לקוטי שיחות בעניני גאולה ומשיח/וירא: הבדלים בין גרסאות בדף

ועוד והוא העיקר – שזוהי ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו{{הערה|ראה אגה"ק דהבעש"ט הידועה – כש"ט בתחלתו. ובכ"מ.}}, שאז יהי' לימוד פנימיות התורה (ידיעת אלקות) בתכלית השלימות, כמ"ש{{הערה|שה"ש א, ב ובפרש"י.}} "ישקני מנשיקות פיהו", "שיהי' הדיבור עמנו פה אל פה"{{הערה|צרור המור עה"פ.}}, כיון ש"תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}}, "מאתי" ממש, ולימודה יהי' באופן ש"לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם '''ידעו אותי'''"{{הערה|ירמי' לא, לג.}}, ויתירה מזה, באופן של '''ראי'''', "וירא אליו ה'", "והיו עיניך רואות את מוריך", בראי' חושית.

וגם ענין זה מודגש בפעולתו של אדנ"ע ביסוד ישיבת תומכי תמימים – כמבואר בשיחתו הידועה{{הערה|שיחת שמח"ת תרס"א – לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. ס' השיחות תש"ב ס"ע 141 ואילך.}} בענין "כל היוצא למלחמת בית דוד", שתלמידי תומכי תמימים הם "חיילי בית דוד" שיוצאים למלחמת בית דוד נגד אלו "אשר חרפו עקבות משיחך"{{הערה|[[תהלים םרק פ"ט|תהלים פט, נב]].}}, ובלשון הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח{{הערה|ספי"א.}}: "ילחם מלחמות ה'" עד ש"נצח", כמרומז גם בהמשך הכתובים ד"אשר חרפו עקבות משיחך" – "ברוך ה' לעולם '''אמן ואמן'''"{{הערה|שם, נג.}}, ש"אמן" (ועאכו"כ ב"פ אמן) מורה על הנצחון במלחמה{{הערה|ראה נזיר בסופה. וש"נ.}}, שעי"ז נעשה ביאת וגילוי דוד מלכא משיחא בפועל ממש.

ג. ובהדגשה יתירה בדורנו זה – דור השלישי{{הערה|להעיר ממ"ש "עטרת זקנים '''בני בנים'''" (משלי יז, ו. וראה אבות פ"ו מ"ח. ב"ר פס"ג, ב), "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי '''זרע זרעך''' גו' מעתה ועד עולם" (ישעי' נט, כא. וראה ב"מ פה, א).}} לאדנ"ע ולתלמידיו חיילי בית דוד, שבו '''מסתיימת ונשלמת''' עבודתם של חיילי בית דוד להביא את הגאולה בפועל ממש ע"י דוד מלכא משיחא, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין '''שכבר נסתיימה ונשלמה''' כל העבודה, ועומדים מוכנים לקבלת דוד מלכא משיחא, ועאכו"כ לאחרי המשך העבודה דחיילי בית דוד בהפצת המעיינות חוצה במשך ארבעים שנה, באופן ש"נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"{{הערה|תבוא כט, ג.}}.

ובדורנו זה נמצאים כבר בשנת הצדי"ק – לאחרי סיום שנת הפ"ט, הקשורה עם מזמור פ"ט, שסיומו וחותמו "אשר חרפו עקבות משיחך", "ברוך ה' לעולם אמן ואמן", גמר הנצחון דמלחמת בית דוד, ומתחילה התקופה השייכת למזמור צדי"ק, שסיומו וחותמו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו' ומעשה ידינו '''כוננהו'''", דקאי על בית המקדש דלעתיד{{הערה|מדרש תהלים עה"פ.}}, "מקדש אדנ־י '''כוננו''' ידיך"{{הערה|בשלח טו, יז.}}.

ובשנת הצדי"ק נמצאים כבר בשנת ה'תשנ"ב, "הי' תהא שנת נפלאות בכל": "'''נפלאות'''" – קאי על נפלאות הגאולה העתידה, כמ"ש{{הערה|מיכה ז, טו.}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ויש לומר שקאי גם על ה"תורה חדשה" דלעתיד לבוא (פנימיות התורה, שנקראת "חן", ר"ת "חכמה נסתרה", וי"ל שפירושו גם "חכמה נפלאה") שתהי' באופן של "נפלאות" ("נפלאות מתורתך"{{הערה|[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, יח]].}}) לגבי לימוד התורה בעולם הזה; ו"נפלאות '''בכל'''"{{הערה|ולהעיר, שהב' הוא גם ר"ת בינה, נפלאות בינה, שבזה מודגש יותר השייכות ד"נפלאות" לפנימיות התורה.}}, "בכל מכל כל", כמ"ש אצל האבות ש"הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא"{{הערה|ב"ב טז, סע"ב ואילך.}}, שזוהי השלימות דלעתיד לבוא.

ויש להוסיף, שכיון שחודש מרחשון הוא החודש '''הראשון''' לעבודה בעולם לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ה"ה כולל גם החדשים שלאחריו, ובמילא, כ"ף מרחשון, הכתר דמרחשון, כולל גם הכתר דהחדשים שלאחריו: הכתר דחודש '''כסלו''', שסיומו בימי חנוכה, חנוכת המזבח והמקדש{{הערה|להעיר ממ"ש במדרש (יל"ש מ"א רמז קפד) ש"בכ"ה בכסלו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן . . ומעתה הפסיד כסלו שגמרה בו המלאכה, אמר הקב"ה עלי לשלם, מה שלם לו הקב"ה, חנוכת חשמונאי", ומסיים: "וכן '''מרחשון''' (שבו נשלם בנין בית ראשון ולא נפתח עד לחודש תשרי שלאחריו) עתיד הקב"ה לשלם לו" – בחנוכת ביהמ"ק השלישי שתהי' בחודש מרחשון.ולהעיר גם מהשייכות לפרשת וירא – שבסיומה נאמר "בהר ה' יראה", "ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות" (כב, יד ובפרש"י).}}, ונס השמן, שקשור גם עם פנימיות התורה, שמן שבתורה{{הערה|ראה בארוכה אמ"ב שער הק"ש פנ"ד ואילך. ועוד.}}, שנתגלתה בתורת החסידות בחודש כסלו{{הערה|כולל ובמיוחד '''כ"ף''' כסלו, שבו נשלמה הגאולה די"ט כסלו, ר"ה לחסידות.}}; הכתר דחודש '''טבת'''{{הערה|ולהעיר, ש'''כ"ף''' בו הוא יום ההילולא דהרמב"ם ז"ל, שסיום וחותם ספר ההלכות שלו הוא בהלכות מלך המשיח.}} – "ירח שהגוף נהנה מן הגוף"{{הערה|מגילה יג, א.}}, שרומז על ההנאה דהגוף שלמעלה, יש האמיתי, מהגוף שלמטה, יש הנברא{{הערה|ראה לקו"ש חט"ו ע' 382 ואילך.}}; והכתר דחודש '''שבט'''{{הערה|חודש הי"א ("עשתי עשר חודש") – שקשור עם בחי' '''הכתר''' שלמעלה מעשר ספירות.}}, שהעשירי שבו יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ש"כל{{הערה|תניא אגה"ק סז"ך־וכ"ח.}} מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו . . מתגלה ומאיר . . ופועל ישועות בקרב הארץ"{{הערה|וב'''כ"ף''' בו נשלמו עשר ימים (מספר שלם) להעילוי והשלימות דעשירי שבו.}}; וכן הכתר דהחדשים שלאח"ז עד לסיומה של שנת הצדי"ק{{הערה|בהכתר דחודש ניסן – ביום עשתי עשר יום, שקשור עם בחי' הכתר (כנ"ל הערה 114).}} ב"מעשה ידינו כוננהו", בנין ביהמ"ק השלישי ע"י המלך המשיח, "מלך מבית דוד"{{הערה|רמב"ם הל' מלכים ספי"א.}} (ש"זכה '''בכתר''' מלכות . . לו ולבניו . . עד עולם"{{הערה|שם פ"א ה"ז.}}) ש"בונה המקדש"{{הערה|שם רפי"א.}} – תיכף ומיד ממש, בח"י מרחשון (לפני כ"ף מרחשון), כיון '''שכבר נתקיים''' מ"ש{{הערה|הושע ג, ה.}} "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם" (כפי שאמרנו בקידוש לבנה דחודש מרחשו{{הערה|ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 66 (לעיל ע' 22) ואילך.}}, ובתוספת "אמן"{{הערה|ר"ת "א־ל מלך נאמן" (שבת שבהערה 76. סנהדרין קי, סע"ב ואילך).}}, שמורה על הקיום בפועל ממש{{הערה|ראה חדא"ג מהרש"א לסנהדרין שם.}}).

ובסגנון דפרשת השבוע – שצריכים רק '''לקבל''' ההתגלות ד"וירא אליו ה'", הן בנוגע לבנ"י (אליו), והן בנוגע לכל העולם (ח"י מרחשון), בפועל ממש, בעולם העשי' הגשמי, כמ"ש "וידע כל פעול כי אתה פעלתו", שבכל דבר שבעולם יהי' ניכר ש"אתה פעלתו", ועד ש"לעתיד לבוא תאנה צווחת כו'"{{הערה|מדרש תהלים מזמור עג בסופו.}}, וגם בדומם, "אבן מקיר תזעק"{{הערה|חבקוק ב, יא.}}, ועאכו"כ בנוגע לבנ"י שמכריזים וזועקים "הנה אלקינו זה"{{הערה|שם=:2|ישעי' כה, ט. וראה תענית בסופה.}}.

וכיון שכן, מובן, שכל הענינים וכל הפעולות חדורים בעניני משיח וגאולה, כולל גם באכילתו ושתייתו, שמשתוקק לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר, עד כדי כך שגם לאחרי הסעודה נשאר '''רעב''' לסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר, ובמילא, טוען להקב"ה שאינו יכול לקיים המצוה ד"ואכלת '''ושבעת''' וברכת"{{הערה|עקב ח, יו"ד.}} '''לאמיתתה''' עד שהקב"ה יושיבנו על שולחנו להסעודה דלעתיד לבוא, ותיכף ומיד ממלא הקב"ה בקשתו – '''בהסעודה דיום הש"ק'''{{הערה|ששייכת להגאולה, כמ"ש בברכת המזון (דיום השבת)* "'''והראנו''' . . בנחמת ציון עירך ובבנין ירושלים עיר קדשך", "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים".{{ש}}'''*) נוסף על החיוב דהזכרת "מלכות בית דוד בבונה ירושלים" ברכת המזון שבכל יום (ברכות שבהערה 48).'''}} (ובפרט סעודה שלישית הקשורה עם גאולה השלישית וביהמ"ק השלישי{{הערה|ראה לקו"ש חכ"א ע' 84 ואילך. וש"נ.}}) '''פרשת וירא''', כדרשת חז"ל{{הערה|פסחים קיט, ב.}} "מאי דכתיב (בפרשת וירא{{הערה|כא, ח.}}) ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין . . אומר לו (הקב"ה) לדוד טול (כוס של ברכה) וברך, אומר להן אני אברך ולי נאה לברך, שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק קט"ז|תהלים קטז, יג]].}} כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".

והעיקר – שכל זה יהי' בגלוי ובפועל ממש, "מראה באצבעו ואומר זה"{{הערה|ראה תענית שם. שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב.}}, "הנה זה (המלך המשיח) בא"{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.}}, והנה כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו ("הקיצו ורננו שוכני עפר"{{הערה|ישעי' כו, יט.}}), ו"הנה אלקינו זה גו' זה הוי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"<ref name=":2" />, שמחת הגאולה האמיתית והשלימה בגלוי ובפועל ממש שאז מברכים עלי': "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".