11,494
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
א. ס'איז באַוואוסט דער וואָרט פון רבותינו נשיאינו{{הערה|לקו"ש ח"ב ע' 449. ח"כ ע' 556. וש"נ. וראה גם סה"מ תשי"א ע' 59. ספר השיחות תרצ"ו־ת"ש ע' 203.}}, אַז שבת בראשית איז נוגע צו דעם גאַנצן יאָר. אַזוי ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית, אַזוי גייט אַ גאַנץ יאָר. | א. ס'איז באַוואוסט דער וואָרט פון רבותינו נשיאינו{{הערה|לקו"ש ח"ב ע' 449. ח"כ ע' 556. וש"נ. וראה גם סה"מ תשי"א ע' 59. ספר השיחות תרצ"ו־ת"ש ע' 203.}}, אַז שבת בראשית איז נוגע צו דעם גאַנצן יאָר. אַזוי ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית, אַזוי גייט אַ גאַנץ יאָר. | ||
אין וואָס באַשטייט די אויסגעטיילטקייט פון שבת בראשית, אַז דוקא פון אים ווערט נמשך על כל ימי השנה? לכאורה איז דאָס דער תוכן פון גאַנץ חודש תשרי: תשרי – אותיות רשית{{הערה|בעל הטורים עקב יא, יב. אוה"ת סוכות ע' א'תשנו. סה"מ תר"ל ע' רפז. תרנ"ו ע' רעז. ועוד.}} – איז דער רשית פון כל השנה כולה, וכידוע{{הערה|ראה סה"מ תקס"ו ע' שעט. אוה"ת סוכות שם. ברכה ע' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד ע' לו. תרע"ח ע' רעח. תש"ב ע' 49. ועוד.}} אַז די מועדים אין חודש תשרי (המרובה במועדות{{הערה|ראה ב"י או"ח סתצ"ב (ד"ה ומ"ש). שו"ע אדה"ז שם ס"ב. הוספה לשו"ע אדה"ז (להר"נ מדובראוונע) או"ח סקל"א ס"ח.}}) זיינען מועדים כלליים פון וועלכע עס ווערט נמשך אויף דעם גאַנצן יאָר, אָנהויבנדיק פון ראש השנה, וועלכער ווערט אָנגערופן בשם "ראש השנה" דערפאַר וואָס ער איז דער "קאָפּ" וואָס איז כולל אין זיך און פירט אָן מיט אַלע טעג פון יאָר{{הערה|ראה לקו"ת תבוא מא, ג. נצבים מז, א־ב. דרושים לר"ה נח, א־ב. עטרת ראש שער ר"ה בתחלתו. אוה"ת דרושים לר"ה ע' ב'עז ואילך. ובכ"מ.}}, ועד"ז יום הכפורים (וועלכער ווערט אויך אָנגערופן "'''ראש''' השנה" בכתוב{{הערה|יחזקאל מ, א. וראה תוד"ה ואת – נדרים כג, ב. רא"ש סוף יומא. לקו"ת ר"ה נח, א. סד, א.}}), ועד"ז חג הסוכות, זמן שמחתנו, ביז שמיני עצרת ושמחת תורה – איז פאַרוואָס צייכנט מען אויס שבת בראשית דערמיט אַז "ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית אַזוי גייט אַ גאַנץ יאָר?" | אין וואָס באַשטייט די אויסגעטיילטקייט פון שבת בראשית, אַז דוקא פון אים ווערט נמשך על כל ימי השנה? לכאורה איז דאָס דער תוכן פון גאַנץ חודש תשרי: תשרי – אותיות רשית{{הערה|[[דברים פרק יא#בעל הטורים|בעל הטורים עקב יא, יב]]. אוה"ת סוכות ע' א'תשנו. סה"מ תר"ל ע' רפז. תרנ"ו ע' רעז. ועוד.}} – איז דער רשית פון כל השנה כולה, וכידוע{{הערה|ראה סה"מ תקס"ו ע' שעט. אוה"ת סוכות שם. ברכה ע' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד ע' לו. תרע"ח ע' רעח. תש"ב ע' 49. ועוד.}} אַז די מועדים אין חודש תשרי (המרובה במועדות{{הערה|ראה ב"י או"ח סתצ"ב (ד"ה ומ"ש). שו"ע אדה"ז שם ס"ב. הוספה לשו"ע אדה"ז (להר"נ מדובראוונע) או"ח סקל"א ס"ח.}}) זיינען מועדים כלליים פון וועלכע עס ווערט נמשך אויף דעם גאַנצן יאָר, אָנהויבנדיק פון ראש השנה, וועלכער ווערט אָנגערופן בשם "ראש השנה" דערפאַר וואָס ער איז דער "קאָפּ" וואָס איז כולל אין זיך און פירט אָן מיט אַלע טעג פון יאָר{{הערה|ראה לקו"ת תבוא מא, ג. נצבים מז, א־ב. דרושים לר"ה נח, א־ב. עטרת ראש שער ר"ה בתחלתו. אוה"ת דרושים לר"ה ע' ב'עז ואילך. ובכ"מ.}}, ועד"ז יום הכפורים (וועלכער ווערט אויך אָנגערופן "'''ראש''' השנה" בכתוב{{הערה|יחזקאל מ, א. וראה תוד"ה ואת – נדרים כג, ב. רא"ש סוף יומא. לקו"ת ר"ה נח, א. סד, א.}}), ועד"ז חג הסוכות, זמן שמחתנו, ביז שמיני עצרת ושמחת תורה – איז פאַרוואָס צייכנט מען אויס שבת בראשית דערמיט אַז "ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית אַזוי גייט אַ גאַנץ יאָר?" | ||
איז די נקודת הביאור אין דעם – בפשטות: שבת בראשית באַצייכנט דעם איבערגאַנג פון חודש תשרי, המרובה במועדות, אין דעם געוויינלעכן טאָגטעגלעך לעבן שטייגער בשאר חדשי השנה: | איז די נקודת הביאור אין דעם – בפשטות: שבת בראשית באַצייכנט דעם איבערגאַנג פון חודש תשרי, המרובה במועדות, אין דעם געוויינלעכן טאָגטעגלעך לעבן שטייגער בשאר חדשי השנה: | ||
שבת בראשית איז (א) דער סיום וסך־הכל פון חודש תשרי – זייענדיק דער '''לעצטער''' שבת פון דעם חודש, ווען עס ווערט די עלי' ושלימות (ויכולו{{הערה|בראשית ב, א. וראה [[לקוטי תורה בהר|לקו"ת בהר]] מא, א. אוה"ת עה"פ. ועוד.}}) פון דעם סיום המועדים פון חודש תשרי – שמיני עצרת ושמחת תורה, וועלכע קלייבן צוזאַמען (עצרת מלשון קליטה{{הערה|ראה לקו"ת שמע"צ פה, ג. פח, ד. צא, א. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קלג.}}) און ברענגען אַריין אין אַ פנימיות אַלע ימים טובים פון חודש תשרי; און אויך (ב) די התחלה פון דער עבודה הרגילה פון דעם קומענדיקן יאָר – זייענדיק שבת מברכים חודש מר־חשון, דער ערשטער "וואָכעדיקער" חודש פון דעם נייעם יאָר (וועלכער האָט ניט קיינע ימים טובים וכו'), ווען עס הויבט זיך אָן, כידוע{{הערה|ראה לקו"ש ח"כ שבהערה 1. וש"נ.}}, דער עיקר עבודה פון "ויעקב הלך לדרכו"{{הערה|ל' הכתוב – ויצא לב, ב.}}, לדרכו דוקא – בעניני העולם ועובדין דחול, איש תחת גפנו ותחת תאנתו{{הערה|ל' הכתוב – מ"א ה, ה. מיכה ד, ד.}}. | שבת בראשית איז (א) דער סיום וסך־הכל פון חודש תשרי – זייענדיק דער '''לעצטער''' שבת פון דעם חודש, ווען עס ווערט די עלי' ושלימות (ויכולו{{הערה|[[בראשית פרק ב|בראשית ב, א]]. וראה [[לקוטי תורה/בהר|לקו"ת בהר]] מא, א. אוה"ת עה"פ. ועוד.}}) פון דעם סיום המועדים פון חודש תשרי – שמיני עצרת ושמחת תורה, וועלכע קלייבן צוזאַמען (עצרת מלשון קליטה{{הערה|ראה לקו"ת שמע"צ פה, ג. פח, ד. צא, א. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קלג.}}) און ברענגען אַריין אין אַ פנימיות אַלע ימים טובים פון חודש תשרי; און אויך (ב) די התחלה פון דער עבודה הרגילה פון דעם קומענדיקן יאָר – זייענדיק שבת מברכים חודש מר־חשון, דער ערשטער "וואָכעדיקער" חודש פון דעם נייעם יאָר (וועלכער האָט ניט קיינע ימים טובים וכו'), ווען עס הויבט זיך אָן, כידוע{{הערה|ראה לקו"ש ח"כ שבהערה 1. וש"נ.}}, דער עיקר עבודה פון "ויעקב הלך לדרכו"{{הערה|ל' הכתוב – [[בראשית פרק לב|ויצא לב, ב]].}}, לדרכו דוקא – בעניני העולם ועובדין דחול, איש תחת גפנו ותחת תאנתו{{הערה|ל' הכתוב – [[מלכים א פרק ה|מ"א ה, ה]]. [[מיכה פרק ד|מיכה ד, ד]].}}. | ||
און וויבאַלד אַז שבת בראשית שליסט אין זיך איין ביידע ענינים – דער לעצטער שבת אין חודש תשרי, וועלכער בענטשט דעם ערשטן "וואָכעדיקן" חודש אין יאָר – דערפאַר גיט ער אַ ספּעציעלן כח אויף דער הנהגה פון אַ גאַנץ יאָר: (די מועדים אין) חודש תשרי עצמו – היות אַז ער איז בדרגת "רשית"{{הערה|ובפרט ש"רשית (השנה)" חסר אל"ף כתיב (עקב יא, יב), המורה על הסתלקות האור כו' (תניא אגה"ק סי"ד). ויש לפרש החסר למעליותא – שבתיבת "רשית" בחי' אל"ף אותיות פלא היא למעלה מגילוי והתלבשות בהכתיב, שזה מורה על שלימות ענין הפלא, שמובדל ומרומם ולמעלה מכל גדר גילוי כו'. וראה לקמן ס"ח.}} – איז ער אויפגעהויבן און אָפּגעטיילט (מובדל ומרומם) פון שאר חדשי השנה, ער איז אָנגעפילט (מרובה) מיט מצוות און קדושה (ובלשון המדרש{{הערה|ויק"ר פכ"ט, ח.}}) "מושבע בכל, גתות בתוכו, ברכות בתוכו, כפור בתוכו כו'"), ובמילא איז מען ניט אַזוי פאַרזיכערט אַז מ'וועט קענען ממשיך זיין דעם אויפגעהויבענעם מצב פון חודש תשרי אויך אין די איינפאַכע וואָכן־טעג פון יאָר; | און וויבאַלד אַז שבת בראשית שליסט אין זיך איין ביידע ענינים – דער לעצטער שבת אין חודש תשרי, וועלכער בענטשט דעם ערשטן "וואָכעדיקן" חודש אין יאָר – דערפאַר גיט ער אַ ספּעציעלן כח אויף דער הנהגה פון אַ גאַנץ יאָר: (די מועדים אין) חודש תשרי עצמו – היות אַז ער איז בדרגת "רשית"{{הערה|ובפרט ש"רשית (השנה)" חסר אל"ף כתיב ([[דברים פרק יא|עקב יא, יב]]), המורה על הסתלקות האור כו' ([[אגרת הקודש סימן יד|תניא אגה"ק סי"ד]]). ויש לפרש החסר למעליותא – שבתיבת "רשית" בחי' אל"ף אותיות פלא היא למעלה מגילוי והתלבשות בהכתיב, שזה מורה על שלימות ענין הפלא, שמובדל ומרומם ולמעלה מכל גדר גילוי כו'. וראה לקמן ס"ח.}} – איז ער אויפגעהויבן און אָפּגעטיילט (מובדל ומרומם) פון שאר חדשי השנה, ער איז אָנגעפילט (מרובה) מיט מצוות און קדושה (ובלשון המדרש{{הערה|ויק"ר פכ"ט, ח.}}) "מושבע בכל, גתות בתוכו, ברכות בתוכו, כפור בתוכו כו'"), ובמילא איז מען ניט אַזוי פאַרזיכערט אַז מ'וועט קענען ממשיך זיין דעם אויפגעהויבענעם מצב פון חודש תשרי אויך אין די איינפאַכע וואָכן־טעג פון יאָר; | ||
משא"כ שבת בראשית, זייענדיק סיי דער אָפּשלוס פון חודש תשרי און סיי די התחלה פון דעם "וואָכעדיקן" יאָר (אָנהויבנדיק פון (שבת מברכים) חודש חשון){{הערה|ור"ח חשון הוא לעולם ב' ימים: א' דר"ח הוא יום שלשים בתשרי (אותיות "רשית"), וב' דר"ח הוא א' חשון (התחלת עבודה הרגילה בשנה).}}. | משא"כ שבת בראשית, זייענדיק סיי דער אָפּשלוס פון חודש תשרי און סיי די התחלה פון דעם "וואָכעדיקן" יאָר (אָנהויבנדיק פון (שבת מברכים) חודש חשון){{הערה|ור"ח חשון הוא לעולם ב' ימים: א' דר"ח הוא יום שלשים בתשרי (אותיות "רשית"), וב' דר"ח הוא א' חשון (התחלת עבודה הרגילה בשנה).}}. | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
איז ער אַ "ממוצע המחבר" ביניהם, וועלכער גיט דעם כח מיוחד אַז בהתאם צו דעם אופן ווי מ'שטעלט זיך דעמולט אַוועק זאָל אַזוי גיין אַ גאַנץ יאָר; מ'זאָל ממשיך זיין פון דעם מצב נעלה בחודש תשרי אין דער טאָג טעגלעכער עבודה אין וועלט, בימי החול ובעובדין דחול. | איז ער אַ "ממוצע המחבר" ביניהם, וועלכער גיט דעם כח מיוחד אַז בהתאם צו דעם אופן ווי מ'שטעלט זיך דעמולט אַוועק זאָל אַזוי גיין אַ גאַנץ יאָר; מ'זאָל ממשיך זיין פון דעם מצב נעלה בחודש תשרי אין דער טאָג טעגלעכער עבודה אין וועלט, בימי החול ובעובדין דחול. | ||
ווי ס'איז אויך מובן פון דעם תוכן פון פ' בראשית (וואָס על שם זה ווערט דער שבת אָנגערופן "שבת '''בראשית'''"), וועלכע רעדט וועגן מעשה בראשית: דורך לייענען אין תורה פסוק בראשית – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|בראשית א, א.}} – ווערט באַנייט דער באַשאַף פון כל עניני העולם פאַר דעם נייעם יאָר (וואָרום קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, בר נש אסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא{{הערה|זהר ח"ב קסא, ריש ע"ב.}}). וואָס דאָס גיט דעם כח צו אַוועקשטעלן ווי־עס־דאַרף־צו־זיין די עבודה בעניני העולם במשך דעם קומענדיקן יאָר. | ווי ס'איז אויך מובן פון דעם תוכן פון פ' בראשית (וואָס על שם זה ווערט דער שבת אָנגערופן "שבת '''בראשית'''"), וועלכע רעדט וועגן מעשה בראשית: דורך לייענען אין תורה פסוק בראשית – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|[[בראשית פרק א|בראשית א, א]].}} – ווערט באַנייט דער באַשאַף פון כל עניני העולם פאַר דעם נייעם יאָר (וואָרום קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, בר נש אסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא{{הערה|זהר ח"ב קסא, ריש ע"ב.}}). וואָס דאָס גיט דעם כח צו אַוועקשטעלן ווי־עס־דאַרף־צו־זיין די עבודה בעניני העולם במשך דעם קומענדיקן יאָר. | ||
ב. דער ענין אין דעם וועט מען קלערער פאַרשטיין לויט דברי חז"ל בדיוק הלשון "בראשית" ["מקדם ברא אלקים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית"{{הערה|תנחומא (באבער) בראשית ג. ועד"ז ביל"ש עה"פ (רמז ב). מדרש לקח טוב עה"פ.}}] – "בשביל התורה שנקראת{{הערה|משלי ח, כב.}} ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו{{הערה|ירמי' ב, ג.}} ראשית תבואתו"{{הערה|פרש"י ורמב"ן עה"פ. – ובתנחומא שם: מהו בראשית אלו ישראל שנקראו ראשית (וראה תנחומא שם ה בנוגע לתורה). וביל"ש שם: אלא בראשית בזכות ישראל ראשית. וכ"ה בלק"ט שם.{{ש}}ובב"ר עה"פ (פ"א, ד): ששה דברים קדמו לבריה"ע כו' וישראל כו' מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. ובויק"ר פל"ו, ד: שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל דכתיב בראשית ברא אלקים ואין ראשית אלא ישראל. וביל"ש ירמי' רמז רסד: לא נברא העולם אלא בזכות ישראל שנאמר ראשית תבואתו וכתיב בראשית ברא אלקים.}}. | ב. דער ענין אין דעם וועט מען קלערער פאַרשטיין לויט דברי חז"ל בדיוק הלשון "בראשית" ["מקדם ברא אלקים אין כתיב כאן, ומתחילה אין כתיב כאן, אלא בראשית"{{הערה|תנחומא (באבער) בראשית ג. ועד"ז ביל"ש עה"פ (רמז ב). מדרש לקח טוב עה"פ.}}] – "בשביל התורה שנקראת{{הערה|[[משלי פרק ח|משלי ח, כב]].}} ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו{{הערה|[[ירמיה פרק ב|ירמי' ב, ג]].}} ראשית תבואתו"{{הערה|פרש"י ורמב"ן עה"פ. – ובתנחומא שם: מהו בראשית אלו ישראל שנקראו ראשית (וראה תנחומא שם ה בנוגע לתורה). וביל"ש שם: אלא בראשית בזכות ישראל ראשית. וכ"ה בלק"ט שם.{{ש}}ובב"ר עה"פ (פ"א, ד): ששה דברים קדמו לבריה"ע כו' וישראל כו' מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. ובויק"ר פל"ו, ד: שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל דכתיב בראשית ברא אלקים ואין ראשית אלא ישראל. וביל"ש ירמי' רמז רסד: לא נברא העולם אלא בזכות ישראל שנאמר ראשית תבואתו וכתיב בראשית ברא אלקים.}}. | ||
וויבאַלד אַז די דרשה פון חז"ל איז אויף דעם וואָרט "בראשית" – וואָס באַציט זיך בפשטות הכתובים צו ראשית פון בריאת שמים וארץ מיט אַלע פרטי הבריאה (ווי עס רעדט זיך בהמשך הכתובים) – איז מסתבר זאָגן, ובפרט ע"פ הידוע{{הערה|ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.}} אַז צוויי פירושים אין איין וואָרט האָבן צווישן זיך אַ שייכות (ווי מ'זעט עס אין דעם לימוד פון "שעטנז", "שוע טווי ונוז"{{הערה|נדה סא, ב.}}), אַז די דרשה קומט ניט שולל זיין דעם פירוש הפשוט אין "בראשית" (אַז דאָס גייט אויף ראשית הבריאה), נאָר עס קומט '''מוסיף''' זיין דעם דרש, אַז דאָס גייט אויף תורה וישראל שנקראו "ראשית". | וויבאַלד אַז די דרשה פון חז"ל איז אויף דעם וואָרט "בראשית" – וואָס באַציט זיך בפשטות הכתובים צו ראשית פון בריאת שמים וארץ מיט אַלע פרטי הבריאה (ווי עס רעדט זיך בהמשך הכתובים) – איז מסתבר זאָגן, ובפרט ע"פ הידוע{{הערה|ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.}} אַז צוויי פירושים אין איין וואָרט האָבן צווישן זיך אַ שייכות (ווי מ'זעט עס אין דעם לימוד פון "שעטנז", "שוע טווי ונוז"{{הערה|נדה סא, ב.}}), אַז די דרשה קומט ניט שולל זיין דעם פירוש הפשוט אין "בראשית" (אַז דאָס גייט אויף ראשית הבריאה), נאָר עס קומט '''מוסיף''' זיין דעם דרש, אַז דאָס גייט אויף תורה וישראל שנקראו "ראשית". | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
וועט מען עס פאַרשטיין לויט דעם ביאור אין תניא אין לשון התפלה{{הערה|בברכת "אהבת עולם" דתפלת שחרית.}} – "ובנו בחרת מכל עם ולשון": | וועט מען עס פאַרשטיין לויט דעם ביאור אין תניא אין לשון התפלה{{הערה|בברכת "אהבת עולם" דתפלת שחרית.}} – "ובנו בחרת מכל עם ולשון": | ||
דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק | דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מט|פרק מט]] (סט, סע"ב ואילך).}}, אַז "ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם". וואָרום{{הערה|ראה גם לקו"ש חכ"ג ע' 219. סה"ש תשמ"ז – [[שיחת ראה תשמ"ז - מוגה|שיחת ש"פ ראה ס"ד]].}}: בחירה איז שייך צו זאָגן דוקא צווישן זאַכן וועלכע זיינען גלייך איינע צו דער צווייטער (בענין המבוקש); באַ זאַכן וואָס האָבן ניט קיין צדדים שווים, קיין געמיינזאַמע תכונות צווישן זיך, זיי געפינען זיך אין צוויי באַזונדערע ערטער אָדער דרגות, פּאַסט ניט זאָגן בחירה, וואָרום עס ווענדט זיך וואָס מען וויל, און וואו מ'געפינט זיך, וממה־נפשך: אָדער דער בוחר (ורצונו) געפינט זיך "במקום" פון דער ערשטער זאַך, אָדער "במקום" פון דער צווייטער זאַך. | ||
און דאָס וואָס ער איז בוחר אין איינער פון זיי (און ניט אין דעם צווייטן) איז ניט צוליב קיין טעם, נאָר ווייל כך בחר. אויב ער קלייבט עפּעס אויס צוליב אַ טעם (צוליב די מעלה אין דער זאַך) – איז דאָס אויך ניט קיין בחירה אמיתית, בחירה חפשית – וואָרום דער טעם איז פועל אַ נטי' וואָס איז אים '''מכריח''' צו אויסקלייבן די זאַך; בחירה אמיתית (בחירה חפשית) איז בשעת ס'איז ניטאָ אויף דעם קיין טעם און קיין נטי' כו', מערניט וואָס ער איז אַזוי בוחר ווייל אַזוי וויל ער. | און דאָס וואָס ער איז בוחר אין איינער פון זיי (און ניט אין דעם צווייטן) איז ניט צוליב קיין טעם, נאָר ווייל כך בחר. אויב ער קלייבט עפּעס אויס צוליב אַ טעם (צוליב די מעלה אין דער זאַך) – איז דאָס אויך ניט קיין בחירה אמיתית, בחירה חפשית – וואָרום דער טעם איז פועל אַ נטי' וואָס איז אים '''מכריח''' צו אויסקלייבן די זאַך; בחירה אמיתית (בחירה חפשית) איז בשעת ס'איז ניטאָ אויף דעם קיין טעם און קיין נטי' כו', מערניט וואָס ער איז אַזוי בוחר ווייל אַזוי וויל ער. | ||
דערפאַר איז בחירה אמיתית שייך זאָגן נאָר בנוגע דעם גוף וואָס איז "נדמה בחומריותו לגופי אוה"ע": בשעת עס רעדט זיך וועגן דער '''נשמה''' פון אַ אידן – איז ניט שייך זאָגן "ובנו '''בחרת'''", וואָרום די אידישע נשמה, וועלכע איז אַ "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|איוב לא, ב. [[לקוטי אמרים פרק ב | דערפאַר איז בחירה אמיתית שייך זאָגן נאָר בנוגע דעם גוף וואָס איז "נדמה בחומריותו לגופי אוה"ע": בשעת עס רעדט זיך וועגן דער '''נשמה''' פון אַ אידן – איז ניט שייך זאָגן "ובנו '''בחרת'''", וואָרום די אידישע נשמה, וועלכע איז אַ "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|איוב לא, ב. [[לקוטי אמרים פרק ב|תניא רפ"ב]].}}, האָט קיין פאַרגלייך ניט צו אומות העולם להבדיל, במילא פּאַסט אויף דעם ניט קיין '''בחירה'''. עד"ז בכללות – ווען עס רעדט זיך וועגן אידן ווי זיי שטייען העכער פאַר כל עניני העולם ואוה"ע – איז אויך ניט שייך זאָגן בחירה. דוקא אין דעם גוף פון אַ אידן, וועלכער געפינט זיך למטה בין העמים, און איז "נדמה" לגופי אוה"ע – איז שייך דער ענין פון "ובנו בחרת", "בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה '''מכל העמים''' (דוקא)"{{הערה|ואתחנן ז, ו. ועד"ז בפ' ראה יג, ב.}}, "אתה בחרתנו (דוקא) '''מכל העמים'''"{{הערה|נוסח תפלת יו"ט.}}. | ||
נאָכמער: דער דיוק לשון התניא איז "גוף '''החומרי''' הנדמה '''בחומריותו''' לגופי אוה"ע", און ניט "גוף הגשמי הנדמה בגשמיותו" – וואָרום: אויך דער גוף הגשמי פון אַ אידן איז אַנדערש (אויך) '''בגשמיותו''' פון גופי אוה"ע (מצד דעם זיכוך הגוף (דם ובשר) וואָס ווערט אויפגעטאָן דורך כשרות האכילה ושתי' (וואָס ווערט דם ובשר כבשרו{{הערה|ל' [[לקוטי אמרים פרק ה | נאָכמער: דער דיוק לשון התניא איז "גוף '''החומרי''' הנדמה '''בחומריותו''' לגופי אוה"ע", און ניט "גוף הגשמי הנדמה בגשמיותו" – וואָרום: אויך דער גוף הגשמי פון אַ אידן איז אַנדערש (אויך) '''בגשמיותו''' פון גופי אוה"ע (מצד דעם זיכוך הגוף (דם ובשר) וואָס ווערט אויפגעטאָן דורך כשרות האכילה ושתי' (וואָס ווערט דם ובשר כבשרו{{הערה|ל' [[לקוטי אמרים פרק ה|התניא פ"ה]] (ט, סע"ב).}}), וכיו"ב), במילא איז אויף דעם ניט שייך בחירה אמיתית, ווייל אין דעם טיילט זיך אויס אַ איד פון אַ ניט־איד. דוקא אין דעם "גוף החומרי הנדמה '''בחומריותו''' לגופי אוה"ע" – וואָס חומריות איז די דרגא הכי תחתונה [כפשטות הענין, אַז חומר איז מיסוד העפר, דער יסוד ונברא הכי תחתון, והכל דשין עלי'{{הערה|ראה ב"ר פמ"א, ט ובמ"כ שם. וראה תו"א ויגש מג, סע"ד.}}], וואָס דעריבער איז דאָס "נדמה (בחומריותו) לגופי אוה"ע" – אָט אויף דעם (דאַרף מען אָנקומען און עס) איז געווען "ובנו בחרת מכל עם ולשון", די בחירה פון דעם אויבערשטן שלמעלה מטעם ודעת אין דער "גוף החומרי" פון אידן. | ||
[און דעריבער איז ניט שייך אַז די כוכבים ומזלות פון אוה"ע זאָלן אויף דעם פרעגן אַ שאלה: אוה"ע זיינען דאָך אויך ברואים של הקב"ה (אַזוי ווי אידן) און דאַרפן באַקומען זייער שפּייז פון דעם אויבערשטן גלייך ווי אַלע נבראים (כולל אידן), ביז ווי די טענה פון לעו"ז איז געווען אַז "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז"{{הערה|ראה זח"ב קע, ריש ע"ב (מכילתא בשלח יד, כח). ועוד.}} – איז פאַרוואָס זיינען אידן אויסגעטיילט? וואָרום "ובנו בחרת מכל עם ולשון", וואָס בחירה איז דוקא אין אַן אָרט וואו ס'איז דאָ אַ דמיון צווישן צוויי זאַכן, און ער איז בוחר אין איינער פון זיי, בלי שום טעם]. | [און דעריבער איז ניט שייך אַז די כוכבים ומזלות פון אוה"ע זאָלן אויף דעם פרעגן אַ שאלה: אוה"ע זיינען דאָך אויך ברואים של הקב"ה (אַזוי ווי אידן) און דאַרפן באַקומען זייער שפּייז פון דעם אויבערשטן גלייך ווי אַלע נבראים (כולל אידן), ביז ווי די טענה פון לעו"ז איז געווען אַז "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז"{{הערה|ראה זח"ב קע, ריש ע"ב (מכילתא בשלח יד, כח). ועוד.}} – איז פאַרוואָס זיינען אידן אויסגעטיילט? וואָרום "ובנו בחרת מכל עם ולשון", וואָס בחירה איז דוקא אין אַן אָרט וואו ס'איז דאָ אַ דמיון צווישן צוויי זאַכן, און ער איז בוחר אין איינער פון זיי, בלי שום טעם]. | ||
דערפון איז מובן, אַז דאָס וואָס ישראל זיינען "ראשית" פון דער בריאה איז ניט נאָר בנוגע צו דער נשמה (וועלכע איז מובדלת מעולם) נאָר אויך בנוגע צו דעם גוף. '''ואדרבה''': אין דעם גוף החומרי פון אַ אידן אין וועלכן ער איז גלייך לאוה"ע (הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע) איז דאָ אַן עילוי לגבי די מעלה וואָס אידן פאַרמאָגן '''מצ"ע''' (מצד זייער נשמה אָדער מצד תכונותיהם וגוף הגשמי כו') – וואָרום דוקא אין דעם ווערט נתגלה די בחירה פון דעם אויבערשטן, וואָס בחירה אמיתית איז נאָר אין עצמות ומהות{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ג ע' 219. וש"נ.}} (שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו{{הערה|ראה [[אגרת הקודש סימן כ | דערפון איז מובן, אַז דאָס וואָס ישראל זיינען "ראשית" פון דער בריאה איז ניט נאָר בנוגע צו דער נשמה (וועלכע איז מובדלת מעולם) נאָר אויך בנוגע צו דעם גוף. '''ואדרבה''': אין דעם גוף החומרי פון אַ אידן אין וועלכן ער איז גלייך לאוה"ע (הנדמה בחומריותו לגופי אוה"ע) איז דאָ אַן עילוי לגבי די מעלה וואָס אידן פאַרמאָגן '''מצ"ע''' (מצד זייער נשמה אָדער מצד תכונותיהם וגוף הגשמי כו') – וואָרום דוקא אין דעם ווערט נתגלה די בחירה פון דעם אויבערשטן, וואָס בחירה אמיתית איז נאָר אין עצמות ומהות{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ג ע' 219. וש"נ.}} (שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו{{הערה|ראה [[אגרת הקודש סימן כ|תניא אגה"ק ס"כ]] (קל, סע"א ואילך).}}). | ||
וי"ל אַז '''מעין ובדוגמת''' ווי דאָס איז בנוגע צו ישראל, אַזוי איז דאָס אויך בנוגע צו תורה{{הערה|להעיר מנוסח ברכת ההפטרה: '''הבוחר''' בתורה ("על שם ודעת מחרוץ נבחר" (משלי ח, י) – אבודרהם סדר שחרית של שבת ופירושה) כו' ובישראל עמו.}} (דער צווייטער "ראשית") – אַז די שלימות פון תורה איז דוקא ווי זי איז געגעבן געוואָרן למטה, ובאופן אַז תורה לא בשמים היא{{הערה|נצבים ל, יב.}}, און פסקי דיני התורה זיינען תלוי דוקא אין הכרעת השכל הגשמי פון אידן{{הערה|ראה ב"מ נט, ב. שבת פט, א. שמו"ר פט"ו, ב. וראה ב"מ פו, א (וראה כס"מ לרמב"ם הל' טומאת צרעת ספ"ב).}}, ביז אַז תורה "נסעה וירדה כו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עולם הזה שהן רוב מצוות התורה ככולם והלכותיהן ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כו'"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ד | וי"ל אַז '''מעין ובדוגמת''' ווי דאָס איז בנוגע צו ישראל, אַזוי איז דאָס אויך בנוגע צו תורה{{הערה|להעיר מנוסח ברכת ההפטרה: '''הבוחר''' בתורה ("על שם ודעת מחרוץ נבחר" ([[משלי פרק ח|משלי ח, י]]) – אבודרהם סדר שחרית של שבת ופירושה) כו' ובישראל עמו.}} (דער צווייטער "ראשית") – אַז די שלימות פון תורה איז דוקא ווי זי איז געגעבן געוואָרן למטה, ובאופן אַז תורה לא בשמים היא{{הערה|[[דברים פרק ל|נצבים ל, יב]].}}, און פסקי דיני התורה זיינען תלוי דוקא אין הכרעת השכל הגשמי פון אידן{{הערה|ראה ב"מ נט, ב. שבת פט, א. שמו"ר פט"ו, ב. וראה ב"מ פו, א (וראה כס"מ לרמב"ם הל' טומאת צרעת ספ"ב).}}, ביז אַז תורה "נסעה וירדה כו' עד שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עולם הזה שהן רוב מצוות התורה ככולם והלכותיהן ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כו'"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ד|תניא פ"ד]] (ח, ב).}}; און ווי תורה געפינט זיך למטה – ווערט נתגלה איר מעלה העצמית, ובלשון הפיוט{{הערה|"שישו ושמחו בשמח"ת".}}: "טוב סחרה מכל סחורה מפז ומפנינים יקרה", אַז אויך ווי תורה איז אין "עולם הסחורה", זעט מען ווי "טוב סחרה מכל סחורה כו'", און אַז לימוד התורה איז '''אסור''' '''לאוה"ע'''{{הערה|עד שעכו"ם שעוסק בתורה ה"ז היפך מציאותו, "חייב מיתה" (סנהדרין נט, רע"א. רמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ט), ו"לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד" (רמב"ם שם).}}, '''ע"ד''' ווי גערעדט פריער בנוגע צו דעם גוף החומרי פון אַ אידן | ||
[אָבער מיט דעם חילוק עיקרי צווישן תורה וישראל{{הערה|שם=:0|ראה סה"מ תש"ה ס"ע 122 ואילך.}}, אַז תורה אויך ווי זי איז יורד למטה בלייבט זי בקדושתה{{הערה|כמאחז"ל "אין דברי תורה מקבלין טומאה" (ברכות כב, א).}}, משא"כ דער גוף פון אַ אידן איז אַ יש נברא<ref name=":0" /> גשמי וחומרי; ולאידך – איז "ובנו '''בחרת'''" (בחירת העצמות) דוקא אין דעם גוף הגשמי פון אַ אידן, וואָס מחשבתן של ישראל קדמה אפילו לתורה{{הערה|ראה תדבא"ר "שני* דברים קדמו לעולם תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קודם, כשהוא אומר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אומר אני ישראל קדמו".{{ש}}'''*) כן מובא בכ"מ בדא"ח (סה"מ ה'ש"ת ע' 61. ועד"ז סה"מ תש"ה ע' 121. ועוד) מתדבא"ר. ובתדבא"ר שלפנינו (פי"ד) – גירסא אחרת. וראה ב"ר פ"א, ד. וראה לקמן ע' 116 ואילך (הערה 20; 24).'''}} (דעריבער איז תורה ניט קיין תנאי אין בחירת העצמות בהגוף){{הערה|ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 19־816.}}]. | [אָבער מיט דעם חילוק עיקרי צווישן תורה וישראל{{הערה|שם=:0|ראה סה"מ תש"ה ס"ע 122 ואילך.}}, אַז תורה אויך ווי זי איז יורד למטה בלייבט זי בקדושתה{{הערה|כמאחז"ל "אין דברי תורה מקבלין טומאה" (ברכות כב, א).}}, משא"כ דער גוף פון אַ אידן איז אַ יש נברא<ref name=":0" /> גשמי וחומרי; ולאידך – איז "ובנו '''בחרת'''" (בחירת העצמות) דוקא אין דעם גוף הגשמי פון אַ אידן, וואָס מחשבתן של ישראל קדמה אפילו לתורה{{הערה|ראה תדבא"ר "שני* דברים קדמו לעולם תורה וישראל ואיני יודע איזה מהם קודם, כשהוא אומר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל אומר אני ישראל קדמו".{{ש}}'''*) כן מובא בכ"מ בדא"ח (סה"מ ה'ש"ת ע' 61. ועד"ז סה"מ תש"ה ע' 121. ועוד) מתדבא"ר. ובתדבא"ר שלפנינו (פי"ד) – גירסא אחרת. וראה ב"ר פ"א, ד. וראה לקמן ע' 116 ואילך (הערה 20; 24).'''}} (דעריבער איז תורה ניט קיין תנאי אין בחירת העצמות בהגוף){{הערה|ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 19־816.}}]. | ||
| שורה 73: | שורה 73: | ||
ולהוסיף, אַז דורך דעם וואָס "נתנה לנו" (ברצונו ובבחירתו) ארץ ישראל הגשמית, דריקט זיך אויס בגלוי אין עוה"ז הגשמי והחומרי, בחירתו של הקב"ה אין עם ישראל (אויך ווי זיי שטייען אין חומריות העולם). | ולהוסיף, אַז דורך דעם וואָס "נתנה לנו" (ברצונו ובבחירתו) ארץ ישראל הגשמית, דריקט זיך אויס בגלוי אין עוה"ז הגשמי והחומרי, בחירתו של הקב"ה אין עם ישראל (אויך ווי זיי שטייען אין חומריות העולם). | ||
ויש לקשר זה אויך מיט המשך הפרשיות: נאָך פ' בראשית און פ' נח (כנ"ל סוס"ד), קומט מען צו פ' לך לך, וואו עס רעדט זיך ווי דער אויבערשטער זאָגט אברם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". הגם וואָס אברם געפינט זיך אין גשמיות וחומריות העולם – "ארצך", "מולדתך" און "בית אביך" – דאַרף ער פון דאָרט אַוועקגיין און זיך דערפון אָפּשיידן און גיין "אל הארץ אשר אראך", און דער אויבערשטער גיט אים דערנאָך אָפּ ארץ ישראל (די שבעה ארצות און קיני קניזי וקדמוני{{הערה|לך לך טו, יח ואילך.}}) אַלס אַ נחלת עולם{{הערה|כמ"ש לפנ"ז (יג, טו) "לך אתננה ולזרעך עד עולם".}} פאַר אידן. און דורך דעם ווערט "אראך" אויך בפירושו הפנימי{{הערה|תו"א לך יא, ב. וראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 39 ואילך.}} – "אראה ואגלה אותך בעצמך", אַז דורך דעם וואָס ביי אים איז געווען אַ הליכה שלא בערך, איז דער אויבערשטער מגלה – דורך בחירתו אין אידן – די אמת'ע מציאות פון אברהם און פון יעדער איד (ווער און וואָס ער איז). | ויש לקשר זה אויך מיט המשך הפרשיות: נאָך פ' בראשית און פ' נח (כנ"ל סוס"ד), קומט מען צו פ' לך לך, וואו עס רעדט זיך ווי דער אויבערשטער זאָגט אברם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". הגם וואָס אברם געפינט זיך אין גשמיות וחומריות העולם – "ארצך", "מולדתך" און "בית אביך" – דאַרף ער פון דאָרט אַוועקגיין און זיך דערפון אָפּשיידן און גיין "אל הארץ אשר אראך", און דער אויבערשטער גיט אים דערנאָך אָפּ ארץ ישראל (די שבעה ארצות און קיני קניזי וקדמוני{{הערה|[[בראשית פרק טו|לך לך טו, יח ואילך]].}}) אַלס אַ נחלת עולם{{הערה|כמ"ש לפנ"ז ([[בראשית פרק יג|יג, טו]]) "לך אתננה ולזרעך עד עולם".}} פאַר אידן. און דורך דעם ווערט "אראך" אויך בפירושו הפנימי{{הערה|[[תורה אור/לך לך|תו"א לך]] יא, ב. וראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 39 ואילך.}} – "אראה ואגלה אותך בעצמך", אַז דורך דעם וואָס ביי אים איז געווען אַ הליכה שלא בערך, איז דער אויבערשטער מגלה – דורך בחירתו אין אידן – די אמת'ע מציאות פון אברהם און פון יעדער איד (ווער און וואָס ער איז). | ||
ו. ע"פ הנ"ל איז אויך מובן דער עילוי פון שבת בראשית (ווען מ'לייענט בתורה גאַנץ פ' בראשית), אַז ווי מ'שטעלט זיך דעמולט אַוועק אַזוי גייט עס: | ו. ע"פ הנ"ל איז אויך מובן דער עילוי פון שבת בראשית (ווען מ'לייענט בתורה גאַנץ פ' בראשית), אַז ווי מ'שטעלט זיך דעמולט אַוועק אַזוי גייט עס: | ||
יש לומר אַז די צוויי מעלות הנ"ל אין אידן (ווי זיי שטייען (מצד נשמתם) למעלה מעולם, און מעלתם בעולם מצד "אתה בחרתנו") שטעלן זיך אויס (בכללות) בזמן השנה אין דער אונטערשייד צווישן חודש תשרי און שאר חדשי השנה: אין חודש תשרי, המרובה במועדות, שטייט בגלוי (בעיקר) ווי אידן זיינען למעלה מהנהגת העולם. ובמיוחד אין שמע"צ ושמח"ת (סיום המועדים) – ווען ס'איז דער מצב פון "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"{{הערה|משלי ה, יז. שמו"ר פט"ו, כג.}}, "אנא ומלכא בלחודוהי"{{הערה|ראה זח"ג לב, א. וראה זח"א רח, ב. – וראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שסג. וש"נ.}}, און מ'זעט ווי אידן פרייען זין מיט דער תורה, שטייענדיק העכער פאַר כל הענינים; און אין שאר חדשי השנה – איז (בעיקר) די עבודה אין עולם. | יש לומר אַז די צוויי מעלות הנ"ל אין אידן (ווי זיי שטייען (מצד נשמתם) למעלה מעולם, און מעלתם בעולם מצד "אתה בחרתנו") שטעלן זיך אויס (בכללות) בזמן השנה אין דער אונטערשייד צווישן חודש תשרי און שאר חדשי השנה: אין חודש תשרי, המרובה במועדות, שטייט בגלוי (בעיקר) ווי אידן זיינען למעלה מהנהגת העולם. ובמיוחד אין שמע"צ ושמח"ת (סיום המועדים) – ווען ס'איז דער מצב פון "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"{{הערה|[[משלי פרק ה|משלי ה, יז]]. שמו"ר פט"ו, כג.}}, "אנא ומלכא בלחודוהי"{{הערה|ראה זח"ג לב, א. וראה זח"א רח, ב. – וראה סה"מ מלוקט ח"א ע' שסג. וש"נ.}}, און מ'זעט ווי אידן פרייען זין מיט דער תורה, שטייענדיק העכער פאַר כל הענינים; און אין שאר חדשי השנה – איז (בעיקר) די עבודה אין עולם. | ||
און אין שבת בראשית (דער סיום פון תשרי און די התחלה פון די חדשי השנה, אָנהויבנדיק פון שבת מברכים חשון) האָט מען ביידע ענינים: די מעלה פון תורה וישראל ווי זיי זיינען "ראשית" בעצם (למעלה מעולם), און ווי זיי זיינען "ראשית" פון וועלט. און דעריבער באַקומט מען דעמולט דעם כח, אַז איידער מ'גייט אַרויס פון חודש תשרי צו טאָן די עבודה אין וועלט, יעדערער אין זיין פערזענלעכע שליחות אין טאָג־טעגלעכן לעבן, לייענט מען אין תורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", אַז "בראשית" מיינט "בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית" – וואָס דאָס גיט דעם כח אַז ווי מ'שטעלט זיך אַוועק אין שבת בראשית זאָל עס אַזוי גיין במשך דעם גאַנצן יאָר, אַז אויך אין דער עבודה בעובדין דחול בגשמיות וחומריות העולם, זאָל זיך אָנהערן די מעלה פון אידן אַלס דעם עם הנבחר, "אתה בחרתנו מכל העמים". | און אין שבת בראשית (דער סיום פון תשרי און די התחלה פון די חדשי השנה, אָנהויבנדיק פון שבת מברכים חשון) האָט מען ביידע ענינים: די מעלה פון תורה וישראל ווי זיי זיינען "ראשית" בעצם (למעלה מעולם), און ווי זיי זיינען "ראשית" פון וועלט. און דעריבער באַקומט מען דעמולט דעם כח, אַז איידער מ'גייט אַרויס פון חודש תשרי צו טאָן די עבודה אין וועלט, יעדערער אין זיין פערזענלעכע שליחות אין טאָג־טעגלעכן לעבן, לייענט מען אין תורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", אַז "בראשית" מיינט "בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית" – וואָס דאָס גיט דעם כח אַז ווי מ'שטעלט זיך אַוועק אין שבת בראשית זאָל עס אַזוי גיין במשך דעם גאַנצן יאָר, אַז אויך אין דער עבודה בעובדין דחול בגשמיות וחומריות העולם, זאָל זיך אָנהערן די מעלה פון אידן אַלס דעם עם הנבחר, "אתה בחרתנו מכל העמים". | ||
| שורה 89: | שורה 89: | ||
דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז אפילו ווען אידן געפינען זיך אין גלות תחת שעבוד מלכיות, "מפני חטאינו גלינו מארצנו"{{הערה|נוסח תפלת מוסף דיו"ט.}} – איז הגם אַז מ'זעט דעמולט ניט בגלוי ווי די נשמה איז בדרגת "ראשית" – איז אָבער דער גוף הגשמי והחומרי פון אידן בדרגת "ראשית", צוליב בחירתו של הקב"ה אין דעם גוף – און דעריבער איז מובן, אַז ניט נאָר וואָס אידן זיינען דעמולט ניט תחת השליטה פון אוה"ע ח"ו (ניט נאָר מצד זייערע נשמות נאָר אויך מצד זייערע גופים{{הערה|ומה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"רק גופותינו נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות" (שיחת ג' תמוז תרפ"ז – סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ובכ"מ) – הפירוש בזה בנוגע להענינים שבהם "דינא דמלכותא דינא" וכיו"ב, ובנוגע לזה שבזמן הגלות חלק מהשפעת החסדים לישראל עובר להם באמצעות אוה"ע, כדלקמן בפנים.}}), נאָר אדרבה: זיי זיינען (אויך בזמן הגלות) "ראשית" כל הבריאה, און בשבילם נבראו אַלע אוה"ע ושאר חלקי העולם. [ביז אַז די גדלות פון אוה"ע איז גאָר תלוי אין אידן, כדאיתא{{הערה|תו"ח לך צב, א. וראה חגיגה יג, ב. מכילתא בשלח יד, ה. זח"ב ז, א.}}, אַז "בכל דור ובכל זמן, אומה שישראל תחתם בגלות מתנשאת על כל הגוים"]. | דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז אפילו ווען אידן געפינען זיך אין גלות תחת שעבוד מלכיות, "מפני חטאינו גלינו מארצנו"{{הערה|נוסח תפלת מוסף דיו"ט.}} – איז הגם אַז מ'זעט דעמולט ניט בגלוי ווי די נשמה איז בדרגת "ראשית" – איז אָבער דער גוף הגשמי והחומרי פון אידן בדרגת "ראשית", צוליב בחירתו של הקב"ה אין דעם גוף – און דעריבער איז מובן, אַז ניט נאָר וואָס אידן זיינען דעמולט ניט תחת השליטה פון אוה"ע ח"ו (ניט נאָר מצד זייערע נשמות נאָר אויך מצד זייערע גופים{{הערה|ומה שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"רק גופותינו נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות" (שיחת ג' תמוז תרפ"ז – סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ובכ"מ) – הפירוש בזה בנוגע להענינים שבהם "דינא דמלכותא דינא" וכיו"ב, ובנוגע לזה שבזמן הגלות חלק מהשפעת החסדים לישראל עובר להם באמצעות אוה"ע, כדלקמן בפנים.}}), נאָר אדרבה: זיי זיינען (אויך בזמן הגלות) "ראשית" כל הבריאה, און בשבילם נבראו אַלע אוה"ע ושאר חלקי העולם. [ביז אַז די גדלות פון אוה"ע איז גאָר תלוי אין אידן, כדאיתא{{הערה|תו"ח לך צב, א. וראה חגיגה יג, ב. מכילתא בשלח יד, ה. זח"ב ז, א.}}, אַז "בכל דור ובכל זמן, אומה שישראל תחתם בגלות מתנשאת על כל הגוים"]. | ||
ואע"פ אַז אין גלות געפינען זיך אידן אין "שעבוד מלכיות"{{הערה|ראה ברכות לד, ב. וש"נ. '''ועוד'''.}}, און מ'האָט דעם ציווי פון "דינא דמלכותא דינא"{{הערה|גיטין י, ב. וש"נ. וראה בארוכה אנציקלופדי' תלמודית בערכו (כרך ז ע' רצה ואילך). וש"נ.}}, און "לא ימרדו באומות"{{הערה|כתובות קיא, רע"א.}}, אל תתגרה בגוים{{הערה|ראה פסחים קיג, א.}}, וכיו"ב – איז דער טעם אויף דעם, ניט דערפאַר וואָס אידן האָבן אַ '''מורא ופחד''' פאַר אוה"ע (בזמן הגלות) ח"ו, וואָרום אדרבה: אידן זיינען בבחי' "ראשית" וואָס בשבילם נברא האוה"ע, נאָר דער פירוש אין דעם איז, ע"ד ווי דער ציווי "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה"{{הערה|דברים ב, ט.}} (ועד"ז בנוגע צו עמון{{הערה|שם, יט.}}), אַז דאָס איז ניט (כאילו ווי אַן עצה טובה) צוליב דעם וואָס אידן דאַרפן פאַר זיי מורא האָבן (צוליב זייער כח) און מ'דאַרף צו זיי אָנקומען, נאָר ווי ס'איז מפורש אין פסוק69 דער טעם: "כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה." ד.ה. אַז אַזוי האָט דער אויבערשטער איינגעשטעלט דעם סדר, אַז כשם ווי "ברצונו נתנה לנו" ארץ ישראל, אַזוי איז "ברצונו נתנה להם" ארצות עמון ומואב, און ניט צו אידן, און דעריבער „"אל תתגר בם מלחמה"{{הערה|ועפ"ז מובן מה ש"לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם כו', אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם שום גרוי בשכר כו'" (פרש"י שם, ט). וגם מה ש"עמון ומואב טיהרו בסיחון" (גיטין לח, א) – כי האיסור הוא מפני ציווי ה' "אל תתגר בם מלחמה", אבל באופן המותר "מיראים היו אותם", ועד שאפשר לכובשם (ע"י סיחון).}}. | ואע"פ אַז אין גלות געפינען זיך אידן אין "שעבוד מלכיות"{{הערה|ראה ברכות לד, ב. וש"נ. '''ועוד'''.}}, און מ'האָט דעם ציווי פון "דינא דמלכותא דינא"{{הערה|גיטין י, ב. וש"נ. וראה בארוכה אנציקלופדי' תלמודית בערכו (כרך ז ע' רצה ואילך). וש"נ.}}, און "לא ימרדו באומות"{{הערה|כתובות קיא, רע"א.}}, אל תתגרה בגוים{{הערה|ראה פסחים קיג, א.}}, וכיו"ב – איז דער טעם אויף דעם, ניט דערפאַר וואָס אידן האָבן אַ '''מורא ופחד''' פאַר אוה"ע (בזמן הגלות) ח"ו, וואָרום אדרבה: אידן זיינען בבחי' "ראשית" וואָס בשבילם נברא האוה"ע, נאָר דער פירוש אין דעם איז, ע"ד ווי דער ציווי "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה"{{הערה|[[דברים פרק ב|דברים ב, ט]].}} (ועד"ז בנוגע צו עמון{{הערה|[[דברים פרק ב|שם, יט]].}}), אַז דאָס איז ניט (כאילו ווי אַן עצה טובה) צוליב דעם וואָס אידן דאַרפן פאַר זיי מורא האָבן (צוליב זייער כח) און מ'דאַרף צו זיי אָנקומען, נאָר ווי ס'איז מפורש אין פסוק69 דער טעם: "כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה." ד.ה. אַז אַזוי האָט דער אויבערשטער איינגעשטעלט דעם סדר, אַז כשם ווי "ברצונו נתנה לנו" ארץ ישראל, אַזוי איז "ברצונו נתנה להם" ארצות עמון ומואב, און ניט צו אידן, און דעריבער „"אל תתגר בם מלחמה"{{הערה|ועפ"ז מובן מה ש"לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם כו', אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם שום גרוי בשכר כו'" (פרש"י שם, ט). וגם מה ש"עמון ומואב טיהרו בסיחון" (גיטין לח, א) – כי האיסור הוא מפני ציווי ה' "אל תתגר בם מלחמה", אבל באופן המותר "מיראים היו אותם", ועד שאפשר לכובשם (ע"י סיחון).}}. | ||
ועד"ז בנוגע צו אל תתגרה באומות און דינא דמלכותא דינא (וכיו"ב), אַז דאָס איז ניט צוליב פחד{{הערה|ולהעיר ממאחז"ל (ברכות ז, ב): א"ר יוחנן משום רשב"י מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה כו'.}} ח"ו, נאָר ווייל דער אויבערשטער האָט איינגעשטעלט און אָנגעזאָגט אַז אַזוי דאַרף זיין דער סדר בזמן הגלות; אָבער ס'איז מובן ופשוט אַז דאָס רירט כלל וכלל ניט אָן דאָס וואָס אידן זיינען (אויך בזמן הגלות) דער עם הנבחר, "ראשית" פון כל העולם וכל אוה"ע. | ועד"ז בנוגע צו אל תתגרה באומות און דינא דמלכותא דינא (וכיו"ב), אַז דאָס איז ניט צוליב פחד{{הערה|ולהעיר ממאחז"ל (ברכות ז, ב): א"ר יוחנן משום רשב"י מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה כו'.}} ח"ו, נאָר ווייל דער אויבערשטער האָט איינגעשטעלט און אָנגעזאָגט אַז אַזוי דאַרף זיין דער סדר בזמן הגלות; אָבער ס'איז מובן ופשוט אַז דאָס רירט כלל וכלל ניט אָן דאָס וואָס אידן זיינען (אויך בזמן הגלות) דער עם הנבחר, "ראשית" פון כל העולם וכל אוה"ע. | ||
| שורה 95: | שורה 95: | ||
דאָס הייסט אַז נוסף לזה וואָס "דינא דמלכותא דינא" איז נאָר בנוגע צו געוויסע ענינים גשמיים (דיני ממונות, מיסים וארנוניות{{הערה|ראה שו"ע חו"מ סשס"ט ס"ח. שו"ע אדה"ז הל' גזילה וגניבה סי"ט. מקומות שבהערה הבאה.}} וכיו"ב), אָבער ניט בנוגע צו ענינים פון תורה ומצוות אין וועלכע מ'האָט אַ קלאָרע הוראה אין תורה{{הערה|ראה ספר השיחות תש"ג ע' 83 (ושם, שכן הוא בנוגע למנהג ישראל, שתורה הוא). וראה ויק"ר ספל"ג, הובא בפרש"י דניאל ג, טז (בנוגע למסים וארנוניות). ובבחיי ר"פ מטות (בנוגע לכל התומ"צ).}} [ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|שיחת ג' תמוז תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ובכ"מ).}}: אונזערע נשמות האָט מען אין גלות ניט פאַרטריבען, און אין שעבוד מלכיות ניט איבערגעגעבן] – איז אויך בנוגע צו די גופים און גשמיות (וחומריות) פון אַ איד, בלייבט ער אַלעמאָל "ראשית" און למעלה פון אוה"ע, און דאָס וואָס "דינא דמלכותא דינא" איז ניט דערפאַר וואָס ער איז תחת שעבוד וממשלת אוה"ע{{הערה|כמ"ש "עבדי הם", "ולא עבדים לעבדים" (בהר כה, מב. ב"מ י, א). וכידוע דברי מהר"ל (גבורות ה' פס"א) שבגאולת מצרים קיבלו בנ"י מעלה עצמית דבני חורין, ואין המקרה דגלות שלאח"ז מבטל זה כלל.}}, נאָר ווייל אַזוי האָט דער אויבערשטער איינגעשטעלט דעם סדר אין גלות (מ"פני חטאינו"). | דאָס הייסט אַז נוסף לזה וואָס "דינא דמלכותא דינא" איז נאָר בנוגע צו געוויסע ענינים גשמיים (דיני ממונות, מיסים וארנוניות{{הערה|ראה שו"ע חו"מ סשס"ט ס"ח. שו"ע אדה"ז הל' גזילה וגניבה סי"ט. מקומות שבהערה הבאה.}} וכיו"ב), אָבער ניט בנוגע צו ענינים פון תורה ומצוות אין וועלכע מ'האָט אַ קלאָרע הוראה אין תורה{{הערה|ראה ספר השיחות תש"ג ע' 83 (ושם, שכן הוא בנוגע למנהג ישראל, שתורה הוא). וראה ויק"ר ספל"ג, הובא בפרש"י דניאל ג, טז (בנוגע למסים וארנוניות). ובבחיי ר"פ מטות (בנוגע לכל התומ"צ).}} [ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר{{הערה|שיחת ג' תמוז תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' קצו. ובכ"מ).}}: אונזערע נשמות האָט מען אין גלות ניט פאַרטריבען, און אין שעבוד מלכיות ניט איבערגעגעבן] – איז אויך בנוגע צו די גופים און גשמיות (וחומריות) פון אַ איד, בלייבט ער אַלעמאָל "ראשית" און למעלה פון אוה"ע, און דאָס וואָס "דינא דמלכותא דינא" איז ניט דערפאַר וואָס ער איז תחת שעבוד וממשלת אוה"ע{{הערה|כמ"ש "עבדי הם", "ולא עבדים לעבדים" (בהר כה, מב. ב"מ י, א). וכידוע דברי מהר"ל (גבורות ה' פס"א) שבגאולת מצרים קיבלו בנ"י מעלה עצמית דבני חורין, ואין המקרה דגלות שלאח"ז מבטל זה כלל.}}, נאָר ווייל אַזוי האָט דער אויבערשטער איינגעשטעלט דעם סדר אין גלות (מ"פני חטאינו"). | ||
דערפון איז אויך מובן בנוגע צו די חסדים וואָס מ'באַקומט דורך חסידי אוה"ע בזמן הגלות, וואָס דערפאַר דאַרף מען זיי אָפּדאַנקען, ביז אַז "ודרשו את שלום העיר גו' כי בשלומה יהי' לכם שלום"{{הערה|ירמי' כט, ז. וראה אבות פ"ג מ"ב: הוי מתפלל בשלומה של מלכות כו'. ועוד.}} – אַז דאָס איז ניט ווייל אידן דאַרפן אָנקומען צו זייערע חסדים ח"ו, דאדרבה: "חסד לאומים '''חטאת'''"{{הערה|משלי יד, לד. וראה ב"ב י, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק א | דערפון איז אויך מובן בנוגע צו די חסדים וואָס מ'באַקומט דורך חסידי אוה"ע בזמן הגלות, וואָס דערפאַר דאַרף מען זיי אָפּדאַנקען, ביז אַז "ודרשו את שלום העיר גו' כי בשלומה יהי' לכם שלום"{{הערה|[[ירמיה פרק כט|ירמי' כט, ז]]. וראה [[משנה/אבות פרק ג#משנה ב|אבות פ"ג מ"ב]]: הוי מתפלל בשלומה של מלכות כו'. ועוד.}} – אַז דאָס איז ניט ווייל אידן דאַרפן אָנקומען צו זייערע חסדים ח"ו, דאדרבה: "חסד לאומים '''חטאת'''"{{הערה|[[משלי פרק יד|משלי יד, לד]]. וראה ב"ב י, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק א|תניא ספ"א]].}}; און בשעת מ'באַקומט פון זיי חסדים וואָס העלפן אַרויס אידן אין תומ"צ – איז דאָס ניט "חסד לאומים", נאָר חסד פון דעם '''אויבערשטן''' (וואָס ער איז ממשיך צו אידן דורך אוה"ע, ווייל אַזוי וויל דער אויבערשטער עס זאָל זיין דערסדר בזמן הזה), ובמילא איז דאָס ניט "חטאת" ח"ו. | ||
ח. ולהוסיף, אַז דער ענין הנ"ל אין שבת בראשית שטייט נאָכמער בהדגשה ובגלוי בשנה זו – ה'תשנ"ב, וועלכע אידן האָבן פאַרצייכנט אַלס ר"ת: "'''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''ב'''ה", און "נפלאות בכל" ("בכל מכל כל"{{הערה|ראה לעיל ע' 22 ואילך}}. | ח. ולהוסיף, אַז דער ענין הנ"ל אין שבת בראשית שטייט נאָכמער בהדגשה ובגלוי בשנה זו – ה'תשנ"ב, וועלכע אידן האָבן פאַרצייכנט אַלס ר"ת: "'''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''ב'''ה", און "נפלאות בכל" ("בכל מכל כל"{{הערה|ראה לעיל ע' 22 ואילך}}. | ||
"נפלאות" – נו"ן פלאות{{הערה|זח"א רסא, ב.}} – באַדייט אַ שלימות אין דעם גילוי פון בחי' פלא, וואָס אפילו איין מאָל פלא איז מובדל ומופרש פון אַנדערע ענינים, ועאכו"כ נ' פלאות. ולהוסיף, אַז נ' איז אויך פאַרבונדן מיט יובל שנים, וועלכער ווערט אָנגערופן "עולם"{{הערה|קידושין טו, א. מכילתא ופרש"י | "נפלאות" – נו"ן פלאות{{הערה|זח"א רסא, ב.}} – באַדייט אַ שלימות אין דעם גילוי פון בחי' פלא, וואָס אפילו איין מאָל פלא איז מובדל ומופרש פון אַנדערע ענינים, ועאכו"כ נ' פלאות. ולהוסיף, אַז נ' איז אויך פאַרבונדן מיט יובל שנים, וועלכער ווערט אָנגערופן "עולם"{{הערה|קידושין טו, א. מכילתא ופרש"י משפטים כא, ו.}} (נצחיות). | ||
און "הי' תהא שנת נפלאות בה" איז מרמז, אַז נוסף צו "שנת אראנו נפלאות" בשנה שעברה – וואָס זיכער ווערט אין דעם "מעלין בקודש"{{הערה|ברכות כח, א. וש"נ.}} בשנה זו – קומט צו בשנה זו, אַז דער יאָר וועט זיין (באופן פון תהא – בהוייתה תהא{{הערה|ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.}}) "נפלאות בה" – די נפלאות וועלן זיין (ניט בלויז אַ פרט אין יאָר, נאָר) דער '''ענין''' פון דעם יאָר, און "נפלאות בכל," אין אַלע זאַכן. | און "הי' תהא שנת נפלאות בה" איז מרמז, אַז נוסף צו "שנת אראנו נפלאות" בשנה שעברה – וואָס זיכער ווערט אין דעם "מעלין בקודש"{{הערה|ברכות כח, א. וש"נ.}} בשנה זו – קומט צו בשנה זו, אַז דער יאָר וועט זיין (באופן פון תהא – בהוייתה תהא{{הערה|ראה ברכות יג, א. מגילה ט, א. יז, ריש ע"ב. בכורות ד, ב. ובכ"מ.}}) "נפלאות בה" – די נפלאות וועלן זיין (ניט בלויז אַ פרט אין יאָר, נאָר) דער '''ענין''' פון דעם יאָר, און "נפלאות בכל," אין אַלע זאַכן. | ||
| שורה 123: | שורה 123: | ||
ט. מכל הנ"ל איז פאַרשטאַנדיק '''בפשטות''' וויפל ס'איז מושלל בתכלית די הכרזה וואָס איז נתפרסם געוואָרן לאחרונה – אַז אידן אין ארץ ישראל דאַרפן זיך אונטערגעבן צו דעם לחץ פון אוה"ע בקשר מיט ארץ ישראל צוליב אל תתגרה באומות, וואָרום זיי (די אידן) געפינען זיך אונטער דער שליטה פון אוה"ע און זיינען אָפּהענגיק אין זייערע חסדים, ביז – נאָכמער: אַז די הצלה און קיום פון אידן אין ארץ ישראל איז (געווען) תלוי אין אוה"ע, ר"ל היל"ת!... | ט. מכל הנ"ל איז פאַרשטאַנדיק '''בפשטות''' וויפל ס'איז מושלל בתכלית די הכרזה וואָס איז נתפרסם געוואָרן לאחרונה – אַז אידן אין ארץ ישראל דאַרפן זיך אונטערגעבן צו דעם לחץ פון אוה"ע בקשר מיט ארץ ישראל צוליב אל תתגרה באומות, וואָרום זיי (די אידן) געפינען זיך אונטער דער שליטה פון אוה"ע און זיינען אָפּהענגיק אין זייערע חסדים, ביז – נאָכמער: אַז די הצלה און קיום פון אידן אין ארץ ישראל איז (געווען) תלוי אין אוה"ע, ר"ל היל"ת!... | ||
ערשטנס (א): ר"ל צו זאָגן אַז דער קיום פון אידן איז בספק ר"ל היל"ת. עם ישראל איז נצחי וויבאַלד אַז זיי זיינען דעם אויבערשטן'ס פאָלק און דער אויבערשטער איז נצחי (כמ"ש{{הערה|מלאכי ג, ו.}} "אני ה' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם", ועוד, ועוד). | ערשטנס (א): ר"ל צו זאָגן אַז דער קיום פון אידן איז בספק ר"ל היל"ת. עם ישראל איז נצחי וויבאַלד אַז זיי זיינען דעם אויבערשטן'ס פאָלק און דער אויבערשטער איז נצחי (כמ"ש{{הערה|[[מלאכי פרק ג|מלאכי ג, ו]].}} "אני ה' לא שניתי ואתם בנ"י לא כליתם", ועוד, ועוד). | ||
צווייטנס (ב): יעדער איד ווייסט בפשטות, אַז די התחלה ופתיחה פון כל התורה כולה איז: "'''בראשית'''", און רש"י איז אויף דעם מפרש: "בשביל התורה שנקראת ראשית '''ובשביל ישראל שנקראו ראשית'''"! | צווייטנס (ב): יעדער איד ווייסט בפשטות, אַז די התחלה ופתיחה פון כל התורה כולה איז: "'''בראשית'''", און רש"י איז אויף דעם מפרש: "בשביל התורה שנקראת ראשית '''ובשביל ישראל שנקראו ראשית'''"! | ||
| שורה 151: | שורה 151: | ||
און במיוחד – דורך דעם וואָס זיי זיינען מוסיף אין לימוד התורה וקיום המצוות, כולל ובמיוחד – אין די שיעורי חת"ת, ר"ת [[תורה|חומש]] [[תהלים]] [[תניא]] (כרגיל להזכיר אין דעם זמן ווען מ'הויבט אָן לערנען תורה מתחלתה בשמחת תורה), | און במיוחד – דורך דעם וואָס זיי זיינען מוסיף אין לימוד התורה וקיום המצוות, כולל ובמיוחד – אין די שיעורי חת"ת, ר"ת [[תורה|חומש]] [[תהלים]] [[תניא]] (כרגיל להזכיר אין דעם זמן ווען מ'הויבט אָן לערנען תורה מתחלתה בשמחת תורה), | ||
ועוד והוא העיקר: עס זאָל צוקומען אין דער הכרה בכל העולם כולל ביי אוה"ע אין מעלתם ושבחם של ישראל – "בראשית בשביל ישראל", און – אַז ארץ ישראל געהערט צו אידן, ביז – שלימות הגילוי בזה, בגאולה האמיתית והשלימה, ווען מ'וועט האָבן נוסף צו די ז' ארצות אויך קיני קניזי וקדמוני{{הערה|פרש"י לך לך טו, יט. ועוד.}}, | ועוד והוא העיקר: עס זאָל צוקומען אין דער הכרה בכל העולם כולל ביי אוה"ע אין מעלתם ושבחם של ישראל – "בראשית בשביל ישראל", און – אַז ארץ ישראל געהערט צו אידן, ביז – שלימות הגילוי בזה, בגאולה האמיתית והשלימה, ווען מ'וועט האָבן נוסף צו די ז' ארצות אויך קיני קניזי וקדמוני{{הערה|[[בראשית פרק טו#רש"י|פרש"י לך לך טו, יט]]. ועוד.}}, | ||
ותיכף ומיד ממש, בשבת בראשית הי' תהא שנת נפלאות בה – גילוי נפלאות הקב"ה, ביז עיקר הנפלאות – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|מיכה ז, טו.}}, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, | ותיכף ומיד ממש, בשבת בראשית הי' תהא שנת נפלאות בה – גילוי נפלאות הקב"ה, ביז עיקר הנפלאות – "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"{{הערה|[[מיכה פרק ז|מיכה ז, טו]].}}, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, | ||
און מ'גייט גלייך אַריין אין "אלה תולדות נח נח", נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים, און דערנאָך – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", אַז אַלע אידן – אויך די וואָס געפינען זיך לע"ע אין חו"ל [כולל די אבות החסידות חב"ד – דער אַלטער רבי, דער מיטעלער רבי און דער צמח צדק (וועלכע געפינען זיך אין "ארצך", "מולדתך" און "בית אביך": האַדיטש, ניעזשין, ליובאַוויטש), און אַלע רבותינו נשיאינו און אַלע צדיקים און אידן שבכל הדורות], גייען אין ארץ הקודש, אין ירושלים עיר הקודש, להר הקודש, בבית המקדש השלישי, אין קדש הקדשים, ותיכף ומיד ממש. | און מ'גייט גלייך אַריין אין "אלה תולדות נח נח", נייחא לעליונים ונייחא לתחתונים, און דערנאָך – "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", אַז אַלע אידן – אויך די וואָס געפינען זיך לע"ע אין חו"ל [כולל די אבות החסידות חב"ד – דער אַלטער רבי, דער מיטעלער רבי און דער צמח צדק (וועלכע געפינען זיך אין "ארצך", "מולדתך" און "בית אביך": האַדיטש, ניעזשין, ליובאַוויטש), און אַלע רבותינו נשיאינו און אַלע צדיקים און אידן שבכל הדורות], גייען אין ארץ הקודש, אין ירושלים עיר הקודש, להר הקודש, בבית המקדש השלישי, אין קדש הקדשים, ותיכף ומיד ממש. | ||