11,494
עריכות
ברכת ערב ראש השנה תשנ"ב אחרי קבלת הפ"נ הכללי - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ברכת ערב ראש השנה תשנ"ב אחרי קבלת הפ"נ הכללי - מוגה (הצגת מקור)
גרסה מ־14:34, 3 באפריל 2025
, 3 באפריל 2025אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א אחרי קבלת פ"נ הכללי, ערב ראש השנה ה'תשנ"ב == | == ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א אחרי קבלת פ"נ הכללי, ערב ראש השנה ה'תשנ"ב == | ||
א. בנוגע צו עניני דין אין תורה – וואָס איז ספּעציעל גילטיק אין די איצטיקע טעג וועלכע ווערן אָנגערופן ימי | א. בנוגע צו עניני דין אין תורה – וואָס איז ספּעציעל גילטיק אין די איצטיקע טעג וועלכע ווערן אָנגערופן ימי '''הדין'''<ref>ולכן אומרים בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ "המלך '''המשפט'''" (ברכות יד, ב. טושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תקפב) "לפי שבימים הללו הקב"ה מראה מלכותו לשפוט את העולם" (שו"ע אדה"ז שם. מרש"י ברכות שם ד"ה המלך).</ref>, (אָנהויבנדיק פון דעם יום הדין פון ראש השנה<ref>וכמפורש בכו"כ תפלות דר"ה. וראה ר"ה ח, א. טז, אב. ויק"ר רפכ"ט. זח"ב לב, ב. קלה, א. ח"ג רלא, א. תרגום לאיוב ב, א. רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ג. טואו"ח סו"ס תקפא (חלקו נעתק לקמן בפנים). וראה גם לקו"ת נשא כו, א. ספר הליקוטים – דא"ח צ"צ ערך ראש השנה ע' של ואילך, וש"נ. ועוד.</ref>) – איז אַ פסק־'''דין''' פון דעם אויבערשטן אין תורה<ref>ו"מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות" כמ"ש ([[תהלים פרק קמ"ז|תהלים קמז, יט]]) "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל" (שמו"ר פ"ל, ט).</ref>, אַז דער דין דאַרף זיין אין אַן אופן פון "(ושפטו העדה גו') והצילו העדה"<ref>מסעי לה, כד־כה. וראה משנה ריש סנהדרין (ב, סע"א). ר"ה כו, א. ועוד.</ref>, ד.ה. אַז דער גאַנצער דין איז נאָר בכדי עס זאָל זיין נאָכמער "והצילו"<ref>וראה ויק"ר פכ"ט, ג: בשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא הדין ויושב בכסא רחמים כו' ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך עליהם מדת הדין לרחמים.</ref> [ביז די שלימות פון "והצילו" בגאולה האמיתית והשלימה, כדלקמן ס"ג]. | ||
ווי עס שטייט אין | ווי עס שטייט אין טור<ref>או"ח הל' ראש השנה סתקפ"א.</ref> אַלס פסקדין (אע"פ וואָס ער ברענגט עס פון מדרש<ref>ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג. יל"ש ואתחנן רמז תתכה.</ref>) עה"פ<ref>ואתחנן ד, ז.</ref> "מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו": "איזה אומה כאומה זו שיודעת אופי' של אלקי'. . שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין. . אינו יודע איך יצא דינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. . ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס כו'", "ומוציא<ref>יל"ש שם.</ref> דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם". | ||
דאָס הייסט, אַז אידן זיינען אַזאַ "אומה" – אַ פאָלק וואָס זייער טבע בהנהגתם בחיי יום יום (אויך בזמן הגלות) איז אַזאַ – וואָס נאָך איידער ס'איז דאָ דער פסקדין בפועל ווייסן זיי שוין זיכער אַז דער דין וועט זיין לזכות ("והצילו העדה"), ביז אַז די זיכערקייט דריקט זיך אויס און פועל'ט אַ שינוי אין זייערע לבושים און מאכלים ומשקאות בראש השנה ("אכלו משמנים ושתו ממתקים" | דאָס הייסט, אַז אידן זיינען אַזאַ "אומה" – אַ פאָלק וואָס זייער טבע בהנהגתם בחיי יום יום (אויך בזמן הגלות) איז אַזאַ – וואָס נאָך איידער ס'איז דאָ דער פסקדין בפועל ווייסן זיי שוין זיכער אַז דער דין וועט זיין לזכות ("והצילו העדה"), ביז אַז די זיכערקייט דריקט זיך אויס און פועל'ט אַ שינוי אין זייערע לבושים און מאכלים ומשקאות בראש השנה ("אכלו משמנים ושתו ממתקים"<ref>נחמי' ח, י. ב"י ושו"ע אדה"ז או"ח סתקפ"ג ס"ד.</ref>). | ||
ב. ולהוסיף, אַז דער ענין איז אויך אונטערשטראָכן אין דער פרשת השבוע פון דעם שבת פון וועלכן עס ווערט געבענטשט ראש השנה – פ' | ב. ולהוסיף, אַז דער ענין איז אויך אונטערשטראָכן אין דער פרשת השבוע פון דעם שבת פון וועלכן עס ווערט געבענטשט ראש השנה – פ' נצבים<ref>שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה ([[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת ר"פ נצבים]]).</ref>: | ||
" | "אתם<ref>ר"פ נצבים (כט, ט).</ref> נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם" גייט<ref>ראה [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת ר"פ נצבים]].</ref> אויף אידן – די אַלע עשר מדרגות שבכלל ישראל (ווי אויסגערעכנט אין המשך הכתוב<ref>נצבים שם, ט־י.</ref>) און אין יעדער אידן בפרט<ref>[[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת שם]].</ref> (כנגד די עשר ספירות, ווי זיי שטייען בגלוי אין יעדער איד<ref>בעשר כחות הנפש שלו (ראה [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת שם]]) שנשתלשלו מעשר ספירות ([[לקוטי אמרים פרק ג'|תניא רפ"ג]]).</ref> אַלס נשמה בגוף) – ווי זיי שטייען אין דעם יום הדין פון ראש השנה<ref>מקומות שבהערה 2.</ref> ("היום"<ref>ראה פענח רזא ס"פ נצבים. [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת שם]]. [[היום יום כ"ה אלול|"היום יום" כ"ה אלול]]. וראה גם זהר שבהערה 2.</ref>), אַז הגם דאָס איז אַ יום הדין – שטייען זיי באופן פון "נצבים", "קיימים ועומדים, דהיינו שזוכים בדין"<ref>[[היום יום כ"ה אלול|"היום יום" שם]]. וראה ד"ה זה היום תר"ץ (סה"מ קונטרסים ח"א סט, ב).</ref> – "והצילו העדה". | ||
ויש לומר אַז דאָס איז אויך פאַרבונדן מיט דעם | ויש לומר אַז דאָס איז אויך פאַרבונדן מיט דעם פירוש<ref>אוה"ת נצבים ע' א'רא. וראה אוה"ת ואתחנן ע' קפ.</ref> אין "נצבים" מלשון "נצב מלך"<ref>מלכים־א כב, מח.</ref>, אַז יעדער איד שטייט (בראש השנה) ווי אַ מלך<ref>ולכן בכחו להכתיר הקב"ה למלך בר"ה, כי הוא "מתייחס אליו בערך מה" (אוה"ת ואתחנן שם).</ref>, אַ מלך אויף כל המציאות אַרום אים, ביז אַ מלך אויפן גאַנצן סדר השתלשלות – וואָרום יעדער איד, ווי ער איז – איז ער אַ מלך, איז ער מקבל פון מלך מלכי המלכים הקב"ה, וועלכער ווערט געקרוינט בראש השנה ("תמליכוני עליכם<ref>ר"ה טז, א. לד, ב.</ref>); וכפס"ד הנ"ל פון טור, אַז אידן ווייסן פאָראויס אַז זוכים בדין, וואָרום זיי זיינען אַ "גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו" (און דעריבער ווייסן זיי "אופי' של אלקי'"), און זיינען בדרגת מלך, און דעריבער באַקומען זיי – דורך דעם וואָס זיי זיינען מקבל פון מלך מלכי המלכים הקב"ה – אַלע המשכות והשפעות ווי עס קומט אַ מלך אָן קיין השתדלות מצדו. ואדרבה: אַ מלך טאָר גאָר ניט טאָן קיין מלאכה<ref>במכ"ש מזה ש"כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה" – קידושין ע, א. רמב"ם הל' סנהדרין פכ"ה ה"ד. טושו"ע חו"מ ס"ח ס"ד.</ref>, בשעת איינער פון אנשי המלוכה קען עס פאַר אים טאָן, עאכו"כ ווען ס'איז "ברוב עם", וואָס "ברב עם הדרת מלך"<ref>משלי יד, כח.</ref>. | ||
ג. דער עיקר און שלימות פון "והצילו העדה" איז די הצלה פון דעם איצטיקן מעמד ומצב פון גלות, בגאולה האמיתית והשלימה – וואָרום אפילו די וואָס האָבן – אויך איצטער (אין גלות) – הרחבה אין פרנסה רוחנית און הרחבה אין פרנסה גשמית, און אפילו די וואָס געפינען זיך אין ארץ הקודש אויפן הר הקודש, און דאָרטן גופא – אין דעם מקום הכי קרוב צו דעם מקום קדש הקדשים – זאָגן זיי אָבער דאָרטן | ג. דער עיקר און שלימות פון "והצילו העדה" איז די הצלה פון דעם איצטיקן מעמד ומצב פון גלות, בגאולה האמיתית והשלימה – וואָרום אפילו די וואָס האָבן – אויך איצטער (אין גלות) – הרחבה אין פרנסה רוחנית און הרחבה אין פרנסה גשמית, און אפילו די וואָס געפינען זיך אין ארץ הקודש אויפן הר הקודש, און דאָרטן גופא – אין דעם מקום הכי קרוב צו דעם מקום קדש הקדשים – זאָגן זיי אָבער דאָרטן אויך<ref>בתפלת מוסף דיו"ט.</ref> "מפני חטאינו גלינו מארצנו", וואָרום מ'האָט נאָך ניט דעם "מקדש אד' כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז.</ref>, און ס'איז נאָך ניט דער מצב פון "כל יושבי' עלי'"<ref name=":0">ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח.</ref>, וואָס דוקא דעמולט האָט מען בשלימות אַלע ענינים, כולל – מצות יובל<ref name=":0" />, וואָס איז במיוחד פאַרבונדן מיט שחרור וגאולה<ref>ולהעיר שהתחלת השחרור ביובל היא מראש השנה – ר"ה ח, ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י הי"ד. וראה לקו"ש ח"ט ע' 387.</ref>, כמ"ש<ref>בהר כה, י.</ref> "ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו" (בשנת היובל) אפילו אַזאַ וואָס זאָגט<ref>משפטים כא, ה־ו.</ref> "אהבתי את אדוני" און גייט ניט אַרויס בשביעית<ref>ראה פרש"י משפטים שם, ו. בהר שם.</ref>. | ||
ויש לומר אַז די שייכות פון יום הדין פון ראש השנה מיט דער גאולה ("והצילו העדה") איז אויך אונטערשטראָכן אין דעם וואָס בראש השנה איז די עבודה פון קבלת מלכותו ית', צו ממלא זיין די בקשה פון דעם אויבערשטן "תמליכוני עליכם" [ווי די גמרא זאָגט אין תלמוד | ויש לומר אַז די שייכות פון יום הדין פון ראש השנה מיט דער גאולה ("והצילו העדה") איז אויך אונטערשטראָכן אין דעם וואָס בראש השנה איז די עבודה פון קבלת מלכותו ית', צו ממלא זיין די בקשה פון דעם אויבערשטן "תמליכוני עליכם" [ווי די גמרא זאָגט אין תלמוד '''בבלי'''<ref name=":1">איכה ג, ו. סנהדרין כד, א.</ref>, וואָס איז פאַרבונדן מיט גלות, "במחשכים הושיבני"<ref name=":1" />], וואָס מלכותו ית' איז פאַרבונדן און ווערט נתגלה בשלימותה דורך דוד מלכא משיחא (וואָס ענינו איז ספירת המלכות<ref>ראה סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך.</ref>). | ||
דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז שטייענדיק איצטער אין די לעצטע רגעים פאַר דער גאולה (לויט אַלע סימנים, כנ" | דערפון איז פאַרשטאַנדיק, אַז שטייענדיק איצטער אין די לעצטע רגעים פאַר דער גאולה (לויט אַלע סימנים, כנ"ל<ref>[[ברכת ערב ראש השנה לאחרי התרת נדרים תשנ"ב - מוגה|בהברכה לאחרי התרת נדרים]] (לעיל ע' 1).</ref>) – דאַרף דער דין אין די טעג (ימי הדין) ברענגען דער עיקר ושלימות פון "והצילו" – די גאולה האמיתית והשלימה. | ||
ותיכף ומיד ממש – ניט אַריינגייענדיק אין אַ שקו"ט בזה – ס'איז אויף דעם קיין צייט ניטאָ, וואָרום מ'דאַרף גלייך גיין מקבל פנים זיין די גאולה האמיתית והשלימה און דוד מלכא משיחא, און כ"ק מו"ח אדמו"ר בראשנו – איז פאַרשטאַנדיק, אַז מיט יעדער רגע שנעלער וואָס מ'פאַרענדיקט די ענינים שקודם לזה, איז דאָס אַ רגע פריער פון דער גאולה האמיתית והשלימה. | ותיכף ומיד ממש – ניט אַריינגייענדיק אין אַ שקו"ט בזה – ס'איז אויף דעם קיין צייט ניטאָ, וואָרום מ'דאַרף גלייך גיין מקבל פנים זיין די גאולה האמיתית והשלימה און דוד מלכא משיחא, און כ"ק מו"ח אדמו"ר בראשנו – איז פאַרשטאַנדיק, אַז מיט יעדער רגע שנעלער וואָס מ'פאַרענדיקט די ענינים שקודם לזה, איז דאָס אַ רגע פריער פון דער גאולה האמיתית והשלימה. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
ד. ולהוסיף, אַז די שייכות פון "והצילו" בראש השנה מיט דער גאולה איז אויך מודגש אין דער פרשה פון דער וואָך – פ' וילך וואָס קומט בהמשך צו פ' נצבים: | ד. ולהוסיף, אַז די שייכות פון "והצילו" בראש השנה מיט דער גאולה איז אויך מודגש אין דער פרשה פון דער וואָך – פ' וילך וואָס קומט בהמשך צו פ' נצבים: | ||
שטייענדיק "נצבים. . לפני ה' אלקיכם", באופן פון "נצב מלך" (כנ"ל ס"ב) – האָבן אידן בכח אַז באַ זיי זאָל דערנאָך גלייך ווערן "וילך" – לכל לראש די הליכה פון גלות אין גאולה, וואָס דאָס איז כולל די הליכה פון ארצות הגלות אין ארץ הגאולה (ארץ ישראל), ובפרט ווי זי ווערט תיכף ומיד אין אַ מצב פון "כל יושבי' עלי'", און דערנאָך אין גאולה עצמה – "וילך", "ילכו מחיל אל חיל", ביז "יראה אל אלקים בציון" | שטייענדיק "נצבים . . לפני ה' אלקיכם", באופן פון "נצב מלך" (כנ"ל ס"ב) – האָבן אידן בכח אַז באַ זיי זאָל דערנאָך גלייך ווערן "'''וילך'''" – לכל לראש די הליכה פון גלות אין גאולה, וואָס דאָס איז כולל די הליכה פון ארצות הגלות אין ארץ הגאולה (ארץ ישראל), ובפרט ווי זי ווערט תיכף ומיד אין אַ מצב פון "כל יושבי' עלי'", און דערנאָך אין גאולה עצמה – "וילך", "ילכו מחיל אל חיל", ביז "יראה אל אלקים בציון"<ref>[[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref>. | ||
און עס ווערט באַ יעדער אידן "היום מלאו ימי ושנותי" (כדברי משה בהמשך צו "וילך משה" | און עס ווערט באַ יעדער אידן "היום מלאו ימי ושנותי" (כדברי משה בהמשך צו "וילך משה"<ref>פרש"י וילך לא, ב.</ref>) – אַז יעדער איד האָט ימים ושנים מלאים בתורה ומצוות, און דער כח אויף דעם באַקומט ער פון דעם וואָס אַזוי איז געווען באַ משה רבינו, און דערפון ווערט עס נמשך אין יעדער אידן דורך בחי' משה שבו וואָס פועל'ט אויף אים ביז אין מעשה בפועל (ווי דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא<ref>[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|פמ"ב]].</ref>, ובתוספות ביאורים בזה פון דעם צמח־צדק). | ||
ה. די שייכות הנ"ל פון יום הדין ראש השנה מיט "והצילו העדה", כולל ובעיקר די גאולה – הויבט זיך שוין אָן אין ערב ראש השנה, וואָס אַן ערב והכנה איז אַ מעין פון דעם וואָס דאָס גרייט צו. ועאכו"כ בנוגע צו ערב ראש השנה, וואָס דעמולט האָט מען שוין דעם "והצילו העדה" פון ראש השנה – ווי דער פס"ד הנ"ל פון טור, אַז שוין בערב ראש השנה ווייסן אידן אַז זוכים בדין, און דעמולט הויבן זיך שוין אָן די הכנות צו ראש השנה39 – וכידוע אַז שבת און יו"ט דאַרפן האָבן אַ הכנה מיוחדת40, ועאכו"כ די הכנה ערב ראש השנה צו ראש השנה, וועלכער איז משפיע אויף כל ימי השנה (אַזוי ווי אַ ראש איז משפיע אויף אַלע חלקי הגוף)41. | ה. די שייכות הנ"ל פון יום הדין ראש השנה מיט "והצילו העדה", כולל ובעיקר די גאולה – הויבט זיך שוין אָן אין ערב ראש השנה, וואָס אַן ערב והכנה איז אַ מעין פון דעם וואָס דאָס גרייט צו. ועאכו"כ בנוגע צו ערב ראש השנה, וואָס דעמולט האָט מען שוין דעם "והצילו העדה" פון ראש השנה – ווי דער פס"ד הנ"ל פון טור, אַז שוין בערב ראש השנה ווייסן אידן אַז זוכים בדין, און דעמולט הויבן זיך שוין אָן די הכנות צו ראש השנה39 – וכידוע אַז שבת און יו"ט דאַרפן האָבן אַ הכנה מיוחדת40, ועאכו"כ די הכנה ערב ראש השנה צו ראש השנה, וועלכער איז משפיע אויף כל ימי השנה (אַזוי ווי אַ ראש איז משפיע אויף אַלע חלקי הגוף)41. | ||
| שורה 101: | שורה 101: | ||
39) ראה טור שם: לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ר"ה. | 39) ראה טור שם: לפיכך נוהגין לספר ולכבס בערב ר"ה. | ||