11,477
עריכות
דבר מלכות/צו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
גם צריך הסברה בשייכות של נס זה עם יום '''השבת''' דוקא, ש"קבעו נס זה לזכרון לדורות '''בשבת''' וקראוהו שבת הגדול", דאע"פ שישנה סיבה על כך{{הערה|שו"ע אדה"ז שם ס"א, ממג"א שם סק"א.}}, מ"מ צריך לומר{{הערה|ראה גם לקו"ש שם ע' 58.}} (ע"פ הידוע גודל הדיוק בכל דבר בתורה ובקביעות הימים ע"פ תורה) שיש לזה גם שייכות פנימית עם תוכן השבת, עד כדי כך שה'''שבת''' נקראת ,"שבת הגדול". | גם צריך הסברה בשייכות של נס זה עם יום '''השבת''' דוקא, ש"קבעו נס זה לזכרון לדורות '''בשבת''' וקראוהו שבת הגדול", דאע"פ שישנה סיבה על כך{{הערה|שו"ע אדה"ז שם ס"א, ממג"א שם סק"א.}}, מ"מ צריך לומר{{הערה|ראה גם לקו"ש שם ע' 58.}} (ע"פ הידוע גודל הדיוק בכל דבר בתורה ובקביעות הימים ע"פ תורה) שיש לזה גם שייכות פנימית עם תוכן השבת, עד כדי כך שה'''שבת''' נקראת ,"שבת הגדול". | ||
ולהוסיף, שהשייכות ד"(התחלת) הגאולה והנסים" עם '''שבת''' (הגדול) הוא בהדגשה יתירה בשנה זו, שהיום הראשון של פסח (שאז היתה הגאולה והיציאה ממצרים בפועל) חל ביום '''השבת'''{{הערה|ולהעיר שפסח נקרא שבת בכתוב (אמור כג, טו).}}. | ולהוסיף, שהשייכות ד"(התחלת) הגאולה והנסים" עם '''שבת''' (הגדול) הוא בהדגשה יתירה בשנה זו, שהיום הראשון של פסח (שאז היתה הגאולה והיציאה ממצרים בפועל) חל ביום '''השבת'''{{הערה|ולהעיר שפסח נקרא שבת בכתוב ([[ויקרא פרק כג|אמור כג, טו]]).}}. | ||
ב. אחד הענינים העיקריים בגאולת מצרים המודגש בתורה הוא – זה שהגאולה היתה ע"י '''משה רבינו''', גואלם של ישראל, כפי שהתורה מספרת ובארוכה{{הערה|שמות ג, א ואילך.}} שהקב"ה בחר דוקא במשה{{הערה|ואהרן הלך עם משה אל פרעה – ש"יהי' לך לפה" (אבל "אתה תהי' לו לאלקים" (שמות ד, טז)) במענה לטענת משה "לא איש דברים אנכי גו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (שם, י), ולכאורה משמע שלולא טענת משה, לא הי' אהרן המדבר (וכמובן גם מזה שבתחלה ענה ה' (על טענת משה הנ"ל) "מי שם פה לאדם גו' ואנכי אהי' עם פיך גו'" (שם, יא־יב), ורק לאחרי שאמר משה "שלח נא ביד תשלח", אמר ה' שאהרן יהי' המדבר).}} כגואל ישראל. עד שאפילו כשמשה בקש מהקב"ה "שלח נא ביד תשלח"{{הערה|שם, יג.}}, לא קבל הקב"ה את בקשתו, כיון שהקב"ה רצה שדוקא משה יהי' השליח לגאול את בנ"י. | ב. אחד הענינים העיקריים בגאולת מצרים המודגש בתורה הוא – זה שהגאולה היתה ע"י '''משה רבינו''', גואלם של ישראל, כפי שהתורה מספרת ובארוכה{{הערה|[[שמות פרק ג|שמות ג, א ואילך]].}} שהקב"ה בחר דוקא במשה{{הערה|ואהרן הלך עם משה אל פרעה – ש"יהי' לך לפה" (אבל "אתה תהי' לו לאלקים" ([[שמות פרק ד|שמות ד, טז]])) במענה לטענת משה "לא איש דברים אנכי גו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי" ([[שמות פרק ד|שם, י]]), ולכאורה משמע שלולא טענת משה, לא הי' אהרן המדבר (וכמובן גם מזה שבתחלה ענה ה' (על טענת משה הנ"ל) "מי שם פה לאדם גו' ואנכי אהי' עם פיך גו'" ([[שמות פרק ד|שם, יא־יב]]), ורק לאחרי שאמר משה "שלח נא ביד תשלח", אמר ה' שאהרן יהי' המדבר).}} כגואל ישראל. עד שאפילו כשמשה בקש מהקב"ה "שלח נא ביד תשלח"{{הערה|[[שמות פרק ד|שם, יג]].}}, לא קבל הקב"ה את בקשתו, כיון שהקב"ה רצה שדוקא משה יהי' השליח לגאול את בנ"י. | ||
מזה מובן, שלמשה יש שייכות עמוקה לגאולה{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ד: משה הי' מתוקן לגאולה, מתחלת ברייתו נתקן לכך.}}, ולכן יש בכחו דוקא לגאול את בנ"י. | מזה מובן, שלמשה יש שייכות עמוקה לגאולה{{הערה|ראה שמו"ר פ"ב, ד: משה הי' מתוקן לגאולה, מתחלת ברייתו נתקן לכך.}}, ולכן יש בכחו דוקא לגאול את בנ"י. | ||
ועד שחז"ל אומרים על משה "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון"{{הערה|ראה זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א ר"פ משפטים. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך.}}. משה נקרא "גואל אחרון" אפילו בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה מגלות זה האחרון (שתהי' ע"י משיח צדקנו), שעלי' נאמר{{הערה|מיכה ז, טו.}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ובפרט כידוע{{הערה|ד"ה כימי צאתך ה'תש"ח פי"ב (ע' 164).}} שגאולת מצרים היא הראש והשורש דכל הגאולות, כולל גם הגאולה העתידה לבוא – כיון שגאולה (כל גאולה) באה דוקא בכח '''משה'''. | ועד שחז"ל אומרים על משה "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון"{{הערה|ראה זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. [[תורה אור/משפטים|תו"א ר"פ משפטים]]. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך.}}. משה נקרא "גואל אחרון" אפילו בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה מגלות זה האחרון (שתהי' ע"י משיח צדקנו), שעלי' נאמר{{הערה|[[מיכה פרק ז|מיכה ז, טו]].}} "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ובפרט כידוע{{הערה|ד"ה כימי צאתך ה'תש"ח פי"ב (ע' 164).}} שגאולת מצרים היא הראש והשורש דכל הגאולות, כולל גם הגאולה העתידה לבוא – כיון שגאולה (כל גאולה) באה דוקא בכח '''משה'''. | ||
ג. ונקודת הביאור בזה: | ג. ונקודת הביאור בזה: | ||
התכלית דגאולת מצרים היא – "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"{{הערה|וארא ו, ז.}}, ו"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"{{הערה|יתרו כ, ב. וראה מכילתא ופרש"י שם. שמו"ר פכ"ט, ג.}}. ז.א. שהגילוי אלקות למטה בגאולת מצרים הוא, כדי שבנ"י, כפי שנמצאים בעולם, יראו זאת ויכירו וידעו את הקב"ה, ויקבלו על עצמם (אח"כ במתן־תורה) את התורה והמצוות של הקב"ה{{הערה|וכמ"ש (שמות ג, יב) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה".}}, וע"י ה'''עבודה''' שלהם – לגלות אלקות באופן קבוע ונצחי בחייהם ובחלקם בעולם כפי שנפעל במשכן (התכלית דיצי"מ ומ"ת) – "ועשו{{הערה|תרומה כה, ח.}} לי מקדש ושכנתי בתוכם"{{הערה|וראה שהש"ר רפ"ה: "ואימת שרתה שכינה עלי' (בארץ) מיום שהוקם המשכן". וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' נז. ובכ"מ.}}, ובקביעות יותר – ב'''בית''' המקדש (ראשון ושני), ובתכלית השלימות שתהי' בבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"{{הערה|בשלח טו, יז ובפרש"י. ועוד.}}, בית נצחי{{הערה|זח"א כח, א. ח"ג רכא, א. תקו"ז ת"ח.}}, בגאולה האמיתית והשלימה, ועי"ז – גם לגלות אלקות בעולם באופן כזה, עד לשלימות בזה לע"ל, כשכל העולם וכל האנשים שבו יכירו ויראו אלקות בגלוי ובשלימות, "ונגלה כבוד הוי' וראו '''כל בשר''' יחדיו כי פי ה' דיבר"{{הערה|ישעי' מ, ה. וראה [[לקוטי אמרים פרק | התכלית דגאולת מצרים היא – "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"{{הערה|[[שמות פרק ו|וארא ו, ז]].}}, ו"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"{{הערה|[[שמות פרק כ|יתרו כ, ב]]. וראה מכילתא ופרש"י שם. שמו"ר פכ"ט, ג.}}. ז.א. שהגילוי אלקות למטה בגאולת מצרים הוא, כדי שבנ"י, כפי שנמצאים בעולם, יראו זאת ויכירו וידעו את הקב"ה, ויקבלו על עצמם (אח"כ במתן־תורה) את התורה והמצוות של הקב"ה{{הערה|וכמ"ש ([[שמות פרק ג|שמות ג, יב]]) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה".}}, וע"י ה'''עבודה''' שלהם – לגלות אלקות באופן קבוע ונצחי בחייהם ובחלקם בעולם כפי שנפעל במשכן (התכלית דיצי"מ ומ"ת) – "ועשו{{הערה|[[שמות פרק כה|תרומה כה, ח]].}} לי מקדש ושכנתי בתוכם"{{הערה|וראה שהש"ר רפ"ה: "ואימת שרתה שכינה עלי' (בארץ) מיום שהוקם המשכן". וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' נז. ובכ"מ.}}, ובקביעות יותר – ב'''בית''' המקדש (ראשון ושני), ובתכלית השלימות שתהי' בבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"{{הערה|[[שמות פרק טו|בשלח טו, יז ובפרש"י]]. ועוד.}}, בית נצחי{{הערה|זח"א כח, א. ח"ג רכא, א. תקו"ז ת"ח.}}, בגאולה האמיתית והשלימה, ועי"ז – גם לגלות אלקות בעולם באופן כזה, עד לשלימות בזה לע"ל, כשכל העולם וכל האנשים שבו יכירו ויראו אלקות בגלוי ובשלימות, "ונגלה כבוד הוי' וראו '''כל בשר''' יחדיו כי פי ה' דיבר"{{הערה|[[ישעיה פרק מ|ישעי' מ, ה]]. וראה [[לקוטי אמרים פרק לו|תניא פל"ו]] (מו, א). ושם: וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מ"ת כו'.}}. | ||
וזהו גם הטעם לכך שגאולת מצרים באה דוקא ע"י נסים ונפלאות (גלויים) – כיון שדוקא ע"י נס שלמעלה מדרך הטבע, '''מתגלה''' בגלוי (לעיני בשר) הכח הבלתי מוגבל של הקב"ה, שיכירו בגלוי שהקב"ה הוא הבע"ב על טבע העולם, ולכן יש בכחו לעשות נס שלמעלה מן (או נס שמשנה את) ההנהגה הטבעית של העולם (מלשון העלם והסתר{{הערה|ראה [[לקוטי תורה/שלח|לקו"ת שלח]] לז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג. ח"ג ע' א'נט. וראה לקו"ש (חלק לד) שופטים תשמ"ז הערה 63. וש"נ.}}), שטבע (מלשון "טובעו בים"{{הערה|לשון הכתוב – בשלח טו, ד. וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קח ואילך. וש"נ.}}) מכסה על כח הפועל של הקב"ה שנמצא בו, | וזהו גם הטעם לכך שגאולת מצרים באה דוקא ע"י נסים ונפלאות (גלויים) – כיון שדוקא ע"י נס שלמעלה מדרך הטבע, '''מתגלה''' בגלוי (לעיני בשר) הכח הבלתי מוגבל של הקב"ה, שיכירו בגלוי שהקב"ה הוא הבע"ב על טבע העולם, ולכן יש בכחו לעשות נס שלמעלה מן (או נס שמשנה את) ההנהגה הטבעית של העולם (מלשון העלם והסתר{{הערה|ראה [[לקוטי תורה/שלח|לקו"ת שלח]] לז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג. ח"ג ע' א'נט. וראה לקו"ש (חלק לד) שופטים תשמ"ז הערה 63. וש"נ.}}), שטבע (מלשון "טובעו בים"{{הערה|לשון הכתוב – בשלח טו, ד. וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קח ואילך. וש"נ.}}) מכסה על כח הפועל של הקב"ה שנמצא בו, | ||
| שורה 58: | שורה 58: | ||
ז. עפ"ז יובן גם הכפל בסיום המזמור – "ומעשה ידינו כוננה עלינו מעשה ידינו כוננהו": | ז. עפ"ז יובן גם הכפל בסיום המזמור – "ומעשה ידינו כוננה עלינו מעשה ידינו כוננהו": | ||
כיון שאצל משה (ממוצע המחבר) היו שני הענינים ("משה" ו"איש האלקים") – שלכן ישנו אצל משה למטה ענין הנצחיות והקביעות (כח הבל"ג) בגלוי [כמרומז בהמשך המזמור{{הערה|ולהעיר מסיום מזמור שלפני זה (מזמור פט): ברוך ה' לעולם אמן ואמן, שאמן בכלל מורה על קיום הדבר (גמר הנצחון – ראה נזיר בסופו), ואמן בכפליים מורה על הקיום והתוקף באופן נצחי. וענין זה נמשך '''לעולם''', בפירושו מקום וזמן (ראה סה"מ תש"ח ע' 160. ובכ"מ), וגם בפירושו נצחיות (ראה המשך מים רבים תרל"ו פנ"ז ואילך). וראה יהל אור ע' תשכד השייכות ד"אמן" עם עיסקא דשבתא כפול (דלקמן בפנים).}}: "מעון אתה היית לנו '''בדור ודור''', בטרם הרים ילדו גו' '''ומעולם עד''' '''עולם''' אתה א־ל גו', כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול גו'" – וכך נמשכת הנצחיות בזמן גם אצל "משה איש '''האלקים'''"{{הערה|ומה שבהמשך המזמור מדבר בקוצר זמן האדם ("כל ימינו פנו בעברתך גו' ימי שנותינו בהם שבעים שנה גו'") – הוא חלק מהעונש כאשר "זרמתם שנה '''יהיו''' גו' שתה עונותינו גו'".}} בהיותו בטל לאלקות], נצחיות במשה עצמו, ש"משה לא מת"{{הערה|סוטה יג, סע"ב. זח"א לג, סע"ב. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 6 ואילך.}} (ובכל דור ודור ישנו אתפשטותא דמשה{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק | כיון שאצל משה (ממוצע המחבר) היו שני הענינים ("משה" ו"איש האלקים") – שלכן ישנו אצל משה למטה ענין הנצחיות והקביעות (כח הבל"ג) בגלוי [כמרומז בהמשך המזמור{{הערה|ולהעיר מסיום מזמור שלפני זה (מזמור פט): ברוך ה' לעולם אמן ואמן, שאמן בכלל מורה על קיום הדבר (גמר הנצחון – ראה נזיר בסופו), ואמן בכפליים מורה על הקיום והתוקף באופן נצחי. וענין זה נמשך '''לעולם''', בפירושו מקום וזמן (ראה סה"מ תש"ח ע' 160. ובכ"מ), וגם בפירושו נצחיות (ראה המשך מים רבים תרל"ו פנ"ז ואילך). וראה יהל אור ע' תשכד השייכות ד"אמן" עם עיסקא דשבתא כפול (דלקמן בפנים).}}: "מעון אתה היית לנו '''בדור ודור''', בטרם הרים ילדו גו' '''ומעולם עד''' '''עולם''' אתה א־ל גו', כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול גו'" – וכך נמשכת הנצחיות בזמן גם אצל "משה איש '''האלקים'''"{{הערה|ומה שבהמשך המזמור מדבר בקוצר זמן האדם ("כל ימינו פנו בעברתך גו' ימי שנותינו בהם שבעים שנה גו'") – הוא חלק מהעונש כאשר "זרמתם שנה '''יהיו''' גו' שתה עונותינו גו'".}} בהיותו בטל לאלקות], נצחיות במשה עצמו, ש"משה לא מת"{{הערה|סוטה יג, סע"ב. זח"א לג, סע"ב. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 6 ואילך.}} (ובכל דור ודור ישנו אתפשטותא דמשה{{הערה|זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מד|תניא פמ"ד]] (סג, א). ועוד.}}, נוסף על בחי' משה שבכל א' מישראל{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק מב|תניא רפמ"ב]].}}), וכן בכחותיו ופרטיו{{הערה|כי שלימות ענין הנצחיות היא דוקא כשנמשכת וניכרת בכל הפרטים, דבאם פרט א' אינו נצחי ה"ז מורה על "חלישות" גם בהענינים שהם נצחיים, כי יש נתינת מקום ואפשריות להיפך הנצחיות.}}, עד שגם "מעשי ידי משה (משכן שעשה משה) נצחיים"{{הערה|סוטה ט, סע"א. וראה לקו"ש חט"ז ע' 465, ובהנסמן שם. לקו"ש חכ"ו שם.}} – | ||
לכן הי' דוקא למשה את הכח להמשיך את השכינה למטה{{הערה|ראה שהש"ר רפ"ה: עמד משה והורידה (השכינה) לארץ . . ואימת שרתה שכינה כו' (כדלעיל הערה 27). וראה המשך ההילולא באתי לגני ה'שי"ת.}} ע"י תפלתו "ויהי נועם גו'", "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם", באופן ד"'''כוננה''' עלינו" – '''בקביעות''', לדור דור (עד שבזה ("ומעשה ידינו כוננהו") מרומזת ה'''נצחיות''' דבית המקדש השלישי, שאינו חרב '''לעולם''', כנ"ל). | לכן הי' דוקא למשה את הכח להמשיך את השכינה למטה{{הערה|ראה שהש"ר רפ"ה: עמד משה והורידה (השכינה) לארץ . . ואימת שרתה שכינה כו' (כדלעיל הערה 27). וראה המשך ההילולא באתי לגני ה'שי"ת.}} ע"י תפלתו "ויהי נועם גו'", "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם", באופן ד"'''כוננה''' עלינו" – '''בקביעות''', לדור דור (עד שבזה ("ומעשה ידינו כוננהו") מרומזת ה'''נצחיות''' דבית המקדש השלישי, שאינו חרב '''לעולם''', כנ"ל). | ||