פסקי הסידור

		דף זה זקוק לעריכה: ייתכן שהדף סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

פסקי הסידור הינן הלכות התפילה למעשה שנכתבו על ידי אדמו"ר הזקן לאחר כתיבת השולחן ערוך הרב.

ישנם פסקים הנוגדים את השולחן ערוך ועל כן הינם הלכה למעשה מפני שנכתבו לאחר השו"ע.

ההלכות נאגדו על ידי רבי דוד לאווט זקנו של הרבי שליט"א מה"מ בקונטרס "פסקי הסידור".

ברוב סידורי חב"ד נכנסו הפסקים בתוך הסידור לפני הקטעים עליהם הם מלמדים, אמנם בסידור המהדורה המוערת ועוד כמה נכנסו הפסקים בסוף הסידור.

סדר פסקי הסידור אינם מובנים דיים אמנם ניכר כי הרוב מסודר על פי סידור תורה אור.

השכמת הבוקר

מודעת זאת מעלת קימת חצות לילה שהיא עת רצון למעלה. ומי שאינו יכול לקום בחצות בכל לילה. עכ"פ יתאמץ לקום בחצות באיזה לילה שיכול ולהיות מכלל עבדי ה' וכמ"ש כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות דייקא ובאיזה לילה שאינו יכול יתאמץ עכ"פ לקום איזו שעה לפני עמוד השחר כמ"ש אעירה שחר ומיד שיתעורר משנתו כדי שלא יחזור ויישן ירגיל את עצמו להתבונן מיד לפני מי הוא שוכב לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה כמ"ש הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכו' ואילו היה שוכב לפני מלך בשר ודם היה מתחייב בנפשו וכו'. וטוב להרגיל עצמו לומר מיד שניעור נוסח זה מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך: ועל ידי זה יזכור את ה' הנצב עליו ויקום בזריזות:

הלכות נטילה שחרית

לפי שבנוסח זה [מודה אני] אין בו שם מז' שמות שאינן נמחקין אין איסור לומר קודם נטילת ידים בעוד שאין ידיו נקיות אבל להזכיר את השם בברכות או להוציא דברי תורה מפיו אסור עד שינקה ידיו. ולהרהר בדברי תורה מותר. מי שישן במלבושיו מאחר שיכול להיות שלא נגעו ידיו במקומות המכוסים שבגופו שדרכן להיות מכוסים לעולם הרי סתם ידים אלו כשרות להזכיר את השם בברכות ולדבר דברי תורה מדין התלמוד ואצ"ל ליגע במלבושיו קודם נטילה אע"פ שרוח רעה שורה עליהם. אך בזוהר החמירו מאוד שלא להזכיר השם בברכות ולא ללמוד וכן שלא ליגע במלבושיו וכן שלא לילך ד' אמות בעוד שרוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית. ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי כשמשכים בלילה חלילה לו לבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו כראוי אלא יטול מעט או ינקה בכל דבר שמנקה כדין התלמוד רק יזהר שלא ליגע לעין ולא לאוזן ולא לחוטם ולא לפה ולא לאמה כגון מעטרה ולמטה או לצורך זיווג וכן יזהר שלא יגע במים תוך הכלי ויטמאם וכל שכן שצריך ליזהר מאוד שלא ליגע בשום מאכל או משקה שלא לטמאם וצריך להזהיר על זה הנשים ביותר כי רוב תיקון המאכלים על ידן:

סדר הנטילה

לכתחלה יטול כלי מלא מים בימינו ויתננו מימינו לשמאלו ואח"כ ישפוך משמאלו על ימינו ויזהר מאד אפילו לעכב ליטול בסירוגין כי כן קבלו חכמי הקבלה שאין רוח הטומאה עוברת לגמרי מכל וכל עד שיטול ג' פעמים בסירוגין וגם ליטול כל פרק כף היד עד חבורו לקנה הזרוע כי עד שם הטומאה מתפשטת על הידים. ואם אין לו מים רבים כל כך ליטול ידיו ג' פעמים כראוי נוטל פעם אחת ויברך על נטילת ידים כי הברכה לא נתקנה בשביל העברת הטומאה מעל ידיו בלבד אלא לפי שצריך להתקדש בקדושתו של הקב"ה ולהעביר הטומאה מעל ידיו על ידי זריקת מים טהורים מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור ולכך מברכים אשר קדשנו כו' ולקידוש הידים די בפעם אחת. ומכל מקום צריך שיזהר לשפוך רביעית על שתי ידיו כאחת מאחר שאינו נוטל ידיו אלא פעם אחת. גם צריך ליזהר אפילו לעכב שיהיו מים הכשרים לנטילת ידים לסעודה. ושיבואו על ידיו מכח כלי ומכח אדם וגם שלא ליגע בידו הנטולה בלחלוחית המים שעל פי הכלי שנטמאה בנגיעת היד שאינה נטולה וכן צריך ליזהר מדברים החוצצים וכל דבר הפוסל בנטילת ידים לסעודה לפי שכל נטילה הפסולה לסעודה אין לברך עליה בשחר:

אם ניעור כל הלילה או שהיה ישן פחות פחות מס' נשימות לא שרתה עליו רוח הטומאה כלל ואינו צריך ליטול ידיו ג' פעמים כי אם פעם אחת לתפלה ולא יברך על נטילת ידים ולא ברכת אלהי נשמה אבל אם ישן יותר מששים נשימות אפילו ישן שינת עראי צריך ליטול ידיו ג' פעמים ומכל מקום ימשמש במקומות המכוסים שבגופו קודם הנטילה כדי שיברך על נטילת ידים לדברי הכל:

אם עשה צרכיו קודם התפלה או נגע במקומות המכוסים שבגוף או חיכך בראשו אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר על נטילת ידים צריך ליטול ידיו שנית במים לתפלה פעם אחת. ומצוה לחזר אחר מים עד מיל לק"ש ולתפלה בין בשחרית בין במנחה וערבית (משא"כ לתלמוד תורה והזכרת השם בשאר ברכות די בנקיון בכל דבר שמנקה) וסמך לנטילה זו שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. וצריך ליטול עד הפרק דהיינו עד חבור האצבעות לכף היד ויקח עוד מים בכפו וישפשף כפות הידים זו בזו לנקותם לקיים ארחץ בנקיון כפי. אך א"צ כלי ולא כח נותן ולא מים כשרים ולא שאר דברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה וא"צ לברך על נטילה זו ומ"מ לכתחלה כשניעור משנתו וצריך לנקביו ודעתו לפנות מיד ימתין מלברך עד יציאתו מבית הכסא אבל אם אינו צריך לנקביו ולא יפנה עד לאחר זמן מרובה יברך מיד ובלבד שיהיה מחצי לילה ואילך כדין שאר ברכות השחר ואפילו אם דעתו לישן שנית שינת קבע קודם אור היום ויצטרך לחזור וליטול ידיו ג' פעמים בסירוגין אעפ"כ יכול לברך על הנטילה הראשונה ולא יצטרך לברך על הנטילה השניה כי לא תקנו לברך על נטילת ידים אלא פעם אחת בשחר בשעה שנעשה בריה חדשה וכמו כל ברכות השחר:

המהלך בדרך ואין לו כלי אם מטביל בתוך מי גבאים שיש בהם מ' סאה או במי מעין אע"פ שאין בו מ' סאה יברך על נטילת ידים ואחר כך כשיזדמן לו כלי ומים ישפוך עליהם ג' פעמים ובשעת הדחק כשאינו מצפה להיות לו כלי ומים קודם שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה מטביל במי גבאים אע"פ שאין בהם מ' סאה ומברך על נטילת ידים:

הנהגות בית הכסא

צריך להיות צנוע בבית הכסא שלא יגלה בשרו אלא כמה שצריך ובעת שצריך ולא קודם לכן אפילו רגע ולכן לא יגלה עצמו עד שישב. ולא יגלה כי אם טפח מלאחריו ומלפניו טפחיים וכל שכן שלא בבית הכסא צריך להיות צנוע שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח ואפילו בלילה כי עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו. ולפניו כחשכה כאורה:

הנפנה במקום מגולה לא ישב ואחוריו למערב או למזרח או אפילו לדרום במדינות אלו שהן בצפונית מערבית לירושלים אלא יהיה אחוריו רק לצפון אבל במקום שיש מחיצות ואפילו מחיצה אחת יושב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנה ואחוריו למחיצה ואפילו היא למזרח או למערב ודרום. ולהטיל מים מותר בכל ענין ומותר להטיל מים בפני הרבים מפני חשש סכנה. ומ"מ יש להסתלק לצדדין. הקינוח בימי חכמי המשנה היו מקנחים בצרורות שהן כמו אבנים קטנים חלקות ואפילו הן גדולות קצת כאגוז וכביצה שאינו יכול להכניסן לתוך פי הטבעת בעומק כי צואה הנשארת בעומק פי הטבעת אינה אוסרת לקרות ולהתפלל כשאינה נראית לחוץ כשהוא יושב שאז פי הטבעת פתוח ואפילו בשבת התירו לטלטל הצרורות לקנח בהן אף שהן מוקצה שמשום כבוד הבריות לא גזרו. ומדת חסידות לרחוץ במים. ומי שאינו אסטניס ומקנח באצבעותיו ממש לא יקנח ביד ימין אלא ביד שמאל ולא באצבע האמצעי שבה שכורך עליה הרצועות של תפילין:

ולא ישהה נקביו שלא לעבור על בל תשקצו מדברי סופרים והוא שהרגיש כבר בנקביו ומעמיד עצמו אך לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות כגון עד שימצא מקום צנוע וכן במקום הפסק בתפלה אפילו בברכות קריאת שמע או באמצע פסוקי דזמרה מברוך שאמר ואילך אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו עד שיסיים התפלה ולהעמיד עצמו מפני הפחה אין בה משום בל תשקצו בכל ענין ואף אם מרגיש בנקביו ויש אומרים שבקטנים אין בה משום בל תשקצו אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהיה עקר. ויש אומרים שכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בקטנים בין בגדולים:

ברכות השחר

כל הברכות הללו מברך אפילו לא נתחייב בהן כגון שניעור כל הלילה ולא פשט בגדיו ולא לבש אחרים אלא שאם ניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר: בתשעה באב וביום הכפורים אין אומרים ברכה זו [שעשה לי כל צרכי]:

ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד ואסור לדבר ולהוציא דברי תורה מפיו עד שיברך ומי שישן בלילה מברך בקומו מחצות הלילה ואילך ואם ניעור כל הלילה מברך כשיאור היום כמו כל ברכת השחר:

הלכות ציצית

כל איש ירא ה' וחפץ במצותיו לקיים מצות ציצית כל היום לדברי הכל צריך ליזהר בטלית קטן שלנו להיות פתוח לגמרי מב' צדדיו ולא יחבר שם אפילו בקרסים ומכל שכן בתפירה אפילו מחציו ולמעלה ואין צריך לומר שלא לעשות בתי זרועות: ורוחב הטלית קטן צריך להיות אמה של תורה שהיא רוחב כ"ד גודלין מרווחים מאדם בינוני והאורך שלאחריו מבית הצואר ולמטה צריך להיות ג"כ אמה של תורה מרווחת בכדי שיהיה שם אמה על אמה שלם עד תחלת נקב בית הצואר שמלאחריו והאורך שמלפניו מסוף נקב בית הצואר עד למטה צריך להיות גם כן אמה של תורה ורוחב אמה ונמצא כל האורך שתי אמות לבד מבית הצואר שהוא נקב שיש בו חסרון ואינו עולה למדת שיעור טלית ובזה מקיים המצוה לדברי הכל: ובקטנים שהגיעו לחינוך דהיינו מבן שש שנים עד בן י"ג אפשר להקל ולסמוך על דעת האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד וכל השיעור הזה של הרוחב ואורך הטלית קטן צריך להיות כולו מופשט ומלביש את האדם בכל השיעור הזה כולו כמ"ש אשר תכסה בה דייקא ולא יתקפל ולא יתקמט כלום משיעור הזה כי מקום הנקפל או הנקמט אינו עולה מן המדה וצריך להשגיח על זה תמיד כל הנזהרים לקיים מצות ציצית כל היום וגם צריך ליזהר להיות שיעור זה בריוח עם עודף מעט ברוחב הטלית קטן ולא בצמצום כי זהו דבר הקשה ליזהר שיהיה מופשט כל כך השיעור כולו ברוחב: וגם נכון ליזהר להיות שני צדי בית הצואר למעלה אצל הצואר תכופים זה לזה על ידי קשירה במשיחות או על ידי קרסים בכדי שיהיה החזה מכוסה ממש כמ"ש בכתבי האריז"ל: הנקב שמכניס בו חוטי הציצית צריך שיהיה רחוק מסוף הכנף כאורך מלא קשר אגודל עד סוף הצפורן דהיינו כל אורך פרק ראשון אגודל מאדם בינוני בריוח ולא בצמצום עד רוחב שלש גודלין ולא עד בכלל אלא פחות מעט והרחקה זו לצאת לכל הדעות צריך להיות מסוף רוחב הטלית שהוא לקומת המתעטף וגם מסוף אורך הטלית שהוא רוחב המתעטף בטלית גדול שמתעטף בו כמו שיתבאר וכן צריך להרחיק בטלית קטן באורך וברוחב רק שבטלית גדול יעשה נקב אחד לבד ויכניס בתוכו הד' חוטין ויכפלם לח' וימתחם לאורך הטלית שהוא לרוחב המתעטף ויקשרם שם על צדי הטלית למעלה ממלא קשר גודל מזוית הטלית שלמטה שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי ולא בכנפי אלא בגובה הכנף למעלה ממלא קשר גודל מהזויות: [הגה"ה: וגם צריך להיות הציצית תולה ומנטפת פירוש מגעת ומכה על קרן הזויות ולכך לא יקשרנה על שולי הטלית למטה שהוא אורך הטלית שנמצאת תלויה כלפי הקרקע ולא על הקרן בכנפות התחתונות אבל בכנפות העליונות יש בהן חילוקים כפי העטיפה כמו שיתבאר]: ולא די במה שהנקב שבו מכניס החוטין הוא למעלה מקשר גודל שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות שיהא הגדיל נעשה בגובה הכנף ומהנקב עד הקשר הראשון אינו נקרא גדיל עדיין (שלכן אינו עולה בחשבון מדת אורך הציצית שהוא רחב י"ב גודלין אחר שנכפלו לח' חוטין וצריך להיות שיעור זה מלבד מה שמהנקב עד הקשר) ואם הטלית דקה ורכה ואינו תפור חתיכת בגד (שקורין כנפות) בכנפותיה להקשותה ולחזקה כנהוג מקדם ולזאת גם אם יהדק וידחק קשר הראשון על צידי הטלית לא יועיל כלום שלא תרד הציצית אח"כ ממקומה למטה ממלא קשר גודל בקל וממילא וטורח הוא לעיין ולהשגיח על זה תמיד ובפרט בשעת התפלה אזי עצה טובה לו לעשות עוד נקב קטן סמוך לשפת הטלית שמצדה לרחבה למעלה מקשר גודל מהזויות שלמטה ולהעביר שם חוט הכורך שהוא הארוך אחר שעשה הקשר העליון כראוי קודם שיתחיל לכרוך: ובדורות המשנה והגמרא היו עושים הנקב סמוך לשפת הטלית מצדה ועל ידי זה היתה הציצית מהודקת לשפת הטלית ולכן היה די להם באורך ד' החוטין ברוחב כ"ד גודלין לבד לפי שמהנקב ואילך נחשב מהגדיל מאחר שהיה הקשר מהודק כשאר הקשרים: ברם כגון דא צריך לאודועי שזה שנתבאר כאן בסתם שקשירת הציצית על הכנף הוא על צדי הטלית ברחבה באין הפרש והבדל בין כנפות התחתונות לעליונות זהו לפי מנהג שנתפשט בינינו להגביה צדי הטלית על הכתף מכאן ומכאן כדי שיהיה ב' ציצית לאחריו ושנים לפניו להיות מסובב במצות ואזי גם ציצית העליונות הקשורות על רוחב הטלית הן נוטפות ותלוין על הקרן ולא כלפי קרקע אבל לפי מנהג העולם שאין מגביהין הצדדין על הכתפות אם יקשור הציצית על צדי הטלית ברחבה תהיה תלויה כלפי קרקע ולא על הקרן לכך צריך לקשור ב' ציצית העליונות על עליונית הטלית שהיא ארכה למעלה ממלא קשר גודל מהזויות באורך הטלית: אמנם דרך הטוב והישר הוא לנהוג כמנהג האריז"ל בספר נגיד ומצוה והובא גם כן במג"א וגם ע"פ הנגלה הנה אמת נכון הדבר שלא להיות עיקר עטיפת הטלית באחוריו לבד אלא להיות מסובב במצוה גם מלפניו עד למטה מהחזה כמו מלאחריו כמו שהוא דרך רוב המלבושים וככה היה המנהג בימי חכמי הגמרא וכן היה המנהג עדיין בימי רמ"א כמו שכתב המג"א והיינו על ידי שיעטוף ראשו בחצי השמאלי של אורך הטלית וכנף השמאלי העליון יהיה על החזה או סמוך לו וחצי אורך הטלית הימני יסבב לפניו עד למטה מהחזה ברוחב אמה ששיעור רוחב הטלית החייבת בציצית צריך להיות כולו מופשט ומלבישו כנ"ל: וכנף העליון הימני ישליך על גבי כתפו השמאלית לאחוריו (כדאיתא במדרש הובא בב"י) וכנף התחתון הימני יגביה על גב ידו הימנית בענין שהציצית הקשורה על שולי הטלית למעלה ממלא קשר אגודל מהזויות תהא תולה ומנטפת על הקרן ולא כלפי קרקע: וכן יקשור ציצית העליונה הימנית על עליונית הטלית שהיא ארכה למעלה ממלא קשר אגודל מהזויות ותהיה תולה ומנטפת על הקרן מאחריו למטה מכתף השמאלית וככה יקשור גם כן ציצית העליונה השמאלית התלויה מלפניו אבל ציצית התחתונה השמאלית יקשור על צדי הטלית ברחבה (וכמ"ש בהגהות מיימוניות בשם מהר"ם שיש כנף שתולה בו הציצית ברוחב הטלית כפי עטיפתו) שתהא תולה ומנטפת על הקרן כי כנף התחתון השמאלי הוא משולשל ותלוי למטה מידו השמאלית ולא על גב ידו ככנף התחתון הימני ושתי ציצית שמלפניו לפי סדר עטיפה זו הן העליונה השמאלית ותחתונה הימנית ושתים שמלאחריו הן העליונה הימנית שלמטה מכתפו השמאלית והתחתונה השמאלית שהוא משוך קצת לאחוריו וממלא ע"י מתיחת כנף העליון שמושכו ומשליכו לאחוריו על גבי כתפו השמאלית ונמצא מסובב במצוה ככה יהיה מעוטף כל שעת התפלה: אמנם תיכף אחר ברכת להתעטף בציצית עד כדי הילוך ד' אמות יהיה עטוף כעטיפת הישמעאלים ממש כמ"ש בכתבי האריז"ל דהיינו להגביה גם כנף התחתון הימני ולהשליכו על כתף השמאלית לאחוריו רק שיזהר גם אז להיות עטוף מלפניו ברוחב אמה מופשט ומלבישו כנ"ל ולזאת בטליתות שלנו שאינן ארוכות כל כך אי אפשר אז להגביה גם כנף התחתון השמאלי להיות לפניו מצד שמאלו על גבי החזה או סמוך לו כדי הילוך ד' אמות אחר הברכה כמ"ש בקצת כתבי האריז"ל (כמ"ש לקמן) אלא אם כן יגביה שולי הטלית על גבי כתפיו מלאחריו ויכרכם סביב צוארו כמו שנוהגין קצת וזו שגגה גדולה כי עטיפת הראש בלי עטוף הגוף לא שמה עטיפה לדברי הכל לענין ציצית ואין בה שום מצוה כלל לדברי הכל: ובטלית קטן יש לעשות ב' נקבים מרוחקים כמלא קשר גודל באורך ורוחב ויכניס הד' חוטין בנקב זה ויוציאם בנקב זה ויכפלם ויקשרם ויהדקם סמוך לבגד ממש כדי שיהא הקשר הראשון למעלה מקשר גודל וצריך ליזהר להיות הציצית תלויות על צד העליון שהוא צד החיצון של הבגד כשהוא לבוש בו ולא על צד התחתון הפנימי שנאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו' למען תזכרו וגו' ואותם התוחבים אותם בכנפות טועים הם: ויש מדקדקים לעשות הנקבים באלכסון קצת בכדי שכשתהא הציצית תלויה למטה לשולי הבגד תהא נוטפת (פירוש נוגעת) ומכה שם תוך מלא קשר גודל מהזויות בשולי הבגד לרחבו לחוש לדברי המצריכים כן ואם לאחר שהטיל הציצית ברחוק מלא קשר גודל באורך ורוחב כדת נפסקה זוית הבגד מלמטה לגמרי מן הבגד אפילו נפסקה סמוך להנקב שהציצית תלויה בו ולא נשתייר אלא משהו עד הנקב כשרה כי לא הקפיד הכתוב על שיעור מלא קשר גודל אלא בשעת עשיית והטלת הציצית בבגד לבד שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי וגו' וכן אם נקרע בטלית גדול מהנקב ממש שהציצית תלויה בו ולמטה עד שפת הטלית ולא עד בכלל בין באורך הטלית בין לרחבו וירדה הציצית למטה כשרה ואין צריך לתפור הקרע כל שנשתייר משהו אבל אם נפסקה ציצית הראשונה וצריך לעשות ציצית אחרת צריך לתפור הקרע תחילה ויתפור בחוטי משי ולא בחוטי צמר: וכן אם נקרע למעלה מהנקב שהציצית תלויה בו אפילו קרע ארוך מאד לאורך הטלית רק שנשתייר כל שהוא שלם בשפת הטלית מצדה לרחבה כשרה ואין צריך לתפור: וכן אם נקרע כמין גא"ם ונשתייר כל שהוא שלם בב' שפתי הטלית דהיינו מצדה ומשוליה אבל אם הקרע מפולש מצדו האחד ועד השפה ועד בכלל בין שהקרע לאורך הטלית ומתחיל משפת הטלית שמצדה תוך ג' אצבעות לשוליה ובין שהקרע ממטה למעלה ומתחיל משוליה תוך ג' אצבעות לשפת הטלית שמצדה לרחבה אף על פי שמקום הציצית שלם נפסלה הציצית הואיל ואין בה כנף שלם כשיעורו שהוא שלש על שלש אצבעות: והוא שאורך הקרע יותר מרוחב אצבע ומחצה שהוא רוב שיעור הכנף וכאילו נקרע כולו ואם חוזר ותופרו אינו מועיל להכשיר ציצית הראשונה מאחר שנפסלה כבר והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול: אבל להתיר הראשונה ולחזור ולתלותה או ציצית אחרת יש מכשירים ויש פוסלים ואומרים שאין תפירה מועלת בקרע מפולש מצדו אחד שבתוך ג' אצבעות שיעור הכנף ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר אבל אם הקרע הוא למעלה משלש אצבעות לשוליה והולך לאורך הטלית וכן אם הולך משוליה ממטה למעלה ברחוק שלש אצבעות משפת הטלית שמצדה ואפילו הוא כמין גא"ם ונפסק הכנף לגמרי מהטלית מועלת תפירה לדברי הכל מאחר שאין הקרע בשיעור הכנף עצמו: ואם לא נקרע ונפסק הכנף לגמרי מהטלית אלא נשאר מחובר במשהו מצדה למעלה משלש אצבעות לשוליה או מחובר בשוליה ברחוק ג' אצבעות מצדה לא נפסלה הציצית הראשונה ויחזור ויתפור הכנף עם הציצית להטלית בחוטי משי אבל אם נפסק לגמרי יש אומרים שנפסלה ציצית הראשונה ויש חולקין: ויש אומרים שאפילו חיבור משהו אינו מועיל להכשיר הציצית הראשונה על ידי שיחזור ויתפור עד שיהיה מחובר כשיעור רוחב ג' אצבעות ואזי כשרה אפילו בלא תפירה ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר וכל האצבעות הן ברוחב גודל ואם הציצית ארוכה יותר מי"ב גודלין צריך להיות הגדיל שהן הכריכות והקשרים יותר מד' גודלין כי לכתחלה צריך להיות הגדיל שליש וענף ב' שלישים: אם נפסק אפילו חוט אחד מעיקרו דהיינו על הכנף או אפילו תוך הגדיל פסולה. אבל אם נפסק אחד מן הראשין היוצאין חוץ לגדיל כשרה אפילו נפסק לגמרי ואם נפסקו ב' ראשין אפילו יוצאים מצד אחד של הקשר אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ד' ראשין עומדים לעולם מצד אחד פסולה אם לא נשתייר באחד מהם כדי עניבה וכל שכן אם אחד יוצא מצד זה ואחד מצד השני ואם נפסקו ג' ראשין פסול בכל ענין אפילו נשתייר בכל אחד מהן הרבה יותר מכדי עניבה וכן הדין אם נתפרקו החוטין משזירתן: בכל יום כשמתעטף בהם קודם הברכה יעיין ויבדוק בחוטין אם הם כשרים ובפרט על הכנף והגדיל. גם צריך להפריד החוטין זה מזה קודם הברכה ואם נשתהה לבוא לבית הכנסת ובעוד שיבדוק או יפריד החוטין יתבטל מלהתפלל עם הציבור אין צריך לבדקן ולא להפרידן: בשעת בדיקת הציצית יאמר זה: ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת: עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה: בהתעטפו יכוין שציונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם שנאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו': העטיפה צריך להיות מעומד וגם הברכה צריך להיות מעומד לכתחלה וקודם שיתחיל להתעטף יברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית: ויכסה ראשו ויתעטף כעטיפת ישמעאלים דהיינו שיכרוך הטלית עם הב' כנפות של צד ימין סביב צוארו ויחזירנו לאחוריו דרך צד שמאל וב' כנפות האחרים של צד שמאל יהיו דרך הפנים ונמצאו כל הד' ציציות מצד שמאל שתים לפניו ושתים לאחריו וצריך שיהא מעוטף מלפניו ומלאחריו עד החזה (ואין צריך לכסות ראשו עד פיו) ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ארבע אמות אחר הברכה ואח"כ יפשילנו כמנהג המקום ומכל מקום מצוה להיות עטוף בטלית גדול כל זמן התפילה שיכסה בו ראשו וגופו מלפניו ומלאחריו סביב הזרועות שיהא מונח צד ימין על שמאל, וטוב יותר להשליך כנף האחד של ימין על כתף שמאל לאחריו ונמצא כולו מעוטף בו עטיפה גמורה כעטיפת הישמעאלים קצת: ובשעת עטיפת הטלית גדול יאמר זה: מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון: ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם: כי עמך מקור חיים באורך נראה אור: משך חסדיך לידעיך וצדקתך לישרי לב:

וכן בטליתות קטנים שלנו אם רוצה לברך עליו טוב שיניחנו רחבו לקומתו ויתעטף בו כנזכר לעיל כדי לברך להתעטף ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות ואחר כך ימשכנו מעל ראשו וילבישנו, ואם לובשו מיד בקומו בעוד שאין ידיו נקיות כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית מברך על טלית גדול ויכוין לפטור גם את זה וכן אם לובשו קודם אור היום שאינו זמן ציצית: והמדקדקים נוהגין לישן בטלית קטן כדי שאם יישן על היום לא יהיה ערום בלא מצות וגם לא יצטרך ללבשו קודם נטילת ידים לעבור על קדושת הזהר שנתבאר בדין השכמת הבקר ואף אם פשטו מעליו וחזר ולבשו בלילה אין בו משום בל תוסיף מאחר שיש אומרים שכסות יום חייב בלילה וכן על פי הסוד יש מצוה בלבישת טלית קטן גם בלילה: צריך להזהיר לנשים העושות ציצית שתוציא בפיה בפירוש בתחילת הטוויה שהיא עושה כן לשם ציצית וכן בהתחלת השזירה:

מלבושים שלנו שיש להם ב' כנפות מלפניהם למטה וב' כנפות למעלה בבית הצואר צריך ליזהר לעשות הכנפות שלמעלה עגולות כמו שנהגו עכשיו מקרוב ולא מרובעים כמקדם כדי לפטרם מציצית לדברי הכל וכן המכסה (שקורין קאלדר"א) שמכסין בו כשישן ביום אף אם עיקרו מיוחד ללילה יש לעשות בו קרן אחד עגולה לפטרו מציצית:

לדברי הכל אין לעשות טלית של פשתן כלל ובשעת הדחק הגדול יעשה בה ציצית של פשתן טוויות ושזורות לשמן כהלכתן ויוכל לברך עליהן וכן בטלית קטן: מותר להתיר ציצית כשרה מבגד זה כדי לתלותה בבגד אחר וכן כדי לתלות ציצית חדשה במקומה אך לא יפסיקנה אלא יתירנה שאין לפסול ציצית כשרה בידים משום בזוי מצוה:

אין לברך על הציצית בשחר עד שיכיר בין תכלת שהיתה בציצית ללבן שבה ויש אומרים שהוא כדי שיראה את חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות ויכירנו ולא בערב אחר תחילת השקיעה שאז הוא תחילת בין השמשות: והפושט טליתו לפי שעה על דעת לחזור וללבשה לאלתר אינו צריך לחזור ולברך בכל ענין ואפילו פשטה על דעת שלא לחזור וללבשה לאלתר ואח"כ נמלך לחזור וללבשה לאלתר אם נשאר עליו טלית קטן אינו צריך לחזור ולברך אבל אם בא ללובשה אחר כמה שעות משפשטה צריך לחזור ולברך אפילו נשאר עליו טלית קטן ואפילו היתה דעתו מתחלה לכך:

השואל טלית מחבירו יבקש ממנו שיתן לו במתנה על מנת להחזיר כדי שיוכל לברך עליה לדברי הכל כי מהיות טוב כו':

הלכות תפילין

אחר שלבש הטלית גדול יניח תפילין כדי שיהיו עליו לפחות בשעת קריאת שמע ותפילה ויכוין בהנחתם שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו. וצונו להניחן על הזרוע כנגד הלב ועל הראש נגד המוח כדי שנשעבד הנשמה שהיא במוח וגם תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שע"י הנחת תפילין יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו: יש נוהגין להניח תפלה של יד מיושב מטעם שנתבאר בזוהר ומברכין ג"כ מיושב:

מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו בגובה הבשר שבפרק שבין המרפק שקורין עלינבויגי"ן להכתף וזה המקום נקרא קיבורת ולא יניחנה למעלה מחצי הפרק ולא למטה בתחתיתו ממש למטה מן הקיבורת שנאמר ושמתם את דברי אלה על לבבכם צריכה שתהא שימה כנגד הלב וזהו קיבורת שהוא מכוון ממש כנגד הלב. ולכן צריך שיטה את התפלה של יד לצד הגוף מעט בענין שכשיכוף את זרועו למטה תהא התפלה של יד מכוונת נגד לבו ממש ויזהר שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לבשרו:

אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש או שחוק ושיחה בטילה שהרי זה מפיר יראה אבל אם מתעסק בצרכיו ויראת ה' היא תקועה בלבו להזהר מכל חטא ועון בעסקיו שלא למרות עיני כבודו ח"ו לא נקרא היסח הדעת אע"פ שאין דעתו ממש על התפילין ולכן מצות תפילין להיות לבוש בהן כל היום כולו וחייב אדם למשמש בתפילין בכל פעם שנזכר מהם שעל ידי זה יהא נזכר על האזכרות שבהם ויזכור את ה' לשעבד לו הלב והמוח ולא יבא לידי היסח הדעת גמור שהוא קלות ראש ושיחה בטלה אך מצוה מן המובחר שלא להסיח דעתו כלל מהן ולמשמש בהן בכל עת גם בעוד שדעתו עליהן בכדי שלא יבא לידי היסח הדעת כלל וכלל. זולת כשעוסק בתורה ובתפלת י"ח שאז אין בהם משום היסח הדעת ואעפ"כ בכל פעם שנזכר מהן ימשמש בהן: ואחר הנחת התפלה של יד על הקיבורת קודם שמהדקה יברך: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין:

ויכוין לפטור גם את של ראש ואח"כ יהדק הרצועה בתוך הקשר כדי לקיים מצות וקשרתם לאות על ידך שהוא מצות ההידוק על היד עצמו בקשר זה שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר ויזהר שלא יזח הקשר של יו"ד מן התפלה של יד ורשאי לכרוך הרצועה סביב התיתורא כדי לחזקה על היד אבל לא סביב הקציצה (ויש כורכין ב' פעמים סביב התיתורא בכדי שיהיה כמין שי"ן עם הרצועה המהדקת את התפלה על היד) ואח"כ עושין שבעה כריכות על פרק הזרוע המחובר אל היד ואח"כ יניח את של ראש בגובה הראש ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ממש שהרי אמרו קדש והיה כי יביאך מימין ושמע והיה אם שמוע משמאל ובתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן אין בין ימין לשמאל אלא משהו דהיינו החריץ שבין והיה כי יביאך לשמע על כן צריך ליזהר בזה מאד וגם צריך להשגיח ולראות בחריצים שבין הבתים אם נדבקו מעט בדבק בשגגת הסופר יזהר להפרידם בנחת בראש סכין דקה וחדה שיהיו נפרדים בין בית לבית עד למטה ממש ולכן מעבירין גיד התפירה בין בית לבית למטה ממש בכדי להבדיל בטוב ושלא יתדבקו כדאיתא בגמרא ופוסקים הובאו בב"י ובכתבי האר"י ז"ל: וצריך שיהיה הקשר של תפילין של ראש מאחורי הראש בגובה העורף באמצעו נראה כעין דלי"ת לצד חוץ שהיא לעין הרואה מלאחריו כעין דלי"ת בכתיבתו: ואם שח בין תפלה לתפלה יברך על של ראש: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפלין:

במה דברים אמורים כשדבר מענינים שאינן לצורך תפילין אבל אם הפסיק בענינים שהם נצרכים לו להנחת תפילין אין צריך לחזור ולברך על של ראש. ולכתחלה אין להפסיק כלל אלא אם כן אי אפשר בענין אחר ולכרוך הרצועה סביב הזרוע לא הוי הפסק כלל שזהו מענין המצוה עצמה אבל בענינים אחרים אפילו הפסיק בדברי קדושה הוי הפסק אף על פי כן אם שמע קדיש או ברכו או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש מותר להפסיק ולענות עם הצבור ואע"פ שגורם ברכה אחרת על של ראש ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה לפי שיש אומרים שמברכים לעולם על של ראש על מצות תפילין אף אם לא שח בינתים ואף שאין לנהוג כן לכתחלה דספק ברכות להקל מכל מקום לענין איסור גרם ברכה שאינה צריכה כדאי הם לסמוך עליהם שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה:

אחר שהניח תפילין של ראש יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי. בתחלה כריכה אחת על פרק האמצעי ואח"כ שתי כריכות על הפרק התחתון (וכורך המותר על כף היד) ובסוף הכריכות יקשור:

כל אשר נגע יראת אלהים בלבו יניח תפילין דרבינו תם בלא ברכה אחר התפלה בביתו וללמוד בהם שעה אחת אם חושש להניחן בבית המדרש מפני היוהרא או מפני שנוח לו יותר ללמוד בביתו. ולא יפסיק בשום שיחה כלל בין תפילין של יד לתפילין של ראש אף שאין מברך עליהן אבל מפסיק לענות אמן ואצ"ל לקדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא כו'. וכן המניח תפילין בחול המועד בלא ברכה:

אין להניח תפילין אחר תחלת השקיעה ואם היו עליו מקודם אין צריך לחלצן כי אם בערב שבת ובערב יו"ט שצריך לחלצן לפני השקיעה זמן מה קודם שמדליקין הנרות בערב שבת:

המהלך במבואות המטונפות או במבואות שיש שם חזירים ותפילין בראשו כגון ההולך מביתו לבית הכנסת כשהוא לבוש בתפילין או שמתפלל בדרך בהליכתו או בנסיעתו בין כפרים שיש שם חזירים ואין העגלה גבוה י' טפחים כגון עגלות של חורף צריך לכסות התפילין שלא יראו החוצה מגולים. וכן לענין התפלה שצריך להפסיק בתפלתו שלא להוציא דבור מפיו כשרואה חזירים מלפניו כמלא עיניו וצדדין שלפניו כלפניו דמי ואפילו אם מעצים עיניו אינו מועיל אם אין העגלה גבוה י' טפחים ואין מכסה על העגלה אבל אם יש מכסה אפילו פתוח מלפניו יכול להפוך פניו לצד המכסה והוא הדין אם צואה בבית לענין תפלה ותפילין וכן הדין לענין שאר ספרים שאם יש צואה בבית אסור להניח הספרים מגולים אלא אם כן מונחים על שלחן או דף שגבוה י' טפחים מן הקרקע אבל בפחות מי' טפחים צריך לכסותם:

מי שאין לו תפילין והצבור מתפללין מוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור לשאול לו תפילין מחברו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין ממה שיתפלל עם הצבור בלא תפילין אבל מי שמתירא שמא יעבור זמן קריאת שמע עד שימצא תפילין קורא ק"ש בלא תפילין ואם מתירא שמא יעבור גם זמן תפלה מתפלל גם כן וכשיבואו תפילין לידו אח"כ יניחן במנחה או יניחן באמצע היום ויאמר בהן איזה מזמור ואם באו לידו בין ק"ש לתפלה אפילו באמצע הפרק יכול לברך עליהן אבל לא בין גאולה לתפלה אלא לובשן בלא ברכה:

הלכות קריאת שמע ותפילה

וכן אין להפסיק לענות קדיש וקדושה וברכו ומודים בין גאולה לתפלה כיצד הוא עושה ממתין בשירה חדשה שלעניית קדיש וקדושה וברכו ומודים מפסיק אפילו באמצע הפרק ואפילו באמצע הפסוק חוץ מפסוק שמע ישראל והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכן אין להפסיק גם כן בין שמע ישראל לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: ומכל מקום יזהר לכתחלה להמתין באיזה סיום ענין שלא להפסיק באמצע ענין כגון פסוק ושמתם וגו' יכול להפסיק בין נפשכם לוקשרתם שהוא ענין אחר אבל עד מלת נפשכם לא יפסיק בין תיבה לתיבה אך אם אי אפשר לו יכול להפסיק ולענות אפילו באמצע ענין וכשחוזר חוזר לתחלת הפסוק: כשמפסיק למודים ישחה ויאמר מודים אנחנו לך ולא יותר וכשמפסיק לקדיש יאמר אמן יהא שמיה רבא עד יתברך ועד בכלל וישמע מהש"ץ עד ואמרו אמן ויענה אמן ומתתקבל ואילך לא יענה אמן שאינו אלא מנהג ובקדושה יאמר רק קדוש וברוך וגם ימלוך הוא מעיקר הקדושה אבל נוסח שמוסיפין בשבת אינו מנוסח הקדושה ואין אומרים אותו במקום שאסור להפסיק וכשמפסיק לברכו לא יאמר רק ברוך ה' המבורך לעולם ועד בלבד ולא יענה אמן אחר ברוך ה' המבורך לעולם ועד שאומר הש"ץ כי אין צריך כלל לענות אמן זה שאין הש"ץ אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד אלא כדי לכלול עצמו עם הצבור לכן אין להש"ץ להמתין מלומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד עד שיסיימו הצבור אלא עונה עמהם ביחד: ועל ברכות התורה יענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד וגם אמן אחר נותן התורה אבל אחר שאר ברכות אין עונין אמן בקריאת שמע וברכותיה אפילו בין הפרקים חוץ מאמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואמן שאחר שומע תפלה שיש להם דין דבר שבקדושה ועונין אותו אפילו באמצע פסוק אבל בפסוקי דזמרה מברוך שאמר ועד ישתבח מותר לענות אמן אפילו באמצע פרק ואסור להפסיק באמצע הברכה של קריאת שמע אפילו בעניית אמן שאחר ברכה זו עצמה ולכן אין להמתין בשירה חדשה לענות אמן על גאל ישראל אלא אם רוצה לצאת כל הדעות שיש אומרים שאין לענות אמן אחר שאמר גאל ישראל שלא להפסיק בין גאולה לתפלה ויש אומרים לענות יוכל לכוין לסיים עם הש"ץ ואז אינו מחויב לענות אמן אחר הש"ץ לפי מנהגינו שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו: בתפילת י"ח צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים והמקדש ומה שנהגו לעמוד כלפי מזרח נתפשט המנהג מימי קדם כשהיתה הגולה בצרפת וסמוכות שלה אבל במדינות אלו הצפוניות ביותר צריך לעמוד כנגד קרן דרומית מזרחית ולא כנגד הקרן ממש אלא משוך מן הקרן מעט כלפי דרום בענין שאם תחלק רובע העיגול שבאמצע הדרום לאמצע המזרח לג' שלישים יהיו פניו מכוונים כנגד רוחק ערך שליש אחד מאמצע הדרום וערך ב' שלישים מאמצע המזרח: בק"ש יש רמ"ה תיבות וחסרו ג' תיבות להשלים מנין רמ"ח תיבות לכן נוהגין שהש"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת: יחיד המתפלל לעצמו יחזור תיבות אני ה' אלהיכם: זמן ק"ש של שחרית שהוא רביע היום צריך ליזהר במאד בקיץ ביותר שלא לעבור הזמן כי הוא יותר מוקדם בקיץ שבמדינות אלו נץ החמה בקיץ הוא בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה ורביע היום ארבע שעות ורביע נמצא כלה הזמן בג' רביעי שעה שמינית: ולפי שמורי השעות אין כלם הולכים באמת והוא ספק של תורה וגם אין ראוי לצמצם לכן צריך ליזהר לגמור קריאת שמע בסוף שעה שביעית בקיץ: נכון לומר קודם התפלה: הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך: נכון מאד לומר בכל יום פרשת תרומת הדשן וסידור המערכה. ויכול לאומרה אפילו קודם אור היום בחורף. ובקיץ יאמרנה קודם פרשת התמיד: אין אומרים מזמור לתודה בשבת וביום טוב ולא בערב פסח ובחול המועד של פסח ולא בערב יום כיפורים: גם בשבת ויו"ט אומרים אהבת עולם ולא אהבה רבה:

ברכת כהנים

נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא ביום טוב שאז שרוים בשמחת יום טוב ונושאים כפים במוסף אפילו חל בשבת וכן יום הכיפורים: לכתחלה יעקור כל כהן ממקומו כשמתחיל הש"ץ רצה. אם אינו עוקר רגליו קודם שיסיים הש"ץ ברכת עבודה שוב אינו עולה: אחר שענו מודים עם הש"ץ יאמרו תפלה זו [יהי רצון כו']: ויאריכו בה שיגמור הש"ץ הברכה כדי שיענו הצבור אמן על שתיהם: יאמר המקרא אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו וכו' עד שמגיע לתיבת כהנים וכשמגיע לכהנים קורא בקול רם כהנים והוא קריאה לכהנים ואח"כ מסיים ואומר עם קדושך כאמור והכהנים מחזירים פניהם כלפי העם ומברכין: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדשתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה: ומקרא להם כל מלה ומלה: אין רשאין להתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי כל הצבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בתיבה עד שתכלה מפי המקרא. ואין הצבור עונים אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים: עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה. אבל מלפניהם ומצדיהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים רק שיחזירו פניהם נגד פני הכהנים ולא יחזירו פניהם אנה ואנה שנשיאות כפים אינה אלא פנים כנגד פנים. וצריך לשמוע ולכוין לברכתם: ואין לומר הפסוקים רק הרבונו של עולם בשעה שמנגנים:

סיום תפלת שחרית

אחר שמונה עשרה בשחרית ובמנחה יאמר וידוי: אין אומרים אל ארך אפים לא בראש חודש ולא בחנוכה ופורים קטן וגדול ב' ימים ולא בערב פסח וט' באב: וכשמגביהין הספר תורה להראות הכתב לעם כל אדם ישתדל לקרב עצמו לתיבה כדי שיוכל לקרא מה שכתוב בספר תורה בעת הגבהת הספר תורה ויאמר (וזאת התורה גו'): מ"ס [מנהג ספרד] שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך ולא תפלה לדוד. דהיינו אפילו כל חדש ניסן ופסח שני שהוא י"ד באייר ול"ג בעומר ומראש חדש סיון עד י"ב בו ועד בכלל דהיינו חמשה ימים אחר חג השבועות כי החג יש לו תשלומין כל שבעה וט"ו באב וערב ראש השנה ומערב יום כיפורים עד סוף תשרי וט"ו בשבט ובכל יום שיש בבית הכנסת מילה או חתן כל שבעת ימי המשתה ואין צריך לומר ט' באב ופורים קטן שהוא י"ד וט"ו באדר ראשון ופורים גדול וחנוכה וראש חדש. גם במנחה ערב ראש חדש וערב חנוכה וערב פורים גדול וקטן וערב ל"ג בעומר וערב ט"ו באב וערב ט"ו בשבט אין אומרים תחנון ונפילת אפים. אבל במנחה שלפני ערב ראש השנה וערב יום כפורים וערב פסח שני נופלין: מנהג להניח תפילין דרבינו תם אחר התפלה בלא ברכה ולקרות קריאת שמע בהם ויש נוהגין לומר גם כן פרשת קדש והיה כי יביאך:

תפלת הדרך

תפלת הדרך צריך לאומרה משהחזיק בדרך חוץ לעיר ביום ראשון כשנוסע מביתו וטוב לומר מעומד אם אפשר בקל. ובשאר הימים שמתעכב בדרך עד שובו לביתו יאמר אותה בכל בוקר אפילו במלון ויחתום ברוך אתה שומע תפלה בלי הזכרת השם:

סדר ברכת המזון

בחנוכה ופורים אומרים כאן [לפני ועל הכל] ועל הנסים ואם שכח אזי כשיגיע אצל הרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי וכו': שכח ולא אמר רצה בשבת אפילו בסעודה שלישית אם הוא קודם שקיעת החמה ונזכר קודם ברכת הטוב והמטיב אומר ברוך כו' שנתן שבתות כו'. ואם טעה ולא אמר יעלה ויבא ביום טוב אומר ברוך כו' אשר נתן כו'. בראש השנה אומר ברוך כו' אשר נתן כו'. בחולו של מועד אומר ברוך כו' אשר נתן כו' (ואינו חותם) וכן בראש חדש אומר ברוך כו' שנתן כו' ואינו חותם: ואם חל יום טוב (או ראש השנה או ראש חדש) בשבת ולא הזכיר לא של שבת ולא של יום טוב (או ראש השנה או ראש חדש) כוללן יחד ואומר ברוך כו' שנתן כו': וכל זה כשנזכר קודם שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אבל אם נזכר אחר שהתחיל ברכת הטוב והמטיב אפילו לא אמר אלא תיבת ברוך בלבד צריך לחזור לראש. במה דברים אמורים בשבת ויום טוב של שלש רגלים אבל בחולו של מועד וראש חודש אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב אינו חוזר וכן בסעודה שלישית של שבת ויום טוב וכן בראש השנה ביום אבל בליל ראש השנה חוזר: נוסח ברכה אחרונה מעין שלש על תבשיל של ה' מיני דגן ועל היין ועל פירות מז' המינים שהם גפן תאנה ורמון זית ותמרה. ואם אכל פירות מז' המינים ומיני מזונות ושתה יין יכלול הכל בברכה אחת ויאמר כך על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה כו' וחותם ונודה לך על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן והפירות:

ברכת אירוסין ונשואין

יברך על הכוס ואח"כ יאמר ברוך כו' אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות כו': ישתה החתן והכלה ואח"כ מקדש החתן את החלה בטבעת ואומר הרי את מקדשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל: וקורין הכתובה ויברך שנית על הכוס ואח"כ יאמר [ז' ברכות]: ושותין החתן והכלה שנית ובברכת המזון אומר הברכות תחלה ואח"כ מברך על הכוס:

דיני פדיון הבן

מצות עשה לפדות כל איש ישראל את בנו שהוא בכור לאמו הישראלית מיום שלשים ולמעלה דהיינו ביום ל"א בחמשה סלעים ואם פדאו קודם אינו פדוי מכאן ואילך עובר בעשה. וחמש סלעים הם משקל שמונה לוט כסף נקי (שקורין פיי"ן זילב"ר) במשקל הקיסר דמדינתנו ואלו חמשה סלעים נותן לכהן בכסף או בשוה כסף מכל דבר שירצה חוץ מקרקעות עבדים ושטרות ואם פדה בהם אינו פדוי: יש שנהגו לעשות סעודה ואם יש שם יין עושה הפדיון בתוך הסעודה אחר המוציא ומברך הכהן על היין מיד אחר הפדיון ואם אין שם יין עושה הפדיון שלא בתוך הסעודה ואז מברך הכהן על שאר משקים וסעודה זו היא סעודת מצוה:

סדר קריאת שמע על המטה

יש לומר קודם הזווג כדי לפרות מזמור לדוד ה' רועי וכו': צריך ליזהר בנטילת ידים קודם הזווג ולאחר הזווג גם לשפוך מים אצל המטה אחר התשמיש. וכתוב בזוהר לומר זה הלחש: עטיפא בקיטפא וכו':

סדר תיקון חצות

ואחר הדברים והאמת האלה כל החיל אשר נגע יראת ה' בלבם יסירו מסוה הבושה ויתאספו אגודות אגודות עשרה או פחות או אפילו ביחידות ויעשו כסדר תיקון חצות הנדפס בסידורים. והנה הגם שהזמן המובחר הוא בחצות האמיתי דוקא (דלא כמגן אברהם) אף על פי כן אין זה לעכב אלא תחלת זמנה היא מתחלת האשמורה התיכונה כמ"ש בזוהר פ' ויקהל שהן שתי שעות לפני חצות האמיתי בקיץ ובחורף וסוף זמנה נמשך עד אור היום למי שלא היה יכול להקדים כמ"ש בפרי עץ חיים ולשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת חז"ל שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה לעתיד דכתיב שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש וגו'. כן יהי רצון אמן: ישב על הארץ אצל המזוזה שבפתח ורגליו יחפים ממנעל ויתן אפר מקלה על מצחו במקום הנחת תפילין ובשומו האפר יאמר: לשום גו': (תיקון לאה) אומרים גם בימים שאין אומרים תחנון ואפילו בשבת ויום טוב וראש חדש רק שאין אומרים למנצח יענך ולא למנצח מזמור לדוד בבוא וכו' אבל שאר הסדר אומרים: ואחר התיקון אם קודם חצות ילמוד פרק אחד משניות שכל השונה הלכות מובטח לו כו' ואם אחר חצות ילמוד בזוהר הקדוש במאמרים המדברים מענין תפלות חצות לילה:

סדר הכנסת שבת

מאד מאד צריך ליזהר בהדלקת נרות להדליק קודם שקיעת החמה שקיעה הנראית דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות בשדה בארץ המישור שאין שום הר במערב או בראשי גגים הגבוהים בעיר ולא לעשות אח"כ שום מלאכה כלל כדי להוסיף מחול על הקדש מעט כי אחר סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים בכמו ד' חלקי ששיים משעה (שקורין מינוטין) אזי היא שקיעה האמיתית שהוא סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י. ואז הוא תחלת זמן בית השמשות לר' יהודה בברייתא ופסקו בגמרא הלכה כמותו בכניסת שבת לחומרא לפי שהוא ספק של תורה באיסור כרת וסקילה ח"ו ולא כר' יוסי דאמר שתחלת זמן בין השמשות הוא בסוף בין השמשות דר' יהודה שהוא בכדי חומש שעה וחצי חומש משעות השוות (שהן כ"ד במעת לעת והן י"ח מינוטין) אחר השקיעה האמתית בימים השוים שהם ימי ניסן ותשרי בארץ ישראל ואז הוא ודאי לילה לר' יהודה ומשך זמן שנמשך בין השמשות דר' יוסף הוא מועט מאד דהיינו ערך ב' חלקי ששים משעה לבד כי בשליש שעה משעות השוות אחר שקיעה האמיתית הוא ודאי לילה גם לר' יוסי בארץ ישראל בימים השוים (כמ"ש בסמ"ג בהלכות תרומה) שאז הוא זמן צאת ג' כוכבים בינונים בארץ ישראל בימים אלו וגם בכל החורף כמעט דהיינו שאז כשהרקיע בטהרתו והאויר זך נראים אז ג' כוכבים בינונים לזכי הראות מהאצטגנינין הבקיאים בגודל גוף הכוכבים כולם ברקיע (וכמ"ש בתשו' מהר"ם בן ברוך בשם ר"י) ובגודל אורם ויודעים שאלו ג' הנראים להם הם בינונים בגודל גופם ברקיע וגם באורם (וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה) והם אינם נראים לעולם לפני שקיעה האמיתית משא"כ בגדולים מהם בגופם או באורם שנראים לפעמים לפני שקיעה האמיתית כשהאויר זך והקטנים מהם בגופם או באורם אינן נראים עד לאחר זמן מה יותר משליש שעה אחר שקיעה האמיתית ומה שנראים לפעמים כוכבים קטנים מאד מקודם לשליש שעה אחר השקיעה בארץ ישראל (וכפי ערך זה במדינותינו) הם באמת גדולים ברקיע אלא שלמראית עינינו נראים קטנים (כמ"ש בתשו' ר"י במהר"מ ב"ב שם והובאה ב"י ביו"ד סי' רס"ב ודלא כש"ך שלא ע"ש רק בב"י). ובמדינות אלו זמן צאת ג' כוכבים בינונים בימים השוים הוא בכמו חצי שעה בקירוב אחר שקיעה האמיתית שהן ל"ד חלקי ששיים בקירוב אחר שקיעה הנראית בליל צח שהאויר זך וכן בכל החורף כמעט (שבמרחשון של חדשי החמה פוחת מעט מתשרי שנראים אז ג' כוכבים בכחצי שעה אחר שקיעה הנראית ובטבת עודף מעט על תשרי ובאדר חוזר ופוחת מעט כמברחשון ובניסן חוזר להיות בשוה עם תשרי ע' בס' אילים במעין חתום). ופסקו בגמרא הלכה כר' יוסי לחומרא כמו ביציאת שבת וקריאת שמע של ערבית וכיוצא בהן שאינו ודאי לילה עד צאת הכוכבים הבינונים בגודל גופם ברקיע ובאורם. ולפי שאין אנו בקיאים בהם לכך צריך להחמיר בקיץ לענין קריאת שמע של ערבית עד שעה שלימה אחר השקיעה ובמוצאי שבת להוסיף אח"כ מעט מחול על הקדש. ובחורף שהימים קצרים ורבתה המכשלה מאד בנשים להדליק נר שבת אחר השקיעה וגם באנשים עמי הארץ וקלי הדעת במלאכות אחרות צריך להודיעם שהוא איסור גמור של תורה ולהוכיחם בדברים רכים וקשים אולי ישמעו לו אבל אם יודע שלא ישמעו לו לא יוכיחם ולא יודיעם כלל וכלל וכי מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים כדאיתא בגמרא גבי תוספת יום הכיפורים. והיינו דווקא תיכף אחר השקיעה עד סמוך לחצי שעה אחר כך כי אז בקרוב לחצי שעה אחר השקיעה בחורף חובה של תורה למחות בידם ביד חזקה בעונשים ונידויים אם לא ישמעו שבודאי איסור של תורה אין אומרים מוטב שיהיו שוגגים וכו' ובקיץ השיעור משתנה לפי החדשים מנטיית המדינה לצפון העולם וחסרון ידיעה בזה אינו נקרא ספק בזה ולכן צריך להחמיר ולמחות בכל תוקף במדינות אלו גם בקיץ בכחצי שעה אחר שקיעה האמיתית עכ"פ. ויש אומרים שספק של תורה דינו כודאי איסור של תורה לענין זה ולכן צריך למחות בכל תוקף בין בקיץ בין בחורף תיכף אחר שקיעה האמיתית שהוא תחלת בין השמשות דר' יהודה ולא אמרו בגמרא מוטב שיהיו שוגגים אלא לענין תוספת מחול על הקדש ולא לענין עצומו של יום אפילו לספיקו וכן עיקר להחמיר בשל תורה. אבל לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילין בין בחול בין בשבת ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מדברי סופרים בבין השמשות בשעת הדחק ולצורך מצוה עוברת. (אבל אין לסמוך כלל להקל על פי מ"ש הרב"י בש"ע הלכות שבת בשם יש אומרים והיא דעת רבינו תם וסיעתו שעד כדי הילוך ג' מילין ורביע שהוא קרוב לשעה בינונית אחר השקיעה הוא יום גמור ואח"כ מתחיל בין השמשות דר' יהודה והוא כדי הילוך ג' רבעי מיל שאז הוא זמן צאת הכוכבים ולילה ודאי כמארז"ל שמשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא כדי הילוך ד' מילין כי כבר חזר בו הב"י בשלחן ערוך יורה דעה הלכות מילה ופסק בפשיטות דאחר השקיעה מיד הוא בין השמשות וכן פסק הש"ך שם וכן פסק הפרי חדש לאורח חיים סימן תרע"ב וטעמם ונמוקם עמהם כי רבינו תם וסיעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים רב שרירא ורב האי בנו (הובא לשונם בתשובות ר"מ אלשקר סימן צ"ו) ואחריהם רבינו חננאל (בש"ל) והרי"ף והרמב"ם והראב"ן וסיעתם ונגד ר"י בעל התוספות ובעל העיטור וסיעתם ואינהו בתראי וחלקו על רבינו תם וכ"כ הרא"ש בשם הרר"י. ומה גם כי דעת זו הוא נגד החוש ופליאה נשגבה שהרי שיעור ד' מילין מהשקיעה עד צאת הכוכבים שבדברי רז"ל בגמרא מבואר שם בפירוש בגמרא שהוא שיעור אחד ממש כשיעור ד' מילין שמן עמוד השחר עד נץ החמה ובעת עליית עמוד השחר נראה בעליל שהרקיע הוא מלא כוכבים ולא ג' כוכבים בלבד וככה הוא ממש ודאי בסוף הילום ד' מילין אחר השקיעה אבל זמן תחלת הלילה לענין מצות של תורה שהוא בצאת וראיית ג' כוכבים לבד ודאי שהוא מוקדם הרבה לזמן צאת וראיית כל הכוכבים כמו שנראים בעת עליית עמוד השחר ועוד יש פליאות עצומות מהחוש על דעת זו וגם ראיות רבות ועצומות מסוגיות התלמוד לדעת הגאונים הגם שאין דבריהם צריכים חיזוק כנודע שדבריהם דברי קבלה):

הלכתא רבתא לשבתא

והן קצת אזהרות והערות להרים מכשולות ושגגות השכיחות ומצויות ולפי דעת הרבה מגדולי הראשונים יש בהן איסור כרת וסקילה במזיד וחיוב חטאת בשוגג ה' יכפר: שלא לסמוך על היתר הנהוג באם נפל זבוב או שאר פסולת לכוס או לקערה להוציאו ע"י כף ולשאוב קצת משקה עמו כו' כי יש בזה חשש חיוב חטאת ואיסור סקילה ח"ו. ואין תקנה רק לשפוך מהכוס עד שיצא הפסולת מתוכו. ולא ינפח עליו ברוח פיו עד שיצא. אבל מותר לנפח עליו להקריבו לדופן הכוס ואז יטהו וישפוך ממנו עד שיפול הפסולת מתוכו שכיון שנפילת הפסולת לחוץ הוא על ידי שאוחז בידו הכוס עם המשקה שבתוכו ומטהו בידו הרי זה נקרא בורר אוכל מתוך פסולת ומותר כדי לשתות מיד וכן אם נפל לקערה שיש בה רוטב ואפילו שומן הצף על פני הרוטב לא יזרקנו על ידי כף עם רוטב שהרי זה כבורר פסולת מאוכל וחייב: ליזהר מאד שלא לאכול בשבת פולין (שקורין באב) בין חיין בין מבושלים בעודם בשרביטין שלהם כי מאחר שאין השרביט ראוי לאכילה יש בהם משום מפרק לדברי הכל שהוא תולדת הדש וחייב חטאת וסקילה ח"ו ואעפ"י שכבר ניתקו הפולין מהשרביט על ידי הבישול ואינן מחוברים בו. וכן בשומשמין. ובעל נפש יחמיר לעצמו גם במין קטניות (שקורין ארבעס) בעודן בשרביטן אף שהשרביטין ראויים לאכילה כי אין זה היתר ברור: טוב למנוע מלאכול אגוזים ולוזים בשבת אלא אם כן הוציאם מקליפתם מערב שבת כי הנה אף בעוד שהפרי מונח בקליפתו כולו או מקצתו מותר להסיר קליפתו בידו ואין בו משום בורר פסולת מאוכל מכל מקום לאחר שהוסרה הקליפה אם מונחת איזה חתיכת קליפה בין חתיכות פרי או בין שלמים אם מסירה משם חייב חטאת וסקילה משום בורר פסולת מתוך אוכל אלא יברור הפרי מהקליפות ולא יגע בקליפות כלל. ואפילו אם הקליפות מונחות לבדן בלי שום פרי ביניהן יש איסור גדול בטלטולן משום מוקצה כנודע. וקשה להזהר בכל זה: אף על פי שאין בישול אחר בישול בדבר יבש מכל מקום אם חוזר ונמחה ממנו קצת יש בו משום בישול אחר בישול בלחלוחית המחוי עם היד סולדת בו. ולכן צריך ליזהר במאד שלא להחם בשר או עופות צלוים או מבושלים אם יתחמם המוהל הנמחה מהם עד שהיד סולדת בו משום איסור סקילה וכרת ח"ו וכן שלא לשפוך בכלי ראשון שהיד סולדת בו על צוקער כי מאחר שהצוקער נמחה יש בו משום בישול. ולכן אין להקל במלח שלנו אף שנתבשל תחלה שמאחר שחוזר ונמחה אין להקל בו יותר מבמלח שבימיהם לפי חילוק הדעות שבשלחן ערוך שיש אוסרים אפילו ליתן בכלי שני שהיד סולדת בו. והמחמיר תבוא עליו ברכה:

עירובי חצרות

נהגו לקבץ קמח מכל בית ובית בערב פסח ועושין מצה אחת שלימה ומערבין בה לכל שבתות השנה ונוהגין שהשמש נותן המצה ביד אחד שיזכה בשביל כל הקהל וכשהוא מזכה צריך לזכות לכל בני החצר או המבוי ולכל מי שיתוסף עליהם. ולא יעשו עירוב חצרות בערב פסח אלא אם כן יש ב' בתים בחצר בית הכנסת שיותרו על ידי עירוב זה לטלטל ולהביא העירוב מזה לזה:

עירובי תחומין

יניח מזון שתי סעודות מערב יום טוב או מערב שבת או לפתן כדי לאכול בו שתי סעודות וקונה שביתה כאילו שם ביתו ויכול להלך משם אלפים אמה לכל רוח שירצה והעירוב יהיה בתוך אלפים מביתו ויברך: ברוך כו' על מצות עירוב בדין יהא שרא כו': ואם מערב לרבים יאמר ולפלוני או לבני מקום פלוני ואין מערבין עירובי תחומין אלא לדעת על כן צריך להודיעם קודם חשיכה שהניח עירובו בשבילם: סדר מנחה ערב שבת אומרים הודו בכל ערב שבת קודם מנחה לבד כשחל יום טוב או חול המועד בערב שבת אין אומרים הודו:

קבלת שבת

יום טוב וחול המועד שחל בשבת אין אומרים לכו נרננה רק מתחילין מזמור לדוד: תפלת ערבית מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן ובשבת ושמרו (וביום טוב וראש השנה ויום הכיפורים פסוקים אחרים מעין קדושת היום) ויש להם על מה שיסמוכו אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק גם בשבת (ויום טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים ואין להפסיק להכריז יעלה ויבא בליל ראש חדש:

שחרית לשבת

יחיד המתפלל אינו צריך לומר יקום פורקן זה [בתרא] ולא מי שברך: נכון לידע המולד קודם שמברכין החדש: אב הרחמים אומרים בכל שבת לבד כשמברכין החודש וכשאין אומרים תחנון אין אומרים אותו. כשמברכין ראש חדש סיון אומרים אותו:

מוסף לשבת

מוספין קודמין לבזיכין לזאת נכון לומר פרשת בזיכין ולחם הפנים אחר תפלת מוסף שבת:

מנחה לשבת

כשקורין בתורה אומרים חצי קדיש ואח"כ אומרים: ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך: ואחר קריאת התורה מתפללין שמונה עשרה ואומרים חצי קדיש קודם שמונה עשרה ובמקום שאין ספר תורה אומרים החצי קדיש אחר ואני תפלתי:

אין אומרים צדקתך ביום שאין אומרים תחנון:

סדר סעודה שלישית

יאמר מזמור לדוד ה' רועי וגו' ואין קידוש בסעודה זו. וטוב לאכול דג בסעודה זו יותר מבשאר סעודות:

מסכת אבות

נוהגין לומר פרקי אבות פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה ואומרים לפני משנת כל ישראל ואחריו משנת רבי חנניא בן עקשיא ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ:

סדר הבדלה

בשעת ברכת בורא מיני בשמים צריך לאחוז הכוס בשמאלו והבשמים בימינו ובשעת ברכת בורא מאורי האש צריך לאחוז הכוס בימינו. ואח"כ יביט בצפרנים. ויחזור ויאחוז הכוס בימינו בברכת הבדלה: בברכת בורא מאורי האש יביט בד' צפרניו והמה יהיו כפוים על האגודל ולא יראה האגודל: אחר הבדלה אומרים ויתן לך:

קידוש לבנה

על פי הקבלה אין לקדש הלבנה עד אחר ז' ימים למולד. ויש לקדש הלבנה בבגדים חשובים ונאים וקודם הברכה יאמר (הללויה הללו גו'): יאשר רגליו ויביט בלבנה פעם אחת קודם הברכה וכשיתחיל לברך לא יראה בה כלל: ידלג שלשה דילוגים ויאמר: ברוך עושך וכו'. ככה יעשה ג' פעמים ידלג ג' דילוקים ואומר מבורך עושך וכו' עד כאן. וינער שולי טלית קטן:

דיני הלולב

לולב עם המינים. ג' מיני לולב דהיינו לולב והדס וערבה יהיו קשורים ואגודים יחד ולא יהיה חוט או משיחה חוצץ ביניהם ובשעת נטילה יהיה שדרת הלולב נגד פניו ויהיו ג' הדסים א' בימינו וא' בשמאלו וא' באמצע השדרה נוטה קצת לימין ושני בדי ערבות א' לימין וא' לשמאל: ומן הדין יש לברך על הלולב אחר התפלה קודם ההלל אלא לפי שמצות נטילתו בסוכה הוא מצוה מן המובחר ואי אפשר לצאת מבית הכנסת מפני הרואים לפיכך בבוקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה יברך: ויקח הלולב תחלה לבדו בימינו ויברך ואח"כ יקח האתרוג בשמאלו ובמקום סיום הלולב והדס וערבה יחבר האתרוג עם הלולב וינענע לששה קצוות ח"י נענועים שבכל צד שינענע יעשה ג' הולכות וג' הובאות דהיינו הולכה והובאה ג' פעמים ובכל הובאה יגע סוף הלולב ומיניו והאתרוג לחזה שלו ממש. וכשינענע יזהר שלא יגע ראש הלולב בכותל רק שיהיה חלל בינתיים: סדר הנענועים הראשון לדרום השני לצפון הג' למזרח הרביעי למעלה החמישי למטה ולא שיהפך ח"ו ראש הלולב למטה אלא שההולכה תהיה לצד מטה וההובאה לצד מעלה הפך מלמעלה (וכן בכל הנענועים יהיה ראש הלולב לצד מעלה אלא שהולכה תהיה לאותו צד שמנענע) הששי למערב: ובהלל יעשה ד' פעמים ח"י נענועים דהיינו פעם אחת בהודו לה' שבתחילה ואחד באנא ה' הושיעה נא ואחד בכופלו אנא ה' הושיעה נא ואחד בהודו לבסוף: ואם בירך על הלולב אחר התפלה בבית הכנסת לא ינענע בהלל אלא ג' פעמים דהיינו בהודו תחלה וסוף ובאנא פעם אחת (כמ"ש בר"מ):

הלל

אלו ימים שגומרים בהם את ההלל ב' ימים וב' לילות ראשונים של פסח. ב' ימים דשבועות. ט' ימים דסוכות. ח' ימים דחנוכה.  ובימים שאין גומרים את ההלל יש לנהוג שהש"ץ לבדו יברך בתחלה ובסוף והקהל יענו אמן ויצא בברכתו: בראש חדש [אחר אמירת הלל] וביום טוב ובחול המועד קדיש שלם ובחנוכה חצי קדיש: בראש חדש וביום טוב ובחול המועד אומרים כאן שיר של יום. ובראש חודש אומרים ברכי נפשי אחר שיר של יום קדיש יתום: ומוציאין ספר תורה וקוראין בראש חדש וחול המועד ד' גברי. קדיש על ספר תורה. ואח"כ אומרים אשרי ובא לציון ומכניסין ספר תורה להיכל. ואחר כך אומר הש"ץ חצי קדיש ומתפללים תפלת המוסף. ומסירין התפילין בראש חדש קודם הקדיש. ובחנוכה ג' גברי וקדיש אשרי ובא לציון קדיש שלם ומכניסין ספר תורה להיכל ואח"כ אומרים בית יעקב:

סדר עירוב תבשילין

כשחל יום טוב ביום ה' וביום ו' או ביום ו' ובשבת יקח בערב יום טוב הפת משבת וגם תבשיל חשוב עמו כגון בשר או דג ויתן ביד אחר לזכות על ידו לכל הקהל ואומר: אני  מזכה לכל מי שרוצה לזכות ולסמוך על עירוב זה: ומי שזוכה נוטל בידו ומגביה טפח וחוזר ונוטל מיד הזוכה והמזכה מברך: ברוך כו' על מצות עירוב בדין יהא שרא כו':

תפלת שלש רגלים

במוסף של יום טוב הראשון של פסח מתחילין לומר מוריד הטל ובמוסף שמיני עצרת מתחילין לומר משיב הרוח ומוריד הגשם ואין הצבור רשאין להתחיל עד שישמעו מפי הש"ץ ונוהגין שהשמש מכריז קודם התפלה לפיכך לא די כשיכריז משיב הרוח לבד אלא יאמר גם כן מוריד הגשם:

סדר התרת נדרים

מבואר בגמרא ובפוסקים שאין שייך שאלה היתר והפרה רק לנדרים ושבועות שאדם נודר או נשבע במה שנוגע לעצמו בלבד כגון אוכל או לא אוכל אישן או לא אישן וכדומה אבל במה שנודר או נשבע לחבירו או לשום מי שמשביעו יהיה מאיזה עם ודת שיהיה אין מועיל שום היתר והפרה ושאלה בעולם: בערב ראש השנה קודם חצות. וטוב שיהא עדה שלמה: ואחר כך מוסר מודעה לפניהם ואומר בלשון הזה: הרי אני מוסר מודעה כו': סדר הנזיפה יאמר לפני העדה: אם עברתי כו': אז יתרחק מן העדה הקדושה ד' אמות ויחלוץ מנעליו וירחץ ידיו וישב על הארץ כאבל ויתן אפר על ראשו ויאמר זה: הריני יושב כו': ואח"כ קוראים אותו הבית דין ואומרים: אחינו אתה כו': יעמוד מן הארץ ויתפלל בדמעות שליש: יהי רצון כו': ואזי גם המתירין משיבין לו בלשון הזה: כלם יהיו מותרים לך כו':

קידוש לראש השנה

בליל שני של ראש השנה נוהגין להניח פרי חדש בפני המקדש ויתן עינו בו ויאמר שהחיינו. ואם אין פרי חדש מצוי מכל מקום יאמר שהחיינו: בראש השנה בלילה ראשונה נוהגין לאכון תפוח מתוק בדבש בתחלת הסעודה וצריך לברך בתחלה: ברוך כו' בורא פרי העץ: ואחר כך יאמר: יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה:

תפלת ראש השנה

אין לומר בראש השנה אבינו מלכנו שיש בו הזכרת חטא או עון כגון אבינו מלכנו חטאנו או סלח ומחול וכו' וכיוצא בזה: נוהגין בליל הראשון של ראש השנה לומר לחבירו: לשנה טובה תכתב ותחתם:

סדר תקיעות

אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר ויאמר קפיטיל זה ז' פעמים (למנצח לבני קרח מזמור):

סדר תשליך

אחר מנחה יום א' דראש השנה קודם שקיעת החמה טוב לילך מחוץ לעיר אל באר המים או מעין כי מים מורים על החסדים וגם דגים רומזים על עינא פקיחא ויאמר י"ג מדות שבפסוקים מי אל כמוך שהם כנגד י"ג מדות ה' ה' אל רחום וגו' ויכוין בכל מדה אל מדה אחת שבפסוק ה' ה' אל רחום וגו' ולא יאמרם. ואחר כך מן המצר וגו' והם כנגד ט' מדות ה' ארך אפים וגו':

סדר כפרות

בערב יום הכיפורים מנהג לשחוט תרנגול לבן הנקרא גבר ושוחטים אותו באשמורת הבוקר אחר סליחות כי אז חוט של חסד גובר בעולם ואנו שוחטין אותו להכניע הגבורות ומוציאין ממנו דמו כדי להמתיקו ונקרא כפרה כמו שעיר המשתלח. ויהיו הכפרות כפי חשבון בני אדם שבבית זכר לזכר נקבה לנקבה ולמעוברת שוחט ג' אחת בשבילה וזכר ונקבה בשביל ספק הולד: ויאמר ג' פעמים בני אדם: בערב יום הכפורים יש להרבות באכילה ושתיה כמו שיעור ב' ימים ערב יום כיפורים ויום הכיפורים: מלקות ילקו קודם טבילה ומנחה:

כל נדרי

בענין הספרים שמוציאין ליל יום הכפורים ואומרים עליהם כל נדרי היא מצוה גדולה לקנות ספר ראשון ויאמר פסוק: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה:

ליל יום כפור

וטוב שלא לישן בליל יום הכפורים אלא לעסוק בתורה: אחר ערבית יש לומר ד' מזמורים הראשונים שבתהלים כי יש בהם ש"י תיבות כמנין קרי ור"ת וס"ת מהמזמורים מנין קל"א כמנין סמא"ל כדי להנצל מקרי. וגם יכוין בשם יהו"ה בנקוד בברית:

נעילה

ואומרים אבינו מלכנו בנעילה אפילו אם חל יום הכפורים בשבת ובמקום כתבנו אומרים חתמנו:

הבדלה

אין מברכין במוצאי יום הכיפורים בהבדלה אלא על אור ששבת ולא על אור החדש היוצא מאבנים:

סדר הושענות

כל ימי הסוכות תכף אחר הלל קודם קדיש שלם אומרים הושענות וכן בהושענא רבה. בכל יום מקיף את התיבה פעם אחת בלולב ואומרים הושענא אחת ובהושענא רבה מקיפים ז' פעמים ואומרים ז' הושענות וזהו סדרן ואין לחלק ולשנות סדר זה באיזה יום שחל יום טוב מימות השבוע. ובשבת אין אומרים הושענות כלל: [בהושענא רבה] אומרים ו' הושענות של כל ימי הסוכות ומקיפין את התיבה בכל פעם ואח"כ אומרים למען איתן ומקיפין גם כן: ואחר כך נוטל בידו הערבה וחובט ה' חבטות בקרקע כדי למתק ה' גבורות ויאמר: יהי רצון כו':

סדר הקפות בשמחת תורה

מנהג ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת גם כן כמו בשמחת תורה ולהקיף בליל שמיני עצרת שבע הקפות עם הספרים סביב התיבה בשמחה גדולה ולרקד בפניהם ולרנן ולסבב עמהם בשמחה רבה וגם כי עשה כן בבית הכנסת שלו אם הולך לבית הכנסת אחר שלא גמרו ירנן וישמח גם כן עמהם. וכן בליל שמחת תורה. ויש נוהגין גם כן ביום שמחת תורה: ואחר כך [אחרי אמירת פסוקי אתה הראת] מוציאין כל הספרי תורות שבהיכל ומסבבין המגדל ז' פעמים ואומרים אנא וכו' ועוד מזמורים כפי המנהג:

דיני חנוכה

יברך בכל לילה להדליק נר חנוכה ושעשה נסים ובלילה ראשונה יברך גם כן שהחיינו. ואין להדליק עד שיגמור כל הברכות. המנהג הנכון לדבק הנרות או לתלות המנורה בעובי המזוזה בחלל הפתח. ויתחיל להדליק בליל ראשון מנר הימין ומליל שני ואילך יברך על הנוסף וילך משמאל לימין:

סדר קריאת המגילה

חייב אדם לקרוא את המגלה בלילה ולשנותה ביום. וצריך לפשוט המגלה כאגרת. ומברכין עליה שלש ברכות הללו. אך אין מברכין שהחיינו אלא בלילה ולא ביום. ונוהגין לומר בלילה קדיש שלם אחר תפלת י"ח קודם קריאת המגלה: כשקורין המגלה בצבור מברכין לאחריה ברכה זו [ברוך כו' הרב את ריבנו וכו'] אבל לא ביחיד: ואחר קריאת המגלה בלילה אומרים ואתה קדוש (ואם חל במוצאי שבת אומרים ויהי נועם ואתה קדוש) קדיש בלא תתקבל: ביום אומרים אחר קריאת המגלה אשרי ובא לציון קדיש שלם וקודם קריאת התורה והמגלה אחר תפלת י"ח אין אומרים אלא חצי קדיש:

סדר הנהגות של פסח

המנהג להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה כדי שימצאם הבודק ועל פי הקבלה יש להניח עשרה פתיתין. וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך כו' על ביעור חמץ: וצריך לחפש לאור הנר בכל המחבואות גם בסדקים שבקרקע: ולא ידבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אפילו מעניני הבדיקה ונכון שלא ישיח שלא מעניני הבדיקה כל זמן בדיקתו ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה שיבדקו איש במקומו ולא ישיחו בינתים ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר: ואחר הבדיקה יזהר בחמץ שמשייר להצניעו למחר לשרפה או לאכילה לשמרו שלא יוליכוהו אנה ואנה שלא יתפרר ויתגרר ממנו על ידי תינוקות או עכברים: וגם צריך לבטל אחר הבדיקה ויאמר: כל חמירא כו': ביום י"ד בשעה ה' יעשה לו מדורה בפני עצמו וישרפנו ויבטלנו ובביטול היום יאמר: כל חמירא כו': ויש לשרוף עשרה פתיתין ובשעת שריפת החמץ יאמר זה: יהי רצון כו':

סדר קרבן פסח

ונשלמה פרים שפתינו ותפלת מנחה היא במקום תמיד של בין הערבים ובזמן שבית המקדש היה קיים היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין הערבים כן ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפלת המנחה ויאמר זה: קרבן פסח מביא כו': זה הענין בקיצור גדול. וצריך האדם הירא וחרד על דבר ה' לקרות אותו בזמנו שתעלה קריאתו במקום הקרבתו וידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני ה' בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו אמן:

סדר הגדה

יסדר על שולחנו קערה בג' מצות מונחים זה על זה הישראל ועליו הלוי ועליו הכהן ועליו לימין הזרוע וכנגדו לשמאל הביצה תחתיהם באמצע המרור ותחת הזרוע החרוסת וכנגדו תחת הביצה הכרפס ותחת המרור החזרת שעושין כורך: בפסח שותה הכוס בישיבה בהסבת שמאל דרך חירות: ורחץ. ונוטל ידיו ואינו מברך: כרפס. נוטל פחות מכזית כרפס ויטבול במי מלח או חומץ ויברך: ברוך כו' בורא פרי האדמה: יכוין להוציא גם המרור בברכה זו: יחץ. ויקח מצה האמצעית ופורסה לשנים חלק אחד גדול מחבירו וחלק הגדול יניח לאפיקומן והקטן מניח בין הב' מצות: מגיד. ומגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר: הא לחמא כו': מסלקין הקערה עם המצות לצד אחר ומוזקין לו כוס ב' וכאן הבן שואל מה נשתנה: ומחזירין הקערה ומגלין מקצת הפת ואומרים עבדים וכו': צריך להגביה הכוס ולכסות הפת [בעת אמירת והיא שעמדה] כן כתב האר"י ז"ל [ואח"כ] יעמיד הכוס ויגלה הפת: באמירת דם ואש ותמרות עשן ישפוך ג' שפיכות ואין ליטול באצבע לשפוך כי אם בכוס עצמו וישפוך לתוך כלי שבור (ויכוין שהכוס הוא סוד המלכות ושופך מהיין שבתוכו סוד האף והזעם שבה על ידי כח הבינה לתוך כלי שבור סוד הקליפה שנקראת ארור): באמירת עשר מכות ישפוך עשר שפיכות מהכוס עצמו כנ"ל (ויכוין בשפיכה גם כן כנ"ל) ומה שנשאר בכוס (נעשה סוד יין המשמח) לכך לא ישפוך אלא יוסיף יין: נוטל הפרוסה בידו ויאמר: מצה זו כו': נוטל המרור בידו ויאמר: מרור זה כו': יכסה את הפת ויגביה את הכוס [לפני אמירת לפיכך כו'] ואוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו: ומברך ושותה בהסיבה: רחצה. ואחר כך נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים: מוציא. ויקח המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שתי השלימות ויאחזם בידו ויברך: ברוך כו' המוציא כו': מצה. ולא יבצע מהן אלא יניח המצה השלישית להשמט מידו ויברך על הפרוסה עם העליונה טרם ישברם ברכה זו. ויכוין לפטור גם כן אכילת הכריכה שממצה השלישית וגם אכילת האפיקומן יפטור בברכה זו: ברוך כו' על אכילת מצה: ואחר כך יבצע כזית מכל אחד משתיהן ויאכלם ביחד בהסיבה: מרור. ואחר כך יקח כזית מרור ויטבל בחרוסת וינער החרוסת מעליו כדי שלא יתבטל טעם המרירות ויברך ברכה זו: ברוך כו' על אכילת מרור: ויאכלנו בלא הסיבה: כורך. ואחר כך יקח מצה הג' וחזרת עמה כשיעור כזית ויטבול בחרוסת ויכרכם ביחד ויאמר זה: כן עשה הלל כו': ואוכלם ביחד: שלחן עורך. ואחר כך אוכל ושותה כדי צרכו ויכול לשתות יין בין כוס ב' לג': צפון. ואח"כ יקח האפיקומן ויחלקו לכל בני ביתו לכל אחד כזית ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן ויאכל בהסיבה וצריך לאכלו קודם חצות: ברך. ואח"כ מוזגין כוס שלישי ואומר עליו ברכת המזון ואחר ברכת המזון קודם שתיית כוס שלישי יברך: ברוך כו' בורא פרי הגפן: ושותה בהסיבה: מוזגין כוס ד' ופותחין הדלת ואומר: שפוך כו': הנוהגין לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין ברכה זו [ישתבח] ובין ברכת הכוס אלא מיד אחר כך יברך על כוס ד': ברוך כו' בורא פרי הגפן: ושותה בהסיבה: ואחר כך יאמר: לשנה הבאה בירושלים:

ספירת העומר

בליל שני של פסח מתחילין לספור ספירת העומר תיכף אחר תפלת ערבית. אך יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר כל הסדר בחוץ לארץ והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפלה מוקדם לברכה [הגה"ה מסדור אדמו"ר בעל הצמח צדק: דלפי הדין אסור לאכול עד שיספור ומה גם דבכל אורך הסדר קרוב הדבר שישכח מלספור או שיספור אחר חצות]: ואם שכח ולא ספר בלילה סופר ביום בלא ברכה כנודע: וזמן התחלת עמוד השחר מח"י אייר ואילך במדינות אלו הצפוניות הוא בחצות הלילה לכך אין לספור אחר חצות אלא בלא ברכה וזמן זה של עמוד השחר  נמשך כך עד י"ז בתמוז ועד בכלל ולכן משהגיע חצות ליל י"ז תמוז אסור לאכול: יכוין לספירה של אותו הלילה ולתיבה אחת של אנא בכח ותיבה אחת של מזמור אלקים יחננו ואות אחת מפסוק ישמחו:

סדר נטילת ידים לסעודה וקצת הלכותיה בקצרה

(א) גרסינן בגמרא המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות ופירש רש"י שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית בצמצום. אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא. ועל כן אין ליטול ברביעית מים בצמצום אלא יטול בשפע גם על חפניו עד הפרק. דהיינו עד מקום חבור כף היד לקנה הזרוע. ויזהר לעיין היטב שיגיעו המים בכל שטח היד סביב סביב. וגם בכל אורך האצבעות. וברחבן סביב. ויהיה ריוח מעט בין אצבע לאצבע. ויהיו מוגבהין כלפי מעלה קצת בכדי שיגיעו שם המים היטב וגם על ראשי האצבעות. ואם בשפיכה אחת לא הגיעו המים בכל שטח היד אין תקנה לשפוך על אותו מקום לבדו שלא הגיעו המים. שאין נטילה לחצאין. אלא צריך לחזור ולשפוך על כל היד כבתחלה: (ב) הרוצה לקיים מצות נטילת ידים לדברי הכל צריך ליזהר לשפוך על כל יד ב' פעמים לעולם אף ששפך רביעית ויותר (ראב"ד רשב"א מהירושלמי וכר' יוסי רפ"ב דידים דלא כר"מ) שיגיעו המים בכל שטח היד סביב עד הפרק כמו בשפיכה הראשונה ממש כי המים שעל היד משפיכה הראשונה נטמאו מהיד והמים השניים מטהרים את הראשונים ולכן צריך לשפוך ב' פעמים רצופים ולא יגע בכלי בידו הלחה בין שפיכה לשפיכה פן יגע בידו השניה או בלחלוחית זו שעל הכלי שבאה ממים טמאים שעל ידו הראשונה ואף שיחזור וישפוך על ידו השניה שתי פעמים אין המים שעל יד זו מטהרים את הלחלוחית מים טמאים שנטמאו מיד הראשונה: (ג) ואפילו אחר ששפך ב' פעמים על יד זו יזהר שלא יגע בה בידו השניה שאינה נטולה ואם נגע צריך לנגבה במפה תחלה יפה מהמים הראשונים שנטמאו בנגיעת יד שאינה נטולה הטמאה ואחר כך חוזר ושופך עליה ב' פעמים כראוי. וכן יעשה אם נגע בה אחר ששפך עליה פעם אחד וכן אם נגע בה איש אחר שלא נטל ידיו. וכן אם אחר שנטל ידיו וניגבן נגע ביד איש אחר ששפך עליה פעם אחד לבד או בלחלוחית שעל הכלי הבאה מיד האיש ההוא ששפך עליה פעם אחד לבד שהם מים טמאים מקנחם היטב ויחזור ויטול ליד זו שנגע בה נטילה כשרה לשפוך עליה ב' פעמים כראוי ואפילו באמצע הסעודה ואין צריך ליטול ידו השניה וכדין הנוגע במקום הטינופת באמצע הסעודה: (ד) ואחר ששפך ב' פעמים על יד זו וב' פעמים על יד זו מצות חכמים לשפשפם יפה זו בזו לטהרה יתירה. ולפי ששפשוף זה הוא מכלל מצות נטילת ידים לכך יברך ברכת על נטילת ידים קודם שפשוף זה כדי שתהא הברכה כמו עובר לעשיית המצוה כשאר ברכות המצוה אף שאינה עובר לעשייתה ממש שלא רצו חכמים לתקן לברך קודם הנטילה ממש לפי שמן הסתם אין הידים נקיות. ואם לא בירך קודם השפשוף יברך אחר כך קודם הניגוב. ואם שכח יברך אחר כך: (ה) וע"פ הקבלה יש להגביה ידיו בשעת הברכה ואין לומר ואשא כפי כו'. כי אין להפסיק בין נטילה לברכה כלל וכלל וצריך לתכפן בכל מה דאפשר. ויש לשפוך על יד ימין תחלה ואחר כך על יד שמאל. אך ע"פ הקבלה יקח הכלי עם המים ביד ימינו תחלה ויתננו לשמאלו וישפוך בשמאלו על ימינו תחלה ואחר כך ישפוך בימינו על שמאלו: (ו) וקודם הנטילה צריך לעיין בידיו אם אין עליהם שום דבר החוצץ. וצפורן שהיא גדולה והיא עודפת חוץ לבשר צריך לנקר הצואה שתחתיה חוץ לבשר משום חציצה. ובצק אפילו כנגד הבשר חוצץ. ואם יש עליהן איזה לכלוך צריך להעבירו תחלה על ידי שפשוף מים יפה. יזהר לקנח ולנגב המים יפה מהיד קודם נטילה כי הם מים טמאים ויטמאו את מי הנטילה. וכן היוצא מבה"כ ונוטל ידיו מעט לברך א"י צריך לנגבן היטב תחלה קודם נטילת ידים לסעודה אך מן הדין יכול לברך אשר יצר אחר ברכת על נטילת ידים. ואין בזה משום הפסק בין נטילת ידים לסעודה. אבל צריך ליזהר מלהשיח בינתים אפילו שיחה קלה ואפילו ללמוד לא נכון: (ז) וצריך ליזהר שיהיו המים כשרים לנטילת ידים דהיינו שלא נשתנו מראיהם ולא נעשה בהם שום מלאכה. שאם נשתנו מראיהם בין מחמת מקומם בין מחמת דבר שנפל לתוכם כגון שנפל לתוכם יין או שכר. וכן אם נשתנו מראיהם מחמת עשן או ד"א פסולים לנטילת ידים. אבל אם נשתנו ונעשו עכורים מחמת עפר וטיט כשרים. אך אם הם עכורים כל כך עד שאין הכלב שותה מהם פסולים. וכן אם אין הכלב יכול לשתות מהם מחמת שהם סרוחים או מרים או מלוחים פסולין ולכן מי הים פסולין לנטילת ידים: (ח) אבל מותר להטביל ידיו בים. וכן במי גשמים המכונסין בקרקע אף שהם סרוחים ועכורים עד שאין הכלב יכול לשתות מהם והוא שיש בהם מ' סאה שהם ראוים לטבילה. וגם יהיו מכונסים באשבורן ולא זוחלין והולכין. שמי גשמים הזוחלין פסולים לטבילה. אבל במעיין מטבילים הידים אפילו בזוחלין. ואפילו בפחות הרבה מארבעים סאה אלא שהידים מתכסים בו לבד. ובשעת הדחק יש לסמוך על יש מקילין בנטילת ידים להטבילן במי גשמים או הפשרת שלגים המכונסים באשבורן אף על פי שאין בהם מ' סאה אלא כדי לכסות הידים בלבד כגון המהלך בדרך והוא רחוק מהמים ואין עמו כלי לשאוב וליטול ממנו לידיו או שהם סרוחים או עכורים ופסולים לנטילה אבל אין להקל להטביל בשאובין שבקרקע אפילו יש בהם מ' סאה ולא בשלג שאינו מרוסק שע"פ הארץ אף על פי שמחובר יחד מ' סאה ויותר אבל מותר ליטול ידיו בשעת הדחק בשכר שלנו או מי דבש שעיקרן מים ואין בהם משום שנוי מראה הואיל ונשתנו לשבח: (ט) וכל המטביל ידיו לסעודה יש אומרים לברך על טבילת ידים או על שטיפת ידים ולא על נטילת ידים ויש אומרים שאין לברך על טבילת ידים אלא על נטילת ידים ולכתחלה טוב לברך על שטיפת ידים ויוצא לדברי הכל אך אם בירך על טבילת ידים או על נטילת ידים אין צריך לחזור ולברך והמטביל ידיו דיו להטביל פעם אחת לבד רק שיעיין בהם שאין בהם שום דבר החוצץ: (י) מלאכה הפוסלת במים כיצד כגון ששכשך בתוכם איזה כלי הצריך הדחה להדיח בהן וכן ירקות הצריכים הדחה או ששרה בתוכם ירקות כדי שלא יכמשו או ששרה בתוכם כלים שנתבקעו בימות החמה כדי שיכוצו וכן שאר כל דבר שנשרה בתוכם במתכוון ולא שנפל לתוכם מאליו וכן אם העמיד בתוכם כלי של מים חמין או של יין לצננם ה"ז מלאכה ופסולה ואין צריך לומר מים שמדד בהם איזה כלי לידע מדתו והיוצא מבה"כ או שנגע במקום המטונף שבגופו שצריך לנקות ידיו ושכשכן תוך כלי של מים נפסלו לנטילת ידים ואפילו טבל בהם אצבעו הקטנה לנקות נפסלו כל המים שבכלי אבל אם חפן מהם בחפניו ומשפשף ידיו לנקותן במים שחפן הרי המים הנשארים בכלי לא נעשה בהם מלאכה וכשרים. ומים כשרים שנפלו לתוכם מעט מים פסולים בטלים ברוב: (יא) בהמה חיה ועוף ששתו מכלי של מים הרי המים הנשארים לא נעשה בהם שום מלאכה וכשרים. אך אם שתה מהם כלב או חזיר או שאר דבר מאוס כל שבני אדם נמנעים לשתות מים הנשארים בכלי משום מיאוס יש פוסלין משום שנעשו כשופכין וטוב לחוש לדבריהם: (יב) הכלי שנוטל ממנו לידים צריך שיהיה מחזיק רביעית וצריך להיות שלם בלי שום נקב או סדק מפולש ואפילו מחזיק רביעית ויותר מהנקב ולמטה כי מאחר שמהנקב ולמעלה אין תורת כלי עליו נמצא שהמים הבאים על ידו מפי הכלי ולמעלה אינם באים מכלי אפילו אותן קנקנים שמתחלת עשייתן עושין האומנים בהם נקב בצדיהם סמוך לפיהם אין עליהם תורת כלי מהנקב ולמעלה ואין נוטלין ממנו לידים דרך פיו וכן אותם קנקנים שיש להם כמין דד בולט בגובה יותר משפת הכלי ולמעלה שיוצקין ממנו דרך דד הבולט בגובה אין נוטלין ממנו לידים דרך הדד אלא דרך פיו כי מאחר שאינו מקבל משקין למעלה מפיו תוך הדד ואינו עשוי לקבלה אלא ליצוק ממנו אין תורת כלי עליו וכן אם פי הכלי עצמו למעלה אינו בשוה וביושר ע"פ כולו אלא יש בו עולה ויורד מקצתו גבוה ומקצתו נמוך אין נוטלין במקום הגבוה מאחר שאינו מקבל משקין וכן אם יש בו סדקים מפולשים למעלה אין ליטול ממנה אם יש בו בסדק איזו משך אורך קצת אבל בפגימות קטנות אין לחוש: (יג) כלי עץ שניקב או נסדק וסתם הנקב היטב בסמרטוטין או בטיט וכיוצא בו עד שאין המים יוצאין דרך שם כלל אין סתימה זו מועלת לעשותו כלי לנטילת ידים ויש אומרים שאפילו זפת וכיוצא בו אינו מועיל בכלי עץ אלא בכלי חרס לבד ולדברי הכל אין שום סתימה מועלת בכלי זכוכית אפילו זפת וכיוצא בו ואפילו בדיל ועופרת וכיוצא בהן: (יד) כל כסויי הכלים שיש להם בית קיבול אפילו הם מחזיקים רביעית ויותר פסולים לנטילת ידים שמאחר שלא נעשו לקבלה אין עליהם שם כלי לענין נטילת ידים ואפילו אם רגילין ליתן לתוכם מעט משקה לפרקים וכן מיני כובעים של לבדין (שקורין קאפילוש) אפילו הם עבים כל כך עד שאין המים יוצאין מהם אין נוטלין מהם לידים הואיל ולא נעשו לקבלה ואף על פי שהולכי דרכים רגילים לשתות בהם לפעמים ואין לטול מהם אפילו בדרך: (טו) נטילת ידים מן הכלי צריך שיבאו המים על ידו מכח גברא דוקא בין מכח הנוטל ידיו עצמו בין מכח אחרים הנותנים מים על ידיו ואפילו אם הוא קטן אם הוא מבן ו' שנים ולמעלה שיש בו דעת קצת אבל אם המים באין מאליהם כגון חבית שיש בו ברזא והסיר את הברזא וקירב ידיו לקילוח המים המקלחים מנקב הברזא המים הבאים בכח ראשון לבדו דהיינו קילוח ראשון לבדו נקראים באים מכח גברא הואיל ובאים על ידי כח אדם שהסיר את הברזא ואפילו היה עכו"ם אבל מים המקלחים אחר כך אינן נקראים באים מכח גברא אלא מאליהם הם מקלחים ופסולין לנטילת ידים ולכן אפילו כשקירב ידיו לקילוח ראשון צריך ליזהר אחר שקיבל על ידיו שפיכה אחת להחזיר הברזא בנקב ולחזור ולהסירה ולקבל שפיכה שניה על ידיו מקילוח ראשון אם הקילוח גדול ומספיק להגיע המים בבת אחת לכל שטח ב' ידיו כאחד עד הפרק מכל סביבותיהן בשפיכה אחת מכח ראשון לבדו ואם אין הקילוח גדול כל כך יסיר הברזא ב' פעמים על יד זו וב' פעמים על יד זו אבל אם הקילוח דק בענין שאינו מספיק להגיע המים לכל שטח היד עד הפרק מכל סביבותיה בשפיכה אחת מכח ראשון דהיינו קילוח ראשון לבדו כגון אותן שיש להן כיור קבוע בכותל ובתחתית הכיור יוצא ממנו דד קטן ועליו סובבת ברזא קטנה לסתמו ולפתחו מאחר שקילוח הדד קטן ודק אין לטול ממנו לידים: (טז) יש מחמירים שלא לקבל נטילה מעכו"ם השופך על ידיו ולא מנדה כגון בתו וטוב לחוש לדבריהם: (יז) צריך ליזהר מאד בסעודה שלא ליגע בשוק וירך או שאר מקומות המכוסים שבאדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן לא יחכך בראשו שיש גם כן מלמולי זעה וכן בצואת האף והאוזן או שאר טנופת ואם נגע צריך לחזור וליטול היד שנגע בה כהלכה עד הפרק ולענין הברכה יש מחלוקת אם יחזור ויברך על נטילת ידים ולכן יברך בלא שם ומלכות: (יח) אסור לאכול אפילו פת כל שהוא בלא נטילת ידים כל שצריך לברך המוציא על הפת אבל אם הפת היא טפלה לד"א כגון ששתה יי"ש ואוכל מעט פת אחריו שלא יזיקנו כשם שהפת טפלה להמשקה לענין ברכה שנפטרת בברכתו ואין צריך לברך עליה המוציא כך היא טפלה לענין שאין צריך נטילת ידים אבל אם טועם הפת קודם שישתה כדי שלא ישתה על לבא ריקנא ויזיקנו צריך לברך המוציא וצריך ליטול ידיו כהלכה אלא שלא יברך על נטילת ידים ואפילו הנוטל ידיו לסעודה אם אינו אוכל פת כביצה לא יברך על נטילת ידים אף על פי שמברך המוציא וברכת המזון והשיעור לצרף לכביצה הוא שיאכל כל כזית בכדי אכילת פרס וצריך ליזהר בזה בסעודה שלישית של שבת: (יט) לא תקנו נטילת ידים אלא לפת שמברכים עליה המוציא וברכת המזון אבל מיני לחמים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות ואין מברכים עליהם המוציא וברכת המזון אלא כשקבע סעודתו עליהם כך אין צריך נטילת ידים אלא כשקבע סעודתו עליהם: (כ) כל מאכל שטיבולו במשקה בין שמטבלו עכשיו כשאוכל בין שהיה מטובל ומלוחלח מקודם ולא נתנגב עדיין כגון פירות כבושים או שלוקים ומבושלים או בשר מבושל צריך נטילת ידים כהלכתה עד הפרק ולא יברך. וששה משקין הן יין דבש שמן חלב מים טל. וחומץ יין הוא כיין וכן חומץ מי דבש הוא משקה וכן זיעה היוצאת מן המשקין הוא כמשקין כגון יין שרף ואם נתערב אחד מששה משקין במי פירות הולכין אחר הרוב. וכל משקה שנקרש עד שאין טופח על מנת להטפיח בטל מתורת משקה ואם חזר ונימוח חזר להיות תורת משקה עליו ולכן מיני עיסה המטוגנים בחמאה צריכים נטילת ידים במקומות שמתיכין החמאה תחלה ואחר כך שופכין אותה לתוך מיני עיסה לטגנה בה. אבל במקומות שמשימים החמאה כשהיא קרושה תוך מיני עיסה ושם היא נמוחה אין שם משקה עליה מאחר שנימוחה על האוכל ויש אומרים שהדבש הוא משקה לעולם אפילו כשנקרש עד שאינו טופח ע"מ להטפיח ולכן אין לאכול אפילו דבש קרוש אלא על ידי כף או סכין: (כא) ומיני מרקחת המרוקחים בדבש ויש עליהם טופח ע"מ להטפיח צריכים נטילת ידים לדברי הכל אלא אם כן אוכל על ידי כף או סכין לפי שמתיכין הדבש תחלה לבדו והוא שהדבש בעין וניכר על המרקחת אבל אם נמחה האוכל המרוקח לגמרי ונעשה גוף אחד ממש עם הדבש על ידי הריקוח והטיגון או על ידי טירוף בכף יפה יפה (כמו שרגילים לעשות בתפוחים מרוסקים ובגודגדניות מרוסקין) הולכין אחר הרוב, ואם האוכל הוא הרוב נתבטל הדבש מתורת משקה ושם אוכל עליו אף שהוא טופח ע"מ להטפיח. ואם בשעה שהוציא השעוה מהדבש חושב עליו לאוכלין בלבד ולא למשקין דהיינו שהיה בדעתו כדי ליתנו לתוך התבשיל או כדי לרקח בו מרקחת ולא כדי לשתותו כשהוא רך וצלול או לעשות ממנו משקה יש אומרים שעל ידי מחשבה זו נעשה אוכל ולא ירדה עליו תורת משקה כלל אף כשהוא בעין לבדו רך וצלול ויש לסמוך על דבריהם במרקחת עכ"פ: (כב) אין כף וסכין מועילין אלא במרקחת וכיוצא בו שרגילין להאכל על ידי כף או סכין פעמים רבות אבל דבר שטיבולו במשקה שאין דרכו לעולם להאכל על ידי כף או סכין אינם מועילים לפטור מנטילת ידים, ובשעת הדחק שאין מים מצויים כגון בדרך אפשר להקל לאכול על ידי מפה לכרוך על שתי ידיו. אבל לאכול פת אין שום צד היתר בעולם לא על ידי כף או סכין ולא על ידי מפה ויש מקילים למהלך בדרך ואין לפניו מים עד יותר מד' מילין לכרוך שתי ידיו במפה ולאכול ויש חולקים והמחמיר תבוא עליו ברכה:

קישורים חיצוניים

פסקי הסידור ב

פסקי הסידור באתר היבורובוקס