2,372
עריכות
דבר מלכות נצבים וילך (ור"ה): הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תיקונים
(הוספת תוכן) |
(תיקונים) |
||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
ועוד ועיקר, שבקביעות דר"ה '''לאחרי''' יום ראשון (ביום שני הסמוך אליו, אבל לא ביום ראשון עצמו), מודגש שבר"ה ישנו ענין '''נעלה יותר''' שבא לאחרי יום ראשון ("יום אחד", ש"הקב"ה יחיד בעולמו") – החידוש שע"י עבודת האדם<ref>כידוע שבריאת אדה"ר (ר"ה הראשון) היתה מצד בחי' כי חפץ חסד הוא, ועכשיו (בר"ה דכל שנה) '''באתערותא דלתתא''' (עבודת האדם) תליא מילתא (לקו"ת נצבים מז, ב. וראה סה"מ מלוקט שם. וש"נ).</ref> בהוספה על שלימות הבריאה (כולל גם בריאת האדם) ע"י הקב"ה, כדלקמן. | ועוד ועיקר, שבקביעות דר"ה '''לאחרי''' יום ראשון (ביום שני הסמוך אליו, אבל לא ביום ראשון עצמו), מודגש שבר"ה ישנו ענין '''נעלה יותר''' שבא לאחרי יום ראשון ("יום אחד", ש"הקב"ה יחיד בעולמו") – החידוש שע"י עבודת האדם<ref>כידוע שבריאת אדה"ר (ר"ה הראשון) היתה מצד בחי' כי חפץ חסד הוא, ועכשיו (בר"ה דכל שנה) '''באתערותא דלתתא''' (עבודת האדם) תליא מילתא (לקו"ת נצבים מז, ב. וראה סה"מ מלוקט שם. וש"נ).</ref> בהוספה על שלימות הבריאה (כולל גם בריאת האדם) ע"י הקב"ה, כדלקמן. | ||
ג. ובהקדים – שיום ברוא אדה"ר הוא ראש השנה ("תחלת מעשיך . . יום ראשון") לא רק בגלל השלימות '''שבבריאת''' האדם (בחיר הנבראים, יציר כפיו של הקב"ה | ג. ובהקדים – שיום ברוא אדה"ר הוא ראש השנה ("תחלת מעשיך . . יום ראשון") לא רק בגלל השלימות '''שבבריאת''' האדם (בחיר הנבראים, יציר כפיו של הקב"ה<ref>ראה ב"ר פכ"ד, ה. קה"ר פ"ג, יא (ב).</ref>) כשלעצמה, אלא גם (ובעיקר?) בגלל השלימות שנעשית בהבריאה כולה ע"י '''עבודת''' האדם, באמרו "בואו נשתחוה גו'", "ה' מלך גו'", שזוהי שלימות נעלית יותר משלימות הבריאה ע"י הקב"ה. | ||
והענין בזה: | והענין בזה: | ||
לאחרי גמר וסיום הבריאה כולה בבריאת האדם ביום הששי נאמר | לאחרי גמר וסיום הבריאה כולה בבריאת האדם ביום הששי נאמר<ref>בראשית ב, ג.</ref> "אשר ברא אלקים '''לעשות'''", שפירושו "לתקן"<ref>ראה ב"ר פי"א, ו ובפרש"י.</ref>, היינו, שלאחרי שלימות בריאתו של הקב"ה, "אשר ברא אלקים", צ"ל "לעשות" תיקון והוספה ע"י '''עבודת האדם''' ("אתם קרוין אדם"<ref>יבמות סא, רע"א.</ref>, ע"ש אדמה לעליון<ref>ראה עש"מ (להרמ"ע מפאנו) מאמר אכ"ח פל"ג. של"ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שח, ב. ועוד.</ref>) בקיום התומ"צ, כמודגש גם במתן־תורה בששי בסיון שנרמז ב"יום הששי" דמעשה בראשית, "הששי" בה"א יתירה, "הששי המיוחד"<ref>פרש"י שבת פח, א.</ref>, "הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה"<ref>פרש"י בראשית א, לא.</ref> ש"יום ששי בסיון שקבלו ישראל התורה . . נחשב כאילו נברא העולם עתה"<ref>פרש"י שם (בחצע"ג – בשם ס"א).</ref>, ומדגישים בפסוקי שופרות דר"ה הענין דמתן תורה, כיון שבריאת העולם בר"ה היא בשביל עבודתם של ישראל בקיום התורה. | ||
וביאור תוכן התיקון וההוספה שע"י עבודת האדם ("לעשות") לגבי שלימות העולם (כולל גם לאחרי שנברא בו האדם) מצד "אשר ברא אלקים" – שהשלימות שמצד הבריאה אינה אלא דרגת האלקות '''שבערך להעולם''', וע"י עבודת האדם בקיום התומ"צ נמשכת ומתגלה בעולם גם דרגת האלקות '''שלמעלה מהעולם''', ועד להמשכת וגילוי מהותו ועצמותו ית' בעולם | וביאור תוכן התיקון וההוספה שע"י עבודת האדם ("לעשות") לגבי שלימות העולם (כולל גם לאחרי שנברא בו האדם) מצד "אשר ברא אלקים" – שהשלימות שמצד הבריאה אינה אלא דרגת האלקות '''שבערך להעולם''', וע"י עבודת האדם בקיום התומ"צ נמשכת ומתגלה בעולם גם דרגת האלקות '''שלמעלה מהעולם''', ועד להמשכת וגילוי מהותו ועצמותו ית' בעולם<ref>נוסף לכך שהתהוות העולם מאין ואפס המוחלט היא בכח העצמות (תניא אגה"ק ס"כ) – כי, כח העצמות שבהתהוות הוא באופן של הבדלה (ראה בארוכה ד"ה פתח אליהו תשט"ו פ"ו (סה"מ מלוקט ח"ה ע' קה ואילך). וש"נ.</ref>, שזהו"ע דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים<ref>ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא רפל"ו. ובכ"מ.</ref>, שמציאות העולם (תחתונים) נעשית דירה שבה מתגלה מהותו ועצמותו ית'. | ||
ויש לומר, שענין זה מרומז בבריאת האדם באופן ד"וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים" | ויש לומר, שענין זה מרומז בבריאת האדם באופן ד"וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים"<ref>בראשית ב, ז.</ref> – שע"י ה"'''נשמת חיים'''" שנפח<ref>"נפח" דייקא – "מאן דנפח מתוכי' נפח, פי' מתוכיותו ומפנימיותו" (תניא רפ"ב).</ref> הקב"ה בגוף האדם שנעשה מ"'''עפר מן האדמה'''" שהוא היסוד דכל הבריאה כולה ש"הכל הי' מן העפר"<ref>קהלת ג, כ.</ref>, ניתן כח להמשכת וגילוי ה"נשמת חיים" בכל הבריאה כולה: לכל לראש – גילוי ה"נשמת חיים" '''דהבריאה עצמה''', שיהי' ניכר בעולם הכח האלקי שמהוה ומחי' את העולם (דרגת האלקות שבערך להעולם), ועוד ועיקר – המשכת וגילוי "נשמת חיים" '''דהאדם''', "חלק אלקה ממעל ממש"<ref>תניא שם.</ref>, חלק מן העצם ד"אלקה", שתתגלה בעולם גם דרגת האלקות שלמעלה מהעולם, ועד לגילוי מהותו ועצמותו ית'. | ||
וענין זה נעשה ע"י עבודתו של אדה"ר שהכריז בכל הבריאה "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", "ה' מלך גאות לבש" – שנוסף על ההכרזה ד"ה' '''עושנו'''" (דרגת האלקות שבערך להעולם שעל ידה נעשית ההתהוות והקיום והחיות דהעולם), פעל אדה"ר בכל הבריאה ההשתחוואה הקשורה עם (ופועלת את) '''הכתרת המלך''', "ה' '''מלך''' גאות לבש" | וענין זה נעשה ע"י עבודתו של אדה"ר שהכריז בכל הבריאה "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו", "ה' מלך גאות לבש" – שנוסף על ההכרזה ד"ה' '''עושנו'''" (דרגת האלקות שבערך להעולם שעל ידה נעשית ההתהוות והקיום והחיות דהעולם), פעל אדה"ר בכל הבריאה ההשתחוואה הקשורה עם (ופועלת את) '''הכתרת המלך''', "ה' '''מלך''' גאות לבש"<ref>ובלשון חז"ל (פרדר"א שבהערה 22): "אמר להם באתם להשתחוות לי, בואו אני ואתם נלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו מי שבראנו, הלך אדם לעצמו והמליך אותו ראשון '''וכל הבריות אחריו''' ואמר ה' מלך גאות לבש וגו'".</ref>, שמתגלה בעולם '''מלכותו של הקב"ה''', דרגת האלקות שבאין ערוך (כלל) להעולם<ref>וגם התגלות המלכות בעולם היא (לא מצד התפיסת מקום דהעולם, כמו הגילוי ד"כי חפץ חסד הוא" שבהתחלת הבריאה, שרצונו ית' להשפיע חסד בעולם) באופן שהעולם אינו תופס מקום, כיון שמלוכה ענינה רוממות והתנשאות, ומציאות העולם אינה אלא מפני ש"אין מלך בלא עם". ועצ"ע. ואכ"מ.</ref>, ובפרט ע"פ הידוע<ref>ראה סה"מ מלוקט ח"ב ע' קז. וש"נ.</ref> ששרש המלכות הוא למעלה מכל הספירות, בבחי' הכתר, ועד לפנימיות הכתר, ועד למהותו ועצמותו ית'. | ||
ד. ויש להוסיף, ששני ענינים אלו (שלימות העולם מצד הבריאה, והשלימות היתירה שנעשית ע"י עבודת האדם) מרומזים גם בפרקי אבות שלומדים בשבת שלפני (וממנו מתברך[46]) ר"ה – פרק חמישי ופרק ששי[47]: | ד. ויש להוסיף, ששני ענינים אלו (שלימות העולם מצד הבריאה, והשלימות היתירה שנעשית ע"י עבודת האדם) מרומזים גם בפרקי אבות שלומדים בשבת שלפני (וממנו מתברך[46]) ר"ה – פרק חמישי ופרק ששי[47]: | ||
| שורה 135: | שורה 135: | ||
ועוד והוא העיקר – שכן תהי' לנו בפו"מ, ויתירה מזה, שכבר היתה לנו, בלשון עבר, ובפרט ע"פ הפתגם הידוע של רבותינו נשיאינו ע"ד הפירסום דביאת המשיח בעיתונים[161], כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה שנתפרסם בכו"כ עיתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) ש"'''הנה זה (המלך המשיח) בא'''"[162], ותיכף – '''כבר בא''' – בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובגלוי לעיני כל באי עולם, ועאכו"כ "לעיני כל ישראל"[163], ותיכף ומיד ממש. | ועוד והוא העיקר – שכן תהי' לנו בפו"מ, ויתירה מזה, שכבר היתה לנו, בלשון עבר, ובפרט ע"פ הפתגם הידוע של רבותינו נשיאינו ע"ד הפירסום דביאת המשיח בעיתונים[161], כפי שנתקיים בפועל ממש בתקופה האחרונה שנתפרסם בכו"כ עיתונים בעולם כולו (ויש להוסיף ולפרסם עוד יותר) ש"'''הנה זה (המלך המשיח) בא'''"[162], ותיכף – '''כבר בא''' – בפועל ממש, למטה מעשרה טפחים, ובגלוי לעיני כל באי עולם, ועאכו"כ "לעיני כל ישראל"[163], ותיכף ומיד ממש. | ||
---- | ----[46]) כי, נוסף לכך שמיום השבת מתברכים כל ימי השבוע (ראה זח"ב סג, ב. פח, א), יש ברכה מיוחדת בשבת שלפני ר"ה – להיותו גם שבת מברכים דכל חודש תשרי, וע"י ברכתו של הקב"ה, שבכח זה מברכים בנ"י את החדשים י"א* פעמים בשנה ("היום יום" כ"ה אלול. ובכ"מ). | ||
[46]) כי, נוסף לכך שמיום השבת מתברכים כל ימי השבוע (ראה זח"ב סג, ב. פח, א), יש ברכה מיוחדת בשבת שלפני ר"ה – להיותו גם שבת מברכים דכל חודש תשרי, וע"י ברכתו של הקב"ה, שבכח זה מברכים בנ"י את החדשים י"א* פעמים בשנה ("היום יום" כ"ה אלול. ובכ"מ). | |||
'''*) וע"פ המבואר לקמן בפנים שעבודת האדם קשורה עם בחי' "אחד עשר" (י"א), יומתק דיוק הלשון ש"ישראל מברכים את החדשים''' י"א '''פעמים בשנה" (אף שבשנת העיבור מברכים ישראל י"ב חדשים).''' | '''*) וע"פ המבואר לקמן בפנים שעבודת האדם קשורה עם בחי' "אחד עשר" (י"א), יומתק דיוק הלשון ש"ישראל מברכים את החדשים''' י"א '''פעמים בשנה" (אף שבשנת העיבור מברכים ישראל י"ב חדשים).''' | ||