שיחת ליל שמחת תורה תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. שמחת תורה האָט אַ שייכות מיוחדת מיט דער גאולה האמיתית והשלימה{{הערה|ולהעיר ממאחז"ל (תענית ח, ב) "גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות" (נת' בד"ה גדול יום הגשמים דשמח"ת תער"ג (סה"מ תער"ב־ע"ו ע' קצח ואילך)), והרי שמח"ת הוא יו"ט שני של שמע"צ (יום התחלת הזכרת הגשמים), ועד שבארץ ישראל שמח"ת הוא ביום שמע"צ.{{ש}}וכמרומז גם בשמו "שמיני (עצרת") – ששמיני מורה על ענין הגאולה, כמאחז"ל (ערכין יג, ב) דכינור "של ימות המשיח שמונה". וראה כלי יקר ר"פ שמיני. לקו"ש חי"ז ע' 93 ואילך. ובכ"מ.}} על ידי משיח צדקנו{{הערה|שם=:0|ראה שיחת שמח"ת תרנ"ב (ספר השיחות תורת שלום ע'  2) – מלפני מאה שנה: "בש"ת הוא התגלות יחידה שבנפש, מעין לעתיד לבוא שלא ילמדו איש את רעהו". וראה לקמן סוף סעיף ג.}} – ווי מ'זאָגט עס אין דעם פיוט "(שישו ושמחו בשמחת תורה)"מבשמחת תורה נאָך קריאת התורה: "אגיל ואשמח בשמחת תורה בא יבוא צמח{{הערה|שמו של משיח (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. וראה [[זכריה פרק ג|זכרי' ג, ח]]. [[זכריה פרק ו|ו, יב]] ("איש צמח שמו". וכפי שאומרים גם בנוסח הושענות דהושע"ר)).}} בשמחת תורה"{{הערה|"משיח יבוא בזכות השמחה בתורה" (סידור יעב"ץ).}}.

ויש לומר, אַז דאָס איז אויך דער תוכן פון '''אַלע''' י"ז פסוקים{{הערה|נוסף לזה שתוכן הפשוט של כמה פסוקים קשור עם ענין הגאולה.}}, אַז זיי זיינען אַלע תלוי אין דעם סיום – "כי מציון גו'": "כי" איז (אויך) משמש בלשון "אם"{{הערה|ר"ה ג, א. הובא בפרש"י עה"ת לך יח, טו.}}, "כאשר"{{הערה|ראה פרש"י ר"ה שם: שמצינו בכמה מקומות אם משמש לשון כאשר.}}. ועפ"ז יש לפרש דעם "'''כי''' מציון גו'" שבסיום כל הפסוקים{{הערה|ב[[ישעיה פרק ב|ישעי' שם]] "כי" משמש בלשון "דהא", בתור נתינת טעם למ"ש לפנ"ז "והלכו עמים רבים גו'". אבל בנדו"ד שהפסוק "כי מציון גו'" בא בהמשך לט"ז הפסוקים שלפניו – יל"פ (ע"ד הרמז עכ"פ) גם שה"כי" הוא מלשון "כאשר", והיינו בתור תנאי למ"ש בכל הפסוקים שלפנ"ז.}} – אַז די אַלע ענינים וואָס שטייען אין די פריערדיקע (ט"ז) פסוקים וועלן נתקיים ווערן (בשלימותם ובמילואם) "כי – כאשר – מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", וואָס דאָס וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה.

איינער פון די ענינים העיקריים לעתיד לבוא – איז (ווי געבראַכט פריער פון תניא) וואָס דעמאָלט וועט זיין די שלימות פון "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו": עס וועט נתגלה ווערן בכל העולם כולו אַז עס איז ניטאָ קיין מציאות אחרת זולתו ית', "אין עוד מלבדו".

ויש לומר, אַז דאָס איז די הוספה און חידוש אין דער גירסא במשנה ובריתא{{הערה|סוף קידושין.}} "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני"{{הערה|כ"ה גירסת הש"ס כת"י (אוסף כתבי־היד של תלמוד הבבלי, ירושלים תשכ"ד) במשנה וברייתא הנ"ל. וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם. וראה גם יל"ש ירמי' רמז רעו.}}, לגבי דער גירסא הנפוצה "אני נבראתי לשמש את קוני": "אני נבראתי כו'" – איז מדגיש, אַז עס איז דאָ אַ מציאות וועלכע איז נברא געוואָרן, נאָר די גאַנצע כוונה און תכלית פון איר בריאה איז מערניט ווי "לשמש את קונו": "אני לא נבראתי כו'" איז דער טייטש{{הערה|להעיר מתוד"ה מתני' (מנחות פג, סע"ב) דהלשון "לא . . אלא" היינו לעיכובא.}} – אַז אַ מציאות פון אַן אדם כשלעצמה איז בכלל ניטאָ ("אני '''לא''' נבראתי"), דער איינציקער ענין וואָס איז דאָ – איז דער "לשמש את קוני"{{הערה|דוגמא לדבר – החילוק בין זהב ותחש, דאף ששניהם נבראו בשביל המשכן (והמקדש), הרי בנוגע לזהב אמרו חז"ל (ב"ר פט"ז, ד. שמו"ר רפל"ה) "לא הי' העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא בשביל המשכן ובשביל ביהמ"ק", והיינו שבזהב קיימת האפשריות להשתמש בו בעניני חול ("לא הי' '''העולם''' ראוי כו' אלא כו'"), משא"כ בנוגע לתחש – הרי "'''לפי שעה''' נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן" (שבת כח, ב), היינו שכל מציאותו אינה אלא ההשתמשות בו בשביל המשכן.}}.