דבר מלכות ואתחנן: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דבר מלכות ואתחנן (עריכה)

גרסה מ־19:19, 21 ביולי 2024

הוסרו 35 בתים ,  21 יולי
תיקונים
חזותיקוד ויקי
(הוספת תוכן)
(תיקונים)
שורה 98: שורה 98:
<nowiki>*</nowiki>
<nowiki>*</nowiki>


ח. בהאמור לעיל שבשבת נחמו מודגש הבלי־גבול (כפל) שבהגאולה האמיתית והשלימה, ניתוסף עילוי מיוחד בקביעות שנה זו – ששבת נחמו בא לאחרי ההכנה רבה דערב שבת ("מי שטרח[75] בערב שבת יאכל בשבת"[76]) שחל בחמשה עשר באב.
ח. בהאמור לעיל שבשבת נחמו מודגש הבלי־גבול (כפל) שבהגאולה האמיתית והשלימה, ניתוסף עילוי מיוחד בקביעות שנה זו – ששבת נחמו בא לאחרי ההכנה רבה דערב שבת ("מי שטרח<ref>"טרח" דייקא – לא רק הכנה סתם, אלא הכנה רבה, כי מצד גודל החשיבות דשבת יש צורך בהכנה רבה דוקא (ראה ביצה ב, ב ובפרש"י. ובכ"מ).</ref> בערב שבת יאכל בשבת"<ref>ע"ז ג, סע"א.</ref>) שחל בחמשה עשר באב.


ובהקדם ביאור השייכות דחמשה עשר באב (ובפרט כשחל ביום הששי) לגאולה האמיתית והשלימה:
ובהקדם ביאור השייכות דחמשה עשר באב (ובפרט כשחל ביום הששי) לגאולה האמיתית והשלימה:


יום חמשה עשר בחודש – שבו "קיימא סיהרא באשלמותא"[77], שרומז על השלימות דבנ"י ש"מונין ללבנה" ו"דומין ללבנה"[78], ו"עתידים להתחדש כמותה"[79], בגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא (ששייך ללבנה, ספירת המלכות).
יום חמשה עשר בחודש – שבו "קיימא סיהרא באשלמותא"<ref>זח"א קנ, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.</ref>, שרומז על השלימות דבנ"י ש"מונין ללבנה" ו"דומין ללבנה"<ref>ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.</ref>, ו"עתידים להתחדש כמותה"<ref>נוסח ברכת קידוש לבנה (סנהדרין מב, א).</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י דוד מלכא משיחא (ששייך ללבנה, ספירת המלכות).


חמשה עשר בחודש מנחם־אב ("מנחם" לפני "אב") – שלימות החודש שנקרא על שמו של משיח, ש"מנחם שמו"[80], ולידתו ("מזלו גובר"[81]) בחודש זה (בתשעה באב[82], וכשמתמלאת הלבנה בחמשה עשר באב יודעים בוודאות שכבר נולד משיח[83]), חודש שמזלו ארי', שבו "יבוא ארי' כו' ויבנה אריאל"[84].
חמשה עשר בחודש מנחם־אב ("מנחם" לפני "אב") – שלימות החודש שנקרא על שמו של משיח, ש"מנחם שמו"<ref>סנהדרין צח, ב. ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. איכ"ר פ"א, נא.</ref>, ולידתו ("מזלו גובר"<ref>ראה ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח ובקה"ע ופני משה שם.</ref>) בחודש זה (בתשעה באב<ref>ירושלמי ואיכ"ר שם. במדב"ר פי"ג, ה (בסופו).</ref>, וכשמתמלאת הלבנה בחמשה עשר באב יודעים בוודאות שכבר נולד משיח<ref>ע"ד שמצינו בנוגע לקביעת היו"ט דחמשה עשר באב על שכלו מתי מדבר, אף שביטול הגזירה הי' כבר בתשעה באב (תענית ל, סע"ב ובפרש"י ותוס' – מאיכ"ר פתיחתא לג).</ref>), חודש שמזלו ארי', שבו "יבוא ארי' כו' ויבנה אריאל"<ref>יל"ש ירמי' בתחלתו (רמז רנט)..</ref>.


ובפרט כשחל ביום הששי – יום ברוא אדה"ר[85], שנברא ביום הששי "כדי שיכנס (ימצא הכל מוכן) לסעודה מיד"[86] – שרומז על אלף הששי שבו הכל מוכן לסעודה[87] דלויתן ושור הבר[88] ב"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"[89].
ובפרט כשחל ביום הששי – יום ברוא אדה"ר<ref>שהמליך את הקב"ה על כל העולם בהכרזתו "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג, א – שירו של יום הששי), ובאמרו לכל הנבראים "בואו ונשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" (שם צה, ו – כמ"ש בקבלת שבת) – שתכלית השלימות דהתגלות מלכותו של הקב"ה בעולם תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.</ref>, שנברא ביום הששי "כדי שיכנס (ימצא הכל מוכן) לסעודה מיד"<ref>סנהדרין לח, א ובפרש"י.</ref> – שרומז על אלף הששי שבו הכל מוכן לסעודה<ref>להעיר ממארז"ל "הכל מתוקן לסעודה" (אבות פ"ג מט"ז – שלומדים בשבת זה).</ref> דלויתן ושור הבר<ref>ראה ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.</ref> ב"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"<ref>תמיד בסופה.</ref>.


ויש לומר, שבענינים אלו (חמשה עשר בחודש, חמשה עשר באב, ו(קביעותו ב)יום הששי) מודגש '''הבלי־גבול''' (כפל) שבהגאולה האמיתית והשלימה שמתבטא בהשלימות האמיתית דכל הענינים גם יחד:
ויש לומר, שבענינים אלו (חמשה עשר בחודש, חמשה עשר באב, ו(קביעותו ב)יום הששי) מודגש '''הבלי־גבול''' (כפל) שבהגאולה האמיתית והשלימה שמתבטא בהשלימות האמיתית דכל הענינים גם יחד:


בהענין ד"קיימא סיהרא באשלמותא" (חמשה עשר בחודש) – ששלימות הלבנה היא עי"ז שמקבלת אור השמש בשלימות, ועד לתכלית השלימות דחיבור ב' המעלות דשמשא וסיהרא לעתיד לבוא, כמ"ש[90] "והי' אור הלבנה כאור החמה גו'"[91].
בהענין ד"קיימא סיהרא באשלמותא" (חמשה עשר בחודש) – ששלימות הלבנה היא עי"ז שמקבלת אור השמש בשלימות, ועד לתכלית השלימות דחיבור ב' המעלות דשמשא וסיהרא לעתיד לבוא, כמ"ש<ref>ישעי' ל, כו.</ref> "והי' אור הלבנה כאור החמה גו'"<ref>ויש לקשר זה עם ענין הכפל: כפל האותיות שרומזות על גאולה – שאותיות כפולות הם בחי' יחוד אתוון דוכרין עם אתוון נוקבין, שזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', יחוד סוכ"ע וממכ"ע, שעי"ז נעשית הגאולה (רד"ה לך לך תר"ל. וראה גם סד"ה נחמו עת"ר); והכפל ד"נחמו נחמו" – שהו"ע חיבור סובב וממלא, מקיף ופנימי (סד"ה נחמו עת"ר*. תער"ב)**.


בהענין דחמשה עשר במנחם־אב – שלידת משיח היא ברגע '''שלאחרי החורבן''' דוקא, כדאיתא במדרז"ל[92] שכשגעתה פרתו פעם א' נחרב ביהמ"ק, וכשגעתה פרתו פעם הב' נולד מושיען וגואלן של ישראל, ולא עוד אלא שגם לאחרי שנעשה גדול[93], כולל ובמיוחד גדלות רוחנית, "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"[94] (ככל פרטי דיני מלך[95], ועאכו"כ בנוגע למלך המשיח, מלך ורב[96]), נמשך החורבן והגלות משך זמן, ועד למשך זמן הכי ארוך – שהכוונה בזה היא שתהי' שלימות הגאולה מצד העליון ומצד התחתון, ומצד שניהם יחד.
'''*) ושם: "וזהו והי' אור הלבנה כאור החמה כו'".'''
 
'''**) ושם: "לעתיד יהי' המקיף בבחי' פנימי ממש . . וזהו נחמו נחמו עמי, נחמו אתם נביאי בגילוי הנבואה שהוא המשכת האו"פ, ועוד נחמו את עמי בבחי' נחמה העליונה דאנכי אנחמכם בהמשכת גילוי האו"מ שיאיר בפנימיות ממש".'''
 
'''ולהעיר גם מהקשר למש"נ בפרשת ואתחנן (ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך גו'", שהאמונה שהיא בבחי' מקיף נמשכת בפנימיות בדעת (ראה לקו"ת פרשתנו ז, ג. המשך תער"ב שם – בביאור המשך ההפטרה "דברו על לב ירושלים וקראו אלי'").'''</ref>.


ובהענין דהכל מוכן לסעודה – ששלימות הסעודה ד"יום שכולו שבת" (ע"י ההכנה ביום הששי) בכל פרטי הענינים היא מצד השלימות דבלי גבול, כמודגש גם בהכפל ד"טוב"[97] ביום הששי[98].
בהענין דחמשה עשר במנחם־אב – שלידת משיח היא ברגע '''שלאחרי החורבן''' דוקא, כדאיתא במדרז"ל<ref>ירושלמי ואיכ"ר שם.</ref> שכשגעתה פרתו פעם א' נחרב ביהמ"ק, וכשגעתה פרתו פעם הב' נולד מושיען וגואלן של ישראל, ולא עוד אלא שגם לאחרי שנעשה גדול<ref>ומסתבר יותר לומר שגם זה נכלל ב"נולד מושיען של ישראל" – שאין הכוונה להיציאה לאויר העולם, שאז בפועל אינו "מושיען של ישראל"*, אלא '''להתגלות''' (דוגמת לידה כפשוטה) ד"מושיען של ישראל", שכבר ראוי ומוכן לגאול את ישראל בפועל ממש (וראה גם נצח ישראל (למהר"ל) פכ"ו (ע' קלב). ישועות משיחו (לאברבנאל) העיון השני פ"א).


ט. ויש להוסיף, שהענין דבלי־גבול מודגש גם בעבודת האדם החל מחמשה עשר באב – ד"מכאן[99]ואילך דמוסיף יוסיף", "מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו":
'''*) אף שי"ל שלעת"ל יוכל תינוק שנולד לעשות כו"כ פעולות, כבימי המבול (ראה ב"ר פל"ו, א). ולהעיר גם מ"נבואת הילד" (נדפס בסו"ס נגיד ומצוה. ועוד). ואכ"מ.'''</ref>, כולל ובמיוחד גדלות רוחנית, "משכמו ומעלה גבוה מכל העם"<ref>שמואל־א ט, ב. וראה אוה"ת וירא תשסד, ב. ועוד.</ref> (ככל פרטי דיני מלך<ref>להעיר משיעור הרמב"ם דיום הש"ק זה (הל' זכי' ומתנה ספ"א) – "עושין כפי משפט המלך, שכל דיני המלך בממון על פיהן דנין".</ref>, ועאכו"כ בנוגע למלך המשיח, מלך ורב<ref>ש"ילמד כל העם ויורה אותם כו'" (רמב"ם הל' תשובה ספ"ט). וראה סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג.</ref>), נמשך החורבן והגלות משך זמן, ועד למשך זמן הכי ארוך – שהכוונה בזה היא שתהי' שלימות הגאולה מצד העליון ומצד התחתון, ומצד שניהם יחד.


כיון ש"כל ישראל בחזקת כשרות"[100], ומקיימים מצות תלמוד תורה ע"י קביעת עתים לתורה "כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה"[101], מובן, שעיקר ושלימות הענין דהוספה בלימוד התורה הוא באופן '''שלמעלה ממדידה והגבלה''',
ובהענין דהכל מוכן לסעודה – ששלימות הסעודה ד"יום שכולו שבת" (ע"י ההכנה ביום הששי) בכל פרטי הענינים היא מצד השלימות דבלי גבול, כמודגש גם בהכפל ד"טוב"<ref>ובפרט שבפעם השני' נאמר "טוב '''מאד'''", ש"מאד" הוא בלי גבול.</ref> ביום הששי<ref>נוסף לכך ש"ששי" הוא '''הכפל''' ד"שלישי", שענינו חיבור עליון ותחתון.</ref>.


ובלשון הכתוב בפרשת השבוע[102] – "בכל מאדך", "מאד שלך", שקשור עם "מאד" (בלי גבול) האמיתי[103],
ט. ויש להוסיף, שהענין דבלי־גבול מודגש גם בעבודת האדם החל מחמשה עשר באב – ד"מכאן<ref>תענית בסופה ובפרש"י.</ref> ואילך דמוסיף יוסיף", "מחמשה עשר באב ואילך דמוסיף לילות על הימים לעסוק בתורה יוסיף חיים על חייו":
 
כיון ש"כל ישראל בחזקת כשרות"<ref>רמב"ם הל' קידוה"ח פ"ב ה"ב.</ref>, ומקיימים מצות תלמוד תורה ע"י קביעת עתים לתורה "כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה"<ref>תניא פל"ד.</ref>, מובן, שעיקר ושלימות הענין דהוספה בלימוד התורה הוא באופן '''שלמעלה ממדידה והגבלה''',
 
ובלשון הכתוב בפרשת השבוע<ref>ו, ה.</ref> – "בכל מאדך", "מאד שלך", שקשור עם "מאד" (בלי גבול) האמיתי<ref>ראה תו"א מקץ לט, ג ואילך. ובכ"מ.</ref>,


וזוהי ההכנה להוספה בתורה לאמיתתה ובשלימותה באופן של בלי גבול ממש – "תורה חדשה מאתי תצא" (כנ"ל ס"ו).
וזוהי ההכנה להוספה בתורה לאמיתתה ובשלימותה באופן של בלי גבול ממש – "תורה חדשה מאתי תצא" (כנ"ל ס"ו).
שורה 179: שורה 187:


ובלשון חז"ל בסיום וחותם מסכת תענית (בהמשך הסוגיא ד"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב") – "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם . . וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר[144] ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".
ובלשון חז"ל בסיום וחותם מסכת תענית (בהמשך הסוגיא ד"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב") – "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם . . וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר[144] ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".
----[75]) "טרח" דייקא – לא רק הכנה סתם, אלא הכנה רבה, כי מצד גודל החשיבות דשבת יש צורך בהכנה רבה דוקא (ראה ביצה ב, ב ובפרש"י. ובכ"מ).
----[104]) יל"ש ישעי' רמז תצט.
 
[76]) ע"ז ג, סע"א.
 
[77]) זח"א קנ, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.
 
[78]) ראה סוכה כט, א. ב"ר פ"ו, ג. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.
 
[79]) נוסח ברכת קידוש לבנה (סנהדרין מב, א).
 
[80]) סנהדרין צח, ב. ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. איכ"ר פ"א, נא.
 
[81]) ראה ירושלמי ר"ה פ"ג ה"ח ובקה"ע ופני משה שם.
 
[82]) ירושלמי ואיכ"ר שם. במדב"ר פי"ג, ה (בסופו).
 
[83]) ע"ד שמצינו בנוגע לקביעת היו"ט דחמשה עשר באב על שכלו מתי מדבר, אף שביטול הגזירה הי' כבר בתשעה באב (תענית ל, סע"ב ובפרש"י ותוס' – מאיכ"ר פתיחתא לג).
 
[84]) יל"ש ירמי' בתחלתו (רמז רנט).
 
[85]) שהמליך את הקב"ה על כל העולם בהכרזתו "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג, א – שירו של יום הששי), ובאמרו לכל הנבראים "בואו ונשתחווה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" (שם צה, ו – כמ"ש בקבלת שבת) – שתכלית השלימות דהתגלות מלכותו של הקב"ה בעולם תהי' בגאולה האמיתית והשלימה.
 
[86]) סנהדרין לח, א ובפרש"י.
 
[87]) להעיר ממארז"ל "הכל מתוקן לסעודה" (אבות פ"ג מט"ז – שלומדים בשבת זה).
 
[88]) ראה ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.
 
[89]) תמיד בסופה.
 
[90]) ישעי' ל, כו.
 
[91]) ויש לקשר זה עם ענין הכפל: כפל האותיות שרומזות על גאולה – שאותיות כפולות הם בחי' יחוד אתוון דוכרין עם אתוון נוקבין, שזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', יחוד סוכ"ע וממכ"ע, שעי"ז נעשית הגאולה (רד"ה לך לך תר"ל. וראה גם סד"ה נחמו עת"ר); והכפל ד"נחמו נחמו" – שהו"ע חיבור סובב וממלא, מקיף ופנימי (סד"ה נחמו עת"ר*. תער"ב)**.
 
'''*) ושם: "וזהו והי' אור הלבנה כאור החמה כו'".'''
 
'''**) ושם: "לעתיד יהי' המקיף בבחי' פנימי ממש . . וזהו נחמו נחמו עמי, נחמו אתם נביאי בגילוי הנבואה שהוא המשכת האו"פ, ועוד נחמו את עמי בבחי' נחמה העליונה דאנכי אנחמכם בהמשכת גילוי האו"מ שיאיר בפנימיות ממש".'''
 
'''ולהעיר גם מהקשר למש"נ בפרשת ואתחנן (ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך גו'", שהאמונה שהיא בבחי' מקיף נמשכת בפנימיות בדעת (ראה לקו"ת פרשתנו ז, ג. המשך תער"ב שם – בביאור המשך ההפטרה "דברו על לב ירושלים וקראו אלי'").'''
 
[92]) ירושלמי ואיכ"ר שם.
 
[93]) ומסתבר יותר לומר שגם זה נכלל ב"נולד מושיען של ישראל" – שאין הכוונה להיציאה לאויר העולם, שאז בפועל אינו "מושיען של ישראל"*, אלא '''להתגלות''' (דוגמת לידה כפשוטה) ד"מושיען של ישראל", שכבר ראוי ומוכן לגאול את ישראל בפועל ממש (וראה גם נצח ישראל (למהר"ל) פכ"ו (ע' קלב). ישועות משיחו (לאברבנאל) העיון השני פ"א).
 
'''*) אף שי"ל שלעת"ל יוכל תינוק שנולד לעשות כו"כ פעולות, כבימי המבול (ראה ב"ר פל"ו, א). ולהעיר גם מ"נבואת הילד" (נדפס בסו"ס נגיד ומצוה. ועוד). ואכ"מ.'''
 
[94]) שמואל־א ט, ב. וראה אוה"ת וירא תשסד, ב. ועוד.
 
[95]) להעיר משיעור הרמב"ם דיום הש"ק זה (הל' זכי' ומתנה ספ"א) – "עושין כפי משפט המלך, שכל דיני המלך בממון על פיהן דנין".
 
[96]) ש"ילמד כל העם ויורה אותם כו'" (רמב"ם הל' תשובה ספ"ט). וראה סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך פ"ג.
 
[97]) ובפרט שבפעם השני' נאמר "טוב '''מאד'''", ש"מאד" הוא בלי גבול.
 
[98]) נוסף לכך ש"ששי" הוא '''הכפל''' ד"שלישי", שענינו חיבור עליון ותחתון.
 
[99]) תענית בסופה ובפרש"י.
 
[100]) רמב"ם הל' קידוה"ח פ"ב ה"ב.
 
[101]) תניא פל"ד.
 
[102]) ו, ה.
 
[103]) ראה תו"א מקץ לט, ג ואילך. ובכ"מ.
 
[104]) יל"ש ישעי' רמז תצט.


[105]) ראה סה"ש ה'תש"נ ח"א ע' 254. וש"נ.
[105]) ראה סה"ש ה'תש"נ ח"א ע' 254. וש"נ.
אוחזר מתוך "https://text.chabadpedia.com/index.php/מיוחד:השוואה_ניידת/4818"

תפריט ניווט