מאמר לכה דודי תשי"ד - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ב) והנה המשל הראשון הוא מהשפעת רב לתלמיד, וסדר ההשפעה הוא כמו שארז"ל{{הערה|פסחים קיז, א. וש"נ}} קמקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחו רבנן ולבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא, והמילתא דבדיחותא שקודם הלימוד [שהו"ע היחת חולין של ת"ח שצריכה לימוד{{הערה|סוכה כא, ב. ע"ז יט, ב.}}] היא חיצונית בלבד, אמנם השפעה זו היא הקדמה לההשפעה פנימית (דפתח בשמעתא) כי דוקא עי"ז נעשה פתיחת הלב והמוח של התלמיד שיהי' כלי לקבלה לההשפעה פנימית. והנה מקור משל זה הוא מאדמו"ר האמצע בתורת חיים{{הערה|ד"ה ואלה תולדות ס"ו (ב, ד).}} [אלא שבתו"ח לא הובא זה כמשל להענין דלכה דודי. ובד"ה סמוכים לעד פר"ת{{הערה|ס"א (נדפס בקונטרס בפ"ע – קה"ת תשי"ב) [ואח"ז נדפס בסה"מ פר"ת ע' קמח. המו"ל].}} (המאמר שאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ביום הולדתו (כ' מ"ח) האחרון בעלמא דין) מקשר בדרך אפשר "ואפשר שז"ע כו") הענין דמילתא דבדיחותא להענין דלכה דודי. ובד"ה לכה דודי השמיט כ"ק מו"ח אדמו"ר תיבת "ואפשר" וכותב זה בפשטות{{הערה|וידוע ג"כ הסיפור, שבאחד המאמרים שאמר כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ביחידות לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר (משל מכח הציור שבנפש בדרך אפשר" ואח"כ הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר אצל חותנו הרה"ח וכו' ר' אברהם בקעשענוב, ובקשו לחזור דא"ח, באמרו: עפן נאר אויף דעם קראן וועט זיך שוין גיסן, וחזר את מאמר הנ"ל וגם ענין הנ"ל בפשטות.ת כשחזר לליובאוויטש סיפר לאביו את כל המאורע, ושאלהו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, הא מנין לך? הרי אמרתי רק בדרך אפשר? וענה לו: מה שאצלך בדרך אפשר נעשה אצלי דבר ודאי.}}], ובתו"ח שם (לאח"ז{{הערה|סי"ב (ה, ג).}} מבאר, דשרש ענין השחוק הוא מתענוג הפשוט שבלתי מורכב כלל. ומזה מובן, דשרש של מילתא דבדיחותא (שהוא תענוג הפשוט) הוא למעלה מהשפעת השכל שלאח"ז (שהרי התענוג שבשכל הוא תענוג מורכב). אמנם מ"מ ה"ז רק בחי' חיצונית, וע"י ההשפעה פנימית מגיעים לעילוי נעלה יותר. והענין הוא דבתענוג הפשוט גופא יש ב' דרגות{{הערה|המשך תרס"ו ע' צט ואילך. ד"ה והי' כי תבוא תרע"ה (בהמשך תרע"ב ח"ב).}}, תענוג הפשוט המורגש ותענוג העצמי הבלתי מורגש. ודוקא ע"י ההשפעה פנימית, שהתלמיד מקבל בפנימיותו, מגיעים לתענוג העצמי הבלתי מורגשי. וכן ארז"ל{{הערה|תענית ז, א. וראה לקמן סעיף ז'.}} ומתלמידי יותר מכולן.

ד) ועד"ז הוא בעבודה (כמו שמבאר בהמאמר{{הערה|שם=:0|ס"ג.}}), שהתחלת עבודת האדם בכל יום היא עבודת התפלה, כמש"נ{{הערה|ישעי' ב, כב.}} חלדו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה{{הערה|ברכות יד, א.}}, ובי' אדה"ז ואדמו"ר מהר"ש{{הערה|לקו"ת פנחס עט, ד. הקדמה ללקו"ת לג"פ לאדמו"ר מהר"ש.}} דקודם התפלה נחשב האדם כמו במה. ותפלה הוא לשון התחברות{{הערה|תו"א תרומה עט, סע"ד. ובכ"מ.}}, שע"י התפלה מתקשר האדם באלקות. וסדר התפלה הוא, שמקודם צ"ל הקירוב כללי (המשכה חיצונית) [כמו שמבאר ענינו בהמאמר<ref name=":0" />], ואח"כ נעשה הקירוב פנימי, שהאדם מתקשר לאלגות באופן כזה שממשיך אלקות בכל עניניו הגשמיים. ויובן זה [מה שע"י התפלה בתחילת היום ביכלתו לקשר כל הענינים הגשמיים ולעשותם כלים לאלקות] ע"פ  מה שביאר הבעש"ט{{הערה|כש"ט (הוצאת קה"ת) סרי"ב.}} ענין איסור שאילת שלום קודם התפלה{{הערה|ברכות שם. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח ספ"ט ס"ב (ס"ג).}}, שהוא ע"ד מ"ש בכתבי האריז"ל{{הערה|שעהמ"צ פ' יתרו. ל"ת פ' וירא. וראה זח"ג פג, א.}} בענין כיבוד אח הגדול{{הערה|שם=:1|כתובות קג, א.}}, שהוא מפני דרוחא הוא דשבק בגוי', שבבן הא' יש רוח האב יותר משאר הבנים, וכל שאר הבנים נוטלים מרוחא דאב ע"י בן הראשון. ומצד רוח האב שבאח הגודל מחוייבים הם לכבדו כמו שהם מחוייבים בכבוד האב [שלכן למדין<ref name=":1" /> דין זה מהפסוק{{הערה|יתרו כ, יב.}} כבד את אביך דוקא, כי כבוד אח הגדול נכלל בכיבוד אב]. וכמו"כ הוא בנוגע למחדו"מ של האדם במשך כל היום, שכולם מסתעפין ונמשכין אחר הדבור הראשון, ולכן דבור [וכן מחשבה ומעשה] הראשון של האדם בקומו משינתו צ"ל בעבודת ה', שעי"ז ממשיך קדושה בכל המחדו"מ שלו במשך כל היום כולו. והנה דוקא עי"ז שהקירוב פנימי שלו לאלקות (בעת התפלה) הוא באופן כזה שממשיך אור אלקי בעניניו הגשמיים עד שעושה אותם כלים לאלקות מגיעים למעלה יותר, כידוע{{הערה|ראה לקו"ת האזינו עה, ב. ובכ"מ.}} בענין ורב{{הערה|משלי יד, ד.}} תבואות בכח שור.