משנה/ברכות פרק ז
| משנה |
|---|
| ברכות |
| פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט |
משנה א
שלשה שאכלו כאחד, חיבין לזמן. אכל דמאי, ומעשר ראשון שנטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי, מזמנין עליהם. אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנכרי, אין מזמנין עליהם.
משנה ב
נשים ועבדים וקטנים, אין מזמנין עליהם. עד כמה מזמנין, עד כזית. רבי יהודה אומר, עד כביצה.
משנה ג
כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך. בשלשה והוא, אומר ברכו. בעשרה, אומר נברך לאלוקינו. בעשרה והוא, אומר ברכו. אחד עשרה ואחד עשרה רבוא. במאה אומר, נברך לה' אלוקינו. במאה והוא, אומר ברכו. באלף, אומר נברך לה' אלוקינו אלוקי ישראל. באלף והוא, אומר ברכו. ברבוא, אומר, נברך לה' אלוקינו אלוקי ישראל אלוקי הצבא-ות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. ברבוא והוא, אומר ברכו. כענין שהוא מברך, כך עונין אחריו, ברוך ה' אלוקינו אלוקי ישראל אלהי הצבא-ות יושב הכרובים על המזון שאכלנו. רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רב הקהל הן מברכין, שנאמר במקהלות ברכו אלוקים, ה' ממקור ישראל[1]. אמר רבי עקיבא, מה מצינו בבית הכנסת אחד מרבין ואחד מועטין אומר, ברכו את ה'. רבי ישמעאל אומר, ברכו את ה' המברך.
משנה ד
שלשה שאכלו כאחד, אינן רשאין לחלק וכן ארבעה, וכן חמשה. ששה נחלקין, עד עשרה. ועשרה אינן נחלקין, עד שיהיו עשרים.
משנה ה
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו מצטרפין לזמון. ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן. אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, מברכין.