שיחת ליל שמחת תורה תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

א. שמחת תורה האָט אַ שייכות מיוחדת מיט דער גאולה האמיתית והשלימה<ref>ולהעיר ממאחז"ל (תענית ח, ב) "גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות" (נת' בד"ה גדול יום הגשמים דשמח"ת תער"ג (סה"מ תער"ב־ע"ו ע' קצח ואילך)), והרי שמח"ת הוא יו"ט שני של שמע"צ (יום התחלת הזכרת הגשמים), ועד שבארץ ישראל שמח"ת הוא ביום שמע"צ.

וכמרומז גם בשמו "שמיני (עצרת") – ששמיני מורה על ענין הגאולה, כמאחז"ל (ערכין יג, ב) דכינור „של ימות המשיח שמונה". וראה כלי יקר ר"פ שמיני. לקו"ש חי"ז ע' 93 ואילך. ובכ"מ.</ref> ע"י משיח צדקנו<ref>ראה שיחת שמח"ת תרנ"ב (ספר השיחות תורת שלום ע'  2) – מלפני מאה שנה: "בש"ת הוא התגלות יחידה שבנפש, מעין לעתיד לבוא שלא ילמדו איש את רעהו". וראה לקמן סוף סעיף ג.</ref> – ווי מ'זאָגט עס אין דעם פיוט "(שישו ושמחו בשמחת תורה)"מבשמחת תורה נאָך קריאת התורה: "אגיל ואשמח בשמחת תורה בא יבוא צמח<ref>שמו של משיח (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד. וראה זכרי' ג, ח. ו, יב ("איש צמח שמו". וכפי שאומרים גם בנוסח הושענות דהושע"ר)).</ref> בשמחת תורה"<ref>"משיח יבוא בזכות השמחה בתורה" (סידור יעב"ץ).</ref>.

דאָס איז אויך מרומז אין די פסוקים וואָס מ'זאָגט פאַר הקפות ("שמביאים טעמים על השמחה"<ref>סה"מ תש"ד ע' 54.</ref>) – פון "אתה הראת" ביז "כי מציון": דער סיום – דער לעצטער – פון די אַלע י"ז (י"ז בגימטריא טוב, "אין טוב אלא תורה"<ref>אבות פ"ו מ"ג, הובא בסה"מ שם.</ref>) פסוקים איז "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"<ref>ישעי' ב, ג.</ref>, וואָס דאָס איז אַ נבואה וועגן ימות המשיח<ref>כמ"ש בהתחלת הענין "והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים גו' ונהרו אליו כל הגוים גו' והלכו עמים רבים גו' '''כי''' מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".</ref>.

ויש לומר, אַז דאָס איז אויך דער תוכן פון '''אַלע''' י"ז פסוקים<ref>נוסף לזה שתוכן הפשוט של כמה פסוקים קשור עם ענין הגאולה.</ref>, אַז זיי זיינען אַלע תלוי אין דעם סיום – "כי מציון גו'": "כי" איז (אויך) משמש בלשון "אם"<ref>ר"ה ג, א. הובא בפרש"י עה"ת לך יח, טו.</ref>, "כאשר"<ref>ראה פרש"י ר"ה שם: שמצינו בכמה מקומות אם משמש לשון כאשר.</ref>. ועפ"ז יש לפרש דעם "'''כי''' מציון גו'" שבסיום כל הפסוקים<ref>בישעי' שם "כי" משמש בלשון "דהא", בתור נתינת טעם למ"ש לפנ"ז "והלכו עמים רבים גו'". אבל בנדו"ד שהפסוק "כי מציון גו'" בא בהמשך לט"ז הפסוקים שלפניו – יל"פ (ע"ד הרמז עכ"פ) גם שה"כי" הוא מלשון "כאשר", והיינו בתור תנאי למ"ש בכל הפסוקים שלפנ"ז.</ref> – אַז די אַלע ענינים וואָס שטייען אין די פריערדיקע (ט"ז) פסוקים וועלן נתקיים ווערן (בשלימותם ובמילואם) "כי – כאשר – מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", וואָס דאָס וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה.

אָנהויבנדיק פון דעם ערשטן פסוק<ref>ואתחנן ד, לה.</ref> "אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו:" די שלימות פון "אתה הראת לדעת גו"' וואָס איז געווען באַ מתן תורה – וועט זיין לעתיד לבוא. ווי דער אַלטער רבי איז מבאר אין תניא<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|פל"ו]] (מו, א).</ref>, אַז לע"ל וועט זיין גילוי אלקות באופן של ראי' "בלי שום לבוש" ("ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ.</ref>), וואָס "כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושיית כו'" [וואָס י"ל אַז דערמיט איז דער אַלטער רבי מוסיף ביאור ווי דורך מעשינו ועבודתינו בזמן הזה<ref>כמבואר בהמשך הענין בר[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|פל"ז]], ש"תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות כי הגורם שכר המצוה היא המצוה בעצמה כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עוה"ז כו'", אשר עי"ז ש"'''כבר הי' לעולמים''' מעין זה בשעת מתן תורה", נמשך הכח לפעול כן ע"י "מעשינו ועבודתינו" (וע"ד מאחז"ל (סנהדרין צא, א) בנוגע לע"ל – "דלא הוי חיי דהוי חיי לא כ"ש").</ref> טוט מען אויף (דעם גילוי אלקות באופן של ראי' אין) דער גאולה], און די שלימות דערפון (וואָס באַ מ"ת איז נאָר געווען "מעין זה") וועט זיין לע"ל, ווען ("כי") "מציון תצא תורה גו'".

ועד"ז די פסוקים שלאחרי זה, וואָס בכללות זיינען זיי מבאר דעם חיבור פון אלקות שלמעלה מעולם מיט עולם<ref>נתבאר בפרטיות בההתוועדות.</ref>, וואָס שלימות ענין זה וועט זיין בגאולה האמיתית והשלימה.

און וויבאַלד אַז שמחת תורה איז פון די מועדים בחודש תשרי<ref>ובזה גופא – הסיום והחותם של כל מועדי חודש תשרי, ש"בחודש תשרי יום שמח"ת כלל גדול יותר הכולל כל חודש החודש תשרי כו'" (סה"מ תרנ"ד ע' לו. תש"ב ע' 49).</ref>, וועלכע זיינען מועדים<ref>ראה סה"מ תקס"ו ע' שעט. אוה"ת סוכות ע' א'תשנו. ברכה ע' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד שם. תרנ"ו ע' רעח. תש"ב שם.</ref> כלליים על כל השנה כולה<ref>ובא בהמשך לשמיני עצרת הקשור במיוחד עם הגאולה (כנ"ל הערה 1), ושמיני מלשון שומן (נסמן בס' המאמרים־מלוקט ח"ב ע' קמ), הוא ה"אסענצייע"* של כל הענינים.

'''*) כן הובא הלשון (באידיש) במאמרי חסידות (אוה"ת בלק ע' תתקכו, בשם אדה"ז), אף ש(רובם) נכתבו בלשון הקודש [לא כמו אמירתם בלשון אידיש, כהובא באגה"ק סכ"ה בנוגע להבעש"ט. – ולהעיר שהר"ת שם הוא "בל"א", ויש לפרשו "בלשון אידיש" (ולא "בלשון אשכנז"), המורה על הפיכת לשון זו ללשון יהודית ("אידיש"), השייכת ליהודים ("אידן"), ולא "זשאַרגאָן", שפירושו – שהלשון טפילה ללשון אחרת].'''</ref> – איז פאַרשטאַנדיק, אַז הדגשת ענין הגאולה ומשיח שבשמחת תורה ווערט דערנאָך נמשך על ובכל השנה כולה.

ובהדגשה מיוחדת בשנה זו – שנת ה'תשנ"ב, ר"ת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''ב'''ה<ref>"בה" דייקא, דאע"פ ש"נפלאות" (מלשון פלא) הן בבחי' הבדלה, ה"ה נמשכות "בה", בבחי' פנימיות.</ref>, וועלכע איז כולל לכל לראש די נפלאות הגאולה<ref>להעיר ש"נפלאות" הוא נו"ן פלאות (זח"א רסא, ב). שרומז לשנת היובל (שהיא שנת החמישים), אשר גם זה הוא מהחידושים לע"ל אפילו לגבי יצי"מ ("נפלאות" – נו"ן פלאות – גם בערך להנפלאות דיצי"מ (ראה אוה"ת נ"ך עה"פ ע' תפז. וש"נ)). כי אף שגם בכיבוש יהושע נהגו היובלות, כיון שאז היו "כל יושבי' עלי'" (ערכין לב, סע"ב. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"י ה"ח), מ"מ השלימות ד"כל יושבי' עלי'" – כל בנ"י מכל הדורות כולם – תהי' דוקא לע"ל, כאשר יחיו המתים.

ולהעיר, שענין זה נרמז גם בהר"ת דאות ב' – "בכל מכל כל", שהוא בגימטריא "'''קבץ'''" (ראה חי' חת"ס לב"ב יז, א).</ref>. ובפרט ע"פ המדובר כמ"פ לאחרונה, אַז לויט אַלע סימנים שטייען מיר היינט אויף דעם שוועל פון דער גאולה, ווען "הנה זה (משיח) בא"<ref>שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.</ref>, ותיכף ומיד רגע לאח"ז – '''כבר''' בא.

ב. דערפון איז אויך מובן בנוגע צו דער עבודה פון אידן וואָס פאָדערט זיך בשמחת תורה, והמשכה במשך כל השנה כולה, ובמיוחד בשנה זו – אַן עבודה דורכגענומען מיט דעם ענין פון גאולה און משיח. דאָס הייסט, אַז אַ אידן'ס אויפפירונג אין אַלע ענינים אין זיין טאָג טעגלעכן לעבן אויך בזמן הזה תיכף ומיד פאַר דער גאולה – איז מעין ובדוגמת דעם לעבן און הנהגה פון אידן בימות המשיח ממש.

[וואָס דאָס איז אויך די הדגשה המיוחדת בתקופה האחרונה בהנוגע דעם לימוד פון "הלכתא למשיחא"<ref>להעיר, שבשמח"ת שנה זו מסיימים לימוד ספר הרמב"ם (כפי שנחלק לג"פ ליום), שב' פרקים האחרונים שבו* תוכנם הלכות מלך המשיח, עד לסיומם ממש בפסוק (ישעי' יא, ט) "כי מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים". ו"מתכיפין התחלה להשלמה" (נוסח "מרשות" לחתן בראשית) – "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכו'", שזהו ע"ד "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו", ראה לקמן בפנים.

'''*) חלק משיעור רמב"ם היומי דשמח"ת, שקשור ושייך''' לתוכן '''היום, כנ"ל ס"א.'''</ref>, די הלכות וואָס זיינען נוגע צו דעם לעבן פון אידן בזמן הגאולה<ref>ראה סה"ש ה'תנש"א ח"ב ע' 690־93.</ref>].

 

 

 

 

ג. האמור לעיל האָט אַ שייכות מיוחדת צו אידישע קינדער, תינוקות של בית רבן, ווי חז"ל זאָגן34: "אל תגעו '''במשיחי'''35 אלו תינוקות של בית רבן".

ד. דער ענין איז ספּעציעל אונטערשטראָכן אין די תינוקות של בית רבן פון אונזער דור — וועלכע ווערן אָנגערופן (בהסכמת גדולי ישראל) מיטן נאָמען "צבאות השם":

וכולל ובמיוחד די אידישע קינדער וועלכע געפינען זיך דאָ איצטער, וועלכע זיינען אויפגעהאָדעוועט געוואָרן – בשנה שעברה און אַזוי וועט עס זיכער נמשך ווערן – אין אַן אופן אַז בשעת מען גיט אַ קוק אויף זיי זעט מען "משיח". ובפרט בשעת די קינדער טאַנצן אין די הקפות פון שמיני עצרת ושמחת תורה.

ה. דעריבער – און בכדי צואיילן נאָך שנעלער די גאולה, זי זאָל קומען בהקדם הכי אפשרי ביז תיכף ומיד ממש – איז מתאים, אַז די אַלע תינוקות של בית רבן וואָס געפינען זיך דאָ איצטער זאָלן זאָגן (יעדערער פון זיי און אַלע צוזאַמען) "לחיים".

און אויך די מחנכים, מלמדים און מנהלים פון די "צבאות השם" זאָלן זיך משתתף זיין אין דעם דורך זינגען (צוזאַמען מיט די קינדער) דעם ניגון פאַרבונדן מיט "צבאות השם" [כמנהג העולם אַז אַ צבא האָט אַ "מאַרש", אַ ניגון משלהם; און עס דאַרף דאָך זיין "אזלת לקרתא הלך בנימוסי'"44]. און זיכער וועט דער גאַנצער "עולם" מסייע זיין אין דעם, און עס באַטראַכטן פאַר זייערער אַ זכות, וויבאַלד אַז דורך די קינדער ווערט נמשך אויך צו זיי דער טיטול מיט וועלכע די קינדער ווערן אָנגערופן — "משיחי"45.

און דערפון נעמט מען דערנאָך דעם כח אויף דער עבודה במשך כל השנה (כנ"ל אַז פון שמח"ת ווערט נמשך אויף כל השנה) — ובמיוחד באַ מחנכים ומנהלים בכלל, ובפרט באַ די שלוחים פון נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר — וואָס זייער עבודה ושליחות מיוחדת באַשטייט פון הפצת התורה והיהדות און הפצת המעינות חוצה, און — במיוחד — די עבודה ושליחות צו ברענגען משיח צדקנו בפועל ממש46, כולל — דורך לייגן אַ ספּעציעלע הדגשה אויף דעם ענין החינוך פון אידישע קינדער וועלכע ווערן אָנגערופן "משיחי".