שיחת שלח תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א) במרגלים דמשה נאמר "שלח '''לך'''", ומפרש רש"י (פשוטו של מקרא) "'''לדעתך''', אני '''איני מצוה''' לך, אם תרצה שלח", משא"כ במרגלים דיהושע "בודאי לא עשה יהושע מדעתו רק '''שהשי"ת ציוהו''' ע"כ"{{הערה|[[לקוטי תורה שלח|לקו"ת פרשתנו]] נא, ג.}}, כמובן בפשטות (ועד שאין צורך לפרש בקרא) שלאחרי הקלקול שהי' כתוצאה משילוח המרגלים '''מדעתו''' של משה (ללא ציווי הקב"ה), לא הי' יהושע שולח מרגלים '''מדעתו''', ועכצ"ל "שהשי"ת ציוהו ע"כ".

מבואר בכ"מ ע"ד מעלתם של המרגלים – כמפורש בקרא "כולם אנשים ("לשון חשיבות, ואותה שעה כשרים היו") '''ראשי אלפי ישראל המה'''", שנבחרו מכל שאר בנ"י ("מן הברורים שבכם מן המסולתים שבכם"{{הערה|פרש"י דברים א, כג.}}) – ש"היו במדרגה גבוה מאד ולא רצו להשפיל את עצמם למצוות מעשיות שהוא בחי' המשכת אור א"ס ב"ה למטה . . ורצו להיות במדבר דוקא"{{הערה|[[לקוטי תורה שלח|לקו"ת ריש פרשתנו]]. ובכ"מ.}}, שבו הי' כל עסקם בלימוד התורה (שניתנה במדבר{{הערה|עירובין נד, א. וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 535 (לעיל ע' 147) ואילך.}}, במעמד ומצב שלא היו צריכים לעסוק בעניני העולם (כולל העסק דאדם חורש אדם זורע)), ועד כדי כך, שגם לאחרי החטא נאמר עליהם ש"אין להם חלק לעולם הבא"{{הערה|סנהדרין קח, א.}} מפני שמדרגתם '''גדולה יותר מעולם הבא''', שלכן אין עולם הבא בגדר של "שכר" עבורם{{הערה|ראה מגלה עמוקות עה"ת פרשתנו יד, לה. הנסמן בלקו"ש חכ"ג ע' 102 הערה 60.}}.

וזהו הרמז בהדיוק "אותה שעה '''כשרים''' היו" – שתוכן שליחותם לתור את הארץ (כהתחלה ופתיחה להכיבוש והכניסה לארץ דכל בנ"י שיעלו בשמחה ובחפץ גדול) הו"ע בירור התחתון באופן ד"'''כמוצא שלל רב'''" (ר"ת "כשר"), שזוהי כללות העבודה דכיבוש וכניסה לארץ על מנת לעסוק בבירור הארץ הלזו התחתונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים, שעי"ז נעשה אמיתת ושלימות הענין ד"כמוצא שלל רב", "כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' א"ס ב"ה במקום החושך והס"א של כל עוה"ז כולו ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך כו'"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}}.

ובהקדם ביאור הצורך דשילוח "שנים עשר אנשים איש אחד לשבט" (כדי שכל נשיא ונשיא יראה חלק הארץ דשבטו) בפנימיות הענינים – לפי שארץ ישראל נחלקת לי"ב חלקים, כנגד י"ב שבטי ישראל, אשר, כל שבט ושבט במסילתו יעלה, שלכל שבט יש אופן עבודה שלו [ולדוגמא: החלוקה הכללית דבנ"י '''לישכר וזבולון''', יושבי אוהל ובעלי עסק, מארי תורה ומארי עובדין טבין{{הערה|ראה [[אגרת הקודש סימן ה'|תניא אגה"ק ס"ה]] (קט, א). ובכ"מ.}}, ועד"ז בנוגע להחלוקה הפרטית די"ב שבטי ישראל]{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ג ע' 54. וש"נ.}}, ובהתאם לכך יש לו גם '''חלק א'''' מי"ב חלקי הארץ שבירורו שייך לאופן העבודה דשבט זה{{הערה|להעיר מספרי עקב יא, יו"ד: "י"ב ארצות ניתנו כנגד י"ב שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה".}}, ובצירוף העבודה די"ב שבטי ישראל ("יחד שבטי ישראל"{{הערה|[[דברים פרק לג|ברכה לג, ה]].}}) בבירור י"ב חלקי הארץ נעשה הבירור דכל הארץ כולה, כל פרטי ההתחלקות שבה הכוללים כל פרטי ההתחלקות שבארץ הלזו התחתונה{{הערה|להעיר מהענין די"ב גבולי אלכסון – "כמו עד"מ האלכסון שכולל ומאחד ב' קצוות גשמיים מזרח ומערב מעלה ומטה כו'", התכללות והתאחדות דששה קצוות (ראה אוה"ת בראשית ו, סע"ב ואילך).}} (כל העולם כולו שנברא בשביל ישראל{{הערה|שם=:2|פרש"י עה"ת בתחלתו. ובכ"מ.}}), כיון שארץ ישראל כוללת ויש בה מכל הארצות (כמבואר במדרשי חז"ל{{הערה|ראה ספרי ר"פ עקב (הובא ביל"ש פרשתנו רמז תשמג): "א"י שהיתה חביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, ארץ אלו שאר ארצות . . וראש עפרות תבל זו ארץ ישראל . . למה נקרא תבל שמה שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו . . אבל א"י אינה חסרה כלום כו'".}}).

והביאור בזה – בפשטות – שהפעולה דכל נשיא לתור את הארץ כולה, גם חלקי הארץ דשאר השבטים, היא, מצד הציווי "ואהבת לרעך כמוך"{{הערה|קדושים יט, יח.}}, כיון ש"כל ישראל ערבים (ומעורבים) זה בזה"{{הערה|שבועות לט, סע"א. וש"נ.}}, ועד ל"קומה{{הערה|ראה בארוכה [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת ר"פ נצבים]]. ובכ"מ.}} אחת שלימה"{{הערה|ולהעיר, שהדין שעשרה מישראל נקראים "עדה" (מציאות אחת) – למדים מפרשת המרגלים (מגילה כג, ב – הובא בפרש"י פרשתנו יד, כז). – נתבאר בארוכה בלקו"ש חל"ג ע' 85 ואילך.}}.

ידוע שבירור העולם נעשה בכח ועל ידי העבודה דישראל '''בתורה''', ובלשון הקבלה והחסידות{{הערה|ראה ע"ח שי"ח פ"ה. של"ח דרוש א. [[אגרת הקודש סימן כ"ח|תניא אגה"ק סכ"ח]] בשם זוה"ק. ובכ"מ.}} "בחכמה (דוקא) אתברירו", חכמת התורה{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"שלח לך, '''לדעתך'''" – שעיקר ושלימות הבירור הוא על ידי חכמה בשלימותה, שכוללת גם (בינה ובעיקר) '''דעת'''.}}. ויש לומר, שמטעם זה הי' שילוח המרגלים (ההתחלה והפתיחה דבירור העולם בהכיבוש והכניסה לארץ) '''בסיומו של חודש סיון''' – כשיוצאים מזמן מ"ת לעבודה דבירור העולם{{הערה|ומודגש גם בהקריאה בתורה בשבת מברכים חודש תמוז, חודש הרביעי – כי, החילוק שבין חודש השלישי לחודש הרביעי הוא ע"ד החילוק שבין בחי' המשפיע לבחי' המקבל (גימ"ל דל"ת – "גמול דלים" (שבת קד, א)), ולכן, בשבת האחרון דחודש השלישי מברכים חודש הרביעי, שזוהי הנתינת-כח להיציאה והירידה למטה לעסוק בבירור העולם.}} בכח ועל ידי התורה.

ובפרטיות יותר בתורה עצמה – החילוק שבין נגלה דתורה לפנימיות התורה: נגלה דתורה, "ששים מסכתות" שמבארים פרטי ההלכות דאיסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול שעל ידם נעשה '''בירור העולם''', הם באופן של '''התחלקות'''; ופנימיות התורה, שמבארת עניני '''אלקות''', "דע את אלקי אביך"{{הערה|דה"א כח, ט. וראה תניא קו"א קנו, ב. ובכ"מ.}}, היא באופן של '''אחדות''' ("לית תמן כו' מחלוקת"{{הערה|זח"ג קכד, ב – ברע"מ. הובא ונת' ב[[אגרת הקודש סימן כ"ו|תניא אגה"ק סכ"ו]].}}, גם מלשון התחלקות).

ודוגמתו בישראל – שענין האחדות הוא מצד הנשמה, ש"כולן מתאימות ואב א' לכולנה . . מצד שרש נפשם בה' אחד"{{הערה|שם=:3|[[לקוטי אמרים פרק ל"ב|תניא רפל"ב]].}}, וענין ההתחלקות הוא מצד הירידה בגוף ("שהגופים מחולקים"<ref name=":3" />) כדי לברר העולם.

וענין זה נעשה על ידי ומצד בחינת '''ההתחלקות''' שבישראל ובתורה – "'''לדעתך'''" – בחי' הדעת, שכולל גם חכמה ובינה, וכל המדות שנולדים מן המוחין{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ג'|תניא ספ"ג]].}}, כחות פנימיים שהם באופן של התחלקות, ו"לדעת'''ך'''" דייקא, דעת האדם, שרומז על הירידה וההתלבשות דתורה (דעת) בדעת האדם, שאז שייך ונעשה בה ענין של התחלקות.

ועוד ועיקר – האחדות דישראל ודתורה שעל ידי הפצת המעיינות '''דפנימיות התורה''' ("סתים" שבתורה, שעל ידה נעשית האחדות ד"סתים" דישראל עם "סתים" דקוב"ה{{הערה|ראה זח"ג עג, א. לקו"ת [[לקוטי תורה ויקרא|ויקרא]] ה, ג. [[לקוטי תורה נצבים|נצבים]] מו, א. ובכ"מ.}}) '''חוצה''', עד לחוצה שאין חוצה הימנו, כפי שנתחדש במיוחד בדורנו זה גם ובמיוחד בחצי כדור התחתון (שבו לא הי' הגילוי דמ"ת{{הערה|ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ע' שלא. וש"נ.}}), שבו נקבע מושבו של נשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, משה שבדורנו, ומשם מופצים המעיינות בכל קצוי תבל ממש, ובמשך '''יובל שנים'''{{הערה|כולל ובמיוחד בענין שהזמן גרמא, יובל שנים לכ"ח ("כח") סיון (שמתברך מיום הש"ק זה) – ראה בארוכה שיחת [[שיחת כ"ח סיון תנש"א - מוגה|כ"ח סיון]] (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 635 (לקמן ע' 243) ואילך).}} ("עולם"{{הערה|קידושין טו, א. מכילתא ופרש"י משפטים כא, ו. – ולהעיר גם מלקו"ת [[לקוטי תורה שלח|פרשתנו]] מב, ד ואילך.}}), אשר, על ידי ההוספה בהפצת המעיינות חוצה (שכבר היתה באופן ד"די והותר"), "'''דע''' את אלקי אביך", "'''לדעתך'''"{{הערה|כולל גם ההוספה ב"לדעתך" '''דמשה''' (ועי"ז גם במשה שבכאו"א מישראל) – כמארז"ל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב" (ברכות בסופה. וש"נ), "האבות ומשרע"ה שהם בג"ע יותר מג' אלפים שנה ומתעלים בכ"י ג"פ כו'" (סה"מ תרנ"ד ע' רכ. ועוד).}}, זוכים{{הערה|כהבטחת מלך המשיח להבעש"ט – במענה לשאלתו אימת אתי מר – כשיפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה (אגה"ק דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו).}} '''תיכף ומיד''' ל"אותו הזמן . . (ש)לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".