פסקי הסידור: הבדלים בין גרסאות בדף

פסקי הסידור (עריכה)

גרסה מ־15:03, 31 באוקטובר 2025

נוספו 41,877 בתים , 31 אוקטובר

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

פ. ז.

284

עריכות

@@ שורה 128: / שורה 128: @@
 === מסכת אבות ===
 '''נוהגין''' לומר פרקי אבות פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה ואומרים לפני משנת כל ישראל ואחריו משנת רבי חנניא בן עקשיא ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ:
+=== סדר הבדלה ===
+'''בשעת''' ברכת בורא מיני בשמים צריך לאחוז הכוס בשמאלו והבשמים בימינו ובשעת ברכת בורא מאורי האש צריך לאחוז הכוס בימינו. ואח"כ יביט בצפרנים. ויחזור ויאחוז הכוס בימינו בברכת הבדלה: בברכת בורא מאורי האש יביט בד' צפרניו והמה יהיו כפוים על האגודל ולא יראה האגודל: אחר הבדלה אומרים ויתן לך:
+=== קידוש לבנה ===
+'''על''' פי הקבלה אין לקדש הלבנה עד אחר ז' ימים למולד. ויש לקדש הלבנה בבגדים חשובים ונאים וקודם הברכה יאמר (הללויה הללו גו'): יאשר רגליו ויביט בלבנה פעם אחת קודם הברכה וכשיתחיל לברך לא יראה בה כלל: ידלג שלשה דילוגים ויאמר: ברוך עושך וכו'. ככה יעשה ג' פעמים ידלג ג' דילוקים ואומר מבורך עושך וכו' עד כאן. וינער שולי טלית קטן:
+=== דיני הלולב ===
+'''לולב''' עם המינים. ג' מיני לולב דהיינו לולב והדס וערבה יהיו קשורים ואגודים יחד ולא יהיה חוט או משיחה חוצץ ביניהם ובשעת נטילה יהיה שדרת הלולב נגד פניו ויהיו ג' הדסים א' בימינו וא' בשמאלו וא' באמצע השדרה נוטה קצת לימין ושני בדי ערבות א' לימין וא' לשמאל: ומן הדין יש לברך על הלולב אחר התפלה קודם ההלל אלא לפי שמצות נטילתו בסוכה הוא מצוה מן המובחר ואי אפשר לצאת מבית הכנסת מפני הרואים לפיכך בבוקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה יברך: ויקח הלולב תחלה לבדו בימינו ויברך ואח"כ יקח האתרוג בשמאלו ובמקום סיום הלולב והדס וערבה יחבר האתרוג עם הלולב וינענע לששה קצוות ח"י נענועים שבכל צד שינענע יעשה ג' הולכות וג' הובאות דהיינו הולכה והובאה ג' פעמים ובכל הובאה יגע סוף הלולב ומיניו והאתרוג לחזה שלו ממש. וכשינענע יזהר שלא יגע ראש הלולב בכותל רק שיהיה חלל בינתיים: סדר הנענועים הראשון לדרום השני לצפון הג' למזרח הרביעי למעלה החמישי למטה ולא שיהפך ח"ו ראש הלולב למטה אלא שההולכה תהיה לצד מטה וההובאה לצד מעלה הפך מלמעלה (וכן בכל הנענועים יהיה ראש הלולב לצד מעלה אלא שהולכה תהיה לאותו צד שמנענע) הששי למערב: ובהלל יעשה ד' פעמים ח"י נענועים דהיינו פעם אחת בהודו לה' שבתחילה ואחד באנא ה' הושיעה נא ואחד בכופלו אנא ה' הושיעה נא ואחד בהודו לבסוף: ואם בירך על הלולב אחר התפלה בבית הכנסת לא ינענע בהלל אלא ג' פעמים דהיינו בהודו תחלה וסוף ובאנא פעם אחת (כמ"ש בר"מ):
+=== הלל ===
+'''אלו''' ימים שגומרים בהם את ההלל ב' ימים וב' לילות ראשונים של פסח. ב' ימים דשבועות. ט' ימים דסוכות. ח' ימים דחנוכה.  ובימים שאין גומרים את ההלל יש לנהוג שהש"ץ לבדו יברך בתחלה ובסוף והקהל יענו אמן ויצא בברכתו: בראש חדש [אחר אמירת הלל] וביום טוב ובחול המועד קדיש שלם ובחנוכה חצי קדיש: בראש חדש וביום טוב ובחול המועד אומרים כאן שיר של יום. ובראש חודש אומרים ברכי נפשי אחר שיר של יום קדיש יתום: ומוציאין ספר תורה וקוראין בראש חדש וחול המועד ד' גברי. קדיש על ספר תורה. ואח"כ אומרים אשרי ובא לציון ומכניסין ספר תורה להיכל. ואחר כך אומר הש"ץ חצי קדיש ומתפללים תפלת המוסף. ומסירין התפילין בראש חדש קודם הקדיש. ובחנוכה ג' גברי וקדיש אשרי ובא לציון קדיש שלם ומכניסין ספר תורה להיכל ואח"כ אומרים בית יעקב:
+=== סדר עירוב תבשילין ===
+'''כשחל''' יום טוב ביום ה' וביום ו' או ביום ו' ובשבת יקח בערב יום טוב הפת משבת וגם תבשיל חשוב עמו כגון בשר או דג ויתן ביד אחר לזכות על ידו לכל הקהל ואומר: אני  מזכה לכל מי שרוצה לזכות ולסמוך על עירוב זה: ומי שזוכה נוטל בידו ומגביה טפח וחוזר ונוטל מיד הזוכה והמזכה מברך: ברוך כו' על מצות עירוב בדין יהא שרא כו':
+=== תפלת שלש רגלים ===
+'''במוסף''' של יום טוב הראשון של פסח מתחילין לומר מוריד הטל ובמוסף שמיני עצרת מתחילין לומר משיב הרוח ומוריד הגשם ואין הצבור רשאין להתחיל עד שישמעו מפי הש"ץ ונוהגין שהשמש מכריז קודם התפלה לפיכך לא די כשיכריז משיב הרוח לבד אלא יאמר גם כן מוריד הגשם:
+=== סדר התרת נדרים ===
+'''מבואר''' בגמרא ובפוסקים שאין שייך שאלה היתר והפרה רק לנדרים ושבועות שאדם נודר או נשבע במה שנוגע לעצמו בלבד כגון אוכל או לא אוכל אישן או לא אישן וכדומה אבל במה שנודר או נשבע לחבירו או לשום מי שמשביעו יהיה מאיזה עם ודת שיהיה אין מועיל שום היתר והפרה ושאלה בעולם: בערב ראש השנה קודם חצות. וטוב שיהא עדה שלמה: ואחר כך מוסר מודעה לפניהם ואומר בלשון הזה: הרי אני מוסר מודעה כו': סדר הנזיפה יאמר לפני העדה: אם עברתי כו': אז יתרחק מן העדה הקדושה ד' אמות ויחלוץ מנעליו וירחץ ידיו וישב על הארץ כאבל ויתן אפר על ראשו ויאמר זה: הריני יושב כו': ואח"כ קוראים אותו הבית דין ואומרים: אחינו אתה כו': יעמוד מן הארץ ויתפלל בדמעות שליש: יהי רצון כו': ואזי גם המתירין משיבין לו בלשון הזה: כלם יהיו מותרים לך כו':
+=== קידוש לראש השנה ===
+'''בליל''' שני של ראש השנה נוהגין להניח פרי חדש בפני המקדש ויתן עינו בו ויאמר שהחיינו. ואם אין פרי חדש מצוי מכל מקום יאמר שהחיינו: בראש השנה בלילה ראשונה נוהגין לאכון תפוח מתוק בדבש בתחלת הסעודה וצריך לברך בתחלה: ברוך כו' בורא פרי העץ: ואחר כך יאמר: יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה:
+=== תפלת ראש השנה ===
+'''אין''' לומר בראש השנה אבינו מלכנו שיש בו הזכרת חטא או עון כגון אבינו מלכנו חטאנו או סלח ומחול וכו' וכיוצא בזה: נוהגין בליל הראשון של ראש השנה לומר לחבירו: לשנה טובה תכתב ותחתם:
+=== סדר תקיעות ===
+'''אחר''' קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר ויאמר קפיטיל זה ז' פעמים (למנצח לבני קרח מזמור):
+=== סדר תשליך ===
+'''אחר''' מנחה יום א' דראש השנה קודם שקיעת החמה טוב לילך מחוץ לעיר אל באר המים או מעין כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא ויאמר י"ג מדות שבפסוקים מי אל כמוך שהם כנגד י"ג מדות ה' ה' אל רחום וגו' ויכוין בכל מדה אל מדה אחת שבפסוק ה' ה' אל רחום וגו' ולא יאמרם. ואחר כך מן המצר וגו' והם כנגד ט' מדות ה' ארך אפים וגו':
+=== סדר כפרות ===
+'''בערב''' יום הכיפורים מנהג לשחוט תרנגול לבן הנקרא גבר ושוחטים אותו באשמורת הבוקר אחר סליחות כי אז חוט של חסד גובר בעולם ואנו שוחטין אותו להכניע הגבורות ומוציאין ממנו דמו כדי להמתיקו ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח. ויהיו הכפרות כפי חשבון בני אדם שבבית זכר לזכר נקבה לנקבה ולמעוברת שוחט ג' אחת בשבילה וזכר ונקבה בשביל ספק הולד: ויאמר ג' פעמים בני אדם: בערב יום הכפורים יש להרבות באכילה ושתיה כמו שיעור ב' ימים ערב יום כיפורים ויום הכיפורים: מלקות ילקו קודם טבילה ומנחה:
+=== כל נדרי ===
+'''בענין''' הספרים שמוציאין ליל יום הכפורים ואומרים עליהם כל נדרי היא מצוה גדולה לקנות ספר ראשון ויאמר פסוק: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה:
+ליל יום כפור
+'''וטוב''' שלא לישן בליל יום הכפורים אלא לעסוק בתורה: אחר ערבית יש לומר ד' מזמורים הראשונים שבתהלים כי יש בהם ש"י תיבות כמנין קרי ור"ת וס"ת מהמזמורים מנין קל"א כמנין סמא"ל כדי להנצל מקרי. וגם יכוין בשם יהו"ה בנקוד בברית:
+=== נעילה ===
+'''ואומרים''' אבינו מלכנו בנעילה אפילו אם חל יום הכפורים בשבת ובמקום כתבנו אומרים חתמנו:
+=== הבדלה ===
+'''אין''' מברכין במוצאי יום הכיפורים בהבדלה אלא על אור ששבת ולא על אור החדש היוצא מאבנים:
+=== סדר הושענות ===
+'''כל''' ימי הסוכות תכף אחר הלל קודם קדיש שלם אומרים הושענות וכן בהושענא רבה. בכל יום מקיף את התיבה פעם אחת בלולב ואומרים הושענא אחת ובהושענא רבה מקיפים ז' פעמים ואומרים ז' הושענות וזהו סדרן ואין לחלק ולשנות סדר זה באיזה יום שחל יום טוב מימות השבוע. ובשבת אין אומרים הושענות כלל: [בהושענא רבה] אומרים ו' הושענות של כל ימי הסוכות ומקיפין את התיבה בכל פעם ואח"כ אומרים למען איתן ומקיפין גם כן: ואחר כך נוטל בידו הערבה וחובט ה' חבטות בקרקע כדי למתק ה' גבורות ויאמר: יהי רצון כו':
+=== סדר הקפות בשמחת תורה ===
+'''מנהג''' ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת גם כן כמו בשמחת תורה ולהקיף בליל שמיני עצרת שבע הקפות עם הספרים סביב התיבה בשמחה גדולה ולרקד בפניהם ולרנן ולסבב עמהם בשמחה רבה וגם כי עשה כן בבית הכנסת שלו אם הולך לבית הכנסת אחר שלא גמרו ירנן וישמח גם כן עמהם. וכן בליל שמחת תורה. ויש נוהגין גם כן ביום שמחת תורה: ואחר כך [אחרי אמירת פסוקי אתה הראת] מוציאין כל הספרי תורות שבהיכל ומסבבין המגדל ז' פעמים ואומרים אנא וכו' ועוד מזמורים כפי המנהג:
+=== דיני חנוכה ===
+'''יברך''' בכל לילה להדליק נר חנוכה ושעשה נסים ובלילה ראשונה יברך גם כן שהחיינו. ואין להדליק עד שיגמור כל הברכות. המנהג הנכון לדבק הנרות או לתלות המנורה בעובי המזוזה בחלל הפתח. ויתחיל להדליק בליל ראשון מנר הימין ומליל שני ואילך יברך על הנוסף וילך משמאל לימין:
+=== סדר קריאת המגילה ===
+'''חייב''' אדם לקרוא את המגלה בלילה ולשנותה ביום. וצריך לפשוט המגלה כאגרת. ומברכין עליה שלש ברכות הללו. אך אין מברכין שהחיינו אלא בלילה ולא ביום. ונוהגין לומר בלילה קדיש שלם אחר תפלת י"ח קודם קריאת המגלה: כשקורין המגלה בצבור מברכין לאחריה ברכה זו [ברוך כו' הרב את ריבנו וכו'] אבל לא ביחיד: ואחר קריאת המגלה בלילה אומרים ואתה קדוש (ואם חל במוצאי שבת אומרים ויהי נועם ואתה קדוש) קדיש בלא תתקבל: ביום אומרים אחר קריאת המגלה אשרי ובא לציון קדיש שלם וקודם קריאת התורה והמגלה אחר תפלת י"ח אין אומרים אלא חצי קדיש:
+=== סדר הנהגות של פסח ===
+'''המנהג''' להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה כדי שימצאם הבודק ועל פי הקבלה יש להניח עשרה פתיתין. וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך כו' על ביעור חמץ: וצריך לחפש לאור הנר בכל המחבואות גם בסדקים שבקרקע: ולא ידבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אפילו מעניני הבדיקה ונכון שלא ישיח שלא מעניני הבדיקה כל זמן בדיקתו ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו ולא ישיחו בינתים ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר: ואחר הבדיקה יזהר בחמץ שמשייר להצניעו למחר לשרפה או לאכילה לשמרו שלא יוליכוהו אנה ואנה שלא יתפרר ויתגרר ממנו על ידי תינוקות או עכברים: וגם צריך לבטל אחר הבדיקה ויאמר: כל חמירא כו': ביום י"ד בשעה ה' יעשה לו מדורה בפני עצמו וישרפנו ויבטלנו ובביטול היום יאמר: כל חמירא כו': ויש לשרוף עשרה פתיתין ובשעת שריפת החמץ יאמר זה: יהי רצון כו':
+=== סדר קרבן פסח ===
+'''ונשלמה''' פרים שפתינו ותפלת מנחה היא במקום תמיד של בין הערבים ובזמן שבית המקדש היה קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים כן ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפלת המנחה ויאמר זה: קרבן פסח מביא כו': זה הענין בקיצור גדול. וצריך האדם הירא וחרד על דבר ה' לקרות אותו בזמנו שתעלה קריאתו במקום הקרבתו וידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני ה' בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו אמן:
+=== סדר הגדה ===
+'''יסדר''' על שולחנו קערה בג' מצות מונחים זה על זה הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן ועליו לימין הזרוע וכנגדו לשמאל הביצה תחתיהם באמצע המרור ותחת הזרוע החרוסת וכנגדו תחת הביצה הכרפס ותחת המרור החזרת שעושין כורך: בפסח שותה הכוס בישיבה בהסבת שמאל דרך חירות: ורחץ. ונוטל ידיו ואינו מברך: כרפס. נוטל פחות מכזית כרפס ויטבול במי מלח או חומץ ויברך: ברוך כו' בורא פרי האדמה: יכוין להוציא גם המרור בברכה זו: יחץ. ויקח מצה האמצעית ופורסה לשנים חלק אחד גדול מחבירו וחלק הגדול יניח לאפיקומן והקטן מניח בין הב' מצות: מגיד. ומגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר: הא לחמא כו': מסלקין הקערה עם המצות לצד אחר ומוזקין לו כוס ב' וכאן הבן שואל מה נשתנה: ומחזירין הקערה ומגלין מקצת הפת ואומרים עבדים וכו': צריך להגביה הכוס ולכסות הפת [בעת אמירת והיא שעמדה] כן כתב האר"י ז"ל [ואח"כ] יעמיד הכוס ויגלה הפת: באמירת דם ואש ותמרות עשן ישפוך ג' שפיכות ואין ליטול באצבע לשפוך כי אם בכוס עצמו וישפוך לתוך כלי שבור (ויכוין שהכוס הוא סוד המלכות ושופך מהיין שבתוכו סוד האף והזעם שבה על ידי כח הבינה לתוך כלי שבור סוד הקליפה שנקראת ארור): באמירת עשר מכות ישפוך עשר שפיכות מהכוס עצמו כנ"ל (ויכוין בשפיכה גם כן כנ"ל) ומה שנשאר בכוס (נעשה סוד יין המשמח) לכך לא ישפוך אלא יוסיף יין: נוטל הפרוסה בידו ויאמר: מצה זו כו': נוטל המרור בידו ויאמר: מרור זה כו': יכסה את הפת ויגביה את הכוס [לפני אמירת לפיכך כו'] ואוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו: ומברך ושותה בהסיבה: רחצה. ואחר כך נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים: מוציא. ויקח המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שתי השלימות ויאחזם בידו ויברך: ברוך כו' המוציא כו': מצה. ולא יבצע מהן אלא יניח המצה השלישית להשמט מידו ויברך על הפרוסה עם העליונה טרם ישברם ברכה זו. ויכוין לפטור גם כן אכילת הכריכה שממצה השלישית וגם אכילת האפיקומן יפטור בברכה זו: ברוך כו' על אכילת מצה: ואחר כך יבצע כזית מכל אחד משתיהן ויאכלם ביחד בהסיבה: מרור. ואחר כך יקח כזית מרור ויטבל בחרוסת וינער החרוסת מעליו כדי שלא יתבטל טעם המרירות ויברך ברכה זו: ברוך כו' על אכילת מרור: ויאכלנו בלא הסיבה: כורך. ואחר כך יקח מצה הג' וחזרת עמה כשיעור כזית ויטבול בחרוסת ויכרכם ביחד ויאמר זה: כן עשה הלל כו': ואוכלם ביחד: שלחן עורך. ואחר כך אוכל ושותה כדי צרכו ויכול לשתות יין בין כוס ב' לג': צפון. ואח"כ יקח האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו לכל אחד כזית ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן ויאכל בהסיבה וצריך לאכלו קודם חצות: ברך. ואח"כ מוזגין כוס שלישי ואומר עליו ברכת המזון ואחר ברכת המזון קודם שתיית כוס שלישי יברך: ברוך כו' בורא פרי הגפן: ושותה בהסיבה: מוזגין כוס ד' ופותחין הדלת ואומר: שפוך כו': הנוהגין לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין ברכה זו [ישתבח] ובין ברכת הכוס אלא מיד אחר כך יברך על כוס ד': ברוך כו' בורא פרי הגפן: ושותה בהסיבה: ואחר כך יאמר: לשנה הבאה בירושלים:
+=== ספירת העומר ===
+בליל שני של פסח מתחילין לספור ספירת העומר תיכף אחר תפלת ערבית. אך יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר כל הסדר בחוץ לארץ והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפלה מוקדם לברכה [הגה"ה מסדור אדמו"ר בעל הצמח צדק: דלפי הדין אסור לאכול עד שיספור ומה גם דבכל אורך הסדר קרוב הדבר שישכח מלספור או שיספור אחר חצות]: ואם שכח ולא ספר בלילה סופר ביום בלא ברכה כנודע: וזמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות הלילה לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה וזמן זה של עמוד השחר  נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל ולכן משהגיע חצות ליל י"ז תמוז אסור לאכול: יכוין לספירה של אותו הלילה ולתיבה אחת של אנא בכח ותיבה אחת של מזמור אלקים יחננו ואות אחת מפסוק ישמחו:
+=== סדר נטילת ידים לסעודה וקצת הלכותיה בקצרה ===
+(א) גרסינן בגמרא המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות ופירש רש"י שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית בצמצום. אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא. ועל כן אין ליטול ברביעית מים בצמצום אלא יטול בשפע גם על חפניו עד הפרק. דהיינו עד מקום חבור כף היד לקנה הזרוע. ויזהר לעיין היטב שיגיעו המים בכל שטח היד סביב סביב. וגם בכל אורך האצבעות. וברחבן סביב. ויהיה ריוח מעט בין אצבע לאצבע. ויהיו מוגבהין כלפי מעלה קצת בכדי שיגיעו שם המים היטב וגם על ראשי האצבעות. ואם בשפיכה אחת לא הגיעו המים בכל שטח היד אין תקנה לשפוך על אותו מקום לבדו שלא הגיעו המים. שאין נטילה לחצאין. אלא צריך לחזור ולשפוך על כל היד כבתחלה: (ב) הרוצה לקיים מצות נטילת ידים לדברי הכל צריך ליזהר לשפוך על כל יד ב' פעמים לעולם אף ששפך רביעית ויותר (ראב"ד רשב"א מהירושלמי וכר' יוסי רפ"ב דידים דלא כר"מ) שיגיעו המים בכל שטח היד סביב עד הפרק כמו בשפיכה הראשונה ממש כי המים שעל היד משפיכה הראשונה נטמאו מהיד והמים השניים מטהרים את הראשונים ולכן צריך לשפוך ב' פעמים רצופים ולא יגע בכלי בידו הלחה בין שפיכה לשפיכה פן יגע בידו השניה או בלחלוחית זו שעל הכלי שבאה ממים טמאים שעל ידו הראשונה ואף שיחזור וישפוך על ידו השניה שתי פעמים אין המים שעל יד זו מטהרים את הלחלוחית מים טמאים שנטמאו מיד הראשונה: (ג) ואפילו אחר ששפך ב' פעמים על יד זו יזהר שלא יגע בה בידו השניה שאינה נטולה ואם נגע צריך לנגבה במפה תחלה יפה מהמים הראשונים שנטמאו בנגיעת יד שאינה נטולה הטמאה ואחר כך חוזר ושופך עליה ב' פעמים כראוי. וכן יעשה אם נגע בה אחר ששפך עליה פעם אחד וכן אם נגע בה איש אחר שלא נטל ידיו. וכן אם אחר שנטל ידיו וניגבן נגע ביד איש אחר ששפך עליה פעם אחד לבד או בלחלוחית שעל הכלי הבאה מיד האיש ההוא ששפך עליה פעם אחד לבד שהם מים טמאים מקנחם היטב ויחזור ויטול ליד זו שנגע בה נטילה כשרה לשפוך עליה ב' פעמים כראוי ואפילו באמצע הסעודה ואין צריך ליטול ידו השניה וכדין הנוגע במקום הטינופת באמצע הסעודה: (ד) ואחר ששפך ב' פעמים על יד זו וב' פעמים על יד זו מצות חכמים לשפשפם יפה זו בזו לטהרה יתירה. ולפי ששפשוף זה הוא מכלל מצות נטילת ידים לכך יברך ברכת על נטילת ידים קודם שפשוף זה כדי שתהא הברכה כמו עובר לעשיית המצוה כשאר ברכות המצוה אף שאינה עובר לעשייתה ממש שלא רצו חכמים לתקן לברך קודם הנטילה ממש לפי שמן הסתם אין הידים נקיות. ואם לא בירך קודם השפשוף יברך אחר כך קודם הניגוב. ואם שכח יברך אחר כך: (ה) וע"פ הקבלה יש להגביה ידיו בשעת הברכה ואין לומר ואשא כפי כו'. כי אין להפסיק בין נטילה לברכה כלל וכלל וצריך לתכפן בכל מה דאפשר. ויש לשפוך על יד ימין תחלה ואחר כך על יד שמאל. אך ע"פ הקבלה יקח הכלי עם המים ביד ימינו תחלה ויתננו לשמאלו וישפוך בשמאלו על ימינו תחלה ואחר כך ישפוך בימינו על שמאלו: (ו) וקודם הנטילה צריך לעיין בידיו אם אין עליהם שום דבר החוצץ. וצפורן שהיא גדולה והיא עודפת חוץ לבשר צריך לנקר הצואה שתחתיה חוץ לבשר משום חציצה. ובצק אפילו כנגד הבשר חוצץ. ואם יש עליהן איזה לכלוך צריך להעבירו תחלה על ידי שפשוף מים יפה. יזהר לקנח ולנגב המים יפה מהיד קודם נטילה כי הם מים טמאים ויטמאו את מי הנטילה. וכן היוצא מבה"כ ונוטל ידיו מעט לברך א"י צריך לנגבן היטב תחלה קודם נטילת ידים לסעודה אך מן הדין יכול לברך אשר יצר אחר ברכת על נטילת ידים. ואין בזה משום הפסק בין נטילת ידים לסעודה. אבל צריך ליזהר מלהשיח בינתים אפילו שיחה קלה ואפילו ללמוד לא נכון: (ז) וצריך ליזהר שיהיו המים כשרים לנטילת ידים דהיינו שלא נשתנו מראיהם ולא נעשה בהם שום מלאכה. שאם נשתנו מראיהם בין מחמת מקומם בין מחמת דבר שנפל לתוכם כגון שנפל לתוכם יין או שכר. וכן אם נשתנו מראיהם מחמת עשן או ד"א פסולים לנטילת ידים. אבל אם נשתנו ונעשו עכורים מחמת עפר וטיט כשרים. אך אם הם עכורים כל כך עד שאין הכלב שותה מהם פסולים. וכן אם אין הכלב יכול לשתות מהם מחמת שהם סרוחים או מרים או מלוחים פסולין ולכן מי הים פסולין לנטילת ידים: (ח) אבל מותר להטביל ידיו בים. וכן במי גשמים המכונסין בקרקע אף שהם סרוחים ועכורים עד שאין הכלב יכול לשתות מהם והוא שיש בהם מ' סאה שהם ראוים לטבילה. וגם יהיו מכונסים באשבורן ולא זוחלין והולכין. שמי גשמים הזוחלין פסולים לטבילה. אבל במעיין מטבילים הידים אפילו בזוחלין. ואפילו בפחות הרבה מארבעים סאה אלא שהידים מתכסים בו לבד. ובשעת הדחק יש לסמוך על יש מקילין בנטילת ידים להטבילן במי גשמים או הפשרת שלגים המכונסים באשבורן אף על פי שאין בהם מ' סאה אלא כדי לכסות הידים בלבד כגון המהלך בדרך והוא רחוק מהמים ואין עמו כלי לשאוב וליטול ממנו לידיו או שהם סרוחים או עכורים ופסולים לנטילה אבל אין להקל להטביל בשאובין שבקרקע אפילו יש בהם מ' סאה ולא בשלג שאינו מרוסק שע"פ הארץ אף על פי שמחובר יחד מ' סאה ויותר אבל מותר ליטול ידיו בשעת הדחק בשכר שלנו או מי דבש שעיקרן מים ואין בהם משום שנוי מראה הואיל ונשתנו לשבח: (ט) וכל המטביל ידיו לסעודה יש אומרים לברך על טבילת ידים או על שטיפת ידים ולא על נטילת ידים ויש אומרים שאין לברך על טבילת ידים אלא על נטילת ידים ולכתחלה טוב לברך על שטיפת ידים ויוצא לדברי הכל אך אם בירך על טבילת ידים או על נטילת ידים אין צריך לחזור ולברך והמטביל ידיו דיו להטביל פעם אחת לבד רק שיעיין בהם שאין בהם שום דבר החוצץ: (י) מלאכה הפוסלת במים כיצד כגון ששכשך בתוכם איזה כלי הצריך הדחה להדיח בהן וכן ירקות הצריכים הדחה או ששרה בתוכם ירקות כדי שלא יכמשו או ששרה בתוכם כלים שנתבקעו בימות החמה כדי שיכוצו וכן שאר כל דבר שנשרה בתוכם במתכוון ולא שנפל לתוכם מאליו וכן אם העמיד בתוכם כלי של מים חמין או של יין לצננם ה"ז מלאכה ופסולה ואין צריך לומר מים שמדד בהם איזה כלי לידע מדתו והיוצא מבה"כ או שנגע במקום המטונף שבגופו שצריך לנקות ידיו ושכשכן תוך כלי של מים נפסלו לנטילת ידים ואפילו טבל בהם אצבעו הקטנה לנקות נפסלו כל המים שבכלי אבל אם חפן מהם בחפניו ומשפשף ידיו לנקותן במים שחפן הרי המים הנשארים בכלי לא נעשה בהם מלאכה וכשרים. ומים כשרים שנפלו לתוכם מעט מים פסולים בטלים ברוב: (יא) בהמה חיה ועוף ששתו מכלי של מים הרי המים הנשארים לא נעשה בהם שום מלאכה וכשרים. אך אם שתה מהם כלב או חזיר או שאר דבר מאוס כל שבני אדם נמנעים לשתות מים הנשארים בכלי משום מיאוס יש פוסלין משום שנעשו כשופכין וטוב לחוש לדבריהם: (יב) הכלי שנוטל ממנו לידים צריך שיהיה מחזיק רביעית וצריך להיות שלם בלי שום נקב או סדק מפולש ואפילו מחזיק רביעית ויותר מהנקב ולמטה כי מאחר שמהנקב ולמעלה אין תורת כלי עליו נמצא שהמים הבאים על ידו מפי הכלי ולמעלה אינם באים מכלי אפילו אותן קנקנים שמתחלת עשייתן עושין האומנים בהם נקב בצדיהם סמוך לפיהם אין עליהם תורת כלי מהנקב ולמעלה ואין נוטלין ממנו לידים דרך פיו וכן אותם קנקנים שיש להם כמין דד בולט בגובה יותר משפת הכלי ולמעלה שיוצקין ממנו דרך דד הבולט בגובה אין נוטלין ממנו לידים דרך הדד אלא דרך פיו כי מאחר שאינו מקבל משקין למעלה מפיו תוך הדד ואינו עשוי לקבלה אלא ליצוק ממנו אין תורת כלי עליו וכן אם פי הכלי עצמו למעלה אינו בשוה וביושר ע"פ כולו אלא יש בו עולה ויורד מקצתו גבוה ומקצתו נמוך אין נוטלין במקום הגבוה מאחר שאינו מקבל משקין וכן אם יש בו סדקים מפולשים למעלה אין ליטול ממנה אם יש בו בסדק איזו משך אורך קצת אבל בפגימות קטנות אין לחוש: (יג) כלי עץ שניקב או נסדק וסתם הנקב היטב בסמרטוטין או בטיט וכיוצא בו עד שאין המים יוצאין דרך שם כלל אין סתימה זו מועלת לעשותו כלי לנטילת ידים ויש אומרים שאפילו זפת וכיוצא בו אינו מועיל בכלי עץ אלא בכלי חרס לבד ולדברי הכל אין שום סתימה מועלת בכלי זכוכית אפילו זפת וכיוצא בו ואפילו בדיל ועופרת וכיוצא בהן: (יד) כל כסויי הכלים שיש להם בית קיבול אפילו הם מחזיקים רביעית ויותר פסולים לנטילת ידים שמאחר שלא נעשו לקבלה אין עליהם שם כלי לענין נטילת ידים ואפילו אם רגילין ליתן לתוכם מעט משקה לפרקים וכן מיני כובעים של לבדין (שקורין קאפילוש) אפילו הם עבים כל כך עד שאין המים יוצאין מהם אין נוטלין מהם לידים הואיל ולא נעשו לקבלה ואף על פי שהולכי דרכים רגילים לשתות בהם לפעמים ואין לטול מהם אפילו בדרך: (טו) נטילת ידים מן הכלי צריך שיבאו המים על ידו מכח גברא דוקא בין מכח הנוטל ידיו עצמו בין מכח אחרים הנותנים מים על ידיו ואפילו אם הוא קטן אם הוא מבן ו' שנים ולמעלה שיש בו דעת קצת אבל אם המים באין מאליהם כגון חבית שיש בו ברזא והסיר את הברזא וקירב ידיו לקילוח המים המקלחים מנקב הברזא המים הבאים בכח ראשון לבדו דהיינו קילוח ראשון לבדו נקראים באים מכח גברא הואיל ובאים על ידי כח אדם שהסיר את הברזא ואפילו היה עכו"ם אבל מים המקלחים אחר כך אינן נקראים באים מכח גברא אלא מאליהם הם מקלחים ופסולין לנטילת ידים ולכן אפילו כשקירב ידיו לקילוח ראשון צריך ליזהר אחר שקיבל על ידיו שפיכה אחת להחזיר הברזא בנקב ולחזור ולהסירה ולקבל שפיכה שניה על ידיו מקילוח ראשון אם הקילוח גדול ומספיק להגיע המים בבת אחת לכל שטח ב' ידיו כאחד עד הפרק מכל סביבותיהן בשפיכה אחת מכח ראשון לבדו ואם אין הקילוח גדול כל כך יסיר הברזא ב' פעמים על יד זו וב' פעמים על יד זו אבל אם הקילוח דק בענין שאינו מספיק להגיע המים לכל שטח היד עד הפרק מכל סביבותיה בשפיכה אחת מכח ראשון דהיינו קילוח ראשון לבדו כגון אותן שיש להן כיור קבוע בכותל ובתחתית הכיור יוצא ממנו דד קטן ועליו סובבת ברזא קטנה לסתמו ולפתחו מאחר שקילוח הדד קטן ודק אין לטול ממנו לידים: (טז) יש מחמירים שלא לקבל נטילה מעכו"ם השופך על ידיו ולא מנדה כגון בתו וטוב לחוש לדבריהם: (יז) צריך ליזהר מאד בסעודה שלא ליגע בשוק וירך או שאר מקומות המכוסים שבאדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן לא יחכך בראשו שיש גם כן מלמולי זעה וכן בצואת האף והאוזן או שאר טנופת ואם נגע צריך לחזור וליטול היד שנגע בה כהלכה עד הפרק ולענין הברכה יש מחלוקת אם יחזור ויברך על נטילת ידים ולכן יברך בלא שם ומלכות: (יח) אסור לאכול אפילו פת כל שהוא בלא נטילת ידים כל שצריך לברך המוציא על הפת אבל אם הפת היא טפלה לד"א כגון ששתה יי"ש ואוכל מעט פת אחריו שלא יזיקנו כשם שהפת טפלה להמשקה לענין ברכה שנפטרת בברכתו ואין צריך לברך עליה המוציא כך היא טפלה לענין שאין צריך נטילת ידים אבל אם טועם הפת קודם שישתה כדי שלא ישתה על לבא ריקנא ויזיקנו צריך לברך המוציא וצריך ליטול ידיו כהלכה אלא שלא יברך על נטילת ידים ואפילו הנוטל ידיו לסעודה אם אינו אוכל פת כביצה לא יברך על נטילת ידים אף על פי שמברך המוציא וברכת המזון והשיעור לצרף לכביצה הוא שיאכל כל כזית בכדי אכילת פרס וצריך ליזהר בזה בסעודה שלישית של שבת: (יט) לא תקנו נטילת ידים אלא לפת שמברכים עליה המוציא וברכת המזון אבל מיני לחמים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות ואין מברכים עליהם המוציא וברכת המזון אלא כשקבע סעודתו עליהם כך אין צריך נטילת ידים אלא כשקבע סעודתו עליהם: (כ) כל מאכל שטיבולו במשקה בין שמטבלו עכשיו כשאוכל בין שהיה מטובל ומלוחלח מקודם ולא נתנגב עדיין כגון פירות כבושים או שלוקים ומבושלים או בשר מבושל צריך נטילת ידים כהלכתה עד הפרק ולא יברך. וששה משקין הן יין דבש שמן חלב מים טל. וחומץ יין הוא כיין וכן חומץ מי דבש הוא משקה וכן זיעה היוצאת מן המשקין הוא כמשקין כגון יין שרף ואם נתערב אחד מששה משקין במי פירות הולכין אחר הרוב. וכל משקה שנקרש עד שאין טופח על מנת להטפיח בטל מתורת משקה ואם חזר ונימוח חזר להיות תורת משקה עליו ולכן מיני עיסה המטוגנים בחמאה צריכים נטילת ידים במקומות שמתיכין החמאה תחלה ואחר כך שופכין אותה לתוך מיני עיסה לטגנה בה. אבל במקומות שמשימים החמאה כשהיא קרושה תוך מיני עיסה ושם היא נמוחה אין שם משקה עליה מאחר שנימוחה על האוכל ויש אומרים שהדבש הוא משקה לעולם אפילו כשנקרש עד שאינו טופח ע"מ להטפיח ולכן אין לאכול אפילו דבש קרוש אלא על ידי כף או סכין: (כא) ומיני מרקחת המרוקחים בדבש ויש עליהם טופח ע"מ להטפיח צריכים נטילת ידים לדברי הכל אלא אם כן אוכל על ידי כף או סכין לפי שמתיכין הדבש תחלה לבדו והוא שהדבש בעין וניכר על המרקחת אבל אם נמחה האוכל המרוקח לגמרי ונעשה גוף אחד ממש עם הדבש על ידי הריקוח והטיגון או על ידי טירוף בכף יפה יפה (כמו שרגילים לעשות בתפוחים מרוסקים ובגודגדניות מרוסקין) הולכין אחר הרוב, ואם האוכל הוא הרוב נתבטל הדבש מתורת משקה ושם אוכל עליו אף שהוא טופח ע"מ להטפיח. ואם בשעה שהוציא השעוה מהדבש חושב עליו לאוכלין בלבד ולא למשקין דהיינו שהיה בדעתו כדי ליתנו לתוך התבשיל או כדי לרקח בו מרקחת ולא כדי לשתותו כשהוא רך וצלול או לעשות ממנו משקה יש אומרים שעל ידי מחשבה זו נעשה אוכל ולא ירדה עליו תורת משקה כלל אף כשהוא בעין לבדו רך וצלול ויש לסמוך על דבריהם במרקחת עכ"פ: (כב) אין כף וסכין מועילין אלא במרקחת וכיוצא בו שרגילין להאכל על ידי כף או סכין פעמים רבות אבל דבר שטיבולו במשקה שאין דרכו לעולם להאכל על ידי כף או סכין אינם מועילים לפטור מנטילת ידים, ובשעת הדחק שאין מים מצויים כגון בדרך אפשר להקל לאכול על ידי מפה לכרוך על שתי ידיו. אבל לאכול פת אין שום צד היתר בעולם לא על ידי כף או סכין ולא על ידי מפה ויש מקילים למהלך בדרך ואין לפניו מים עד יותר מד' מילין לכרוך שתי ידיו במפה ולאכול ויש חולקים והמחמיר תבוא עליו ברכה:
+=== [[סדר ברכת הנהנין]] ===
+== קישורים חיצוניים ==
+[https://chabadlibrary.org/books/5600000000 פסקי הסידור] ב{{ספריית חב"ד ליובאוויטש}}
 == הערות שוליים ==
 [[קטגוריה:ספרי אדמו"ר הזקן]]
 [[קטגוריה:ספרי הלכה]]

פסקי הסידור: הבדלים בין גרסאות בדף

פסקי הסידור (עריכה)

גרסה מ־15:03, 31 באוקטובר 2025

תפריט ניווט