2,980
עריכות
(יצירת דף עם התוכן "{{ספר הזכרונות}} == הכהן והגרושה == {{להשלים}} ====תרגום ללשון הקודש==== כאשר נפטר הגאון רבי יצחק קלובר, בשנת רצ"ח, החליטו תלמידיו, מהר"ל וחברו רבי שלמה לוריא ועוד תלמידים, לעזוב את פוזנא ולעבור לקראקא. שהיתה אז מקום תורה. חמש שנים שהה מהר"ל בקראקא. שלוש שנים למד עם...") |
מ (החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י") |
||
| שורה 50: | שורה 50: | ||
– "אין הדבר נובע מכוח זכרוני, כי אם ממסורת הבאה בעמנו מדור לדור" – השיב הרב. | – "אין הדבר נובע מכוח זכרוני, כי אם ממסורת הבאה בעמנו מדור לדור" – השיב הרב. | ||
הבישוף הפנה שוב את הדיון למהות הנצרות ומחוללה, אך הרב השיב לו תשובות מוחצות, בהסתמכו גם על מקורות נוצריים, מהם הוכיח כי אלוקי ישראל הוא א־ל יחיד לכל העולם. הבישוף נוכח לדעת כי ידיעותיו של הרב, אפילו במקורות נוצריים, עולות | הבישוף הפנה שוב את הדיון למהות הנצרות ומחוללה, אך הרב השיב לו תשובות מוחצות, בהסתמכו גם על מקורות נוצריים, מהם הוכיח כי אלוקי ישראל הוא א־ל יחיד לכל העולם. הבישוף נוכח לדעת כי ידיעותיו של הרב, אפילו במקורות נוצריים, עולות ע"יעותיו שלו, המנהיג הנוצרי. | ||
כאן התערב הנסיך, שראה מחובתו למנוע את הרושם שהכומר הנוצרי נוצח בויכוחו עם הרב. בקול של מפקד פנה אל הרב ואמר: "אף אם התורה אוסרת נישואי כהן וגרושה, הרי מאחר שזליגמן מוותר על הכהונה, מצוה אני עליך לערוך חופה וקידושין לבני הזוג ולהניח להם לחיות חייהם במנוחה". | כאן התערב הנסיך, שראה מחובתו למנוע את הרושם שהכומר הנוצרי נוצח בויכוחו עם הרב. בקול של מפקד פנה אל הרב ואמר: "אף אם התורה אוסרת נישואי כהן וגרושה, הרי מאחר שזליגמן מוותר על הכהונה, מצוה אני עליך לערוך חופה וקידושין לבני הזוג ולהניח להם לחיות חייהם במנוחה". | ||
[[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | [[קטגוריה:ספר הזכרונות]] | ||