לקוטי שיחות חלק ל/בראשית ב: הבדלים בין גרסאות בדף

וזהו שהרמב"ם מקדים שם<ref name=":1" /> "כל המצות שניתנו לו למשה בסיני '''בפירושן ניתנו''' שנאמר{{הערה|משפטים כד, יב (וראה שמו"ר רפמ"ז. פרש"י עה"פ).}} ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה תורה זו תורה שבכתב והמצוה זו פירושה וצונו לעשות התורה על פי המצוה ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה", והיינו, שהחילוק הנ"ל בין תושב"כ ותושבע"פ, נתינה או קבלה, הוא רק מצד בנ"י, אבל מצד הקב"ה '''ניתנו''' שתיהן בשווה. ובלשון אאמו"ר ז"ל{{הערה|לקוטי לוי"צ – אגרות קודש ע' רסו.}} "שכל מה שנאמר בתושב"כ ובתושבע"פ הן בהלכה והן באגדה ובכל הספרים שחיברום חכמים צדיקים שלמדו תורה לשמה . . כולם ממש אמר ה' ובאותו הלשון ממש{{הערה|ובמחז"ל שתוכנם שווה ממש והלשון בסגנון דתנא פ' או תנא פ' – ב' הלשונות נתנו בקבלה. ולכאורה כן הוא בכו"כ נבואות (ראה סנהדרין פט, א ובפרש"י שם. וראה עיקרים מ"ג פ"ט. ועוד).}} שנאמרו כמו שהוא ממש"{{הערה|ואפילו הלכה שעלי' אמרו אח"כ שבדותא היא. ע"ש בארוכה.{{ש}}*45. ע"פ המבואר בפנים יש לבאר ל' חז"ל (ראה הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252 הערה 20, 21) "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני" — דלכאורה, כיון שגם חידוש זה כבר ניתן למשה בסיני, מדוע נקרא (באמת) בשם "חידוש"? וע"פ הנ"ל י"ל, כי זוהי הנפק"מ בין גדר "נותן" וגדר "מקבל" שבתורה: מצד גדרי '''המקבל''' (כפי שהתורה ניתנה למטה ונלמדת על ידי בנ"י), ה"ז "חידוש" של התלמיד ותיק, אבל מצד הקב"ה, נותן התורה, ניתן גם חידוש זה ממש כמו שניתנה תושב"כ.}}.

אלא שכיון שענינה של תושבע"פ הוא "'''פירושה'''" של תושב"כ, לכן, כפי שהתורה מתקבלת בנתינה '''למטה''' לבנ"י — שבהשגתם ותפיסתם הרי "פירושו" של דבר הוא למטה מעצם הדבר, וענינו רק להסביר תוכנו [וכמו רב הלומד עם תלמידו וצריך לפרש את תוכן דבריו, שה"פירוש" אינו עצם השכל הטמון בדבריו (כמו שהוא אצל הרב), אלא זהו מה שהרב מצמצם את שכלו לדרגת '''התלמיד''' כדי שהתלמיד יוכל לקבלו ולהבינו בשכלו] — הנה אז התושבע"פ היא בגדר "מקבל" מתושב"כ, וענינה הוא — "'''קבלת'''" בנ"י, ועד שגילוי תושבע"פ הוא על ידי בנ"י^[*45] כנ"ל בארוכה{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 386 ואילך. [[הדרן על מסכת ברכות ומועד קטן - מוגה|"הדרן" על מס' ברכות ומו"ק]] בסה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 508 ואילך.}}.

ז. והנה ככל הדברים האלה ב"שמש" ו"ירח" שבתורה — כן הוא גם בשמש וירח המאירים לארץ בפשטות, דזה שיש חילוק בין שני המאורות, "המאור הגדול" (משפיע האור) ו"מאור הקטן" (מקבל האור), זהו רק כפי שהם בעולם ("מצד המקבל"), אבל מצד מעשה של הקב"ה, "ויעש אלקים", שניהם הם בגדר "מאורות הגדולים", "שווים נבראו"{{הערה|ל' רש"י (וראה פדר"א) שבהערה 4.}}, ואין אחד מהם גדול מחברו.

ובפשטות: זה שאור הלבנה מתהווה ונוצר מאור השמש, הוא רק כפי שהוא מצד גדרי העולם, אבל מצד הקב"ה, הרי (אור) הלבנה הוא בריאתו של הקב"ה בשווה ממש ל(אור) השמש — "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים"{{הערה|כלומר: זה גופא שצריך להיות אור של "מקבל" יש בו "גדלות" ומעלה שווה למעלת וגדלות אור המשפיע. וכ"ה גם בתורה, שלא רק שגם דברי התושבע"פ הם מלמעלה כמו תושב"כ, אלא שגם ענין '''הקבלה''' שבהם הוא מלמעלה כמו ענין הנתינה בתושב"כ.}}; אלא שכיון שגדרו של אור הלבנה הוא — אור של מקבל, לכן, אור זה בא בפועל ובגלוי באמצעות השמש{{הערה|המבואר בפנים הוא להפירוש (וראה הנסמן בהערה 19) שגם לפני מיעוט הירח קיבלה הלבנה אורה מהשמש, אלא שאז הי' האור שלה אור גדול כמו אור השמש — ראה ספר הערכים־חב"ד ח"ג ע' שיב ואילך. '''וש"נ''' (וראה לעיל הערה 13, *20 — במה הובדל אז הלילה).{{ש}}וראה שם, שיש דיעות שאז היתה הלבנה "מאור" כמו השמש ולא קיבלה כלל מהשמש, ומה שאמרו (ראה זח"א רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד) סיהרא לית לה מגרמה כלום — נעשה רק '''לאחרי''' מיעוט הירח [ובכ"מ מבואר (ראה שם ע' רצז. '''וש"נ''') שהכוונה ב"לית לה מגרמה כלום" היא, שהאור שלה אינו '''מאיר''', ובכדי שהלבנה תאיר צריכה היא לקבל מהשמש. ע"ש].}}.

[וע"ד המבואר בענין עשיר ועני{{הערה|סה"מ תרכ"ז ע' שצט ואילך. סה"מ קונטרסים ח"א קיט, א ואילך.}} (שהם בדוגמת שמש וירח, משפיע ומקבל) — דזה שהעני מקבל מזונו מן העשיר, אינו מפני שבעצם הוא למטה ממנו וצריך אליו, אלא '''שהקב"ה''' מזמין לו פרנסתו באמצעות העשיר; והיינו דהיות שהקב"ה רוצה שתהי' מצות צדקה{{הערה|ראה תנחומא משפטים ט. שמו"ר פל"א, ה. ולהעיר מאוה"ת פרשתנו שם לו, ב (אות ד).}}, לכן ברא את העולם באופן כזה שיהי' משפיע ומקבל, עשיר ועני — והעשיר נותן צדקה להעני, ונמצא שלאמיתו של דבר אין העני מקבל מן העשיר אלא '''מהקב"ה''' (כי "מה שנותן העשיר לעני אין זה שלו כלל אלא הוא ג"כ '''של ה''''"{{הערה|מאמרים שבהערה 50 — ע"פ מחז"ל (ב"ב י, א) עה"פ מלוה ה' חונן דל. וראה גם טיו"ד סרמ"ז "יש לו לדעת שאין הממון שלו אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד . . שיחלק לעניים".{{ש}}*52. וזהו פירוש "טענת" הלבנה "הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי", שהמקבל צריך להרגיש שאין הכוונה שישאר בדרגא של מיעוט כו'.}}), ורק מצד גדרי העולם עובר מזונו על ידי העשיר].

וזהו ביאור המשך השקו"ט בדברי הגמ' — "אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה א"ל מאי רבותי' דשרגא בטיהרא מאי אהני א"ל זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים וכו'"; לאחרי '''מיעוט''' (אור) הירח — צריכים להדגיש את תכלית הכוונה באור המקבל, שאין הכוונה שישאר במיעוט אורו^[*52], אלא שיבוא ויגיע עי"ז להיות "מאור הגדול", "אור הלבנה כאור החמה".

וזהו תוכן ענין הפיוס של הקב"ה — "לכי '''ומשול ביום''' ובלילה כו' זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים כו' זיל ליקרו צדיקי בשמיך" — שכדי שיודגש באופן גלוי שכל המטרה של מיעוט הירח הוא רק כדי שעי"ז תבוא סו"ס להיות "כאור החמה", ששוב יהיו "שני המאורות הגדולים", יש בה גם '''עתה''' ענינים של "גדלות"{{הערה|היינו לא "גדלות" במובן של "השפעה" (הגדול ב"'''המאור'''"), אלא גדול ועילוי של '''מקבל''', כמודגש במ"ש "זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים", שזהו מה שבנ"י (מקבל) פועלים ומחדשים בזמן — קידוש חדשים ועיבור שנים (אף שמנין הימים ושנים הוא לכאורה דבר הנעשה מעצמו, ע"י הזמן שנברא מלמעלה);{{ש}}ועד"ז ב"זיל ליקרו '''צדיקי''' בשמיך יעקב '''הקטן''' כו'", שהכוונה בזה, שאמיתית המעלה ד"צדיק" שייכת ל"קטנות" (צמצום) דוקא, ולא העילוי בענין האור והגילוי.{{ש}}וגם הענין הא' — "לכי ומשול ביום ובלילה", אין הכוונה שהירח יאיר כמו מאור הגדול (ראה תורת העולה שם), אלא להדגיש שמעלת המקבל אין ענינה בענין האור שמאיר (שזה נראה רק בלילה), אלא במעלה עצמית שיש בו גם ביום כאשר אין אורו מאיר. וראה בדרושים הנ"ל הערה 21. וראה לקו"ש חל"ד ע' 48 ואילך. סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 157 ואילך.}} ("לכי ומשול כו' לימנו בך{{הערה|ולהוסיף, שהצורך בעיבור שנים — שבא '''להשוות''' שני לבנה לשני חמה (ע"ד "שני המאורות הגדולים"*) — תלוי ב"לימנו כו' '''ושנים'''" (מנין השנים ללבנה). ולהעיר משל"ה חלק תושב"כ ר"פ שמות (שו, ב) "אם לא הי' ענין מיעוט הירח לא הי' עולמים שום עיבור כי. . הי' סיבובם ומהלכם שוה". וראה גם עתים לבינה (מאמר ז).{{ש}}'''*) ולהעיר, שהשנה המעוברת עצמה – '''גדולה''' יותר משנת חמה.'''}} כו' ליקרו צדיקי כו'"): ובכ"ז "לא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח", והיינו להדגיש שכל זמן שהיא בגדר "מאור הקטן", שהלבנה היא בגדר מיעוט, צריכים עדיין ל"כפרה" על מיעוטה, עד שתושלם הכוונה בגלוי לעתיד לבוא, "והי' אור הלבנה כאור החמה"12, שיהיו "שני המאורות הגדולים" בגלוי ובפועל{{הערה|ראה בארוכה ספר הערכים־חב"ד ח"ג ע' שיד ואילך ('''וש"נ''') — שני האופנים (א) שיהיו שווים בגודל האור, (ב) שגם הלבנה יהי' לה אור של עצמה (ע"ד שני האופנים דלעיל הערה 49). ע"ש.}}.