ספר הזכרונות פרק לד: הבדלים בין גרסאות בדף

== חסידים הראשונים ==

רק בהיותו בדרך החל ברוך להתבונן בכל אשר ראה ושמע בפונדקו של ר' נחמן ישראל. במיוחד הקדיש מחשבה להתנהגות מסוג חדש שהבחין אצל הפונדקאי וחתניו, וכן להתייחסותם לתפלה ואופן קיומה. בשעת שהותו שם לא הקדיש תשומת לב לכך, כנראה מחמת האדישות שבאופיו, כפי שהבין מאוחר יותר. ברור שאילו היה ברוך מתעמק יותר במה שראה ושמע בפונדק היה מגלה שנתקל כאן בתלמידי הבעש"ט – החסידים הראשונים במקומות ההם.

– אך הענין הוא על־פי הכתוב: "נר ה' – נשמת אדם". בנר ישנם שני דברים אור הנר וצלו. אור הנר הוא מן הנר עצמו, וצל האור בא על־ידי כלי הנר. כך בנשמה יש אור וצל: האור בא מן הנשמה, והצל של אור הנשמה בא מן הגוף שהוא הכלי. כשעומדים בתוך ד' אמות של צדיק – נופלות לאדם מהשבות טובות, והן גילוי אור הנשמה, וכשעומדים בתוך ד' אמות של רשע – נופלות מחשבות רעות. מהצדיק לומדים "עשה טוב" – וע"י כך נעשים ממזכי הרבים – ומן הרשע לומדים "סור מרע", ובזה נעשים כלי להרהור תשובה. וזהו: "הלומד מכל אדם", שמכל אדם, בין צדיק ובין רשע ח"ו, אפשר ויש צורך ללמוד. והראיה: "מכל מלמדי השכלתי", שהרי כל מה שברא הקב"ה בעולם הוא בשביל ללמד האדם, ככתוב: "מלפני בהמות הארץ" שעל זה אמר רבי יוחנן: "אלמלא ניתנה תורה לישראל – למדנו צניעות מחתול וגזל מנמלה", ההשגחה העליונה מזמנת לאדם ממה ללמוד, וזהו החכם הלומד מכל אדם, ב"סור מרע ועשה טוב".

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]