דבר מלכות וישלח: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיקונים
(תיקונים)
(תיקונים)
שורה 58: שורה 58:
ו. ויש לומר, שענין זה מודגש ביותר בה"קיימא סיהרא באשלמותא" דחודש כסלו:
ו. ויש לומר, שענין זה מודגש ביותר בה"קיימא סיהרא באשלמותא" דחודש כסלו:


חודש כסלו הוא חודש השלישי בחדשי החורף, המכוון לחודש השלישי בחדשי הקיץ – החודש דמתן תורה, "ירחא תליתאי"<ref>שבת פח, א.</ref>, ודוגמתו בחודש כסלו, החודש דמתן תורה דתורת החסידות, בי"ט כסלו, שהוא ראש השנה ומתן תורה<ref>להעיר מהשייכות דמ"ת לר"ה – שבתפלת מוסף דר"ה (בפסוקי שופרות) מזכירים השופר דמ"ת.</ref> דתורת החסידות<ref>ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רה. ריז.</ref>.
חודש כסלו הוא חודש השלישי בחדשי החורף, המכוון לחודש השלישי בחדשי הקיץ – החודש דמתן תורה, "ירחא תליתאי"<ref name=":2">שבת פח, א.</ref>, ודוגמתו בחודש כסלו, החודש דמתן תורה דתורת החסידות, בי"ט כסלו, שהוא ראש השנה ומתן תורה<ref>להעיר מהשייכות דמ"ת לר"ה – שבתפלת מוסף דר"ה (בפסוקי שופרות) מזכירים השופר דמ"ת.</ref> דתורת החסידות<ref>ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רה. ריז.</ref>.


והענין בזה – כידוע שמתן תורה הוא "יום חתונתו"<ref>תענית כו, ב – במשנה.</ref>, החתונה (נישואין) דהקב"ה עם כנס"י, אשר, ההתחלה בזה היא באופן שהקב"ה הוא המשפיע וכנס"י היא המקבל, אבל, תכלית השלימות בזה היא כשהקב"ה וכנס"י נעשים חד ממש כביכול, שכנס"י אינה צריכה כביכול לקבל מהקב"ה, כיון '''שמתגלה''' ש"ישראל<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref> וקוב"ה כולא חד"<ref>ראה [[ספר המאמרים - מלוקט · כרך ו|סה"מ מלוקט ח"ו]] שבהערה 32.</ref>.
והענין בזה – כידוע שמתן תורה הוא "יום חתונתו"<ref>תענית כו, ב – במשנה.</ref>, החתונה (נישואין) דהקב"ה עם כנס"י, אשר, ההתחלה בזה היא באופן שהקב"ה הוא המשפיע וכנס"י היא המקבל, אבל, תכלית השלימות בזה היא כשהקב"ה וכנס"י נעשים חד ממש כביכול, שכנס"י אינה צריכה כביכול לקבל מהקב"ה, כיון '''שמתגלה''' ש"ישראל<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref> וקוב"ה כולא חד"<ref>ראה [[ספר המאמרים - מלוקט · כרך ו|סה"מ מלוקט ח"ו]] שבהערה 32.</ref>.
שורה 68: שורה 68:
ז. ובעומק יותר – מודגש ענין זה בה"קיימא סיהרא באשלמותא" דחודש כסלו (חודש השלישי דחדשי החורף) '''יותר''' מבחודש סיון (חודש השלישי דחדשי הקיץ):
ז. ובעומק יותר – מודגש ענין זה בה"קיימא סיהרא באשלמותא" דחודש כסלו (חודש השלישי דחדשי החורף) '''יותר''' מבחודש סיון (חודש השלישי דחדשי הקיץ):


החילוק שבין חדשי הקיץ לחדשי החורף<sup>[42]</sup> – שבחדשי הקיץ מאיר אור וחום השמש (חמה) בתוקף ובגילוי יותר מאשר בחדשי החורף, שקיץ הוא זמן החום, והימים ("ויקרא אלקים לאור יום"<sup>[43]</sup>) ארוכים מהלילות, וחורף הוא זמן הקור, והלילות ארוכים מהימים, בעיקר ותמצית כל הארצות<sup>[44]</sup>, ארץ הקודש. וענינו בעבודה, שבחדשי הקיץ מודגש בעיקר הגילוי ד"שמש הוי'" (חמה), '''מלמעלה למטה''', משא"כ בחדשי החורף מודגשת בעיקר עבודתם של ישראל (לבנה), '''מלמטה למעלה'''<sup>[45]</sup>.
החילוק שבין חדשי הקיץ לחדשי החורף<ref>ראה לקו"ש חט"ו ע' 382. וש"נ.</ref> – שבחדשי הקיץ מאיר אור וחום השמש (חמה) בתוקף ובגילוי יותר מאשר בחדשי החורף, שקיץ הוא זמן החום, והימים ("ויקרא אלקים לאור יום"<ref>בראשית א, ה.</ref>) ארוכים מהלילות, וחורף הוא זמן הקור, והלילות ארוכים מהימים, בעיקר ותמצית כל הארצות<ref>ראה תענית יו"ד, רע"א.</ref>, ארץ הקודש. וענינו בעבודה, שבחדשי הקיץ מודגש בעיקר הגילוי ד"שמש הוי'" (חמה), '''מלמעלה למטה''', משא"כ בחדשי החורף מודגשת בעיקר עבודתם של ישראל (לבנה), '''מלמטה למעלה'''<ref>כמודגש גם בענין הגשמים שבהם נאמר "ואד יעלה מן הארץ" (שם ב, ו).</ref>.


ולכן: בה"קיימא סיהרא באשלמותא" דחודש השלישי בחדשי הקיץ – כיון שעיקרו מצד הגילוי ד"שמש הוי'", ולא (כ"כ) מצד עבודתם של ישראל (לבנה), ניכר עדיין החילוק דמשפיע (חמה) ומקבל (ולבנה), ובמילא ה"ז עדיין שלימות הלבנה כפי שמקבלת מן החמה; ובה"קיימא סיהרא באשלמותא" דחודש השלישי בחדשי החורף – כיון שעיקרו מצד עבודתם של ישראל (לבנה), מודגשת בזה תכלית השלימות דהנישואין (מ"ת), שאין זה באופן של משפיע ומקבל, אלא באופן שהמקבל נעשה כמו המשפיע ("והי' אור הלבנה כאור החמה"), "ישראל וקוב"ה כולא חד".
ולכן: בה"קיימא סיהרא באשלמותא" דחודש השלישי בחדשי הקיץ – כיון שעיקרו מצד הגילוי ד"שמש הוי'", ולא (כ"כ) מצד עבודתם של ישראל (לבנה), ניכר עדיין החילוק דמשפיע (חמה) ומקבל (ולבנה), ובמילא ה"ז עדיין שלימות הלבנה כפי שמקבלת מן החמה; ובה"קיימא סיהרא באשלמותא" דחודש השלישי בחדשי החורף – כיון שעיקרו מצד עבודתם של ישראל (לבנה), מודגשת בזה תכלית השלימות דהנישואין (מ"ת), שאין זה באופן של משפיע ומקבל, אלא באופן שהמקבל נעשה כמו המשפיע ("והי' אור הלבנה כאור החמה"), "ישראל וקוב"ה כולא חד".


ח. ויש להוסיף, שענין זה מרומז גם בהשם "כסלו"<sup>[46]</sup> – שמו המיוחד של חודש השלישי דחדשי החורף:
ח. ויש להוסיף, שענין זה מרומז גם בהשם "כסלו"<ref>ולהעיר, ששם זה נתפרש גם בכ"ד ספרי קודש (זכרי' ז, א. נחמי' בתחלתו), תורה שבכתב.</ref> – שמו המיוחד של חודש השלישי דחדשי החורף:


"כסלו" – כולל ב' התיבות "כס" "לו"<sup>[47]</sup>: "כס" – מלשון כיסוי, '''העלם''', ו"לו" – שמספרו ל"ו, הגימטריא ד"אלה" – מורה על '''הגילוי''', ששה פעמים ששה. וחיבור שניהם בתיבה אחת – "כסלו" – מורה על חיבור ההעלם והגילוי, היינו, שהעצם (שהוא בהעלם אצל המקבל) בא בהתגלות, כיון שאין זה באופן של משפיע ומקבל, אלא באופן שנעשים חד ממש (כנ"ל ס"ה).
"כסלו" – כולל ב' התיבות "כס" "לו"<ref>לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רה. רכב.</ref>: "כס" – מלשון כיסוי, '''העלם''', ו"לו" – שמספרו ל"ו, הגימטריא ד"אלה" – מורה על '''הגילוי''', ששה פעמים ששה. וחיבור שניהם בתיבה אחת – "כסלו" – מורה על חיבור ההעלם והגילוי, היינו, שהעצם (שהוא בהעלם אצל המקבל) בא בהתגלות, כיון שאין זה באופן של משפיע ומקבל, אלא באופן שנעשים חד ממש (כנ"ל ס"ה).


ומודגש גם בהיו"ט שבסיומו וחותמו של חודש כסלו, היו"ט דחנוכה – שעם היותו בסיומו של החודש, כשאור הלבנה הולך ומתמעט מיום ליום, מודגש בו בפועל ובגלוי הענין ד"מוסיף והולך", "יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך"<sup>[48]</sup>, שמיום ליום הולך וניתוסף באור – שבזה מודגש שהמיעוט דאור הלבנה אינו אלא מיעוט '''בדרגא''' של "אור" ('''הארה בלבד''') מפני הקירוב להעצם שלמעלה מהארה, אבל, לא מיעוט '''בההתגלות''', שהרי מיום ליום הולך ומאיר יותר ויותר, שני נרות, שלש נרות וכו', שהולך וניתוסף '''בהתגלות העצם''' (כנ"ל ס"ה).
ומודגש גם בהיו"ט שבסיומו וחותמו של חודש כסלו, היו"ט דחנוכה – שעם היותו בסיומו של החודש, כשאור הלבנה הולך ומתמעט מיום ליום, מודגש בו בפועל ובגלוי הענין ד"מוסיף והולך", "יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך"<ref>שבת כא, ב.</ref>, שמיום ליום הולך וניתוסף באור – שבזה מודגש שהמיעוט דאור הלבנה אינו אלא מיעוט '''בדרגא''' של "אור" ('''הארה בלבד''') מפני הקירוב להעצם שלמעלה מהארה, אבל, לא מיעוט '''בההתגלות''', שהרי מיום ליום הולך ומאיר יותר ויותר, שני נרות, שלש נרות וכו', שהולך וניתוסף '''בהתגלות העצם''' (כנ"ל ס"ה).


ט. עפ"ז יש לבאר הטעם שהקביעות דראש השנה לתורת החסידות, חג החגים, היא (לא כהקביעות דשאר החגים הקשורים עם מילוי ושלימות הלבנה, אלא) '''לאחרי''' מילוי ושלימות הלבנה:
ט. עפ"ז יש לבאר הטעם שהקביעות דראש השנה לתורת החסידות, חג החגים, היא (לא כהקביעות דשאר החגים הקשורים עם מילוי ושלימות הלבנה, אלא) '''לאחרי''' מילוי ושלימות הלבנה:


המעלה המיוחדת דראש השנה ומתן תורה דתורת החסידות, חג החגים – שבו מתחילה ההתגלות דתורתו של משיח, טעמי תורה ("סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"<sup>[49]</sup>), "תורה חדשה מאתי תצא"<sup>[50]</sup>, באין־ערוך להתגלות שהיתה במתן־תורה<sup>[51]</sup>, כמארז"ל<sup>[52]</sup> "תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח"<sup>[53]</sup>.
המעלה המיוחדת דראש השנה ומתן תורה דתורת החסידות, חג החגים – שבו מתחילה ההתגלות דתורתו של משיח, טעמי תורה ("סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"<ref>פרש"י שה"ש א, ב.</ref>), "תורה חדשה מאתי תצא"<ref>ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref>, באין־ערוך להתגלות שהיתה במתן־תורה<ref>אף שכוללת בהעלם ובכח גם ה"תורה חדשה" שתתגלה לעתיד לבוא, שהרי, מתן־תורה הו"ע חד פעמי (המשך תרס"ו ע' כג. תקמו. ועוד).</ref>, כמארז"ל<ref>קה"ר פי"א, ח. וראה שם רפ"ב.</ref> "תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח"<ref>וי"ל שגם מטעם זה נקרא "חג החגים" – להיותו באין־ערוך לכל החגים הקשורים עם מתן־תורה.</ref>.


ומהחידושים העיקריים בימות המשיח לגבי מתן תורה הו"ע '''הנישואין''' – כדאיתא במדרש<sup>[54]</sup> "משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא לקחתה כתב לה מתנות רבות כבעל, כך העולם הזה '''אירוסין''' היו<sup>[55]</sup>, שנאמר<sup>[56]</sup> וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, שנאמר<sup>[57]</sup>החודש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו '''נישואין''', שנאמר<sup>[58]</sup> כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להם את הכל, שנאמר<sup>[59]</sup> והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע<sup>[60]</sup> ומצדיקי רבים ככוכבים לעולם ועד" – שעיקר ושלימות היחוד דכנס"י עם הקב"ה שנעשים '''חד ממש''' (נישואין) הוא "לימות המשיח", שאז יקויים היעוד "והי' אור הלבנה כאור החמה", שישראל הם לא רק כמו לבנה שמקבלת מהחמה ("לא מסר להם אלא הלבנה בלבד"), אלא שהם כמו החמה ("מוסר להם את הכל", גם החמה<sup>[61]</sup>), כיון שמתגלה ש"ישראל וקוב"ה כולא חד".
ומהחידושים העיקריים בימות המשיח לגבי מתן תורה הו"ע '''הנישואין''' – כדאיתא במדרש<ref>שמו"ר ספט"ו.</ref> "משל למלך שקדש אשה וכתב לה מתנות מועטות, כיון שבא לקחתה כתב לה מתנות רבות כבעל, כך העולם הזה '''אירוסין''' היו<ref>כמ"ש לקמן (פל"ג, ז) א"ת מורשה אלא מאורסה (פי' מהרז"ו).</ref>, שנאמר<ref>הושע ב, כא.</ref> וארשתיך לי לעולם, ולא מסר להם אלא הלבנה בלבד, שנאמר<ref>בא יב, ב.</ref> החודש הזה לכם, אבל לימות המשיח יהיו '''נישואין''', שנאמר<ref>ישעי' נד, ה.</ref> כי בועליך עושיך, באותה שעה מוסר להם את הכל, שנאמר<ref>דניאל יב, ג.</ref> והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע<ref>"הרקיע דנקט קרא הוא הרקיע שעל ראשי החיות . . והרקיע זה יש לו כמה מעלות יותר מן השמש, וא"כ, כשימסור לישראל רקיע זה, לא כ"ש שימסור להם השמש" (פי' ידי משה).</ref> ומצדיקי רבים ככוכבים לעולם ועד" – שעיקר ושלימות היחוד דכנס"י עם הקב"ה שנעשים '''חד ממש''' (נישואין) הוא "לימות המשיח", שאז יקויים היעוד "והי' אור הלבנה כאור החמה", שישראל הם לא רק כמו לבנה שמקבלת מהחמה ("לא מסר להם אלא הלבנה בלבד"), אלא שהם כמו החמה ("מוסר להם את הכל", גם החמה<ref>ראה הערה הקודמת.</ref>), כיון שמתגלה ש"ישראל וקוב"ה כולא חד".


ויש לומר, שענין זה מרומז גם בהקביעות דר"ה ומ"ת דתורת החסידות (התחלת גילוי הנישואין לימות המשיח) '''לאחרי''' מילוי ושלימות הלבנה<sup>[62]</sup> – שבזה מרומזת השלימות דשלימות דהלבנה (לאחרי ובהוספה על קבלת אור החמה בשלימות) שמתקרבת אל החמה להתאחד עמה ולהיות כמותה ממש, שיהי' אור הלבנה כאור החמה.
ויש לומר, שענין זה מרומז גם בהקביעות דר"ה ומ"ת דתורת החסידות (התחלת גילוי הנישואין לימות המשיח) '''לאחרי''' מילוי ושלימות הלבנה<ref>משא"כ האירוסין דמ"ת ("העוה"ז אירוסין היו") הם בימי החודש '''שלפני''' מילוי ושלימות הלבנה, כשהולך וניתוסף באור הלבנה '''שמקבלת''' מן החמה.</ref> – שבזה מרומזת השלימות דשלימות דהלבנה (לאחרי ובהוספה על קבלת אור החמה בשלימות) שמתקרבת אל החמה להתאחד עמה ולהיות כמותה ממש, שיהי' אור הלבנה כאור החמה.


ובפרטיות יותר – הקביעות היא ביום '''השלישי''' שמתברך מיום השבת שחל בט"ז<sup>[63]</sup> כסלו שבו מתחילה התקרבות הלבנה אל החמה להיות כמותה<sup>[64]</sup>, לאחרי וע"י ההכנה דמילוי ושלימות הלבנה בערב שבת (בין י"ד לט"ו כסלו), והמשכו ביום '''הרביעי'''<sup>[65]</sup> – כי: ביום השלישי ("יום תליתאי בירחא תליתאי"<sup>33</sup>) הוכפל בו כי טוב<sup>[66]</sup>, "טוב לשמים וטוב לבריות"<sup>[67]</sup>, שהו"ע החיבור דעליון ותחתון (שמים ובריות, משפיע ומקבל, חמה ולבנה) שנעשים '''מציאות אחת''', וביום הרביעי נבראו וניתלו "שני המאורות הגדולים", שהלבנה אינה מקבלת מהחמה, אלא '''שניהם שוים''', כתר<sup>[68]</sup> אחד לשניהם. וביום החמישי – יום הברכה לכל ה'''חי'''<sup>[69]</sup>, יום הששי – שנאמר בו<sup>[70]</sup> "כי טוב" ו"טוב מאד".
ובפרטיות יותר – הקביעות היא ביום '''השלישי''' שמתברך מיום השבת שחל בט"ז<ref>ועפ"ז יומתק שהגילוי שי"ט כסלו הוא "ראש השנה לחסידות" הוא במכתב שתאריך כתיבתו '''בט"ז''' כסלו (כנ"ל הערה 7).</ref> כסלו שבו מתחילה התקרבות הלבנה אל החמה להיות כמותה<ref>אבל, לא באופן של מיעוט האור, אלא אדרבה, שהולך ומוסיף '''בהתגלות העצם''', כמודגש בהוספה במנין (שמורה על הגילוי) מט"ו לט"ז (כנ"ל ס"ה).
 
וי"ל, שענין זה מודגש ביותר במספר '''י"ט''' (י"ט כסלו), שרומז על המילוי* דשם הוי', שמילוי הוא גילוי ההעלם (תו"א בראשית ו, ד), היינו, שהעצם בא בהתגלות**.
 
ועפ"ז יומתק של"ג בעומר, מתן תורה '''דנסתר''' דתורה (המשך תרס"ו ע' ריט. ועוד), חל ביום י"ח בחודש – כי, מתן תורה '''דנסתר''' דתורה הוא באופן שהעצם נשאר בהעלם, שאינו חודר ומתגלה בהמקבל, ולכן קביעותו ביום י"ח, "'''חי'''", בדוגמת עצם החיות (חי בעצם) שאינו בא בגילוי, מה שאין כן מתן תורה דתורת '''החסידות''' שמבארת נסתר דתורה באופן של הבנה והשגה, שהעצם בא באופן של התגלות, קביעותו ביום י"ט, המילוי דשם הוי', גילוי ההעלם, כנ"ל. ועצ"ע. ואכ"מ.
 
'''<nowiki>*</nowiki>) מילוי אלפין – (י)'''וד '''(ה)'''א '''(ו)'''או '''(ה)'''א '''– בגימטריא י"ט.'''
 
'''**) ועפ"ז י"ל ש"י"ט" ו"כסלו" ענינם אחד – כיון שגם "כסלו" (החיבור ד"כס" ו"לו") מורה על גילוי ההעלם, התגלות העצם (כנ"ל ס"ח).'''</ref>, לאחרי וע"י ההכנה דמילוי ושלימות הלבנה בערב שבת (בין י"ד לט"ו כסלו), והמשכו ביום '''הרביעי'''<ref>כידוע שהגאולה היתה ביום ג' (י"ט) לפנות ערב, ונמשכה בליל ד' (כ'). – ולכן נקבע הזמן העיקרי של ההתוועדות די"ט כסלו בלילה שבין י"ט לכ' (ראה סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 155. וש"נ).</ref> – כי: ביום השלישי ("יום תליתאי בירחא תליתאי"<ref name=":2" />) הוכפל בו כי טוב<ref>ב"ר פ"ד, ו. פרש"י בראשית א, ז.</ref>, "טוב לשמים וטוב לבריות"<ref>קידושין מ, א. וראה אוה"ת בראשית לג, ב. ועוד.</ref>, שהו"ע החיבור דעליון ותחתון (שמים ובריות, משפיע ומקבל, חמה ולבנה) שנעשים '''מציאות אחת''', וביום הרביעי נבראו וניתלו "שני המאורות הגדולים", שהלבנה אינה מקבלת מהחמה, אלא '''שניהם שוים''', כתר<ref>"כתר" דייקא – ששייך להקביעות בימי החודש '''בכ"ף''' כסלו, כ"ף ר"ת כתר, ועשרים בגימטריא כתר (לקו"ת שה"ש לה, ג).</ref> אחד לשניהם. וביום החמישי – יום הברכה לכל ה'''חי'''<ref>כתובות ה, א.</ref>, יום הששי – שנאמר בו<ref>בראשית א, כה. שם, לא.</ref> "כי טוב" ו"טוב מאד".


י. ויש לקשר זה עם פרשת השבוע – הפרשה דערב שבת ודיום השבת, פרשת וישלח, והפרשה דיום השלישי ויום הרביעי (י"ט וכ"ף כסלו), פרשת וישב (שמתחילין לקרותה במנחה שבת פרשת וישלח):
י. ויש לקשר זה עם פרשת השבוע – הפרשה דערב שבת ודיום השבת, פרשת וישלח, והפרשה דיום השלישי ויום הרביעי (י"ט וכ"ף כסלו), פרשת וישב (שמתחילין לקרותה במנחה שבת פרשת וישלח):
שורה 141: שורה 149:


ובפשטות – שתיכף ומיד ממש (בהמשכה של התוועדות זו, עוד לפני תפלת המנחה) מתקיימת בקשת יעקב (בשם ועבור ובשליחות כביכול דכאו"א מישראל) "לישב בשלוה" (שקורין במנחה) '''בפועל ובגלוי''' (כיון שכבר לפנ"ז נתקיים היעוד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"), ונתקיים "אך צדיקים גו' ישבו ישרים את פניך"<sup>[126]</sup>, בביהמ"ק השלישי, ושם תערך ההתוועדות הגדולה דחנוכת ביהמ"ק השלישי במעמד כל בנ"י ("כל יושבי' עלי'"<sup>[127]</sup>), עוד לפני ימי חנוכה, ובימי חנוכה יתוסף עוד יותר ("מוסיף והולך") בשלימות הגאולה באופן ד"ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון"<sup>[128]</sup>.
ובפשטות – שתיכף ומיד ממש (בהמשכה של התוועדות זו, עוד לפני תפלת המנחה) מתקיימת בקשת יעקב (בשם ועבור ובשליחות כביכול דכאו"א מישראל) "לישב בשלוה" (שקורין במנחה) '''בפועל ובגלוי''' (כיון שכבר לפנ"ז נתקיים היעוד "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"), ונתקיים "אך צדיקים גו' ישבו ישרים את פניך"<sup>[126]</sup>, בביהמ"ק השלישי, ושם תערך ההתוועדות הגדולה דחנוכת ביהמ"ק השלישי במעמד כל בנ"י ("כל יושבי' עלי'"<sup>[127]</sup>), עוד לפני ימי חנוכה, ובימי חנוכה יתוסף עוד יותר ("מוסיף והולך") בשלימות הגאולה באופן ד"ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון"<sup>[128]</sup>.
----<sup>[42]</sup>) ראה לקו"ש חט"ו ע' 382. וש"נ.
----<sup>[71]</sup>) פרש"י ר"פ תולדות.
 
<sup>[43]</sup>) בראשית א, ה.
 
<sup>[44]</sup>) ראה תענית יו"ד, רע"א.
 
<sup>[45]</sup>) כמודגש גם בענין הגשמים שבהם נאמר "ואד יעלה מן הארץ" (שם ב, ו).
 
<sup>[46]</sup>) ולהעיר, ששם זה נתפרש גם בכ"ד ספרי קודש (זכרי' ז, א. נחמי' בתחלתו), תורה שבכתב.
 
<sup>[47]</sup>) לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רה. רכב.
 
<sup>[48]</sup>) שבת כא, ב.
 
<sup>[49]</sup>) פרש"י שה"ש א, ב.
 
<sup>[50]</sup>) ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.
 
<sup>[51]</sup>) אף שכוללת בהעלם ובכח גם ה"תורה חדשה" שתתגלה לעתיד לבוא, שהרי, מתן־תורה הו"ע חד פעמי (המשך תרס"ו ע' כג. תקמו. ועוד).
 
<sup>[52]</sup>) קה"ר פי"א, ח. וראה שם רפ"ב.
 
<sup>[53]</sup>) וי"ל שגם מטעם זה נקרא "חג החגים" – להיותו באין־ערוך לכל החגים הקשורים עם מתן־תורה.
 
<sup>[54]</sup>) שמו"ר ספט"ו.
 
<sup>[55]</sup>) כמ"ש לקמן (פל"ג, ז) א"ת מורשה אלא מאורסה (פי' מהרז"ו).
 
<sup>[56]</sup>) הושע ב, כא.
 
<sup>[57]</sup>) בא יב, ב.
 
<sup>[58]</sup>) ישעי' נד, ה.
 
<sup>[59]</sup>) דניאל יב, ג.
 
<sup>[60]</sup>) "הרקיע דנקט קרא הוא הרקיע שעל ראשי החיות . . והרקיע זה יש לו כמה מעלות יותר מן השמש, וא"כ, כשימסור לישראל רקיע זה, לא כ"ש שימסור להם השמש" (פי' ידי משה).
 
<sup>[61]</sup>) ראה הערה הקודמת.
 
<sup>[62]</sup>) משא"כ האירוסין דמ"ת ("העוה"ז אירוסין היו") הם בימי החודש '''שלפני''' מילוי ושלימות הלבנה, כשהולך וניתוסף באור הלבנה '''שמקבלת''' מן החמה.
 
<sup>[63]</sup>) ועפ"ז יומתק שהגילוי שי"ט כסלו הוא "ראש השנה לחסידות" הוא במכתב שתאריך כתיבתו '''בט"ז''' כסלו (כנ"ל הערה 7).
 
<sup>[64]</sup>) אבל, לא באופן של מיעוט האור, אלא אדרבה, שהולך ומוסיף '''בהתגלות העצם''', כמודגש בהוספה במנין (שמורה על הגילוי) מט"ו לט"ז (כנ"ל ס"ה).
 
וי"ל, שענין זה מודגש ביותר במספר '''י"ט''' (י"ט כסלו), שרומז על המילוי* דשם הוי', שמילוי הוא גילוי ההעלם (תו"א בראשית ו, ד), היינו, שהעצם בא בהתגלות**.
 
ועפ"ז יומתק של"ג בעומר, מתן תורה '''דנסתר''' דתורה (המשך תרס"ו ע' ריט. ועוד), חל ביום י"ח בחודש – כי, מתן תורה '''דנסתר''' דתורה הוא באופן שהעצם נשאר בהעלם, שאינו חודר ומתגלה בהמקבל, ולכן קביעותו ביום י"ח, "'''חי'''", בדוגמת עצם החיות (חי בעצם) שאינו בא בגילוי, מה שאין כן מתן תורה דתורת '''החסידות''' שמבארת נסתר דתורה באופן של הבנה והשגה, שהעצם בא באופן של התגלות, קביעותו ביום י"ט, המילוי דשם הוי', גילוי ההעלם, כנ"ל. ועצ"ע. ואכ"מ.
 
'''<nowiki>*</nowiki>) מילוי אלפין – (י)'''וד '''(ה)'''א '''(ו)'''או '''(ה)'''א '''– בגימטריא י"ט.'''
 
'''<nowiki>**</nowiki>) ועפ"ז י"ל ש"י"ט" ו"כסלו" ענינם אחד – כיון שגם "כסלו" (החיבור ד"כס" ו"לו") מורה על גילוי ההעלם, התגלות העצם (כנ"ל ס"ח).'''
 
<sup>[65]</sup>) כידוע שהגאולה היתה ביום ג' (י"ט) לפנות ערב, ונמשכה בליל ד' (כ'). – ולכן נקבע הזמן העיקרי של ההתוועדות די"ט כסלו בלילה שבין י"ט לכ' (ראה סה"ש תשמ"ח ח"א ע' 155. וש"נ).
 
<sup>[66]</sup>) ב"ר פ"ד, ו. פרש"י בראשית א, ז.
 
<sup>[67]</sup>) קידושין מ, א. וראה אוה"ת בראשית לג, ב. ועוד.
 
<sup>[68]</sup>) "כתר" דייקא – ששייך להקביעות בימי החודש '''בכ"ף''' כסלו, כ"ף ר"ת כתר, ועשרים בגימטריא כתר (לקו"ת שה"ש לה, ג).
 
<sup>[69]</sup>) כתובות ה, א.
 
<sup>[70]</sup>) בראשית א, כה. שם, לא.
 
<sup>[71]</sup>) פרש"י ר"פ תולדות.


<sup>[72]</sup>) ריש פרשתנו.
<sup>[72]</sup>) ריש פרשתנו.

תפריט ניווט