2,980
עריכות
מ
החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י"
(תיקונים) |
מ (החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י") |
||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
ד. ויש לבאר זה בהקדם הידוע ד"אסתכל בה באורייתא וברא עלמא"{{הערה|זח"ב קסא, א־ב.}}, שכל דבר ודבר שבעולם, מקורו בתורה (שהיא הדיפתראות{{הערה|ב"ר בתחלתה.}} שמהן נברא העולם), שכן הוא גם במאורות הגדולים (השמש והלבנה), שישנם תחילה בתורה, ועל פי תוכנם כפי שהם בתורה, נמשך ונשתלשל ענינם בשמש ולבנה בגשמיות כפשוטם. | ד. ויש לבאר זה בהקדם הידוע ד"אסתכל בה באורייתא וברא עלמא"{{הערה|זח"ב קסא, א־ב.}}, שכל דבר ודבר שבעולם, מקורו בתורה (שהיא הדיפתראות{{הערה|ב"ר בתחלתה.}} שמהן נברא העולם), שכן הוא גם במאורות הגדולים (השמש והלבנה), שישנם תחילה בתורה, ועל פי תוכנם כפי שהם בתורה, נמשך ונשתלשל ענינם בשמש ולבנה בגשמיות כפשוטם. | ||
ולפ"ז י"ל, שאופן בריאת המאורות – שבתחילה נבראו '''בשווה''', "שני המאורות הגדולים", ואח"כ | ולפ"ז י"ל, שאופן בריאת המאורות – שבתחילה נבראו '''בשווה''', "שני המאורות הגדולים", ואח"כ ע"י "טענת" הלבנה "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" מיעטה הלבנה את עצמה – יובן ע"פ ביאור תוכן ענין שמש ולבנה כפי שהם בתורה: | ||
מבואר בשל"ה{{הערה|בהקדמה – טז, סע"א ("כבר כתבו חכמי האמת"). במס' שבועות שלו (קצא, א). וראה לקו"ת שה"ש יא, ד. אוה"ת בראשית יד, א. לו, סע"ב. במדבר ע' מו. מג"א ע' ב'שמא (בהוצאת תש"נ – ע' קמט). נ"ך ע' ריז. ועוד.}}, ששני המאורות (כפי שהם בתורה) הן תושב"כ ותושבע"פ, וכמרומז גם במדרש{{הערה|תנחומא תשא לו.}} עה"פ{{הערה|תשא לד, כח.}} ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה, "מנין הי' יודע משה אימתי יום אלא כשהקב"ה הי' מלמדו תורה בכתב הי' יודע שהוא יום וכשהי' מלמדו על פה משנה ותלמוד הי' יודע שהוא לילה". | מבואר בשל"ה{{הערה|בהקדמה – טז, סע"א ("כבר כתבו חכמי האמת"). במס' שבועות שלו (קצא, א). וראה לקו"ת שה"ש יא, ד. אוה"ת בראשית יד, א. לו, סע"ב. במדבר ע' מו. מג"א ע' ב'שמא (בהוצאת תש"נ – ע' קמט). נ"ך ע' ריז. ועוד.}}, ששני המאורות (כפי שהם בתורה) הן תושב"כ ותושבע"פ, וכמרומז גם במדרש{{הערה|תנחומא תשא לו.}} עה"פ{{הערה|תשא לד, כח.}} ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה, "מנין הי' יודע משה אימתי יום אלא כשהקב"ה הי' מלמדו תורה בכתב הי' יודע שהוא יום וכשהי' מלמדו על פה משנה ותלמוד הי' יודע שהוא לילה". | ||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
זה שתושב"כ ותושבע"פ נקראות בשם "שמש" ו"לבנה" הוא לא רק מצד יחסם זל"ז (שתושבע"פ מקבלת מתושב"כ), אלא (גם) מפני שבתושב"כ '''מודגש''' גדר '''נותן''' התורה (שמש, משפיע), ובתושבע"פ '''מודגש''' גדר '''מקבלי''' התורה (לבנה, מקבל). | זה שתושב"כ ותושבע"פ נקראות בשם "שמש" ו"לבנה" הוא לא רק מצד יחסם זל"ז (שתושבע"פ מקבלת מתושב"כ), אלא (גם) מפני שבתושב"כ '''מודגש''' גדר '''נותן''' התורה (שמש, משפיע), ובתושבע"פ '''מודגש''' גדר '''מקבלי''' התורה (לבנה, מקבל). | ||
וכהחילוק בפשטות בין תושב"כ ותושבע"פ, שתושב"כ ה"ה כפי שנמסרה מסיני, בדיוק באותיותי' '''לא חסר ולא יתיר''' – שבזה מודגש שהיא '''תורת ה'''' (ואין בה תפיסת ידי אדם); משא"כ תושבע"פ גדרה הוא – הבנת '''האדם''' (דכשאינו מבין מה שלומד אינו נחשב לימוד כלל{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב (וש"נ) – משא"כ בתושב"כ "אע"פ שאינו מבין אפילו פירוש המלות כו' ה"ה מקיים מצות ולמדתם" (הל' ת"ת שם).}}), ועד שבנ"י '''מחדשים''' בתורה, היינו שעניני תושבע"פ באים ומתגלים | וכהחילוק בפשטות בין תושב"כ ותושבע"פ, שתושב"כ ה"ה כפי שנמסרה מסיני, בדיוק באותיותי' '''לא חסר ולא יתיר''' – שבזה מודגש שהיא '''תורת ה'''' (ואין בה תפיסת ידי אדם); משא"כ תושבע"פ גדרה הוא – הבנת '''האדם''' (דכשאינו מבין מה שלומד אינו נחשב לימוד כלל{{הערה|הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב (וש"נ) – משא"כ בתושב"כ "אע"פ שאינו מבין אפילו פירוש המלות כו' ה"ה מקיים מצות ולמדתם" (הל' ת"ת שם).}}), ועד שבנ"י '''מחדשים''' בתורה, היינו שעניני תושבע"פ באים ומתגלים ע"י '''בנ"י'''. | ||
ובזה יש לבאר דיוק לשון הרמב"ם{{הערה|שם=:1|בריש הקדמתו לספר היד שם.}} (בנוגע לסדר המסורה דתורה): "כל התורה כתבה משה רבינו כו' ונתן ספר לכל שבט ושבט כו' והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל כו' ומפני זה נק' תורה שבעל פה. אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופינחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה כו' וזקנים רבים קבלו מיהושע וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס", והולך ומונה פרטי מסורת התורה מדור דור, כל חכם ממי קבל, עד רבינו הקדוש שחיבר המשנה, ועד רב אשי שחיבר תלמוד בבלי כו'. | ובזה יש לבאר דיוק לשון הרמב"ם{{הערה|שם=:1|בריש הקדמתו לספר היד שם.}} (בנוגע לסדר המסורה דתורה): "כל התורה כתבה משה רבינו כו' ונתן ספר לכל שבט ושבט כו' והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל כו' ומפני זה נק' תורה שבעל פה. אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופינחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה כו' וזקנים רבים קבלו מיהושע וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס", והולך ומונה פרטי מסורת התורה מדור דור, כל חכם ממי קבל, עד רבינו הקדוש שחיבר המשנה, ועד רב אשי שחיבר תלמוד בבלי כו'. | ||
| שורה 54: | שורה 54: | ||
ו. אמנם, חילוק זה בין תושב"כ ותושבע"פ הוא רק מצד בני ישראל, '''מקבלי''' התורה, אבל מצד הקב"ה, '''נותן''' התורה, הרי גם תושבע"פ היא תורת ה' ממש כמו תושב"כ, בלי כל חילוק ביניהן באופן נתינתן. | ו. אמנם, חילוק זה בין תושב"כ ותושבע"פ הוא רק מצד בני ישראל, '''מקבלי''' התורה, אבל מצד הקב"ה, '''נותן''' התורה, הרי גם תושבע"פ היא תורת ה' ממש כמו תושב"כ, בלי כל חילוק ביניהן באופן נתינתן. | ||
וזהו שהרמב"ם מקדים שם<ref name=":1" /> "כל המצות שניתנו לו למשה בסיני '''בפירושן ניתנו''' שנאמר{{הערה|משפטים כד, יב (וראה שמו"ר רפמ"ז. פרש"י עה"פ).}} ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה תורה זו תורה שבכתב והמצוה זו פירושה וצונו לעשות התורה על פי המצוה ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה", והיינו, שהחילוק הנ"ל בין תושב"כ ותושבע"פ, נתינה או קבלה, הוא רק מצד בנ"י, אבל מצד הקב"ה '''ניתנו''' שתיהן בשווה. ובלשון אאמו"ר ז"ל{{הערה|לקוטי לוי"צ – אגרות קודש ע' רסו.}} "שכל מה שנאמר בתושב"כ ובתושבע"פ הן בהלכה והן באגדה ובכל הספרים שחיברום חכמים צדיקים שלמדו תורה לשמה . . כולם ממש אמר ה' ובאותו הלשון ממש{{הערה|ובמחז"ל שתוכנם שווה ממש והלשון בסגנון דתנא פ' או תנא פ' – ב' הלשונות נתנו בקבלה. ולכאורה כן הוא בכו"כ נבואות (ראה סנהדרין פט, א ובפרש"י שם. וראה עיקרים מ"ג פ"ט. ועוד).}} שנאמרו כמו שהוא ממש"{{הערה|ואפילו הלכה שעלי' אמרו אח"כ שבדותא היא. ע"ש בארוכה.{{ש}}*45. ע"פ המבואר בפנים יש לבאר ל' חז"ל (ראה הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252 הערה 20, 21) "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני" – דלכאורה, כיון שגם חידוש זה כבר ניתן למשה בסיני, מדוע נקרא (באמת) בשם "חידוש"? וע"פ הנ"ל י"ל, כי זוהי הנפק"מ בין גדר "נותן" וגדר "מקבל" שבתורה: מצד גדרי '''המקבל''' (כפי שהתורה ניתנה למטה ונלמדת | וזהו שהרמב"ם מקדים שם<ref name=":1" /> "כל המצות שניתנו לו למשה בסיני '''בפירושן ניתנו''' שנאמר{{הערה|משפטים כד, יב (וראה שמו"ר רפמ"ז. פרש"י עה"פ).}} ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה תורה זו תורה שבכתב והמצוה זו פירושה וצונו לעשות התורה על פי המצוה ומצוה זו היא הנקראת תורה שבעל פה", והיינו, שהחילוק הנ"ל בין תושב"כ ותושבע"פ, נתינה או קבלה, הוא רק מצד בנ"י, אבל מצד הקב"ה '''ניתנו''' שתיהן בשווה. ובלשון אאמו"ר ז"ל{{הערה|לקוטי לוי"צ – אגרות קודש ע' רסו.}} "שכל מה שנאמר בתושב"כ ובתושבע"פ הן בהלכה והן באגדה ובכל הספרים שחיברום חכמים צדיקים שלמדו תורה לשמה . . כולם ממש אמר ה' ובאותו הלשון ממש{{הערה|ובמחז"ל שתוכנם שווה ממש והלשון בסגנון דתנא פ' או תנא פ' – ב' הלשונות נתנו בקבלה. ולכאורה כן הוא בכו"כ נבואות (ראה סנהדרין פט, א ובפרש"י שם. וראה עיקרים מ"ג פ"ט. ועוד).}} שנאמרו כמו שהוא ממש"{{הערה|ואפילו הלכה שעלי' אמרו אח"כ שבדותא היא. ע"ש בארוכה.{{ש}}*45. ע"פ המבואר בפנים יש לבאר ל' חז"ל (ראה הנסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252 הערה 20, 21) "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני" – דלכאורה, כיון שגם חידוש זה כבר ניתן למשה בסיני, מדוע נקרא (באמת) בשם "חידוש"? וע"פ הנ"ל י"ל, כי זוהי הנפק"מ בין גדר "נותן" וגדר "מקבל" שבתורה: מצד גדרי '''המקבל''' (כפי שהתורה ניתנה למטה ונלמדת ע"י בנ"י), ה"ז "חידוש" של התלמיד ותיק, אבל מצד הקב"ה, נותן התורה, ניתן גם חידוש זה ממש כמו שניתנה תושב"כ.}}. | ||
אלא שכיון שענינה של תושבע"פ הוא "'''פירושה'''" של תושב"כ, לכן, כפי שהתורה מתקבלת בנתינה '''למטה''' לבנ"י – שבהשגתם ותפיסתם הרי "פירושו" של דבר הוא למטה מעצם הדבר, וענינו רק להסביר תוכנו [וכמו רב הלומד עם תלמידו וצריך לפרש את תוכן דבריו, שה"פירוש" אינו עצם השכל הטמון בדבריו (כמו שהוא אצל הרב), אלא זהו מה שהרב מצמצם את שכלו לדרגת '''התלמיד''' כדי שהתלמיד יוכל לקבלו ולהבינו בשכלו] – הנה אז התושבע"פ היא בגדר "מקבל" מתושב"כ, וענינה הוא – "'''קבלת'''" בנ"י, ועד שגילוי תושבע"פ הוא | אלא שכיון שענינה של תושבע"פ הוא "'''פירושה'''" של תושב"כ, לכן, כפי שהתורה מתקבלת בנתינה '''למטה''' לבנ"י – שבהשגתם ותפיסתם הרי "פירושו" של דבר הוא למטה מעצם הדבר, וענינו רק להסביר תוכנו [וכמו רב הלומד עם תלמידו וצריך לפרש את תוכן דבריו, שה"פירוש" אינו עצם השכל הטמון בדבריו (כמו שהוא אצל הרב), אלא זהו מה שהרב מצמצם את שכלו לדרגת '''התלמיד''' כדי שהתלמיד יוכל לקבלו ולהבינו בשכלו] – הנה אז התושבע"פ היא בגדר "מקבל" מתושב"כ, וענינה הוא – "'''קבלת'''" בנ"י, ועד שגילוי תושבע"פ הוא ע"י בנ"י<sup>[*45]</sup> כנ"ל בארוכה{{הערה|ראה בארוכה לקו"ש חי"ט ע' 386 ואילך. [[הדרן על מסכת ברכות ומועד קטן - מוגה|"הדרן" על מס' ברכות ומו"ק]] בסה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 508 ואילך.}}. | ||
ז. והנה ככל הדברים האלה ב"שמש" ו"ירח" שבתורה – כן הוא גם בשמש וירח המאירים לארץ בפשטות, דזה שיש חילוק בין שני המאורות, "המאור הגדול" (משפיע האור) ו"מאור הקטן" (מקבל האור), זהו רק כפי שהם בעולם ("מצד המקבל"), אבל מצד מעשה של הקב"ה, "ויעש אלקים", שניהם הם בגדר "מאורות הגדולים", "שווים נבראו"{{הערה|ל' רש"י (וראה פדר"א) שבהערה 4.}}, ואין אחד מהם גדול מחברו. | ז. והנה ככל הדברים האלה ב"שמש" ו"ירח" שבתורה – כן הוא גם בשמש וירח המאירים לארץ בפשטות, דזה שיש חילוק בין שני המאורות, "המאור הגדול" (משפיע האור) ו"מאור הקטן" (מקבל האור), זהו רק כפי שהם בעולם ("מצד המקבל"), אבל מצד מעשה של הקב"ה, "ויעש אלקים", שניהם הם בגדר "מאורות הגדולים", "שווים נבראו"{{הערה|ל' רש"י (וראה פדר"א) שבהערה 4.}}, ואין אחד מהם גדול מחברו. | ||
| שורה 62: | שורה 62: | ||
ובפשטות: זה שאור הלבנה מתהווה ונוצר מאור השמש, הוא רק כפי שהוא מצד גדרי העולם, אבל מצד הקב"ה, הרי (אור) הלבנה הוא בריאתו של הקב"ה בשווה ממש ל(אור) השמש – "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים"{{הערה|כלומר: זה גופא שצריך להיות אור של "מקבל" יש בו "גדלות" ומעלה שווה למעלת וגדלות אור המשפיע. וכ"ה גם בתורה, שלא רק שגם דברי התושבע"פ הם מלמעלה כמו תושב"כ, אלא שגם ענין '''הקבלה''' שבהם הוא מלמעלה כמו ענין הנתינה בתושב"כ.}}; אלא שכיון שגדרו של אור הלבנה הוא – אור של מקבל, לכן, אור זה בא בפועל ובגלוי באמצעות השמש{{הערה|המבואר בפנים הוא להפירוש (וראה הנסמן בהערה 19) שגם לפני מיעוט הירח קיבלה הלבנה אורה מהשמש, אלא שאז הי' האור שלה אור גדול כמו אור השמש – ראה ספר הערכים־חב"ד ח"ג ע' שיב ואילך. '''וש"נ''' (וראה לעיל הערה 13, *20 – במה הובדל אז הלילה).{{ש}}וראה שם, שיש דיעות שאז היתה הלבנה "מאור" כמו השמש ולא קיבלה כלל מהשמש, ומה שאמרו (ראה זח"א רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד) סיהרא לית לה מגרמה כלום – נעשה רק '''לאחרי''' מיעוט הירח [ובכ"מ מבואר (ראה שם ע' רצז. '''וש"נ''') שהכוונה ב"לית לה מגרמה כלום" היא, שהאור שלה אינו '''מאיר''', ובכדי שהלבנה תאיר צריכה היא לקבל מהשמש. ע"ש].}}. | ובפשטות: זה שאור הלבנה מתהווה ונוצר מאור השמש, הוא רק כפי שהוא מצד גדרי העולם, אבל מצד הקב"ה, הרי (אור) הלבנה הוא בריאתו של הקב"ה בשווה ממש ל(אור) השמש – "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים"{{הערה|כלומר: זה גופא שצריך להיות אור של "מקבל" יש בו "גדלות" ומעלה שווה למעלת וגדלות אור המשפיע. וכ"ה גם בתורה, שלא רק שגם דברי התושבע"פ הם מלמעלה כמו תושב"כ, אלא שגם ענין '''הקבלה''' שבהם הוא מלמעלה כמו ענין הנתינה בתושב"כ.}}; אלא שכיון שגדרו של אור הלבנה הוא – אור של מקבל, לכן, אור זה בא בפועל ובגלוי באמצעות השמש{{הערה|המבואר בפנים הוא להפירוש (וראה הנסמן בהערה 19) שגם לפני מיעוט הירח קיבלה הלבנה אורה מהשמש, אלא שאז הי' האור שלה אור גדול כמו אור השמש – ראה ספר הערכים־חב"ד ח"ג ע' שיב ואילך. '''וש"נ''' (וראה לעיל הערה 13, *20 – במה הובדל אז הלילה).{{ש}}וראה שם, שיש דיעות שאז היתה הלבנה "מאור" כמו השמש ולא קיבלה כלל מהשמש, ומה שאמרו (ראה זח"א רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד) סיהרא לית לה מגרמה כלום – נעשה רק '''לאחרי''' מיעוט הירח [ובכ"מ מבואר (ראה שם ע' רצז. '''וש"נ''') שהכוונה ב"לית לה מגרמה כלום" היא, שהאור שלה אינו '''מאיר''', ובכדי שהלבנה תאיר צריכה היא לקבל מהשמש. ע"ש].}}. | ||
[וע"ד המבואר בענין עשיר ועני{{הערה|סה"מ תרכ"ז ע' שצט ואילך. סה"מ קונטרסים ח"א קיט, א ואילך.}} (שהם בדוגמת שמש וירח, משפיע ומקבל) – דזה שהעני מקבל מזונו מן העשיר, אינו מפני שבעצם הוא למטה ממנו וצריך אליו, אלא '''שהקב"ה''' מזמין לו פרנסתו באמצעות העשיר; והיינו דהיות שהקב"ה רוצה שתהי' מצות צדקה{{הערה|ראה תנחומא משפטים ט. שמו"ר פל"א, ה. ולהעיר מאוה"ת פרשתנו שם לו, ב (אות ד).}}, לכן ברא את העולם באופן כזה שיהי' משפיע ומקבל, עשיר ועני – והעשיר נותן צדקה להעני, ונמצא שלאמיתו של דבר אין העני מקבל מן העשיר אלא '''מהקב"ה''' (כי "מה שנותן העשיר לעני אין זה שלו כלל אלא הוא ג"כ '''של ה''''"{{הערה|מאמרים שבהערה 50 – ע"פ מחז"ל (ב"ב י, א) עה"פ מלוה ה' חונן דל. וראה גם טיו"ד סרמ"ז "יש לו לדעת שאין הממון שלו אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד . . שיחלק לעניים".{{ש}}*52. וזהו פירוש "טענת" הלבנה "הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי", שהמקבל צריך להרגיש שאין הכוונה שישאר בדרגא של מיעוט כו'.}}), ורק מצד גדרי העולם עובר מזונו | [וע"ד המבואר בענין עשיר ועני{{הערה|סה"מ תרכ"ז ע' שצט ואילך. סה"מ קונטרסים ח"א קיט, א ואילך.}} (שהם בדוגמת שמש וירח, משפיע ומקבל) – דזה שהעני מקבל מזונו מן העשיר, אינו מפני שבעצם הוא למטה ממנו וצריך אליו, אלא '''שהקב"ה''' מזמין לו פרנסתו באמצעות העשיר; והיינו דהיות שהקב"ה רוצה שתהי' מצות צדקה{{הערה|ראה תנחומא משפטים ט. שמו"ר פל"א, ה. ולהעיר מאוה"ת פרשתנו שם לו, ב (אות ד).}}, לכן ברא את העולם באופן כזה שיהי' משפיע ומקבל, עשיר ועני – והעשיר נותן צדקה להעני, ונמצא שלאמיתו של דבר אין העני מקבל מן העשיר אלא '''מהקב"ה''' (כי "מה שנותן העשיר לעני אין זה שלו כלל אלא הוא ג"כ '''של ה''''"{{הערה|מאמרים שבהערה 50 – ע"פ מחז"ל (ב"ב י, א) עה"פ מלוה ה' חונן דל. וראה גם טיו"ד סרמ"ז "יש לו לדעת שאין הממון שלו אלא פקדון לעשות בו רצון המפקיד . . שיחלק לעניים".{{ש}}*52. וזהו פירוש "טענת" הלבנה "הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי", שהמקבל צריך להרגיש שאין הכוונה שישאר בדרגא של מיעוט כו'.}}), ורק מצד גדרי העולם עובר מזונו ע"י העשיר]. | ||
וזהו הפירוש בטענת הלבנה "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד": מצד כוונת הקב"ה בהבריאה, הנה מציאות "המקבל" (לבנה) היא היא הדורשת שאור המקבל יבוא באמצעות המשפיע [וכנ"ל, שמצד גדרי העולם, הרי המקבל למטה מן המשפיע ומקבל ממנו], ומשום הכי צריך להיות מיעוט הירח, באופן שנעשה "מאור הקטן", המקבל אורו מן השמש. | וזהו הפירוש בטענת הלבנה "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד": מצד כוונת הקב"ה בהבריאה, הנה מציאות "המקבל" (לבנה) היא היא הדורשת שאור המקבל יבוא באמצעות המשפיע [וכנ"ל, שמצד גדרי העולם, הרי המקבל למטה מן המשפיע ומקבל ממנו], ומשום הכי צריך להיות מיעוט הירח, באופן שנעשה "מאור הקטן", המקבל אורו מן השמש. | ||