11,496
עריכות
שיחת שמות תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ספר השיחות | {{ספר השיחות תשנ"ב}} | ||
== משיחות ש"פ שמות, כ"א טבת ה'תשנ"ב == | == משיחות ש"פ שמות, כ"א טבת ה'תשנ"ב == | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
דער גאַנצער ענין פון "הבאים מצרימה" איז אין אמת'ן – "גאולת ישראל". און דאָס וואָס בינתיים איז דאָ אַ ירידה איז דאָס '''בחיצוניות''', אָבער בפנימיות איז די ירידה גופא (ניט נאָר בשביל ועל מנת העלי' שבגאולת מצרים, נאָר נאָכמער –) אַ חלק פון דער עלי' וגאולה עצמה, ביז – די עלי' פון דער גאולה האמיתית והשלימה. און דעריבער זאָגט דער מדרש אויף "ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה" – "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן", געמיינט אויך די גאולה העתידה לבוא. | דער גאַנצער ענין פון "הבאים מצרימה" איז אין אמת'ן – "גאולת ישראל". און דאָס וואָס בינתיים איז דאָ אַ ירידה איז דאָס '''בחיצוניות''', אָבער בפנימיות איז די ירידה גופא (ניט נאָר בשביל ועל מנת העלי' שבגאולת מצרים, נאָר נאָכמער –) אַ חלק פון דער עלי' וגאולה עצמה, ביז – די עלי' פון דער גאולה האמיתית והשלימה. און דעריבער זאָגט דער מדרש אויף "ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה" – "על שם גאולת ישראל נזכרו כאן", געמיינט אויך די גאולה העתידה לבוא. | ||
און וויבאַלד אַז אַלע ענינים פון "הבאים מצרימה" און גאולת מצרים ווערן נמשך אויך לאחרי זה, אויך בזמן הזה – כמאחז"ל{{הערה|ב"ר פט"ז, ד.}} "כל המלכיות נקראו על שם מצרים", און מזכירין יציאת מצרים בכל יום{{הערה|משנה ברכות יב, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח הל' ק"ש סי' סז ס"א. – וראה לקמן בפנים.}}, און "בכל{{הערה|משנה פסחים קטז, ב.}} דור ודור [וכל יום ויום{{הערה|שם=:0|הוספת (ביאור) אדה"ז ב[[לקוטי אמרים פרק | און וויבאַלד אַז אַלע ענינים פון "הבאים מצרימה" און גאולת מצרים ווערן נמשך אויך לאחרי זה, אויך בזמן הזה – כמאחז"ל{{הערה|ב"ר פט"ז, ד.}} "כל המלכיות נקראו על שם מצרים", און מזכירין יציאת מצרים בכל יום{{הערה|משנה ברכות יב, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. שו"ע אדה"ז או"ח הל' ק"ש סי' סז ס"א. – וראה לקמן בפנים.}}, און "בכל{{הערה|משנה פסחים קטז, ב.}} דור ודור [וכל יום ויום{{הערה|שם=:0|הוספת (ביאור) אדה"ז ב[[לקוטי אמרים פרק מז|תניא רפמ"ז]]. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים ע' תריח (בהוצאת קה"ת תנש"א) בשוה"ג.}}] חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא [היום<ref name=":0" />] ממצרים" – לערנט מען דערפון אַרויס, אַז אויך אין דעם איצטיקן גלות דאַרף מען ממשיך זיין "גאולת ישראל", די גאולה האמיתית והשלימה, כדלקמן. | ||
ג. וועט מען דאָס פאַרשטיין בהקדים דעם ביאור אין דעם לעצטן משנה בפרק קמא דברכות{{הערה|יב, ב.}} (ווי מ'זאָגט עס אויך אין דעם נוסח ההגדה של פסח){{הערה|וכן הוא גם בתוספתא ברכות שם. ספרי ראה טז, ג. וראה מכילתא בא יג, ג.}}: "אמר ר' אלעזר בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר{{הערה|ראה טז, ג.}} למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא{{הערה|כ"ה בנוסח ההגדה. שו"ע אדה"ז שם.}} הלילות{{הערה|ובתוספתא שם מוסיף כאן "אלו דברי בן זומא". וראה חסדי דוד לתוספתא שם.}}, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח". | ג. וועט מען דאָס פאַרשטיין בהקדים דעם ביאור אין דעם לעצטן משנה בפרק קמא דברכות{{הערה|יב, ב.}} (ווי מ'זאָגט עס אויך אין דעם נוסח ההגדה של פסח){{הערה|וכן הוא גם בתוספתא ברכות שם. ספרי ראה טז, ג. וראה מכילתא בא יג, ג.}}: "אמר ר' אלעזר בן עזרי' הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא שנאמר{{הערה|ראה טז, ג.}} למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא{{הערה|כ"ה בנוסח ההגדה. שו"ע אדה"ז שם.}} הלילות{{הערה|ובתוספתא שם מוסיף כאן "אלו דברי בן זומא". וראה חסדי דוד לתוספתא שם.}}, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח". | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
דער טעם אויף דעם איז – ווייל (זכירת) יציאת מצרים איז אַ "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו כו'"{{הערה|חינוך מצוה כא.}}, דעמולט האָט זיך אויפגעטאָן די פתיחת ענין הגאולה{{הערה|שם=:2|ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ב (ע' 164).}} – אַז אידן זיינען אַרויס פון דעם גדר פון עבדות און געוואָרן בני־חורין בעצם{{הערה|ס' גבורות ה' (להמהר"ל מפראג) פרק סא.}} (עבדי הם ולא עבדים לעבדים"{{הערה|בהר כה, מב. שם, נה. ב"מ י, א.}}), ובאופן פון אַ פעולה נמשכת{{הערה|ראה לקו"ש ח"ה ע' 175.}} אויף שטענדיק. | דער טעם אויף דעם איז – ווייל (זכירת) יציאת מצרים איז אַ "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו כו'"{{הערה|חינוך מצוה כא.}}, דעמולט האָט זיך אויפגעטאָן די פתיחת ענין הגאולה{{הערה|שם=:2|ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ב (ע' 164).}} – אַז אידן זיינען אַרויס פון דעם גדר פון עבדות און געוואָרן בני־חורין בעצם{{הערה|ס' גבורות ה' (להמהר"ל מפראג) פרק סא.}} (עבדי הם ולא עבדים לעבדים"{{הערה|בהר כה, מב. שם, נה. ב"מ י, א.}}), ובאופן פון אַ פעולה נמשכת{{הערה|ראה לקו"ש ח"ה ע' 175.}} אויף שטענדיק. | ||
ובעבודת האדם{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק | ובעבודת האדם{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מז|תניא פמ"ז]]. וראה תו"א יתרו עא, ג ואילך. ובכ"מ. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים כו' ע' תשכח־ט.}}: יציאת מצרים באַדייט די יציאה פון (דער נפש האלקית פון) מיצרים וגבולים פון דעם מאסר הגוף און עולם הזה בכלל, און ווערן פאַרבונדן און פאַראיינציקט מיט דעם אויבערשטן דורך תורה ומצוות. און וויבאַלד אַז דאָס איז אַן ענין כללי אין גאַנץ תורה און אידישקייט, דעריבער "תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", ביז באופן אַז "בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים"{{הערה|ואולי אפ"ל שבתניא שם מפרש דהמשנה דפסחים ("בכל דור ודור חייב כו'") משלימה המשנה דספ"ק דברכות שצ"ל זכירת יצי"מ בכל יום (ראה הגש"פ שבהערה 11).}}. | ||
ובפרטיות זיינען אין דעם פאַראַן דריי שלבים ודרגות: | ובפרטיות זיינען אין דעם פאַראַן דריי שלבים ודרגות: | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
דער חידוש אין דעם איז נאָך גרעסער: | דער חידוש אין דעם איז נאָך גרעסער: | ||
2) אע"פ{{הערה|ראה רד"ה כי בחפזון תש"ח (ע' 151).}} וואָס בימות המשיח (אין אַ מצב של גאולה) איז לכאורה ניט שייך דער ענין פון זכירת הגאולה{{הערה|ודוקא בעת הגלות והשעבוד מזכירין ענין הגאולה לשתי פנים: הא' להלל ולשבח להשי"ת על העבר אשר גאלנו וגאל את אבותינו, והב' שעל ידי זכירה זו מתחזק התקוה והבטחון הגמור בהשי"ת על הגאולה העתידה לבוא (שם).}}, אויך דאַן וועט מען מזכיר זיין יציאת מצרים. און נאָכמער: אע"פ וואָס די גאולה האמיתית והשלימה איז שלא בערך צו גאולת מצרים, זייענדיק אַ גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, און דעמולט וועט זיין "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"{{הערה|זכרי' יג, ב.}}, די יציאה וגאולה שלימה פון אַלע מיצרים וגבולים, משא"כ גאולת ויציאת מצרים איז דאָך געווען אַ גאולה שיש אחרי' גלות, און ניט אַ גאולה שלימה, וואָרום "הרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו" (און דעריבער האָט געדאַרפט זיין "כי{{הערה|בשלח יד, ה.}} '''ברח''' העם"){{הערה|[[לקוטי אמרים פרק | 2) אע"פ{{הערה|ראה רד"ה כי בחפזון תש"ח (ע' 151).}} וואָס בימות המשיח (אין אַ מצב של גאולה) איז לכאורה ניט שייך דער ענין פון זכירת הגאולה{{הערה|ודוקא בעת הגלות והשעבוד מזכירין ענין הגאולה לשתי פנים: הא' להלל ולשבח להשי"ת על העבר אשר גאלנו וגאל את אבותינו, והב' שעל ידי זכירה זו מתחזק התקוה והבטחון הגמור בהשי"ת על הגאולה העתידה לבוא (שם).}}, אויך דאַן וועט מען מזכיר זיין יציאת מצרים. און נאָכמער: אע"פ וואָס די גאולה האמיתית והשלימה איז שלא בערך צו גאולת מצרים, זייענדיק אַ גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, און דעמולט וועט זיין "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"{{הערה|זכרי' יג, ב.}}, די יציאה וגאולה שלימה פון אַלע מיצרים וגבולים, משא"כ גאולת ויציאת מצרים איז דאָך געווען אַ גאולה שיש אחרי' גלות, און ניט אַ גאולה שלימה, וואָרום "הרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו" (און דעריבער האָט געדאַרפט זיין "כי{{הערה|בשלח יד, ה.}} '''ברח''' העם"){{הערה|[[לקוטי אמרים פרק לא|תניא פל"א]]. וראה ד"ה כימי צאתך תש"ח פי"ג (ע' 167).}} – פונדעסטוועגן מזכירין יצי"מ אויך לימות המשיח. | ||
והיות אַז מ'וועט דעמולט מזכיר זיין יצי"מ, איז אַ ראי' אַז דאָס איז צוליב אַ תועלת – צוליב דער מעלה און דעם חידוש וואָס יצי"מ וועט אויפטאָן אויך דעמולט, כדלקמן. | והיות אַז מ'וועט דעמולט מזכיר זיין יצי"מ, איז אַ ראי' אַז דאָס איז צוליב אַ תועלת – צוליב דער מעלה און דעם חידוש וואָס יצי"מ וועט אויפטאָן אויך דעמולט, כדלקמן. | ||
| שורה 56: | שורה 56: | ||
נאָכמער: אילו זכו, וואָלט יציאת מצרים געווען די גאולה שלימה שאין אחרי' גלות, באופן פון "ה' ימלוך לעולם ועד", ווי אידן האָבן געזאָגט אין שירת הים{{הערה|בשלח טו, יח. וראה לקו"ש חל"א ע' 77 ואילך.}}, וואָרום מען וואָלט דעמולט גלייך אַריין אין ארץ ישראל בגאולה השלימה{{הערה|זח"ג רכא, א. וראה גם עירובין נד, א. שמו"ר רפל"ב.}}. נאָר היות עס האָבן זיך "אַריינגעמישט" זייטיקע ענינים, איז דאָס ניט אַרויס בפועל. | נאָכמער: אילו זכו, וואָלט יציאת מצרים געווען די גאולה שלימה שאין אחרי' גלות, באופן פון "ה' ימלוך לעולם ועד", ווי אידן האָבן געזאָגט אין שירת הים{{הערה|בשלח טו, יח. וראה לקו"ש חל"א ע' 77 ואילך.}}, וואָרום מען וואָלט דעמולט גלייך אַריין אין ארץ ישראל בגאולה השלימה{{הערה|זח"ג רכא, א. וראה גם עירובין נד, א. שמו"ר רפל"ב.}}. נאָר היות עס האָבן זיך "אַריינגעמישט" זייטיקע ענינים, איז דאָס ניט אַרויס בפועל. | ||
עפ"ז יש לומר, אַז אמיתית הענין פון יציאת מצרים '''איז''' – "ימות המשיח", די גאולה האמיתית והשלימה, און אמיתית ופנימיות הענין פון ימות המשיח '''איז''' גאולת מצרים. נאָר בנוגע לפועל – צוליב זייטיקע סיבות – איז דאָ צווישן זיי אַ הפסק זמן (בחיצוניות), ביז די גאולה השלימה קומט בפועל. אָבער אויך די גאַנצע צייט בינתיים (צווישן גאולת מצרים און די גאולה השלימה) – "כל ימי חייך" (בעולם הזה) – דאַרף זיין "תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" [ביז אַז "כל הימים מימי גאולה הראשונה מגלות מצרים עד גאולה העתידה בב"א הם ימי צאתך מארץ מצרים"<ref name=":2" />]; והיות אַז יציאת מצרים איז בפנימיות דער ענין פון "ימות המשיח", דעריבער איז זכירת יצי"מ "כל ימי חייך" כולל במילא אויך "(להביא ל)ימות המשיח"{{הערה|להעיר גם, שבהבטחת הקב"ה ליעקב על גאולת מצרים אמר לו "ואנכי אעלך גם עלה" (ויגש מו, ד), "היינו ב' עליות . . כי עלי' זו השני' היא רומזת על גאולה העתידה להיות בב"א" ([[תורה אור שמות|תו"א ריש פרשתנו]]). וכן בפרשתנו ג, יד "אמר לו ענין הגאולה האחרונה כדפירש רש"י שם" ([[תורה אור שמות|תו"א שם]]).}}. | עפ"ז יש לומר, אַז אמיתית הענין פון יציאת מצרים '''איז''' – "ימות המשיח", די גאולה האמיתית והשלימה, און אמיתית ופנימיות הענין פון ימות המשיח '''איז''' גאולת מצרים. נאָר בנוגע לפועל – צוליב זייטיקע סיבות – איז דאָ צווישן זיי אַ הפסק זמן (בחיצוניות), ביז די גאולה השלימה קומט בפועל. אָבער אויך די גאַנצע צייט בינתיים (צווישן גאולת מצרים און די גאולה השלימה) – "כל ימי חייך" (בעולם הזה) – דאַרף זיין "תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" [ביז אַז "כל הימים מימי גאולה הראשונה מגלות מצרים עד גאולה העתידה בב"א הם ימי צאתך מארץ מצרים"<ref name=":2" />]; והיות אַז יציאת מצרים איז בפנימיות דער ענין פון "ימות המשיח", דעריבער איז זכירת יצי"מ "כל ימי חייך" כולל במילא אויך "(להביא ל)ימות המשיח"{{הערה|להעיר גם, שבהבטחת הקב"ה ליעקב על גאולת מצרים אמר לו "ואנכי אעלך גם עלה" (ויגש מו, ד), "היינו ב' עליות . . כי עלי' זו השני' היא רומזת על גאולה העתידה להיות בב"א" ([[תורה אור/שמות|תו"א ריש פרשתנו]]). וכן בפרשתנו ג, יד "אמר לו ענין הגאולה האחרונה כדפירש רש"י שם" ([[תורה אור/שמות|תו"א שם]]).}}. | ||
עפ"ז איז אויך מובן פאַרוואָס מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח (אע"פ וואָס דעמולט וועט מען שטיין אין אַ מצב של גאולה, און אַ גאולה שלא בערך צו גאולת מצרים) – ווייל: (א) יציאת מצרים איז די התחלה און (נאָכמער –) די פנימיות פון ימות המשיח, און (ב) יציאת מצרים טוט אויף אַ '''חידוש''' אין ימות המשיח, אַז מ'האָט אויך די מעלה פון יצי"מ (ווי דאָס איז געווען בפועל, צוליב דעם וואָס לא זכו אַז דאָס זאָל גלייך זיין די גאולה שלימה) – די מעלה פון "אתכפיא סט"א", וויבאַלד אַז דער רע איז נאָך געווען בתקפו (כנ"ל){{הערה|שם=:3|ראה ד"ה כימי צאתך שם. סה"מ מלוקט ח"ב ע' מ ואילך. לקו"ש חט"ז ע' 125 ואילך. ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 569 ואילך.}}. | עפ"ז איז אויך מובן פאַרוואָס מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח (אע"פ וואָס דעמולט וועט מען שטיין אין אַ מצב של גאולה, און אַ גאולה שלא בערך צו גאולת מצרים) – ווייל: (א) יציאת מצרים איז די התחלה און (נאָכמער –) די פנימיות פון ימות המשיח, און (ב) יציאת מצרים טוט אויף אַ '''חידוש''' אין ימות המשיח, אַז מ'האָט אויך די מעלה פון יצי"מ (ווי דאָס איז געווען בפועל, צוליב דעם וואָס לא זכו אַז דאָס זאָל גלייך זיין די גאולה שלימה) – די מעלה פון "אתכפיא סט"א", וויבאַלד אַז דער רע איז נאָך געווען בתקפו (כנ"ל){{הערה|שם=:3|ראה ד"ה כימי צאתך שם. סה"מ מלוקט ח"ב ע' מ ואילך. לקו"ש חט"ז ע' 125 ואילך. ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 569 ואילך.}}. | ||
| שורה 98: | שורה 98: | ||
און דאָס איז מרומז אין דעם וואָס "ואף '''רבן גמליאל''' לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת", אַז (ראב"ע טוט אויף אַז) אויך ר"ג – וואָס דרגת עבודתו איז פאַרבונדן מיט ימות המשיח (כנ"ל) – איז '''מסכים''' ומסייע צו דעם סדר ההנהגה פון ראב"ע, אַז "נתנה להם רשות לתלמידים ליכנס לבית המדרש". | און דאָס איז מרומז אין דעם וואָס "ואף '''רבן גמליאל''' לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת", אַז (ראב"ע טוט אויף אַז) אויך ר"ג – וואָס דרגת עבודתו איז פאַרבונדן מיט ימות המשיח (כנ"ל) – איז '''מסכים''' ומסייע צו דעם סדר ההנהגה פון ראב"ע, אַז "נתנה להם רשות לתלמידים ליכנס לבית המדרש". | ||
י. ויש להוסיף ביאור אויך אין דעם וואָס די משנה הנ"ל איז אין סוף פרק קמא פון מסכת ברכות: די התחלה פון (פרק ראשון) מסכת ברכות איז "מאימתי קורין את שמע בערבין", וואָס דאָס באַדייט (בעבודה רוחנית) די פעולה פון קריאת שמע (קבלת עול מלכות שמים{{הערה|ברכות רפ"ב.}}, ובאופן פון "מאימתי" מלשון אימה{{הערה|כפירוש ר"א המלאך בעת למדו משנה זו עם רבינו הזקן (ראה גם סה"ש תש"ד ע' 66. סה"מ תש"י ע' 138). – וכהפס"ד שק"ש צ"ל "בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה" (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס סא. ועד"ז בטושו"ע שם. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 71 בהערות).}}) אפילו "בערבין", אין חושך הלילה והגלות; און דאָס איז דער תוכן בסוף הפרק – וואָס "נעוץ סופן בתחלתן"{{הערה|ס' יצירה פ"א מ"ז.}} – אַז "מזכירין יציאת מצרים בלילות" (בקריאת שמע), וואָס יציאת מצרים איז "דבר אחד ממש"{{הערה|שם=:5|[[לקוטי אמרים פרק | י. ויש להוסיף ביאור אויך אין דעם וואָס די משנה הנ"ל איז אין סוף פרק קמא פון מסכת ברכות: די התחלה פון (פרק ראשון) מסכת ברכות איז "מאימתי קורין את שמע בערבין", וואָס דאָס באַדייט (בעבודה רוחנית) די פעולה פון קריאת שמע (קבלת עול מלכות שמים{{הערה|ברכות רפ"ב.}}, ובאופן פון "מאימתי" מלשון אימה{{הערה|כפירוש ר"א המלאך בעת למדו משנה זו עם רבינו הזקן (ראה גם סה"ש תש"ד ע' 66. סה"מ תש"י ע' 138). – וכהפס"ד שק"ש צ"ל "בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיעה" (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס סא. ועד"ז בטושו"ע שם. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 71 בהערות).}}) אפילו "בערבין", אין חושך הלילה והגלות; און דאָס איז דער תוכן בסוף הפרק – וואָס "נעוץ סופן בתחלתן"{{הערה|ס' יצירה פ"א מ"ז.}} – אַז "מזכירין יציאת מצרים בלילות" (בקריאת שמע), וואָס יציאת מצרים איז "דבר אחד ממש"{{הערה|שם=:5|[[לקוטי אמרים פרק מז|תניא ספמ"ז]].}} מיט קריאת שמע, "ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דוקא אף שהיא מצוה בפני עצמה ולא ממצות ק"ש כו'"<ref name=":5" />. | ||
וע"פ הכלל הנ"ל פון "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" האָט עס אַ שייכות מיט סיום הש"ס – סיי אין גמרא{{הערה|מס' נדה.}}: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר{{הערה|חבקוק ג, ו.}} הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות", אַז אין "הליכות עולם" איז מען ממשיך הלכות התורה, ביז די דרגא פון עוה"ב (כולל – בפירושו{{הערה|ראה רע"ב לסנהדרין ר"פ חלק. מדרש שמואל על מס' אבות בתחלתו.}} עולם התחי' לעתיד לבוא); און סיי אין משניות{{הערה|מס' עוקצין.}} – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק כט|תהלים כט, יא]].}} ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (און אויך דער סיום פון גמרא ברכות עצמה איז מיט דעם פסוק), אַז דער אויבערשטער גיט עוז צו אידן (ע"ד "אלעזר בן עזרי'", א־ל עזר בן עזר י־ה), אין עוז אלא תורה{{הערה|ראה ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמד. שהש"ר פ"ב, ג (ג). מדרש תהלים ל, ג. ועוד. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 444 הערה ד"ה זה.}}, ביז אַז עס ווערט "ה' יברך את עמו בשלום", וואָס שלימות ענין השלום (בעולם) איז אין דער גאולה האמיתית והשלימה (כמבואר{{הערה|שע"ת לאדהאמ"צ נו, א.}} בענין "פדה בשלום נפשי"{{הערה|[[תהלים פרק נה|תהלים נה, יט]].}}). | וע"פ הכלל הנ"ל פון "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן" האָט עס אַ שייכות מיט סיום הש"ס – סיי אין גמרא{{הערה|מס' נדה.}}: "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, שנאמר{{הערה|חבקוק ג, ו.}} הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות", אַז אין "הליכות עולם" איז מען ממשיך הלכות התורה, ביז די דרגא פון עוה"ב (כולל – בפירושו{{הערה|ראה רע"ב לסנהדרין ר"פ חלק. מדרש שמואל על מס' אבות בתחלתו.}} עולם התחי' לעתיד לבוא); און סיי אין משניות{{הערה|מס' עוקצין.}} – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק כט|תהלים כט, יא]].}} ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (און אויך דער סיום פון גמרא ברכות עצמה איז מיט דעם פסוק), אַז דער אויבערשטער גיט עוז צו אידן (ע"ד "אלעזר בן עזרי'", א־ל עזר בן עזר י־ה), אין עוז אלא תורה{{הערה|ראה ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמד. שהש"ר פ"ב, ג (ג). מדרש תהלים ל, ג. ועוד. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 444 הערה ד"ה זה.}}, ביז אַז עס ווערט "ה' יברך את עמו בשלום", וואָס שלימות ענין השלום (בעולם) איז אין דער גאולה האמיתית והשלימה (כמבואר{{הערה|שע"ת לאדהאמ"צ נו, א.}} בענין "פדה בשלום נפשי"{{הערה|[[תהלים פרק נה|תהלים נה, יט]].}}). | ||
| שורה 128: | שורה 128: | ||
ולהוסיף, אַז דער רמב"ם האָט געלעבט שבעים שנה{{הערה|סדר הדורות ד"א תתקכ"ז. שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רמב"ם בסופו. – ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) – פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו על ידי הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו).}}, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וואָס באַווייזט אַז ביי אים איז געווען בגלוי די שלימות וואָס איז פאַרבונדן מיט "הרי אני כבן שבעים שנה" צו אויפטאָן "יציאת מצרים" בכל המצבים (בימים, בלילות ולהביא לימות המשיח), כנ"ל בנוגע לראב"ע. | ולהוסיף, אַז דער רמב"ם האָט געלעבט שבעים שנה{{הערה|סדר הדורות ד"א תתקכ"ז. שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רמב"ם בסופו. – ולהעיר שהרמב"ם חי ע' שנה פחות פ"ג יום (סה"ד שם, ממאור עינים ספכ"ה) – פ"ג יום בין הסתלקותו בכ"ף טבת ליום הולדתו בערב פסח. ואולי יש לומר, שפ"ג יום אלו נשלמו על ידי הפ"ג הלכות שבספר משנה תורה (כמ"ש הרמב"ם בסוף מנין המצוות ע"ס ההלכות שבהקדמת ספרו).}}, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וואָס באַווייזט אַז ביי אים איז געווען בגלוי די שלימות וואָס איז פאַרבונדן מיט "הרי אני כבן שבעים שנה" צו אויפטאָן "יציאת מצרים" בכל המצבים (בימים, בלילות ולהביא לימות המשיח), כנ"ל בנוגע לראב"ע. | ||
וע"פ הידוע{{הערה|תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן | וע"פ הידוע{{הערה|תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן כז|סז"ך]]־[[אגרת הקודש סימן כח|כח]].}} אַז אין דעם יום ההילולא פון אַ צדיק איז "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" עולה למעלה, און דאָס איז מאיר ומתגלה למטה און "פועל{{הערה|[[תהלים פרק עד|תהלים עד, יב]].}} ישועות בקרב הארץ" – איז פאַרשטאַנדיק אַז אין דעם טאָג פון כ"ף טבת, דער יום ההילולא של הרמב"ם, שטייט בגלוי "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" של הרמב"ם – בחיבור ספר "משנה תורה" בארץ מצרים און אַלע אַנדערע עניני עבודה שלו במשך שבעים שנות חייו – און דאָס איז "פועל ישועות בקרב הארץ", אין קרב הארץ פון מצרים{{הערה|ראה וארא ח, יח.}} (מיצרים וגבולים פון וועלט), באופן אַז דאָס ווערט אַ מורה דרך און "מורה הנבוכים"{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ו ע' 30. וש"נ.}} פון אידן בכל הדורות שלאחרי זה. | ||
ועפ"ז איז מובן דער אויפטו פון דער "אכילה" בשבת פ' שמות בשנה זו – וואָרום דאָס קומט פון דער עבודה וטירחא בערב שבת זה, כל מעשיו ותורתו ועבודתו וואָס דער רמב"ם האָט צוגעשטעלט במשך שבעים שנות חייו, וועלכע שטייען אַלע בגלוי און זיינען "פועל ישועות בקרב הארץ" דעם ערב שבת; איז דאָך דערפון מובן ווי דאָס גיט צו אין דער עבודה פון דעם שבת, די עבודה פון אויפטאָן "גאולת ישראל" אין דעם מצב פון "הבאים מצרימה" בגלות! | ועפ"ז איז מובן דער אויפטו פון דער "אכילה" בשבת פ' שמות בשנה זו – וואָרום דאָס קומט פון דער עבודה וטירחא בערב שבת זה, כל מעשיו ותורתו ועבודתו וואָס דער רמב"ם האָט צוגעשטעלט במשך שבעים שנות חייו, וועלכע שטייען אַלע בגלוי און זיינען "פועל ישועות בקרב הארץ" דעם ערב שבת; איז דאָך דערפון מובן ווי דאָס גיט צו אין דער עבודה פון דעם שבת, די עבודה פון אויפטאָן "גאולת ישראל" אין דעם מצב פון "הבאים מצרימה" בגלות! | ||