שלחן ערוך (אדמו"ר הזקן)/אורח חיים סימן א מהדורא בתרא: הבדלים בין גרסאות בדף

יהודא {{הערה|[[משנה/אבות פרק ה#משנה כ|משנה פ"ה דאבות]]}} בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים {{הערה|טור סי' א}} עז כנמר הוא שלא להתבייש מפני בני אדם המלעיגים וגבור כארי עיקר הגבורה הוא בלב להתגבר על יצרו לנצחו כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ וכן צריך כל אדם בבקר להתגבר על יצרו כארי לקום משינתו קודם אור הבקר לעבודת בוראו כדי שיהא הוא מעורר השחר כמ"ש{{הערה|([[תהלים פרק נז|תהלים נז ט]])}} אעירה שחר אני מעורר השחר ואין השחר מעיר אותי זו מדה בינונית:

אבל {{הערה|רא"ש ברכות טוש"ע סי' א סעיף ג}} ראוי לכל ירא שמים וכל החיל אשר נגע ה' בלבו לקום בחצות הלילה ולקונן מעט במזמור על נהרות בבל וכיוצא בו (כמו שנדפס בסידורים) על חורבן ביהמ"ק וגלות השכינה כמ"ש{{הערה|([[איכה פרק ב|איכה ב יט]])}} קומי רוני בלילה לראש אשמרות וגו' וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא {{הערה|ברכות ג ע"א}} ואומר אוי לי שהחרבתי את ביתי כו' וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה ואח"כ לעסוק בתורה שבעל פה עד אור היום:

וזה {{הערה|רמ"א סי' א סעי' א}} כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים לפני האלקים כמ"ש{{הערה|([[תהלים פרק טז|תהלים טז ח]])}} שויתי ה' לנגדי תמיד כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ואין דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו כדיבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול ממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו כמ"ש{{הערה|([[ירמיה פרק כג|ירמיה כג כד]])}} אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד ה' ובושתו ממנו תמיד ואם לא יגיע אליו מיד {{הערה|הרר"י בשערי תשובה}} יעמיק הרבה בענין זה עד שיגיע אליו וגם ישוב בתשובה שלימה על כל עונותיו {{הערה|ס' חסידים}} שהם המונעים מהגיע אליו היראה כמ"ש{{הערה|([[ישעיה פרק נט|ישעיה נט ב]])}} עונותיכם היו מבדילים וגו':

טוב לומר {{הערה|טור סי' א}} בכל יום פ' העקידה לזכור זכות אבות ופ' המן לבטח בה' נותן לחם דבר יום ביומו ועשרת הדברות ויתר על כן טוב מאד לומר פ' הקרבנות שהן עולה ושלמים ותודה וחטאת ואשם ודאי ותלוי וקרבן עולה ויורד ופ' נסכים ושאר כל המנחות ככתוב במעמדות לקיים מ"ש{{הערה|([[הושע פרק יד|הושע יד ג]])}} ונשלמה פרים שפתינו וכמו שאמרו חכמים ע"פ{{הערה|([[ויקרא פרק ז|ויקרא ז לז]])}} זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' כל העוסק בתורת עולה כו' {{הערה|ל"ח}} ומ"מ מי שיש לו לב ללמוד ולהבין אין לומר אפי' פ' הקרבנות בכל יום אלא {{הערה|שמ"ח סי' ס"ג}} לפרקי' ודי לו באמירת פרק איזהו מקומן כי גדול תלמוד המביא לידי מעשה ולידי ידיעת התורה (כמ"ש בהלכות ת"ת) ואם יודע שנתחייב באיזה קרבן כגון עולה על ביטול מ"ע או על הרהור הלב בל"ת ותודה לארבע' הצריכים להודות יאמר פרשת הקרבן מיד שנתחייב בו וכשיאמר פ' הקרבנות יאמר ביום שהוא זמן הקרבתם ולא בלילה {{הערה|ת"ש שם ס"ק י"ב}} אבל אצ"ל מעומד כמו הכהן שהיה עובד מעומד מאחר שהוא איננו כהן העובד אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן {{הערה|שמ"ח שם}} וטוב לומר בשבת פ' לחם הפנים: