11,494
עריכות
הדרן על מסכת ברכות ומועד קטן - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
== הדרן על מסכתות ברכות ומועד קטן* == | == הדרן על מסכתות ברכות ומועד קטן* == | ||
א. בסיום מסכתות ברכות ומועד קטן הובא המאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו' | א. בסיום מסכתות ברכות ומועד קטן הובא המאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו' שנאמר<ref>[[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref> ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", אבל בשינוי לשון: במסכת ברכות – "אין להם מנוחה '''לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'''", ובמסכת מו"ק – "אין להם מנוחה '''אפילו לעולם'''<ref>"'''ל'''עולם הבא", ולא "'''ב'''עולם הבא" כבברכות.</ref> '''הבא'''"<ref>וחילוק זה מודגש עוד יותר בפירוש רש"י ('''פשוטו''' של ש"ס, כדרכו בפירושו על התורה שמפרש '''פשוטו''' של מקרא) ב"אין להם מנוחה" – שבברכות מפרש "מישיבה לישיבה וממדרש למדרש" (הן בעוה"ז והן בעוה"ב), ובמו"ק מפרש ש"הולכין מג"ע לרקיע ומרקיע לג"ע כו'"* ("אפילו לעוה"ב"). | ||
'''*) כ"ה בפירוש רש"י שבגירסת העין יעקב.'''</ref>. | |||
ונוסף על השינוי במאמר זה, יש עוד שינויים בהמשך המאמר בסוגיא זו: | ונוסף על השינוי במאמר זה, יש עוד שינויים בהמשך המאמר בסוגיא זו: | ||
| שורה 8: | שורה 10: | ||
במאמר שלפניו – "היוצא מבית הכנסת לבית המדרש כו' זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אלקים בציון" – נאמר במסכת ברכות "היוצא מבית הכנסת '''ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה'''", ובמסכת מו"ק נאמר "היוצא מבית הכנסת לבית המדרש (ומוסיף) '''ומבית המדרש לבית הכנסת'''". | במאמר שלפניו – "היוצא מבית הכנסת לבית המדרש כו' זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אלקים בציון" – נאמר במסכת ברכות "היוצא מבית הכנסת '''ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה'''", ובמסכת מו"ק נאמר "היוצא מבית הכנסת לבית המדרש (ומוסיף) '''ומבית המדרש לבית הכנסת'''". | ||
ובמאמר שלפני פניו – נאמר במסכת ברכות "הנפטר מחבירו המת אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום .. הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום" (הנפטר מחבירו תחילה ואח"כ הנפטר מן המת), ובמסכת מו"ק נאמר "הנפטר מן המת .. לך בשלום, הנפטר מן השלום" (הנפטר מן השלום). החי) | ובמאמר שלפני פניו – נאמר במסכת ברכות "הנפטר מחבירו המת אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום .. הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום" (הנפטר מחבירו תחילה ואח"כ הנפטר מן המת), ובמסכת מו"ק נאמר "הנפטר מן המת .. לך בשלום, הנפטר מן השלום" (הנפטר מן השלום). החי)<ref>הטעם הפשוט לשינוי זה, הוא, בגלל ההמשך למאמר שלפנ"ז: במסכת מו"ק מדובר לפנ"ז אודות יציאת נשמה, ובהמשך לזה בא המאמר "הנפטר מן המת" (ולאח"ז "הנפטר מן החי"), ובמסכת ברכות מדובר לפנ"ז אודות כבוד אכסניא, ובהמשך לזה בא המאמר "הנפטר מחבירו" (ולאח"ז "הנפטר מן המת"). אבל, כיון שבסוגיא זו ישנם שינויים נוספים, מסתבר לומר, שיש גם ענין כללי שקשור עם כל פרטי השינויים בהסוגיא (נוסף על הטעם הפרטי בנוגע לשינוי זה).</ref>. | ||
ועוד שינוי – שבמסכת ברכות מוסיף (לאחרי ג' הבבות הנ"ל) ומסיים במאמר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם .. ה' | ועוד שינוי – שבמסכת ברכות מוסיף (לאחרי ג' הבבות הנ"ל) ומסיים במאמר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם .. ה'<ref>[[תהלים פרק כ"ט|תהלים כט, יא]].</ref> עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", משא"כ במסכת מו"ק שסיומה וחותמה במאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'". | ||
ב. גם צריך להבין בתוכן המאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה .. '''בעוה"ב'''" – כקושיית המהרש" | ב. גם צריך להבין בתוכן המאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה .. '''בעוה"ב'''" – כקושיית המהרש"א<ref>בחדא"ג סוף ברכות.</ref>: "יש לדקדק בזה דהא עוה"ב שזוכין לו הת"ח הוא כולו מנוחה, כמ"ש (בסוף מסכת תמיד) ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם"? | ||
וכותב המהרש"א: "וי"ל ע"פ מ" | וכותב המהרש"א: "וי"ל ע"פ מ"ש<ref>בראשית ב, ב ובפרש"י.</ref> ויכל אלקים ביום השביעי, מה הי' העולם חסר מנוחה באת שבת כלתה ונגמרה מלאכה .. דהמנוחה שם היא אלא כילוי וסילוק '''מלאכה ופעולה''', וקאמר הכא בת"ח שהוא פעולת '''השכל ועיון''' בעוה"ז ובעוה"ב דאין לו מנוחה וכילוי מזאת הפעולה של עיון השכלי אלא שתמיד פועל בה, והיא בעצמה '''פעולת המנוחה''' דלעוה"ב שהצדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה בעיון השכלי". | ||
וצ"ע בביאור זה, כי: | וצ"ע בביאור זה, כי: | ||
מנוחה מפעולה של מלאכה כפשוטה שיוכלו לעסוק בפעולת השכל והעיון בתורה – אינו חידוש ד"יום שכולו שבת ומנוחה", כיון שישנה (עכ"פ מעין זה) גם '''לפנ"ז''' – כפי ש"הבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה .. יסיר ממנו כל הדברים המונעים .. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה . . כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה" | מנוחה מפעולה של מלאכה כפשוטה שיוכלו לעסוק בפעולת השכל והעיון בתורה – אינו חידוש ד"יום שכולו שבת ומנוחה", כיון שישנה (עכ"פ מעין זה) גם '''לפנ"ז''' – כפי ש"הבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה .. יסיר ממנו כל הדברים המונעים .. וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה . . כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה"<ref>רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"א.</ref>, ואמרו חז"ל<ref>ברכות לה, ב.</ref> ש"בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים", ועד להשלימות בימות המשיח ('''לפני''' יום שכולו שבת ומנוחה) שיקויים היעוד<ref>ישעי' סא, ה. וראה ברכות שם.</ref> "ועמדו זרים ורעו צאנכם גו'", "ימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה"<ref>רמב"ם שם ה"ב.</ref>, "יהיו פנויין בתורה וחכמתה"<ref>שם סוף הלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח (פי"ב ה"ד) – סיום וחותם ספר הי"ד.</ref>. | ||
ולכאורה י"ל שהחידוש ד"יום שכולו שבת ומנוחה" הוא בהמנוחה (גם – ואדרבה – בעיקר) | ולכאורה י"ל שהחידוש ד"יום שכולו שבת ומנוחה" הוא בהמנוחה (גם – ואדרבה – בעיקר) ביחס '''ללימוד התורה''' (חידוש לגבי המעמד ומצב ד"תלמידי חכמים אין להם מנוחה חידוש כו'"). | ||
וכן משמע בלקוטי הש"ס להאריז" | וכן משמע בלקוטי הש"ס להאריז"ל<ref>בסוף ברכות.</ref> בביאור המאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'", וז"ל: "בעולם שלאחר המיתה ת"ח עוסקים בתורה ועולין ממדריגה למדריגה ומישיבה לישיבה .. כי כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף .. (אבל) לעתיד אחר התחי' יהי' להם מנחוה ומלאה<ref>ישעי' יא, ט. וראה רמב"ם שם.</ref> הארץ דעה כו'". כלומר: לאחרי המעמד ומצב ש"אין להם מנוחה .. בעוה"ב", ישנו מעמד ומצב נעלה יותר – "יום שכולו שבת ומנוחה", שאז תהי' להם מנוחה בלימוד התורה<ref>ועד"ז מבואר בכ"מ בדרושי חסידות שלעתיד לבוא לא יהיו עוד עליות (ראה אוה"ת ואתחנן ע' סז. המשך תרס"ו ע' יב (ע' קה. ועוד)).</ref>. | ||
אבל, עפ"ז נשאלת השאלה לאידך גיסא: | אבל, עפ"ז נשאלת השאלה לאידך גיסא: | ||
| שורה 28: | שורה 30: | ||
כיון התורה אין לה סוף ("כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף"), וככל שתגדל השלימות בלימוד התורה יכולים וצריכים להוסיף עוד יותר עד אין סוף – איך שייך מנוחה ביחס ללימוד התורה?! | כיון התורה אין לה סוף ("כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף"), וככל שתגדל השלימות בלימוד התורה יכולים וצריכים להוסיף עוד יותר עד אין סוף – איך שייך מנוחה ביחס ללימוד התורה?! | ||
ואולי י"ל, שגם "לעתיד אחר התחי' (ש)יהי' להם מנוחה" ('''לאחרי''' ש"אין להם מנוחה .. בעוה"ב") תהי' '''הוספה ועלי'''' בלימוד | ואולי י"ל, שגם "לעתיד אחר התחי' (ש)יהי' להם מנוחה" ('''לאחרי''' ש"אין להם מנוחה .. בעוה"ב") תהי' '''הוספה ועלי'''' בלימוד התורה<ref>ולהעיר שבלקוטי הש"ס להאריז"ל מסיים (לאחרי שכותב ש"לעתיד . . יהי' להם מנוחה ומלאה הארץ דעה") "'''כל אחד לפי מדרגתו'''", שמזה גופא משמע שיש מקום לעלי' למדרגה נעלית יותר.</ref>, אלא, שאז (ב"יום שכולו שבת ומנוחה") תהי' העלי' וההוספה עצמה באופן של '''מנוחה''' (ע"ד מ"ש המהרש"א: "היא בעצמה פעולת המנוחה"), כדלקמן. | ||
ג. ויש לומר, שב' המאמרים ד"תלמידי חכמים אין להם מנוחה .. בעוה"ב", במסכת ברכות ובמסכת מו"ק, הם (לא כפל של אותו ענין, אלא) '''ב' דרגות''' בעוה"ב: | ג. ויש לומר, שב' המאמרים ד"תלמידי חכמים אין להם מנוחה .. בעוה"ב", במסכת ברכות ובמסכת מו"ק, הם (לא כפל של אותו ענין, אלא) '''ב' דרגות''' בעוה"ב: | ||
| שורה 34: | שורה 36: | ||
במסכת ברכות (שבסיומה הובא מאמר זה לראשונה), מדובר אודות דרגא ראשונה ב"אין להם מנוחה .. בעוה"ב" – עוה"ב (ג"ע) '''שלפני''' "יום שכולו שבת ומנוחה" (כפי' האריז"ל), ובמסכת מו"ק (שבסיומה הובא מאמר זה השני בפעם השני'), מדובר על עולם דרגא שני' (ונעלית יותר) ב"אין להם מנוחה . . לעוה"ב" – עולם התחי', "יום שכולו שבת ומנוחה", והחידוש בזה – גם הבא אז יהיו עליות ("'''אפילו''' לעולם הבא"), אלא שיהיו באופן של מנוחה (ע"ד פי' המרש"א). | במסכת ברכות (שבסיומה הובא מאמר זה לראשונה), מדובר אודות דרגא ראשונה ב"אין להם מנוחה .. בעוה"ב" – עוה"ב (ג"ע) '''שלפני''' "יום שכולו שבת ומנוחה" (כפי' האריז"ל), ובמסכת מו"ק (שבסיומה הובא מאמר זה השני בפעם השני'), מדובר על עולם דרגא שני' (ונעלית יותר) ב"אין להם מנוחה . . לעוה"ב" – עולם התחי', "יום שכולו שבת ומנוחה", והחידוש בזה – גם הבא אז יהיו עליות ("'''אפילו''' לעולם הבא"), אלא שיהיו באופן של מנוחה (ע"ד פי' המרש"א). | ||
וכדי לבאר פרטי הדרגות ד"אין להם מנוחה .. לעוה"ב" ('''לפני''' "יום שכולו שבת ומנוחה", ו"'''ליום''' שכולו שבת ומנוחה") שבברכות ובמו"ק, יש להקדים תחילה ביאור כללות החילוק שבין ב' המצבים '''דמנוחה''' ("יום שכולו שבת ומנוחה") '''והעדר המנוחה''' ("אין להם מנוחה") בלימוד התורה – ע"פ ביאור החילוק שבין תוכן המסכתות תמיד (ועד"ז ברכות) ומו"ק [מסכת תמיד שסיומה "ליום שכולו '''שבת ומנוחה'''" (ועד"ז מסכת ברכות שסיומה בשלום, ענין המנוחה), ומסכת מו"ק שסיומה "תלמידי חכמים '''אין להם מנוחה''' אפילו לעוה"ב" | וכדי לבאר פרטי הדרגות ד"אין להם מנוחה .. לעוה"ב" ('''לפני''' "יום שכולו שבת ומנוחה", ו"'''ליום''' שכולו שבת ומנוחה") שבברכות ובמו"ק, יש להקדים תחילה ביאור כללות החילוק שבין ב' המצבים '''דמנוחה''' ("יום שכולו שבת ומנוחה") '''והעדר המנוחה''' ("אין להם מנוחה") בלימוד התורה – ע"פ ביאור החילוק שבין תוכן המסכתות תמיד (ועד"ז ברכות) ומו"ק [מסכת תמיד שסיומה "ליום שכולו '''שבת ומנוחה'''" (ועד"ז מסכת ברכות שסיומה בשלום, ענין המנוחה), ומסכת מו"ק שסיומה "תלמידי חכמים '''אין להם מנוחה''' אפילו לעוה"ב"<ref>עיקר החידוש ד"אין להם מנוחה", גם "ליום שכולו שבת ומנוחה".</ref>], דיש לומר, שב' מסכתות אלו מורים על ב' אופנים בלימוד התורה, לימוד באופן של מנוחה ,(תמיד), ולימוד באופן של העדר המנוחה (מו"ק), כדלקמן. | ||
ד. והענין בזה: | ד. והענין בזה: | ||
התורה נחלקת לתורה שבכתב ותורה שבעל פה ("פירושה" | התורה נחלקת לתורה שבכתב ותורה שבעל פה ("פירושה"<ref>הקדמת הרמב"ם לספר היד בתחלתו.</ref>): תורה שבכתב – ניתנה באופן שלא שייך שינוי גרעון והוספה בתיבותי' ואותיותי', לא חסר ולא יתיר. ותורה שבעל פה, "פירושה" – נתגלתה ונתבארה ע"י החכמים שדורשים כל תיבה וכל אות שבתורה (ע"פ י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם) שעי"ז '''ניתוסף''' ריבוי גדול בתורה<ref>"כמו למשל פרק השואל במס' ב"מ "נלקח" מאות וי"ו דוכי ישאל איש וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו'" (לקו"ת דרושי שמע"צ פח, רע"א. ברכה צה, ד).</ref>, ועד שמוסיפים '''חידושים''' בתורה, כלשון חז"ל "תלמיד ותיק עתיד לחדש"<ref>ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. שמו"ר רפמ"ז (ועוד – נסמן בלקו"ש חי"ט ע' 252).</ref>, "לאפשא לה"<ref>זח"א יב, ב. תו"א מקץ לט, ד. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ה"ב. וש"נ.</ref> (חידוש שמיוסד על כללי התורה). | ||
ובהתאם לצורך לימודים ב' אופנים '''בלימוד''' התורה (גם בתושבע"פ | ובהתאם לצורך לימודים ב' אופנים '''בלימוד''' התורה (גם בתושבע"פ עצמה<ref>נוסף על החילוק בין לימוד תושב"כ ללימוד תושבע"פ.</ref>): (א) לימוד "כל התורה שבע"פ המסורה לנו ונגלית לעין כל"<ref>הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ה.</ref>, ו"לחזור .. פעמים רבות .. כדי שיזכור היטב"<ref>שם פ"ב ה"ג.</ref>, "עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה"<ref name=":0">שם ה"ב.</ref> – לימוד וקליטת וזכרון עניני התורה כפי שנמסרו ונתגלו, ללא שינוי והוספה, (ב) "לסבור סברות בהלכות ולפלפל בהן בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות וטעמי ההלכות .. ולחדש חידושי הלכות רבות"<ref name=":0" />, ש"אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות והפלפול בטעמיהן ובדרשותיהן .. (ש)עי"ז יתחדשו ג"כ חידושי הלכות לאין קץ ותכלית"<ref name=":0" />. | ||
ובלשון חז"ל – ב' האופנים ד"ליגמר .. (ו)ליסבר" | ובלשון חז"ל – ב' האופנים ד"ליגמר .. (ו)ליסבר"<ref>שבת סג, א. הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ה"ה. פ"ב ה"ב.</ref>, "סיני ועוקר הרים", "מתון ומסיק חריף ומקשה"<ref>הוריות בסופה.</ref>, "בור סוד שאינו מאבד טיפה .. (ו)כמעין המתגבר"<ref>אבות פ"ב מ"ט.</ref>. | ||
ומהחילוקים שביניהם – מצב של מנוחה ומצב של העדר המנוחה: | ומהחילוקים שביניהם – מצב של מנוחה ומצב של העדר המנוחה: | ||
| שורה 48: | שורה 50: | ||
לימוד עניני התורה נמסרו ונתגלו ללא שינוי והוספה הוא לימוד של '''מנוחה''', כיון שאינו מתייגע לסבור ולפלפל בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות ולחדש הלכות. כלומר: אף שבודאי יש צורך '''ביגיעה רבה''' וישנה יגיעה רבה ללמוד ולידע "כל התורה שבע"פ המסורה לנו ונגלית לעין כל", "עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה", מ"מ, דרך הלימוד דכל ענין וענין בפ"ע הוא באופן של '''מנוחה''', ללא פלפול בקושיות ופירוקים, ולאחרי שלומד ויודע ענין זה, יש לו '''מנוחה''' מענין זה (ולאח"ז לומד ענין אחר). | לימוד עניני התורה נמסרו ונתגלו ללא שינוי והוספה הוא לימוד של '''מנוחה''', כיון שאינו מתייגע לסבור ולפלפל בקושיות ופירוקים לירד לעומק הסברות ולחדש הלכות. כלומר: אף שבודאי יש צורך '''ביגיעה רבה''' וישנה יגיעה רבה ללמוד ולידע "כל התורה שבע"פ המסורה לנו ונגלית לעין כל", "עד שנחקק היטב בזכרונו כל התורה", מ"מ, דרך הלימוד דכל ענין וענין בפ"ע הוא באופן של '''מנוחה''', ללא פלפול בקושיות ופירוקים, ולאחרי שלומד ויודע ענין זה, יש לו '''מנוחה''' מענין זה (ולאח"ז לומד ענין אחר). | ||
משא"כ הלימוד לסבור ולפלפל ולחדש הלכות הוא לימוד של '''העדר המנוחה''', כיון שבכל ענין וענין מפלפל בקושיות ופירוקים, שסותר סברא הקודמת ומחדש סברא חדשה, ולאח"ז סותר הסברא החדשה ומחדש סברא נעלית יותר, ולא בא למצב של מנוחה, כיון שהולכים ומתחדשים אצלו סברות חדשות, "כמעין המתגבר". | משא"כ הלימוד לסבור ולפלפל ולחדש הלכות הוא לימוד של '''העדר המנוחה''', כיון שבכל ענין וענין מפלפל בקושיות ופירוקים, שסותר סברא הקודמת ומחדש סברא חדשה, ולאח"ז סותר הסברא החדשה ומחדש סברא נעלית יותר, ולא בא למצב של מנוחה, כיון שהולכים ומתחדשים אצלו סברות חדשות, "כמעין המתגבר"<ref>ובפרטיות יותר – יש באופן הלימוד ד"ליסבר" גופא ב' אופנים: "מתון ומסיק" – ששוהה ומעיין יפה בעומק הסברות עד שבא למסקנת הענין, ואז נעשה אצלו מצב של מנוחה (כמו ב"סיני"), ו"חריף ומקשה" – פלפול '''יתירא''', שעל כל ענין שכלי מעלה קושיות וסתירות בכח חריפותו, וכשמתרץ קושיותיו מקשה עוד, וחוזר חלילה כו' (ראה סה"מ קונטרסים ח"א קעג, א. סה"מ תש"ח ס"ע 123 ואילך).</ref>. | ||
ה. ומרומז גם בהחילוק שבין (שמות ותוכן) המסכתות "תמיד" ו"מועד קטן" | ה. ומרומז גם בהחילוק שבין (שמות ותוכן) המסכתות "תמיד" ו"מועד קטן"<ref>ראה גם לקו"ש חכ"ט ע' 175 הערה 19.</ref>: | ||
"'''תמיד'''" – מצב תמידי ללא שינוי ("סדר התמיד לעבודת בית אלקינו" | "'''תמיד'''" – מצב תמידי ללא שינוי ("סדר התמיד לעבודת בית אלקינו"<ref>תמיד פ"ז מ"ג בסופה (ובפשטות – קאי על כללות המסכת).</ref>) – מורה על לימוד התורה באופן שהעיקר הוא לימוד וקליטת וזכרון עניני התורה כפי שנמסרו ונתגלו, ללא שינוי והוספה ("בור סוד שאינו מאבד טיפה"), שלימוד זה הוא באופן של מנוחה (כמודגש בהסיום "ליום שכולו שבת ומנוחה"). | ||
[ועד"ז מסכת ברכות – שמדובר בה אודות הברכות שחיובן בסדר התמידי דהנהגת האדם, החל מברכת ק"ש ותפלה, ועד"ז הברכות על המזון ושאר ברכות הנהנין, ש"אלו התפילות והברכות הם קיומו של עולם תחת העבודה" | [ועד"ז מסכת ברכות – שמדובר בה אודות הברכות שחיובן בסדר התמידי דהנהגת האדם, החל מברכת ק"ש ותפלה, ועד"ז הברכות על המזון ושאר ברכות הנהנין, ש"אלו התפילות והברכות הם קיומו של עולם תחת העבודה"<ref>חדא"ג מהרש"א סוף ברכות.</ref> (ע"ד ובדוגמת "סדר התמיד לעבודת בית אלקינו"), כמודגש בהסיום בשלום, ענין המנוחה]. | ||
ו"'''מועד קטן'''" – זמן (מועד מלשון זמן) שגדרו '''תנועה ושינוי''' (עבר הוה ועתיד), ובפרט זמן מיוחד '''ששונה''' מהזמן הרגיל, חולו של מועד (בהתחלת המסכת), ועד לשינוי לגריעותא (דיני אבילות בסוף המסכת) שהכוונה בזה היא להפכו לטוב (כסיום המסכת במשנה) – מורה על לימוד התורה באופן של עיון ופלפול | ו"'''מועד קטן'''" – זמן (מועד מלשון זמן) שגדרו '''תנועה ושינוי''' (עבר הוה ועתיד), ובפרט זמן מיוחד '''ששונה''' מהזמן הרגיל, חולו של מועד (בהתחלת המסכת), ועד לשינוי לגריעותא (דיני אבילות בסוף המסכת) שהכוונה בזה היא להפכו לטוב (כסיום המסכת במשנה) – מורה על לימוד התורה באופן של עיון ופלפול בקושיות<ref>אע"פ שהקושיות מצד החסרון בהבנת הענין הם דבר בלתי־רצוי, "קשיא מסטרא דרע" (זח"ג קכד, ב (ברע"מ)) – ע"ד ובדוגמת הענינים הבלתי־רצויים שבמסכת מו"ק.</ref> ופירוקים שעי"ז ניתוסף חידושי הלכות רבות ("כמעין המתגבר"), שלימוד זה הוא באופן של העדר המנוחה (כמודגש בהסיום "אין להם מנוחה"). | ||
ובהתאם לאופן לימוד התורה בעולם הזה בא השכר ("מדה מול מדה" | ובהתאם לאופן לימוד התורה בעולם הזה בא השכר ("מדה מול מדה"<ref>סנהדרין צ, סע"א. וראה סוטה ח, ב ואילך.</ref>) דלימוד התורה בעולם הבא<ref>כמארז"ל (פסחים נ, א. וש"נ) "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שהפירוש בזה, שע"י לימוד התורה בעוה"ז זוכה ללמוד תורה בדרגא נעלית יותר שבאין־ערוך בעוה"ב ([[לקוטי תורה ואתחנן|לקו"ת ואתחנן]] ו, ג. [[לקוטי תורה שיר השירים|שה"ש]] כב, ד. ובכ"מ).</ref> – כמודגש בתוכן הסיום דב' המסכתות: | ||
הסיום דתמיד, "ליום שכולו '''שבת ומנוחה'''" – שכר על לימוד וידיעת התורה המסורה לנו כמו שהיא (ללא שינוי והוספה), לימוד באופן של '''מנוחה''': והסיום דמו"ק, "תלמידי חכמים '''אין להם מנוחה''' אפילו לעוה"ב" | הסיום דתמיד, "ליום שכולו '''שבת ומנוחה'''" – שכר על לימוד וידיעת התורה המסורה לנו כמו שהיא (ללא שינוי והוספה), לימוד באופן של '''מנוחה''': והסיום דמו"ק, "תלמידי חכמים '''אין להם מנוחה''' אפילו לעוה"ב"<ref>כהלשון בסיום מו"ק (משא"כ בברכות, "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב"), שבזה מודגש שמדובר (בעיקר) אודות קבלת השכר.</ref> – שכר על לימוד התורה באופן של פלפול לירד לעומק הסברות ולחדשים חידושים, לימוד באופן של העדר המנוחה. | ||
ו. והנה, ע"פ האמור, הענין ד"אין להם מנוחה" הוא נעלה יותר מהענין ד"יום שכולו שבת ומנוחה" [כשם שהשלמות לימוד התורה היא (לא רק לימוד התורה המסורה לנו, אלא גם) לירד לעומק טעמי ההלכות ולחדש חידושי הלכות רבות לאין קץ ותכלית] – '''היפך''' המובן ממדרשי חז"ל שתכלית השלימות היא "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". וכמפורש בלקוטי הש"ס להאר"י ז"ל ש"אין להם מנוחה כו'" הוא "בעולם שלאחר המיתה", אבל "לעתיד אחר התחי' יהי' להם מנוחה" (כנ"ל ס"ב). | ו. והנה, ע"פ האמור, הענין ד"אין להם מנוחה" הוא נעלה יותר מהענין ד"יום שכולו שבת ומנוחה" [כשם שהשלמות לימוד התורה היא (לא רק לימוד התורה המסורה לנו, אלא גם) לירד לעומק טעמי ההלכות ולחדש חידושי הלכות רבות לאין קץ ותכלית] – '''היפך''' המובן ממדרשי חז"ל שתכלית השלימות היא "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". וכמפורש בלקוטי הש"ס להאר"י ז"ל ש"אין להם מנוחה כו'" הוא "בעולם שלאחר המיתה", אבל "לעתיד אחר התחי' יהי' להם מנוחה" (כנ"ל ס"ב). | ||
| שורה 66: | שורה 68: | ||
ועכצ"ל, שלאחרי השלימות דלימוד התורה באופן ש"אין להם מנוחה" (לירד לעומק הסברות כו') באים לשלימות נעלית יותר ד"יום שכולו שבת ומנוחה": | ועכצ"ל, שלאחרי השלימות דלימוד התורה באופן ש"אין להם מנוחה" (לירד לעומק הסברות כו') באים לשלימות נעלית יותר ד"יום שכולו שבת ומנוחה": | ||
הטעם ש"תלמידי חכמים אין להם מנוחה (מצד לימוד התורה בעיון ופלפול בעומק הסברות) לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", הוא, לפי ש"אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות כו'", "כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף", ולכן, לא מבעי שבעוה"ז אין ביכולת לעמוד על אמיתת התורה כמו שהיא לאמיתתה, מצד ההגבלה וההעלם וההסתר דהגוף, אלא גם בעוה"ב שאין בו ההגבלה וההעלם וההסתר דהגוף, אי אפשר לעמוד על אמיתת התורה כמו שהיא לאמיתתה (כשם | הטעם ש"תלמידי חכמים אין להם מנוחה (מצד לימוד התורה בעיון ופלפול בעומק הסברות) לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", הוא, לפי ש"אין קץ ותכלית לעומק טעמי ההלכות כו'", "כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף", ולכן, לא מבעי '''שבעוה"ז''' אין ביכולת לעמוד על אמיתת התורה כמו שהיא לאמיתתה, מצד ההגבלה וההעלם וההסתר דהגוף, אלא גם '''בעוה"ב''' שאין בו ההגבלה וההעלם וההסתר דהגוף, אי אפשר לעמוד על אמיתת התורה כמו שהיא לאמיתתה (כשם שאי־אפשר לעמוד על אמיתתו ית'); ולאידך – לא מבעי '''שבעוה"ב''' (ללא הגבלת הגוף) יכולים להוסיף בלימוד התורה בעילוי אחר עילוי עד אין קץ, אלא גם '''בעוה"ז''' (בהגבלת הגוף) יכולים להוסיף בלימוד התורה בעילוי אחר עילוי עד אין קץ. | ||
ויש לומר, שלעתיד לבוא (לאחרי שלימות העבודה בעוה"ז ובעוה"ב), יעמדו ישראל על אמיתת התורה כמו שהיא באמיתתו ית' (כיון שיתגלה בפועל ש"ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד" | ויש לומר, שלעתיד לבוא (לאחרי שלימות העבודה בעוה"ז ובעוה"ב), יעמדו ישראל על אמיתת התורה כמו שהיא באמיתתו ית' (כיון שיתגלה בפועל ש"'''ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד'''"<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>), ולכן יתבטל המצב דהעדר המנוחה, כי, סיבת העדר המנוחה היא בגלל היגיעה וההשתדלות לעמוד על אמיתת התורה, וכשעומדים על אמיתת התורה בטל המצב דהעדר המנוחה (כשם שבתורה עצמה לא שייך מצב של העדר המנוחה), ואז תהי' השלימות האמיתית באופן של מנוחה – "יום שכולו שבת ומנוחה". | ||
ז. וצריך עוד להבין: | ז. וצריך עוד להבין: | ||
מה עושים תלמידי חכמים "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים" – באלף השביעי? | מה עושים תלמידי חכמים "ליום שכולו '''שבת ומנוחה''' לחיי העולמים" – באלף השביעי? | ||
ובסגנון אחר: איך יתכן שדוקא באלף | ובסגנון אחר: איך יתכן שדוקא באלף השביעי<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>, זמן הכי נעלה מכל שית אלפי שנין דהוי עלמא, לא תהי' הוספה בתורה אצל תלמידי חכמים?! | ||
זאת ועוד: כיון שגדר הזמן הוא תנועה ושינוי (כנ"ל ס"ה), איך יתכן שיהיו אלף שנה – זמן ארוך – באותו מעמד ומצב ללא שינוי והוספה?! | זאת ועוד: כיון שגדר הזמן הוא תנועה ושינוי (כנ"ל ס"ה), איך יתכן שיהיו אלף שנה – זמן ארוך – באותו מעמד ומצב ללא שינוי והוספה?! | ||
ועכצ"ל, שגם באלף השביעי יתוסף בלימוד התורה דתלמידי חכמים בעילוי אחר עילוי (ואדרבה: ההוספה באלף השביעי תהי' באופן נעלה יותר מבכל הזמנים שלפנ"ז, בעוה"ז ובעוה"ב), אלא, שהעליות יהיו באופן של מנוחה, "יום שכולו שבת ומנוחה". | ועכצ"ל, שגם באלף השביעי יתוסף בלימוד התורה דתלמידי חכמים בעילוי אחר עילוי (ואדרבה: ההוספה באלף השביעי תהי' באופן נעלה יותר מבכל הזמנים שלפנ"ז, בעוה"ז ובעוה"ב), אלא, שהעליות יהיו באופן של '''מנוחה''', "יום שכולו שבת ומנוחה". | ||
ח. ויובן בהקדם הביאור בכללות ענין החידוש בתורה – שעיקר הענין ד"אין להם מנוחה" הוא בעיון ופלפול בטעמי ההלכות שעי"ז יתחדשו חידושי הלכות לאין קץ ותכלית: | ח. ויובן בהקדם הביאור בכללות ענין החידוש בתורה – שעיקר הענין ד"אין להם מנוחה" הוא בעיון ופלפול בטעמי ההלכות שעי"ז יתחדשו חידושי הלכות לאין קץ ותכלית: | ||
| שורה 102: | שורה 104: | ||
ומזה מובן גם בנוגע לחידושים שמחדשים ישראל בתורה – שמצד גודל מעלתם של ישראל (שחקוקים במחשבתו ית') נעשים גם החידושים שלהם חלק מהתורה כפי שהיא במחשבתו (חכמתו) של הקב"ה. כלומר, חידושים אלו באים מישראל53, ואעפ"כ ישנם במחשבתו (חכמתו) ית' אף קודם שנתחדשו ע"י ישראל, כיון שאצלו ית' העבר והעתיד א'54 (ולכן שייך לומר עליהם שניתנו בסיני, כיון שבסיני נתן הקב"ה התורה כפי שהיא במחשבתו ית'). אלא, שבמחשבתו ית' (קודם שנתחדשו ע"י ישראל) הם בדרגא שלמעלה מהזמן (העבר והעתיד אחד), ולכן הם בתכלית ההעלם, העלם שאינו במציאות55, וכשמתחדשים ע"י ישראל באים במציאות. | ומזה מובן גם בנוגע לחידושים שמחדשים ישראל בתורה – שמצד גודל מעלתם של ישראל (שחקוקים במחשבתו ית') נעשים גם החידושים שלהם חלק מהתורה כפי שהיא במחשבתו (חכמתו) של הקב"ה. כלומר, חידושים אלו באים מישראל53, ואעפ"כ ישנם במחשבתו (חכמתו) ית' אף קודם שנתחדשו ע"י ישראל, כיון שאצלו ית' העבר והעתיד א'54 (ולכן שייך לומר עליהם שניתנו בסיני, כיון שבסיני נתן הקב"ה התורה כפי שהיא במחשבתו ית'). אלא, שבמחשבתו ית' (קודם שנתחדשו ע"י ישראל) הם בדרגא שלמעלה מהזמן (העבר והעתיד אחד), ולכן הם בתכלית ההעלם, העלם שאינו במציאות55, וכשמתחדשים ע"י ישראל באים במציאות. | ||
ובעומק יותר: לא זו בלבד שגם הענינים שמתחדשים ע"י ישראל הם חקוקים במחשבתו ית' ולכן הם חלק מתורתו של הקב"ה, אלא יתירה מזה, שיש עילוי בעניני התורה שמתחדשים ע"י ישראל (תלמיד ותיק עתיד לחדש) לגבי עניני התורה כפי שהיא מצד עצמה (תורתו של הקב"ה)56 – כי, התורה מצד עצמה היא בחינת חכמתו של הקב"ה, ועניני התורה שמחדשים ישראל (מצד שרשם בעצמותו ית') הם בדרגא נעלית יותר57 (ועד לעילוי | ובעומק יותר: לא זו בלבד שגם הענינים שמתחדשים ע"י ישראל הם חקוקים במחשבתו ית' ולכן הם חלק מתורתו של הקב"ה, אלא יתירה מזה, שיש עילוי בעניני התורה שמתחדשים ע"י ישראל (תלמיד ותיק עתיד לחדש) לגבי עניני התורה כפי שהיא מצד עצמה (תורתו של הקב"ה)56 – כי, התורה מצד עצמה היא בחינת חכמתו של הקב"ה, ועניני התורה שמחדשים ישראל (מצד שרשם בעצמותו ית') הם בדרגא נעלית יותר57 (ועד לעילוי שבאין־ערוך) לגבי דרגת החכמה58, ועד לעצמותו ית' שלמעלה מכל דרגא וגילוי, העלם העצמי59. | ||
ועפ"ז יש לבאר נקודה בפירוש מארז"ל "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה מסיני" (שלע"ע לא מצאתי בספרים שבנגלה דתורה) – שב' הענינים "לחדש" ו"ניתן" הם לאמיתתם: (א) "לחדש" – חידוש של תלמיד ותיק שאמרו בזמן המשנה וכו' ואז חידשו, (ב) ו"ניתן" – כיון שחידוש זה (בהציור הפרטי שלו) ישנו במחשבתו ית' (שאצלו ית' העבר והעתיד א'), ובאופן כזה ניתן למשה בסיני (אלא שלהיותו בהעלם העצמי ה"ז חידוש גמור). | ועפ"ז יש לבאר נקודה בפירוש מארז"ל "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה מסיני" (שלע"ע לא מצאתי בספרים שבנגלה דתורה) – שב' הענינים "לחדש" ו"ניתן" הם לאמיתתם: (א) "לחדש" – חידוש של תלמיד ותיק שאמרו בזמן המשנה וכו' ואז חידשו, (ב) ו"ניתן" – כיון שחידוש זה (בהציור הפרטי שלו) ישנו במחשבתו ית' (שאצלו ית' העבר והעתיד א'), ובאופן כזה ניתן למשה בסיני (אלא שלהיותו בהעלם העצמי ה"ז חידוש גמור). | ||
| שורה 128: | שורה 130: | ||
והמאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'" שבסיום מסכת מו"ק, קאי (בעיקר) על ההוספה לגבי התורה כפי שהיא מצד עצמה עי"ז שישראל (תלמיד ותיק) מחדשים (עתיד לחדש) בתורה מצד שרשם בעצמותו ית' שלמעלה מדרגת התורה (חכמתו ית' כפי שהיא מצד עצמה), וכיון שגם לעתיד לבוא כשיעמדו על אמיתתה של תורה כפי שהיא מצד עצמה ("ליום שכולו שבת ומנוחה") יוסיפו ישראל לחדש בתורה עד אין סוף (כנ"ל ס"י), לכן, סיום וחותם המסכת הוא במעמד ומצב ד"תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו', שנאמר ילכו מחיל אל חיל (גם כשעומדים על אמיתתה, כש)יראה אל אלקים בציון". | והמאמר "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'" שבסיום מסכת מו"ק, קאי (בעיקר) על ההוספה לגבי התורה כפי שהיא מצד עצמה עי"ז שישראל (תלמיד ותיק) מחדשים (עתיד לחדש) בתורה מצד שרשם בעצמותו ית' שלמעלה מדרגת התורה (חכמתו ית' כפי שהיא מצד עצמה), וכיון שגם לעתיד לבוא כשיעמדו על אמיתתה של תורה כפי שהיא מצד עצמה ("ליום שכולו שבת ומנוחה") יוסיפו ישראל לחדש בתורה עד אין סוף (כנ"ל ס"י), לכן, סיום וחותם המסכת הוא במעמד ומצב ד"תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו', שנאמר ילכו מחיל אל חיל (גם כשעומדים על אמיתתה, כש)יראה אל אלקים בציון". | ||
בסגנון אחר קצת – בהתאם לתוכן המסכתות ברכות ומו"ק: מסכת ברכות היא ע"ד ובדוגמת מסכת תמיד שבה מדובר אודות העבודה התמידית בעניני התומ"צ, עבודה ע"ד הרגיל ("תמידים כסדרם"), שגם העליות שבה עיקרם בדרגת התורה כפי שהיא מצד עצמה; ובמסכת מו"ק מדובר אודות העבודה בזמנים מיוחדים באופן של הוספה על הרגיל ("מוספים כהלכתם"), כולל ובמיוחד העבודה במצב של העלם והסתר (הענינים | בסגנון אחר קצת – בהתאם לתוכן המסכתות ברכות ומו"ק: מסכת ברכות היא ע"ד ובדוגמת מסכת תמיד שבה מדובר אודות העבודה התמידית בעניני התומ"צ, עבודה ע"ד הרגיל ("תמידים כסדרם"), שגם העליות שבה עיקרם בדרגת התורה כפי שהיא מצד עצמה; ובמסכת מו"ק מדובר אודות העבודה בזמנים מיוחדים באופן של הוספה על הרגיל ("מוספים כהלכתם"), כולל ובמיוחד העבודה במצב של העלם והסתר (הענינים הבלתי־רצויים שבמסכת מו"ק) בדרך "אור חוזר", כיון שעי"ז דוקא באים לבחי' העלם העצמי68, שבאין־ערוך לדרגת התורה כפי שהיא מצד עצמה. | ||
ועפ"ז יש לבאר גם שינוי הלשון במאמר זה – שבמסכת ברכות נאמר "אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמסכת מו"ק נאמר "אין להם מנוחה אפילו לעוה"ב": | ועפ"ז יש לבאר גם שינוי הלשון במאמר זה – שבמסכת ברכות נאמר "אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמסכת מו"ק נאמר "אין להם מנוחה אפילו לעוה"ב": | ||