שיחת ואתחנן תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{יישור טקסט|שני הצדדים|א. ידוע{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 61 ובהערות שם.}} שגם ההפטרות ד"שבע דנחמתא" (ש"מפטירין בנחמות ישעיהו מאחר תשעה באב עד ראש השנה"{{הערה|רמב"ם הל' תפלה פי"ג הי"ט.}}) שהם "לפי הזמן ולפי המאורע" (ולא כמו ההפטרות דשאר שבתות השנה שהם "מענין הפרשיות דומה בדומה"){{הערה|טושו"ע או"ח סו"ס תכח.}}, יש להם קשר ושייכות ל"ענין הפרשיות", כיון שגם המאורעות דזמני השנה ("לפי הזמן ולפי המאורע") שייכים לפרשת השבוע{{הערה|והפרשיות שהפטרותיהן משתנות בהתאם לשינויים בקביעות זמני השנה (כמו פ' ראה, שכשחל בו ר"ח אלול יש מפטירין השמים כסאי במקום עני' סוערה (טושו"ע שם סתכ"ה ס"ב), וכן פ' וילך, שכשקורין אותה בין ר"ה ליוהכ"פ מפטירין שובה במקום שוש אשיש שמפטירין כשנצבים־וילך מחוברין) – יש לומר, שבתוכן פרשיות אלו ישנם ב' ענינים שמתאימים לתוכן ב' הזמנים.

[ויומתק יותר ע"פ דברי המדרש{{הערה|יל"ש ישעי' רמז תמג.}} "הולכים כולם (האבות והנביאים ששלחם הקב"ה לנחם את כנס"י) לפני הקב"ה ואומרים רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומין, שנאמר{{הערה|ישעי' נד, יא.}} עני' סוערה לא נוחמה, א"ל הקב"ה אני ואתם נלך וננחמנה, הוי נחמו נחמו עמי, נחמוה נחמוה עמי (עי"ן בחיריק (במקום פתח), שפירושו עמדי), אין ראוי לילך אלא '''אני בעצמי'''"{{הערה|ועפ"ז י"ל שב"נחמו נחמו עמי" נכללים כל ה"שבע דנחמתא":ידוע הביאור בסדר ד"שבע דנחמתא", שבתחלה "הקב"ה אומר לנביאים נחמו נחמו עמי", ולאחר שכנס"י משיבה "ותאמר ציון עזבני ה'", "איני מתפייסת מנחמת הנביאים", ו"הנביאים חוזרין ואומרים לפני הקב"ה הנה כנס"י לא נתפייסה בתנחומין שלנו", "עני' סוערה לא נוחמה", אזי "חוזר הקב"ה ואומר אנכי אנכי הוא מנחמכם וכו'" (אבודרהם בסדר פרשיות וההפטרות – בשם המדרש)*.{{ש}}וענין זה (הנחמה ע"י הקב"ה שבהמשך וסיום ה"שבע דנחמתא") מרומז בהפטרה הראשונה – "נחמו נחמו עמי", א"ת "עֵמִי" אלא "עִמִי", היינו, שהנחמה היא לא רק ע"י הנביאים, אלא גם ביחד עם הקב"ה בעצמו**.{{ש}}'''*) וי"ל שהכוונה להמדרש שבפנים.'''{{ש}}'''**) ולהעיר מאוה"ת פרשתנו (כרך ו ע' ב'רא) ש"י"ל ב"פ נחמו כנגד ב"פ אנכי".'''}} – דיש לומר, שענין זה מרומז גם '''בכפל''' ד"נחמו נחמו", שהכפל מורה על '''הבלי־גבול''' שבנחמה, כיון שהנחמה היא ע"י '''הקב"ה בעצמו''', בלי גבול האמיתי{{הערה|ראה גם סד"ה נחמו תער"ב (המשך תער"ב ח"א ע' פה): "וזהו נחמו אתם הנביאים בגילוי הנבואה שהוא גילוי האצי' כו', ויש עוד נחמה שלמעלה מזה והוא מבחי' עצמות א"ס הבל"ג, ועז"א נחמו את עמי, בחי' אנכי אנחמכם".}}].

ויש לומר, שבאופן כזה יהי' גם ה"יחוד נפלא" (ש"השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו כו' וגם השכל מלובש במושכל"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ה'|תניא פ"ה]].}}) בהלימוד ד"תורה חדשה מאתי תצא" – שלא תהי' ההתחלקות דב' אופנים, מלמעלה למטה ("תען לשוני אמרתך"{{הערה|[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, קעב]].}}, שהאדם עונה '''אחר''' אמירתו של הקב"ה) ומלמטה למעלה ("כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו"{{הערה|ראה תדבא"ר רפי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד.}}, שהקב"ה קורא ושונה '''אחר''' לימודו של האדם), כי אם באופן של '''בלי־גבול''', ומצד העדר ההגבלה ישנה גם השלימות בכל האופנים האפשריים.

ועוד ועיקר – שגם לאחר שלימות כיבוש וחלוקת הארץ בפעם הראשונה, גלו ישראל מארץ ישראל, ולא רק גלות בבל למשך שבעים שנה, אלא גם הגלויות שלאח"ז עד לגלות האחרון שנמשך קרוב לאלפיים שנה... שהכוונה בזה היא כדי לברר הניצוצות שבגלות (כמארז"ל{{הערה|פסחים פז, ב.}} "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים", דקאי על ניצוצות הקדושה שמבררים בנ"י בגלות{{הערה|ראה תו"א בראשית ו, א. ר"פ לך לך. ובכ"מ.}}), ובלשון הידוע לעשות מחוץ לארץ ארץ ישראל{{הערה|ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"א ע' תפה ואילך. סה"ש תנש"א ח"ב ע' 695 (לעיל ע' 298) ואילך.}}, ולאחרי וע"י "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}} בבירור התחתון, נכנסים לארץ בגאולה האמיתית והשלימה, ואז תהי' הכניסה לארץ בתכלית השלימות בב' המעלות (דמשה ודיהושע) גם יחד – וגאולה נצחית שאין אחרי' גלות, וגם מצד התחתון.

ומזה מובן שבפרשת ואתחנן מודגשת מעלת הכניסה לארץ בתכלית השלימות (שלא היתה ע"י משה כדי שתהי' בה גם המעלה שע"י יהושע) – באופן של '''בלי־גבול''' ("נחמו נחמו", "נחמה בכפלים"{{הערה|להעיר, שהכניסה לארץ וירושת הארץ '''נכפלה''' בפרשתנו ריבוי פעמים*: "יהושע . . ינחיל אותם את הארץ" (ג, כח), "ובאתם וירשתם את הארץ" (ד, א), "הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (ד, ה), "בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" (ד, יד), "ואתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת" (ד, כב), "להביאך לתת לך את ארצם נחלה" (ד, לח), על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך" (ד, מ), "וירשו את ארצו ואת ארץ עוג וגו'" (ד, מז), "על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך" (ה, טז), "ועשו בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה" (ה, כח), "בארץ אשר תירשון" (ה, ל), "לעשות בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה" (ו, א), "ארץ זבת חלב ודבש" (ו, ג), "והי' כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך גו'" (ו, יו"ד), "ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך" (ו, יח), "למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו" (ו, כג), "כי יביאך ה' אלקיך את הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה" (ז, א) – י"ז (טוב) פעמים!{{ש}}'''*) וגם תפלת משה להכנס לארץ''' נכפלה '''ריבוי פעמים – תקט"ו תפלות.'''}}), כאמור, שמצד העדר ההגבלה ישנה השלימות בכל האופנים ובכל הענינים, ובפשטות – שהכניסה לארץ כיבוש וירושת הארץ היא תיכף ומיד{{הערה|ובלשון הכתוב בר"פ תבוא (בהמשך הפרשיות ד"שבע דנחמתא") – "כי תבוא אל הארץ גו' (ותיכף ומיד) וירשת וישבת בה" (ובודאי שאין צורך להמתין י"ד שנה לכיבוש וחלוקה), ועד שגם הבאת הביכורים (כהמשך הכתוב "ולקחת מראשית כל פרי האדמה") היא תיכף ומיד, כיון שיקויים היעוד "ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים גו'" (עמוס ט, יג).}} (שלימות בזמן), ובנוגע לכל הארץ כולה (שלימות במקום), לא רק ארץ שבע אומות, אלא גם ארץ קיני קניזי וקדמוני, ארץ עשר אומות, ובאופן ש"כל יושבי' עלי'"{{הערה|ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח.}} (שלימות בנפש){{הערה|שלימות (בלי גבול) בעולם שנה נפש – ר"ת עשן, ומתחיל מהשלימות (בלי גבול) דתורה ("תורה חדשה מאתי תצא") – כמ"ש במתן־תורה "והר סיני '''עשן''' כולו" (יתרו יט, יח), שרומז שע"י התורה נעשית שלימות ב"עשן", עולם שנה נפש (ראה אוה"ת יתרו ע' תתטז ואילך).}}, שכל בנ"י{{הערה|כולל גם שבט לוי – "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים" (ב"ב קכב, א).}} (כולל גם כל בנ"י שבכל הדורות שלפנ"ז{{הערה|שבזה מודגשת השלימות ד"כל יושבי'" גם לגבי המעמד ומצב ד"כל יושבי' עלי'" בזמן הבית.}}) יושבים בכל ארץ ישראל כולה, באופן קבוע ונצחי לעד ולעולמי עולמים.

ובפרט כשחל ביום הששי – יום ברוא אדה"ר{{הערה|שהמליך את הקב"ה על כל העולם בהכרזתו "ה' מלך גאות לבש" ([[תהלים פרק צ"ג|תהלים צג, א]] – שירו של יום הששי), ובאמרו לכל הנבראים "בואו ונשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" (שם צה, ו – כמ"ש בקבלת שבת) – שתכלית השלימות דהתגלות מלכותו של הקב"ה בעולם תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.}}, שנברא ביום הששי "כדי שיכנס (ימצא הכל מוכן) לסעודה מיד"{{הערה|סנהדרין לח, א ובפרש"י.}} – שרומז על אלף הששי שבו הכל מוכן לסעודה{{הערה|להעיר ממארז"ל "הכל מתוקן לסעודה" (אבות פ"ג מט"ז – שלומדים בשבת זה).}} דלויתן ושור הבר{{הערה|ראה ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.}} ב"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}}.

בהענין ד"קיימא סיהרא באשלמותא" (חמשה עשר בחודש) – ששלימות הלבנה היא עי"ז שמקבלת אור השמש בשלימות, ועד לתכלית השלימות דחיבור ב' המעלות דשמשא וסיהרא לעתיד לבוא, כמ"ש{{הערה|ישעי' ל, כו.}} "והי' אור הלבנה כאור החמה גו'"{{הערה|ויש לקשר זה עם ענין הכפל: כפל האותיות שרומזות על גאולה – שאותיות כפולות הם בחי' יחוד אתוון דוכרין עם אתוון נוקבין, שזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', יחוד סוכ"ע וממכ"ע, שעי"ז נעשית הגאולה (רד"ה לך לך תר"ל. וראה גם סד"ה נחמו עת"ר); והכפל ד"נחמו נחמו" – שהו"ע חיבור סובב וממלא, מקיף ופנימי (סד"ה נחמו עת"ר*. תער"ב)**.{{ש}}'''*) ושם: "וזהו והי' אור הלבנה כאור החמה כו'".'''{{ש}}'''**) ושם: "לעתיד יהי' המקיף בבחי' פנימי ממש . . וזהו נחמו נחמו עמי, נחמו אתם נביאי בגילוי הנבואה שהוא המשכת האו"פ, ועוד נחמו את עמי בבחי' נחמה העליונה דאנכי אנחמכם בהמשכת גילוי האו"מ שיאיר בפנימיות ממש".{{ש}}ולהעיר גם מהקשר למש"נ בפרשת ואתחנן (ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך גו'", שהאמונה שהיא בבחי' מקיף נמשכת בפנימיות בדעת (ראה לקו"ת פרשתנו ז, ג. המשך תער"ב שם – בביאור המשך ההפטרה "דברו על לב ירושלים וקראו אלי'").'''}}.

בהענין דחמשה עשר במנחם־אב – שלידת משיח היא ברגע '''שלאחרי החורבן''' דוקא, כדאיתא במדרז"ל{{הערה|ירושלמי ואיכ"ר שם.}} שכשגעתה פרתו פעם א' נחרב ביהמ"ק, וכשגעתה פרתו פעם הב' נולד מושיען וגואלן של ישראל, ולא עוד אלא שגם לאחרי שנעשה גדול{{הערה|ומסתבר יותר לומר שגם זה נכלל ב"נולד מושיען של ישראל" – שאין הכוונה להיציאה לאויר העולם, שאז בפועל אינו "מושיען של ישראל"*, אלא '''להתגלות''' (דוגמת לידה כפשוטה) ד"מושיען של ישראל", שכבר ראוי ומוכן לגאול את ישראל בפועל ממש (וראה גם נצח ישראל (למהר"ל) פכ"ו (ע' קלב). ישועות משיחו (לאברבנאל) העיון השני פ"א).{{ש}}'''*) אף שי"ל שלעת"ל יוכל תינוק שנולד לעשות כו"כ פעולות, כבימי המבול (ראה ב"ר פל"ו, א). ולהעיר גם מ"נבואת הילד" (נדפס בסו"ס נגיד ומצוה. ועוד). ואכ"מ.'''}}, כולל ובמיוחד גדלות רוחנית, "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"{{הערה|שמואל־א ט, ב. וראה אוה"ת וירא תשסד, ב. ועוד.}} (ככל פרטי דיני מלך{{הערה|להעיר משיעור הרמב"ם דיום הש"ק זה (הל' זכי' ומתנה ספ"א) – "עושין כפי משפט המלך, שכל דיני המלך בממון על פיהן דנין".}}, ועאכו"כ בנוגע למלך המשיח, מלך ורב{{הערה|ש"ילמד כל העם ויורה אותם כו'" (רמב"ם הל' תשובה ספ"ט). וראה סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג.}}), נמשך החורבן והגלות משך זמן, ועד למשך זמן הכי ארוך – שהכוונה בזה היא שתהי' שלימות הגאולה מצד העליון ומצד התחתון, ומצד שניהם יחד.

כיון ש"כל ישראל בחזקת כשרות"{{הערה|רמב"ם הל' קידוה"ח פ"ב ה"ב.}}, ומקיימים מצות תלמוד תורה ע"י קביעת עתים לתורה "כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ד|תניא פל"ד]].}}, מובן, שעיקר ושלימות הענין דהוספה בלימוד התורה הוא באופן '''שלמעלה ממדידה והגבלה''',

דובר כמ"פ בתקופה האחרונה שלפי כל הסימנים נמצאים אנו ב"שנה שמלך המשיח יתגלה בו"{{הערה|יל"ש ישעי' רמז תצט.}} (נוסף על החשבון דערב שבת לאחר חצות שמתחיל בשנת ה'תנש"א{{הערה|ראה סה"ש ה'תש"נ ח"א ע' 254. וש"נ.}}) – כמרומז בהר"ת (שנתפשט בכל ישראל) "הי' תהא שנת נפלאות אראנו", ובפרט שבמשך השנה ראו בפועל (ויראו עוד) כו"כ מאורעות שהם "נפלאות", ויתירה מזה, שכל א' מהם הוא באופן של "פלא" גם ביחס לה"פלא" שלפניו, פלא לגבי פלא שמעורר התפעלות חדשה{{הערה|וע"ד שמצינו במ"ת ש"על כל דיבור פרחה נשמתן" (שבת פח, ב), שכיון שהדיבור השני הביא לכלות הנפש מחדש, עכצ"ל, שנתגלה בו גילוי נעלה יותר מהדיבור שלפניו; וביחד עם זה, גם הגילוי היותר נעלה נמשך ונקלט בפנימיות, עי"ז ש"החזירה להם הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים" (שבת שם. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא ספל"ו]]), כח הבלי גבול.}}.

– כולל גם ה"פלא" שמתרחש בימים אלו ממש: כינוס אנ"ש והשלוחים שיחיו במדינת רוסיא, שהתכנסו מכו"כ מקומות (גם משאר מדינות שבעולם) בעיירה ליוברוויטש, כולל גם כדי להשתטח על ציוני קודש של רבותינו נשיאינו ששם מנוחתם כבוד, וגם על הציון הק' של אאמו"ר ז"ל (שיום ההילולא שלו, עשרים באב, מתברך מיום הש"ק זה), ונוסף לזה, מתכנסים בעיר הבירה דכל המדינה, מאסקווא{{הערה|להעיר, שהמאמר וידעת היום (שמתחיל בפסוק בפרשת ואתחנן) תרנ"ז – א' המאמרים הקבועים של כ"ק אדנ"ע שהי' חוזר עליו מפעם לפעם ביחוד בשביל לטהר אויר העולם ([[היום יום כ"ח תמוז|"היום יום" כח תמוז]]. ובכ"מ) – נקרא בשם "וידעת '''מאסקווא'''".}} כדי להתייעץ ולהתדבר יחדיו ("איש את רעהו יעזורו"{{הערה|ישעי' מא, ו.}}, מתוך אהבה ואחדות, "כאיש אחד בלב אחד"{{הערה|פרש"י יתרו יט, ב.}}) ולקבל החלטות טובות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה בכל המדינה ובכל העולם כולו, ויה"ר שיהי' הכינוס בהצלחה רבה ומופלגה, ובאופן של הוספה כפולה ומכופלת, "דמוסיף יוסיף", ועד להוספה שלמעלה ממדידה והגבלה – שמאורע זה הו"ע של "'''נפלאות'''", שאותה מדינה '''שלחמה''' נגד פעולותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (ועד"ז בנוגע לפעולותיו של בעל ההילולא דעשרים באב) בהפצת התורה והמעיינות חוצה, '''מארחת ומכבדת''' את תלמידיו ושלוחיו וההולכים בדרכיו ואורחותיו בהפצת התורה והמעיינות חוצה –

וגם לפי מנין החדשים מחודש ניסן – שאילו זכו היתה באה הגאולה בחודש ניסן, שבו נגאלו ובו עתידין להגאל{{הערה|ר"ה יא, רע"א. שמו"ר פט"ו, יא.}}, ועכ"פ בחודש אייר, ר"ת אברהם יצחק יעקב ורחל{{הערה|מאו"א א, פד. ב"ש אה"ע סקכ"ו ס"כ.}} (ד' רגלי המרכבה{{הערה|ולהעיר, שרגל הרביעי שבמרכבה (רחל) הוא (גם) דוד (זח"א רמח, ב. ועוד) – דוד מלכא משיחא.}}) ש"מבכה{{הערה|ירמי' לא, יד.}} על בני' מאנה להנחם"{{הערה|להעיר מזח"ג כ, ב: "מאנה להנחם על בני', דלא קבלה מנייהו תנחומין, כי איננו ("ולא כתיב כי אינם"), בגין דמלכא קדישא הוה סליק לעילא ולעילא ולא אשתכח בגוה"*, שכולל גם "מאנה להנחם" ע"י הנביאים, כי אם דוקא ע"י הקב"ה בעצמו.{{ש}}*) וראה גם זח"ב כט, ב: "כי איננו, כי אינם מבעי לי', אלא בגין דבעלה דאיהו קול אסתלק מינה ולא אתחבר בהדה". ובלקוטי לוי"צ שם (ע' נט) מבאר ש"אסתלק מינה הוא ת"ת, ולא אתחבר בהדה הוא יסוד", ומסיים, ש"עפ"ז א"ש שגם פירוש הפשוט כי איננו שקאי על בני' ג"כ א"ש, כי בני' יוסף ובנימין הם בחי' יסוד".}} עד שהקב"ה מבטיחה ש"שבו בנים לגבולם"{{הערה|שם, טז.}}, ועכ"פ בחודש תמוז, חודש הגאולה – נמצאים כבר בחודש '''החמישי''', בחי' "החמישית לפרעה", "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"{{הערה|ראה לעיל הערה 54.}}, חודש '''מנחם'''־אב שמזלו ארי' (כנ"ל ס"ח),

ובחודש זה עצמו – בשבת נחמו, שבו מתחילה ה"נחמה בכפלים" ("כפלים לתושי'"{{הערה|להעיר ש"לתושי־ה" בגימטריא תנש"א.}}) ד"שבע דנחמתא", ובחציו השני של החודש, שבו מתחילה ההכנה{{הערה|ויתירה מזה – כידוע ש"ארי'" (מזלו של חודש מנחם־אב) ר"ת '''א'''לול '''ר'''"ה '''י'''והכ"פ '''ה'''וש"ר (של"ה ריש מס' ר"ה (ריג, א). ועוד), שכולל (נוסף על ההכנה) גם חודש אלול, וגם חודש תשרי, עד ועד בכלל הוש"ר.}} לחודש שלאח"ז, חודש אלול, חודש '''האחרון''' דשנת "נפלאות אראנו"{{הערה|וגם חודש ההכנה לשנה הבאה – ה'תשנ"ב, ר"ת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''ב'''כל*, היינו, שה"נפלאות" אינם רק בענינים פרטיים, אלא "נפלאות '''בכל'''", באופן של בלי גבול (ומצד העדר ההגבלה ישנם גם כל הענינים הפרטיים), ועוד וג"ז עיקר, לא רק "'''נפלאות אראנו'''" (נ"א) בלשון עתיד, אלא גם "'''נפלאות בעינינו'''" (נ"ב), כלשון הכתוב ([[תהלים פרק קי"ח|תהלים קיח, כג]]) "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו", שמהללים להקב"ה על נפלאות הגאולה** '''שכבר היו בפועל''' (בשנת נפלאות אראנו).{{ש}}'''*) ולהעיר ש"בכל" בגימטריא נ"ב.'''{{ש}}'''**) "נפלאת היא בעינינו ולא נוכל לדעת איך היתה גאולה שלימה כ"כ מה שלא יורה עליו הטבע" (מצו"ד עה"פ).'''}} –

ובפרטיות יותר – הוספה בלימוד התורה ("מוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה"), הן נגלה דתורה והן פנימיות התורה, כולל לימוד עין יעקב, אגדה שבתורה, ש"רוב סודות התורה גנוזין בה"{{הערה|[[אגרת הקודש סימן כ"ג|תניא אגה"ק סכ"ג]].}}, ועוד ועיקר, לימוד פנימיות התורה, כדברי האריז"ל (שיום ההילולא שלו בחמשה מנ"א) ש"בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"{{הערה|שם סכ"ו (קמב, ב).}}, ובמיוחד לאחרי שנתבארה בתורת החסידות באופן ששייך להבנה והשגה דכאו"א מישראל,

וחוגגים שם את שמחת הגאולה{{הערה|כמרומז גם ב"'''והי'''' עקב תשמעון" – "אין והי' אלא לשון שמחה" (וראה ב"ר פמ"ב, ג. וש"נ), כולל ובמיוחד ולכל לראש – שמחת הגאולה.}} מתוך שמחה גדולה ויתירה גם ביחס לשמחת בית השואבה{{הערה|"על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים"* (סוכה שם).{{ש}}'''*) ספרו של דוד מלכא משיחא.'''}} שעלי' אמרו{{הערה|סוכה נא, סע"א – במשנה. שם, ב.}} "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו",

{{הערות שוליים}}}}