ספר הזכרונות פרק נ: הבדלים בין גרסאות בדף

== במקום תורה – שם חכמה ==

גדולה היתה השפעתו של ר' יצחק שאול, חתנו של הנפח, על זבולון בנימין, פושט הנבילות. לא פחות מכך הפיק ר' יצחק שאול תועלת מזבולון בנימין. אביו, ר' ניסן, הביא לידיעתו כי מחובתו להתמסר להעלאת רמתו הרוחנית של זבולון בנימין המגושם. בד בבד עם המשימה שנטל על עצמו למצוא חתן לדינה, בתו של זבולון בנימין, קיבל על עצמו להתעניין במצבו של זבולון בנימין עצמו. לפיכך הורה במכתבו לבנו להתייחס אל פושט הנבלות כאל "מציאה", שכן הוא מסוגל להתעלות לדרגה רוחנית גבוהה יחסית, ולהוכיח בכך שאין יהודי, יהא שפל ככל שיהא, שאינו מסוגל להתעלות ולהתרומם.

ר' ניסן לא הרים מעולם יד על מישהו. גם בתפקידו כמלמד לא נגע מעולם בתלמיד. הרצועה היתה תלויה על הקיר, וכאשר תלמיד נכשל במשהו היה רק רומז לו על הרצועה ומוכיחו בדברי הסברה. שיטה זו הוכיחה את השפעתה, ותלמידיו של ר' ניסן רחשו לו יראת כבוד ודרך ארץ יותר מאשר תלמידים למלמדים שהכו אותם מכות נאמנות.

"רואה אתה, בני," – אמר ר' ניסן – "שאפילו בשבת מותר לטלטל חפץ על־מנת למנוע צער מן האפרוחים. דע לך כי צער בעלי חיים הוא מן התורה. הגמרא אומרת, במסכת ברכות (דף מ'): "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו", והדבר נלמד מן הפסוק שבו כתוב: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך" – ורק לאחר מכן – "ואכלת ושבעת". ואילו אתה, בני נוהג באכזריות כזו, המתאימה לרוצח צמא דם. צערן של הבריות אינו נוגע לך".

כל דוברומיסל ידעה עתה כי זבולון בנימין הראה נפלאות, וחשיבותו של פושט הנבלות, שאיש לא התחבר אתו מעולם, גדלה בעיני האנשים. לפתע הבחינו כולם כי אין הוא כה פחות ערך כפי שדימו תחלה, וכי אין לך אדם שאין לו מקום ושעה.

[[קטגוריה:ספר הזכרונות]]