דבר מלכות/צו: הבדלים בין גרסאות בדף

וזהו גם הטעם לכך שגאולת מצרים באה דוקא ע"י נסים ונפלאות (גלויים) – כיון שדוקא ע"י נס שלמעלה מדרך הטבע, '''מתגלה''' בגלוי (לעיני בשר) הכח הבלתי מוגבל של הקב"ה, שיכירו בגלוי שהקב"ה הוא הבע"ב על טבע העולם, ולכן יש בכחו לעשות נס שלמעלה מן (או נס שמשנה את) ההנהגה הטבעית של העולם (מלשון העלם והסתר{{הערה|ראה [[לקוטי תורה שלח|לקו"ת שלח]] לז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג. ח"ג ע' א'נט. וראה לקו"ש (חלק לד) שופטים תשמ"ז הערה 63. וש"נ.}}), שטבע (מלשון "טובעו בים"{{הערה|לשון הכתוב – בשלח טו, ד. וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קח ואילך. וש"נ.}}) מכסה על כח הפועל של הקב"ה שנמצא בו,

אע"פ ש"איש האלקים" הוא חיבור של שני קצוות ("איש" ו"האלקים") כפי שהם באדם אחד (משה){{הערה|דאף שמפשטות הלשון משמע, שבמשה היו ב' ענינים נפרדים, "איש" ("מחציו ולמטה"), ו"האלקים" ("מחציו ולמעלה"), והחידוש במשה הוא, שהוא "האלקים" "מחציו ולמעלה" (משא"כ שאר בני אדם הם כולו בבחי' איש, גם מחציו ולמעלה) – הרי, מפשטות לשון הכתוב ("משה איש האלקים") מובן, שהיות שמשה הוא איש אחד, נשמה בגוף אחד, הרי הוא "איש האלקים" '''בכל''' מציאותו* (ראה ד"ה פנים בפנים הנ"ל, מע"ח שער לאה ורחל בסופו. וראה "קובץ י"א ניסן" שם), שגם "מחציו ולמטה" (בעסקו בענינים גשמיים) הוא חלק מ"(איש) האלקים", וגם "מחציו ולמעלה" (בעסקו בענינים רוחניים) הוא חלק מ"איש (האלקים)" (משא"כ בשאר בני אדם, אף שיש להם ב' חלקים – נשמה וגוף, נשמה היא "חלק הוי' עמו", "חלק אלוקה ממעל ממש", וגוף הוא נברא גשמי).{{ש}}'''*) ראה פי' מהרז"ו לדב"ר שם, שמפרש מאחז"ל זה ע"פ הפדר"א (פמ"א) משה הי' רגליו עומדות בהר וכולו בשמים, וקורא לחלק שעמד בארץ איש ולחלק שבשמים אלקים.'''}} אבל מ"מ שם אלקים בגימטריא '''הטבע'''{{הערה|פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ר"ח שער האהבה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). וראה שם שער האהבה ספ"א ד"ה וכדי להבין (נב, ד). של"ה פט, א (דאיתא בזהר); קפט, א (ומרומז בזהר); שח, ב. שו"ת חכם צבי סי"ח. [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א רפ"ו]].}}, זוהי הדרגא באלקות ש"מתלבשת" ומחי' את טבע העולם. ולכן נאמר "איש '''האלקים'''", כיון שבחי' "איש" ("מחציו ולמטה") של משה, כפי שהוא קשור עם העולם, מתאחד (רק) עם "האלקים" (אלקות שבערך הבריאה){{הערה|ולאידך גיסא יש לומר: מכיון שזהו "איש '''האלקים'''" (אלקות שבערך הבריאה), הרי "איש" ("מחציו ולמטה") לא מתאחד לגמרי עם "האלקים" ("מחציו ולמעלה"), וגם לא נמשך האלקות למטה מבחי' איש (בבחי' אנוש וכיו"ב); משא"כ ע"י התאחדות משה עם עצמותו ית', שזהו התוכן ד"תפלה למשה", בכחו לאחד "איש" ו"האלקים", וגם להמשיך אלקות למטה מבחי' איש כו', כדלקמן בפנים סעיף י.}} אבל לא עם הוי' (שם העצם{{הערה|כס"מ הל' ע"ז פ"ב ה"ז. פרדס שער יט (שער שם בן ד') פ"א. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב' פכ"ח.}} כו'), גילוי האלקות שלמעלה מהעולם (שנברא בשם אלקים, בראשית ברא אלקים{{הערה|בראשית א, א.}}).

אמנם "'''משה'''" (שנאמר לפני "איש האלקים") הוא על שם "כי מן המים משיתיהו"{{הערה|שמות ב, י.}} – משם מ"ה{{הערה|תו"ח שמות קטז, א. אוה"ת תצוה ע' א'תרה. ע' א'תרכג. וראה גם תו"א יתרו סט, ריש ע"ב. מג"א צט, ג. ובכ"מ.}} (ונחנו מה{{הערה|בשלח טז, ז. ח.}}), שם '''הוי''''{{הערה|ראה סה"מ תקס"ב ע' קלז. אוה"ת וארא ע' רג. ובכ"מ.}} (למעלה מ"איש '''האלקים'''"{{הערה|ראה [[תורה אור יתרו|תו"א יתרו]] שם. [[לקוטי תורה ואתחנן|לקו"ת ואתחנן]] ג, ד. אוה"ת עקב ע' תקצט. ובכ"מ.}}), אלקות שלמעלה מהבריאה. וידוע הפירוש בזה{{הערה|ראה תו"ח ואוה"ת שבהערה 57. ובכ"מ.}}, ששרש נשמת משה הוא מדרגא גבוהה מאד, בחי' מים (עלמא דאתכסיא{{הערה|[[תורה אור בשלח|תו"א בשלח]] סב, א־ב. ובכ"מ.}}), שלמעלה מארץ ויבשה (מקום מושב האדם), ומשם – "מן המים – משיתיהו" בגלוי ב(עלמא דאתגליא, עד ב)עולם הזה הגשמי. כך שכפי שהוא נמצא כנשמה בגוף פה למטה ה"ה בגלוי "מן המים", דבוק בגלוי למקורו למעלה (בדוגמת דגי הים שתמיד קשורים בגלוי למקור חיותם – מי הים{{הערה|וראה ע"ז ג, ב: מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מד"ת ומן המצוות כו'. וראה גם ברכות סא, ב.}}).

וכשם שאצל משה עצמו ישנם שני ענינים אלו ("משה" ו"איש האלקים"), כך ישנם שני הענינים (כפל) בברכת ותפלת משה ("ויהי נועם גו'") – (א) המשכת השכינה במשכן, אלקות שלמעלה מעולם, (ב) באופן שזה מתלבש בפנימיות שלמטה – ויש לומר שהם מרומזים בכפל הלשון (א) "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" – באופן של מקיף מלמעלה, "להיותו בלי גבול ותכלית"{{הערה|תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ג|אגה"ק סכ"ג]].}}, (ב) "ומעשה ידינו כוננהו", שהוא מחזק את "מעשה ידינו" '''עצמם''', ז.א. שה"כוננהו" חודר בפנימיות גם ב"מעשה ידינו" (ולא רק באופן ד"כוננה '''עלינו'''"){{הערה|וראה גם פי' האלשיך עה"פ.}}.

ויש לומר השייכות: עה"פ "מזמור שיר ליום השבת" אומרים חז"ל{{הערה|מדרש תהלים שם. יל"ש עה"פ (בשלח טז, כט) ראו כי ה' נתן לכם השבת (רמז רסא).}} "עיסקא דשבתא '''כפול'''". ומבואר בכ"מ{{הערה|[[לקוטי תורה בשלח|לקו"ת בשלח]] ב, ג. יהל אור ריש ע' תרכט. שם בהשמטות ע' תשכד ואילך. ד"ה לך לך תרכ"ז. תר"ל. ובכ"מ. וראה [[מאמר אלה תולדות נח תנש"א - מוגה|ד"ה אלה תולדות נח תנש"א]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' מז ואילך).}}, שהכפל הוא שתי הדרגות (שתי שבתות{{הערה|שם=:0|ראה [[מאמר אלה תולדות נח תנש"א - מוגה|ד"ה אלה תולדות גו' הנ"ל]] בתחלתו. וש"נ.}}) בכל שבת – מעלי שבתא ויומא דשבתא{{הערה|זח"א (בהקדמה) ה, ב. ח"ב קלח, א.}}, מנוחה בערך ליגיעה, ומנוחה בעצם{{הערה|ראה אוה"ת נח נז, ב ואילך. ד"ה תפלה למשה תר"ס. ועוד.}}, ע"ד החילוק בין שם אלקים (אלקות בערך הבריאה) ושם הוי' (אלקות שלמעלה מהבריאה); ובשבת באים שניהם יחדיו, כפול. וי"ל שזהו ע"ד הכפל בתחלת המזמור – "(תפלה ל)משה" (הוי') ו"איש האלקים", ובסיום המזמור – "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", שנועם היא הדרגא דשבת{{הערה|שם=:1|ראה מאמרי אדהאמ"צ תצוה ע' ת ואילך.}} (וע"ד ענין עשיית המשכן<ref name=":1" />) – "ומעשה ידינו כוננה עלינו", "ומעשה ידינו כוננהו", הן מנוחה בערך ליגיעה דמעשה ידינו, והן מנוחה בעצם (עלינו). ובכללות יותר: כוננהו ב"מעשה ידינו" דימי החול ("ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"{{הערה|[[שמות פרק כ|יתרו כ, ט]].}}), "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" ביום השבת, כש"כל{{הערה|פרש"י יתרו שם, ממכילתא שם. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א.}} מלאכתך עשוי'"{{הערה|ולהעיר מפי' הראב"ע עה"פ: "טעם כוננה עלינו – לתקן סבות ועלילות שלא יהי' טורח להם ועמל בכל מעשיהם, וטעם כוננהו – שיהיו שלם, ע"ד אם ה' לא יבנה בית ([[תהלים פרק קכז|תהלים קכז, א]])".}}.

הקב"ה ברא את האדם והעולם באופן שישנם שני צדדים ("זה לעומת זה"{{הערה|שם=:2|קהלת ז, יד. וראה [[לקוטי אמרים פרק ו'|תניא רפ"ו]].}}): צד הקדושה והצד שכנגד, יצר הטוב (בצד ימין, חלל הימני{{הערה|שם=:3|[[לקוטי אמרים פרק ט'|תניא רפ"ט]].}}) ויצר הרע (בצד שמאל<ref name=":3" />). כיון ש"תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"{{הערה|ברכה לג, ד.}} לכאו"א מישראל, מובן א"כ ש"צדי" – הצד שלי (הצד דבנ"י) – הוא תורה ומצוות, פסקי דיני התורה איך צריך יהודי להתנהג בעולם (משא"כ לצד שכנגד אין שום שייכות אליו, ועאכו"כ שאין זה הצד שלו).

אבל לאידך גיסא הרי זה נקרא "צדי", רק '''צד''' שלי (ולא מציאותי, וכיו"ב) – כיון שהקב"ה ברא את העולם (בשם אלקים) כ"צד" בפני עצמו (זה לעומת זה עשה '''אלקים'''<ref name=":2" />), עולם המעלים ומסתיר על אלקות, תחתונים, עד "תחתון שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית'"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מה, ב).}}, ולא נרגש בו (מצ"ע) שצריכים לציית להוראות התורה, עד שיתכן שיתנהגו היפך התורה ח"ו. והכוונה בזה היא – שיהפכו את העולם, שגם ה"צד" דעולם מצד '''ענינו הוא''' "יסכים" להוראות ופס"ד התורה (ודוקא אז ה"ז נקבע בפנימיות בתחתונים).

ועפ"ז יכולה להתעורר השאלה (אפילו בנוגע לדבר של רשות, אפילו לא הצד שכנגד): כיצד יכול יהודי לצאת ולהפוך את ה(חפצא ד)עולם והאנשים בעולם, שהם – מצד ענינם הם – יתנהגו ע"פ הוראות ופס"ד התורה (עד "לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח"{{הערה|שם=:4|רמב"ם הל' מלכים פ"ח ה"י.}}) – הוא הרי "נוגע בדבר" בזה, כיון שתורה '''תלוי' בישראל''' וניתנה '''בשביל ישראל''' (ולכן מחשבתן של ישראל קדמה לתורה{{הערה|ראה תדבא"ר פי"ד ופל"א. ב"ר פ"א, ד.}}), כמ"ש בתורה "צו את בני ישראל", "דבר אל בנ"י" (וכיו"ב), והחיות של יהודי תלוי' בתורה (היא חיינו ואורך ימינו{{הערה|נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית – ע"פ לשון הכתוב (נצבים ל, כ) "כי הוא חייך ואורך ימיך".}}) – והשאלה: בהיותו "נוגע בדבר", כיצד יכול '''הוא''' לפעול ולעשות דירה לו ית' '''בתחתונים'''{{הערה|ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא שם]].}}, '''מצד ענינם הם?!'''

לכן עשה הקב"ה שיהודי (כפי שירד למטה בעולם כנשמה בגוף) עומד בגלוי '''כאילו מן הצד''', ששייכותו (העצמית) לתורה ומצוות אינה '''מכריחה''' אותו ואינה גורמת לנטי' כל שהיא (בגלוי) שיתנהג כך, אלא הדבר נמסר לבחירתו החפשית, ש'''הוא''' '''יבחר''' "ובחרת בחיים"{{הערה|נצבים ל, יט.}} בצד דתומ"צ, ובמילא אין הוא "נוגע בדבר" כלל, כיון שאין הוא מוכרח להתנהג באופן אחד דוקא, יש בו הן צד טוב והן צד שכנגד, ו"זה וזה שופטן"{{הערה|ברכות סא, ב.}} (לא "מושלים"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא רפי"ג]].}}, גם לא נפשו האלקית);

אבל מוסיפים יו"ד ל"צד", כיון שהכוונה בזה היא – "ובחרת בחיים", שיבחר שצד ימין יהי' "צדי", הצד שלו{{הערה|וראה ס' ברוך שאמר שם, ש"צד"י", צד י', פירושו – צד ימין, ע"ש היו"ד שבצד ימין של הנ' באות צ'.}} [ואז – כשהוא בוחר לציית לנפש האלקית – הרי "הקב"ה עוזרו"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא שם]]. וראה סוכה נב, ב. קידושין ל, ב.}}, "כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו"{{הערה|[[תהלים פרק קט|תהלים קט, לא]].}}].

וזהו ע"ד שני הענינים במשה – "משה" ו"איש האלקים" [ומעין זה – הנשמה והגוף דכאו"א מישראל]: בהיותו "משה" ע"ש מן המים משיתיהו (למעלה מעולם) ה"ה קשור בגלוי רק עם אלקות, עם "אין מים אלא תורה"{{הערה|ב"ק יז, א.}} ("זכרו תורת משה עבדי"{{הערה|מלאכי ג, כב.}}), שתורה היא בעה"ב על העולם, "בראשית", בשביל התורה ובשביל ישראל{{הערה|פרש"י ר"פ בראשית. ובכ"מ.}}, ובכח זה יכול הוא להפוך את העולם ולהמשיך שם גילוי אלקות; בהיותו "'''איש'''" ("מחציו ולמטה") ה"ה "נדמה בחומריותו לגופי אוה"ע"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ט|תניא פמ"ט]].}}, ולכן ה"ה כאילו עומד מן הצד, והוא '''בוחר''', "ובחרת בחיים", שכפי שהוא נמצא כ"איש" נעשה הוא "איש האלקים" – "צדי".

ידוע הפירוש{{הערה|ראה [[לקוטי תורה בלק|לקו"ת ר"פ בלק]] (סז, א ואילך). תו"א מג"א צה, סע"ב ואילך. סה"מ תר"ן ע' רעט ואילך. תרנ"ח ע' ריב. ה'שי"ת ע' 122. סה"מ קונטרסים ח"א רמא, א ואילך.}} ב"בה"א נברא העולם הזה"{{הערה|מנחות כט, ב.}}, שהעולם נברא בה"א, שיש לה שלשה קוים, כנגד ג' הדרגות בעולם – בריאה יצירה עשי', מחשבה דיבור ומעשה: הגג והרגל הימיני (המחוברים) הם כנגד מחשבה ודיבור, והרגל השמאלי הנפסק הוא כנגד עשי', שעלי' נאמר "אף עשיתיו"{{הערה|ישעי' מג, יז.}}, אף המפסיק.