא"כ רביעי מצ"ע ששייך לשלישי – כמובן ממארז"ל (שבת קד, א) "גימ"ל דל"ת, גמול דלים", היינו, שגימ"ל הוא דרגת המשפיע (המשכה מלמעלה למטה), ודל"ת הוא דרגת המקבל (העלאה מלמטה למעלה).}} – שבשבת פרשת מטות־מסעי (סיום ספר רביעי שבתורה) מתחילין לקרוא (במנחה) ספר חמישי שבתורה, והוספה יתירה בשנה זו, שסיום ספר רביעי שבתורה הוא בחודש מנחם־אב (דלא כבכמה שנים שקורין מטו"מ בשבת מברכים מנ"א בסיומו של חודש תמוז), חודש החמישי – כידוע ש"חמישי" היא דרגא הכי נעלית '''שלמעלה ממדידה והגבלה''' ולמעלה מסדר השתלשלות, "החמישית לפרעה"{{הערה|ל' הכתוב – ויגש מז, כד.}}, ד"אתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"{{הערה|זח"א רי, א.}}, ובכח זה דוקא נעשה חיבור ב' הקוין דהמשכה והעלאה (תוכן החיבור דמטות־מסעי, וה"חזקה" הקשורה עם מספר שלש ע"י החיבור דאחד ושנים) בתכלית השלימות{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז בהתחלת הספר – "אלה הדברים" – שקאי על "הדברים אשר דבר משה", דברי התורה*, שענינה המשכה מלמעלה למטה, ורומז גם על בירור העולם באופן של העלאה מלמטה למעלה, כמובן מדרז"ל (עה"פ "אלה הדברים" שבפרשת ויקהל) "דברים הדברים אלה הדברים, אלו ל"ט מלאכות"** (שבת ע, א).

מעלתו של ביהמ"ק העתיד, "מקדש אדנ־י כוננו ידיך"{{הערה|בשלח טו, יז.}} ("בשתי ידים . . כשה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא, שכל המלוכה שלו"{{הערה|פרש"י עה"פ.}}), נאמרה כבר בשירת הים, בנוגע לבנין ביהמ"ק שהיו צריכים לבנות בהכניסה לארץ '''תיכף ומיד''', כמארז"ל{{הערה|ספרי דברים א, ב.}} "אילו זכו ישראל כיון שעלו פרסות רגליהם מן הים היו נכנסים לארץ", ואז היתה הכניסה לארץ (ע"י משה) באופן של גאולה נצחית שאין אחרי' גלות{{הערה|ראה מגלה עמוקות אופן קפה. הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 346.}}, ובנין ביהמ"ק נצחי (שאין אחריו חורבן).

ו. וזהו החילוק שבין ב' ביהמ"ק – בית ראשון ובית שני (גאולה ראשונה ושני') לביהמ"ק השלישי (גאולה שלישית){{הערה|בהבא לקמן – ראה לקו"ת פרשתנו (מטות) פג, ג. אוה"ת שם ריש ע' א'שכח. וראה בארוכה לקו"ש ח"ט ע' 26 ואילך.}}. בית ראשון (מספר אחד) שנבנה ע"י שלמה, שנאמר בו{{הערה|דה"א כט, כג.}} "וישב שלמה על כסא ה'", הי' עיקר ענינו מצד העליון, באופן של המשכה מלמעלה למטה (עבודת הצדיקים), וכיון שלא הי' קשור כ"כ עם (ומצד) מציאות התחתון, הי' בו חורבן והפסק.

בית שני (מספר שנים) שנבנה ע"י עולי בבל בימי עזרא – הי' עיקר ענינו מצד התחתון, באופן של העלאה מלמטה למעלה (עבודת התשובה), ולכן היתה לו שייכות גדולה יותר לעולם (תחתון), שהי' גדול מבית ראשון (כמ"ש{{הערה|חגי ב, ט.}} "גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון") בבנין ובשנים{{הערה|ב"ב ג, סע"א ואילך.}}, אבל לאידך, להיותו מצד התחתון שהוא במדידה והגבלה, הי' גם בו חורבן והפסק, ואדרבה, במשך זמן ארוך יותר מהחורבן והפסק דבית ראשון, ונוסף לזה, גם בזמן קיומו לא היתה בו המעלה והשלימות דבית ראשון (מצד העליון), שחסרו בו ה' דברים{{הערה|יומא כא, ב.}}.

בהכרזה "חזק חזק ונתחזק" ('''חזקה משולשת''') שבשבת פרשת מטות־מסעי, מרומזת החזקה דביהמ"ק '''השלישי''' וגאולה '''השלישית''', שבאה לאחרי (וע"י החיבור ד)בית ראשון ובית שני (לאחרי ההפסק דחורבנם בימי בין המצרים), ע"י חיבור ב' המעלות דשניהם (בית ראשון ובית שני), עליון ותחתון, המשכה והעלאה – כמרומז בתוכן החיבור דמטות־מסעי.

מהענינים העיקריים דאהרן '''הכהן''' הו"ע '''ברכת כהנים'''{{הערה|ומודגש בנוסח הברכה: "אשר קדשנו בקדושתו של '''אהרן''' כו'". – ולהעיר מהשייכות דברכת כהנים לאהבת ישראל – "לברך את עמו ישראל '''באהבה'''" (ראה שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח סי"ט – ע"פ זח"ג קמז, ב).}}, "מצות עשה מן התורה שיברכו הכהנים את ישראל בכל יום בנשיאת כפים"{{הערה|שו"ע אדה"ז שם ס"א.}}, שישנו גם בזמן הזה{{הערה|נוסף על אמירתה ע"י כאו"א מישראל (שנקראים "ממלכת כהנים") בהתחלת כל יום, לאחרי ברכת התורה, ובהדגשה יתירה – בחזרת הש"ץ במקום ברכת כהנים.}}, בחוץ לארץ בכל יו"ט, ובארץ ישראל (כפי שנהוג בכמה ק"ק) גם בכל יום{{הערה|ראה שו"ע אדה"ז שם סנ"ז.}}, ובכל תפלה מן התפלות שביום (מלבד במנחה, משום חשש שכרות{{הערה|שם ס"א. ר"ס קכט.}}).

ויש לומר, שחיבור ב' הקוין דהמשכה והעלאה (ברכה ותפלה) ע"י בחינה '''שלישית''' שלמעלה משניהם, מרומז גם בכך שברכת כהנים היא ברכה '''משולשת'''.

ועפ"ז י"ל הרמז במספר שנותיו של אהרן, "ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במותו בהר ההר"{{הערה|פרשתנו לג, לט.}}, שנוסף על השלימות דמאה ועשרים שנה, כשנות חייו של משה שנאמר בו{{הערה|פרש"י וילך לא, יב.}} "היום מלאו ימי ושנותי", כמ"ש{{הערה|בראשית ו, ג.}} "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", חי עוד '''שלש''' שנים ("'''שלש''' ועשרים ומאת שנה") – שבמספר שלש שנים (היתרים על השלימות דק"כ שנה) מרומזת כללות עבודתו בחיבור ב' הקוין ע"י בחינה השלישית שלמעלה משניהם.

ויש לומר, שבזה שהתורה כותבת בפירוש שהסתלקותו של אהרן (גמר ושלימות עבודתו) היתה "בחודש החמישי באחד לחודש", מרומזת הנקודה העיקרית ד"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" – אחד שלמעלה מהתחלקות שמאחד את כל חילוקי הדרגות, הן בנוגע לחיבור אופני העבודה דהמשכה והעלאה שבברכת כהנים, והן בנוגע להאחדות דכל חילוקי הדרגות שבבנ"י המודגשת בענני כבוד שבזכותו, ובעבודתו המיוחדת ד"אוהב שלום ורודף שלום", שכל זה נעשה ע"י דרגא '''שאינה בערך''' לחילוקי הדרגות, דרגא '''חמישית''' (בריחוק הערך מדרגא השלישית (וגם מדרגא הרביעית) שבה ניכרת השייכות לב' הקוין, כנ"ל ס"ד).

וענין זה בא במעשה בפועל ע"י ההליכה בדרכיו של אהרן (שיום הסתלקותו בחודש החמישי באחד לחודש) – כציווי והוראת המשנה במסכת אבות<ref name=":0" />: "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", עי"ז שמגלים את נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות.

ויש להוסיף ולהדגיש הקשר והשייכות דאהבת ישראל להגאולה העתידה – לא (רק) מפני שביטול הגלות הוא ע"י ביטול סיבת הגלות (שבא ע"י ההיפך דאהבת ישראל{{הערה|ראה יומא ט, ב.}}), שהרי בעמדנו לאחרי סיום מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, לאחרי סיום כל מ"ב המסעות ב"מדבר העמים"{{הערה|ראה לקו"ת פרשתנו פח, ג ואילך.}}, נמצאים כבר "על ירדן ירחו"{{הערה|לג, מח.}} (דרגתו של משיח ד"מורח ודאין"{{הערה|סנהדרין צג, ב. וראה לקו"ת פרשתנו פט, ב.}}), על סף הגאולה, בודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות, ולכן, ההדגשה דאהבת ישראל היא – בתור טעימה ועד להתחלה דהגאולה האמיתית והשלימה הקשורה עם נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, שמודגשת באחדותם של ישראל, מצד בחי' היחידה (דרגא החמישית) שבכל ישראל בשווה, שהיא ניצוץ מנשמתו של משיח{{הערה|כידוע שהפסוק "דרך כוכב מיעקב" שקאי על מלך המשיח, קאי גם על כאו"א מישראל שנמשל לכוכב, כיון שבכאו"א מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח (ראה לקו"ש ח"ב ע' 599. וש"נ).}}, יחידה הכללית{{הערה|רמ"ז לזח"ב מ, ב. ולזח"ג רס, ב. ועוד.}}.

ויש לבאר דיוק הלשון "הוי '''זהיר''' בקריאת שמע ובתפלה", "זהיר" דייקא, מלשון זוהר ואור, כמו "זהר הרקיע"{{הערה|דניאל יב, ג.}} – שאף שעיקר ענין הזוהר והאור נעשה ע"י לימוד התורה, "תורה אור"{{הערה|משלי ו, כג.}} (ובפרט כשהלימוד הוא באופן דתורתו אומנתו, שכל מציאותו היא "תורה אור"), מ"מ, משתדל ר"ש בטובתם של אלה שעדיין לא הגיעו להדרגא ד"תורתו אומנתו", שגם אצלם יהי' ענין הזוהר והאור ע"י ק"ש ותפלה (ועד שסו"ס יגיעו גם להזוהר ואור דתורתו אומנתו) – ע"ד ובדוגמת תוכן המאמר "הוי מתלמידיו של אהרן כו' אוהב את הבריות (כולל גם "בריות") ומקרבן לתורה".

ויש לומר, שההוראה והנתינת־כח לזהירות בק"ש ובתפלה ע"י ר"ש שתורתו אומנתו, היינו, שר"ש שתורתו אומנתו "מכניס" הזוהר והאור ("זהר הרקיע") שלו בק"ש ותפלה – נמשכת מדרגת האחדות שלמעלה מהתחלקות, שעל ידה נעשה חיבור ב' אופני העבודה דתורה (המשכה מלמעלה למטה) וק"ש ותפלה (העלאה מלמטה למעלה).

ויש להוסיף, שבלימוד התורה (תורתו אומנתו) גופא ישנם ב' האופנים דהמשכה והעלאה – כידוע פתגם הרה"צ ר' הלל מפאַריטש{{הערה|שיום ההילולא שלו בי"א מנחם־אב (תרכ"ד) – ראה (ראשי פרקים מתולדותיו ב)הקדמה לספרו פלח הרמון בראשית ושמות.}} בנוגע לדא"ח דהצמח־צדק (ועד"ז אצל כל רבותינו נשיאינו), '''שאמירת המאמר''' היא באופן ד"שכינה מדברת מתוך גרונו", "כנתינתה מסיני"{{הערה|ועד"ז בנוגע לדרשה דר"ש במעשה מרכבה.}}, משא"כ '''הביאור והשקו"ט''' בהמאמר אפילו ע"י בעל המאמר בעצמו '''לאחרי''' אמירת המאמר, היינו, שבתורה גופא ישנם ב' האופנים דהמשכה מלמעלה למטה (כנתינתה מסיני) והעלאה מלמטה למעלה (ביאור ושקו"ט בשכל האדם), ע"ד ובדוגמת כללות החילוק שבין תורה (המשכה) לק"ש ותפלה (העלאה){{הערה|וי"ל הפירוש ד"הוי זהיר בק"ש ובתפלה" (בתורה גופא) – שצ"ל זהירות מיוחדת בהביאור והשקו"ט במאמר דא"ח שאמירתו כנתינתה מסיני.}}.

נוסף על כללות המנהג{{הערה|ספר המנהגים־חב"ד ע' 46. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 223. וש"נ.}} דעריכת סיומים בתשעת הימים כדי להרבות בשמחה של תורה ("פיקודי ה' ישרים משמחי לב"{{הערה|תהלים יט, ט. וראה תענית ל, סע"א. טושו"ע או"ח ר"ס תקנד.}}), "שמחה לגמרה של תורה"{{הערה|טור ורמ"א או"ח סתרס"ט.}}, ודוגמתו בסיום מסכת, "כי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתי' עבידנא יומא טבא לרבנן"{{הערה|שבת קיח, סע"ב ואילך. רמ"א יו"ד סרמ"ו סכ"ו.}}, כולל גם ההוספה בצדקה{{הערה|גם ב(הסיומים ד)יום השבת – באופן המותר, ע"י אכילה ושתי', וכיו"ב.}} ("במשפט (תורה{{הערה|לקו"ת ר"פ דברים (בפי' הכתוב: "ציון במשפט תפדה גו'").}}) ובצדקה"{{הערה|ירמי' ד, ב – סיום וחותם הפטרת שבת זו.}}) ש"מקרבת את הגאולה"{{הערה|ב"ב יו"ד, א. וראה תניא פל"ז.}} – יש להשתדל במיוחד בשנה זו בעריכת הסיומים "'''ברוב''' עם הדרת מלך"{{הערה|משלי יד, כח. וראה אנציקלופדי' תלמודית בערכו. וש"נ.}}, '''לאחד רבים מישראל''' בהשמחה לגמרה של תורה, כולל גם הקטנים (לא רק קטנים בידיעות, אלא גם קטנים בשנים) שעדיין אינם שייכים להבנה והשגה, ע"ד ובדוגמת הסיום דערב פסח{{הערה|ראה טושו"ע ואדה"ז או"ח סת"ע.}} שמנהג ישראל להביא גם בכורים הקטנים.