11,477
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}} | {{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}} | ||
== משיחות ש"פ שמות, כ"א טבת ה'תשנ"ב == | == משיחות ש"פ שמות, כ"א טבת ה'תשנ"ב == | ||
{{יישור טקסט|שני הצדדים| | |||
א. אויף "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"{{הערה|ריש פרשתנו.}} שטייט אין מדרש{{הערה|שמו"ר פרשתנו פ"א, ה.}} "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן"{{הערה|"הוקשה לו שכל פסוקים אלו מיותרים שהרי שמותם כבר מפורשים בסדר ויצא ויגש, ודורש שלכך הוזכרו בריש ספר זה שמדבר בגאולת ישראל ממצרים כו'" (פירוש מהרז"ו שם).}}. און דער מדרש איז דערנאָך מסביר ווי יעדער שם פון די "בני ישראל" (די י"ב שבטים) איז פאַרבונדן מיט דער גאולה. | א. אויף "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה"{{הערה|ריש פרשתנו.}} שטייט אין מדרש{{הערה|שמו"ר פרשתנו פ"א, ה.}} "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן"{{הערה|"הוקשה לו שכל פסוקים אלו מיותרים שהרי שמותם כבר מפורשים בסדר ויצא ויגש, ודורש שלכך הוזכרו בריש ספר זה שמדבר בגאולת ישראל ממצרים כו'" (פירוש מהרז"ו שם).}}. און דער מדרש איז דערנאָך מסביר ווי יעדער שם פון די "בני ישראל" (די י"ב שבטים) איז פאַרבונדן מיט דער גאולה. | ||
| שורה 81: | שורה 82: | ||
והביאור בזה: | והביאור בזה: | ||
שבעים שנה איז אַ שלימות אין חיי האדם – כמ"ש{{הערה|[[תהלים פרק צ | שבעים שנה איז אַ שלימות אין חיי האדם – כמ"ש{{הערה|[[תהלים פרק צ|תהלים צדי"ק, יו"ד]].}} "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". די שלימות באַשטייט דערפון, אַז דער אדם דערגרייכט דעמולט צו דער עבודה פון בירור כל השבע מדות ווי זיי שטייען בשלימות, שבע כלול מעשר (= שבעים). ובפרטיות יותר – גיט מען דעם אדם "שבעים שנה" בכדי צו טאָן די עבודה פון בירור השבע מדות ווי זיי זיינען זיך מתלבש למטה, אין דער נפש הבהמית ("ימי שנותינו בהם", "בהם" לשון בהמה) און פון לעו"ז בכלל (ובכללות – די '''שבעים''' אומות העולם), און דורך דער עבודה דערגרייכט ער די שלימות פון שבעים, בחי' עי"ן דקדושה, ראי' אין אלקות, ביז די שלימות בזה לעתיד לבוא{{הערה|שם=:4|ראה בכל זה – ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות – אות עי"ן ע' רפט ואילך. קובץ י"א ניסן שנת הצדי"ק עה"פ ימי שנותינו בהם שבעים שנה (ע' 87 ואילך). וש"נ.}}. | ||
ועד"ז י"ל בנוגע צו "הרי אני כבן שבעים שנה" פון ראב"ע הנשיא: בכדי צו ווערן אַ נשיא האָט ער געדאַרפט דערגרייכן די שלימות פון "(כ)בן שבעים שנה", דער בירור פון עניני העולם (וועלכע טיילן זיך אויף שבעים, שבעים אומות וכו'). און דאָס האָט אים געגעבן דעם כח אַז ביי אים זאָל ווערן "זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות", אַז מ'זאָל קענען אויפטאָן דעם ענין פון יציאת מצרים (די גאולה ממיצרים וגבולים) אפילו שטייענדיק אין אַ מצב של תחתון ("לילות"), נוסף אויף דער עבודה בזה בכל יום ויום, ביז אויך – "כל ימי חייך להביא לימות המשיח"{{הערה|ולהעיר מיחוס ראב"ע שהוא "עשירי לעזרא" (ובירושלמי יבמות פ"א ה"ו, שהעיד עליו ר' דוסא בן הרכינס ש"עינוי ("כלומר מראיתו ותואר פניו" – פני משה) דמיין לדידי'" (לעזרא)), והרי בנוגע לעזרא איתא במדרש (הובא בפרש"י יחזקאל מג, יא. פתיחת התויו"ט למס' עדיות. וראה ברכות ד, סע"א) דראוי הי' הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל אלא שגרם החטא (ע"ד שהי' בזמן יצי"מ, כנ"ל ס"ה).}}, (מעין) דעם עילוי פון דער גאולה השלימה{{הערה|ראה קול סופר על המשנה ברכות שם (יב, סע"ב), שמפרש "זכיתי" מלשון "זכו", ע"פ מאחז"ל (סנהדרין צח, א) עה"פ (ישעי' ס, כב) "בעתה אחישנה" – "זכו אחישנה", ע"ד שאמר הקב"ה "נצחוני בני נצחוני" (ב"מ נט, ב), "וזה זכו, אם יגיעו בני ישראל למדרגה לנצח ברצונם את השכינה ע"ד מי מושל בי צדיק, הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו (ראה מו"ק טז, ב), אז אחישנה".}}, ווען עס ווערט (שלימות הבירור פון אַלע שבעים אומות כו', און) דעם גילוי פון שבעים{{הערה|להעיר מדברי ראב"ע שימות המשיח '''שבעים שנה''' (סנהדרין צט, א).}}, עי"ן דלמעלה, "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ.}}, ובאופן אַז אלקות שטייט בגלוי בכל העולם, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"{{הערה|שם מ, ה.}}. | ועד"ז י"ל בנוגע צו "הרי אני כבן שבעים שנה" פון ראב"ע הנשיא: בכדי צו ווערן אַ נשיא האָט ער געדאַרפט דערגרייכן די שלימות פון "(כ)בן שבעים שנה", דער בירור פון עניני העולם (וועלכע טיילן זיך אויף שבעים, שבעים אומות וכו'). און דאָס האָט אים געגעבן דעם כח אַז ביי אים זאָל ווערן "זכיתי שתאמר יצי"מ בלילות", אַז מ'זאָל קענען אויפטאָן דעם ענין פון יציאת מצרים (די גאולה ממיצרים וגבולים) אפילו שטייענדיק אין אַ מצב של תחתון ("לילות"), נוסף אויף דער עבודה בזה בכל יום ויום, ביז אויך – "כל ימי חייך להביא לימות המשיח"{{הערה|ולהעיר מיחוס ראב"ע שהוא "עשירי לעזרא" (ובירושלמי יבמות פ"א ה"ו, שהעיד עליו ר' דוסא בן הרכינס ש"עינוי ("כלומר מראיתו ותואר פניו" – פני משה) דמיין לדידי'" (לעזרא)), והרי בנוגע לעזרא איתא במדרש (הובא בפרש"י יחזקאל מג, יא. פתיחת התויו"ט למס' עדיות. וראה ברכות ד, סע"א) דראוי הי' הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל אלא שגרם החטא (ע"ד שהי' בזמן יצי"מ, כנ"ל ס"ה).}}, (מעין) דעם עילוי פון דער גאולה השלימה{{הערה|ראה קול סופר על המשנה ברכות שם (יב, סע"ב), שמפרש "זכיתי" מלשון "זכו", ע"פ מאחז"ל (סנהדרין צח, א) עה"פ (ישעי' ס, כב) "בעתה אחישנה" – "זכו אחישנה", ע"ד שאמר הקב"ה "נצחוני בני נצחוני" (ב"מ נט, ב), "וזה זכו, אם יגיעו בני ישראל למדרגה לנצח ברצונם את השכינה ע"ד מי מושל בי צדיק, הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלו (ראה מו"ק טז, ב), אז אחישנה".}}, ווען עס ווערט (שלימות הבירור פון אַלע שבעים אומות כו', און) דעם גילוי פון שבעים{{הערה|להעיר מדברי ראב"ע שימות המשיח '''שבעים שנה''' (סנהדרין צט, א).}}, עי"ן דלמעלה, "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ישעי' ל, כ.}}, ובאופן אַז אלקות שטייט בגלוי בכל העולם, "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"{{הערה|שם מ, ה.}}. | ||
| שורה 99: | שורה 100: | ||
י. ויש להוסיף ביאור אויך אין דעם וואָס די משנה הנ"ל איז אין סוף פרק קמא פון מסכת ברכות: די התחלה פון (פרק ראשון) מסכת ברכות איז "מאימתי קורין את שמע בערבין", וואָס דאָס באַדייט (בעבודה רוחנית) די פעולה פון קריאת שמע (קבלת עול מלכות שמים{{הערה|ברכות רפ"ב.}}, ובאופן פון "מאימתי" מלשון אימה{{הערה|כפירוש ר"א המלאך בעת למדו משנה זו עם רבינו הזקן (ראה גם סה"ש תש"ד ע' 66. סה"מ תש"י ע' 138). – וכהפס"ד שק"ש צ"ל "בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה" (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס סא. ועד"ז בטושו"ע שם. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 71 בהערות).}}) אפילו "בערבין", אין חושך הלילה והגלות; און דאָס איז דער תוכן בסוף הפרק – וואָס "נעוץ סופן בתחלתן"{{הערה|ס' יצירה פ"א מ"ז.}} – אַז "מזכירין יציאת מצרים בלילות" (בקריאת שמע), וואָס יציאת מצרים איז "דבר אחד ממש"{{הערה|שם=:5|[[לקוטי אמרים פרק מ"ז|תניא ספמ"ז]].}} מיט קריאת שמע, "ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דוקא אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות ק"ש כו'"<ref name=":5" />. | י. ויש להוסיף ביאור אויך אין דעם וואָס די משנה הנ"ל איז אין סוף פרק קמא פון מסכת ברכות: די התחלה פון (פרק ראשון) מסכת ברכות איז "מאימתי קורין את שמע בערבין", וואָס דאָס באַדייט (בעבודה רוחנית) די פעולה פון קריאת שמע (קבלת עול מלכות שמים{{הערה|ברכות רפ"ב.}}, ובאופן פון "מאימתי" מלשון אימה{{הערה|כפירוש ר"א המלאך בעת למדו משנה זו עם רבינו הזקן (ראה גם סה"ש תש"ד ע' 66. סה"מ תש"י ע' 138). – וכהפס"ד שק"ש צ"ל "בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה" (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס סא. ועד"ז בטושו"ע שם. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 71 בהערות).}}) אפילו "בערבין", אין חושך הלילה והגלות; און דאָס איז דער תוכן בסוף הפרק – וואָס "נעוץ סופן בתחלתן"{{הערה|ס' יצירה פ"א מ"ז.}} – אַז "מזכירין יציאת מצרים בלילות" (בקריאת שמע), וואָס יציאת מצרים איז "דבר אחד ממש"{{הערה|שם=:5|[[לקוטי אמרים פרק מ"ז|תניא ספמ"ז]].}} מיט קריאת שמע, "ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דוקא אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות ק"ש כו'"<ref name=":5" />. | ||
וע"פ הכלל הנ"ל פון "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" האָט עס אַ שייכות מיט סיום הש"ס – סיי אין גמרא{{הערה|מס' נדה.}}: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר{{הערה|חבקוק ג, ו.}} הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות", אַז אין "הליכות עולם" איז מען ממשיך הלכות התורה, ביז די דרגא פון עוה"ב (כולל – בפירושו{{הערה|ראה רע"ב לסנהדרין ר"פ חלק. מדרש שמואל על מס' אבות בתחלתו.}} עולם התחי' לעתיד לבוא); און סיי אין משניות{{הערה|מס' עוקצין.}} – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק | וע"פ הכלל הנ"ל פון "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" האָט עס אַ שייכות מיט סיום הש"ס – סיי אין גמרא{{הערה|מס' נדה.}}: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר{{הערה|חבקוק ג, ו.}} הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות", אַז אין "הליכות עולם" איז מען ממשיך הלכות התורה, ביז די דרגא פון עוה"ב (כולל – בפירושו{{הערה|ראה רע"ב לסנהדרין ר"פ חלק. מדרש שמואל על מס' אבות בתחלתו.}} עולם התחי' לעתיד לבוא); און סיי אין משניות{{הערה|מס' עוקצין.}} – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק כט|תהלים כט, יא]].}} ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (און אויך דער סיום פון גמרא ברכות עצמה איז מיט דעם פסוק), אַז דער אויבערשטער גיט עוז צו אידן (ע"ד "אלעזר בן עזרי'", א־ל עזר בן עזר י־ה), אין עוז אלא תורה{{הערה|ראה ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמד. שהש"ר פ"ב, ג (ג). מדרש תהלים ל, ג. ועוד. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 444 הערה ד"ה זה.}}, ביז אַז עס ווערט "ה' יברך את עמו בשלום", וואָס שלימות ענין השלום (בעולם) איז אין דער גאולה האמיתית והשלימה (כמבואר{{הערה|שע"ת לאדהאמ"צ נו, א.}} בענין "פדה בשלום נפשי"{{הערה|[[תהלים פרק נה|תהלים נה, יט]].}}). | ||
יא. ע"פ הנ"ל איז פאַרשטאַנדיק דער ביאור אין דברי המדרש "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה – על שם גאולת ישראל נזכרו כאן", אע"פ וואָס בפשטות רעדט זיך עס וועגן די ירידה פון "הבאים מצרימה": | יא. ע"פ הנ"ל איז פאַרשטאַנדיק דער ביאור אין דברי המדרש "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה – על שם גאולת ישראל נזכרו כאן", אע"פ וואָס בפשטות רעדט זיך עס וועגן די ירידה פון "הבאים מצרימה": | ||
| שורה 127: | שורה 128: | ||
ולהוסיף, אַז דער רמב"ם האָט געלעבט שבעים שנה{{הערה|סדר הדורות ד"א תתקכ"ז. שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רמב"ם בסופו. – ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) – פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו על ידי הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו).}}, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וואָס באַווייזט אַז ביי אים איז געווען בגלוי די שלימות וואָס איז פאַרבונדן מיט "הרי אני כבן שבעים שנה" צו אויפטאָן "יציאת מצרים" בכל המצבים (בימים, בלילות ולהביא לימות המשיח), כנ"ל בנוגע לראב"ע. | ולהוסיף, אַז דער רמב"ם האָט געלעבט שבעים שנה{{הערה|סדר הדורות ד"א תתקכ"ז. שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רמב"ם בסופו. – ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) – פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו על ידי הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו).}}, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וואָס באַווייזט אַז ביי אים איז געווען בגלוי די שלימות וואָס איז פאַרבונדן מיט "הרי אני כבן שבעים שנה" צו אויפטאָן "יציאת מצרים" בכל המצבים (בימים, בלילות ולהביא לימות המשיח), כנ"ל בנוגע לראב"ע. | ||
וע"פ הידוע{{הערה|תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן כ"ז|סז"ך]]־[[אגרת הקודש סימן כ"ח|כח]].}} אַז אין דעם יום ההילולא פון אַ צדיק איז "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" עולה למעלה, און דאָס איז מאיר ומתגלה למטה און "פועל{{הערה|[[תהלים פרק | וע"פ הידוע{{הערה|תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן כ"ז|סז"ך]]־[[אגרת הקודש סימן כ"ח|כח]].}} אַז אין דעם יום ההילולא פון אַ צדיק איז "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" עולה למעלה, און דאָס איז מאיר ומתגלה למטה און "פועל{{הערה|[[תהלים פרק עד|תהלים עד, יב]].}} ישועות בקרב הארץ" – איז פאַרשטאַנדיק אַז אין דעם טאָג פון כ"ף טבת, דער יום ההילולא של הרמב"ם, שטייט בגלוי "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של הרמב"ם – בחיבור ספר "משנה תורה" בארץ מצרים און אַלע אַנדערע עניני עבודה שלו במשך שבעים שנות חייו – און דאָס איז "פועל ישועות בקרב הארץ", אין קרב הארץ פון מצרים{{הערה|ראה וארא ח, יח.}} (מיצרים וגבולים פון וועלט), באופן אַז דאָס ווערט אַ מורה דרך און "מורה הנבוכים"{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ו ע' 30. וש"נ.}} פון אידן בכל הדורות שלאחרי זה. | ||
ועפ"ז איז מובן דער אויפטו פון דער "אכילה" בשבת פ' שמות בשנה זו – וואָרום דאָס קומט פון דער עבודה וטירחא בערב שבת זה, כל מעשיו ותורתו ועבודתו וואָס דער רמב"ם האָט צוגעשטעלט במשך שבעים שנות חייו, וועלכע שטייען אַלע בגלוי און זיינען "פועל ישועות בקרב הארץ" דעם ערב שבת; איז דאָך דערפון מובן ווי דאָס גיט צו אין דער עבודה פון דעם שבת, די עבודה פון אויפטאָן "גאולת ישראל" אין דעם מצב פון "הבאים מצרימה" בגלות! | ועפ"ז איז מובן דער אויפטו פון דער "אכילה" בשבת פ' שמות בשנה זו – וואָרום דאָס קומט פון דער עבודה וטירחא בערב שבת זה, כל מעשיו ותורתו ועבודתו וואָס דער רמב"ם האָט צוגעשטעלט במשך שבעים שנות חייו, וועלכע שטייען אַלע בגלוי און זיינען "פועל ישועות בקרב הארץ" דעם ערב שבת; איז דאָך דערפון מובן ווי דאָס גיט צו אין דער עבודה פון דעם שבת, די עבודה פון אויפטאָן "גאולת ישראל" אין דעם מצב פון "הבאים מצרימה" בגלות! | ||
| שורה 158: | שורה 159: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
}} | |||
[[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]] | [[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תשנ"ב]] | ||
[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]] | [[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]] | ||
[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]] | [[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]] | ||